הדפסה

בית משפט השלום בפתח תקווה ת"א 8162-05-18

בקשה מס' 7

בפני
כבוד ה שופטת, סגנית הנשיאה שלהבת קמיר-וייס

המבקש:

עדי אשואל סעדיה
ע"י ב"כ עוה"ד גיא גולדפרב

נגד

המשיב:

מיכאל עמרן
ע"י ב"כ עוה"ד מיטל ויצמן ואח'

החלטה

בפניי בקשה לחיוב התובע (המשיב) בערובה להוצאות הנתבע (המבקש) במידה ותדחה התביעה ויפסקו לטובתו הוצאות וזאת מכוח תקנה 519(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן – התקנות). קראתי את טענות הצדדים בבקשה, בתגובה, בתשובה לתגובה וכן את כתבי הטענות אשר הוגשו מטעם הצדדים.
בתובענה שהוגשה על ידי המשיב, ביום 03.05.18, עתר לביטולם של הסכם הלוואה משנת 2010, הסכם פשרה אשר קיבל תוקף של פסק דין בשנת 2013 ובו הסדירו הצדדים את המחלוקות אשר נתגלעו ביניהם לרבות ההלוואה משנת 2010 וכן ביטולו של הסכם פשרה נוסף אשר קיבל תוקף של פסק דין בשנת 2016 ובו הסדירו שוב הצדדים מחלוקות בנושא ההלוואה משנת 2010 וההסכם משנת 2013.
בהחלטתי מיום 01.09.18, קיבלתי חלקית את בקשת המבקש לסילוק על הסף של תביעת המשיב ודחיתי את תביעת המשיב בנוגע להסכם ההלוואה מיום 15.07.10 והסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין ביום 01.06.13.
כמו כן דחיתי במסגרת אותה החלטה את בקשת המשיב לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל, הואיל והנכס המשועבד לגביו נעשים ניסיונות מימוש אינו משמש למגורי המשיב ומצאתי, מבלי לקבוע מסמרות, כי סיכויי התביעה אינם מן המשופרים.
הבקשה לחיוב המשיב בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות ה מבקש מבוססת על שני טיעונים מרכזיים:
הראשון - מצבו הכלכלי של ה משיב אשר לא יאפשר ל ו לשלם את ההוצאות שיוטלו עלי ו במידה ותביעת ו תדחה ואף אינו משלם הוצאות שנפסקו כנגדו במהלך ניהול ההליך .
השני - סיכויי התביעה, אשר המבקש מערי ך אותם כקלושים.
בתגובתו דח ה ה משיב טענות אלה וטען כי המבקש יוכל להיפרע מהנכס הממושכן לטובתו .
התשובה לתגובה הבהיר המבקש, כי השעבוד הרשום לטובתו הוא לגבי החוב המקורי בלבד ולגבי יתרת התמורה שתתקבל ממימוש הנכס אין הוא נושה מובטח וקיימים למשיב כבר נושים רבים ומעקלים קודמים ולנכס נוסף שניתן כבטוחה רשום שעבוד בדרגה ראשונה לטובת בנק ירושלים. לפי בדיקת המבקש אין במצבת נכסיו של המשיב כדי לכסות את מצבת חובותיו.
המסגרת הנורמטיבית
תקנה 519 לתקנות מעגנת את האפשרות לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום הוצאותיו של הנתבע:
"519. ערובה לתשלום הוצאות
(א) בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע.
(ב) לא ניתנה ערובה תוך המועד שנקבע, תידחה התובענה, אלא אם כן הורשה התובע להפסיקה ..."
בפסיקה נקבע, כי תכליתה של תקנה 519(א), המאפשרת להורות לתובע להפקיד ערובה היא " מניעת תביעות סרק והבטחת תשלום הוצאותיו של הנתבע, בפרט במקרים בהם נראה כי סיכוייה של התובענה קלושים" (רע"א 7543/04 ליסטר נ' ליסטר,(3.10.2004), (להלן - עניין ליסטר) לצד זאת נקבע בפסיקה, כי יש לאזן תכלית זו אל מול הפגיעה האפשרית בזכות הגישה לערכאות. בגדרי האיזון האמור הכירה הפסיקה בכך שהוראה על הפקדת ערובה לא תינתן כדבר שבשגרה וחובת הפקדה כאמור תיקבע "לעיתים נדירות ובנסיבות חריגות בלבד" (רע"א 4366/07 רפאלוב נ' חכמוב (19.7.2007)), זאת מתוך " התחשבות בזכות הגישה לבית המשפט והן על מנת שלא לפגוע יתר על המידה בזכות הקניין של התובע" (רע"א 4265/09 אללוף נ' הורביץ (20.10.2009)).
בתקנה 519 לתקנות לא נקבעו קריטריונים או שיקולים שיש להביא בחשבון בעת עריכת האיזון הנדרש לצורך החלטה בבקשה להפקדת ערובה, אך בפסיקה גובשו כללים מדריכים ותוארו סוגי מקרים בהם יעשה בית המשפט שימוש בסמכות שהוענקה לו בתקנה או ימנע מכך.
רע"א 4128/17 LAUDERBAIE YACHTS LTD (חברה זרה) נ' יצחק טאוב (29.06.2017):

"כידוע, תקנה 519 לתקנות נועדה לאזן בין זכות הגישה לערכאות של התובע לבין זכותו של הנתבע לקניין, וכן זכות הנתבע והאינטרס הציבורי במניעת הגשתן של תביעות סרק. ככלל, אין להתנות את זכותו של התובע לגישה לערכאות שיפוטיות בהפקדת ערובה להוצאות הנתבע, אלא במקרים חריגים. הטעם לכך נעוץ בכך שזכות הגישה לערכאות היא בגדר זכות חוקתית מן המעלה הראשונה [ראו: רע"א 544/89 אויקל תעשיות בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ פ"ד מד(1) 647, 650 (1990)]. בית משפט זה הדגיש לא אחת כי אין לחייב אדם בהפקדת ערובה אך מחמת עוניו ואין להגביל את זכות הגישה לערכאות לבעלי אמצעים. תקנה 519 לתקנות אינה מתווה את אמות המידה להחלתה. על כן, בפסיקה נקבעו מספר שיקולים מנחים שעל בית המשפט להביא בחשבון בבואו לצוות על הפקדת ערובה. בין היתר: מצבו הכלכלי של התובע, סיכויי התביעה, בשים לב למועד הדיון בסוגיה, מורכבות ההליך, זהות הצדדים, התנהלותם ותום ליבם, תושבות חוץ ואי ציון מען עדכני בכתב התביעה [ראו: רע"א 8575/14 חאמד נ' חברת אלוואטן בע"מ, פס' 10 והאסמכתאות שם (30.12.2014)]."
כמו כן נקבע ברע"א 5488/16 אבנר נתנאל נ' רישן בנין והשקעות בע"מ (17.07.2016) כי:

"ככלל, ככל שסיכויי התביעה להתקבל נמוכים יותר, ומצבו הכלכלי של התובע ירוד יותר, כי אז תגבר נטייתו של בית המשפט לצוות על מתן ערובה."

מן הכלל אל הפרט
המבקש הביא בפני טיעונים ש יש בהם לבסס קושי ממשי של התביעה, שימוש חוזר של המשיב בטיעונים שנדחו כבר במסגרת החלטות בהליכים אחרים וקלישותן הלכאורית של טענותיו.
עוד הצביע המבקש על הצהרותיו של המשיב עצמו בדבר מצב ו הכלכלי הירוד במסגרת הליכים משפטיים המתנהל ים כנגדו.
המשיב טען שהמבקש לא תמך בקשתו בתצהיר וכי אין חשש שהמבקש לא יוכל להיפרע מהמשיב, הואיל והוא אוחז במשכון על שני נכסי מקרקעין של המשיב.

אציין, כי מרבית טענותיו של המבקש נתמכו באסמכתאות, לפיכך העדרו של תצהיר משמיט את הקרקע תחת הטענות העובדתיות אשר לא נתמכו, אלא בדברי המבקש.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים מצאתי, כי עולה מתוך המסמכים אשר הוצגו בפני שהמשיב מצוי בחובות לנושים שונים וקשה לקבוע, כי הוא משתף פעולה עם הליכי הגבייה בהוצאה לפועל, כך שהמבקש עלול למצוא עצמו בפני "שוקת שבורה" ככל ויפסקו לטובתו הוצאות בסיום ההליך, בייחוד כאשר הוצאות אלה יצטרפו לחוב אשר המבקש טרם הצליח לגבות מהמשיב בהוצאה לפועל.

בבחינת סיכויי התביעה, איני מוצאת שהמשיב התמודד עם הטענות אשר העלה המבקש ולפיכך, על פניו נראים סיכויי התביעה, בשלב זה, נמוכים במידה משמעותית.
יש לציין בהקשר זה, כי המשיב הגיש בקשה לתיקון כתב התביעה והוספת טיעונים, אשר טרם נדונה. אולם, לצורך הכרעה בבקשה זו נבחנים סיכויי התביעה במצבה הנוכחי.
לאחר שבחנתי נסיבות המקרה ומכיוון שבנוסף למצבו הכלכלי של המשיב גם סיכויי התביעה הם מן הנמוכים, אני מוצאת לחייב את המשיב (התובע) בהפקדת ערובה להוצאות המבקש (הנתבע).

המשיב יפקיד, בקופת בית המשפט עד ליום 10.03.19, סך של 10,000 ₪ לשם הבטחת תשלום הוצאות המבקש, ככל שכאלו ייפסקו לזכותו. ב"כ המשיב תדווח מידית על ביצוע ההפקדה, שאם לא כן תדחה התביעה בהתאם להוראות תקנה 519(ב) .

המזכירות תשגר ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ט"ו אדר א' תשע"ט, 20 פברואר 2019, בהעדר הצדדים.