הדפסה

בית משפט השלום בפתח תקווה ת"א 63084-11-17

בפני
כבוד ה שופט אריאל ברגנר

תובעים

בי. אנד אייץ. קומטק אימפורטס בע"מ

נגד

נתבעים
ג'י פור אס טכנולוגיות מיגון (ישראל) בע"מ

החלטה

בפני 2 תביעות שהדיון בהן אוחד, כנגד נתבעת אחת, בשל אירוע של פריצה לבית עסק.

התביעה של התובעת בי. אנד.אייץ קומטק אימפורטס (להלן – "בי אנד אייץ") הינה ע"ס 624,572 ₪.

התביעה של התובעת הפניקס חברה לביטוח בע"מ (להלן – "הפניקס") הינה ע"ס 102,579 ₪, תביעת שיבוב.

התביעה של בי אנד אייץ

בי אנד אייץ מפרטת כי היא עסק לממכר ותיקון, יבוא ושיווק של טלפונים סלולריים ואביזרים נלווים והנתבעת סיפקה לתובעת שירותי מוקד והתראה בבית העסק.

ביום 1.3.17 התגלה כי בית העסק נפרץ ומבדיקה שנערכה ע"י מבטחי התובעת עולה כי הנתבעת התרשלה ושומר מטעמה לא איתר את הסיבה לקבלת התראת מוקד בסוברו כי מדובר בהתראת שווא ו/או לא דיווח לבית העסק אודות ההתראות למרות חובתו לעשות כן.

התובעת טוענת כי אי הדיווח מנע ממנה לנסות ולסכל את הפריצה ו/או להקטין את נזקיה.

הליך הפריצה בוצע בשני שלבים. האחד, פריצת המערכת, והשני, לאחר מספר שעות, הגעת הפורצים והוצאת הציוד שנגנב.

בשעה 2.43 התקבלה קריאה חריגה אצל הנתבעת "אזעקה מהערוץ הסלולרי בלבד" והמוקדנית לא הצליחה לפתוח את מצלמות העסק. המוקדנית אשר היתה אמורה להבין כי ארעה חבלה במערכת האזעקה לא עשתה את הנדרש ממנה ולהזמין את נציג בית העסק למקום וכן במצלמות העסק השכן, לא נצפה סייר המגיע למקום.

הנתבעת הפרה את ההסכם עמה ועליה לפצות את התובעת.

נזקיה הישירים והעקיפים של בי אינד אייץ:

נזקים ישירים - 241,304 ₪
ביטול עסקאות ואבדן רווחים - 303,268 ₪
עגמת נפש והוצאות ממון - 50,000 ₪
סה"כ - 624,572 ₪

התביעה של הפניקס

הפניקס מפרטת בכתב התביעה כי ביטחה את בי אנד אייץ ובגין הנזקים שנגרמו לה פיצתה אותה בסכומים:

נזקים ישירים - 93,363 ₪
שכ"ט מומחים - 5,157 ₪
הפרשי הצמדה וריבית - 4,059 ₪
סה"כ - 102,579 ₪

הפניקס טוענת כי על הנתבעת לפצותה בהתאם.

ההגנה בפני שתי התביעות

הנתבעת מאשרת כי בינה לבין בי אנד אייץ נחתם הסכם למתן שירותי מוקד.

הנתבעת טוענת כי אינה חברת שמירה, כי נתנה שירותי מוקד כנדרש וכי מייד לאחר שהתקבלה קריאה נשלח סייר למקום שערך בדיקה חיצונית כמתחייב על פי ההסכם ולא מצא כל סימני פריצה גלויים.

לחילופין לפי ההסכם בי אנד אייץ יכולה לקבל לכל היותר ממוצע דמי המנוי החודשיים בשלושת החודשים שקדמו לאירוע כפול 60, בהתאם לאחריותה המוגבלת.

ההליך

בדיון מיום 23.5.18 הבהיר ב"כ בי אנד אייץ כי תביעתה הנפרדת מתביעת הפניקס, הינה על הסכומים בהם לא פוצתה.

בדיון שהתקיים ביום 17.2.20 הגיעו הצדדים להסכמה כי יש להכריע קודם לכן בשאלה המשפטית האם בנסיבות העובדתיות הנטענות ע"י התובעות, קיימת חובה על הנתבעת לשלם פיצוי מעבר לסכום של 11,400 ₪ ברוטו. בהתאם להחלטה שתינתן ייקבע המשך ההליך.

הצדדים הגישו סיכומים.

הכרעה

עיינתי בסיכומי הצדדים וראיתי את ההפניות והציטוטים מההלכות השונות שאוזכרו. החלטה זו באה כמובן לאחר עיון מעמיק באותן הלכות. על מנת שלא להרחיב את היריעה מעבר לצורך לא אתייחס להלן לכל ההלכות ואף לא אצטטן אלא בקצרה ולפי הצורך בלבד.

טענת התובעות מתמצתת למעשה לשני עניינים: (1) אי משלוח סייר למרום, ו- (2) אי קריאה ו/או עדכון מידי לנציג התובעת 2.

בהתאם להסכמת הצדדים איני זקוק לבחון האם ברמה העובדתית אכן דברים אלה אירעו אלא נקודת המוצא היא כי הטענות העובדתיות של התובעות בכתב התביעה נכונות.

טענת התובעות בסיכומים לגבי דגימת המכשיר בכל כמה שעות ולא בכל כמה דקות, אינה מופיעה בכתב התביעה אלא נטענה בסיכומים, מהווה שינוי והרחבת חזית אסורים ולא לא אתייחס אליה.

אין חולק כי הסכם למנוי מוקד עליו חתמה התובעת 2 מכיל תניית הגבלת אחריות (סע' ט"ו):

"מוסכם ומותנה במפורש, כי אם ימצא כי החברה אחראית לפצות את המנוי ו/או מי מטעמו ו/או צד שלישי בגין נזק – למעט נזק גוף – שנגרם למי מהם (להלן – "האירוע"), תהיה אחריותה של החברה והסכום שיהיה עליה לשלם – מוגבלת לסכום ממוצע דמי המנוי החודשי ששילם או היה אמור לשלם המנוי בשלושת החודשים האחרונים קודם לאירוע כ פול 60. סכום זה יהיה צמוד למדד ...".

פסה"ד המנחה והמחייב בעניין זה הוא ע"א 1176/17 לחוביץ נחמיה בע"מ נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ ואח' (פורסם בנבו)(להלן – " פס"ד לחוביץ")

כב' השופט עמית קובע בין היתר כדלקמן:

"..
איני רואה להידרש לטענות המערערת ולטענות הנגד של חברת המוקד, באשר בכל מקרה אני סבור כי המערערת כבולה לתניית הפטור בהסכם בין הצדדים, הקובעת כדלקמן:
....
בית משפט זה הכיר בהגבלת האחריות של חברות מוקד (...). זאת בעקבות פסק דינו של בית הדין לחוזים אחידים, שאישר תוקפה של תנייה מעין זו (...).
בפסק הדין בעניין המאגר נקבע כי יש הצדקה להגבלת האחריות של חברת מוקד לתקרה של 60 פעם דמי המנוי החודשיים, וכי תניית פטור מעין זו אינה מהווה תנאי מקפח בחוזה אחיד. זאת, לאור היחס בין הסיכון הלכאורי אותו נוטלת חברת המוקד, לבין הרווחה שהיא אמורה להפיק מדמי המנוי הנמוכים.

ודוק: אני נכון להניח כי ייתכנו מקרים יוצאי דופן, בהם בית המשפט עשוי לחייב חברת מוקד בתשלום פיצוי הגבוה מהסכום שנקבע בתניית הפטור, אך המקרה שבפנינו אינו כזה, ולא ראיתי סיבה בגינה יש לאיין את תניית הפטור.
...
גם ההנמקה של "הפרה יסודית" נוכח ההפרות המצטברות בעניין פרזול, אינה יפה לענייננו, וספק לדידי בדבר עצם נכונותה של הבחנה זו, שעלולה לרוקן מתוכן את תניית הפטור".

הלכה זו של ביהמ"ש העליון מחזקת את מעמדה של תניית הפטור ומותירה אותה בתוקפה ועל נכונה. אמנם ביהמ"ש פותח פתח "למקרים יוצאי דופן" בהם תניית הפטור לא תעמוד, אך פסה"ד לחוביץ אינו מונה ואינו מפרט מהם אותם מקרים יוצאי דופן ואינו ומציב נוסחה או דרך שיש לילך בה כדי להגיע לתוצאה כזו.

כך שמדובר בשיקול דעת של הערכאה הדיונית כאשר עליו לבחון 'לפי שיקול דעתו' האם המקרה שבפניו הוא כה 'יוצא דופן' !?

במקרה שבפני, איני סבור כי התנהלותה של הנתבעת במחדליה הנטענים ע"י התובעות, היתה יוצאת דופן ברמה שיש בה כדי לבטל את תניית הפטור גם אם ייקבע בסופו של יום כי הנתבעת הפרה את הסכם ההתקשרות 'הפרה יסודית' שכן גם בהפרה כזו, על פי כב' השופט עמית, אין כדי לבטל את תניית הפטור.

לאור כל האמור לעיל אני קובע כי במקרה שבפני, לכל היותר, ניתן לחייב את הנתבעת בסכום תניית הפטור ובסך של 11,400 ₪.

בנסיבות אלה, ולאור ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים, יש להגיש הודעה מוסכמת כיצד יושלם ההליך. הודעה תוגש בתוך 14 ימים.

ניתנה היום, ט"ז תמוז תש"פ, 08 יולי 2020, בהעדר הצדדים.