הדפסה

בית משפט השלום בפתח תקווה ת"ט 28919-09-20

בפני
כבוד ה שופטת מרים קראוס

תובע/משיב

ראובן גולן
ע"י ב"כ עוה"ד אלימלך יערי

נגד

נתבע/מבקש
אליאור גיל
ע"י ב"כ עוה"ד אריאל שמול

פסק דין

פתח דבר וטענות הצדדים
בפני בקשה למתן רשות להתגונן.

המבקש עותר להתיר לו להתנגד לביצועו של שטר חוב שהגיש המשיב לביצוע – שלושה שיקים על סך 4,000 ₪ כל אחד .

לטענת המבקש, המשיב השכיר לו דירה שאינה ראוי ה לשימוש (כפי שיפורט להלן בסעיפים 12-14) ואף לא חוקית, ובשל סירובו של המשיב-המשכיר להעמיד עבורו דירה ראויה למגורים ובשל איומיו, המבקש פינה את הדירה וביטל את יתרת השיקים שנתן למשיב. משכך מבקש לבטל את ההליכים שהמשיב נקט נגדו ובהמשך לתבוע את המשכיר בערכאה הראויה.

מנגד, המשיב מבקש כי ביהמ"ש ידחה את ההתנגדות תוך חיוב המבקש בהוצאותיו.
לטענת המשיב, המבקש פנה אליו ב10.12.19 או בסמוך לכך, וטען כי קיימת נזילת מים לכאורה בדירה כתוצאה מחדירת מי גשמים. המשיב ביקש לבדוק את טענת הנתבע ולתקן את הנזילה במידה וקיימת, אולם המבקש לא אפשר למשיב להיכנס לדירה בניגוד גמור ומוחלט לסעיף 3 להסכם הקובע במפורש כי המבקש חייב לאפשר למשיב להיכנס לדירה לשם ביצוע תיקונים. חמור מכך, המבקש דרש מהמשיב לוותר על דמי השכירות של חודש. המבקש הורה על ביטולם של כל השיקים שמסר למשיב ולאור התחמקותו שלא כדין, בחוסר תום לב ובניגוד להסכם מתשלום דמי שכירות, לא נותר למשיב אלא לפנות להליך שיפוטי על מנת לקבל סעד כספי על פי דין מהמבקש.

המבקש נחקר על תצהירו בדיון שהתקיים ביום 12.9.21, והצדדים סיכמו טענותיהם.

דיון
לפי הוראות סעיף 81א(ג) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967, תידון התנגדות לביצוע שטר כדרך שדנים בבקשת רשות להתגונן.

הלכה היא כי בשלב זה של בקשת רשות להגן, על בית המשפט לבחון האם למבקש רשות להגן עומדת הגנה, ולו בדוחק.

יש ליתן לנתבע רשות להתגונן, כל אימת שיש בתצהירו כדי להצביע על הגנה לכאורה, ולו בדוחק, מפני התביעה. בשלב בחינת הבקשה למתן רשות להתגונן בית המשפט אינו בודק את מהימנות הנתבע או את הראיות לגופן, אלא בוחן הראיות על פניהן, כפוף למה שמתגלה בחקירה שכנגד על האמור בתצהיר (ראו ע"א 248/89 החברה הכללית למוסיקה נ' Warner, פ"ד מו(2) 273, 277 ; ע"א 527/07 מזל נחום ואח' נ' קרן אהרונסון בע"מ (פורסם במאגר משפטי)).

במסגרת בקשת הרשות להגן נותן בית המשפט דעתו למשקלן המהותי של טענות הנתבע, לזיקתן לתביעה ולביסוסן. בית המשפט אמנם אינו בוחן את מהימנות העדויות שמביא הנתבע ואינו בוחן את סיכויי הגנתו, אך הוא נדרש להכריע בבקשת הרשות להגן על פי החומר המצוי בפניו. (ראו ע"א 5480/98 מנורה נ' אבו, פ"ד נב(2) 476, 479).
בענייננו, לא עלה בידי המבקש להצביע על הגנה לכאורה, ולו בדוחק, מפני התביעה, וזאת מן הטעמים הבאים:

על פי חוזה השכירות, תקופת השכירות נקבעה למן 15.8.19 עד 14.8.20.

מתצהירו של המבקש עולה כי "זמן קצר לאחר האיכלוס" גילה כי יש בעיה באיטום ובהמשך לזאת המשכיר ניסה לתקן את הבעיה, אולם "הבעיה לא נפתרה לגמרי". על אף זאת, המבקש נתן אמון במשכיר שלא ייתן למצב הזה להימשך.

כן עולה מתצהירו של המבקש כי בסוף 10/19, בעקבות גשם כבד, החדר הוצף במים רבים – ובשלב זה הבהיר למשכיר שאינו מוכן להמשיך כך ודרש ממנו להביא איש מקצוע מוסמך שיאטום את החדר, ושאם לא ייעשה כן בתוך כמה ימים, "אשכור איש מקצוע על חשבוני ואנכה את עלות העבודה מדמי השכירות" (סעיף 7 לתצהיר המבקש).

בהמשך כתב המבקש בתצהירו, כי כעבור כמה ימים, לאחר שיחת טלפון בה המשכיר איים עליו באלימות פיזית, הודיע למשכיר שבשל סירובו להעמיד עבורו דירה ראויה למגורים ובשל איומיו הוא מפנה את הדירה. כעבור יומיים פינה את הדירה והגיש תלונה במשטרה.

מהנספח המצורף לתצהיר עולה כי הגיש את התלונה במשטרה ב-1.11.19.

עינינו הרואות – מתצהירו של המבקש עולה תמונה לפיה עזב את המושכר מחמת בעיית האיטום הנטענת במושכר, אולם, בחקירתו התברר כי לא כך היא :

המבקש הודה בחקירתו כי "הסיבה שגרמה לי לצאת זה האיומים על החיים" (עמ' 4, שו' 6 לפרו' מ12.9.21). מחקירתו עולה כי בעיית האיטום הנטענת שולית, וכפי שהעיד: "אמרתי שהדבר שדחף אותי סופית לצאת זה האיומים והאלימות, עם הגשם יכולתי להסתדר, ביקשתי ממנו להביא איש מקצוע" (עמ' 4, שו' 8-9 שם).

כאמור, המבקש הגיש תלונה במשטרה נגד המשיב ביום 1.11.19. בעת חקירתו ביום 12.9.21 נשאל מה עלה בגורלה של התלונה והשיב: "אמרו לי שיחזרו אלי". (עמ' 6, שו' 26 שם). די בתשובתו זו כדי ללמדנו כי לא נמצא ממש בתלונתו, על כל המשתמע מכך.

צא ולמד, עזיבתו של המבקש את המושכר ביום 1.11.19, בטרם תום תקופת השכירות, נעשתה בניגוד לחוזה השכירות.

מחקירתו של המבקש עולה כי עבר ליחידת דיור של סבתו, שהייתה פנויה. המבקש ו/או אמו לא המציאו ולו ראשית אסמכתא כלשהי שיש בכוחה להוכיח כי המבקש שילם במזומן דרך אמו לסבתו, כפי שטען.

יוצא איפוא, די במפורט לעיל על מנת לקבוע כי המבקש הפר את חוזה השכירות. בנסיבות אלה, אכן קמה למשיב הזכות להיפרע מהמבקש, בהתאם להוראות הסכם השכירות, לרבות הוראת סעיף ד להסכם השכירות הקובעת : "במקרה שהשוכר יעזוב את הדירה באמצע זמן השכירות מבלי לקבל הסכמה בכתב מאת המשכיר עליו לשלם את דמי שכירות בעד על זמן תקופת החוזה כאילו השתמש בדירה בפועל".

לאור המפורט מעלה, הבקשה למתן רשות להתגונן – נדחית.

המבקש יישא בהוצאות המשיב בסך 2,000 ₪.

התיק ייסגר.

המזכירות תמציא פסה"ד לצדדים.

ניתן היום, כ"ד תשרי תשפ"ב, 30 ספטמבר 2021, בהעדר הצדדים.