הדפסה

בית משפט השלום בפתח תקווה ת"ט 18526-03-13

בפני
כבוד ה שופט אמיר לוקשינסקי-גל

תובעת (בת"ט 18526-03-13)

תובעת (בתא"מ 54552-03-15)

אור פינוי פסולת 2009 בע"מ

בלולו גרופ ישראל בע"מ

נגד

נתבעת (בשני התיקים)

דיקלה סמדר

ב"כ התובעות: עוה"ד זוהר חדד ודורון נחום

ב"כ הנתבעת: עוה"ד אלי מור ואלונה מור

פסק דין

לפניי שתי תובענות שטריות שאוחדו, שעניינן 3 שיקים משוכים על שם הנתבעת, לפקודת כל אחת מהתובעות, בסך של 6,200 ₪ בכל שיק. שני שיקים הינם לפקודת התובעת בת"ט 18526-03-13, אור פינוי פסולת 2009 בע"מ (להלן: "אור פינוי פסולת"). השיק הנוסף הינו לפקודת התובעת בתא"מ 54552-03-15, חברת בלו מון סחר בע"מ, ששמה כיום בלולו גרופ ישראל בע"מ (להלן: "בלולו גרופ").

רקע עובדתי וטענות הצדדים

1. אין מחלוקת כי התובעת נתנה את השיקים נשוא התביעה לאדם בשם אילן גורדון (להלן: "אילן") לאחר שמילאה את פרטי השיקים, לבד משם הנפרע, וחתמה עליהם. לטענת הנתבעת, היא מסרה את השיקים לאילן בעקבות תחינותיו ומתוך לחץ וחרדה לנוכח איומי נושים כלפיו, וזאת לאחר שהבטיח לה שאותם שיקים ממש יוחזרו לה בחלוף מספר ימים כך שלא יווצר מצב שהיא תיאלץ לפרוע אותם. בפועל, אילן פרט את השיקים, באמצעות גורם נוסף (להלן: "ברוך") אצל אדם בשם חיים דוד בעלים של חברת "מזל חן ליאם פיננסים" (להלן: "ליאם פיננסים") וקיבל תמורתם כסף. ליאם פיננסים סיחרה את השיקים לתובעות, שהטביעו כל אחת מהן את שמה כמוטב בשיק, ובהמשך הציגו אותם לפירעון.

2. טענתה המרכזית של הנתבעת הינה שהשיקים ניתנו לאילן כנגד התחייבותו להשיב לה את השיקים ומבלי שתיאלץ לפרוע אותם . התחייבותו הופרה, ולכן קמה לה טענת הגנה כנגד התובעות, שאינן אוחזות כשורה בשטר. היעדר האחיזה כשורה של התובעות נובע הן מכך שקיבלו את השטר ללא שם הנפרע ומילאו בעצמן את שמן כמוטבות, והן מכך שהן לא נתנו כביכול כל ערך בגין השטר. לחילופין נטען כי השיקים הוצאו תחת לחץ וכפיה ולכן הם בטלים מעיקרם.

3. התובעות טוענות מנגד, כי לנתבעת אין הגנה ביחס לעסקת היסוד, מפני שהיא מסרה את השיקים לאילן על מנת שיפרוט אותם ואילן אכן פרט את השיקים וקיבל תמורתם מזומנים. לדידן של התובעות, השיקים נשוא התביעה הינם סחירים ושלמים על פניהם ללא הגבלה וללא תנאי. הן מציינות כי אף אחד לרבות הן עצמן לא יכול היה לדעת שהנתבעת מסרה את השיקים לאילן על מנת שישיבם אליה. בנוסף, התובעות עומדות על כך שהן אוחזות כשורה, ומכחישות שהוכח שהשיקים נמסרו תחת איומים.

אעיר כי בפי שני הצדדים שורה של טענות נוספות, שלא מצאתי צורך לעמוד עליהן ואין בהן כדי להשפיע על המסקנות או על התוצאה בפסק הדין.

דיון והכרעה

4. שתי שאלות עיקריות טעונות הכרעה בתיק דנא: האם התובעות הן אוחזות כשורה בשטרות? וככל שאינן אוחזות כשורה, האם עומדת לנתבעת טענת הגנה שטרית כלפיהן בשל השימוש שעשה אילן בשטרות שאיפשר הצגתם לפירעון?

כפי שיפורט להלן, מסקנותיי ביחס לשאלות אלה הינן ראשית כי התובעות, כמי שקיבלו שיק ללא שם נפרע, אינן אוחזות כשורה; ושנית, כי הנתבעת הוכיחה שמסרה את השיקים לאילן בהשאלה בלבד, על מנת שישיב לה את אות ם שיקים עצמם לאחר שימושו בהם, מבלי שתתאפשר הצגתם לפירעון. מכאן, עומדת לזכות הנתבעת ההגנה של מסירה על תנאי ולמטרה מיוחדת המנויה בסעיף 20(א)(2) לפקודת השטרות [נוסח חדש] (להלן: " פקודת השטרות") אשר היא הגנה טובה נגד אוחז בשטר שאינו אוחז כשורה.

להלן אפרט.

התובעות אינן אוחזות כשורה

5. נקודת המוצא הינה כי התובעות והנתבעת הינם צדדים רחוקים בשטרות נשוא התביעה. אכן, התובעות הינן הנפרעות בשיק, אולם כידוע נפרע עשוי להיות צד רחוק ולעניין זה המבחן הוא מהות העסקה והיחסים המשפטיים בין הצדדים (ע"א 1886/97 יהודה נ' זלמה, פ"ד נג(1) 132 [1999]). בענייננו לא התקיימה כל עסקה בין הנתבעת לבין התובעות ואין ביניהם כל יחסים משפטיים פרט לשטרות , ולפיכך מדובר במקרה מובהק שבו הנפרע הינו צד רחוק לשטר. מכאן, עקרונית, יכולות התובעות להיחשב כאוחזות כשורה, וזאת אם תעמודנה בתנאים הנדרשים לכך בסעיף 28 לפקודת השטרות.

6. דא עקא, שאין מחלוקת כי התובעות קיבלו את השיקים ללא שם הנפרע, וכי הן עצמן מילאו את שמן כנפרעות. בנסיבות אלה, התובעות אינן יכולות להיחשב אוחזות כשורה, שכן הן לא נטלו לידיהן שטר שלם ותקין, כפי שנדרש בסעיף 28(א) לפקודה. לעניין זה נפסק בע"א (ת"א) 2010/05 שחף טקס בע"מ נ' פלדמן (1.2.06) כי בהתאם לסעיף 3(א) לפקודה, אחד היסודות החיוניים לכינונו של שטר חליפין, שאינו שטר למוכ"ז, הינו ציון שם הנפרע. מדובר בפרט שאמנם ניתן להשלימו (סעיף 19 לפקודה) אולם שאלת האחיזה כשורה נבחנת בעת הנטילה ולא בעת השלמתו המאוחרת של השטר. לפיכך, צד הנוטל שיק ללא שם נפרע נוטל מסמך שעדיין אינו בגדר שטר, ומכל מקום, נוטל הוא לידיו מסמך שאף אם היה שטר, אין הוא שטר שלם ותקין ומכאן שאי ן הוא יכול לזכות במעמד של אוחז כשורה (ור' והשוו ע"א 66/60 חצור-אשדוד בע"מ נ' מ. קרו, פ"ד ט"ו 339 [1961]; ע"א 84/50 הטרוסט הכללי א"י בע"מ חברה למימון נ' בראודה, פ"ד ו', 1147 [1952]; ע"א 66/60).

7. הגם שהתובעות אינן אוחזות כשורה, הן עדיין אוחזות בעד ערך וזכאיות להיפרע מהשטר, בכפוף לטענות ההגנה השטריות שיש לנתבעת ביחס לעסקת היסוד שלה מול אילן . בהקשר זה יש לדחות את טענת הנתבעת שלפיה לא הוכח מתן ערך, שכן אילן פירט בעדותו - והנתבעת לא חלקה על אמינות הדברים - כי פרט את השיקים וקיבל כסף בגינם, ודי בכך כדי שייראו את התובעות כאוחזות בעד ערך (סעיף 26(ב) לפקודת השטרות).

טענת ההגנה השטרית - מסירה על תנאי ולמטרה מיוחדת - שהשיקים יוחזרו ולא ייפרעו

8. לענייננו רלבנטיים סעיפים 20(ב) ו- (ג) לפקודה, המורים כך:

"בין צדדים סמוכים לבין עצמם, ולגבי כל צד מרוחק שאינו אוחז כשורה:
[...]
(2) מותר להוכיח שהמסירה היתה על תנאי או למטרה מיוחדת בלבד ולא לשם העברת הקנין בשטר;
אבל שטר שהוא בידי אוחז כשורה, חזקה חלוטה היא שהיתה מסירה כשרה על ידי כל הצדדים שקדמו לו, כדי להחיבם כלפיו

(ג) שטר שיצא מהחזקתו של צד שחתם עליו בתור מושך, או קבל או מסב, חזקה שנמסר על ידיו מסירה כשרה וללא תנאי, כל עוד לא הוכח היפוכו של דבר"

9. סעיף 20(ב) לפקודה מבהיר כי בין צדדים רחוקים לשטר, כאשר אין אחיזה כשורה, ניתן להוכיח כי המסירה היתה על תנאי או למטרה מיוחדת בלבד ולא לשם העברת הקניין בשטר. סעיף 20(ג) קובע חזקה, הניתנת לסתירה, שלפיה מסירה של שטר נעשתה באופן כשר וללא תנאי. טענת הגנה שלפיה קנין השטר פגום, מאחר שתנאי שהמסירה הותנתה בו לא התקיים, או שהשימוש שנעשה בשטר חרג מהמטרה שלשמה יוחדה מסירתו, היא טענת הגנה טובה כלפי כל אוחז, לבד מאוחז כשורה (ע"א 205/61 סנדרובסקי נ' שירטקו בע"מ, פ"ד טו 2450 [1961]; רע"א 6553/97 חגאי נ' עבודי חיים בע"מ, פ"ד נב(2) 435 [1998], להלן: עניין "חגאי").

להשלמת התמונה יצוין, כי לחזקת המסירה ללא תנאי שבסעיף 20(ג) לפקודה מצטרפת חזקה נוספת שעל הנתבע הנטל להפריכה, והיא חזקת התמורה הקבועה בסעיף 29(א) לפקודת השטרות. משמעות חזקה זו בהקשר של מסירת שטר על תנאי הינה כי התנאי למימוש השטר התקיים או כי המטרה המיוחדת שלשמה ניתן התממשה (ר' למשל ע"א 205/87 ס.מ.ל סוכנות מרכזית לביטוח בע"מ נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מג(4) 680, 691 [1989]). ככל שרכיב זה מוכח, עובר הנטל לאוחז להוכיח שהוא אוחז כשורה, וזאת בהתאם ל כלל היפוך הנטל הקבוע בסעיף 29(ב) לפקודה (ר' עניין חגאי לעיל ).

10. מהראיות שהוצגו לפניי הוכח כי הנתבעת מסרה את השיקים לאילן בהשאלה בלבד, על מנת שישיב לה את אותם שיקים עצמם בחלוף כמה ימים, מבלי שתתאפשר הצגתם לפירעון. הנתבעת לא מנעה מאילן להשתמש בשיקים, אולם בהתאם למוסכם ביניהם, המסירה נעשתה בתנאי שהשימוש לא יאפשר פרעונם של השיקים, וכי הם עצמם יושבו לה בחלוף מספר ימים. בנסיבות אלה, נסתרה במקרה דנא החזקה האמורה שבסעיף 20(ג) לפקודת השטרות שלפיה חזקה ששטר נמסר במסירה כשרה וללא תנאי. כפי שנראה בהמשך, מהראיות עולה בבירור שהתנאי והמטרה המיוחדת שלשמה נמסרו השיקים, הופרו, שכן השיקים הוצגו לפירעון, ומכאן ברי כי נסתרה גם החזקה שבסעיף 29(א) לפקודת השטרות, במובנה לעיל, שלפיה חזקה שהתנאי למימוש השטר או המטרה שבשלו הוא נמסר, התממשו.

11. המסקנה שלפיה מסירת השיקים הותנה בתנאי ובמטרה מיוחדת שהשימוש שייעשה בהם לא יכלול מתן אפשרות הצגתם לפירעון, נתמכת בראש ובראשונה בעדותו של אילן עצמו ביחס לנסיבות מתן השיקים. איש מהצדדים לא חלק על מהימנות גרסתו של אילן ביחס לתיאור נסיבות מתן השיקים, ואוסיף כי בצדק לא חלקו עליה, ודבריו בסוגיה זו זכו לאמוני המלא. אילן זומן לעדות באמצעות השב"ס, מבלי שמי מהצדדים עמד איתו בקשר לפני כן, ואף לא היה לו מושג בגין איזה עניין הוא זומן והיה צורך להסביר לו זאת בפתח עדותו. אילן זיהה את השיקים כאשר אלו הוצגו לו, וסיפר את הרקע לנתינתם, וזאת כאשר ניכר כי עדותו אינה מבקשת להיטיב עם צד זה או אחר, אלא לספר את הדברים כהווייתם. כך למשל, אף כאשר הוצגה לו גרסת הנתבעת במלואה לעניין נסיבות מתן השיקים והאיומים ששמעה מחוץ לביתה לגביהם, הוא לא אישר את הדברים, אלא שב וסיפר אותם מזווית הראיה שלו. לא בכדי אפוא, כל צד, בסיכומיו, מצא בתיאוריו של אילן ביחס לנסיבות מתן השיקים חלקים הנוחים לו, וניסה לשכנע כי העדות תומכת בטענותיו. ביחס לנסיבות מתן השיקים, העיד אילן כדלקמן (בעמ' 16 ש' 31 - עמ' 17 ש' 1):

"את השיקים לקחתי מהבחורה והייתי צריך להחזיר לה אותם והם לא היו צריכים להגיע כלל לבנק. אני ביקשתי מהנתבעת שיקים והייתי צריך להחזיר לה אותם, כי היא לא קשורה לכלום, היא לא קיבלה תמורה ולא נתנה תמורה. אני האמנתי שיחזירו את השיק חזרה, אחרי ששילמתי את הכסף והטעות שלי שלא ביקשתי את השיקים מיד בחזרה אחרי ששילמתי".

ובהמשך (בעמ' 18, ש' 3-4):

"היא נתנה את השיקים בתור טובה, היא עזרה לי, הייתה לי בעיה. לכן אני שילמתי והתכוונתי שהשיקים יחזירו אליה, כשאני הייתי בבית הסוהר, פתאום הגיעו השיקים להוצל"פ".

דברים אלה מאשרים כי מסירת השיקים נעשתה מתוך כוונה והסכמה הדדית של הנתבעת ושל אילן, כי לא תתאפשר הצגת השיקים לפירעון, וכי הם עצמם יושבו לה בתום השימוש בהם. במאמר מוסגר יצוין כי אילן טען ששילם בגין השיקים, אולם ביחס לעדות זו לא הובאו ראיות המאפשרות לבסס אותה במידה הנדרשת במשפט אזרחי והטענה אף לא הועלתה בכתבי הטענות. לכן, ובשים לב גם לעניין האישי שעשוי להיות לאילן בטענה האמורה, יש להבחין בינה לבין ייתר טענותיו. ודוקו: אין אני אומר שהטענה שהוא שילם בהכרח אינה נכונה, אלא רק כי בהליך דנא היא לא נטענה על ידי הנתבעת ולא הוכחה על ידה.

12. מעדות הנתבעת עצמה עולה, כי היא לא הבינה מה השימוש המדויק שבכוונת אילן לעשות בשיקים, וכי ממילא אין לה היכרות עם עולם השטרות. אולם זאת היא כן הבינה היטב: אילן אמור להשיב לה את אותם שיקים עצמם בתוך כמה ימים, כך שלא יתאפשר מצב שבו היא תידרש לפרוע אותם. מסירת השיקים, מזוו ית הראיה של הנתבעת, נעשתה אפוא על תנאי ולמטרה מיוחדת שהשימוש שייעשה בהם לא יאפשר הצגתם לפירעון, אלא הם עצמם יושבו לה בתום השימוש. יש לציין כי הנתבעת התמקדה בעדותה בטענה כי מתן השיקים נעשה תחת לחץ ופחד שלה מנושיו של אילן שצעקו מחוץ לביתה, אולם בכל עת שנשאלה אודות נסיבות מתן השיקים, ציינה בנוסף כי עשתה זאת בהינתן שאילן הבטיח לה להשיב את אותם שיקים עצמם בתוך זמן קצר. כך למשל בעמ' 26 ש' 3 אמרה כי "... והוא אמר לי שהוא יחזיר לי את אותם שיקים שלי, תוך כמה ימים". בעמ' 27 ש' 1: "הוא אמר שהוא לקח שיקים ממני ורצה להחזיר לי אותם", ובשורה 5: "הוא אמר שהוא נותן לי את השיקים בחזרה תוך מס' ימים". בעמ' 27 ש' 7-8, במענה לשאלה האם הבינה שבכוונת אילן להחזיר לה את השיקים לאחר פריטתם השיבה: "זה אני לא יודעת. אין לי מושג. הוא הבטיח לי שהוא מחזיר לי את השיקים תוך כמה ימים". בהמשך, בעמ' 27 ש' 22 במענה לשאלה האם סייעה לו כי ראתה שהוא במצוקה השיבה: "השיקים שנתתי לו, תוך הבטחה שלו שהוא מחזיר לי אותם". בהמשך שוב נשאלה הנתבעת האם מסרה לו את השיקים כדי שיפרוט אותם וישלם לאנשים שהוא חייב להם, ותשובתה, בעמ' 27 ש' 25: "אין לי מושג. הוא אמר שהוא צריך להראות אותם, אין לי מושג". לתשובה זו חשיבות מיוחדת, מפני שהיא חושפת את טיב המצג של אילן בעת מתן השיקים, והיא ממחישה שאכן אילן הציג לפניה מצג, כפי שעולה גם מעדותו, שלפיו השימוש שייעשה בשיקים הנמסרים לו לא יכלול אפשרות של הצגתם לפירעון על ידי גורם כלשהו. לבסוף, כאשר נשאלה התובעת מהיכן אדם המקבל את השיק ומלווה לאילן כסף תמורתו, אמור לדעת שצריך להחזיר לה את השיקים, היא השיבה, בעמ' 28 ש' 3-4: " בחיים שלי לא הייתי בסיטואציה כזו, במקום האפל החשוך הזה בצ'יינג'ים, השתמשתי בשיקים כדי לקנות מקרר. הוא הבטיח לי שיחזיר לי תוך ימים ספורים את הכסף חזרה". התשובות האחרונות של הנתבעת ממחישות אף הן את היעדר ההיכרות של הנתבעת את עולם ניכיון השיקים ופריטת השיקים, וכי מבחינתה הנקודה החשובה היתה שהמסירה נעשתה בכפוף לכך שאותם שיקים עצמם יושבו לה, דהיינו שלא יעשה בהם שימוש שיאפשר מימושם והצגתם פירעון. במאמר מוסגר יצוין כי לא ראיתי לייחס משקל, בתשובה האחרונה, לכך שהנתבעת ציינה שאילן יחזיר לה את הכסף חזרה, וברור מהקשר התשובה ומכלל התשובות הקודמות כי הכוונה היא להחזר של אותם השיקים. אף התובעות עצמן לא התייחסו לסוגיה זו בסיכומיהם ולא עימתו את הנתבעת ביחס לכך בחקירה הנגדית. כן יצוין כי נתתי דעתי גם לתצהיר הראשון שהגישה הנתבעת במסגרת התנגדותה הראשונה (בבקשה לביצוע של אור פינוי פסולת). תצהיר זה הינו תצהיר לקוני, שנערך בסיוע מתנדבים בבית המשפט, בטרם התקבל ייעוץ משפטי. לא ראיתי בתצהיר זה כל סתירה לגרסת הנתבעת שלפיה השיקים ניתנו כנגד הבטחה שיוחזרו לה, הגם שהנימוק שהופיע היה בעיקר שאילן הוציא ממנה את השיקים ברמיה, וכי היא לא קיבלה כנגדם תמורה. גרסה זו מתיישבת היטב עם מצב של הפרת הבטחה מצד אילן להחזיר את השיקים כשלבסוף בניגוד להבטחה הוגשו לביצוע. קיומה של הבטחה כזו, שהשיקים לא ייפרעו, נלמד גם מסעיף 8 לאותה התנגדות ששם צוין כי הנתבעת "מעולם לא הוציאה שיקים בסכומים כאלה".

13. למעשה גם התובעות בסיכומיהן ציינו שהנתבעת לא התכוונה שהשיקים ייפרעו (ר' למשל סעיפים 59 ו- 61 לסיכומים). אלא, שהן ניסו לשלב זאת בתזה שלפיה הנתבעת ואילן עשו יד אחת ובכוונת מכוון ניתנו השיקים על מנת "לעקוץ" את התובעות ולקבל מהן כסף ללא תמורה. דא עקא שטענה זו לא נטענה בכתבי הטענות ובתצהירי התובעת והיא בגדר הרחבת חזית, וממילא אף אין לה כל עיגון בחומר הראיות. ב"כ התובעות לא עימתו את אילן עם אפשרות זו שהם העלו, וגם הנתבעת לא עומתה עמה באופן ברור. בנוסף התובעת כורכת את תרגיל העוקץ עם מעורבותו של אותו ברוך, אשר באמצעותו נפרטו השיקים, אולם היא לא זימנה אותו לעדות. כל זאת, כאשר מדובר בטענה בעלת אופי פלילי, אשר כידוע, אמנם צריכה להיות מוכחת במאזן הסתברויות אזרחי, ולא ברף פלילי, אולם עצמת הראיות לגביה צריכה להיות משמעותית יותר. התובעות העלו תהיה מדוע הנתבעת לא הגבילה את השיקים, מדוע הוציאה עשרה שיקים ולא אחד ומדוע מילאה מועדי פירעון שונים. ברם, הנתבעת הסבירה בעדותה כי מילאה אחר הוראותיו של אילן, כאשר ברור שהוא הגורם אשר יודע אילו שיקים הוא צריך ומה הפרטים הנדרשים בהם, ומכאן אין בתהיות אלה דבר כדי לתמוך בתזה שהעלו התובעות בסיכומים. בתוך כך נתתי דעתי גם לטענה בדבר קיום מערכת יחסים בין הנתבעת לבין אילן, אולם טיבה של זו לא התברר, וממילא לא הוכח שעולה ממנה כוונה משתמעת של הנתבעת ואף לא של אילן (שהיה אסיר ברישיון ובתקופת מבחן) להונות את התובעות.

14. מהמקובץ עולה כי הוכח לפניי בחומר הראיות, כי הנתבעת מסרה לאילן את השיקים על מנת להשאיל לו אותם לשימושו, אולם זאת מתוך תנאי ומטרה מיוחדת, שלפיהם אותם שיקים עצמם יוחזרו לה בתום השימוש, כך שהשימוש שייעשה בהם לא יכלול מתן אפשרות למימושם ולהצגתם לפירעון.

15. יש לדוק כי מבחינה משפטית השיקים שנתנה הנתבעת לאילן הינם שיקים טובה, כהגדרתם בסעיף 27 לפקודת השטרות. שיק טובה, הינו שיק אשר בו המיטיב חתם כמושך (או קבל או מסב) וזאת "בלא שקיבל בעדו ערך וכדי להשאיל את שמו לאדם אחר" (סעיף 27(א) לפקודה). המיטיב בשיק טובה, לא יישמע בטענות הגנה של היעדר תמורה ואף לא של כישלון תמורה, שכן מלכתחילה השאלת השם נעשתה מבלי לקבל ערך. מכאן, לא היה מקום להעלאת טענות הגנה אלה על ידי הנתבעת.

היבט נוסף של שיק טובה, המעוגן בסעיף 27(ב) לפקודה הינו, שעצם העובדה שהשטר לא ניתן בקשר לעסקה מסחרית אלא לשם השאלת שם בלבד, אינה פוגעת בקניינו של השטר, ולכן הוא יהא אכיף כלפי כל אוחז בעד ערך, ולא רק כלפי אוחז כשורה. לעניין זה הבהיר כב' השופט זוסמן בע"א 236/60 שוירץ נ' ברקליס בנק ד.ק.או, פ"ד י"ד 2122 [1969] כי: "על פי סעיף 27(ב) לפקודת השטרות חייב המערער המיטיב לפי שטר טובה או שיק טובה 'ואין נפקא מינה אם האוחז ידע בשעה שנטל את השטר שאין אותו צד אלא מיטיב ואם לאו'. לשון אחר: העובדה, כי המסמך נחתם על ידי מיטיב אינה פוגמת בזכות הקנין של האוחז, ואין צורך שיהא אוחז כשורה, כדי שיוכל להיפרע מהמיטיב: די שיהא אוחז בעד ערך כבכל שטר אחר".

עם זאת, העובדה שעצם השאלת השם לאחר ללא תמורה וללא עסקה מסחרית אינה מהווה פגם בקניין, אין משמעה שקניינו של השטר אינו עלול להיפגם בשל טעם אחר. בכלל זאת, קנינו של שיק טובה עשוי להיות פגום, ככל שיק, בשל כך שמסירתו נעשתה על תנאי או למטרה מיוחדת, בהתאם לסעיף 20(ב)(2) לפקודה, כבענייננו.

לעניין זה הבהיר כב' השופט י' זוסמן בספרו דיני שטרות (מהדורה שישית, 1983) בעמ' 149: "מה הוא שאמרנו שאין כאן פגם בזכות הקנין? העובדה שראובן השאיל שמו לשמעון, היא כשלעצמה, אינה פוגמת בזכות הקנין, וממילא אף מי שיודע שראובן השאיל את שמו, איננו יודע כי זכות הקנין נפגמה. אך אין זאת אומרת כי זכות הקנין לא תוכל להיפגע מטעם אחר. לדוגמה, אם ביקש ראובן משמעון שיכתוב לו שטר לטובתו כדי שיראה את המסמך לפלוני וישכנעו שמגיע לו כסף והוא בעל אמצעים, ולמעשה הלך ראובן וסיחר את השטר לאדם אחר, זכות הקנין נפגמה שכן השטר הוטה מן המטרה שלמענה עושהו הוציא אותו. למעשה לא הוצא השטר אלא למטרה מיוחדת, כאמור בסעיף 20(ב)(2) לפקודה, כדי שיוצג לפלוני לעיון, ומשסיחר אותו ראובן תוך הפרת ההסכם שעשה עם המיטיב, מעל באמונו. מי שאינו אוחז כשורה בשטר, לא יהא זכאי להיפרע מעושהו". ואכן, כך נפסק על ידי בית המשפט העליון מפי כב' השופט (כתוארו אז) זוסמן עצמו בע"א 486/63 החברה לפיתוח כפר ירוחם בע"מ נ' קטש, פ"ד יח(3) 30 [1964]. באותו עניין הוצא שטר טובה לפלוני על מנת שיעשה בו שימוש לשם השגת אשראי אולם בפועל נעשה בשטר שימוש למטרה אחרת. השימוש החורג מהמטרה שלשמה נמסר השטר היווה מעילה באמון ופגם בקניין, שרק אוחז כשורה יכול לגבור עליו.

באופן דומה, בענייננו, מדובר בשיק טובה, אולם הוכח כי למסירתו נלוו כאמור תנאי ומטרה מיוחדת, שלפיהם השימוש שייעשה אילן בשיקים (שאת טיבו המדויק לא ידעה הנתבעת) לא יכלול אפשרות הצגתם לפירעון, אלא אותם שיקים ממש יושבו לנתבעת. היותו של השיק שיק טובה, אינה מחסנת אותו אפוא מפני פגם בקניין בהתאם לסעיף 20(ב) לפקודה, כפי שמתקיים בענייננו.

16. בענייננו אילן הפר את התנאי וחרג מהמטרה המיוחדת שלשמה נמסרו השיקים, שכן הוא עשה בהם שימוש שאיפשר הצגתם לפירעון על ידי התובעות. הסטיה מהתנאי ומהמטרה שלשמם ניתנו השיקים, מהווה מעילה באמון ופגם בקניין, אשר כאמור לעיל רק אוחז כשורה יכול לגבור עליהם. התובעות, שאינן אוחזות כשורה, אינן חסינות מטענת הגנה זו, ולכן לזכות הנתבעת עומדת טענת הגנה שטרית טובה כלפיהן.

17. טרם סיום יצוין כי הפגם הנוסף שלו טענה הנתבעת, שלפיה הוצאת השיקים נעשתה עקב כפיה ופחד או הליך גביה לא חוקי - לא הוכחה כדבעי. ביחס לכך אציין כי אילן, במענה לשאלות ב"כ התובעות ואף שאלות בית המשפט, לא העיד כי הושמעו איומים בעת מתן השיקים או כי הוא אמר לנתבעת שחייו בסכנה ואף לא כי הופעלו עליו לחצים לא חוקיים לגביית השיקים. אילן אף לא אישר את הדברים הללו לאחר שהוצג ה בפניו גרסת הנתבעת ביחס אליהם. מן העבר האחר, אילן גם לא הכחיש את הדברים באופן מפורש, אולם ב"כ הנתבעת ביכר שלא לחקור אותו בסוגיה זו כלל במסגרת חקירתו הנגדית. מכאן, ובהינתן שמדובר בעד מרכזי לעניין זה, אין אפשרות לקבוע כי הנתבעת עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה. יצוין כי מהתרשמותי הבלתי אמצעית מעדות הנתבעת נראה היה כי היא מדברת מדם ליבה, ועדותה נתמכה בעיקרה גם בעדות בתה. עם זאת, לא מצאתי כי משקלה של התרשמותי זו, גובר על החסר הקיים בתשובות העד החיצוני שנכח באירוע.

סוף דבר

18. התביעה נדחית. בשים לב למכלול נסיבות העניין, ובכלל זה סכום התביעה ההשתלשלות הדיונית והתוצאה שאליה הגעתי, התובעות יישאו בהוצאות הנתבעת ובשכ"ט עו"ד בסך כולל של 5,000 ₪.

החבות בסכום זה מצד התובעות הינה יחד ולחוד, ויש לשלמו בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

זכות ערעור – כחוק.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ח אב תשע"ז, 20 אוגוסט 2017, בהעדר הצדדים.