הדפסה

בית משפט השלום בפתח תקווה ת"א 59697-05-16

בפני
כבוד ה שופטת אשרית רוטקופף

תובעת

פתרונות אפקטיביים בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד תומר אברהמי
נגד

נתבעות

1.נייט סליפ סנטר (2000) פלוס בע"מ
2.מערכות נוחות (2007) בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד גבי דור

פסק דין

עניינו של פסק דין זה הינו בעתירת התובעת לחיוב הנתבעות בסך של 152,576 ₪ שעיקרו הינו בטענה לזכאות לשכר טרחה בגין שירותי חיסכון שנטען כי השיגה לנתבעות מכח הסכם שנחתם בין הצדדים.

רקע כללי:

התובעת הינה חברה העוסקת, בין היתר, במתן שירותי בדיקה וייעוץ לצורך ייעול, חיסכון וקיזוז העלויות הכרוכות בפעילותן השוטפת של חברות שונות. שירותי התובעת משתרעים על פי טענתה על פני תחומים שונים ומגוונים, וביניהם: תקשורת, ציוד ומיכון משרדי, אנרגיה, רכב, ביטוח, שירותי שמירה וניקיון, פיננסים, חשמל, שילוח בינלאומי ומיסים עירוניים.

הנתבעות הינן חברות העוסקות בשיווק ומכירה של מוצרי שינה ונוחות לבית, ובין היתר, רהיטים, סלונים, מערכות ישיבה, כורסאות טלוויזיה, כורסאות עיסוי ומגוון עזרי נוחות ובריאות.

ביום 4/11/12 נחתם בין הצדדים הסכם שהוכתר כ-"הסכם ייעוץ לחיסכון בעלויות" שתכליתו הייתה בהענקת שירותים מאת התובעת לנתבעות לצורך השגת חיסכון בעלויות בתחום התקשורת. בתוך כך הוסכם, בין היתר, כי התובעת תבצע סקר בקרת עלויות ודו"ח מנהלים מקיף לבחינת ההסכמים וההתקשרויות של הנתבעות עם ספקים שונים. כן, הוסכם כי בסיום עבודת המחקר יוגש דו"ח ותיערך מצגת בה יוצגו ממצאי העבודה ויקבעו דרכי פעולה.

תחת סעיף "התמורה" בהסכם נקבע כי התובעת תהיה זכאית לשכר טרחה שייפרס על פני תקופה של 36 חודשים כאשר שכר הטרחה החודשי עליו הוסכם עמד על סך של 6,500 ₪ (בתוספת מע"מ). כן, נכללה בהסכם התחייבות של התובעת לחסוך לנתבעות במהלך התקופה סכום חודשי מצטבר שלא יפחת מ 200% מגובה התשלום החודשי. בנוסף, נקבע כי התחייבות זו תיבדק כל שנה וחצי, כשבמידה והתובעת לא עמדה בהתחייבותה, יוחזרו הפרשי התשלומים החודשיים לנתבעות עם הפרשי הצמדה ולאחרונות תהיה נקודת יציאה חד פעמית מההסכם.

כן, נקבע כי ההסכם יוארך עם סיום כל תקופה לתקופה נוספת אלא אם הודיע אחד מהצדדים בכתב, לפחות חודשיים לפני סיומה על רצונן בסיום ההתקשרות. כן, הוסכם כי התובעת תעניק לנתבעות ערבות בסך 230,000 ₪ להבטחת התוצאות. במעמד חתימת ההסכם נמסרו לתובעת 18 שיקים ע"ס 6,500 ₪ כל אחד.

במהלך תקופת ההתקשרות עלו יחסיהם של הצדדים על שרטון ועל אף דין ודברים שהתנהל בין נציגיהם לצורך יישור ההדורים, הסתיימה ההתקשרות בין הצדדים בטרם תום התקופה החוזית המלאה שנקבעה (36 חודשים).

לכל אחד מהצדדים טענות שונות באשר לעמידה של הצד השני בהתחייבויות מכח ההסכם, כאשר שתי המחלוקות העיקריות הניטשות ביניהם הינה בשאלת הזכאות של התובעת למלוא שכר הטרחה לתקופה בת 36 חודשים, כמו גם באשר לשאלת שיעור החיסכון שהשיגה התובעת בעבור הנתבעות ובתוך כך לפרשנות ההסכם לעניין אופן חישובו.

תמצית טענות התובעת:

לטענת התובעת, עם תחילת ההתקשרות היא השקיעה משאבים רבים בארגון, ניתוח וניהול משא ומתן מול נותני השירותים והכל בהתאם לבקשות הנתבעות ולתנאי ההסכם. ממועד מתן השירותים על ידי התובעת, פעלה האחרונה רבות בכדי למקסם עבור הנתבעות את החיסכון בעלויות, וכתוצאה ישירה של מעשיה והמלצותיה של התובעת הושג לנתבעות חיסכון מצטבר בסך כולל של 435,752 ₪ (לא כולל מע"מ) שחושב לתקופה בת 36 חודשים, בהתאם לתנאי ההסכם על פי הפירוט בדו"חות הבאים שנערכו בתקופה הרלוונטית:

דו"ח סיכום פעילות מס' 35504 מיום 25/2/13; במסגרת זו טענה התובעת כי היא פעלה להעברת קווי תקשורת שונים למסלולים כדאיים ומשתלמים יותר וביטול שירותים אשר השיגו לנתבעות חיסכון של 12,755 (בתוספת מע"מ) למשך 36 חודשים.

דו"ח סיכום פעילות מס' 35514 מיום 25/4/13; במסגרת זו טענה התובעת כי השיגה לנתבעות חיסכון מצטבר בתחום "שילוח בינלאומי-תשלום במט"ח" בסך מצטבר של 206,883 ₪ למשך 36 חודשים וכן לחיסכון בתחום "שילוח בינלאומי-ביטוח" בסך מצטבר של 35,421 ₪ למשך 36 חודשים.

דו"ח סיכום פעילות מס' 35533 מיום 25/8/13; במסגרת זו טענה התובעת כי לאחר יישום המלצותיה להתקשרות עם שני ספקי שירותי הובלה יבשתית בשילוח בינלאומי אחרים (חברת פרידיזון וחברת פליינג קרגו) היא הצליחה להשיג לנתבעות חיסכון כולל של 99,456 ₪ (בתוספת מע"מ) למשך 36 חודשים. כן, צוין כי בסופו של יום ולאחר דין ודברים בין הצדדים סוכם כי החיסכון שייזקף לטובת התובעת בתחום זה יעמוד על סך של 116,000 ₪.

דו"ח סיכום פעילות מס' 38736 מיום 25/1/14; במסגרת זו טענה התובעת כי היא פעלה להעברת שירותי אינטרנט, קווי תקשורת שונים למסלולים כדאיים ומשתלמים יותר וביטול שירותים אשר לא נעשה בהם שימוש אשר השיגו לנתבעות חיסכון מצטבר של 11,519 ₪ (בתוספת מע"מ) למשך 36 חודשים.

דו"ח סיכום פעילות מס' 38759 מיום 25/3/14; במסגרת זו טענה התובעת כי היא פעלה לטיפוח לציר PRI שהשיג לנתבעות חיסכון בסך כולל של 15,408 ₪ (בתוספת מע"מ) למשך 36 חודשים.

דו"ח סיכום פעילות מס' 31004 מיום 25/5/14; במסגרת זו טענה התובעת כי היא פעלה להעברת/עדכון שירותי תקשורת סלולרית אשר השיגו לנתבעות חיסכון מצטבר של 22,248 ₪ (בתוספת מע"מ) למשך 36 חודשים וכן רכישת ציוד משרדי מספק זול יותר אשר השיגו לנתבעות חיסכון מצטבר של 6,156 ₪ למשך 36 חודשים.

דו"ח סיכום פעילות מס' 38812 מיום 25/9/14; במסגרת זו טענה התובעת כי היא פעלה להעברת/עדכון שירותי אינטרנט, קווי טלפון וערוצי פרסום אשר השיגו לנתבעות חיסכון מצטבר של 18,828 ₪ (בתוספת מע"מ) למשך 36 חודשים.

דו"ח סיכום פעילות מס' 31049-1 מיום 25/1/15; במסגרת זו טענה התובעת כי היא פעלה לעדכון תנאי התקשרות עם ספק שירותי תקשורת סלולרית אשר השיגו לנתבעות חיסכון מצטבר של 43,992 ₪ (בתוספת מע"מ) למשך 36 חודשים.

לטענת התובעת, על גבי דו"חות הפעילות צוין במפורש כי במידה והנתבעות לא ישיגו על האמור בדוחות הפעילות בתוך 30 יום, יהווה הדבר אישורן של האחרונות לתוכנם. הנתבעות לא השיגו על דוחות הפעילות האמורים (למעט בתחום השילוח הבינלאומי) ומשכך אישרו את האמור בתוכנם.

כן, נטען כי לא רק שהתובעת עמדה ביעדי החיסכון, אלא שבהתאם לאמור בהסכם היא אף זכאית לתשלום בונוס שכן עד למועד ביטול ההסכם על ידי הנתבעות, השיגה התובעת חיסכון בעלויות של הנתבעות בסך כולל של 435,752 ₪ הגבוה משיעור של 200% משכר הטרחה שהיה על הנתבעות לשלם לתובעת עד לנקודה זו, ומשכך התובעת זכאית לבונוס בסך 11,438 ₪ (בתוספת מע"מ) שמקורו ב-25% מסכום החיסכון שהושג מעל 200% (45,752 ₪).

לדאבונה של התובעת, החליטו הנתבעות לעשות דין לעצמן וחדלו מתשלום שכר הטרחה החודשי לתובעת החל מחודש 5/2014, תוך שהן מפרות ברגל גסה את ההסכם ומתעשרות שלא כדין על חשבונה של התובעת. כך, למרבה ההפתעה של התובעת, ביום 22/1/15 וביום 17/2/15, הודיעו הנתבעות כי ברצונן להביא לידי סיום ההתקשרות מאחר והתובעת לכאורה לא עמדה ביעדים. בהקשר זה ביקשה התובעת לחדד כי בהתאם להסכם בין הצדדים, עמדה לנתבעות האפשרות לסיים את ההסכם בנקודת הביקורת שחלה בתום 18 חודשים ממועד ההתקשרות בלבד, ואולם הנתבעות לא עמדו על זכותן זו ומשכך ההסכם הוארך לתקופה נוספת בת 18 חודשים.

בעקבות דרישה של נציגת התובעת לשלם את שכר הטרחה הקבוע לפי ההסכם, נערכה פגישה בין הצדדים לפתור את המחלוקת, ובתוך כך סוכם כי ההסכם יישאר בתוקף וכמו כן תאריך התובעת את הערבות הבנקאית שהעמידה בתחילת ההתקשרות עד ליום 14/5/15 למשך שנה נוספת (עד ליום 14/5/16).

בעוד שהתובעת עמדה כהרגלה בכל התחייבויותיה והאריכה את הערבות הבנקאית, שלחו הנתבעות ביום 3/5/15 מכתב לתובעת במסגרתו טענות בעזות מצח כי התובעת לכאורה לא עמדה בתנאי ההסכם וכי ברצונן לסיים את תקופת "המבחן" אשר לא הייתה ולא נבראה ובשעה שהתובעת עמדה בכל התחייבויותיה. על אף התנהלותן חסרת תם הלב של הנתבעות (אשר באה לידי ביטוי גם בהתחמקות מקיומה של פגישה נוספת על מנת לגשר על הפערים), המשיכה התובעת לקיים את התחייבויותיה ופעלה במרץ להשגת חיסכון בעלויות של הנתבעות ואף הציגה להן תחומים נוספים בהן זיהתה פוטנציאל להשגת חיסכון. חרף זאת, לא זכתה התובעת לשיתוף פעולה מצד הנתבעות. כן, נטען כי לא זו בלבד שהנתבעות התנערו מחובתן לשלם את שכר הטרחה לתובעת, אלא שהן דרשו בעזות מצח את השבת שכר הטרחה ששולם ואף פנו לבנק לצורך חילוט הערבות הבנקאית ו/או הארכתה בשנה נוספת.

על רקע מכלול האמור, עתרה התובעת בכתב תביעתה לאכיפתו של ההסכם כך שישולם לה שכר הטרחה עד תום התקופה החוזית והיא מצידה תספק שירות לנתבעות בתקופה זו. לחילופין, נטען כי ככל שהנתבעות לא יהיו מעוניינות בקבלת שירות מאת התובעת, עותרת האחרונה לחיובן בתשלום שכר הטרחה המגיע לה בהתאם להסכם עבור חודשים 5/2014 עד 10/15 – 136,890 ₪ (כולל מע"מ). כן, עתרה התובעת לחיוב הנתבעות בתשלום הבונוס המגיע לה בסך 13,382 ₪ (שמקורו כאמור ב-25% מסכום החיסכון שהושג מעל 200%) וכן לחיוב הנתבעות בתשלום סך של 2,304 ₪ שמקורה בעלות הארכת הערבות הבנקאית.

תמצית טענות הנתבעות:

לטענת הנתבעות כל מטרתה של התביעה הינה בניסיון למנוע מהן לקבל את כספן חזרה מהתובעת, לאחר שהאחרונה הפרה את ההסכם בין הצדדים בדרך בוטה ולרבות בדרך של מצג שווא של נתונים חשבונאיים ויישום מוטה ולקוי של הוראות ההסכם אשר נוסח על ידי התובעת.

הגם שהתובעת הייתה אמורה לבסס את חישוביה בהתבסס על נתונים שקיבלה מהנתבעות, היא עשתה דין לעצמה והביאה בדו"חותיה נתונים שאין לנתבעות כל מושג מה מקורם ואשר בינם לבין המציאות, כל קשר מקרי בהחלט. שלא בהתאם להסכם בין הצדדים ובניגוד לו ומבלי שהדבר נזכר במשא ומתן בין הצדדים קודם לחתימה על ההסכם, מבצעת התובעת את חישוביה על בסיס תחשיב "תיאורטי" חסר כל בסיס, אשר על פיו נערך תחשיב תיארטי "צפוי" לתקופה של 36 חודשים. התובעת מתעלמת מחובתה לבצע תחשיב של החיסכון המצטבר בפועל ולנהוג בהתאם לתוצאות תחשיב זה. כוונת ההסכם בין הצדדים הייתה חיסכון בהוצאות הנתבעות ולא "חסכונות תיאורטיים" צפויים.

לטענת הנתבעות על מנת לבחון את החיסכון לו טוענת התובעת בהתאם להסכם בין הצדדים יש לערוך ממוצע כמותי של 12 החודשים שקדמו לתחילת יישום החיסכון, ואולם למרות שהתובעת קיבלה את כל המידע והנתונים הרלוונטיים, היא ערכה את חישוביה השגויים באופן מגמתי במטרה להגדיל את שיעור החיסכון כביכול לו גרמה, ובמטרה לעמוד בתנאי ההסכם לפיו הצליחה לעמוד ביעד של חיסכון חודשי בשיעור העולה על 200% מהתשלום החודשי.

בנוסף, נטען כי למרות חובתה של התובעת לבצע בדיקה של ה"חיסכון בפועל" בחלוף 18 חודש ולמרות דרישת הנתבעות לעשות כן, לא ביצעה התובעת את החישוב הנדרש והכל במטרה להתעשר שלא כדין על חשבון הנתבעות. גם כשנעתרה התובעת להגיש דו"חות היא חזרה על מחדליה והגישה דו"חות ובהם נתונים אשר אינם קשורים למציאות ולעבודות והכל במטרה להמשיך המצג השווא בניסיון לקבל כספים שלא כדין ובניגוד להסכם. למרות פניות הנתבעות לקבל את הדו"ח המפרט את הדו"ח החודשי המצטבר בפועל, לאחר 18 חודשים, הוא לא נמסר לנתבעות במועדו אלא רק לאחר פניות חוזרות ונשנות, כשבסופו של יום נמסר דו"ח סתמי ושגוי.

התחשיבים שבוצעו על ידי התובעת הינם סתמיים וחסרי אחיזה במציאות והם נועדו כל כולם להמשך קבלת כספים מהנתבעות, למרות שלא עמדו בנטל לחיסכון הנדרש בפועל כאמור בהסכם בין הצדדים. בתוך כך ביקשו הנתבעות להפנות למספר דוגמאות שיש בהן ללמד על מופרכות דו"חותיה של התובעת והיותם חסרי כל בסיס :

כך, על אף שאחת הנתבעות סגרה את אחת מחנויותיה ועקב כך נותקו קווי הטלפון אשר שימשו את אותה חנות, התובעת התעלמה מעובדות אלה והמשיכה לחשב את החיסכון למשך תקופה אשר קווים אלה לא פעלו כלל. מכאן שלא ברור איזה חיסכון השיגה התובעת בקווי טלפון אשר אינם פועלים כלל. לא זו אף זו, התובעת העבירה חלק מקווי הטלפון של הנתבעות למסלולים אשר לא התאימו להן כלל בשל נפח השימוש בהן וחישבה את החיסכון שהושג למשך 36 חודשים. לאחר מספר חודשים שוב הוחלפו בקווים אלה מסלולים ושוב זקפה התובעת לעצמה חיסכון נוסף ל-36 חודשים מבלי שעדכנה והפסיקה את תחשיבה לגבי אירוע ההחלפה הראשון.

גם בנושא הציוד המשרדי מסרה התובעת לנתבעות ספק ציוד משרדי שמחיר הנייר שהציע היה אמנם זול יותר ממחירו של הספק ממנו רכשו הנתבעות, אולם ספק זה לא היה מסוגל לענות אחר צרכיהן של הנתבעות באופן סביר והשירות אשר ניתן היה מתחת לכל ביקורת באופן שהנתבעות חדלו לעבוד עימו. בנסיבות אלה גם כן לא ברור איזה חיסכון הושג לנתבעות.

לשיא בפיברוק הנתונים הגיעה התובעת בדו"ח שירותי ההובלה היבשתית והשילוח הבינלאומי ( דו"חות 35514 ו-35533). כך לדוגמא מציינת התובעת כי הנתבעות משלמת עבור שירותי שילוח בינלאומי בשקלים לפי שער יציג של 4.2 ₪ לדולר לכאורה באופן קבוע, עובדה חסרת בסיס כשלעצמה ומייחסת לעצמה חיסכון פנטסטי של 482,727 ₪ בהשוואה לשער יציג של 3.6 ₪ לדולר אשר כמובן היה לתקופה קצרה בלבד ובוודאי לא לתקופה של 36 חודשים. כן, נטען בהקשר זה כי לא ברור איזה חיסכון השיגה התובעת לנתבעות בפועל כאשר במחיר ההובלה היבשתית של מכולה (1100 ₪), לא חל כל שינוי גם לאחר התערבות התובעת. ברור אפוא שלאחר דו"חות אלה הבינה סמנכ"ל הנתבעות שהתובעת מנסה להוליך אותה שולל והודיעה על כך לתובעת אשר המשיכה וניסתה להוליך אותן שולל בהצגת מספרים סתמיים ומצוצים מהאצבע.

כן, הוסיפו וטענו הנתבעות כי האמור בדו"חות אינו חלק מההסכם ואינו בא במקום התחייבות התובעת לחיסכון בפועל כנקוב בהסכם בין הצדדים. בניגוד לטענת התובעת, הנתבעות השיגו גם השיגו על טענות התובעת ואף ביקשו להפסיק את ההתקשרות עקב כישלונה של האחרונה להשיג את החיסכון לו התחייבה ועקב כישלונה בהשגת והצגת נתוני אמת כמתחייב מקיום ההסכם בין הצדדים בתום לב ובהגינות.

בפגישה שנערכה בין נציגי הנתבעות לנציגי התובעת, הובהר שלא יימסרו שיקים נוספים לאחר חודש 5/14 ועל התובעת להשיב את הכספים שקיבלה כשכר טרחה מאחר ולא עמדה ביעדים ובהתחייבויות בהסכם. התובעת אף נדרשה לחדול מכל פעילות עבור הנתבעות ובכלל זה לחדול מלפנות לספקיה, ואולם התובעת בלהיטותה להמשיך לקבל כספים מהנתבעות, המשיכה בפעילותה במטרה להמשיך את ההסכם בין הצדדים חרף אי עמידתה בהתחייבויות.

כן, בקשו הנתבעות להדגיש כי בשום שלב לא סוכם בין הצדדים שההסכם יישאר בתוקפו אלא שהתובעת תאריך את תוקף הערבות הבנקאית שמסרה בידי הנתבעות ותנסה להוכיח את טענתה כי חסכה לנתבעות בפועל את הסכום הנקוב בהסכם בין הצדדים. כן נטען בהקשר הארכת הערבות כי דרישת הנתבעות בעניין זה הייתה לאור עמדתן שהתובעת חייבת להשיב לידיהן את הכספים שקיבלה.

תמצית טענות התובעת בכתב תשובתה:

במענה לטענות ההגנה שהעלו הנתבעות ביקשה התובעת להשיב, בין היתר, כי מאחר והמדובר בהסכם לתקופה בת 36 חודשים ומאחר והנתבעות נהנו מהחיסכון שהושג על ידי התובעת לפחות למשך תקופה זו, אזי החיסכון נמדד על פי תקופה של 36 חודשים. מסקנה זו אף מוסקת מאופייה ומהותה של העסקה שנקשרה בין הצדדים שהרי מדובר בהסכמי התקשרות ארוכי טווח. כן, נטען כי בזמן אמת, הנתבעות מעולם לא העלו טענה בנוגע לכך שהחיסכון נזקף לזכות התובעת למשך 36 חודשים וברור לכל כי טענה זו הועלתה רק כעת בכדי להתחמק מתשלום שכר טרחתה של התובעת.

באשר לטענות הנתבעות לפיהן התובעת לא חישבה את החיסכון שהושג ב"פועל", ביקשה התובעת להבהיר כי היא ביססה את חישוב החיסכון על סמך נתונים חשבונאיים מוכחים כגון חשבוניות לפני ואחרי, וכן על סמך אישורי יישום מהספקים. כן, נטען כי חישוב החיסכון בוצע על סמך ממוצע החשבוניות בחודשים האחרונים שקדמו למועד תחילת יישום החיסכון.

באשר לטענות הנתבעות שהועלו בהקשר המלצת התובעת למסלולים שלא תאמו את נפחי הגלישה שלהן ו/או איכות ספק הנייר, טענה התובעת כי טענות אלה מעולם לא הועלו בפניה בזמן אמת, ואם כך היה נעשה התובעת הייתה פועלת בנדון על מנת לספק את רצונותיהן של הנתבעות.

חוות הדעת של רואי החשבון מטעם הצדדים:

ה.1. חוות הדעת של מטעם התובעת:

לתמיכה בטענותיה צירפה התובעת חוות דעת של מומחה מטעמה, רו"ח עדי שניידר שנערכה ביום 18/1/18. במסגרת פרק הרקע סקר רו"ח התובעת את סעיפי ההסכם השונים וציין כי כהנחת עבודה במסגרת חוות הדעת, בוצע החישוב לזכאות לשכר הטרחה בהתאם לחיסכון שיצרה התובעת על פי סעיף התנאים הכלליים להסכם. כן ציין רו"ח התובעת כי מהשיחות שערך עם בעלי תפקיד בתובעת, נמסר לו כי אופן חישוב הזכאות לשכר הטרחה המבוסס על החיסכון שיצרה התובעת ללקוחותיה המתבצע באופן הבא:

חישוב ההוצאה החודשית המייצגת - ממוצע חודשי של כמות היחידות שנצרכו על ידי הלקוח במהלך 12 החודשים שקדמו להמלצה על החיסכון במכפלת המחיר ליחידה (המחיר האחרון ששולם על ידי הלקוח).

קביעת התשלום החודשי העתידי - ממוצע חודשי של כמות היחידות שנצרכו על ידי הלקוח במהלך 12 החודשים שקדמו להמלצה במכפלת המחיר המופחת ליחידה (המחיר המופחת שהשיגה התובעת לחברות).

סכום החיסכון המצטבר (תיאורטי) המהווה הכפלת ההפרש בין ההוצאה החודשית המייצגת לתשלום החודשי העתידי ב-36 המהווה את מספר חודשי תקופת ההסכם.

רו"ח התובעת הדגיש כי מאחר והמדובר בנושא בתחום המשפטי, אין בחוות הדעת כדי לפרש את הנוסח המשפטי של ההסכם בין התובעת לנתבעות והתחשיבים שנערכו בחוות הדעת מבוססים על מתכונת החישוב המפורטת לעיל כפי שהוסברה והודגמה על ידי עובדי התובעת.

במסגרת פרק הממצאים התייחס רו"ח התובעת לעשרת התחומים הבאים בהם נטען כי התובעת פעלה בתחום השגת החיסכונות:

תקשורת קווית: בעניין זה התייחס רו"ח התובעת לשלושה דוחות פעילות – 35504, 38736 ו-38812, תוך שציין כי על מנת לחשב את החיסכון שיצרה התובעת ללקוחותיה בניוד קווי הטלפון בין מסלולים בוצע סדר הפעולות הבא: (1) חישוב כמות הדקות בהן נעשה שימוש בקו בממוצע חודשי ל-12 החודשים שקדמו להמלצה על שינוי המסלול - כמות הדקות; (2) חישוב התשלום החודשי הממוצע (תשלום קבוע והתשלום עבור דקות השיחה) למשך 12 החודשים שקדמו לשינוי המסלול - היינו העלות החודשית המייצגת. בהתחשב באמור ובנתונים נוספים ומשתנים ביחס ל-22 קווים שפורטו
על פי הניתוח שערך רו"ח התובעת, הוא מצא שהחיסכון לתקופה של 36 חודשים עומד על סך של 31,408 ₪.

אינטרנטISP : בעניין זה התייחס רו"ח התובעת לדו"ח פעילות 38736, כשמבדיקה שערך (במסגרתה סקר מסמכים רלוונטיים עם חברת 012) הוא מצא שהעלות החודשית בעקבות השינוי הופחתה בסך של 50 ₪ לחודש ובחישוב לתקופה של 36 חודשים לסך של 1,800 ₪.

אינטרנט הולכה: רו"ח התובעת התייחס בעניין זה לדו"ח 38812 שנערך ביום 25/9/14 וציין כי לפיו התובעת השיגה לנתבעות חיסכון בעלות שירותי אינטרנט מהיר בשתי חבילות (T5 ו- T15). כן, ציין רו"ח התובעת כי סקר חשבוניות לפני ולאחר עדכון התנאים המסחריים בחברת בזק, כשבדיקתו העלתה שבעקבות השינוי, הופחת סכום החיוב החודשי ב-18 ₪ לחודש ובחישוב לתקופה של 36 חודשים הסתכמה הפחתת העלויות בסך של 648 ₪.

סלולר ו-PRI (זיכויים) : רו"ח התובעת הזכיר את דו"חות סיכום הפעילות 31004, 31049 ו-38759. כן, ציין כי סקר את ההתכתבות בין התובעת לבין חברת סלקום במסגרתה עודכן נספח להסכם ההתקשרות וכפי שהוסבר לו על ידי נציגי התובעת לעיתים מתקבלות הטבות במסגרת המשא ומתן מול הספק, כשבמקרים מסוימים הטבות אלה ניתנות על מנת לצמצם את העלויות, מבלי לעדכן את התעריפים בהם מחויב הלקוח. סך כל הזיכויים שמצא רו"ח התובעת להוסיף לסך החיסכון בתחומי הפעילות של התובעת הסתכם להבנתו בסך של 91,988 ₪ בהתבסס על הרכיבים הבאים: (א) זיכוי תקופתי מתמשך שמקורו בשלושה זיכויים שונים למשך תקופות שונות (65,988 ₪); (ב) זיכוי חד פעמי שמקורו בתעריפים מופחתים שהושגו עם חברת סלקום בחודש 3/2014 ועודכנו מאוחר יותר בחודש 9/2017 (26,000 ₪).

שילוח בין יבשתי-שער חליפין: רו"ח התובעת התייחס לדו"ח פעילות 35514 מיום 25/4/13 במסגרתו נטען לחיסכון בעלות השילוח הבינלאומי באמצעות הפחתת שער החליפין מ-4.2 ₪ לדולר לשער חליפין מעודכן של 3.6 ₪ לדולר. בסעיף 16 (ה) לחוות הדעת עמד רו"ח התובעת על מספר פעולות על מנת לבחון האם התובעת יצרה חיסכון ללקוחותיה ואת שיעורו: חישוב ממוצע ההפרש בין שערי החליפין; חישוב הכמות הממוצעת של הדולרים שנרכשו בחודש ומכפלת ההפרש הממוצע בשערי החליפין בכמות רכישות הדולרים בחודש ובתקופת ההסכם. לאחר סקירת המסמכים בעניין השילוח ואיתור המסמכים המתאימים לביצוע התחשיב – לצורך קביעת שער החליפין בו חייב הספק את החברות לתקופה של 8/2012 עד 1/2013 – החיסכון שנקב בו עמד על 64,816 ₪ וזאת לאחר שציין כי השליך מתוך ההפרש הממוצע לתקופה זו, 18.5 אגורות לדולר על החיוב לחודש המייצג ולתקופה של 36 חודשים.

שילוח בין יבשתי - ביטוח: רו"ח התובעת התייחס לדו"ח פעילות 35514 מיום 25/4/13 במסגרתו נטען לחיסכון בעלויות הביטוח האמורות. לטענת רו"ח התובעת, מניתוח של חשבוניות המס שהועברו על ידי ספק נותן שירותי השילוח לרבות עמילות מכס והביטוח במהלך התקופה שבין 8/2012 עד 1/2013 (6 חודשים), עולה כי ערך הסחורות שבוטחו עומד על 2,150,865 ₪ בגינם חויבו הנתבעות בדמי ביטוח בסך 11,811 ₪ המהווים 0.55% מעלות הסחורה. החיסכון לשיטת רו"ח התובעת יעמוד במקרה דנן על 51,555 ₪ שמקורו בהפחתה בשיער של 0.4% מעלות דמי הביטוח על פי הצעה לביטוח מטענים מיום 28/4/13.

הובלה יבשתית; רו"ח התובעת הזכיר את דו"ח 35533 שנערך ביום 25/8/13 וציין כי לפיו התובעת השיגה לנתבעות "חיסכון תיאורטי" בעלות רכיב זה בסך 99,456 ₪. רו"ח התובעת ציין יחד עם זאת, כי בבדיקה שערך במסמכים שהועברו לרשותו הוא לא מצא את הנתונים הדרושים על מנת לחשב את החיסכון לחודש המייצג הדרוש על מנת לערוך חישוב של החיסכון לתקופה. משכך, ציין כי הניח לצורך חוות הדעת שהיקף החיסכון החודשי שנוצר תואם לחיסכון שאותו חישבו הנתבעות בעצמן בסך של 972 ₪ כפי שצוין במכתבן מיום 3/5/15. מכאן שהחיסכון המינימלי שמצא רו"ח התובעת למשך 36 חודשים עומד על סך של 34,992 ₪.

הסעדה; רו"ח התובעת מצא שהועברה הצעת מחיר מספק חדש על סך 23 ₪ למנה אשר ניצבה מול הודעה על העלאת מחיר המנה של הספק הקיים לסך של 26 ₪. כן, צוין כי אמנם הנתבעות המשיכו את ההתקשרות עם הספק הקיים אם כי המחיר שגבה הופחת ל-23 ₪ למנה. בנסיבות אלה נטען כי הושג חיסכון מצטבר של 103,690 ₪ (לפי חישוב של 36 חודשים × 3 ₪× 960 מנות חודשיות).

דלקים ואנרגיה; צוין כי נמסר שכתוצאה מפעילות התובעת עדכנה חברת הדלק הנחות במחירי הדלק מסוג בנזין וסולר (הנחה של 23 אגורות במקום 18 אגורות בבנזין והפחתה של 47 אגורות לסולר). רו"ח התובעת מצא כי כמות הבנזין החודשית הממוצעת עמדה על 3,979 ליטר וכמות חודשית ממוצעת של 3,374 ליטר סולר. על פי האמור נטען כי החיסכון המצטבר שהושג ביחס לבנזין עמד על 7,162 ₪ וביחס לסולר על 66,556 ₪.

ציוד משרדי: רו"ח התובעת הזכיר את דו"ח 31004 שנערך ביום 25/5/14 וציין כי מסקירת החשבוניות אשר הועברו לו מהתובעת ביחס לתקופה שבין 7/2013 ועד 3/2014 (9 חודשים מתוך ה-12 שקדמו להפקת הדו"ח), עולה כי המלצת התובעת הייתה להתקשרות עם ספק אחר בתחום הנייר מסוג A4 מה שיביא לחיסכון מצטבר בסך 1,901 ש"ח.

ה.2. חוות הדעת של רואה החשבון מטעם הנתבעות:

לתמיכה בטענותיהן צירפו ה נתבעות חוות דעת נגדית של מומחה מטעמ ן, רו"ח אילן ברהום שנערכה ביום 18/3/18.

במסגרת פרק המבוא של חוות הדעת עמד רו"ח הנתבעות על כך שלפי ההסכם התובעת התחייבה לחיסכון של 468,000 ₪ בתקופה של 36 חודשים (מ-11/2012 עד 11/2015), כשהפרמטרים אשר היוו אבן יסוד לתחשיביו היו: (1) חיסכון בפועל; (2) יחס לבדיקה שהינו ממוצע כמותי של 12 חודשים שקדמו לבדיקה; (3) תקופת ההסכם האמורה. כן, ציין רו"ח הנתבעות כי בחוות הדעת הוא התייחס (לבקשת הנתבעות) לחישוב החיסכון בשני מסלולים: (1) חישוב החיסכון בפועל מיום החיסכון ועד תום תקופת ההסכם בחודש 11/2015; (2) חישוב החיסכון בפועל מיום יישום ההסכם לתקופה של 36 חודשים וזאת על מנת להשוות את התחשיב אותו ביצעה לשיטתה.

במסגרת פרק הממצאים התייחס רו"ח הנתבעות לתחומים השונים שבהם נטען על ידי התובעת כי הושג חיסכון וכן לדו"חות השונים שצורפו ושאליהם התייחס רו"ח התובעת בחוות דעתו.

שילוח בינלאומי – שער חליפין – הובלה ימית דו"ח 35514; בעניין זה ציין רו"ח הנתבעות, בין היתר, כי שער החליפין הממוצע לשנת 2012 מתוך חשבוניות הספק עמו עבדו הנתבעות, עמד על 4.04 ₪ לדולר ושער הממוצע היציג לפי בנק ישראל עמד על 3.85 ₪ לדולר. על רקע זאת נטען כי הנתונים סותרים את דו"ח הבדיקה האמור שכן שער החליפין שנקוב בו לא הגיע כלל לערך הנקוב באותה שנה. בהתייחס לתחשיב מיום דו"ח היישום ועד סיום ההסכם (11/2015) מצא רו"ח הנתבעות כי הינו עומד על סך 40,686 ₪ ולאחר ניכוי עלות שערי חליפין שמשולמים לבנק בסך 6,930 ₪, עומד החיסכון על 33,756 ₪. בהתייחס לתחשיב מיום דו"ח היישום ולמשך 36 חודשים קדימה (לשיטת התובעת), מצא רו"ח הנתבעות כי הינו עומד על סך 44,450 ₪ ולאחר ניכוי עלות שערי חליפין שמשולמים לבנק בסך 7,115 ₪ עומד החיסכון על 37,335 ₪.

שילוח בינלאומי – ביטוח; לטענת רו"ח הנתבעות, מבדיקה של 12 החודשים בשנת 2012 שילמו הנתבעות על פי נתוני הנהלת החשבונות דמי ביטוח שנתיים של 16,264 ₪. רו"ח הנתבעות טען שהבדיקה שנערכה על ידי רו"ח התובעת אינה משקפת ממוצע אמת מאחר והיא נערכה רק למשך תקופה של כחצי שנה (8/2012 עד 1/2013). בהתייחס לתחשיב מיום דו"ח היישום ועד סיום ההסכם (11/2015) מצא רו"ח הנתבעות כי הינו עומד על סך 27,674 ₪. בהתייחס לתחשיב מיום דו"ח היישום ולמשך 36 חודשים קדימה (לשיטת התובעת) מצא רו"ח הנתבעות כי הינו עומד על סך של 41,205 ₪.

הובלה יבשתית; לטענת רו"ח הנתבעות לא בוצע שום שינוי בספק חברת ההובלות כפי שנטען בדו"ח בדיקה 35533 מיום 25/8/13. בהתייחס לפעילות עם חברת ההובלות 'זדה יצחק', צוין כי עלות ההובלה לאחר הבדיקה נותרה על סך 1,200 ₪ ואף עלתה ל-1,300 ₪ בשנת 2014 ועל כן לא נוצר שום חיסכון. גם ביחס לספק 'מסילתי עמר' מצא רו"ח הנתבעות כי לא חל שינוי בעלות ההובלה לאחר הבדיקה. בהתייחס לחברת "פרינדזון אייר & אושן", ציין רו"ח הנתבעות כי כתוצאה מפעילות התובעת הסכימה החברה להוריד את מחיר ההובלה בהתאם למחיר שגובה חברת "פליינג קרגו" וחיסכון זה בא לידי ביטוי בסך של 15,180 ₪. בהתייחס לתחשיב מיום דו"ח היישום ולמשך 36 חודשים קדימה (לשיטת התובעת) מצא רו"ח הנתבעות כי הינו עומד על סך של 22,800 ₪. כן, ציין רו"ח הנתבעות כי בדו"ח האמור ישנו בלבול לגבי שני נותני שירות שכן חברת 'יצחק זדה' וחברת 'רמסע' הינה אותה חברה (על פי החשבוניות).

הסעדה – קייטרינג; רו"ח הנתבעות ציין כי הנתבעות עבדו עם חברת "טוריטוס" בתחום ההסעדה כשאין מחלוקת כי עלותה של מנה עם ספק זה עמדה על 23 ₪. כן, ציין כי אמנם ספק הקייטרינג ביקש להעלות את מחיר המנה ל-26 ₪, אולם בסופו של דבר המחיר נותר זהה ועלה רק בחודש 12/2016. על רקע זאת שהמחיר נותר זהה, הבהיר רו"ח הנתבעות כי לא נוצר בנסיבות כל חיסכון בפועל.

דלקים ואנרגיה; רו"ח הנתבעות ציין בפתח התייחסותו שהנתבעות עובדות עם חברת דלק בנושא דלקנים. בהתייחס לבנזין צוין כי ההנחה שהושגה על ידי התובעת עמדה על 5 אגורות לליטר, כשלאחר בדיקת החשבוניות מיום היישום ועד סיום ההסכם עמד החיסכון על סך 3,630 ₪ (84,949 ליטר) ומיום היישום ולמשך 36 חודשים– 7,193 ₪ (168,322 ליטר). בהתייחס לסולר, צוין כי התובעת אמנם הצליחה להשיג הנחה אמנם היא אינה קבועה ומשתנה בהתאם למחיר הסולר שאינו מפוקח. לאחר בדיקת החשבוניות מצא רו"ח הנתבעות כי מחודש 3/2015 ועד לחודש 2/2016 החיסכון בא לידי ביטוי בשיעור של 5% לעומת התקופה שלפני והסתכם בסך 19,158 ₪ (על בסיס 29,035 ליטר). בהתייחס לחישוב למשך 36 חודשים צוין כי מחודש 5/2016 שונה חישוב ההנחות לסולר ומחיר המחירון הופחת משמעותית. על כן, לא ניתן לחשב חיסכון מתקופה זו, כשהחיסכון לשיטת התובעת עומד על 26,409 ₪.

תקשורת (קווית, סלולרית ואינטרנט); בתחומים אלה ציין רו"ח הנתבעות כי עקב ריבוי מסמכים, התקשרות עם ספקים רבים ופרק הזמן שניתן לו לצורך הכנת חוות הדעת, לא נבדקו כלל תוצאות החיסכון, אם בכלל בנושא התקשורת. הנושא היחידי אליו התייחס רו"ח הנתבעות הינו הזיכויים מחברת סלקום, כשבאשר אליהם טען כי 'לקחה על עצמה' חיסכון של 1,378 ₪ למשך 24 חודשים שלא משקפים את הזיכוי בפועל.

ציוד משרדי; רו"ח הנתבעות ציין כי עקב חוסר מהותיות של החיסכון בתחום זה הוא התייחס לחיסכון שפורט בנדון בחוות הדעת של רו"ח התובעת והעומד על 1,901 ₪.

במסגרת פרק הסיכום הציג רו"ח הנתבעות את סך החיסכון המצטבר על פי שני המסלולים אליהם התייחס בחוות דעתו; סך החיסכון מיום היישום ועד סיום החוזה (11/2015) עמד על 174,717 ₪. סך החיסכון לשיטת התובעת לתקופה של 36 חודשים מיום היישום עמד על 262,688 ₪. יצוין כי בפתח חקירתו של רו"ח הנתבעות הוא ביקש לתקן טעות סופר שנפלה בשורה האחרונה לעמוד 4 לחוות הדעת ביחס לערך "137" אשר צריך להיות "177" ובכך החיסכון שקשור לשני נתונים אלה השתנה מסך של 27,674 ₪ לסך של 35,754 ₪ (לפי האופציה של העלות מיום הבדיקה ועד לסיום ההסכם; ר' ע' 45 שו' 20-21 לפרו').

דיון והכרעה:

תקופת ההתקשרות על פי ההסכם בין הצדדים הוגדרה (תחת סעיף התמורה) לתקופה בת 36 חודשים כאשר הוסכם כאמור כי שכר הטרחה החודשי יעמוד על סך של 6,500 ₪ (עבור שתי הנתבעות). התחייבות התובעת ומנגנון הבקרה על תוצאות פעולותיה הוגדרו כך:

"החברה מתחייבת לחסוך ללקוח במהלך התקופה סכום חודשי מצטבר שלא יפחת מ 200% מגובה התשלום החודשי. התחייבות זו תיבדק כל שנה וחצי במידה ולא עמדה החברה בהתחייבותה יוחזרו הפרשי התשלומים החודשיים ללקוח עם הפרשי הצמדה וללקוח תהיה נקודת יציאה חד פעמית מההסכם.
אחת לשנה וחצי יבוצע חישוב של החיסכון בפועל ועל כל חיסכון מעל 200% מגובה שכ"ט החודשי תהיה החברה זכאית לבונוס בסך 25% מהחיסכון אשר הושג בפועל.
ההסכם יוארך עם סיום כל תקופה לתקופה נוספת, אלא אם כן הודיע אחד מהצדדים בכתב, לפחות חודשיים לפני סיומה על רצונו בסיום ההתקשרות."

תחת פרק התנאים הכללים צוין כך:
"החיסכון שיושג כתוצאה מיישום המלצותיה של החברה לתקופה ממועד תחילת היישום, יחושב ביחס לפעילות הלקוח הנבדק בממוצע כמותי של 12 החודשים (להלן: "צריכת הלקוח") שקדמו ואלה יחשבו כחודשים המייצגים כמפורט בדו"חות שתגיש החברה."

בין הצדדים ניטשות כאמור מספר מחלוקות כאשר עיקרן הינו בשאלה האם מילאו הצדדים אחר התחייבויותיהם על פי ההסכם ובתוך כך במועד והאופן שבו הנתבעות הביאו את ההתקשרות לסיומה. לצורך בחינתן של מחלוקות אלה שהינן כאמור המחלוקות העיקריות בתיק דנן, אפנה להצגה ופירוט של עיקרי השתלשלות ההתקשרות המתועדת בין הצדדים מזמן אמת, כפי שהיא נלמדת מחומר הראיות אשר הונח בפניי:

ההסכם בין הצדדים נחתם כאמור ביום 4/11/12 כאשר דו"ח סיכום הפעילות הראשון (מס' 35504 שהתייחס כאמור רק לחיסכון נטען בתחום התקשורת) נערך על ידי התובעת למעלה משלושה וחצי חודשים מאוחר יותר, ביום 25/2/13.

ביום 20/3/13 פנה נציג הנתבעות, אסף מורדוף (מנהל תחום מחשוב בנתבעות) לנציג התובעת, דניאל רבין שהיה אמון תחילה על הטיפול בנתבעות (להלן: דניאל) והביע אי שביעות רצון מההתקדמות בתהליך ובתוך כך ביקש לקבל עדכון בנושאים שונים.

ביום 25/4/13 נערך דו"ח סיכום פעולות 2 (מס' 35514) בו נכללה כאמור התייחסות לחיסכון בתחום "שילוח בינלאומי-תשלום במט"ח" וכן לחיסכון בתחום "שילוח בינלאומי-ביטוח". אזכיר כי בתחום השילוח הבינלאומי, נטען בדו"ח כי התשלום עבור השירותים מחברת פרידינזון מתבצע בשקלים לפי שער דולר של "4.2 ₪" עבור כל משלוח.

כשבוע לאחר הדו"ח האמור, פנתה לילך ביום 1/5/13 וביום 2/5/13 אל דניאל וביקשה לדעת היכן עומד החישוב לאחור של הפרשי השער המדוברים בפרידנזון וביחס לכל תקופת העבודה.

במסגרת המענה של דניאל מיום 3/6/13 (ר' נ/2) ציין האחרון כי לאחר חישוב שבוצע, ההפרש מ-2010 עומד על כ-93,000 ₪ ובסיום עדכון זה ביקש הנחיות מלילך כיצד להתקדם בנושא.

ביום 9/7/13 פנתה לילך לדניאל בבקשה שימציא לה מסמך מסכם של החיסכון עד כה. כן, בקשה לילך לציין באותה פנייה כי העבודה אשר נעשתה בעניין הייבוא "אינה מקובלת" בכל הקשור להנחתו כי שער הדולר עומד על 4.2 ₪.

כשבועיים לאחר מכן, ביום 23/7/13 פנתה לילך שוב לדניאל והביעה אי שביעות רצון לאור העדר התייחסות, ובתוך כך ביקשה לשתפו ב-'מחשבתה' "שכדאי שתפסיקו להפקיד את השקים שלנו ותחזירו לנו את מה שכבר נגבה".

ביום 25/8/13 נערך על ידי התובעת דו"ח סיכום פעילות 3 (מס' 35533) אשר עסק בחיסכון ביחס לשני ספקי שירותי הובלה יבשתית בשילוח בינלאומי (חברת פרידיזון וחברת פליינג קרגו).

ביום 29/8/13 פנתה לילך לדניאל והלינה על כך שלא קיבלה כל מייל סיכום "בהמשך לפגישתנו וכפי שסוכם". כשבועיים וחצי לאחר מכן, ביום 16/9/13, פנתה לילך שוב לדניאל וביקשה להודיע כי "עד היום לא נחסך דבר מהפעילות שלכם" ובמידה וכן בקשה כי ימציא לידיה אסמכתאות. בתוך כך, הבהירה לילך כי במידה ולא יתקבלו אסמכתאות תוך שבוע היא תבקש חילוט של הערבות.

רק כחודשיים וחצי לאחר פנייתה האחרונה של לילך, עולה כי יצרה עימה קשר לראשונה הגב' מיכל זלוף ביום 8/12/13 ובקשה לעדכן אותה שהיא תהיה היועצת החדשה לתובעת במקום דניאל ובהתאם בקשה לקבוע פגישה ביניהן.

בהמשך לפגישה שהתקיימה בין הצדדים, פנתה מיכל ללילך ביום 21/1/14 וצירפה את סיכום הדברים אשר נדונו במסגרת הפגישה המשותפת שעולה כי התקיימה מספר ימים קודם לכן.

ביום 25/1/14 נערך על ידי התובעת דו"ח סיכום פעילות 4 (מס' 38736) שעסק בשירותי אינטרנט, קווי תקשורת שונים למסלולים כדאיים ומשתלמים יותר וביטול שירותים אשר לא נעשה בהם שימוש.

כחודשיים לאחר מכן, ביום 25/3/14 נערך על ידי התובעת דו"ח סיכום פעילות 5 (מס' 38759) במסגרתו טענה התובעת כי היא פעלה לטיפוח לציר PRI.

ביום 3/5/14 תמה התקופה בת 18 חודש מיום תחולת ההסכם ואשר הוגדרה כאמור כנקודת יציאה.

ביום 25/5/14 נערך על ידי התובעת דו"ח סיכום פעילות 6 (מס' 31004) במסגרתו טענה התובעת כי היא פעלה להעברת/עדכון שירותי תקשורת סלולרית.

ביום 23/6/14 השיבה מיכל לפנייה של לילך (דוא"ל קודם של האחרונה בקשה לחיסכון המצטבר) ובתוך כך ציינה כי היא עובדת על החיסכון המצטבר. יומיים לאחר מכן, ביום 25/6/14 צירפה מיכל ללילך סטטוס פעילות (צורפה טבלה לפיה החיסכון ב-9 נושאים ללא אזכור תחום הקייטרינג) העומד על 416,456 ₪. כשלושה שבועות לאחר מכן, ביום 17/7/14, צירפה מיכל סטטוס פעילות מעודכן בו נוספה עמודה של "חיסכון ל-36 חודשים על פי הלקוח" כשהסכום שצוין לצידו היה 185,696 ₪.

ביום 25/9/14 נערך על ידי התובעת דו"ח סיכום פעילות 7 (מס' 38812) במסגרתו טענה התובעת כאמור כי היא פעלה להעברת/עדכון שירותי אינטרנט, קווי טלפון וערוצי פרסום.

ביום 25/1/15 נערך על ידי התובעת דו"ח סיכום פעילות 8 (מס' 31049-1) במסגרתו טענה התובעת כי פעלה לעדכון תנאי התקשרות עם ספק שירותי תקשורת סלולרית.

ביום 17/2/15 פנו הנתבעות אל התובעת במכתב שכותרתו "גמר חשבון וסיום התקשרות" בו צוינו הדברים הבאים:

"שלום רב,
לפני מספר חודשים הודענו לכם על רצוננו לסיים את ההתקשרות ביננו ואף לא העברנו שקים נוספים.
ביקשתם אפשרות להוכיח לנו ששירותכם אכן נחוץ לחברתנו והסכמנו לבחון את הדברים.
עד היום, לצערנו, לא ראינו הוכחה שכזו ואנו מבקשים לסיים את תקופת ה"מבחן".
נבקשכם להעביר אלינו לבדיקה מסמך חשבון עבור כל התקופה במהירות על מנת שהדברים לא יגררו ולא נאלץ לבקשה הארכת הערבות הבנקאית לעוד שנה".

ביום 22/3/15 הגיבה התובעת להודעה הנ"ל, ובמסגרת מכתב תגובה של מיכל מאותו מועד, צורף פירוט חיסכון על בסיסו נטען כי ניתן ללמוד על כך שהתובעת עמדה בהתחייבותה בהסכם. כן, נטען שסכום הבונוס עומד על 51,851 ₪ וגובה יתרת התשלום השכ"ט (שלא שולם מחודש 4/1014 עומד על 78,234 ₪) ומבוקשת פגישה דחופה בהקדם.

ביום 23/3/15 (כיום לאחר מכתב התגובה הנ"ל) פנתה נציגת הנתבעות טניה ל תובעת בבקשה לקבל את סיכומי הפעילות (כעולה מעדותה של לילך טניה הייתה בזמנים הרלוונטיים מנהלת חשבונות העובדת תחתיה; ר' ע' 68 שו' 28 לפרו').

ביום 25/3/15 עדכן נציג התובעת (שמוליק) את טניה שסיכום פעילות זה טרם יצא אל הנתבעות ובתשובה זו נכלל החישוב הבא: קייטרינג – חיסכון נטען ל-3 שנים סך של 142,560 ₪. סולר – חיסכון נטען לליטר בסך 0.37 ₪ ובסך הכל 59,508 ₪.

ביום 31/3/15, כשבוע לאחר פנייתו של שמוליק, פונה אליו טניה ומבקשת הסבר לחישוב החיסכון בתחום הקייטרינג וכנ"ל לגבי עדכון ההנחה בסולר.

במסגרת המענה של שמוליק מאותו מועד, ביקש האחרון להבהיר שבנושא הקייטרינג הוא התנהל מול דורון כאשר בסופו של יום נותר ספק הקייטרינג הנוכחי אשר רצה להעלות את המחיר מ-23 ₪ ל-26 ₪, כשבעקבות ההתערבות של התובעת המחיר נותר 23 ₪. בעניין הדלק טען שמוליק כי הייתה פניה לספק כפי שתמיד נעשה מדי חודשיים.

ביום 3/5/15 פונות הנתבעות למיכל בפנייה שכותרתה "התחשבנות לסיום התקשרות". בסעיף 9 נכללה טבלה שלצידה צוין כי מבדיקה שערכו הנתבעות לבחינת הצלחת התובעת, נראה בבירור כי היא לא עמדה בתנאי ההסכם. כך, נטען שסכום החיסכון שהושג בפועל לתקופה 12/2012 עד 6/2014 הינו 55,164 ₪ ועל כן, על התובעת להשיב סך של 61,836 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה. הנתבעות ביקשו להדגיש באותו מכתב ועל מנת להסיר כל ספק שמעולם לא דובר ובטח שלא סוכם על שום סוג של התחשבנות מ-"סימולציות חיסכון עתידי צפוי".

כחצי שנה לאחר מכן עוברת ההתכתבות בין הצדדים להתנהל בין באי כוחם; 11/10/15 – מכתב מטעם ב"כ התובעת (עו"ד יואב קרמר) לנתבעות, בו נטען בין היתר, כי ההודעות ששוגרו אל התובעת ביום 22/1/15 וביום 17/2/15 התקבלו בהפתעה וכי הרצון להביא לסיום ההסכם הינו בניגוד לאמור בו; 1/11/15 - מכתב תגובה של ב"כ הנתבעות (עו"ד גבי דור) בו נטען, בין היתר, כי דו"חות התובעת כללו נתונים "שאינם אמת" וכי לא זו בלבד שלרשות הנתבעות עמדה הזכאות להפסיק את ההסכם אלא שעל התובעת מוטלת החובה להשיב לידיהן את שכר הטרחה שנגבה; 29/11/15 – מכתב תשובה לתגובת ב"כ הנתבעות.

לא בכדי בחרתי לפרט את רובה ככולה של השתלשלות הדין ודברים בין נציגי הצדדים בתקופת ההתקשרות אשר כאמור החלה עם החתימה על ההסכם מיום 4/11/12 ואשר כוללת בחובה התייחסות להסכמות המקוריות וכן להסכמות מתפתחות ומאוחרות. זאת מאחר והנני סבורה כי יש בעיקרי התיעוד הכתוב אשר עולה מחומר הראיות שהונח בפניי, כדי לספק תמונת מצב נכונה ומהימנה מזמן אמת אודות התנהלות הצדדים ואת השתלשלות הדברים כהווייתם. כפועל יוצא מכך, יהיה ראוי לגבש את המסקנות הצריכות אשר יסייעו להכרעת המחלוקות בין הצדדים. ההעדפה להסתמך על תיעוד זה נכונה ביתר שאת במקרה דנן בשעה ששני הצדדים לא הביאו לעדות את נציגיהם שונים אשר היה להם חלק בהתנהלות האמורות, ובפרט התובעת אשר נמנעה מלהביא לעדות את דניאל, מי שריכז מטעמה את הטיפול בנתבעות בתקופה של עד החלפתו במיכל כאמור. ברי כי בנסיבות אלה כל צד מושתק מלטעון להפעלת החזקה הראייתית בדבר אי הבאת עדים, כמו גם טענה מצד מי מהצדדים אודות אי קבילות של התכתבות שנערכה על ידי מי מבעלי התפקידים שלא הובאו לעדות, וככל ששני הצדדים מבקשים להיבנות מתכתובות של נציגים אלה שנעדרו כאמור.

המסקנה הראשונה אליה אני מגיעה על בסיס האמור הינה שאין להכיר בטענת הנתבעות כי הן הודיעו לתובעת על הפסקת ההתקשרות בהתאם לאמור בהסכם. הוראות ההסכם קבעו באופן מפורש כי נקודת היציאה תהיה בחלוף 18 חודשים כאשר באם כוונת אחד הצדדים לעשות כן, עליו להודיע על כך בכתב לפחות חודשיים לפני נקודת היציאה. עיון במסכת התכתובות האמורה מעלה כי הכוונה והרצון המפורשים לסיים את ההתקשרות מצאו ביטויין רק בהודעת הנתבעות מיום 17/2/15 שנשאה את הכותרת "גמר חשבון וסיום התקשרות". כל ניסיון מצד הנתבעות לראות בהודעה מוקדמת להודעה הנ"ל, כמקיימת אחר הודעת הפסקת התקשרות, דינו להידחות – הן משום שאין בנ מצא הודעה מפורשת שכזאת, ולרבות במועד שנקבע בהסכם והן משום שהנתבעות לא התנהלו עד לאותו מועד של ההודעה מיום 17/2/15 כמי שהפסיקו את ההתקשרות. כך, בכל הקשור לניסיון של לילך בעדותה מלהיבנות מההודעה שנשלחה ביום 23/7/13, הרי שיש לדחות ניסיון זה, מקום בו ניסוח בדמות "אני חושבת.." אינו יכול להוות הודעה מפורשת על כוונה לסיום ההתקשרות, ולבטח לא כאשר עולה מחומר הראיות בעקבות פגישה עם מיכל שנערכה לאחר 23/7/13 (ושהתמנתה כאמור במקומו של דניאל), המשיכה התובעת בעריכת דו"חות אודות השגת חסכונות בתחומים שונים, כמו גם לאור דרישתן של הנתבעות להארכות תוקף הערבות הבנקאית.

מן העבר השני, מצאתי לדחות את טענת התובעת כי מקום בו לא ניתנה מצד הנתבעות הודעת ביטול עובר לנקודת היציאה על פי ההסכם, אזי יש לראות את תקופת ההתקשרות ככזו שחלה עד לתום 36 החודשים (שמיום תחולת ההסכם). ממסכת ההתכתבויות הנ"ל עולה כי טרוניות והסתייגויות מצד הנתבעות אודות התנהלותה של התובעת בקיום התחייבויותיה בהסכם, הובאו כבר זמן לא רב לאחר תחילת ההתקשרות. כן, נלמד כי הצטברותן של טענות אלה הביאה לידי כך שבסופו של יום מצאה התובעת להחליף מיוזמתה את הנציג המטפל, דניאל, במיכל, כשלא מצאתי שעלה בידי האחרונה לספק הסבר משכנע לפיו 'הזזתו' של דניאל מטיפול בנתבעות הייתה בשל סיבה אחרת. אחת הסיבות לאי שביעות רצון זו היו גילויים שונים של הנתבעות אודות קיומן של נתונים שגויים בדו"חות ובכלל זה, הטעות שנפלה בשער הדולר בכל הקשור לספק בתחום השילוח הבינלאומי (פרידנזון) ושבה הודתה התובעת (ר' עדות מיכל בע' 24 31-33; ע' 25 שו' 1-3 לפרו'). בנסיבות אלה, קשה לקבל את עמדת התובעת כי יש לראות את תקופת ההתקשרות ככזו שהייתה אמורה להימשך עד תום 36 החודשים מיום תחולת ההסכם, רק משום שהנתבעות לא הודיעו על סיום ההתקשרות במועד שנקבע ביחס לנקודת היציאה. עמדה זו אולי הייתה יכולה להתקבל באם התנהלות התובעת לא הייתה חפה מפגמים וסרבול בכל הקשור לפניות הנתבעות בזמן אמת להבהרות והסברים שנדרשו, כמו גם עריכת סיכום כולל וברור מיוזמתה של "החיסכון בפועל", עובר לנקודת היציאה כפי שנקבע בהסכם. בהקשר זה אציין כי יש לדחות כל טענה מצד התובעת אודות זאת שהנתבעות לא השיגו על הדו"חות שערכה שכן התכתובות מזמן אמת מלמדות אחרת. הצטברות של האמור לעיל, מביאה אותי למסקנה כי עמדה לנתבעות הזכאות להפסיק את ההסכם עובר לתום 36 החודשים של התקופה החוזית.

פועל יוצא של שתי המסקנות האמורות הינו שהתובעת זכאית לשכר טרחה בגין התקופה שבין תום 18 החודשים הראשונים של תקופת ההתקשרות החוזית ועד להודעה המפורשת של הנתבעות על רצונן בסיום ההתקשרות – 17/2/15 – פרק זמן של 9 חודשים ו-12 יום. אוסיף ואציין כי גם אם מצאתי לעיל שהתנהלות התובעת לא הייתה חפה מפגמים, אין מקום לשלול ממנה את שכר טרחתה החודשי ו/או להפחיתו, וזאת מאחר שהנתבעות הסכימו עם חלק מהחסכונות שהוצגו בפניהן, הן בזמן אמת והן במסגרת חוות הדעת של רואה החשבון מטעמן.

בכל הקשור לסעד הכספי הנוסף לו עתרה התובעת ושמקורו בבונוס לו נטען כי היא זכאית נוכח ההגעה הנטענת של התובעת ליעד החיסכון, ייאמר מיד כי לא מצאתי להיעתר לו. ראש וראשון לנימוקיי הינו העדר גיבוי הנתונים ואסמכתאות רלוונטיים מזמן אמת להוכחת החיסכון; מקום בו הדו"חות אשר ערכה התובעת לא היו מגובים (במסגרת חומר הראיות שהונח בפניי) בנתון ההשוואתי וההכרחי בדמות שיעור ההוצאה של מלוא 12 החודשים שקדמו למועד תחילת היישום של חיסכון כזה או אחר, אזי יש בנמצא חסר משמעותי המאיין את היכולת לבחון את החיסכון וההשוואה המתבקשת.

הנה כי כן, מקום בו החיסכון הנטען בדו"חות האמורים אינו מגובה בתמונת מצב מלאה המאפשרת להתחקות אחר הממוצע הכמותי של "צריכת הלקוח" – 12 החודשים כאמור שקדמו לתחילת היישום כפי שנקבע בהסכם – אין בידיי לקבל את שיעור החיסכון הנטען.

אם לא היה די באמור, הרי שמצאתי לדחות בנוסף את ניסיון התובעת להיבנות מניסיונה לייחס לעצמה את רכיב החיסכון בתחום הקייטרינג; מחומר הראיות עולה כי מחיר המנה עם הספק בזמנים הרלוונטיים נותר 23 ₪ למנה ולא שוכנעתי כי הבחירה של אותו ספק להותיר את המחיר נבעה על רקע התערבות של התובעת במישרין או בעקיפין. גם את ההתקשרות עם הספק המאוחר בתחום זה לא מצאתי ככזאת שהושגה בזכות התובעת, מה גם שיש בחשבוניות נשוא נ/1 (החל מחשבונית 1059 ואילך), כדי לתמוך בטענת הנתבעות בסיכומיהן כי מחיר המנה כלל עלה בהמשך ההתקשרות עם הספק החדש ולא נותר כשהיה.

די בדחיית רכיבי החיסכון הנטענים הנ"ל (ואף מבלי להכריע את המחלוקת הפרשנית בין הצדדים לעניין עיקרון החישוב של החיסכון), על מנת להפחית באופן קרדינלי את יעד החיסכון הנטען ואשר יש בו לזכות את התובעת בבונוס.

בכל הקשור לסעד המבוקש אודות עלות הארכת הערבות הבנקאית, הרי שלא ברור לי כלל פשרו ככל שהיה היגיון כלכלי מצד הנתבעות להאריך את תוקף הערבות הבנקאית באם היא פקעה לפני תום התקופה החוזית המלאה וככל שצפייתה של התובעת הייתה כי ההתקשרות תימשך. כך או כך, ההוצאה הנטענת לא גובתה בכל אסמכתא רלוונטית ואף מטעם זה לא מצאתי להיעתר לסעד זה.

סוף – דבר:

לאור כל האמור, דין התביעה להתקבל בחלקה, רק כאמור ביחס לזכאות התובעת לשכר טרחה לתקופה שבין תום 18 החודשים הראשונים של תקופת ההתקשרות החוזית ועד להודעה המפורשת של הנתבעות על רצונן בסיום ההתקשרות – 17/2/15. פרק זמן זה המסתכם בתשעה חודשים ו-12 יום (9.4 חודשים לצורך החישוב האריתמטי) ובתוספת מע"מ והצמדה וריבית - מזכה את התובעת בסך של 75,387 ₪, ובסכום זה הנני מחייבת את הנתבעות לשלם לידי התובעת.

כן תישאנה הנתבעות בהוצאות התובעת ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 15,000 ₪.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.

ניתן היום, ח' אלול תשע"ט, 08 ספטמבר 2019, בהעדר הצדדים.