הדפסה

בית משפט השלום בפתח תקווה ת"א 6992-04-18

בפני
כבוד ה שופטת אשרית רוטקופף

תובע

אשר דוד
ע"י ב"כ עוה"ד תומר אפרתי

נגד

נתבעים
1. אילן ארביב
ע"י ב"כ עוה"ד דוד דנינו

2. עוזי ירוס(ניתן פס"ד)

פסק דין

עניינו של פסק זה הינו בעתירת התובע (בתביעה שהוגשה במקורה בסדר דין מקוצר) לחיוב הנתבע 1 בסך של 315,000 ₪ מכח ערבותו הנטענת של האחרון לשיקים שנתנו במסגרת עסקה למכירת רכבים ושחלקם לא נפרעו.

רקע כללי ותמצית טענות הצדדים:

התובע מנהל עסק למכירת רכבים באמצעות עוסק מורשה בשם "רכב אשר" אשר פועל באור-יהודה.

בתאריכים - 14/6/17 (6 עסקאות), 26/6/17 (4 עסקאות), 17/8/17 (עסקה אחת), 21/8/17 (עסקה אחת), 24/8/17 (עסקה אחת) ו-31/8/17 (עסקה אחת) חתם התובע עם חברת אוטו טרייד בע"מ (להלן: החברה), על 14 זיכרונות דברים (להל: הסכמי המכר), לפיהם ימכור התובע לחברה 14 רכבים בסך (כולל) של 633,995 ₪. התמורה בגין הרכבים שולמה באמצעות שיקים מעותדים.

עובר להגשת התביעה דנן נקלעה החברה להליכי פירוק. הבעלים של החברה בזמנים הרלוונטיים היה מר יוסף פילשטיין (להלן: פילשטיין) והיא נוהלה בפועל על ידי הנתבע 2.

לטענת התובע, בגין הסכמי המכר ניתנו לו שיקים למפרע על סך העסקאות האמורות והרכבים הועברו לחברה. הנתבע 2 היה ערב אישית לכל השיקים אשר ניתנו בגין הסכמי המכר והנתבע 1 היה ערב רק לחלקם. כן, צוין עוד כי החברה חתומה גם על שטרי חוב לטובת התובע בסך כולל של 1.5 מיליון ₪.

לטענת התובע, למעט מספר שיקים שנפרעו וסכום נוסף אשר מומש לאחר שהוחזרו לתובע חמישה רכבים, לא שולם לו דבר. כן, ציין התובע כי במשך הזמן הוחלפו לבקשת החברה חלק מהשיקים בשיקים אחרים, אך האחרונה נכנסה לקשיים והפכה לחדלת פירעון, כך שגם את השיקים הנוספים לא יכל התובע לפרוע. לטענת התובע הוא פנה מספר פעמים לחברה ולנתבעים, אולם לא הצליח לקבל את כספו בחזרה. לצערו של התובע, הוא נאלץ לאחר שהחברה נכנסה להליך פירוק לתבוע את הנתבעים כערבים לתשלומי ההסכמי המכר של הרכבים; כנגד הנתבע 2 העמיד התובע את תביעתו דנן על סך מלוא התביעה (445,328 ₪) וכנגד הנתבע 1 על סך 315,000 ₪.

במסגרת בקשת הרשות להתגונן שהגיש הנתבע 1, נטען בין היתר, כי התובע "שכח" לציין בכתב תביעתו שכל התחייבויות החברה במסמכים הישנים (נספחים א' עד ז' לכתב התביעה) "הומרו" והוחלפו לבקשת התובע ובסיוע הנתבע 1 בשטרי חוב חדשים (אשר צורפו לכתב התביעה כנספחים ח'1 עד ח'3).

התביעה כנגד הנתבע 1 מושתתת באופן ספציפי על הטענה שהוא חתום כערב על שלושה כתבי ערבות לכאורה שהינם חלק מהמסמכים הישנים – ע' 8 לנספח ג' לכתב התביעה; ע' 2 לנספח ד' לכתב התביעה וע' 5 לנספח ו' לכתב התביעה. מאחר וכתבי הערבות הינם חלק מהמסמכים הישנים אשר הוחלפו והומרו בשטרי חוב חדשים (עליהם חתומים פילשטיין והנתבע 2) ומאחר ואין חולק כי הנתבע 1 לא ערב כלל לשטרי החוב החדשים שבאו במקום הישנים כאמור – אין לתובע כל עילת תביעה כנגד הנתבע 1 ועל כן דין התביעה להידחות על הסף.

לחילופין, נטען כי כתבי הערבות לכאורה עליהם הנתבע 1 חתום (לכאורה) כערב, אינם מהווים "הסכם בין הערב לנושה" וכן לא "התחייבותו של הערב שהודעה עליה ניתנה לנושה" כאמור בסעיף 3 לחוק הערבות, תשכ"ז-1967. משכך, אין כל עילה לתביעה שהוגשה כנגד הנתבע 1 כערב, ועל כן דינה להידחות על הסף גם מטעם זה.

טענה חלופית נוספת שהעלה הנתבע 1 היא שבכל כתבי הערבות לכאורה עליהם הנתבע 1, נפלו פגמים מהותיים השוללים כל אפשרות לראות בחתימת הנתבע 1 על מסמכים אלו משום "התחייבותו של אדם לקיום חיובו של אדם אחר כלפי אדם שלישי". מכאן שדין התביעה להידחות אף מטעם נוסף זה.

בהתייחס לרקע אשר הביא להמרת התחייבות החברה במסמכים הישנים בהתחייבות החברה בשטרי החוב החדשים, טען הנתבע 1 כי במועד מסוים בתחילת חודש 10/2017 הוא הציע לתובע שתמורת "שיחררו" מכל שלושת כתבי הערבות לכאורה, הנתבע 1 יפעל לשכנע את החברה להמיר את כל התחייבויותיה הפרושות על פני המסמכים הישנים בשטרי החוב החדשים. התובע שמח מאוד לקבל את הצעת ההמרה של המסמכים הישנים בשטרי החוב החדשים שיימסרו לו בערבותם האישית של בעל החברה (פילשטיין) ומנהל הכספים שלה הוא הנתבע 2. לטענת הנתבע 1, התובע התחייב כלפיו שאם הוא יעמוד במשימה הנ"ל, ישחררו האחרון מכל כתבי הערבות לכאורה שהוא חתום עליהם, וכך אכן היה: לאור התחייבותו האמורה של התובע כלפי הנתבע 1, פעל האחרון ללא לאות כדי לשכנע את החברה לחתום על שטרי החוב החדשים וכן כדי לשכנע את פילשטיין והנתבע 2 לחתום כערבים בערבות אישית לשטרי החוב החדשים. עם מסירת שטרי החוב החדשים לידי התובע, קוימה התחייבות התובע כלפי הנתבע 1 והאחרון הודיע לו שהוא אכן "משחרר" אותו מכל הערבויות שנחתמו לכאורה לטובת התובע בכל כתבי הערבות לכאורה.

בנוסף לשטרי החוב החדשים שסכומם כפול מסך כל ההתחייבויות של החברה כלפי התובע, קיבל התובע גם 27 שיקים על סך 35,000 ₪ כל אחד ובסך כולל של 945,000 ₪. שיקים אלה היו של חברה בשם פילשטיין ובניו בע"מ ועל גבו של כל שיק חתמו כערבים אישית לפירעונו – הן פילשטיין והן הנתבע 2.

כן, נטען כי בסמוך לאחר מתן צו פירוק לחברה ביום 18/3/18, מיהר התובע להגיש את תביעתו דנן (ביום 8/4/18) בהתבסס על המסמכים הישנים בלבד. עיון בכל כתב התביעה מלמד שלמעט אזכור סתמי של שטרי החוב החדשים, התובע "מקפיד היטב" להעלים מבית המשפט כל רמז שהוא לנסיבות בהן נמסרו לו שטרי החוב החדשים, כאשר לגבי 27 השיקים שנמסרו כאמור אין כלל זכר. מקום בו הנתבע 1 אינו ערב כלל לשטרי החוב החדשים, דין התביעה להידחות בהעדר כל עילת תביעה.

בנוסף ולגופם של המסמכים הישנים הרלוונטיים לחבות הנטענת של נתבע 1, טען האחרון כי אף אם לא היו באים לעולם שטרי החוב החדשים, גם אז לא היה ניתן לבסס כנגד הנתבע 1 עילת תביעה כערב להתחייבות החברה וזאת מאחר ואף לא אחד משלושת כתבי הערבות לכאורה, יכול לשמש כהסכם או התחייבות של הנתבע 1 לחיובי החברה. בעניין זה הפנה הנתבע 1, בין היתר, לכך שהתובע לא טרח להבהיר בכתב התביעה את נוסח הערבות הנטענת, העדר קיומה של חתימה וחותמת על גבי כל שיק ושיק, העדר היתכנות להתחייבות על "קבלה" ועוד.

הנתבע 2 לא הגיש בקשת רשות להתגונן ובהמשך לבקשת התובע מיום 31/5/18, ניתן ביום 7/6/18 על ידי כב' הרשם הבכיר א' רגב, פסק דין כנגדו בהעדר הגנה.

במסגרת הדיון הראשון בתיק שהתקיים ביום 23/1/19 ובהמשך להסכמת התובע, ניתנה על ידי כב' הרשם הבכיר א' כרמלי רשות לנתבע 1 להתגונן (ללא תנאי).

ישיבת ההוכחות התקיימה בפניי ביום 12/3/20. הצדדים סיכמו את טענותיהם בכתב.

דיון והכרעה:

התובע כאמור הגיש את תביעתו כנגד שני נתבעים אותם הגדיר כערבים לחובות הנטענים שמקורם באי תשלום מלוא התמורה בגין הסכמי הרכבים, וזאת מכח מסמכים שונים עליהם חתמו השניים. ההכרעה הדרושה לענייננו הינה המחלוקת בין התובע והנתבע 1, נוכח קיומו של פסק דין שניתן כאמור כנגד הנתבע 2 בהעדר הגנה.

לאחר שעיינתי ובחנתי את מכלול טענות הצדדים ובכלל זה את הטענות השונות בהם התמקדו הצדדים בסיכומיהם (שעל משמעות חלקן עוד אעמוד להלן), הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה כנגד הנתבע 1, להידחות, על יסוד הנימוקים הבאים:

שינוי החזית בסיכומי התובע אשר שומט את הקרקע תחת עילת התביעה המקורית;

התובע העמיד את כתב תביעתו כנגד הנתבע 1 כאמור על סך של 315,000 ₪ כאשר מסעיף 5 לכתב התביעה עולה כי החבות הנטענת של הנתבע 1 לסכום הנ"ל הינה מכח ערבותו האישית שניתנה לחלק מהשיקים שנמסרו כתמורה לרכבים נשוא הסכמי המכירה. הגם שהורתו של ההליך אינה בבקשת ביצוע שטר שהוגשה תחילה ללשכת ההוצאה לפועל, העילה השטרית עולה מפורשות מסעיף 5 האמור, כמו גם מהמסמכים מהם מבקש התובע להיבנות בהם מופיעה החותמת בעלת הכיתוב "אני החתום מטה ערב ערבות אישית [ו/או] וערבות אוואל לפרעון השיק הנ"ל " (ר' ע' 8 לנספח ג'; ע' 2 לנספח ד' וע' 5 לנספח ו' לכתב התביעה).

כך או כך, משעה שזוהי הטענה המפורשת שהועלתה בכתב התביעה, יש לשלול מכל וכל את ניסיונו של התובע בסיכומיו לטעון לפתע כי עילת תביעתו אינה שטרית; התובע ביקש להסתמך מפורשות על מסמכים הנושאים את חתימתו של הנתבע 1 תחת נוסח של חותמת ההופכת את אותם המסמכים למעשה לכתב ערבות. משכך התובע מושתק ומנוע מלטעון בסיכומיו כי מעולם "לא נטען ו/או צוין כי התביעה הינה בעילה שטרית.." (ר' סעיף 17 לסיכומים) ובוודאי שהוא מושתק מלטעון כי העילה החוזית/כספית צוינה "במפורש" בסעדי התביעה "שחור על גבי לבן" (כפי שנטען בסעיף 4 לסיכומי התשובה). הצד השני של המטבע הינו שהנתבע 1 מושתק אף הוא מלטעון בעניין מעמדו כמי שהתחייב לקבלות נשוא התחייבויותיו (שמספריהם פורטו באותם מסמכים), שכן גם אם חתימתו ו/או החותמת בעלת נוסח הערבות אינן מופיעים על שטר חוב ו/או שיק כזה או אחר בנפרד בעל זיקה לקבלות האמורות, תוכן המלל שמצוי ליד כל חתימה וחומת במסמכים הרלוונטיים, מגדיר באופן מפורש את מאפייני אותה התחייבות.

לאור האמור, יש בוויתור המודע והמפורש על העילה השטרית מצד התובע כדי להוביל בנסיבות בעניין למסקנה אחת ויחידה והיא דחיית התביעה, שכן התובע שמט למעשה את הקרקע תחת טענותיו המקוריות.

קבלת טענת הנתבע 1 כי שטרי החוב החדשים שנחתמו ביום 21/11/17 'שחררו' אותו מהתחייבותו לערוב אישית לחוב החברה מכח המסמכים עליהם חתם;

שאלה נוספת אליה מצאתי להידרש (בבחינת למעלה מן הצורך ובמנותק ממסקנתי בדיון הקודם), הינה במחלוקת שבין הצדדים, האם יש בשטרי החוב המאוחרים שנחתמו ביום 21/11/17 על ידי פילשטיין והנתבע 2, כדי ל"שחרר" את הנתבע 1 מחבותו לפירעון הקבלות מכח שלושת מסמכי ההתחייבות הנושאים את חתימתו. מצאתי להשיב על שאלה זו בחיוב.

ראש וראשון לנימוקיי הינו אימוץ עדות הנתבע 1 בנקודה זו אותה מצאתי מהימנה. כעולה מחומר הראיות, הנתבע 1 היה הגורם המקשר בין התובע לחברה בעסקת מכירת הרכבים וזאת, בין היתר, נוכח היכרותו רבת השנים עם התובע (ר' עדות התובע בע' 4 שו' 14; עדות הנתבע 1 בע' 16 שו' 28-29 לפרו'), כמו גם היכרות בעלת אופי דומה עם הנתבע 2 שניהל כאמור את החברה (ר' עדותו בע' 15 שו' 13-14 לפרו'). הרושם שעולה הוא שהיכרות זו של הנתבע 1 עם התובע ורצונו של הנתבע 1 בהצלחת העסקה (ייתכן ובשל רווח כספי שיכול והיה משתלם לו בעקבותיה), היוותה נדבך בבחירתו של הנתבע 1 להתחייב מלכתחילה על תשלומים כאלה ואחרים ששולמו כאמור בגין הסכמי הרכבים באמצעות שיקים מעותדים. בין אם החתימה של שטרי החוב המאוחרים היו ביוזמת התובע ובין אם ביוזמת הנתבע 1, הנני מבכרת את עדות האחרון כי הובטח לו על ידי התובע באופן מפורש כי משעה שייחתמו שטרי החוב על ידי פילשטיין והנתבע 2, יהיה בכך כדי "לשחרר" את הנתבע 1 מהתחייבותו על פי המסמכים עליהם הוא חתום. באשר לשאלה מדוע לא דרש ודאג הנתבע 1 שיימסרו לידיו המסמכים האמורים עובר לחתימת שטרי החוב המאוחרים, הנני מקבלת את טענת הנתבע 1 כי יחסי האמון מכח חברותם רבת השנים, הביאו אותו לסמוך ולהאמין להבטחתו של התובע כי לאחר החתימה של פילשטיין והנתבע 2 על שטרי החוב, הוא לא יראה בנתבע 1 כמי שחייב כלפיו עוד לחובות נשוא המסמכים עליהם חתם (ר' ע' 16 שו' 16-27; ע' 18 שו' 10-11 לפרו').

תמיכה בגרסתו זו של הנתבע 1 לא רק שמצאתי בעדותו של הנתבע 2 (שהעיד בישיבת ההוכחות חרף זאת שלא התגונן כאמור בפני התביעה; ר' ע' 12 שו' 27-29 לפרו') אלא גם בעצם זאת שהנתבע 2 חתום פעם שנייה (בשטרי החוב המאוחרים) גם כן על ערבות לתשלומים של עסקת מכירת הרכבים; הדעת נותנת כי אם אכן הייתה נכונה גרסתו של התובע לפיה תכלית החתימה על שטרי החוב המאוחרים הייתה לצורך 'הטבת מצבו של התובע' מבחינת סכום הערבות ומבחינת "הישענות על בעלי חוב נוספים", אזי מתעוררת התמיהה מדוע נדרשה חתימה נוספת של הנתבע 2 אשר אזכיר כי הוא חתום על אותם המסמכים עליהם חתום הנתבע 1 (ר' ע' 7 לנספח ג' לכתב התביעה; ע' 2 לנספח ד' לכתב התביעה ועמוד 5 לנספח ו' לכתב התביעה). אם לא היה די באמור, הרי שגם גובה הערבות המצטברת מכח שלושת שטרי החוב (1.5 מיליון ₪) מחזק את טענת הנתבע 1 כי הובטח לו "פטור" מהתחייבותו לנוכח השווי המקורי הכולל של עסקאות הרכבים על פי ההסכמים העומד כאמור על סך של 633,995 ₪.

לא נעלמה מעיני טענת התובע בסיכומי תשובתו אודות זניחת טענת ההגנה של הנתבע 1 בסיכומיו לעניין משמעות החתימה על שטרי החוב המאוחרים, אולם לא מצאתי במקרה דנן כי אי חזרה על הטענה מלמדת בהכרח על זניחתה. הדבר נכון בעיקר בשעה שהנתבע 1 הקדיש חלק לא מבוטל מסיכומיו להתמקדות במשמעות שינוי החזית הדרסטי מצד התובע בסיכומיו שבא לידי ביטוי כאמור בשלילת היות עילת התביעה המקורית עילה שטרית.

העדר הוכחת העילה החוזית/כספית;

על אף מסקנותיי האמורות, מצאתי בכל זאת להידרש לשאלת קיומה ובחינתה של העילה החוזית/כספית שנטענה כאמור באופן מפתיע בסיכומי התובע כשאבהיר מיד כי לא מצאתי שעלה בידי האחרון להוכיח את חבותו של הנתבע 1 גם מכח עילות נטענות אלה.

ראשית יובהר כי הנתבע 1 לא טען וממילא לא הוכיח שחתימותיו על גבי כל אחד משלושת המסמכים בהם מופיע חותמת הערבות אינן שלו; ודוק חרף זאת שהועלתה בסעיף 5(ו) לבקשת הרשות להגן טענה רפה ונטולת כל תימוכין באשר לטענת זיוף ביחס לע' 8 לנספח ג', אישר הנתבע 1 בעדותו מפורשות כי הוא חתום על המסמכים הרלוונטיים הקושרים אותו לעסקאות הרכבים וכן על משמעות החתימה כערב לקבלות הרלוונטיות שצוינו (ר' ע' 18 שו' 27-35 לפרו'). בנסיבות אלה ומקום בו כאמור קיים בכל אחד משלושת המסמכים הרלוונטיים מלל נהיר ובהיר (ליד כל חתימה וחותמת) המגדיר באופן מפורש את מאפייני ההתחייבות שנטל על עצמו הנתבע 1 ביחס לחובות החברה בגין רכישת הרכבים – מתקיימת במקרה דנן יריבות חוזית ישירה בין התובע לנתבע 1.

ואולם אין די בעצם קיומה של יריבות חוזית, ובבואי לבחון האם עלה בידי התובע להרים את הנטל להוכחת החבות הכספית הנטענת של הנתבע 1 כלפיו מכח אותה יריבות (315,000 ₪ כאמור) – מצאתי כי הוא כשל מלעשות כן; ההיקף הכספי כאמור של עסקת הרכבים על פי ההסכמים עמד על סך כולל של 633,995 ₪. התובע לא הציג כל תמונה חשבונאית ברורה באשר לאותה התקשרות ובתוך כך, הותיר שאלות לא מעטות בחלל האוויר, וביניהן: אילו שיקים נפרעו ואילו לא? מה היה הערך הכולל של השיקים שנפרעו? מה מבין השיקים שנפרעו רלוונטי לחבות הנתבע 1 במסגרת הקבלות הרלוונטיות להתחייבויותיו? אילו מבין השיקים שהוחלפו במקום אלה המקוריים נפרעו? ודוק, לא נעלם מעיני קיומו של כיתוב כזה או אחר שעשוי להיות רלוונטי למענה על אותן שאלות (כתב יד שמצוי על חלק מהקבלות), אולם לא מצאתי לייחס לו משקל של ממש בעיקר מאחר והוא לא נתמך על ידי התובע באסמכתאות רלוונטיות ומתקשות כדוגמת תדפיסי בנק וכו'.

אם בכל זאת להידרש לאותן הערות, הרי שמה שמעיב ומעצים עוד יותר את המחדל של העדר סיפוקה של תמונה חשבונאית נהירה מצד התובע, הינו משמעות קיומן של הערות שונות על חלק מהקבלות הנזקפות דווקא לחובת התובע, כדוגמת ההערה בקבלה מס' 3251 המתייחסת לכך שחמש שיקים (בסך כולל של 90,000 ₪) הוחלפו בשיקים שניתנו על ידי פילשטיין, כמו גם ההערה בקבלה מס' 3271 המתייחסת לכך ששני שיקים (בסך כולל של 18,500 ₪) הוחלפו בשיקים שניתנו על ידי פילשטיין. הוא הדין באשר להעדר התייחסות ומתן תרגום כספי ברור (כימות הקיזוז) מצד התובע לעובדה כי חמש מבין הרכבים שנמכרו לחברה במסגרת ההסכמים הוחזרו בסופו של יום לתובע (ר' סעיף 6 לכתב התביעה; עדות הנתבע 1 בע' 19 שו' 7-10 לפרו'). על כל האמור יש להוסיף כי המענה שסופק מצד בא כוח התובע בדיון ההוכחות (לשאלתו הישירה של בית המשפט בעניין זה) היה רחוק מלהניח הדעת (ר' ע' 17 שו' 26-32 לפרו').

לאור האמור, המסקנה המתבקשת היא שגם אם הייתי מקבלת את טענתו הכבושה של התובע לקיומה של עילה חוזית/כספית בינו לבין הנתבע 1 – שיעורה של אותה חבות כספית מכח ההתחייבויות החוזיות לא הוכח מצד התובע, עליו כידוע מוטל נטל הראיה בעניין זה.

סוף-דבר:

לאור כל האמור, התביעה כנגד הנתבע 1, נדחית.

התובע יישא בהוצאות הנתבע 1 ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 15,000 ₪.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.

ניתנה היום, כ"ח תמוז תש"פ, 20 יולי 2020, בהעדר הצדדים.