הדפסה

בית משפט השלום בפתח תקווה ת"א 64697-05-20

בפני
כבוד ה שופט אריאל ברגנר

תובעת

צי. השקעות ונכסים בע"מ

נגד

נתבעים

  1. סיוון - יצור ושיווק חומרי ניקוי (2001) בע"מ
  2. גל - שחר 1996 בע"מ
  3. שלמה צמח
  4. עמוס קשי אוחנה

החלטה

לפני בקשת התובעת למתן צו מניעה זמני.

הליך זה עניינו בתובענה לסילוק יד וצו עשה שבצדה תביעה כספית בסכום של 483,922 ₪.

לפי הנטען בתובענה, התובעת הינה בעלים של שטח בהיקף 3,175 מ"ר במקרקעין המצויים ברחוב אבשלום גיסין 61 בפתח תקווה הידוע כחלק מגוש 6365 חלקה 75 משנת 1988 עליהם הוקמו מבנים שהושכרו על ידי התובעת במהלך השנים.
הנתבעת 1 מחזיקה בבעלותה שטח של 157 מ"ר באותם המקרקעין משנת 2004 וכן 2,210 מ"ר בגוש 6365 חלקה 9, הגובלת בחלקה 75, משנת 2006. הנתבעת 2 בעלת 50% ממניות הנתבעת 1 והנתבע 3 מחזיק במחצית השנייה של המניות ודירקטור בה. הנתבע 4 מחזיק ב- 99% ממניות הנתבעת 2 ודירקטור בנתבעות 1 ו-2.

התובעת טוענת כי במהלך השנים ואף עובר לרכישת המקרקעין על ידה, בעת שהיו בבעלות הקודמת, הגישה למבנים היתה באמצעות דרך גישה העוברת דרך חלקה 9 ו משמשת כשביל הצמוד למבנה, אשר לימים נרכש על ידי הנתבעת 1 (מסומן בצהוב בחלק העליון בתשריט). כמובהר בתובענה, דרך הגישה עוברת מרחוב גיסין בחלק מחלקה 75 ומתחברת לשביל מאוזן ממזרח בחלק מחלקה 9.

לפני כעשר שנים הציבה הנתבעת 1 שער פלדה בכניסה לשביל הגישה לצורכי בטיחות ותוך הבטחה כי יינעל בשעות הלילה בלבד על מנת לאפשר גישה מלאה לשוכרים במבנים השייכים לתובעת.

בשנת 2016 חתמה הנתבעת 1 על הסכם שכירות הכולל את כל חמשת המבנים השייכים לתובעת כנגד תשלום דמי שכירות חודשיים בסך של 19,000 ₪ כולל מע"מ. באפריל 2019 עזבה הנתבעת ארבעה מבנים מתוך החמישה ומבנה אחד נשאר בשימוש לצורכי אחסנה. אולם הנתבעת חדלה משלום דמי שכירות במושכר (מסומן בקווקוו בתשריט).
חרף דרישות והתראות התובעת הנתבעים מסרבים לפנות את המושכר.

לפי הנטען בתובענה, התובעת פרסמה את המבנים להשכרה אך השוכרים הפוטנציאליים שהגיעו למקום נתקלו בנתבעים או מי מטעמם שמסרו להם כי אין טעם בהשכרת המבנים משלא תהיה להם גישה אליהם. עוד נטען כי לאחרונה אף הוחמר המצב בעת שחסמו הנתבעים את שביל הגישה באופן מוחלט באמצעות נעילת שער הברזל.

על רקע הנסיבות המתוארות עותרת התובעת למתן צו המורה לנתבעים לפנות את המבנה ששייך לתובעת וכן לפרק את שער הברזל שהתקינו ב כניסה לשביל הגישה, או לחילופין ליתן לתובעת מפתחות לצורך גישה לנכסיה. כמו כן מבוקש לקבוע כי לתובעת זכות שימוש בשביל הגישה ויש להותיר את הדרך פנויה למעבר כלי רכב. בנוסף לצווים מבקשת התובעת לחייב את הנתבעים באובדן דמי שכירות כתוצאה מפעולותיהם.

בסמוך לאחר הגשת התובענה הוגשה בקשה דחופה למתן צו מניעה זמני האוסר על הנתבעים לנעול את שער הברזל הממוקם בכניסה לשביל הגישה וכן צו האוסר על הנתבעים לפנות לשוכרים פוטנציאליים של נכסי התובעת. התובעת תמכה בקשתה בתצהירו של בעל המניות מר צדוק צדיק.

ביום 31.5.20 נעתרתי לבקשה במעמד צד אחד והוריתי על מתן צו ארעי עד לדיון במעמד הצדדים בכפוף להפקדת סך של 5,000 ₪.

בישיבת יום 4.6.20 שהתקיימה בנוכחות הצדדים ובאי כוחם נחקר מר צדיק על תצהירו. מעדותו עולה כי אין מניעה בגישה של השוכרים הנוכחים למבנים שבבעלות התובעת והם נכנסים ויוצאים מהמושכר על ידם דרך חלקה 75. כפי שהדבר משתקף מהפרוטוקול: "ש. זאת אומרת שעובדתית אין כרגע שום מניעה לשוכר שלך להיכנס לנכס שלו מחלקה 75? ת. בוודאי, אבל הוא צריך לקבל גם כניסה מחלקה 9 כמו שהיה שלושים שנה" (עמ' 3, שורות 29-30). בהמשך חקירתו נשאל מר צדיק מתי בפעם האחרונה ביקשו השוכרים לעבור דרך חלקה 9 ולכך השיב "אני חושב ב- 06. לפני שהם נכנסו השוכרים כל השוכרים במשך 25 או 30 שנה היה להם כניסה וגם מחלקה 75 וגם מ-9" (עמ' 3, שורות 31-35 לפרוטוקול).

לאחר חקירתו של מר צדיק העיד המצהיר מטעם הנתבעים, מר עמוס קאשי הוא הנתבע 4 . בעדותו מאשר הנתבע כי נכון להיום השער נעול גם בשעות הבוקר (עמ' 5, שורה 26 לפרוטוקול) וכי בעת שהנכס נרכש על ידי הנתבעים בשנת 2006 השוכרים של התובעת עשו שימוש בדרך שבחלקה 9 (עמ' 6, שורות 3-6 לפרוטוקול).

במועד הדיון הגישו הנתבעים כתב תגובה לבקשה לצו הזמני. מטיעוני הנתבעים עולה כי ככל הידוע להם דרך הכניסה לחלקה 9 הינה "דרך ציבורית" הרשומה כגוש 6365 חלקה 83 ועל כן אינה חלק מחלקה 75. בקצה חלקה 83 נמצאת הכניסה למפעל הנתבעים הבנוי בחלקה 9 וכניסה זו חסומה בשער מתכת שהותקן לפני למעלה מ- 15 שנים. השער נמצא במקרקעין שבבעלות הנתבעת והוא משמש להגנה על החומרים המסוכנים המאוחסנים במפעל . מעבר לכך לפי טענתם, התובעת לא הצביעה על זכות קנויה למעבר בדרך המצויה בבעלות קניינית של הנתבעת .

זאת ועוד נטען כי הכניסה למבנים המקוריים של התובעת היתה מרחוב גיסין דרך חלקה 75 אולם התובעת חילקה ופיצלה את המבנים למספר יחידות על מנת להשיא רווחיה ובשל כך נוצר הצורך לפתחי כניסה נוספים דרך חלקה 9 לחלק מן המבנים.

לאחר ששמעתי את העדויות במעמד הדיון הוריתי לצדדים על הגשת סיכומים בכתב וכך עשו.

התובעת בסיכומיה מייחדת חלק נכבד ליסוד ההכבדה וטוענת כי במשך ההליך המשפטי שצפוי להיערך שנים עשויים להיגרם לה נזקים הנאמדים במאות אלפי שקלים בשל היעדר האפשרות להשכיר את המבנים ללא דרך גישה. אשר לסיכויי התובענה חוזרת התובעת על טעמי הבקשה תוך שהיא מתנגדת לטענת הנתבעים בדבר ייעוד השטח כ"דרך". לפי עמדתה עיון בתשריט התב"ע העדכני מלמד כי מדובר בשטח השייך לתובעת שייעודו מוגדר "תעסוקה" . התובעת מוסיפה וטוענת בסיכומיה כי רכשה זיקת הנאה מכוח השנים בהתאם לסעיף 94(א) לחוק המקרקעין. לשיטתה, משחלפו 30 שנים של שימוש על ידי שוכרים שונים מטעמה ואף על ידי הנתבעים עצמם, באופן הנוגד את זכות הבעלים של המקרקעין ובהיעדר הודעה על הפסקת זכות השימוש במעבר, קמה לתובעת זיקת הנאה הניתנת לרישום.

הנתבעים, מצדם, עומדים על זכותם הקניינית הרשומה בחלקה 9 להציב בפתח הנכס בו מצוי המפעל לחומרים מסוכנים שער ולנעול אותו להבטחת התקנים ולשם שמירה על הציוד והסחורה שבמקום. בפתח סיכומיהם מבקשים הנתבעים להורות על מחיקת הטענה לקיומה של זיקת הנאה בשל היותה הרחבת חזית אסורה. עוד הם מפרטים כי הסכם השכירות הסתיים בחודש 4/2019 והנתבעת פינתה 4 מתוך חמשת המבנים המושכרים . בחודש 7/2019 הלינה התובעת על אי מסירת המפתחות ומניעת כניסת שוכרים פוטנציאליים, אולם, ממועד זה ועד למכתב המכתב מיום 14.5.20 והגשת התובענה בחודש 5/2020 לא נעשה דבר מצד התובעת ועל כן יש לדחות הבקשה מחמת שיהוי ניכר. בהקשר זה מבקשים הנתבעים לדחות את הסבריה של התובעת בדבר ההחמרה שחלה לאחרונה בנעילת השער לחלוטין, ולדידם, גם המצהיר מר צדיק לא הכחיש את הטענה כי השער נסגר בשעות היום (אך לא ננעל) עוד מחודש 4/2019 לאחר סיום ההסכם. הנתבעים מוסיפים ומטעימים כי השער נפתח מדי בוקר עד לסיום הסכם השכירות מאחר ורק הנתבעת או מי מטעמה עשו בו שימוש (עדות הנתבע 4 בעמ' 5 שורה 26 לפרוטוקול).

דיון והכרעה

לאחר שבחנתי ושקלתי את טיעוני הצדדים ועיינתי במסמכים שהוגשו ולאחר ששמעתי את העדויות, לא שוכנעתי שיש מקום להותיר הצו הארעי על כנו עד למתן פסק הדין בהליך העיקרי ויש להורות על ביטולו.

כלל הוא כי צו המניעה הזמני מטרתו לשמור על המצב הקיים והוא בא להבטיח את יעילותו של הסעד העיקרי ככל ש יינתן לאחר מכן. מתן הצו נתון לשיקול דעתו של בית המשפט והכללים המנחים מובאים בספרו של כב' הנשיא (בדימוס) אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה 11, 2013 בעמ' 950. בבואו להחליט על מתן צו המניעה על בית המשפט לשקול האם מתן הסעד הזמני הוא כה הכרחי עד כדי להצדיק את התערבותו של בית המשפט בשלב מוקדם, לפני בירור התובענה; האם הוכיח ה המבקשת את קיום הזכות אשר למענה נדרש מתן סעד והגנה עד לתום הדיונים ; בסיכום מאזן הנוחות, האם הוכח כי הנזק שיגרם למבקשת, אם לא יינתן הסעד, עולה על הנזק שיגרם למשיבים, באם י ינתן הסעד והשאלה האם נזק ה של המבקשת ניתן להטבה בפיצוי כספי. לצד שיקולים אלה, על בית המשפט לשקול גם שיקולי צדק וביניהם תום ליבה של המבקשת וכן שיהוי בלתי מוצדק בהגשת הבקשה ( ראו תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי).

אשר לתנאי הראשון שעניינו קיומה של זכות לכאורה הדגישה התובעת בטיעוניה כי לאורך 30 השנים שחלפו נעשה שימוש בדרך כשביל גישה למבנים שבבעלותה, תוך הסתמכות על זכות המעבר המבוססת על הסכמה של הנתבעים כפי שנהגו בפועל משך שנים ארוכות או מכוח זיקת הנאה. מנגד, הבהירו הנתבעים בטיעוני הם את הקושי הכרוך בטענה לזכות מוקנית של הנתבעים וכל שכן לזיקת הנאה שהינה בגדר הרחבת חזית .

כידוע בשלב הדיון בבקשה לסעד זמני אין בית המשפט מכריע במחלוקות שבין הצדדים לגופן ועליו לבחון את התשתית הלכאורית ולהעריך את סיכויי התובעת לקבל את הסעד העיקרי בתובענה . בחינת טיעוני הצדדים על רקע כלל הנסיבות מעלה כי התובעת עומדת בתנאי הדורש קיומה של זכות לכאורה למעבר בדרך הגישה . הבסיס המשפטי שעליו מיוסדת התובענה על פניה מעוגן ברובד הקנייני בזיקת הנאה וברובד ה חוזי ב הסכמה מכללא או בהתנהגות למעבר בדרך. לעניין זה תידרשנה בדיקת ההסדרים שבין הצדדים לאורך השנים ובעת הזו , זכויותיהם של הצדדים וכן ההיבטים התכנוניים לרבות זיהוי המקרקעין ובעליה, הגדרת ייעוד הקרקע והשימוש שנעשה במהלך השנים בהסכמה או כשימוש נוגד. יש לזכור כי במסגרת בירור הבקשה לסעד זמני בית המשפט אינו דן ואינו מכריע בסוגיית אלו ומקומן במסגרת ההכרעה בתובענה העיקרית לאחר הבהרת זכויות הצדדים.

עם זאת ככל שנוגע לתנאי השני שעניינו מאזן הנוחות והנזקים שוכנעתי כי הוא נוטה לטובת הנתבעים. מסעיף 11 לתצהירו של הנתבע 4 עולה כי שער הכניסה נועד להבטיח את הנתבעת ולמנוע כניסתם של גורמים שאינם מורשים לשטח המפעל, הגנה על החומרים המסוכנים ומענה על דרישות הבטיחות לקבלת הרישיונות וההיתרים לפעילות הנתבעת. מכאן כי היעתרות לצו המבוקש עלולה להביא לסיכון חיי אדם ונזק לגוף לחומרים והציוד המצויים בשטח המפעל.

לא נעלמה מעיני טענת התובעת לנזק שעשוי להיגרם לה, לשוכרים של המבנים ולבאי המקום ככל שהדרך המשמשת מעבר למבנים שבבעלותה תיחסם. כך גם נתתי הדעת לטענה כי מדובר בפעולה חד צדדית של הנתבעים ששינתה מצב קיים של עשרות שנים ולכאורה חורגת מהסכמות הצדדים כפי שנהגו בפועל משך שנים ארוכות. יחד עם זאת מעדותו של מר צדיק נוכחתי כי קיימות דרכי גישה חלופיות דרך חלקה 75 מלבד המעבר מושא הבקשה, ומשכך אפוא במאזן הנזקים הנזק העלול להיגרם לנתבעים כתוצאה מפתיחת השער ומתן מעבר חופשי לשימוש בדרך עולה על הנזק שנגרם לתובעת כתוצאה מחסימת שביל הגישה.

זאת ועוד התרשמתי כי הגשת הבקשה נגועה בשיהוי. מתצהירו של הנתבע 4 עולה כי מזה כ- 15 שנים ננעל שער הכניסה בתום יום העבודה ונפתח מדי בוקר על ידי עובדי הנתבעת וזאת מאשרת אף התובעת בבקשה. לגרסת הנתבעים, בתום תקופת השכירות החלה הנתבעת לנעול את השער גם ביתר שעות היום ועל כך התלונן עו"ד צדיק במכתבו לנתבעת מחודש 7/2019 בהטעימו כי "הקצה המזרחי של המבנה נעול וסגור, ואתם מונעים מאתנו גישה לחלק זה של המבנה שלנו" (נספח 5). מצב זה נותר בעינו עד למועד הגשת הבקשה כפי שעולה מעדותו של מר צדיק כי הוא ביקר בנכס ביום 24.5.20 ו"השער [היה] סגור". התובעת אינה מכחישה את הטענה כי ידעה על סגירת השער ונעילתו כשנה עובר להגשת הבקשה, לאחר שהנתבעת עזבה את המבנים וממילא שלא הובהר ולא פורש המועד בו נודע "לאחרונה" על החמרת המצב בו נחסמה לחלוטין דרך הגישה (סעיף 14 לתצהירו של מר צדיק).
בנסיבות אלו חלוף הזמן ממועד חסימת הגישה באמצעות נעילת השער כאמור ועד למועד הגשת הבקשה למתן הצו הזמני לוקה בשיהוי.

אשר על כן לא מצאתי מקום להשארת הצו על כנו ואני מורה על ביטול צו המניעה ה ארעי שניתן ביום 31.5.20.

הבקשה למתן צו מניעה זמני נדחית.

לאור ביטול הצו ובהתחשב במכלול הנסיבות אני מחייב את התובעת לשלם הוצאות משפט לנתבעים בסך כולל של 2,500 ₪ . סכום זה ישולם תוך 30 ימים מהיום ללא קשר לתוצאות ההליך העיקרי.

ניתנה היום, י"ז תמוז תש"פ, 09 יולי 2020, בהעדר הצדדים.