הדפסה

בית משפט השלום בפתח תקווה ת"א 61460-02-17

בפני
כבוד ה שופטת, סגנית הנשיאה שלהבת קמיר-וייס

התובעת:

רמנוע תעשיות אורגניות בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד עמית חרחס

נגד

הנתבעת:
אורגני שלי בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד ישראל אליאב

פסק דין משלים לעניין הנזק

רקע:

התובעת (להלן: "רמנוע") הגישה ביום 28.02.17 תביעה כספית על סך 425,412 ₪ כנגד הנתבעת מס' 1 (להלן: "אורגני") המייבאת דשן אורגני נוזלי המיוצר באנגליה (להלן: "המוצר" או " נוגרו").
ביום 30.10.2015 חתמו הצדדים על הסכם הפצה בלעדי לפיו לרמנוע תינתן בלעדיות לרכישת נוגרו והפצתו בישראל לשנה בלבד עד ליום 31.10.16, וכי ההסכם יוארך באופן אוטומטי לשנה נוספת עד ליום 31.10.17, בכפוף להצגת תכנית יעדים, אלא אם יודיע אחד מהצדדים על סיומה בכתב של ההתקשרות שלושה חודשים טרם סיומה (להלן: " ההסכם" או "ההתקשרות").
ביום 04.09.16 שלחה אורגני לרמנוע הודעה בכתב כי ההתקשרות לא תוארך מעבר לשנה הראשונה. רמנוע התנגדה להודעה זו בטענה כי ההודעה נשלחה לאחר שחלף המועד של שלושה חודשים טרם סיום שנת ההתקשרות.
רמנוע העידה מטעמה את יניב מרקוביץ, מנכ"ל רמנוע (להלן: " יניב"), ואורגני העידה מטעמה את יותם שפיר, מנהל ובעל המניות באורגני (להלן: "יותם").
לאחר קיום דיון הוכחות וסיכומים ניתן ביום 07.07.19 פסק הדין בו קבעתי, כי הודעתה של אורגני על סיום ההתקשרות ניתנה באיחור ולא בהתאם להוראות ההסכם בינה לבין רמנוע. מצאתי כי רמנוע לא הוכיחה כנדרש את נזקיה הנטענים ולמרות זאת מצאתי לפסוק לזכותה בגין האיחור במתן ההודעה, פיצוי בסך של 50,000 ₪.
רמנוע הגישה ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי אשר דיון בו התקיים ביום 17.06.20 ובסיומו קיבלו הצדדים את הצעת בית המשפט וניתן פסק דין בערעור אשר קבע כך:
"הקביעה בפסק הדין של בית משפט קמא כי עמידת המערערת על זכותה היא עמידה דווקנית על זכות ובדרך לא מקובלת – מבוטלת.
התיק יוחזר לבית משפט קמא על מנת שידון בשאלת הפיצוי המגיע למערערת בגין הפסקת החוזה. המערערת תהיה רשאית להגיש חוות דעת. כמובן ולמען הסר ספק מובהר כי במקרה כזה תהיה רשאית גם המשיבה להגיש ראיות מטעמה ככל שתמצא לנכון בעניין הנזק.
מובהר כי פסק הדין החדש של בית משפט קמא שידון בנזק יבוא חלף החיוב בפסק הדין שבוטל. בית המשפט קמא, לאחר שיסיים את הדיון, גם יפסוק את תוצאות ההליך בבית משפט קמא, בכללותו.
הסכום ששולם בעקבות פסק הדין של בית המשפט קמא לידי המערערת, לרבות ההוצאות, יוחזר על ידה למשיבה בתוך 30 יום.
מובהר כי קביעות בית המשפט קמא בעניין נתבע 2 נותרות בעינן.
המערערת תישא בהוצאות של 10,000 ₪ בגין התנהלות המערערת בעניין הבקשה להגשת חוות דעת, ואלה ישולמו בתוך 30 יום מהיום.
אין צו להוצאות בערעור".
בהתאם לפסק הדין של בית המשפט המחוזי הוריתי לרמנוע להגיש חוות דעת מומחה מטעמה ולאורגני להגיש ראיות מטעמה ככל שתמצא לנכון בעניין הנזק.
רמנוע הגישה ביום 01.11.20, חוות דעת מומחה מטעמה, רו"ח זוהר אברהם (להלן: "מומחה רמנוע").
אורגני הגישה ביום 17.01.21, חוות דעת מומחה מטעמה, רו"ח ועו"ד ברק טובי (להלן: "מומחה אורגני") וכן תצהיר נוסף של יותם ותצהיר של ניר מוגילנר מנהל שיווק ומכירות בחברת מרחב אגרו בע"מ מקבוצת גדות (להלן: "ניר").
ביום 22.01.21 ביקשה רמנוע כי ימונה מומחה מטעם בית המשפט וכן שהתצהירים הנוספים שהגישה אורגני יוצאו מן התיק.
למרות התנגדות אורגני למינוי מומחה מטעם בית המשפט, הוריתי כי ימונה מומחה מטעם בית המשפט וניתנה לצדדים האפשרות להגיע להסכמה בדבר זהות המומחה. לאחר שהצדדים לא הגיעו להסכמה הוריתי ביום 24.02.21, על מינוי רו"ח ורד פלהיימר כמומחית מטעם בית המשפט (להלן: " המומחית").
בקשת רמנוע להוצאת תצהירים נדחתה, הואיל ואלה הוגשו בהתאם להוראות פסק הדין של בית המשפט המחוזי.
ביום 14.04.21 ביקשה המומחית ארכה להגשת חוות הדעת, הואיל והצדדים טרם העבירו את החומר הרלבנטי לידיה. ניתנה למומחית ארכה להגשת חוות הדעת עד ליום 07.06.21.
ביום 25.04.21 הגישה אורגני בקשה למתן הוראות למומחית. הבקשה הועברה לתשובת רמנוע אשר לאחר ארכה הגישה תשובתה ביום 03.05.21. בקשת אורגני נדחתה.
ביום 20.05.21 הוגשה חוות דעת המומחית וקצבתי לצדדים, כי עד ליום 30.05.21 הם רשאים להעביר שאלות הבהרה למומחית.
הצדדים העבירו ביום 30.05.21 שאלות למומחית.
ביום 14.06.21 ביקשה אורגני לפסול את שאלות ההבהרה ששלחה רמנוע, הואיל והשאלות לא היו שאלות הבהרה. רמנוע התבקשה להשיב עד ליום 17.06.21.
ביום 15.06.21 ביקשה רמנוע להורות למומחית שלא להשיב לשאלות אורגני, הואיל ולדעתה מן הראוי כי המומחית תתייחס לשאלות הצדדים במרוכז. הבקשה נדחתה.
ביום 17.06.21 הגישה רמנוע בקשה לזימון המומחית לדיון ההוכחות אשר נקבע ליום 22.06.21 וזאת לדבריה, מטעמי זהירות, הואיל וטרם נענו שאלות ההבהרה מטעמה. בו ביום הגישה רמנוע את תשובתה לעניין פסילת שאלות ההבהרה.
בו ביום ניתנה החלטתי, כי הגם שהשאלות אותן שלחה רמנוע למומחית אינן שאלות הבהרה והיה מקום לקבל בקשת אורגני, תשיב המומחית לשאלות רמנוע וכן קבעתי, כי רמנוע איחרה בהגשת הבקשה לזימון המומחית לדיון. שאלות רמנוע נענו על ידי המומחית.
ביום 21.06.21 הגישה אורגני בקשה למתן הוראות למומחית, כי תקבל לעיונה את טבלת המכירות אשר הוגשה על ידי רמנוע ללא השחרות וככל שיהיה בכך צורך תתוקן חוות דעתה. הוריתי כי הבקשה תידון בדיון.
ביום 22.06.21 התקיים דיון ההוכחות. בתחילת הישיבה עשה בית המשפט ניסיון נוסף להביא את הצדדים לפשרה בדיון אשר בהסכמת הצדדים נוהל מחוץ לפרוטוקול, אך הניסיון לא צלח.
בפתח הדיון חזרה ב"כ אורגני על בקשתה והבהירה כי מבוקש שהבדיקה תעשה על ידי המומחית בטרם הסיכומים. רמנוע התנתה הסכמתה בחיוב אורגני לשאת בשכר טרחת המומחית, בפסיקת הוצאות ודרישות נוספות. לנוכח עמדה זו ביקשה אורגני לשקול אם תעמוד על הבקשה ולהודיע בסיום ההוכחות.
בדיון נחקרו המצהירים מטעם אורגני ובסיום החקירות הודיעה אורגני כי החליטה לקבל המלצת בית המשפט למשוך את הבקשה.
ב"כ אורגני ביקשה כי הסיכומים יוגשו בכתב חלף סיכומים בעל פה וזאת עקב נסיבות אישיות אשר חייבו אותה לבלות את הלילה בבית חולים לצד בן משפחה. ב"כ רמנוע ביקש לחייב את אורגני בהוצאות בשל כך.
משהבין ב"כ רמנוע כי בנסיבות שנוצרו צפוי בית המשפט להסכים לבקשת אורגני להגשת סיכומים בכתב, העלה בקשה לזימון המומחית להיחקר על חוות דעתה, בטענה כי רמנוע לא איחרה את המועד להודיעה על רצונה לחקור את המומחית, הואיל וטרם חלפו שבעה ימים מהמועד בו ניתנו תשובותיה לשאלות ההבהרה.
אורגני התנגדה בטענה כי הבקשה נדחתה כבר וכי המועד לעשות כן חלף בייחוד בשלב זה בו הסתיים דיון ההוכחות.
הדיון הסתיים והחלטתי בבקשת רמנוע לזימון המומחית לחקירה ניתנה ביום 28.06.21. במסגרת החלטתי הבהרתי התנהלותה הפסולה של רמנוע אשר לפני פסק הדין הראשון לא ביקשה להגיש חוות דעת מומחה כלל ואף טענה בתוקף כי אינה נדרשת להגיש כזו. היא אף לא טענה במסגרת הודעת הערעור על פסק הדין כי ביקשה להגיש חוות דעת מומחה מטעמה ולראשונה הופיע הטענה כי ביקשה להגיש חוות דעת רק בעיקרי הטיעון אשר הגישה לבית המשפט המחוזי.
למרות שאיחרה רמנוע להודיע על רצונה לחקור את המומחית, על מנת שיינתן לרמנוע יומה בבית המשפט וכדי למנוע מצב בו יתמשכו ההליכים בעקבות ערעור נוסף, מצאתי להיעתר לבקשת רמנוע לזימון המומחית להיחקר על חוות דעתה, בכפוף להפקדת ערובה לשכר טרחת המומחית בסך 2,000 ₪ בתוספת מע"מ על ידי רמנוע וחיוב רמנוע בהוצאות לאורגני ולאוצר המדינה בגין הצורך בקיום דיון נוסף עקב מחדליה. קבעתי דיון לחקירת המומחית ליום 18.01.22. יחד עם זאת, נתתי לרמנוע אפשרות להודיע כי היא מוותרת על חקירת המומחית ואז לא יושתו עליה ההוצאות ולא תידרש להפקדת הערובה ויינתנו הוראות לגשת סיכומים בכתב.
ביום 08.07.21 הודיעה רמנוע כי ככל שבית המשפט אינו מוכן לבטל את החיוב בהוצאות היא מבקשת כי יינתנו הוראות להגשת סיכומים. ניתנו הוראות להגשת סיכומים.
אציין כי במקרה דומה נפסק בע"א (מחוזי מרכז) 10042-10-17 פרנסיס אוחנה נ' שני יוסף, (17.12.2018) כי:
" בית משפט קמא נהג כראוי, לאחר שאפשר לאוחנה לתקן את מחדלו הדיוני באי זימון המומחה לחקירה בהתאם לדין, בכך שקבע כי יש לחייבו בהוצאות כתנאי לכך. אולם, אוחנה לא ניצל הזדמנות זו כראוי ובמקום לפעול בהתאם לקביעות בית משפט קמא, הוא בחר ל"התווכח" עם החלטותיו משהגיש בקשות שונות לעיון מחדש באותן החלטות, למרות שלא הייתה עילה מתאימה לכך."
הצדדים הגישו סיכומים בכתב.
תמצית טענות רמנוע:
רמנוע טענה כי הואיל ואורגני לא ביקשה לחקור את המומחית יש לראות בה כמי שהסכימה עם קביעות המומחית.
כך גם טוענת רמנוע כי משמשכה אורגני את בקשתה בנוגע לטבלת המכירות, היא מנועה מלטעון כנגד מהימנות המסמך.
רמנוע ציינה כי ההלכה הנוהגת היא כי בתי המשפט מאמצים את חוות דעת המומחה מטעמם ורק במקרים חריגים יסטה בית המשפט מחוות דעת המומחה מטעמו. אולם, רמנוע ביקשה כי בית המשפט יסטה מהלכה זו בשני נושאים. האחד - כמות המכולות אשר המומחית העריכה שיו זמנו בשנת הפעילות הנוספת והשני - הוצאות השכר שהמומחית יחסה לפעילות הנוגרו של עובדים שאין להם שום קשר לפעילות הנוגרו.
לטענת רמנוע היא הזמינה במהלך שנת ההתקשרות הראשונה 10.5 מכולות. רמנוע מבהירה כי החשבוניות בגין שתי המכולות האחרונות הונפקו בחודש נובמבר עקב איחור באספקה. לכן לטענת רמנוע היה צפוי כי תזמין לכל הפחות כמות זהה של מכולות בשנת ההתקשרות השנייה ואף למעלה מכך, הואיל ולטענת רמנוע אין מניעה כי הייתה מזמינה כמות נוספת של מכולות לפני תום שנת ההתקשרות על מנת למכור אותן גם בחלוף תקופת הבלעדיות במשך שנה נוספת. על בסיס טענה זו טוענת רמנוע כי שגתה המומחית אשר קבעה את אובדן הרווחים של רמנוע לפי מספר המכולות שנמכרו ולא לפי מספר המכולות שהוזמנו.
עוד מלינה רמנוע על כך שהמומחית לא לקחה בחשבון את חצי המכולה שמכרה רמנוע במהלך שנת ההתקשרות הראשונה, הואיל וזו הועברה אליה מספר ימים לפני תחילת שנת ההתקשרות הראשונה.
רמנוע טוענת כי המומחית לא בדקה בפועל מה הן עלויות השכר של העובדים שהועסקו בקשר לנוגרו בלבד ובמקום זאת העריכה באופן כללי את הוצאות עלויות השכר כחלק מכלל עלויות השכר של כלל עובדי רמנוע, על אף שעיקר עובדי רמנוע כלל אינם מועסקים בקשר עם הנוגרו, שהוא מוצר שולי לטענת רמנוע. רמנוע טוענת כי עלות השכר של העובדים שהועסקו בקשר לנוגרו הינו נתון אשר ניתן לכמתו באופן מדויק יחסית על ידי שיחה עם העובדים ועל כן כאשר ישנה אפשרות לכמת באופן מדויק יותר יש לנצל אפשרות זו. לטענת רמנוע הוצאות השכר בגין שיווק הנוגרו נמוכות מכפי שנקבע על ידי המומחית, שכן בגין הנוגרו הועסק עובד ספציפי ומשכך היה נכון לקחת בחשבון את עלויות השכר ששולמו באופן יחסי בקשר לנוגרו.
לעניין זכותה לפיצויי קיום טענה רמנוע כי היא זכאית לפיצוי בגין מלוא תקופת ההתקשרות אשר נמנעה ממנה תוך שהפנתה לפסק דינו של בית המשפט המחוזי ת.א. ( מח'-ת"א) 35723-02-15‏ ‏ הכרם - משקאות חריפים בע"מ נ' ארודן בע"מ, (15.07.18)(להלן: "עניין הכרם").
אציין כי בסעיף 107 לפסק הדין הובהר, כי אין לקבל את טענת התובעת כי אין להתחשב לצורך חישוב הפיצוי בגין אובדן הרווח בהוצאות קבועות ונקבע כי יש להחסיר מהרווח הגולמי את החלק היחסי בכל ההוצאות לרבות הנהלה וכלליות, כפי שיטת החישוב אשר ננקטה על ידי המומחית בהליך זה.
עוד יש לציין כי על פסק הדין הוגש ערעור לבית המשפט העליון אשר טרם הוכרע.
במסגרת סיכומי התשובה מטעמה טענה רמנוע, כי הן לפי פסיקתו של בית משפט זה והן לפי פסיקתו של בית המשפט המחוזי אין חולק, כי ההסכם הופר על ידי אורגני וכי לרמנוע נגרמו נזקים וכי היא זכאית לפיצוי והשאלה היחידה שנותר לדון בה היא מה גובה הפיצוי.
לטענת רמנוע, הואיל ונפסק לה פיצוי של 50,000 ₪ במסגרת פסק הדין הקודם, הרי שלא יכולה להיות מחלוקת כי הוכחו נזקים לפחות בסכום זה לכן השאלה הנשאלת היא האם נגרמו לרמנוע נזקים הגבוהים מסכום זה.
אבהיר כבר כאן, כי לטענה זו אין כל בסיס, הואיל ונכתב במפורש בפסק הדין כי רמנוע לא הוכיחה את היקף נזקיה ועל כן היה מקום לדחות את תביעתה לפיצויי קיום והסכום שנפסק הוא בעיני הסכום הסביר וההוגן הראוי להיפסק, ולא שיעור נזק אשר הוכח. יש לזכור כי הפיצוי בסכום זה בוטל על ידי בית המשפט המחוזי אשר הורה על השבתו לאורגני, הגם שאורגני לא ערערה על פסק הדין ורמנוע לא הגישה ערעור על כך.
עוד טענה רמנוע כי הוכיחה כדבעי את נזקיה באמצעות חוות דעת המומחה מטעמה ובאמצעות חוות דעתה של המומחית.
רמנוע טענה כי לא הסתירה מסמכים רלבנטיים ומסרה למומחים את כלל מסמכיה. באשר לטענת אורגני כי רמנוע הציגה מסמכים מושחרים, טענה רמנוע כי הציגה רק מסמך אחד בו הושחרו שמות הלקוחות, המהווים לטענתה סוד מסחרי. אציין בנקודה זו כי גם בנספח ח' לחוות דעת רמנוע (דוחות השכר לחודשים 12/16 ו- 12/17) הושחרו שמות עובדים אשר לטענת רמנוע לא עסקו בפעילות הנוגרו ברמנוע.
במענה לטענת אורגני כי חוות דעת המומחית התבססה על הנחות והשערות, טענה רמנוע כי אורגני לא הגישה כל בקשה לחייב את רמנוע להציג בפני המומחית מסמכים כדוגמת דוחות כספיים או נתוני רווח ממוצר חלופי, ומשוויתרה אורגני על חקירת המומחית מהווה הדבר הסכמה עם חוות דעתה ותשובות ההבהרה מטעמה. עוד טוענת רמנוע כי היה על אורגני לבקש מסמכים אלה במסגרת גילוי המסמכים ואז היה נדרש בית המשפט לשאלת הרלבנטיות של מסמכים אלה להליך.
לענין אובדן הרווח מירידת שער הליש"ט טוענת רמנוע, כי הטענה שמנכ"ל רמנוע רכש מט"ח בחודש אוגוסט 2016 מחזקת את העובדה כי המט"ח נרכש עקב הירידה בשער החליפין, אולם לטענת רמנוע (המועלית לראשונה בסיכומי התשובה) רמנוע "צפתה כי חלה ירידה בשער הפאונד, ולא היה לה כל אינטרס כלכלי לרכוש מט"ח שנה מראש."
לטענת רמנוע המומחית לא קבעה כי הפיצוי המקסימלי לרמנוע הוא 154,744 ₪ אלא שזהו הנזק אשר נגרם לרמנוע.
אציין כבר כאן כי טענה זו עומדת בניגוד גמור לאמור בחוות דעת המומחית אשר קבעה כי:
"... הפיצוי המקסימלי לשנה השנייה הינו עבור 8 מכולות בלבד! לפיכך – הסכום המהווה פיצוי לנזק עבור הפסקת פעילות החוזה לשנה השניה עבור 8 מכולות הינו 154,744 ₪."
וכן כי: "... הנזק המקסימלי הוא רק ל 10.666 חודשים."
תמצית טענות אורגני:
לטענת אורגני לא נגרם לרמנוע כל נזק והיא לא עמדה בנטל הרובץ עליה להוכיח את הנזק מהפעילות אשר נמנעה ממנה, כפי שנקבע בסעיף 9 לפסק הדין אשר ניתן בתיק זה. על כן לא היה מקום לפסוק לזכותה פיצוי כלשהו.
אורגני מוסיפה כי, גם לאחר שבית המשפט המחוזי נתן לרמנוע הזדמנות נוספת להוכיח את הנזק באמצעות הגשת חוות דעת מומחה, עדיין כשלה רמנוע בהוכחת הנזק ועל כן יש לדחות את התביעה.
לטענת אורגני ניתן ללמוד מתוך התנהלות רמנוע כפי שנחשפה בפני בית המשפט, כי רמנוע תופשת עצמה כמי שאינה טועה לעולם ועל כן עוסקת באובססיביות בניסיון להוכיח את תביעתה המוטעית לפיצוי אשר כל הלוגיקה שמאחוריו שגויה ועל כן אינו ניתן להוכחה.
אורגני מציינת כי המומחית הבהירה כי הסתמכה על האמור בכל המסמכים אשר הוצגו לה בהנחה כי הם שלמים, מהימנים ומשקפים את האמת, אולם בתשובותיה לשאלות ההבהרה של אורגני הבהירה כי לא קיבלה כל מסמך בנוגע למחזור ולרווח השנתי של רמנוע בשנת 2016.
עוד מדגישה אורגני כי המומחית מציינת בחוות דעתה כי הסכום בו נקבה הוא הפיצוי המקסימלי. לטענת אורגני המומחית ציינה כי זהו הסכום המקסימלי, הואיל וחוות דעתה נעשתה על בסיס הנחות תיאורטיות ולא על נתונים מוכחים שכן כאלו לא סופקו על ידי רמנוע אשר הציגה נתונים בצורה סלקטיבית והסתירה נתונים אשר עלולים לפעול כנגדה.
אורגני טוענת כי למעשה מדובר בחוות דעת תיאורטית, שכן לא סופקו על ידי רמנוע נתונים אשר יאפשרו עריכת תחשיב שיעורו של הנזק, ובנוגע לנתונים שכן סופקו ישנן סתירות בטענותיה של רמנוע עצמה. כך עומדת טענת רמנוע בסעיף 9 לתצהיר יניב ובמכתב מטעמה מיום 28.11.16 (נספח י לתצהירו) שם נטען כי לשם ההתקשרות נדרשה להשקעת משאבים כספיים לא מבוטלים בגין גיוס כוח אדם, פרסום וכיוצא בזה ומנגד טענה כי ההוצאה בגין כוח האדם שעסק אצלה בפעילות הנוגרו היא זניחה ועלות הפרסום היא אפסית. כך גם טענה רמנוע בנספח ה לתצהיר יניב, כי רמנוע רכשה מט"ח מתוך הסתמכות על המשך ההתקשרות לשנה נוספת ומנגד טוענת כי את מחיר עלות הרכישה יש לחשב לאחר התחשבות בירידת שער הליש"ט במהלך שנת ההתקשרות השניה.
אורגני טוענת כי בנסיבות המקרה דנן יכולה הייתה רמנוע להביא נתונים מדויקים, לכל הפחות באשר לעבר, עליהם היה ניתן לבסס את החישוב של נזקיה הנטענים, אולם היא בחרה להימנע מהבאת הנתונים המצויים בידיה ובכך אילצה את המומחית לבסס את חוות דעתה על הנחות והשערות בלתי מבוססות עד שחוות הדעת היא תאורטית בלבד ותלויה באימות ההנחות וההשערות. אימות שאינו אפשרי, הואיל ורמנוע לא הניחה תשתית ראייתית המאפשרת זאת.
אורגני מפנה אף היא לפסק הדין בעניין הכרם אשר בסעיף 101 מזכיר כי:
"על הנפגע מוטלת החובה להוכיח את מידת שיעורו של הנזק שנגרם לו, במדוייק ככל הניתן".
לטענת אורגני אין מדובר בכישלון מקרי אלא בהסתרת ראיות אשר לו היו מובאות, היו חושפות כי רמנוע לא ניזוקה מהפסקת שיווק הנוגרו אלא הרוויחה, כפי שניתן ללמוד מהגידול במצבת העובדים.
כך גם טוענת אורגני כי יש לדחות את טענותיה של רמנוע , כי המומחית לא חקרה את עובדי רמנוע וסירבה להתרשם מנתוני האמת, שהרי הנטל הוא על רמנוע להביא את הראיות על אותם "נתוני האמת" ומשלא עשתה כן אין לה להלין אלא על עצמה. עוד נטען כי לא יעלה על הדעת כי עדויות אותם נמנעה רמנוע מלהביא בפניי בית המשפט ולחשוף לחקירה נגדית, יהוו את הבסיס לחוות הדעת.
לטענת אורגני, סכום הנזק המקסימלי בו נקבה המומחית, סך של 87,203 ₪ נובע בגין הפרשי שער של הליש"ט. מעבר לעובדה שרמנוע טענה כי רכשה מט"ח כהערכות לקראת שנת ההתקשרות השנייה (מבלי שהביאה ראיות לכך), כך שאף לו היתה ההתקשרות ממשיכה לא הייתה צפויה להרוויח מירידת שער החליפין, הרי שבעת כריתת ההסכם לא ניתן היה לצפות נזק כזה כתוצאה מסתברת של הפרת ההסכם, שהרי רמנוע עצמה לא צפתה זאת ולטענתה רכשה מט"ח מראש. כך שנזק זה הוא תיאורטי ורמנוע אינה זכאית לו.
לפי ההסכם רמנוע הייתה צריכה להיערך לכך שההתקשרות תסתיים ביום 31.10.16 ככל שתתקבל הודעה מאורגני עד ליום 01.08.16, לפיכך לכן האיחור של חודש בהודעה לא גרם לרמנוע את הנזק הנטען על ידיה.
אורגני טוענת כי רמנוע אינה זכאית לפיצוי בעד נזק אשר הייתה יכולה באמצעים סבירים למנוע או להקטין. כך סירובה של רמנוע לפשרה אשר היא עצמה הציעה הייתה מונעת או לכל הפחות מקטינה את הנזק הנטען. כך גם הוצע לרמנוע להמשיך ולשווק את הנוגרו תחת גדות, הצעה שרמנוע סרבה לה.
כך גם יש לדחות טענת רמנוע כי אורגני ביקשה להעביר את שיווק הנוגרו לגדות משיקולי ריווחיות, שכן הוכח במסגרת חקירתו הנגדית של ניר מוגילנר שגדות רוכשת את הנוגרו מאורגני באותו מחיר בו נרכש על ידי רמנוע.
דיון והכרעה:
פסק דין זה הוא פסק דין משלים בשאלת הפיצוי המגיע לרמנוע בגין הפסקת ההסכם, בהתאם לפסק דינו של בית המשפט המחוזי.
מושכלות יסוד בדין האזרחי הן כי:
"הכלל הבסיסי הוא כי "המוציא מחברו – עליו הראיה", ולכן נושא התובע בנטל השכנוע לגבי כל יסודותיה העובדתיים של תביעתו, ועל מנת לזכות בה עליו להטות את מאזן ההסתברויות לטובתו על ידי הרמת נטל הוכחת התביעה בשיעור העולה על 50%. יחד עם זאת, אם מעלה הנתבע טענות הגנה מצידו, עליו לשאת בנטל השכנוע לגבי כל יסודותיהם העובדתיים של טענות אלה, ובמקרה שבו ראיות הצדדים ורמת הוודאות של שתי גרסאות סותרות שמעלים התובע והנתבע הינן שקולות, יפעל הספק לחובת התובע."
ע"א 8385/09 המועצה המקומית סאג'ור נ' סונול ישראל בע"מ (09.05.2011)
רמנוע תבעה פיצויי קיום לפי סעיף 10 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970 (להלן: "חוק החוזים תרופות").
בהתאם לפסיקה, כדי לזכות בפיצוי לפי סעיף זה על רמנוע להוכיח את הפרת ההסכם, קיומו של נזק, קשר סיבתי בין ההפרה לבין הנזק, צפיות הנזק ולכן להוכיח את שיעורו של הנזק, כך למשל נקבע בע"א 9111/15 מרגלית ש.א רכב בע"מ נ' מדינת ישראל (31.10.2017) כי:
"כדי לזכות בפיצוי לפי סעיף 10 לחוק התרופות, מוטל על מרגלית להוכיח הפרה של החוזה, וכן ארבעה יסודות מצטברים: קיומו של נזק; קשר סיבתי בין ההפרה לבין הנזק; צפיות הנזק; הוכחת שיעור הנזק (גבריאלה שלו ויהודה אדר דיני חוזים – התרופות 295 (2009) (להלן: שלו ואדר))."
הפרת החוזה
הואיל ולפי פסק דינו של בית המשפט המחוזי יש לדון בפסק דין זה בפיצוי המגיע לרמנוע "בגין הפסקת החוזה", הרי ש"הפסקת החוזה" היא ההפרה ולא האיחור בהודעת אורגני.
עולה השאלה, מתי הופסק החוזה ?
אורגני הודיעה לרמנוע כי תקופת ההתקשרות לא תוארך במכתבה מיום 04.09.16. רמנוע הודיעה מיד כי אינה מקבלת את האמור במכתב וכי היא עומדת על כך שבאי מתן הודעה במועד למעשה הוארכה תקופת ההתקשרות לשנה נוספת. מתוך ההתכתבות אשר צורפה על ידי הצדדים, נראה כי הודעת סיום ההתקשרות היתה רק נקודת ציון במהלך ארוך של משא ומתן חוזי להסדרת סיום ההתקשרות במהלכו המשיכה אורגני לספק לרמנוע נוגרו לשיווק בבלעדיות, משא ומתן אשר הסתיים, למעשה ביום 26.01.17. ביום זה, לאחר שכשל המשא והמתן לחלוטין, סרבה אורגני להיענות לבקשת רמנוע להזמין שלוש מכולות נוגרו.
מעדותו של ניר ומכתבה של גדות, שוכנעתי כי בפועל ניתנה לרמנוע בלעדיות במכירת הנוגרו עד לסוף מרץ 2017, אך בכך שאורגני מנעה מרמנוע לרכוש עוד נוגרו, כל שנותר לרמנוע היה למכור את יתרת המלאי אשר הייתה ברשותה, ככל שהייתה.
כפי שעולה מהכרטסת אשר צרפה רמנוע בעניין הובלות נוגרו, עולה כי במהלך ינואר 2017 הוציאה רמנוע על הובלת נוגרו סכום המגיע לכדי קרוב לשליש מסך כל הוצאות ההובלה של נוגרו במשך כל התקופה בה מכרה רמנוע נוגרו. פרט זה בצירוף למועד בו מצאה רמנוע לבקש להזמין נוגרו מלמדים כי רמנוע המשיכה במכירת נוגרו גם במהלך ינואר 2017.
לאור האמור לעיל, רמנוע מכרה 10.5 מכולות נוגרו במהלך, 15 חודשים ואולי אף מעבר לכך עד לסיום ההתקשרות בפועל.
לפיכך, רמנוע הוכיחה כי ההסכם הופסק בכך שאורגני סרבה להמשיך ולמכור לה נוגרו, כתוצאה מכך נגרם לה נזק בכך שנמנע ממנה להמשיך ולמכור נוגרו עד ליום 31.10.17.
בכך עמדה רמנוע בדרישה להוכחת הפרה, קיומו של נזק וקשר סיבתי בין ההפרה לבין הנזק. לא הייתה מחלוקת בין הצדדים באשר לצפיות הנזק המתואר לעיל מהפסקת ההתקשרות.
הפיצוי בגין הפסקת החוזה
אשר להוכחת שיעור הנזק קובעת הפסיקה כי מדובר בדרישה הכרחית בלעדיה תידחה התביעה גם אם הוכח עצם קיומו של נזק, כך נקבע בע"א 9656/05 נפתלי שוורץ נ' רמנוף חברה לסחר וציוד בניה בע"מ (27.07.2008) (להלן: " עניין רמנוף") כי:
"הגישה הרווחת היא, כי על הנפגע להוכיח לא רק את עובדת הנזק אלא גם את שיעורו, כך שאפילו אם הוכיח הנפגע נזק, תידחה תביעתו אם לא הוכיח שיעור הנזק."
לשם הוכחת שיעור הנזק נקבע בע"א 355/80 נתן אניסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ, פ"ד לה(2) 800, 809-808 (1981) כי:
"המבחן לקביעת שיעור הפיצויים הוא באותו סכום, אשר, במונחים כספיים, יש בו כדי להעמיד את הנפגע, מבחינת הנזק שנגרם לו, באותו מצב, בו היה נתון, לו קוים החוזה, ולולא התרחשה ההפרה."
ובהמשך נקבע כי:
"כשם שעל הנפגע להוכיח את הנזק שנגרם לו, כן מוטלת עליו החובה להוכיח את הנתונים העובדתיים, מהם ניתן להסיק את הפיצוי, דהיינו, את הערך הכספי של החזרת המצב לקדמותו. נפגע אינו יוצא ידי חובתו בהוכחת הנזק, אלא עליו להניח אף תשתית עובדתית לקביעת שיעור הפיצוי. אין להשאיר עניין אחרון זה לאומדנו של השופט."
יחד עם זאת נקבע כי:
"באותם מקרים אשר בהם – לאור טבעו ואופיו של הנזק – קשה להוכיח בדייקנות ובוודאות את מידת הנזק ושיעור הפיצויים, אין בכך כדי להכשיל את תביעתו של הנפגע, ודי לו שיביא אותם נתונים, אשר ניתן באופן סביר להביאם, תוך מתן שיקול-דעת מתאים לבית המשפט לעריכת אומדן להשלמת החסר."
בע"א (מחוזי-ת"א) 2797/06 קליל תעשיות בע"מ נ' מתד תעשיות בע"מ (13.01.2008) אשר בקשת רשות ערעור לגביו נדחתה (רע"א 1327/08) הובהר כי:
"בתביעות לתשלום סכום כסף על התובע להוכיח לא רק את העובדה שנגרם לו נזק אלא גם במידה ודאית סבירה את גובה הנזק, ומשנכשל להביא נתונים מדוייקים אלו לא ייפסק לו פיצוי. לא נדרש "דיוק מתמטי" בהוכחת הפיצויים אך נתונים סבירים כן, במיוחד כשניתן באופן סביר להביאם" (ההדגשה שלי – ש.ק.ו)
להוכחת שיעור הנזק בגין אובדן רווחים היה על רמנוע להביא אותם נתונים אשר ניתן באופן סביר להביאם להוכחת שיעור הרווחים שאבדו, ובכלל זה נתוני הכנסות והוצאות, כפי שנקבע בע"א 4554/19 פלדמן איבזור רכב בע"מ נ' ליאור שחם, (18.11.2020) כי:
"במצב הדברים הרגיל, מחשבים את הנזק שנגרם לנפגע מהפרת חוזה באמצעות השוואה בין מצב הנפגע אילו החוזה היה מקוים (להלן: המצב התקין) למצבו בעקבות הפרת החוזה (להלן: מצב ההפרה). בתחשיב זה, יש להתחשב לא רק בהכנסות שהנפגע לא הפיק, ושהיו צומחות לו אילו קוים החוזה, אלא גם בהוצאות שלא הוציא, ושהיו מוטלות עליו על מנת להשיג הכנסות אלה."
רמנוע ביקשה להוכיח את שיעור הנזק אשר נגרם לה בעיקר על בסיס הנתונים העולים מהתקופה בה שיווקה את הנוגרו, כך טענה למחיר המכירה הממוצע של קו"ב נוגרו בשנת 2016, עלות ההובלה הממוצעת המחושבת מעלויות ההובלה בהם נשאה וכן את היקף המכירות (סעיפים 44-40 לתצהיר יניב).
לפיכך, היה על רמנוע להביא את הנתונים בנוגע לפעילות שיווק הנוגרו אשר בוצעה על ידיה בעבר, החל מהמועד בו החלה לשווק את הנוגרו ועד שהפסיקה לשווקו. נתונים אלה הם נתוני עבר אשר אין ספק כי מצויים בידיה ועל כן יכולה הייתה באופן סביר להביאם.
לעניין הנתונים אשר על הנפגע התובע להביא לשם הוכחת זכאותו לסעד נקבע בע"א 9145/18 שרות מזור א' לתיקון ושיפוץ מוצרי חשמל ביתיים בע"מ נ' שרות פלוס בע"מ, (24.01.21) כי:
"הוכחת הסעד הכספי לו טוען התובע צריכה להיות מושתתת על שני אדנים משלימים שהתובע נדרש להניח בפני בית המשפט: האדן הראשון, הוא תשתית ראייתית קונקרטית, המבססת מבחינה עובדתית את הנתונים עליהם נסמכת דרישת הסעד. תשתית זו צריכה להיות מורכבת ממסמכים, ראיות וחוות דעת מקצועיות המלמדות על אשר ארע בפועל: קבלות המעידות על ההוצאות שהוציא התובע; מסמכים המלמדים על ההכנסות שנמנעו ממנו; חוות דעת המעידות על השינוי שחל בשווי נכסיו וכיו"ב (להלן: התשתית הראייתית). האדן השני, הוא ניתוח של התשתית הראייתית שהניח כאמור לפני בית המשפט, המקשר בינה לבין עילת התביעה. לשון אחרת, על התובע להבהיר באמצעות עדים, מומחים וסיכומים כיצד עילות התביעה הנטענות, והתשתית הראייתית הקונקרטית שהוצגה, מקימות לו את הזכות לקבלת הסעד המבוקש."
עוד יש לזכור כי הימנעות מהבאת ראיה ללא הסבר סביר, מקימה למעשה חזקה שבעובדה לפיה דין ההימנעות כדין הודאה בכך שלו הובאה אותה ראיה, היא הייתה פועלת לחובת הנמנע ותומכת בגרסת היריב (ראו: ע"א 3523/15 מפעלי תרנ"א מלונאות ונופש נ' רשות מקרקעי ישראל (19.03.2017)), שכן עוד עניין רמנוף נקבע כי:
"...כלל נקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל-דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, היתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחיים והן במשפטים פליליים, וככל שהראיה יותר משמעותית, כן רשאי בית המשפט להסיק מאי-הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר נגד מי שנמנע מהצגתה"
אמנם, בנסיבות דנן בהם נתבע פיצוי בגין אובדן רווח עתידי, לא ניתן להוכיח בדייקנות ובוודאות את שיעור הנזק שכן עסקינן בהתרחשות אשר עתידה הייתה להתקיים ולא התקיימה, כך שקביעת שיעור הנזק כרוכה בהשערות ואומדן. אולם, אין בכך כדי לפטור את רמנוע מלהביא בפני בית המשפט תשתית ראייתית מלאה בנוגע לרווחים אשר הפיקה בפועל ממכירת נוגרו אשר בוצעה על ידיה בעבר וכן ניתוח של תשתית זו המחבר בינה לבין הסעד הנתבע.
להוכחת שיעור הנזק נסמכה תחילה רמנוע על עדותו של יניב ונספחיה בלבד. בסעיפים 44-40 לתצהיר יניב נטען כי מחיר המכירה הממוצע של קו"ב נוגרו בשנת 2016 עמד על 5,878 ₪ ולתמיכה צורף תדפיס מכירות (נספח טו לתצהיר, להלן: "תדפיס המכירות") בו פורטו הכמות שנמכרה והמחיר (שמות הלקוחות הושחרו). יוער כי תדפיס המכירות אינו כולל נתונים בדבר מועדי המכירה.
כפי שנקבע בהסכם, עלות הרכישה היא 780£ לקו"ב נוגרו ונטען כי יש לחשב את העלות לפי שער החליפין היציג הממוצע לשנת 2017, כך שהעלות הממוצעת של קו"ב נוגרו היא 3,616 ₪.
בנוסף לעלות הנוגרו טענה רמנוע כי נשאה בעלות הובלה בסך 167 ₪ בממוצע לקו"ב נוגרו. לעניין ההובלות צורפה לתצהיר יניב כרטסת הנהלת חשבונות של הובלות נוגרו (נספח טז, להלן: "כרטסת הובלות").
על בסיס נתונים אלו נטען כי הרווח הגולמי לקו"ב נוגרו עומד על למעלה מ- 2,020 ₪.
נטען בסעיף 43 לתצהיר יניב, כי היקף המכירות השנתי עמד על 10.5 מכולות בשנה (כל מכולה מכילה 18 קו"ב) ולפיכך ניתן לשער כי בשנת ההתקשרות השניה צפויה הייתה רמנוע לבצע מכירות בהיקף כזה לפחות.
מכך נגזר לגרסת רמנוע כי שיעור הפסד הרווח הוא 363,000 ₪ לפני מע"מ.
בסתירה לאמור בסעיף 43 לתצהיר, השיב יניב בחקירתו הנגדית (עמוד 9, שורות 7-6 לפרוטוקול) כאשר נשאל לגבי תדפיס המכירות כי:
"היא מכסה את כל המכירות עד ינואר 2017, שזה המועד שמכרנו את המכירות האחרונות שלנו. כל המכירות של הנוגרו נמצאות בטבלה."
הואיל ורמנוע התחילה למכור נוגרו מתחילת נובמבר 2015, הרי שמכירת 10.5 מכולות (כפי שמופיע בתדפיס המכירות) נעשתה לפי תשובתו על פני 15 חודשים ולכן אינה מהווה את היקף המכירות השנתי, העומד לכל היותר על 8.4 מכולות.
עוד נטען, כי הואיל ורמנוע מוכרת עוד מוצרים לאותם לקוחות, הפסקת שיווק הנוגרו לא חסכה לרמנוע הוצאות שכר לעובדי השיווק והמנהלה, שכן אלו ממשיכים להיות מועסקים אצלה לשיווק יתר המוצרים.
אומר כבר עתה כי מעבר לכך שטענה זו אינה עולה בקנה אחד עם טענת רמנוע, כי ההתקשרות עם אורגני הייתה כרוכה בהשקעת משאבים כספיים לא מבוטלים בגין גיוס כוח האדם אשר עסק בשיווק נוגרו בשחם לשורות רמנוע וכן בהוצאות פרסום ועוד (סעיף 9 לתצהיר יניב), הרי שטענה זו לא גובתה בכל תשתית ראייתית מלבד טענה בעלמא של יניב ומבלי שהובאו מסמכים, עדים או נתונים קונקרטיים להוכחת טענה זו.
בעניין הכרם הועלתה טענה כמעט זהה אשר נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי:
"לטענת הכרם, יש להתחשב רק בעלויות המכר היינו רווח גולמי ללא כל שאר ההוצאות לרבות ההפצה והוצאות הקבועות, באשר לשיטתה, אלו אינן משתנות עקב ביטול מכירת מוצרי ארודן ועל כן אין לקחתן בחשבון. במילים אחרות, הכרם מבקשת לזקוף את הוצאות ההפצה של מוצרי ארודן על חשבון הכנסותיה ממקורות אחרים. זאת אין לקבל. הפצת מוצרי ארודן היוותה נתח משמעותי מהכנסות הכרם (26%) ולא ניתן להתעלם כלאחר יד מחלקו של נתח זה בכלל ההוצאות מעבר לעלויות המכירה. על כן לצורך חישוב הרווח שנמנע מהכרם בשל ביטול ההסכם שלא כדין, יחושב הרווח הגולמי וממנו יופחת גם החלק היחסי (26%) מכל כל ההוצאות לרבות הנהלה וכלליות."
גם במקרה דנן, לצורך חישוב הרווח שנמנע מרמנוע עקב הפסקת ההסכם יש להפחית מהרווח הגולמי חלק יחסי מכל ההוצאות לרבות הנהלה וכלליות. אולם, רמנוע לא הביאה ראיות מהן ניתן ללמוד מהו חלקם היחסי של הכנסותיה ממכירת הנוגרו מכלל הכנסות רמנוע.
מומחה רמנוע מציין בסעיף 2.2.1 לחוות דעתו, כי:
"סך המכירות של החברה בשנת 2016 הסתכמו לסך של כ- 16,632 אלפי ₪"
אולם לא ציין על מה ביסס קביעתו. נתון זה אינו מופיע באף אחד מנספחי חוות הדעת והמומחה גם לא ציין מהיכן שאב מידע זה. אין ספק כי בנקל יכולה הייתה רמנוע להציג אסמכתא מתאימה בנוגע לנתון זה (מאזן, דוח רווח והפסד), אך היא נמנעה מלעשות כן וזאת יש לזקוף לחובתה.
כאמור, רמנוע נמנעה מלהביא בפני בית המשפט דוחות רווח והפסד או מאזנים לשנים הרלבנטיות על אף שהראיות מטעמה הוגשו ביוני 2018, מועד בו ניתן להניח בסבירות גבוהה כי מסמכים אלה היו בידיה.
בנוגע לנותן זה כתב מומחה אורגני בסעיף 6.1 לחוות דעתו כי:
"במסגרת חוו"ד התובעת מסבירה כי נתח הנוגרו (1,106 אש"ח) מהווה 6% ממכירות החברה שהסתכמו ל- 16,632 אש"ח. ברם, מעבר לנתוני התובעת (1,106 ו- 16,632 אש"ח, שלנכונותם, לפחות לנכונות סך המחזור הכללי, לא הומצאו מצד התובעת תימוכין מבססים כלשהם)".

הואיל וכל המומחים השתמשו בנתון זה לצורך חישוב שיעור אובדן הרווחים, הרי שברור כי חשיבותו של נתון זה רבה ועל כן הימנעות רמנוע מהבאת ראיה או אסמכתא כלשהי לתמוך בנתון זה ללא כל הסבר בכלל, מחייבת את המסקנה כי לו הייתה מביאה אסמכתא לגבי נתון זה היה הדבר פועל כנגדה.
איני מוצאת כסבירה את האפשרות כי לא הובאה אסמכתא לנתון זה עקב טעות. בדיון מיום 17.10.18 ציין בא כוח רמנוע (בעמוד 4, שורות 4-3 לפרוטוקול) כי:
"... אני לא יכול לספק חוות דעת של מומחה. אנו הוכחנו את תביעתנו, גם התובע הוא רואה חשבון, והמצהיר רואה חשבון."
בחקירתו הנגדית (עמוד 6 שורות 8-7 לפרוטוקול) העיד יניב כי הוא בעל רישיון לעריכת דין.
במצב דברים זה בו מנכ"ל רמנוע הוא בעל השכלה משפטית והמומחה מטעם רמנוע שהוא רואה חשבון, הציג עצמו כבעל ניסיון רב בכתיבת חוות דעת מומחה (בישראל) בנושאים חשבונאיים כלכליים, אין זה סביר כי העדרה של אסמכתא לנתון זה חמק בטעות מעיניהם.
מקום בו העוסקים בדבר הם בעלי מומחיות מקצועית בראיית חשבון, ניתן לצפות כי יובאו בפני בית המשפט המסמכים אשר רואי חשבון עושים בהם שימוש בשגרה – מסמכי הנהלת החשבונות, הדו"חות הכלכליים, מאזנים, דו"חות רווח והפסד, מסמכים בהם מצויים מלוא הנתונים המאפשרים לבצע ניתוח פיננסי מדוייק, הן לגבי התקופה בה שיווק רמנוע את הנוגרו וגם לגבי התקופה בה נמנע ממנה לשווק את הנוגרו.
למעשה בתשתית הראייתית אשר הניחה רמנוע לפני בית המשפט רב הנסתר על הגלוי וזאת ללא שניתן לכך כל הסבר מניח את הדעת. כך לא ניתן כל הסבר להעדרם של תאריכים בתדפיס המכירות או אסמכתא אחרת ממנה ניתן היה ללמוד על המועד המדויק בו סיימה רמנוע למכור את כל הנוגרו שרכשה מאורגני. כך גם לא ניתן הסבר להעדרה של אסמכתא בדבר רכישת מט"ח – מועד הרכישה, הסכום שנרכש באיזה שער, זאת למרות שיניב בעדותו (עמוד 6 שורות 35-31 ועמוד 7 שורות 2-1 לפרוטוקול) אישר כי נרכש מט"ח הואיל ו"הסחורה נרכשת בפאונד".
המשותף לנתונים אלה הוא שיש להם השפעה משמעותית על תוצאת החישוב של אובדן הרווח, הואיל ומחיר מכולה הוא 14,040£ גם הפרש של 10 אג"ח בשער מביא להבדל של אלפי שקלים בשיעור אובדן הרווח. כך גם לשינוי קל בנתח היחסי של מכירות הנוגרו מסך המכירות השפעה משמעותית, הואיל והוצאות התקורה המועמסות נגזרות מתוך סך הוצאות כולל של קרוב לשלושה מליון ₪, כך שהבדל של עשירת האחוז בנחת היחסי מביאה להבדל של אלפי שקלים בתוצאה. גם למשך התקופה אשר נדרשה לרמנוע למכור את 10.5 מכליות הנוגרו השפעה משמעותית על המספר הכולל של מכליות אשר היא הייתה צפויה למכור לו החוזה לא היה מופסק. בהקשר זה אני מוצאת לציין כי לא ברורה כלל התייחסות מומחה רמנוע לתקופה זו כתקופה של שנה כאשר אף לפי עדותו של יניב עצמו חרגה תקופה זו משנה קלנדרית אחת, ויש בכך להשליך על המהימנות שניתן לייחס לחוות הדעת של מומחה רמנוע.
הימנעות רמנוע מהבאת ראיות בנוגע לנתונים אלו אשר השפעת כל אחד מהם בנפרד היא בעלת משמעות רבה, כל שכן השפעתם המצרפית מחייבת מסקנה מכריעה וקיצונית כנגדה (ראו עניין רמנוף אשר צוטט לעיל) . הדברים מקבלים משנה תוקף לנוכח החלטתי מיום 09.05.21 בה דחיתי בקשת אורגני להגביל את המומחית לחומר הראיות אשר הוגש מטעם רמנוע והוריתי כי איני מוצאת להגביל את המומחית, כך שניתנה לרמנוע האפשרות המלאה להגיש למומחית כל אסמכתא רלבנטית ולמרות זאת היא לא מצאה לעשות כן.
עוד בהקשר זה אני מוצאת לציין כי חוות דעת המומחה מטעם רמנוע נסמכה רבות על מסמכים אשר לא הוגשו על ידי רמנוע כחלק מראיותיה וכן על גביית עדויות שביצע המומחה מעובדים של רמנוע, מסמכים ועדים אותם לא מצאה רמנוע להעיד בפני בית המשפט או לחשוף לחקירה נגדית.
לעניין זה חשוב להזכיר את שנקבע ברע"א 4842/20 עיריית אשדוד נ' אדמת הצבי השקעות בע"מ (09.09.2020) כי:
"ודוק, הצגת מסמך למומחה אינה מכשירה מאליה את המסמך לשמש כראיה במשפט. אף אם מסמך צורף לחוות דעת המומחה, והוגש לבית המשפט כאחד מנספחיה או כחלק מרשימת החומרים שעמדו לנגד עיני המומחה, אין בכך כדי להפוך את המסמך האמור לראיה העומדת על רגליה שלה, אלא הוא נבחן דרך הפריזמה של חוות דעת המומחה, אשר לה בלבד ניתן המשקל הראייתי. אם מעוניינים להפוך את המסמך לראיה עצמאית יש להגישו בדרך המתאימה "
יתכן כי בנסיבות מתאימות ניתן היה להסתמך על עדותו של יניב מנכ"ל רמנוע, הגם שהנתון של מחזור המכירות הכללי של רמנוע לשנת 2016 לא נכלל בעדותו. אולם, בעדותו נמצאו סתירות ותשובותיו לרבות הדרך בה ניתנו הותירו בי רושם חזק כי לא ניתן ליחס לעדותו מהימנות. כך למשל סתר עצמו יניב בתשובותיו (עמוד 9 שורות 29-25 לפרוטוקול):
"ש. מתי קיבלתם את המכולות האחרונות מהנתבעת?
ת. אנחנו הזמנו את המכולות בספטמבר ומטעמי דחיה ביצור קיבלנו מכולה אחת באוקטובר ומכולה אחת בנובמבר 2016. הם שווקו מיידית, הן היו מכורות מראש.
ש. מתי המועד האחרון ששיווקתם את המכולות האלה?
ת. מכולה אחת שווקה אוקטובר, נובמבר דצמבר, והשניה בנובמבר – דצמבר, תאריך סופי מדוייק לא זוכר." (ההדגשות שלי – ש.ק.ו.)
כיצד ניתן לומר כי המכולות היו מכורות מראש ושווקו מיידית ומיד לאחר מכן לומר כי שיווקה של המכולה הראשונה שהגיעה נמשך על פני שלושה חודשים. בנוסף, לו היה שיווקן של שתי המכולות האחרונות מסתיים בדצמבר, איך ניתן להסביר את סכום ההוצאה המאוד גדול יחסית בגין הובלת נוגרו בינואר 2017 המגיע לכדי כמעט שליש מכלל הוצאות רמנוע על ההובלה של הנוגרו בכל תקופת הפעילות. תשובותיו עומדות בסתירה גם לאמור בסעיף 43 לתצהירו, שם טען כי "היקף המכירות השנתי עמד על כ- 10.5 קונטיינרים בשנה.", כפי שציינתי לעיל, נדרשה לרמנוע תקופה של לפחות 15 חודשים למכירת 10.5 מכולות, כך שהיקף המכירות השנתי היה נמוך מ- 8.4 מכולות. לפיכך במשך שנתיים הייתה צפויה רמנוע למכור לכל היותר 16.8 מכולות, כך שלכאורה נמנע ממנה למכור לכל היותר 6.3 מכולות כתוצאה מהפסקת ההתקשרות.

בהעדר נתון אמין ממנו ניתן לגזור את הנתח היחסי של מכירות הנוגרו מסך המכירות של רמנוע ובהעדר נתונים מוכחים באשר להיקף שעות העבודה אשר הושקעו על יד עובדי רמנוע בפעילות הנוגרו וכן נתונים נוספים באשר להוצאות השונות הכרוכות בפעילות זו, לא ניתן לאמוד בצורה סבירה את אובדן הרווחים של רמנוע מהפסקת ההתקשרות, זאת הואיל ורמנוע לא עמדה בנטל הבאת הראיות והנתונים אשר היו מצויים בידיה ולא היה כל טעם סביר לאי הבאתם.
לאור האמור לעיל, אני מוצאת כי רמנוע לא עמדה בנטל הרובץ עליה להוכיח את שיעור הנזק, לא הביאה אותם נתונים, אשר ניתן באופן סביר להביאם בנסיבות העניין, נמנעה מהבאת ראיות אשר היו מצויות בידיה ללא כל הסבר לכך, עד שעולה הרושם כי מדובר בהסתרה מכוונת. לפיכך אני מוצאת לדחות את התביעה.

סוף דבר
התביעה נדחית.
בשים לב לכל נסיבות העניין ולאירוע התחילי שבגינו החלה כל מסכת ההתדיינות ולפנים משורת הדין , אינני עושה צו להוצאות כנגד רמנוע בגין דחיית תביעתה.
ניתן היום, כ"ח אלול תשפ"א, 05 ספטמבר 2021, בהעדר הצדדים.