הדפסה

בית משפט השלום בפתח תקווה ת"א 63943-12-15

בפני
כבוד ה שופטת ריבה שרון

תובעת
פלונית
ע"י ב"כ עוה"ד אריק רז

נגד

נתבעת
איי אי ג'י ישראל חברה לביטוח בע"מ
- ע"י ב"כ עוה"ד גילה ערד ואח'

פסק דין

ההליך

  1. לפני תביעה לנזקי גוף שלטענת התובעת נגרמו לה עקב מעורבות בתאונת דרכים מיום 3/9/10, כאשר רכב מ.ר 7225035 (להלן: " הרכב") שהיה בבעלותה, פגע מאחור ברכב צד ג' (להלן: "התאונה").
  2. אין חולק בין הצדדים, כי במועד התאונה הנ"ל, הייתה הנתבעת המבטחת בפוליסת ביטוח חובה של הרכב הנ"ל, בהתאם לפקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש) תש"ל- 1970 (להלן: " הפקודה").
  3. תביעה זו הוגשה מכוח פוליסת ביטוח החובה הנ"ל של הרכב, ובהתאם לחוק הפלת"ד לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה 1975 (להלן: " חוק הפלת"ד").
  4. המחלוקת בין הצדדים מלאה, והיא משתרעת הן לשאלת החבות והן בשאלת גובה הנזק. בכל הנוגע לשאלת החבות חלוקים הם בין היתר בשאלה האם התובעת הייתה נוסעת ברכב במועד התאונה, ועוד.
  5. בין הצדדים התקיים בעבר הליך של תביעה כספית בבית משפט השלום בחיפה, שמקורו פוליסת ביטוח נזקי רכוש שבה בוטח הרכב הנ"ל, גם כן אצל הנתבעת. אותו הליך ( להלן: "הליך תביעת ההשבה"), עסק בתגמולי ביטוח ששילמה הנתבעת לתובעת בגין הנזקים לרכב הנדון , מכוח פוליסת ביטוח נזקי הרכוש הנ"ל. בית המשפט בחיפה קבע, במסגרת הליך תביעת ההשבה, כי לא התובעת נהגה ברכב במועד התאונה, אלא בתה. בהמשך, אתייחס לטענות הצדדים ביחס לפרטי ומשמעות אותה קביעה לענייננו, ואכריע בהן.
  6. מטעם התובעת הוגש תצהירה וכן זומן לעדות מר י.ב , שהיה נהג רכב צד ג' המעורב בתאונה (להלן: "צד ג'"), שנחקרו. מטעם הנתבעת לא הוגשו תצהירים, ולא זומנו עדים. לצורך שאלת הנזק, מונו מומחים רפואיים מטעם בית המשפט, בתחומי האורתופדיה וכירורגית הפה ולסת, האחרון זומן לחקירה על חוות דעתו .

דיון והכרעה בשאלת החבות
7. לטענת הנתבעת – התובעת לא נכחה ברכב במועד התאונה; לחילופין – משמעות קביעת בית משפט השלום חיפה בתביעת נזקי הרכוש הנ"ל, שמקורה תביעת מרמה לתגמולי ביטוח מצד התובעת, מפקיעה גם את זכאותה לפיצוי מכוח פוליסת ביטוח החובה במסגרת תביעה זו שהוגשה בהתאם לחוק הפלת"ד. התובעת – מנגד, ממשיכה וגורסת שלא רק שנכחה ברכב במועד התאונה; היא ממשיכה וטוענת שנהגה ברכב במועד התאונה; מכל מקום – לטענתה, זכאותה לפיצוי בגין נזקי הגוף שאירעו לה, במסגרת חוק הפלת"ד, אינה מופקעת לנוכח הקביעה בהליך תביעת ההשבה הכספית הנ"ל, שהייתה קשורה בנזקי הרכוש לרכב, ומבוססת על פוליסת ביטוח אחרת.
הליך תביעת ההשבה בבית משפט השלום בחיפה
8. התובעת דרשה וקיבלה מהנתבעת תגמולי ביטוח בסך של 28,964 ₪ בגין הנזקים שנגרמו ל רכב בעקבות התאונה . תגמולי הביטוח ניתנו כאמור מכוח פוליסת ביטוח נזקי הרכוש שהייתה אז לרכב אצל הנתבעת.
9. לאחר מכן, קיבלה הנתבעת דרישה מצדו של צד ג', לפיצוי בגין נזקי הרכוש שנגרמו באותה תאונה לרכבו שלו. במסגרת הליך הבירור של תביעת נזקי הרכוש של צד ג', נודע לנתבעת כי מי שנהג ברכב במועד התאונה, הייתה בתה של התובעת. אין חולק, כי פוליסת ביטוח נזקי הרכוש לרכב הייתה ביטוח נקוב בשם, לכן לא כיסתה נהיגה של אדם אחר זולת התובעת.
10. לנוכח האמור, הגישה הנתבעת את תביעת ההשבה להחזר תגמולי הביטוח ששילמה לתובעת, המבוטחת, בשל טענה למרמה מצדה.
11. כב' סגן הנשיא השופט וגנר קבע בפסק דינו באותו הליך , כי בתה של התובעת היא אשר נהגה ברכב במועד התאונה; לא נתן אמון בגרסת התובעת, אשר טענה כי היא זו שנהגה; קיבל את טענת הנתבעת לתרמית לפי סעיף 25 לחוק חוזה ביטוח תשמ"א 1981 (להלן: "חוק חוזה ביטוח") והורה לתובעת להשיב את הכספים שקיבלה.
התובעת הייתה נוסעת ברכב
12. בס' 2 לתצהירה, טענה התובעת שלמרות שהיא זו שנהגה ברכב בזמן התאונה, היא מכבדת את קביעת בית המשפט שקבע בתביעת ההשבה שהיא הייתה נוסעת ולא נהגת ברכב הנדון .
13. יובהר כבר עתה, השאלה האם התובעת הייתה נוסעת ברכב, לא הועלתה בתביעת ההשבה, ובית המשפט לא עסק ולא הכריע ב ה, לא לחיוב ולא לשלילה.
14. לטענת הנתבעת, התובעת לא הייתה צד לתאונה, ולא הוכיחה את נסיבותיה; לשיטתה, לא ניתן לתת אמון בגרסת התובעת, לאחר ש זו חתמה במסגרת תביעת ההשבה על תצהיר כוזב באשר לנסיבות התאונה, ובית המשפט שם קבע כי התובעת הונתה את הנתבעת. טוענת הנתבעת, שהתובעת נסעה יחד עם מי שהיה אז הפרוד וכיום הוא הגרוש שלה, ברכב אחר, מאחורי הרכב בו נהגה הבת; לאחר קרות התאונה, התובעת יצאה מהרכב האחר וניגשה ל נהג של רכב צד ג'.
15. הנה כי כן, שאלת עצם הימצאותה של התובעת ברכב מבוטח הנתבעת במועד התאונה לא עלתה ולא נבחנה או הוכרעה בתביעת ההשבה. שאלה זו עומדת בלב המחלוקת העובדתית שבין הצדדים.
16. לאחר שבחנתי את טענותיהם, מצאתי שיש לקבל כי התובעת נכחה ברכב. להלן הטעמים שהובילו למסקנה זו.
17. ביום התאונה, פנתה התובעת למרכז הרפואי כרמל. במסמך שנפתח בשעה 18:57, נכתב: "לדבריה היום הייתה מעורבת בתאונת דרכים, הייתה נהגת...".
18. המומחה בתחום האורתופדי ד"ר כספי, כתב בחוות דעתו: " הרכב בו ישבה כנוסעת מאחור, כשהיא חגורה ובמצב נסיעה, התנגש במהירות גבוה ברכב שנסע לפניו."
המומחה בתחום הפה ולסת ד"ר יהלום, כתב בפרק 'פרטי המקרה' שבחוות דעתו, כי התובעת נפגעה בתאונת דרכים, וכי " לדבריה ישבה במושב אחורי, חגורה בחגורת בטיחות...".
בחקירתו בבית המשפט, ציין ד"ר יהלום כי זו הגרסה שהתובעת מסרה לו (עמ' 8 לפרוטוקול).
התובעת בחקירתה (עמ' 27) נשאלה אודות הפרטים שמסרה למומחים, והשיבה כדלקמן:
"ש. את בתצהיר הזה אומרת " אני נהגתי ברכב אבל אני מכבדת את קביעת בית המשפט" תסבירי לי למה למומחים ד"ר יהלום וד"ר כספי שהם שואלים אותך מה קרה את אומרת להם שישבת מאחור?
ת. אני זוכרת שסיפרתי לשניהם מה שהיה במציאות ומה שבית משפט קבע, בפועל הם לקחו את חלקית הדברים.
ש. את היית בחקירה של ד"ר יהלום נכון?
ת. נכון
ש. שאלתי אותו מפורשות אם היא הייתה מסתייגת ואומרת לך יש פס"ד כזה, יש טענה כזו? הוא אמר אני כותב את כל מה שהנבדק אומר לי במדויק. עוד אמר ששואל באיזה מושב, אז מה את אומרת לגבי זה ? המומחה משקר?
ת. אני סיפרתי את כל הסיפור לשני המומחים."
19. אכן קיים קושי לתת אמון בדברי התובעת, שעה שמקום אחד סיפרה שהייתה הנהגת ברכב ובמקום אחר, שישבה חגורה מאחור. עם זאת, ומבלי שיהא בכך משום קביעת מסמרות בהקשר זה, ראיתי לציין כי לא נעלם מעיני שהגרסה שתועדה במסמך בית החולים נאמרה בסמוך ל'זמן אמת', ולפני ההליך בתביעת ההשבה הנ"ל; לעומת זאת, גרסתה למומחים , נאמרה אחרי ההכרעה של בית המשפט בהליך תביעת ההשבה הנ"ל, בה נקבע שהיא לא הייתה הנהגת ברכב. מצבה של התובעת אכן "לא נוח", כאשר היא חוזרת על גרסתה המקורית, עליה הצהירה ומסרה עדות (כי נהגה) , ולצידה קביעה של בית המשפט, שגרסה זו שקרית ולא נכונה. עם זאת, כאמור, שאלת נוכחותה ברכב לא נבחנה ולא הוכרעה.
20. התובעת, בחקירתה הנגדית , חזרה וטענה שהייתה נוכחת ברכב בזמן התאונה. לא נעלמו מעיני אי דיוקים או סתירות בתשובותיה, או שלא ידעה להשיב על חלק מהעניינים עליהם נשאלה, באומרה שאינה זוכרת מה היה. כך למשל, נכתב בתצהירה שבית המשפט בתביעת ההשבה קבע שהיא הייתה הנהגת ברכב, בעוד שבפועל לא נעשתה קביעה פוזיטיבית כזו בפסק הדין ; התובעת לא זכרה מי התקשר לגרוש שלה כדי לספר לו על קרות התאונה, האם היא או בנה שהיה ברכבה; התובעת לא זכרה מי עזר לגרור את הרכב לצד הכביש; היא לא זכרה מי הסיע אותה הביתה , אחרי שהגיע הגרר. עם זאת, אך התרשמתי – מהתובעת עצמה במהלך עדותה, ומתוכן הדברים והקשרם, ובשים לב גם למשך הזמן הרב שחלף מאז התאונה – כי מדובר באי התאמות מינוריות, שאינן יורדות לשורשו של עניין; עוד התרשמתי שיש בהם דווקא, כדי להוסיף נופך של אמינות לסיפור הכללי, וכי לא "דקלמה" סיפור מובנה. בכל הנוגע לעצם נוכחותה ברכב בזמן התאונה, עדותה של התובעת נשארה יציבה ועקבית.
21. גרסתה בעניין זה, אף סבירה והגיונית בעיני, והיא מתיישבת עם מסכת כלל הנתונים והראיות שהובאו בפני . לא מצאתי באלה תימוכין או חיזוק כלשהם לגרסת הנתבעת, לפיה התובעת נסעה ברכב אחר, יחד עם מי שהיה אז הפרוד שלה, וכי ברגע התאונה קפצה "מהרכב האחר" ורצה ישירות לרכב צד ג', שהיה מעורב בתאונה .
22. לטעמי, עדותו של נהג רכב צד ג' מחזקת את גרסתה של התובעת בדבר נוכחותה ברכב. כך, השיב הנ"ל בחקירתו על ידי ב"כ התובעת בעמ' 21 לפרוטוקול, כדלקמן:
"ש. איפה לשיטתך היא ישבה ברכב אם היא לא נהגה? ת. מאחורי הנהגת.";
ובחקירתו על ידי ב"כ הנתבעת בעמ' 22 השיב באותו עניין:
" ש. איפה ראית אותה לראשונה? ת. בהליכה לקראתי.
ש. בוא תנסה לשחזר במלא את האירוע, אני יודעת שאתה עושה את זה בפעם העשירית, בלשון הגזמה, אתה נוסע, רכב נכנס בך מאחור, אתה המום לכמה שניות או שלא.. תתאר לי
ת. יוצא מהרכב, הולך לקראת הרכב הפוגע והתובעת שיושבת באולם, אני פוגש אותה במפגש בין שני הרכבים, ובסוף עמדנו בין שני הרכבים, נשענים על מעקה הבטיחות
ש. ז"א שענית קודם על השאלה של חברי איפה היא ישבה ברכב?
ת. אני נתתי תשובה הסתברותית ולא מתוך ידיעה או מראה עיניים."
23. מדברי העד, שאין "לחשוד בו" שהוא בעל עניין בהליך דנן, ודבריו אף הגיוניים בעיני, עולה שמייד לאחר התאונה יצא צד ג' מ רכבו, ונפגש עם התובעת באמצע הדרך , שבין רכבו לבין הרכב מבוטח הנתבעת, וכאשר פשיטא ששני הרכבים היו קרובים לאחר ההתנגשות (ראו בעדותו של צד ג' וגם בס' 8 לפסק דינו של בית המשפט בחיפה).
לא סביר בעיני שלאחר התאונה, ועד ל"מפגש" עם הנהג צד ג', התובעת הספיקה לקפוץ מרכב אחר שלא היה מעורב בתאונה, דלגה וחלפה על פני הרכב בו ישבו אמה וילדיה, לא עצר ה לבדוק את מצבם, והמשיכה לכיוון רכבו של צד ג'. הדעת נותנת, שהתובעת ישבה ברכב בזמן התאונה, ולאחר ההתנגשות בין הרכבים, משראתה את מצבם, נוכחה שכולם בסדר, יצאה מהרכב, והתקדמה לכיוון רכבו של צד ג'. לכן , הוא ראה אותה מיד לאחר התאונה.
24. בהמשך חקירתו (עמ' 23), העיד צד ג' ביחס לנוכחים בזירת התאונה, כדלקמן:
" ש. אתה לא זוכר מי עוד דחף אתך את האוטו?
ת. לא זוכר, אולי הבן של התובעת , אולי התובעת
ש. אתה פינית את הבת והסבתא נכון?
ת. נכון
ש. לאן פינית אותם?
ת. לשכונה בחיפה
ש. הביתה או לבית חולים?
ת. הביתה
ש. והתובעת סמדר נשארה במקום?
ת. כן
ש. מי עוד נשאר אתה?
ת. הבן שלה, היו 4 בתאונה, שניים נסעו איתי ושנים נשארו במקום."
מעדותו של צד ג' עולה אפוא שבזירת התאונה היו 4 אנשים: התובעת, הבן, הבת, והסבתא.
העד צד ג' לא ראה במקום אדם נוסף, פרט לשוטרים שהגיעו בשלב כלשהו; הוא לא העיד ש ראה רכב נוסף עוצר במקום התאונה, או את מי שהיה הפרוד של התובעת.
גם בנקודה זו, לא סביר בעיני, כי הפרוד (אז) של התובעת, לו נסע אתה באותו רכב, היה מוריד אותה במהירות מרכבו הנוסע, לא עצר לדרוש בשלומם של ילדיו, ויעלם מזירת תאונה שאינו צד לה .
25. זאת ועוד. לו רצתה הנתבעת להוכיח שאותו אדם נסע עם התובעת ברכב אחר, היה עליה לזמנו לעדות בבית המשפט . הימנעותה מזימונו , מדברת בעד עצמה ופועלת לרעתה.
26. התובעת, בסעיף 7 לסיכומיה , טענה שלא היה מקום לזמן את נוסעי הרכב לעדות מטעמה, משום שהם נחקרו במסגרת הליך תביעת ההשבה שהתנהל בבית משפט השלום בחיפה, וכולם סיפרו שהתובעת היא אשר נהגה בזמן התאונה, גרסה שנדחתה בפסק דינו של בית המשפט בחיפה.
הסבר זה של התובעת הגיוני בעיני, ולא מצאתי לזקוף לחובתה את אי זימונם לעדות .
27. מכל האמור, שוכנעתי שיש לקבל כי התובעת נסעה ברכב בזמן התאונה.
האם סעיף 25 לחוק חוזה ביטוח חל בנסיבות העניין?
28. בית המשפט בתביעת ההשבה שעניינה פוליסת ביטוח נזקי הרכוש של הרכב , קבע כי סעיף 25 לחוק חוזה ביטוח חל ועל כן שלל מהתובעת את תגמולי הביטוח ששולמו בגינם, והורה על השבתם.
29. לטענת הנתבעת, לא עומדת לתובעת זכות תביעה בהליך זה, לאחר שנקבע בפסק דין אחר כי נקטה במרמה וכזב והונתה את הנתבעת לצורך קבלת תגמולי ביטוח. לטענתה, יש לדחות את התביעה מכוח סעיפים 25-23 לחוק חוזה ביטוח.
30. לטענת התובעת, מנגד - ס' 25 לחוק חוזה ביטוח אינו חל בתביעות לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה- 1975 (להלן: "חוק הפלת"ד"). רשימת החריגים היחידה והבלעדית מצויה בס' 7 לחוק הפלת"ד. בנוסף, מדובר בשתי פוליסות נפרדות שאינן קשורות או תלויות זו בזו.
31. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, מצאתי שדין טענת הנתבעת להידחות, ואנמק.
32. סעיף 25 לחוק חוזה ביטוח שכותרתו "מרמה בתביעת תגמולים", קובע כדלקמן:
"הופרה חובה לפי סעיף 22 או לפי סעיף 23(ב), או שנעשה דבר כאמור בסעיף 24(ב), או שהמבוטח או המוטב מסרו למבטח עובדות כוזבות, או שהעלימו ממנו עובדות בנוגע למקרה הביטוח או בנוגע לחבות המבטח, והדבר נעשה בכוונת מרמה - פטור המבטח מחובתו."
סעיף 73 לחוק חוזה ביטוח העוסק ב"שמירת דינים" קובע כדלקמן:
"הוראות חוק זה יחולו כשאין בפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל-1970, או בחוק אחר הוראות מיוחדות לעניין הנדון."
33. שאלת תחולת סעיף 25 לחוק חוזה ביטוח בתביעות על פי חוק הפלת"ד, טרם הוכרעה בבית המשפט העליון, וקיימים מספר פסקי דין בערכאות שעסקו בשאלה זו.
34. הרציונל העומד בבסיס סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח , הוא עונשי הרתעתי ; לעומת זאת - הרציונל העומד בבסיס חוק הפלת"ד הוא סוציאלי . השאיפה היא שכל מי שנפגע בתאונת דרכים ונגרמו לו נזקי גוף - יקבל פיצוי ממבטח, או מקרנית , בכפוף לחריגים שנקבעו בדין.
35. חוק חוזה ביטוח הו א דבר חקיקה כללי , שנועד להסדיר חוזה ביטוח. לצדו - קיימים הסדרי חקיקה מיוחדים, המסדירים חוזי ביטוח מיוחדים; כך למשל פקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל-1970 (להלן: " הפקודה") וחוק הפלת"ד. ברי, שכאשר התכלית של החקיקה הספציפית המסדירה את חוזה הביטוח עפ"י הפקודה שונה מתכלית סעיף 25 ל חוק חוזה ביטוח' יש להעדיף תכלית המגשימה את מטרת הפקודה וחוק הפלת"ד (ר' בעניין זה ת"א (חדרה) 5318-04-10 מסראווה נ' הראל (פורסם ביום 30.10.11) אליו הפנתה גם התובעת) .
36. הנתבעת הפנתה בסיכומיה לע"א 3000/04 (מחוזי חיפה) אריה חב' לביטוח נ' עאמר עלי ואח' (פורסם ביום 26.10.05) (להלן: "עניין עאמר"). שם, החיל כבוד בית המשפט המחוזי את סעיף 25 על תביעה מכוח חוק הפלת"ד. בית משפט השלום באותו עניין, קבע שהנתבעת לא עמדה בנטל הוכחת מרמה, כנדרש על פי סעיף 25 ל חוק חוזה ביטוח. בית המשפט המחוזי, בערעור בעניין עאמר , התערב בממצאים העובדתיים שקבע בית משפט השלום, והפך את התוצאה. נקבע שהנתבעת, המערערת, הוכיחה תרמית לעניין אותה תביעה , לכן יש תחולה לסעיף 25 לחוק חוזה ביטוח. עיון בפסק הדין, מעלה שבאותו עניין, בשתי הערכאות, עסק הדיון ב ס' 25 לחוק חוזה ביטוח, בהקשר של אותה פוליסה; דהיינו, נושא התרמית הוכח במסגרת התביעה עצמה ולא במסגרת תביעה אחרת.
37. זאת, בשונה מ ענייננו. תביעת ההשבה, שבמסגרתה הוכח ונקבע שמדובר בתרמית, הוגשה מכוחו של חוזה ביטוח אחר, פוליסת הרכוש; בעוד שהתביעה דנן, בהליך זה שלפני – הוגשה מכוחו של חוזה ביטוחי שונה, פוליסת ביטוח החובה. בענייננו, לא הוכח בפני שננקטה תרמית לעניין קיומו של חוזה ביטוח החובה דנן; וכפי שפורט לעיל- לא הוכח כי התובעת לא הייתה נוסעת ברכב.
38. בשונה מקביעתו של כבוד בית המשפט המחוזי בחיפה בעניין עאמר, נקבע ע"י כבוד בית המשפט המחוזי בתל-אביב בע"א 6833-06-15 (מחוזי ת"א) פלונית נ' איילון (פורסם ביום 27.9.16) (להלן: " עניין פלונית"), שאין מקום להחיל את הוראות ס' 25 על תביעות לפי חוק הפלת"ד. נקבע, כי בניגוד לס' 25 לחוק חוזה ביטוח, אין בחוק הפלת"ד הוראה דומה וכי ס עיף 7 לחוק זה, אינו שולל זכאות בשל התחזות. וכך נקבע בסעיף 22 לפס"ד בעניין פלונית: "אין למצוא הוראה דומה בחוק הפלת"ד. ס' 7 לחוק הפלת"ד קובע שורה של מקרים בהם הנפגע אינו זכאי לפיצוי על פי החוק. מדובר במי שגרם לתאונה במתכוון, במי שנהג ברכב ללא רשות בעליו, במי שנהג ללא רשיון נהיגה או ללא ביטוח, וכיוצא בזה, אלא ששלילת זכאות בגין התחזות, אינה נמנית על המקרים הללו. יצוין כי בפרשת בג"ץ 6215/12 ורדה באסטאקאר נ' שר האוצר (פורסם בנבו, 16.06.2015), הותיר בית המשפט העליון בצריך עיון את שאלת תחולתו של ס' 25 לחוזה חוזה הביטוח על תביעות לפי חוק הפלת"ד, אך הזהיר מפני החלה גורפת של הסדרים מ חוק חוזה הביטוח על פוליסות של ביטוח חובה: "מנגד, ניתן לטעון כי התכלית הסוציאלית של מערך החקיקה המיוחד החל על נפגעי תאונות דרכים, עומדת בסתירה לתכלית העונשית-ההרתעתית שבבסיס סעיף 25 לחוק. אותיר את שאלת תחולת סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח בצריך עיון, מאחר שאינו נושא העתירה שבפנינו. מצאתי לנכון להזכיר סוגיה זו, על מנת להדגים את הבעייתיות בהחלה גורפת של הסדרים מחוק חוזה הביטוח על פוליסת החובה באמצעות הצינור של סעיף 40 או 73 לחוק חוזה הביטוח. ";
ו בסעיף 23 לפסק הדין באותו עניין, נקבע: " נוכח אופיו הסוציאלי של חוק הפלת"ד, דעתי היא שאין מקום לקרוא לתוכו בדרך של חקיקה שיפוטית, שלילת זכאות לפיצויים ממי שנפגע בתאונת דרכים באמצעות החלה של ס' 25 ל חוק חוזה הביטוח";
בסעיף 24 לפסק הדין בעניין פלונית, סוקר בית המשפט את מעמדו של ס' 25 לחוק חוזה ביטוח ביחס לחוק הפלת"ד, וקובע כדלקמן: " גם כב' השופט א' ריבלין, בספרו "תאונות הדרכים, תחולת החוק, סדרי הדין וחישוב הפיצויים" (מהדורה רביעית, 2011) ע' 22, סבור כי ס' 25 ל חוק חוזה הביטוח אינו חל על תביעות לפי חוק הפלת"ד: ' אירועים- שלגביהם חלות הוראות פקודת ביטוח רכב מנועי הקובעות, כאמור, כי תנאים מסוימים המחריגים את הכיסוי הביטוחי הם חסרי תוקף כלפי צד שלישי- אין לגביהם תחולה להוראות חוק חוזה הביטוח התשמ"א- 1981. לפיכך מקום בו חלות הוראות פקודת ביטוח רכב מנועי- אין תחולה להוראת ס' 25 לחוק חוזה הביטוח השוללת את זכותו של מי שמסר למבטחת עובדות כוזבות בכוונת מרמה. הוראות פקודת ביטוח רכב מנועי גוברות על הוראות חוק חוזה הביטוח וזאת מכ וח הוראת סעיף 73 לחוק חוזה הביטוח ומכח ההסדר המפורש בפקודת ביטוח רכב מנועי.' דעה זו מקובלת אף עליי. ראה גם פסק דינו של כב' השופט ד' פיש במסגרת ת.א. 13212/05 (חי') סאמי דלאל נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו, 03.08.2009): 'עד כמה שהדבר מפתיע, בתביעות לפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, אין תחולה לסעיף 25 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981, הפוטר מבטח מחבות במקרה של מסירת עובדות כוזבות בכוונת מרמה. מסקנה זו עולה בצורה ברורה מסעיף 73 לחוק העוסק בשמירת דינים והקובע כי, "הוראות חוק זה יחולו כשאין בפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל-1970, או בחוק אחר הוראות מיוחדות לענ יין הנדון." ... עינינו הרואות כי קיימות הוראות מיוחדות בנדון. ראשית, החבות הביטוחית בענייני תאונות דרכים והיחסים החוזיים הנובעים ממנה נקבעים מכוח מההסדר המפורש הקבוע בסעיף 3 לפקודת ביטוח רכב מנועי (נ-ח), תש"ל-1970 "[ש]הוראותיה עדיפות מהוראות חוק חוזה הביטוח, אם לפי עקרונות כלליים ואם לפי ההוראות המפורשות שבסעיף 73 לחוק זה." ... יתר על כן, ההסדר המיוחד קיבל ביטוי נוסף כאשר קובע סעיף 7 לחוק הפיצויים רשימה ממצה של נפגעים אשר אינם זכאים לפיצויים ... נפגע שמנסה לרמות חברת ביטוח אינו כלול בחריגים שברשימה. התוצאה הינה כי אדם המוסר פרטים כוזבים באשר למקרה ביטוח בנוגע לתאונת דרכים אינו נפסל מקבלת פיצוי, משתי סיבות: לאור העדיפות הניתנת לפקודת ביטוח רכב מנועי על חוק חוזה הביטוח בתביעות להטבת נזקי גוף מתאונות דרכים ובפרט העדר תחולה של סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח ומפאת אי-הכללת מקרה כאמור בסעיף 7 לחוק הפיצויים. '"
סיכומו של דבר, בית המשפט המחוזי קבע בעניין פלונית, שסעיף 25 ל חוק חוזה הביטוח, הפוטר מבטח מחובתו בשל מרמה בתביעת תגמולים, לא חל על תביעות המוגשות לפי חוק הפלת"ד לנפגעי תאונות דרכים.
39. הנתבעת מבקשת לאבחן את המקרה דנן, מנסיבותיו של עניין פלונית; לטענתה, בית המשפט שם אבחן בין תביעת המבוטח לבין תביעת צד ג'. אין בידי לקבל גישה זו. אמנם, בעניין פלונית מדובר בתביעה של צד ג', בשונה מתביע ת המבוטח. אולם, הניתוח המשפטי שנעשה באותו פסק דין, כמפורט לעיל, לא עסק בהבחנה זו ; בית המשפט דן בשאלה האם יש מקום להחיל את סעיף 25 לחוק חוזה ביטוח על תביעות המוגשות לפי חוק הפלת"ד, והשיב על שאלה זו בשלילה.
40. בכל הכבוד, דעתי היא כעמדת בית המשפט המחוזי בתל אביב בעניין פלונית. בחוק הפלת"ד לנפגעי תאונות דרכים , נקבעו מנגנונים משפטיים, המונעים מתן פיצוי למי שאינו ראוי לקבלו מכוח החוק הנ"ל . ככל שהיה נקבע פוזיטיבית, בהליך תביעת ההשבה, או בהליך דנן, כי התובעת לא הייתה נוסעת ברכב וכי לא נכחה בו, הרי שהיא לא הייתה נכנסת בשעריו של החוק. לא נעשו התייחסות או קביעה בנושא זה בתביעת ההשבה, ובענייננו, שוכנעתי כי הוכח, במידת הסבירות הנחוצה, שהתובעת נכחה ברכב הנדון במועד התאונה.
41. מעבר לנדרש, ולמסקנה בדבר העדר תחולה של סעיף 25 לחוק חוזה ביטוח על תביעה זו שהוגשה מכוח חוק הפלת"ד, ראיתי לציין ש אני סבורה שממילא לא מתקיימים בענייננו התנאים של סעיף 25 לחוק חוזה ביטוח, ואסביר.
בית המשפט בתביעת ההשבה קבע כי התובעת הונתה את חברת הביטוח במסגרת חוזה ביטוח בפוליסת הרכוש שנכרת בניהן. לכן נשללו ממנה התגמולים להן הייתה זכאית מכוח אותו חוזה ביטוח; על אף שמדובר באותו אירוע תאונה, הקביעה שהתובעת רימתה את הנתבעת, עסקה בשאלה עובדתית שונה (האם היא הייתה הנהגת , תנאי לתחולת אותו חוזה, ובהתאם להצהרתה בפני המבטחת), בהליך אחר, הנעוץ בחוזה ביטוח שונה, שעניינו כיסוי ביטוחי מסוג אחר; כל מערכת יחסים חוזית בין צדדים לה, צריכה להיבחן לגופה, בפרט מקום בו אין מעשה בית דין לעניין הנתון העובדתי העומד במרכז ההכרעה בתיק המאוחר יותר. בענייננו, אין מעשה בית דין לעניין השאלה האם התובעת הייתה נוסעת ברכב, שהרי בית המשפט לא דן בשאלה זו ובהתאמה גם הקביעה לעניין התרמית לא חלה בעניין זה; התובעת הגישה את התביעה שלפני מכוח חוזה אחר שנכרת בין הצדדים - ביטוח החובה.
כאמור- שוכנעתי כי התובעת הייתה נוכחת ברכב בזמן התאונה. על כן, לא הוכח שהתובעת הונתה את הנתבעת במסגרת העובדתית הנדרשת לצורך קיומו של החוזה נשוא התובענה שלפני. סעיף 25 אינו חל בנסיבות העניין.
42. בשולי הדברים יוער, כי בענייננו קיימת זהות בין מבטחת רכבה של התובעת בביטוח מקיף, מפני נזקי רכוש, ובין הנתבעת שהנפיקה לה פוליסת ביטוח חובה, המכסה נזקי גוף, במקרה של תאונה. לא אחת, אין זהות בין המבטחות בכל אחד מסוגי ביטוח אלו. קיומה של זהות במקרה דנן, אפשרה לנתבעת להעלות טענות כאלו ואחרות שעניינן "עבר" חוזי בינה לבין התובעת. דומה לכאורה, שלו דובר בשתי מבטחות שונות – טענות אלו של הנתבעת דכאן, לא יכולות היו להיות מועלות מלכתחילה מפי מבטחת ב פוליסת ביטוח חובה לרכב, ובין מבטחת בפוליסת כיסוי לנזקי רכוש. אין ב"מקריות" דכאן, כדי להעניק לנתבעת יתרון שאינה זכאית לו מלכתחילה, לאור הגישה והמסקנות אליהן הגעתי, כמפורט לעיל.
43. הנתבעת בס' 10 לסיכומיה טענה כי יש לדחות את התביעה גם בשל מעשה בית דין ופסק דין חלוט, מחמת השתק, אי גילוי עובדות רלוונטיות, העלמתן מהנתבעת, מרמה, כזב, מתן עובדות כוזבות או חוסר תום לב. דין טענות אלו להדחות, מהטעמים שפורטו לעיל.
סיכום ביניים
44. התובעת הייתה נוכחת ברכב בזמן התאונה, ועל כן יש לסווג את התאונה כ "תאונת דרכים", החוסה תחת חוק הפלת"ד, בכל הנוגע לנזקי הגוף של יושבי הרכב והמשתמשים בו אותה עת.
סעיף 25 ל חוק חוזה הביטוח, הפוטר מבטח מחובתו במקרה של מרמה בתביעת תגמולים, לא חל בתביעה זו, המוגשת מכוח חוק הפלת"ד;
התובעת טענה כי הייתה נוסעת ברכב בזמן התאונה, טענה זו התקבלה ועל כן ממילא לא הוכחה תרמית במסגרת החוזית נשוא התובענה.
לא חלים תנאי פטור אחרים, הקבועים בחוק הפלת"ד, שבגינם יש לפטור את המבטחת מחובת הפיצוי לנתבעת.
הנזק
45. התובעת ילידת 9/12/1964, מועד התאונה: 3/9/10.
מעדות התובעת והתיעוד שהוצג, עולה כי מספר שעות לאחר התאונה, היא פנתה לחדר המיון במרכז רפואי כרמל , בתלונה על חוסר תחושה בפנים ובפלג גוף שמאל. בבדיקתה, לא נמצאו שברים או ממצאים חבלתיים אחרים, והיא שוחררה לביתה עם הוראות. המשך המעקב לטיפול בוצעו בקהילה. להערכת מצבה הרפואי של התובעת בגין התאונה, מונו מומחים מטעם ביהמ"ש בתחומי האורתופדיה וכירורגיית הפה ולסת.
הנכות הרפואית
46. המומחה מטעם ביהמ"ש בתחום האורתופדי, ד"ר ישראל כספי, קבע בפרק הסיכום ומסקנות של חוות דעתו, בין היתר, כדלקמן:
"לאור האמור לעיל הגעתי למסקנה כי לגב' ש.ס לא נגרמה, בעקבות ת.ד. מיום 3.9.10 כל פגימה בתחום האורטופדי אך החלו כאבים/הגבלות בצוואר והפרעה ספורדית ביד שמאל ובצורת חולשה וירידה בחולשה, הפרעות העומדות בהלימה לשינויים השחיקת יים בהדמיה. תסמיני הכאב נמשכו מספר חודשים וטופלו במסגרת פיזיותרפ' משלימה עם הטבה שכן לא חזרו במהלך חמש השנים שחלפו.
דרגת הנכות המומלצת הינה 3% צמיתה עפ"י 1/3 מתקנה מותאמת 37(5)א' וכל החמרה עתידית במצבה הינה בגדר מהלך טבעי של שינוי שחיקתי. התקף ספורדי של כג"ת שהחל חצי שנה לאחר התאונה וסיבתו גם כן שינוי שחיקתי, היה ספורדית גם עובר לתאונה. התרשמתי כי עיקר ההפרעה לאחר התאונה הינה הכאב/קליקים במפרקי הלסתות ולפיכך ממליץ למנות מומחה נוסף בתחום זה."
בתשובות לשאלות הבהרה שהוצגו לו, לא שינה המומחה ד"ר כספי את קביעתו, ונימק. הוא לא זומן לחקירה על קביעותיו. לאחר בחינת ק ביעותיו, בראי טענות הצדדים, מצאתי שחוות דעתו לא נסתרה.
47. המומחה מטעם בית המשפט בתחום כירורגית הפה ולסת, ד"ר רן יהלום, קבע בפרק הדיון של חוות דעתו, בין היתר, כדלקמן:
"מנגנון החבלה הינו מנגנון צליפת שוט, לאור הזמן שחלף והטיפולים שבוצעו, הרושם שלי הוא של נזקים קלים בלבד שאריים עם מרכיב עקה (STRESS) קשה שלא טופל כלל! ממליץ נכות שארית לצמיתות בשיעור של 5% לפי ספר המל"ל פרק שמיני סעיף 73(2)(א) מותאם ביו (I) ל (II)."
בתשובות לשאלות ההבהרה שנשלחו אליו, עדכן ד"ר יהלום את חוות דעתו, ושינה ממסקנתו המקורית, כאשר העריך את נכותה הצמיתה של התובעת ב- 10%:
"לפי ספר תקנות המל"ל שברשותי הסעיף אותו ציינת משמעותו 5% נכות לצמיתות, אולם יש לציין כי מאחר ופתיחת הפה של הגב' ש' 30 מ"מ ללא כאב בהחלט מורידה את חומרת הסעיף. עם זאת אם אכן קיים עדכון ספר המל"ל מ 2015 ואכן קיים בו הציטוט אותו ציינת אזי הנכות היא אכן בשיעור 10% לצמיתות."
בין יתר עניינים שעליהם נשאל, השיב המומחה לעניין תלונות התובעת על "קליקים", כתב שאינם בהכרח תוצאת התאונה, וכי להערכתו מדובר בהרגל קיים.
48. המומחה ד"ר יהלום זומן לחקירה על חוות דעתו. בין יתר השאלות שהוצגו בפניו, נדרש להתייחס לשינוי בשיעור הנכות הצמיתה שקבע. הסברו (ר' עמ' 18-17 לפרוטוקול), סביר בעיני, ואני מקבלת אותו.
עוד הסביר, כי הנכות שנקבעה לתובעת, אינה קשורה בטווח פתיחת הלסת, אלא בנזק שנגרם לשרירי הלעיסה שלה.
בנוסף, הסביר ד"ר יהלום את מהות המגבלה שמצא (עמ' 13 לפרוטוקול), כדלקמן:
"ש. אדם שיש לו מגבלה כזו, אם אחרי זה הוא מרגיש איזה שהיא הטבה ויש לו פתיחה טובה יותר, למעשה אתה תוכל להגיד שזה מצב שיימשך באופן רציף?
ת. מה שקורה בחבלה מהסוג הזה זה 2 דברים, אחד שרירים נמתחים ודבר שני בתוך השירים נוצרים קרעים מיקרו קרעים שמתרפאים בצורת צלקת.
ש.ת אני מראה לך את מיקום השרירים, שעליהם אני מדבר על פניי. למשך השרירים שמתחת לסנטר, אורתופד אינו בודק אותם וכך גם יתר השרירים של הפנים שאני מדגים לך אחד אחד וקורא בעצם.
ש. ברגע שמרכיב הסטרס נעלם, השרירים למעשה נירפים ולמעשה המצב עובר
ת. לא, השרירים נרפים כשמרכיב הסטרס יורד אבל אם יש מרכיב של הצטלקויות, כפי שהוסבר קודם, הכאב קיים עד 120, הסיבה הוא אובדן הגמישות של השריר."
התרשמתי כי המומחה ד"ר יהלום נתן חוו"ד מבוססת ומנומקת, וכי גם לאחר חקירתו, בה השיב לכל אשר נשאל, באופן רהוט, ענייני והגיוני, יש לקבל את קביעתו לפיה הנכות הרפואית בתחום זה, עומדת על 10%.
49. מכל האמור – הנכות הרפואית המשוקללת של התובעת בגין התאונה, היא בשיעור של 12.7% ובמעוגל - 13%.
הנכות התפקודית
50. לטענת התובעת, היא סובלת עקב התאונה, מכאבים והגבלות תנועה, ה פוגעים בתפקודה היום יומי. בכלל זה, היא נאלצת להיעזר בידיה כדי "לשחרר" את הלסת , כאשר זו ננעלת. היא מתארת קליקים מציקים וכואבים (שלגביהם המומחה ד"ר יהלום כתב שיתכן ומדובר בהרגל ישן) , גם בנשימה או דיבור, קושי רב באכילת מוצרים קשים, הגבלות תנועה בצוואר. לשיטתה של התובעת, הואיל וב"כ הנתבעת נמנעה מלחקור אותה על מגבלות אלה, הרי ש"יש להניח שהנתבעת מקבלת את גרסת התובעת וראיותיה בעניינים אלה". אין בידי לקבל גישה זו. טענותיה של התובעת נבחנו בראי כלל הראיות ונטלי ההוכחה חוו"ד המומחים, והגיונם של דברים. עם זאת, אין בידי גם לקבל את עמדתה הגורפת של הנתבעת, הסבורה שאין כל משמעות תפקודית לנכות הרפואית המתוארת, וכי לכן התובעת אינה זכאית לפיצוי כלשהו בגינה, מלבד ברכיב הנזק הלא ממוני, בגין כאב וסבל (שאף בו הציעה להעמיד את הפיצוי על סכום שאינו עולה בקנה אחד עם הדין לנוכח הנכות הרפואית).
51. התובעת עבדה ועובדת בתפקיד מזכירותי, כעוזרת מנכ"ל של חברה גדולה. התובעת לא זימנה לעדות את מעסיקה ( או עד אחר כלשהו מטעמה ) , ולמעשה – אינה טוענת להפסדי שכר בפועל, מאז התאונה. אף הנתבעת מפנה להיעדר כל ראיה לפגיעה בתפקודה של התובעת, ולכך שעל פי טפסי 106 שהוצגו - שכרה הושבח במהלך השנים מאז התאונה. אולם, לטענת התובעת - אין לדעת מה צופן העתיד ו כי אם העסקתה תופסק, המגבלות הרפואיות שלה וגילה יקשו עליה במציאת עבודה חדשה.
52. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, נתתי את הדעת להתרשמותי מעדות התובעת, שהיא כאמור עדות יחידה של בעלת דין, למרכיבי נכותה הרפואית ושיעורה, להיעדר הפסדי שכר במשך למעלה מ-9 שנים מאז התאונה, וליתר שיקולים הצרכים לעניין – שוכנעתי כי ההשפעה התפקודית שיש לנכות הרפואית הנובעת מהתאונה על התובעת, מזערית, ונופלת משמעותית מהנכות הרפואית. אין להקל ראש בסבלה המתואר של התובעת אך כל המצוי בפניי בהקשר זה, מעיד כי התובעת הצליחה לנהל את חייה באופן תקין, חרף מגבלות אלו, ויש יסוד איתן להניח, כי כשם שעשתה זאת במשך למעלה מ-9 שנים, תצליח בכך גם בעתיד ועד 120. מכל האמור, הפיצוי המגיע לתובעת בגין התאונה, בראשי הנזק הרלבנטיים, יוערך על דרך האומדן הגלובלי.
שיעור הפיצוי בראשי הנזק שנתבעו:
53. נזק לא ממוני – כאב וסבל: התובעת זכאית בראש נזק זה, לפיצוי בגין 13% נכות רפואית, בניכוי גיל ובתוספת ריבית מיום התאונה, בסך של : 21,641 ₪. הסכום נכון למועד פסק הדין.
54. פגיעה בכושר ההשתכרות: כאמור, התובעת אינה טוענת להפסדי שכר בעבר, כי אם לפגיעה בכושר ההשתכרות עד תוחלת חיי העבודה שלה, למקרה שתיפלט לשוק העבודה , ותאלץ לחפש מעסיק שאינה מלווה אותו שנים כה רבות. שכרה של התובעת, גם במומ ה, גבוה ביותר, ומגיע לכ- 20,000 ₪ בחודש. את הפיצוי בראש נזק זה היא מעמידה על סכום כולל של 300,000 ₪ , (ללא התייחסות נפרדת לתנאים סוציאליים). דרישת התובעת מופרזת בעיני , אינה מתיישבת עם הנתונים שיש לקחת בחשבון, ואף לא עם העדר ראי ות ביחס לאיכות עבודתה בקשר עם נכותה, ועם להעדר הפסדי שכר בפועל, מזה שנים ; מנגד - גם עמדת הנתבעת לשלילת פיצוי כלשהו מנפגעת שנגרמה לה נכות רפואית כמתואר, ולפניה כ-12 שנות עבודה, אינה סבירה ואיני מקבלת אותה . בנסיבות העניין, שוכנעתי שאין מקום לפיצוי אקטוארי, ואף לא דומה לו, אך יש להתחשב בתסמיני הכאב ואחרים המתוארים בשתי חוות הדעת, שלא נסתרו, ובסיכון הנשקף לתובעת, אף אם כרגע אין לו צפי ידוע, אם תידרש למצוא עבודה אחרת, שהרי לא לעולם חוסן. מכל האמור - אני מעמידה את הפיצוי בראש נזק זה, בדרך של אומדנא, על סך של 62,000 ₪. הסכום נכון למועד פסק הדין.
55. עזרת צד ג': לטענת התובעת, היא תזדקק לעזרת צד ג' בהיקף של 1,000 ₪ לחודש עד לסוף תוחלת חייה, והיא מבקשת בסיכומיה לפסוק לה פיצוי בסך של 100,000 ₪ עד תוחלת חייה. יצויין שבתצהיר עדותה של התובעת, נתבקש פיצוי בראש נזק זה באופן כללי, ללא פירוט; לא הובאו ראיות או עדויות באשר לעזרה כאמור, היקפה ותוכנה; ממילא, לאור שיעורה הנמוך של הנכות האורתופדית, והעובדה שהנכות בתחום הפה ולסת קשורה במגבלה בפתיחת הפה, ומבלי להקל ראש בסבלה של התובעת גם בשל כך – אין בידי לקבל את דרישתה לפיצוי בראש הנזק של עזרת הזולת. ככל שהסתייעה בבני משפחתה במהלך השנים, ובהעדר עדות מפורטת על ידה או על ידם, הרי שמדובר בעזרה רגילה בין בני משפחה, שאינה מזכה בפיצוי. לפיכך – התביעה בראש נזק זה נדחית.
סוף דבר
56. אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת בגין תאונת הדרכים מיום 3/9/2010 מושא התביעה , פיצוי בסך של 83,641 ₪. לסכום זה יתווספו השתתפות של הנתבעת בהוצאות המשפט של התובעת, לרבות בגין אגרות פתיחה ובקשות, בסך כולל של 800 ₪, וכן – בהשתתפות בשכ"ט עו"ד של התובעת ( בשיעור של 13% בתוספת מע"מ כחוק), בסך של 12,722 ₪. סה"כ: 97,163 ₪. הסכומים נכונים למועד פסק הדין.
פסק הדין ישולם בתוך 30 יום ממועד קבלתו במשרד ב"כ הנתבעת, שאם לא כן – י ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, ממועד פסק הדין ועד התשלום בפועל.

המזכירות תואיל לשלוח את פסק הדין לב"כ הצדדים
ניתן היום, ג' שבט תש"פ, 29 ינואר 2020, בהעדר הצדדים.