הדפסה

בית משפט השלום בפתח תקווה ת"א 66408-09-14

בפני
כבוד ה שופטת שלהבת קמיר-וייס

התובעת:

סינרג'י אר.אם בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד שי רובינשטיין

נגד

הנתבע מס' 2 :

משה בלאס
ע"י ב"כ עו"ד חנוך חן פרוינד

פסק דין
(לגבי התביעה כנג ד הנתבע מס' 2)

לפניי תביעה לתשלום סך של 141,717 ₪, חוב בגין עבודה אשר בוצעה על ידי התובעת.

רקע
הנתבע מס' 2 (להלן: "משה") המציא מוצר.
זכויות מסוימות בהמצאה נרכשו על ידי חברת "Aromator LLC" (להלן: "ארומטור") הנשלטת על ידי ביל דראמר (להלן: "ביל"), אשר נתבע בתביעה זו כנתבע מס' 1, אך התביעה כנגדו, וכנגד נתבעת נוספת, נמחקה, עקב חוסר מעש של התובעת בהקשר להמצאה כדין של התביעה לידיהם.
התובעת (להלן: "סינרג'י") התבקשה לספק את שרותי העיצוב וייצור לשני אבות טיפוס של המוצר והחשבונות נשלחו לחברה בשליטת ביל "Botanic Springs, LLC" (להלן: "בוטניק ספגינגס"), אשר הייתה הנתבעת הנוספת בתביעה זו (נתבעת מס' 3), כנגדה נמחקה התביעה, כאמור לעיל.
הצדדים חלוקים בשאלה עם מי ביצעה התובעת את ההתקשרות לביצוע העבודה וכן על מי חלה החובה לשאת בתשלום בגין העבודה אשר בוצעה לכאורה.
טענות הצדדים הדרושות להכרעה בקליפת אגוז
טענות סינרג'י
בכתב התביעה טוענת סינרג'י, כי משה הוא מי שפנה אליה, הציג עצמו כבעל הרעיון והזכויות, עבד מולה בכל הקשור להזמנת העבודה ממנה, טען בתחילה שהעבודות ייעשו עבור חברת ארומטור שבבעלותו, והציג את ביל כמשקיע.
עוד נטען, כי לאחר שלא שולמה לה התמורה עבור העבודה הכחיש משה אחריותו לתשלום והפנה אותה לביל, אשר אישר בתשובה בדואר אלקטרוני את טענתו של משה וביקש מסינרג'י לשלוח את הפרפורמות לתשלום לבוטניק ספרינגס, אך האחרונה לא שילמה אותן ודרישותיה של סינרג'י לפרעון החוב נענו ב"לך ושוב".
סינרג'י טוענת, שההתקשרות עימה נעשתה על ידי משה וביל באופן אישי וכי עליהם לשלם לה את החוב, אולם ככל שיכחישו את מחויבותם האישית, אזי קיימת אחריות אישית של ביל לחובות בוטניק ספרינגס כדירקטור ומנהל פעיל וביצועי ונטען להרמת מסך והטלת האחריות עליו כנושא משרה.
כלפי משה טענה שקמה לה זכות להיפרע ממנו כנושא משרה ומנהל פעיל בבוטניק ספרינגס, אשר יזם את הקשר בין הצדדים ועמד בקשר שוטף ורצוף במהלך ביצוע העבודה תוך שנטל חלק בהבטחת התשלום לסינרג'י.
מטעם סינרג'י העיד מר מיכאל ליברוס (להלן: "מיכאל"), המשמש כמנכ"ל החברה, ובתצהיר עדותו חזר על עיקרי הטענות אשר נטענו בכתב התביעה.
בסיכומים נטען, כי עדותו של מיכאל לא נסתרה, שמשה לא הביא לעדות את האדם אשר לטענתו יצר יחד עם ביל את הקשר הראשוני מול סינרג'י.
עוד נטען שהמסמכים אשר צורפו לתצהירו של משה לא יתכן שנערכו במועד הרשום בהם הואיל ובמועד זה טרם קמה בוטניק ספרינגס ולכן לא יתכן שהיא הייתה צד להסכם בטרם נוסדה.
נטען שלא בכדי לא צירף משה כל מסמך אודות מועדי התשלום של התמורה שקיבל בעד ההסכם משנת 2011, הואיל ולטענת סינרג'י צירוף מסמכים אלו היה חושף שהתשלום בוצע רק לאחר שהיחסים עם סינרג'י עלו על שרטון בשנת 2013.
טענה נוספת אשר הועלתה בסיכומי סינרג'י היא כי משה נושא באחריות לחוב מכוח הוראות סעיפים 13 ו- 14 לחוק החברות, התשנ"ט – 1999, ה ואיל וחברת בוטניק ספרינגס לא הייתה קיימת בשנת 2011 במועד ההתקשרות עם סינרג'י וכל עוד היא לא אישרה כי היא הצד הראוי להתקשרות, הרי שמבחינת סינרג'י, משה נושא באחריות כיזם.
טענות משה
בכתב הגנתו, טען משה כי העסקה נשוא התביעה נעשתה בין סינרג'י לבין ביל ובוטניק ספרינגס, ללא מעורבות שלו. טען שביל הוא זה שפנה לסינרג'י בעקבות קשרים קודמים והוא זה אשר התחייב לשלם לה עבור שרותיה, כפי שאף נעשה בפועל במשך למעלה משנתיים.
משה הכחיש היותו מועסק בבוטניק ספרינגס או שהוא בעל מניות בה.
משה טען שסינרג'י לא צרפה לכתב התביעה אף מסמך שיש בו לתמוך בטענותיה. נהפוך הוא, כפי שעולה מתוך המסמכים, משה מעולם לא קיבל על עצמו אחריות לחיוב כספי, אלא הפנה את הטענות בנושא זה לביל אשר אישר שמשה אינו נושא באחריות במישור הכספי.
משה טען, שהאמור בכתב התביעה הינו סילוף של המציאות, וטען שסינרג'י לא עמדה בלוחות הזמנים ובשל כך נוצרה מחלוקת בינה לבין ביל.

משה טען, שלפני ההתקשרות התקיימו פגישות בין ביל למיכאל בהן הוא לא נכח כלל, וחלקו בפרויקט היה בצד הטכני בהיותו הממציא בעל הידע. משה טען שהוא הובא לפגישה עם סינרג'י על ידי ביל כממציא ומעולם לא הוצג כבעל מחוייבות אישית לסינרג'י.
עוד טען משה, שבמשך למעלה משנתיים לא פנתה אליו סינרג'י בנושא כספים, כאשר במשך זמן זה קיבלה כספים רבים מביל באמצעות בוטניק ספרינגס, ולראשונה פנה אליו מיכאל בנוגע לתשלומים שלא התקבלו לנוכח מחלוקת שפרצה בין סינרג'י לבין ביל ואף בפניה זו לא דרש מיכאל את התשלום ממשה אלא ביקש שמשה ישוחח בנושא עם ביל על מנת שיעביר את התשלום בהקדם.
משה הכחיש כל קשר בין ארומטור לבין סינרג'י.
בתצהיר עדותו הראשית, משה פרט את מכירת הפטנט וצרף את הסכם המכירה והסכם העברת הזכויות.
עוד טען משה, שעבור פעולותיו בפרויקט קיבל מבוטניק ספרינגס תשלום כיועץ חיצוני ולא כעובד.
דיון והכרעה
כפי שנקבע בע"א 2792/03 אליעזר יצהרי נ' טל אימפורט (14.12.2006):
"הסכמה חוזית אפשר שתיעשה בעל פה או בכל צורה אחרת (וזאת בכפוף לאמור בסעיף 23 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973. להלן: חוק החוזים), ואולם, על כתפי הטוען לקיומו של קשר חוזי מוטל הנטל להוכיחו."
ובמקרה זה רובץ נטל ההוכחה לפתחה של סינרג'י.
ביום 11.11.2015 במהלך קדם המשפט אשר התקיים בפניי, העיד מיכאל שאין בידיו כל מסמך התקשרות עם משה (פרוטוקול הדיון מיום 11.11.15, עמוד 3, שורה 3):
"...אין לי שום מסמך התקשרות עסקית עם הנתבע 2, ..."
על כך חזר בהמשך דבריו (פרוטוקןל הדיון מיום 11.11.15, עמוד 3, שורה 13):
"אין לי הסכם התקשרות עם משה."
מתוך דברים אלו נהיר, כי סינרג'י אינה טוענת לקיומו של הסכם התקשרות כתוב ולפיכך עסקינן בטענה לקיומו של הסכם בעל פה. לעניין זה יפים הדברים אשר נכתבו בת"א (חי') 642/08 חברת התכוף בע"מ נ' פנחס פיגומים ובניה (1988) בע"מ (24.06.2013):
"יודגש, כי כאשר עסקינן בהסכם בעל פה, נטל ההוכחה רובץ על הטוען לקיומו של חוזה והמבקש להוכיח את תנאיו; והמדובר במשוכה ראייתית, אשר לא בנקל יעבור אותה הטוען. על מנת שבית המשפט יקבע קביעה חיובית בדבר קיום הסכם או בנוגע לתנאיו, על הטוען לכך להציג בפני בית המשפט הוכחות ממשיות התומכות בטיעונו (וראו לעניין זה את ת"א (נצ') 70/08 י.י. יזמות ונכס נ' אספלט דרום חב' לפיתוח לעבודות עפר וכביש אח', (30.12.2010) פס' 19, ות"א (ת"א) 2722/06 כאיד אזברגה נ' מוניות יצחק רבין בע"מ, (10.6.2011), פס' 3)."
לפיכך על סינרג'י הנטל לשכנע את בית המשפט באמצעות ראיות ממשיות, הן בדבר עצם קיומו של ההסכם והן בדבר תנאיו.
כריתת הסכם מחייב תקבע בהתאם לקבוע בהוראות פרק א' לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג – 1973 (להלן: "חוק החוזים") הקובע את הדרכים לכריתת חוזה.
סעיף 1 קובע:
"חוזה נכרת בדרך של הצעה וקיבול לפי הוראות פרק זה."
סעיף 2 קובע מהי הצעה:
"פנייתו של אדם לחברו היא בגדר הצעה, אם היא מעידה על גמירת דעתו של המציע להתקשר עם הניצע בחוזה והיא מסויימת כדי אפשרות לכרות את החוזה בקיבול ההצעה ..."
סעיף 5 קובע מהו קיבול:
"הקיבול יהיה בהודעת הניצע שנמסרה למציע ומעידה על גמירת דעתו של הניצע להתקשר עם המציע בחוזה לפי ההצעה."
וסעיף 6(א) קובע מה יחשב כקיבול בהתנהגות:
"(א) הקיבול יכול שיהיה במעשה לביצוע החוזה או בהתנהגות אחרת, אם דרכים אלה של קיבול משתמעות מן ההצעה; ולענין סעיפים 3(א) ו-4(2), התנהגות כאמור דינה כדין מתן הודעת קיבול."
מול דרישות אלו ניצבת הצהרתו של מיכאל בסעיף 5 לתצהיר עדותו מיום 25.05.16 שם נכתב:
"מעולם לא נכרת הסכם בין התובעת לבין מי מהנתבעים באשר לגורם שהזמין את המודל. אני לא הקפדתי על כך מכיוון שאני עובד בשיטה של אמון, והנתבעים לא טרחו לכרות הסכם כאמור, והיום, לצערי, גם ברור לי מדוע."
יחד עם זאת, נטען בסעיפים 2, 3, 7 ו- 8 לתצהיר מיכאל הנ"ל כי משה היה זה אשר פנה לסינרג'י לראשונה ורק הציג את ביל כמשקיע.
טענות אלו נסתרו בדיון שהתקיים בפניי ביום 21.12.2016 בו נחקר מיכאל בחקירה נגדית על תצהירו (פרוטוקול מיום 21.12.16, עמוד 12 שורות 23-3):
"ש. אני מציג לך מייל שבו כותב לך אדון ביל דרמר, בינואר 2011, ... –נפגשנו לפני שבועיים במשרד שלך, מוכרים לך השמות יעקב ונטע.
ת. לא.
ש. לא היו אצלכם סוכנים בשם יעקב ונטע?
ת. אה כן, יעקב, נטע כץ.
ש. יש לי מוצר שאני צריך לפתח אותו עוד, יש לי מוצר שיוצר על ידי מהנדס, .... אני צריך עיצוב מחדש של המוצר כדי שהוא יפעל ויהיה קל לשימוש.
האם אתה עושה את זה,... מצטט.
וזה כותב לך אדון דרמר ביום 26.1.11. נכון?
ת. מאוד יכול להיות.
ש. מי הכיר לך את ביל דרמר? אדון בלאס או בלאס הובא על ידי דרמר.
ת. .כמו שאתה אומר יעקב דומב ונטע כץ הכירו לי את אדון דרמר לפי מה שהוא כותב, ושהם הגיעו לפגישה אדון בלאס וביל דרמר כדי להציג את הפרויקט. "
...
"ש. אתה את ביל דרמר כבר ראית קודם הוא כותב לך נפגשנו לפני שבועיים וזה היה בינואר?
ת. אם הוא כותב, כנראה שזה נכון. "
מתוך תשובותיו של מיכאל ברור שלא היה זה משה, אלא ביל שפנה לסינרג'י בקשר לפיתוח המודלים ובתשובתו מאשר מיכאל את תוכן המייל כפי שהוקרא בפניו ולפיכך אישר שכבר בינואר 2011 הוצג לו ביל כבעל המוצר ומי שצריך את העיצוב מחדש, הווה אומר את שירותי סינרג'י.
סינרג'י לא הביאה עדות לקיומה של הסכמה של משה לשאת באחריות לתשלומים מתוך התנהגות הצדדים ובהקשר זה אני מוצאת שיש בהתנהלותה כדי לפעול לחובתה, הואיל וסינרג'י נמנעה מלהזכיר בכתב התביעה ובתצהיר העדות מטעמה שהיא קיבלה תשלומים על חשבון העבודה שביצעה ותחת זאת כתבה בסעיף 5 לכתב התביעה ובסעיף 14 לתצהירו של מיכאל נוסח כמעט זהה "לאחר מספר חודשי עבודה, ומשהתשלום עבורה לא שולם לתובעת,...", אולם בחקירתו הנגדית הודה מיכאל שמתחילת העבודה ועד 2012 הפנתה סינרג'י את כל החשבוניות לבוטניק ספרינגס והן שולמו על ידה (פרוטוקול 21.12.16, עמוד 13 שורות 25-19):
"ש. אתה בתצהירך מתאר רק את החלק הסופי של הסי פור, שבו החשבוניות רפורמה האחרונות אלה שלא שולמו על ידי ביל, זה כאילו משהו לפי התצהיר שלך עולה שזה משהו שבעצם משה בלאס הפנה פתאום את התשלום ואמר ביל ישלם. אני אומר לך – שמהתחלה ועד שנת 2012, כל החשבוניות הופנו ושולמו על ידי בוטנקיס ספרינגס?
ת. נכון. שולמה. ושלא שולמה עצרתי את הפרויקט.
ש. בחומר שביל שלח יש חשבוניות מ- 4/12 שמשולמות על ידי בוטניקס ספרינגס?
ת. נכון."
דברים אלו אינם עולים בקנה אחד עם הנטען בסעיף 12 לתצהירו של מיכאל :
"אולם יודגש ויובהר, כי אין ולא היה בהסדר ביני לבין הנתבע 2, לפי הנתבע 1 הוא שישלם את הפרפורמות, כדי לגרוע כהוא זה מאחריותו של הנתבע 2 לביצוע התשלומים."
הואיל ולפי עדותו של מיכאל עצמו, העד מטעם סינרג'י, עד לשנת 2012 התשלומים לסינרג'י שולמו כולם באמצעות בוטניק ספרינגס, במיוחד לנוכח הסדרי התשלומים כפי שהיו נהוגים ואשר אותם ניסתה סינרג'י להסתיר, ולפיכך אין ללמוד על קיומה של אחריות לתשלום הסכומים שנותרו לתשלום על משה.
לפיכך אני מוצאת שסינרג'י לא עמדה בנטל הרובץ לפתחה להוכיח קיומו של הסכם עם משה אשר מחייב אותו לשאת בתשלומים כלפיה.
לא מיותר לציין, כי סינרג'י לא הביאה ראיות לביסוס מסויימות ההצעה או הקיבול על ידי משה, אף שברור שאלו ידועות לה והיא נמנעה מלעשות כן מטעמים השמורים עימה, תוך שהיא חושפת רק את חלקו של הפרויקט שלא שולם ונמצא במחלוקת ומסתירה את חלקו של הפרויקט ששולם מעיני בית המשפט.
לעיתים, הדרך שבה מנהל בעל דין את עניינו בבית המשפט הינה בעלת משמעות ראייתית, באופן דומה לראיה נסיבתית, וניתן להעניק משמעות ראייתית לאי הגשת ראיה. התנהגות כגון דא, בהעדר הסבר אמין וסביר - פועלת לחובתו של הנוקט בה, שכן היא מקימה למעשה חזקה שבעובדה, הנעוצה בהיגיון ובניסיון חיים, לפיה דין ההימנעות כדין הודאה בכך שלו הובאה אותה ראיה, היא הייתה פועלת לחובת הנמנע ותומכת בגרסת היריב. בדרך זו ניתן למעשה משקל ראייתי לראיה שלא הובאה.
כאשר בפי בעל דין הסבר סביר ואמין לאי העדתו של עד מטעמו או לאי הגשת ראיה מצדו, ישמיט ההסבר את הבסיס מתחת לקיומה של החזקה שנוצרה לחובתו בשל אי הבאת הראיה (ראו ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, פ"ד מד (4) 595 (1990)).
באשר להתנהגות היריב במהלך הדיון, כמו למשל, הימנעות מהבאת ראיה, עמד בית משפט זה לא אחת וכך קבע:
" ...כלל נקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל-דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, הייתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחיים והן במשפטים פליליים, וככל שהראיה יותר משמעותית, כן רשאי בית המשפט להסיק מאי-הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר נגד מי שנמנע מהצגתה"
(ע"א 548/78 אלמונית נ' פלוני, פ"ד לה (1) 736, 760 (1980). מצוטט בע"א 2275/90 באמצעות בנין דור בע"מ נ' רוזנברג, פ"ד מז (2) 605, 614 (1993)).
משקלה הראייתי של "הימנעות" נבחן באמת המידה שבה בוחנים "התנהגות מפלילה". הן במישור האזרחי והן במישור הפלילי, הימנעות זו "מחזקת" את הראיות העומדות לחובת הנמנע, ומחלישה את הראיות המובאות מטעמו להוכחת גרסתו. בדרך זו ניתן למעשה משקל ראייתי לראיה שלא הובאה (ראו יעקוב קדמי, על הראיות, חלק שלישי, הדין בראי הפסיקה 1649-1650 (2003)).

לעניין טענת סינרג'י בדבר חיובו של משה מכוח סעיפים 13 ו- 14 לחוק החברות התשנ "ט - 1999, עקב היותו יזם, אציין שלא מצאתי שהוכח בפני כי משה היה היזם, הואיל וביל היה מי שהציג את המוצר לסינרג'י וביקש את שרותיה, לפיכך לא הוכח מעמדו של משה כיזם.
יתר על כן, אף אם היה ניתן להכיר במשה כיזם ניתן היה לראות בביצוע התשלומים על ידי בוטניק ספרינגס כאישור הפעולה בדיעבד.
בהקשר זה אני מוצאת לציין כי סינרג'י הפנתה והסתמכה בטיעוניה על נספח 14 לתצהיר מיכאל בטענה כי מדובר בנסח של בוטניק ספרינגס, אולם עיון בנספח מלמד שמדובר בטופס אותו נדרשת החברה למלא ולהגיש בטרם היא מבקשת לגייס הון ולפיכך כל הסתמכות על טופס זה אינה במקומה ובכך נשמטת הקרקע תחת מכלול טענות סינרג'י בדבר אי קיומה של בוטניק ספרינגס בעת תחילת הפרויקט הואיל וזו לא הוכחה באף ראיה.

סיכום
סינרג'י לא עמדה בנטל הרובץ לפתחה ולא הוכיחה כי נכרת הסכם מחייב בינה לבין משה, אשר מחייב את משה לשאת בחובות הפרויקט נשוא התובענה, כן לא עלה בידי סינרג'י להוכיח כי משה שימש כיזם של הפרויקט או שהפעולות שבוצעו לא אושרו על ידי בוטניק ספרינגס אשר שילמה את רוב החשבונות אשר שלחה סינרג'י לתשלום עבור עבודות הפרויקט.

לפיכך אני מוצאת לדחות את התביעה.

סינרג'י תישא בהוצאות משה ושכ"ט עו"ד בסך כולל מע"מ של 20,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, ד' טבת תשע"ז, 02 ינואר 2017, בהעדר הצדדים.