הדפסה

בית משפט השלום בפתח תקווה ת"ט 45839-10-18

בפני
כבוד ה שופט אריאל ברגנר

התובע

גדעון בן דוד

נגד

הנתבעת
ק.ג. קידום פרוייקטים בנדל"ן בע"מ

החלטה

בפני התנגדות לביצוע שטר שהוגש במסגרת תיק הוצאה לפועל. הליך זה עניינו בשיק ע"ס 170,000 ₪ משוך מחשבונה של המבקשת (הנתבעת) , שנמסר לצד שלישי, אשר סיחר בו והעבירו למשיב (התובע) ולאחר שחולל הוגש לביצוע בהוצאה לפועל.

לפי טענת המבקשת, השיק נמסר לידי צד שלישי, מר רמי קלימיאן, כעירבון להתחייבותה לשלם סך של 400,000 ₪ במסגרת "הסכם יציאה מפעילות משותפת", שנחתם ביום 31.8.17, בתמורה להפסקת ייצוגה בעסקאות נדל"ן (נספח א'). המבקשת טוענת כי עפ"י המפורט בהסכם עליה ל שלם למר קלימיאן סכום של 174,000 ₪ וכנגדם ניתן שיק לביטחון ע"ס 170,000 ₪. השלמת היתרה לסך 200,000 ₪ תתבצע לאחר מכן בשיקים ובתשלום במזומן.

המבקשת מוסיפה ומפרטת כי לבקשת מר קלימיאן הושאר השיק פתוח עד להשלמת שמו של אחד מקרובי משפחתו כנפרע, כעירבון בלבד וללא אפשרות סיחור. המבקשת שילמה את מלוא הכספים להם התחייבה ועל כך קיבלה אישור התשלום ממר קלימיאן (נספח ב'). עם זאת כשדרשה ממר קלימיאן להשיב לידיה את השיק דחה אותה בתואנות שווא, ובהגיע מועד פירעונו הוא הופקד על ידי המשיב וזאת חרף הודעת המבקשת שנשלחה למשיב (נספח ב').

המבקשת תמכה את בקשתה בתצהירו של מנהלה ובעל מניותיה, מר קרני גטריידה. עפ"י המתואר בתצהירו הוא שכר את שירותיו של מר קלימיאן ובתמורה הובטח לו תשלום בסך 193,000 ₪, וכבטוחה לתשלום נמסר למר קלימיאן השיק נשוא הבקשה. לפי גירסתו, ביום 4.9.17, לאחר שמר קלימיאן ביצע את השירות המבוקש הועבר לו מלוא התשלום כנגד אישורו בכתב, ובמקביל פנה לבנק בו מתנהל חשבונה של המבקשת למתן הוראת ביטול לשיק הביטחון.

בחודש מאי 2018 נודע למר גטריידה כי מר קלימיאן העביר את השיק לעורך דינו, הוא המשיב . ביום 29.5.18 פנתה המבקשת למשיב והתריעה בפניו כי השיק ניתן כבטוחה ואינו ניתן לפירעון (נספח ב') אולם המשיב לא שעה להתראה זו וביום 5.6.18 הגיש את השיק לפירעון (נספח ג').

המבקשת טוענת להגנתה כי המשיב אינו אוחז כשורה בשטר כדרישת סעיף 28 לפקודת השטרות. המשיב קיבל לידיו שיק פתוח ומילא בו את שמו ועל כן לא ניתן לומר כי מדובר בשטר שלם ותקין עפ"י מראהו וכך גם לטענתה לא ניתנה תמורה בעד השיק. כמו כן נטען כי מר קלימיאן הינו לקוח של המשיב ועל כן הוא ידע כי סיחור השיק נעשה בהיעדר הרשאה וכי השיק בוטל טרם הגיע זמן פירעונו, ובנסיבות אלו נשלל תום ליבו.

המשיב, מצדו, טוען כי בנסיבות בהן מדובר בצדדים רחוקים לעסקה כבענייננו, מוטל נטל ההוכחה על כתפי המבקשת להוכיח כי המשיב אינו אוחז כשורה כמצוות סעיף 29(ב) לפקודת השטרות. המשיב כופר בטענת המבקשת כי ידע על ביטול השיק בעת שנמסר לידו, ולפי טענתו, המבקשת הותירה את השיק פתוח ללא כל סממן חיצוני כי מדובר בשיק למטרת ביטחון בלבד. עוד מטעים המשיב כי לא הובהרה הסיבה למסירת השיק כעירבון כאשר במעמד זה העבירה המבקשת לצד ג' את מלוא הסכום לו התחייבה.

המשיב תולה יהבו בחקירתו של מר גטריידה על תצהירו בישיבת יום 14.4.19, אשר לשיטתו מקרקעת את הגנת המבקשת. בעדותו התבקש מר גטריידה להבהיר האם השיק נמסר עובר לביצוע התשלום או במקביל אליו, ולדבריו "באותו מעמד לפי דעתי. כן גם נתתי לו כסף וגם שיק לביטחון" (עמ' 2, שורות 10-11, 18 לפרוטוקול). בהמשך הטעים מר גטריידה כי "הסיכום עם רמי שהוא צריך לעשות כל מיני פעולות שזה חלק מהתמורה והתשלום היה בעצם בשיקים גם בשיקים שכיסינו לו וגם במזומן" וכי באותו המעמד ניתן אישור על התשלום (עמ' 3, שורות 11-14 לפרוטוקול) .

כמו כן נשאל העד מדוע לא נרשם על גבי השיק שהוא לביטחון ובמענה לכך השיב "זה מה שסוכם איתו במועד הקבלה" (עמ' 2, שורה 20 לפרוטוקול) . בעדותו הופנה העד לסעיף 2.1 של הבקשה שם נטען כי המשיב נטל לידיו את השיק על אף שעל גביו נרשם כי סיבת ההחזרה הינה נ.ה.ב, ולשאלת בית המשפט היכן מופיע רישום שכזה על השיק ביקש מר גטריידה לבדוק זאת וכך גם ביקש לבדוק מול הבנק את המועד בו ניתנה הוראת הביטול (עמ' 3 שורה 17 עד עמ' 4 שורה 4 לפרוטוקול) .

אני סבור כי עדות זו, הגם אם היא מעוררת קושי מסוים, אין בו כדי לקעקע את הגנת המבקשת מהיסוד וממילא שאין זה השלב לבחון כיצד יוכחו טענות המבקשת. ויש לזכור כי בשלב הדיון בבקשת התנגדות די למבקשת להצביע על הגנה אפשרית, ולו בדוחק, על מנת שתיעתר בקשתה. המבקשת אינ ה נדרש ת לשכנע את בית המשפט בנכונות טענותיה העובדתיות והיא אינה נדרש להוכיח את גרסתה, וכך לא נבחנת מהימנות גירסתה.

אשר לטענות הצדדים בדבר עמידתו של המשיב בתנאי סעיף 28 לפקודת השטרות שעניינן בשאלה האם המשיב הינו "אוחז כשורה". המשיב סבור כאמור כי הנטל להוכיח כי אינו אוחז כשורה מוטל על כתפי המבקשת, וממילא שהמבקשת לא הראתה יסוד אפשרי להגנה שעה שמדובר בשטר שלם ותקין עפ"י מראהו, בו אחז המשיב טרם עבר מועד פירעונו ולא הייתה לו ידיעה כי השטר חולל, אשר ניתנה בעדו תמורה מלאה וממשית ובנסיבות העניין אין חולק כי המשיב תם לב.

בעניין זה המשיב אינו דק פורתא .

הלכה פסוקה היא כי נתבע המבקש רשות להתגונן כנגד תביעה שהוגשה על ידי צד שלישי בשטר די לו בכך שיפרט בתצהירו את ההגנה שהיה מעלה אילו נתבע לדין על ידי הצד הקרוב שעמו התקשר. הגנה שכזו פוגמת לכאורה בזכות הקניין בשטר וכוחה יפה גם כנגד הצד השלישי שאליו סוחר השטר, ועל הצד השלישי להרים את נטל השכנוע המוטל עליו לפי סעיף 29(ב) לפקודת השטרות ולהוכיח כי ניתן ערך בתום לב בעד השטר (ע"א 218/66 יעקב ודוד חביה ואברהם מנצור נ' לוי גליק, פ"ד כ(4) 063 (1966)).
לפיכך השאלה אם המשיב (הצד השלישי) הוא אוחז כשורה אינה יכולה לבוא על פתרונה במסגרת הדיון בבקשה לרשות להתגונן. האוחז אומנם מוחזק כאוחז כשורה לפי סעיף 29(ב) לפקודה אלא שאם תוכיח המבקשת את טענת הגנתה (ובשלב זה מניחים כי המבקשת תוכיח את האמור בתצהיר מטעמה), הרי שעל המשיב האוחז בשטר להוכיח כי לאחר שגובשה טענת ההגנה ניתן בעד השטר ערך בתום לב.

פלוגתאות אלו של הוכחת טענת ההגנה כנגד הוכחת מתן הערך בתום לב אינן ניתנות להכרעה על יסוד התצהיר ומחייבות דיון במסלול הרגיל, בדרך של גביית עדויות ושמיעת הצד הקרוב לעסקה (השוו: דוד בר אופיר, סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה, מהדורה עשירית (הוצאת פרלשטיין-גינוסר) - 2011, עמ' 277-278).

לפיכך אני סבור כי תצהירו של מר גטריידה על פניו, יחד עם חקירתו, מגלים סיכויי הגנה לכאוריים מפני התביעה השטרית המזכים את המבקשת במתן רשות להתגונן . כל שכן סבורני כי סחירות השיק למשיב מחייבת דיון לגופו של עניין וכך גם אחיזתו של המשיב, תום לבו והתמורה שנתנה, הינן טענות הראויות בירור ולליבון וההכרעה בהן אין מקומה בשלב מקדמי זה.

לאור האמור ניתנת למבקשת רשות להתגונן.

לאור סכומה תידון התביעה בסדר דין רגיל.

המנ"ת יקבע התיק לקדם משפט.

בנסיבות העניין אין צו להוצאות והן תילקחנה בחשבון בהתאם לתוצאות ההליך העיקרי.

ניתנה היום, י"ג אב תשע"ט, 14 אוגוסט 2019, בהעדר הצדדים.