הדפסה

בית משפט השלום בפתח תקווה ת"א 56343-12-16

בפני
כבוד ה שופטת, סגנית הנשיאה שלהבת קמיר-וייס

התובעים
הנתבעים שכנגד

  1. אייל גור אריה
  2. תמר גור אריה

ע"י ב"כ עוה"ד יצחק פסטרנק

נגד

הנתבעים
התובעים שכנגד

  1. אורן ויסמן
  2. אליאנה(אילנה) ויסמן

ע"י ב"כ עוה"ד חיים סודקביץ

פסק-דין

לפניי תביעה כספית בסך של 459,631 ₪ ותביעה כספית שכנגד בסך של 104,800 ₪, בגין מחלוקות אשר התעוררו בין הצדדים בעקבות נזקים אשר נגרמו עקב אירוע שריפה אשר פרץ בבית הנתבעים (להלן: "ויסמן") והתפשט לבית התובעים (להלן: "גור אריה") ובעקבות אירועים שקרו אגב תיקון נזקי השריפה.
רקע:
הצדדים היו שכנים בבית דו משפחתי (184) בישוב הקהילתי נילי, כל אחד מהם בבית דו קומתי בשטח של 130 מ"ר (כ- 65 מ"ר בכל קומה).
ביום 21.01.14 בשעה 01:30 לערך העיר הנתבע 1 (להלן: " אורן") את גור אריה בדפיקות על דלת ביתם, בשל כך שפרצה שריפה בביתו.
הודעה על אירוע הדליקה התקבלה בתחנת הכיבוי והצלה בשעה 01:50 וצוות כיבוי הגיע למקום לאחר כשבע עד 10 דקות.
ביתם של ויסמן נשרף כליל ובית גור אריה ותכולתו ניזוקו מהאש, מהעשן ומהמים אשר שימשו לכיבוי האש. בעקבות השריפה לא יכלו הצדדים לשוב לגור בבתיהם, גור אריה נדרשו לשפץ ולתקן את הנזקים וויסמן נדרשו לפנות את שרידי ביתם ולבנות בית חדש תחתיו.
גור אריה טוענים כנגד ויסמן שהשריפה פרצה עקב הצתה מכוונת או רשלנותם או שכתוצאה מרשלנותם היא עברה לביתם של גור אריה ולכן תובעים מהם פיצוי בגין נזקים אשר לא שולמו על ידי הביטוחים שהיו לגור אריה ושפיצו אותם על החלק הארי של נזקיהם.
ויסמן טוענים בתביעה שכנגד לנזק עקב התנגדות גור אריה לבקשת ויסמן להיתר בניה לבית החדש שבנו וכן לנזקים אשר נגרמו לטענתם ב מהלך עבודות השיקום של בית גור אריה.
לאחר הגשת כתב התביעה הוטל ביום 08.02.17 לבקשת גור אריה עיקול זמני על יתרת כספי התמורה אשר נותרו בידי צד ג' אשר רכש את ביתם החדש של ויסמן. העיקול הזמני הותנה בהפקדת עירבון בסך 30,000 ₪ אשר הופקדו על ידי גור אריה בקופת בית המשפט ביום 09.02.17.
ביום 21.02.17 בוטל צו העיקול הזמני, לאחר שהתקיים דיון במעמד הצדדים בפני כבוד הרשמת הבכירה אפרת רחלי מאירי - מרקוביץ, בבקשת ויסמן לביטול העיקול הזמני.
ביום 04.05.17 הגישו ויסמן בקשה לחילוט כספי העירבון בטענה, כי עקב העיקול הזמני לא העביר להם רוכש הנכס, ישראל וורצל, שרכש את בית ויסמן החדש עם רעיתו, את יתרת התמורה במועד מסירת החזקה אלא שזו הועברה לנאמנות וכאשר בוטל העיקול סרב הרוכש לשחרר את יתרת התמורה בטענות לקיומם של ליקויים שונים בממכר. לטענת ויסמן, הם נאלצו לוותר על סך של 20,000 ₪ בכדי לשכנע את הרוכש לשחרר את יתרת התשלום מבלי להידרש להליך משפטי מולו.
בתגובה לבקשה, טענו גור אריה, כי נמסר להם מהרוכש שביום שנועד לקבלת החזקה הגיע לבית ויסמן וגילה ליקויים רבים אשר אותם לא ראה קודם לכן ועל כן דרש את תיקונם בטרם העברת יתרת התשלום . עקב סירוב ויסמן לתקן, לא נתן אישורו להעברת יתרת התמורה. הסכום של 20,000 ₪ הוא פשרה של קיזוז כנגד הליקויים אשר נמצאו בנכס.
בתשובתם, טענו ויסמן , שאלמלא העיקול לא היו מוסרים את החזקה בנכס מבלי שקיבלו את יתרת התמורה ולא היו נאלצים לוותר על 20,000 ₪ בכדי לקבל את יתרת התמורה.
בהחלטתי מיום 01.10.17 הוריתי לצדדים להביא ראיות גם בעניין זה וכי ההחלטה בבקשה לחילוט העירבון תינתן במקביל לפסק הדין, וזאת בהחלטה נפרדת הואיל ואינה חלק מפסק הדין אלא החלטה אחרת.
עיקרי טענות הצדדים
טיעוני התובעים
גור אריה טוענים כי האשם לפרוץ השריפה מוטל על ויסמן, וכי מיד לאחר גילוי השריפה ועדיין כאשר היא הייתה קטנה, נמנע אורן מלכבות אותה וכן לא התקשרו ויסמן להזמין את כוחות כיבוי האש, אלא רק לכל הפחות 20 דקות מאוחר יותר וכאשר האש כבר התעצמה ובכך הקשו על הכיבוי ותרמו לאחיזת האש ומעבר האש לבית גור אריה.
נטען כי ממועד האירוע לא יכלו גור לחזור לגור בביתם במשך 11 חודשים וזאת, בין השאר, עקב התעכבות ויסמן בפינוי שרידי ביתם אשר הוגדר כ"אובדן מוחלט".
גור אריה היו מבוטחים אך קיבלו תגמולי ביטוח רק בעבור 6 חודשי שכירות, לכן תובעים בגין חמשת חודשי השכירות שלא התקבלו תגמולי ביטוח בגינם.
לגור אריה היה כיסוי ביטוחי לנזקים נוספים, אך התקבולים מחברות הביטוח היו חלקיים ולא כיסו את מלוא הנזקים ולפיכך תובעים גור אריה את הנזקים הנטענים אשר לא כוסו לטענתם מתגמולי הביטוח וכן נזקים אשר לטענתם לא היו מכוסים בביטוח כלל ופיצוי בגין עוגמת נפש.
גור אריה הכחישו טענות ויסמן בתביעה שכנגד אחת לאחת, כאשר בסיסן העיקרי של הטענות בכך שהבית שבנו ויסמן היה גדול משמעותית מזה שנהרס בשריפה וזה הביא גם להתנגדותם למתן היתר הבניה, אשר לדעתם היה בו משום פגיעה בהם. הגדלת ביתם של ויסמן חייב בניית קו ביוב חדש ושינוי תוואי, החרבת ביתם של ויסמן נעשתה בחלקה על גדר ההפרדה וחייבה בנייתה מחדש ולצורך חפירת בריכת שחייה נזקקו ויסמן לפינוי האדמה מהחצר ולא לפינוי פסולת, כאשר הבריכה מוקמה במקום בו עמד הדק אותו פינו ויסמן בעצמם. גור אריה דחו והכחישו כל טענות ויסמן כלפיהם.
טיעוני הנתבעים
ויסמן טענו, כי האש פרצה עקב תקלה במפסק של הדוד ללא כל התרשלות מצדם ואין ליחס להם כל חבות בגין נזקי גור אריה. דחו טענות גור אריה בדבר התרשלות כזו או אחרת.
ויסמן טענו כי לפני התביעה דרשו מהם גור אריה סך של 68,400 ₪ בלבד על סמך חוות דעת שמאי וגם לאחר שהסתיימו השיפוצים עדיין התביעה נסמכת על חוות דעת השמאי ולא על העלויות בפועל.
לטענת ויסמן, גור אריה לא נאלצו להתפשר מול חברות הביטוח וקיבלו מהן פיצוי על מלוא הנזקים שנגרמו להם, הואיל ותקרת הביטוח שלהם הייתה גבוהה מהסכום שקיבלו ורוב הכסף הועבר להם כמקדמות ו כסכומים שלא היו שנויים במחלוקת.
נטען כי גור אריה לא הציגו קבלות על רכישת תכולה בסכומים גבוהים יותר מאלו שניתנו להם מהביטוח.
ויסמן מכחישים אחריות עקב עיכוב בהריסת הבית, הואיל ונדרש היתר לצורך הריסת הבית אשר היה חלק מבקשה להיתר הבניה לביתם החדש אשר גור אריה סירבו לחתום עליה בניסיון לסחוט מהם כספים. ויסמן טוענים כי לא נכנעו ללחצים ובגין הנזקים שנגרמו להם מסירובם של גור אריה לחתום על הבקשה להיתר בניה הגישו את התביעה שכנגד.
התביעה שכנגד היא כאמור הואיל וגור אריה סרבו לתת הסכמה לבקשה להיתר בניה ואף הגישו התנגדות לוועדה המקומית לתכנון ובניה אשר נדחתה לאחר שנדונה. עקב כך התעכבה לטענת ויסמן בניית ביתם והם נאלצו לגור בשכירות בקראוון תקופה ממושכת יותר של 14 חודשים.
בנוסף טוענים ויסמן כי במסגרת העבודות שביצעו גור אריה נסתמה בריכת הביוב של ויסמן והם נאלצו להחליף את צנרת הביוב של ביתם וכן נפגע כבל הזנת החשמל באופן שהצריך את ויסמן לחפור קו הזנה חדש.
כמו כן נטען שעובדי גור אריה שברו את גדר ההפרדה לצורך נוחות המעבר, הרסו את הדק של ויסמן והותירו פסולת בניין ואת המטבח שפורק בחצר של ויסמן אשר נאלצו לשאת בעלויות התיקון והפינוי.
בנוסף טענו ויסמן כי בתקופת העבודות בבית ויסמן שלחו לבקשת גור אריה את השיפוצניק לבצע עבודות שונות בביתם ושקנו והתקינו על חשבונם 2 גופי תאורה.
ראיות הצדדים:
מטעם התובעים (הנתבעים שכנגד) הוגשו הראיות הבאות:
תצהירי עדויות ראשיות של שני התובעים, הוזמן לעדות רוכש בית הנתבעים, מר ישראל וורצל, והוגשו עשרים ושמונה מוצגים במסגרת מוצגי התביעה (סומני א' –כ"ח למוצגי התביעה).

מטעם הנתבעים (התובעים שכנגד) הוגשו הראיות הבאות:
חוות הדעת של שלושה מומחים שונים, שהינם כולם חוקרי שריפות בהכשרתם: אשר סלוצקי, שחר דדון וישעיהו מור, חוות דעת נוספת של מומחה לתשתיות מים, דן ארבל, תצהירי עדויות ראשיות של שני הנתבעים. הוזמן לעדות שכן של הצדדים מר יצחק לוי, והוגשו עשרה מוצגים במסגרת מוצגי ההגנה (סומנו א'- י' למוצגי ההגנה).

דיון והכרעה:
התביעה עיקרית:
הצדדים אינם חלוקים כי הוראת החוק החלה על המקרה הנדון הינה הוראת סעיף 39 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], שהרי אין חולק כי המדובר במקרה זה באירוע שריפה שפרצה בבית משפחת ויסמן והתפשטה לבית גור אריה.
שלושה חוקרי שריפות מומחים שונים בדקו את האירוע, כשאחד מהם (מר שחר דדון מא.א. ברית בע"מ) הינו מטעם מנורה חברה לביטוח בע"מ, שביטחה בכלל את בית גור אריה, אחד מהם (מר ישעיהו מור) הינו מטעם הפניקס חברה לביטוח בע"מ, שביטחה את בית ויסמן , והשלישי הינו מר אשר סלוצקי שיום למחרת השריפה היה במקום ובדק את סיבת האירוע.

כל שלושת חוקרי השריפות אשר הגישו חוות דעת מפורטות מטעמם, ושניים מהם (ה"ה שחר דדון ואשר סלוצקי), אף נחקרו על חוות דעתם (מר ישעיהו מור לא נחקר הואיל ונפטר לבית עולמו קודם למועד ישיבת ההוכחות), וחוות דעתם לא קועקעו בחקירתם - תמימי דעים באשר לשתי המסקנות הבאות:
ראשית - אין כל חשש להצתה ו/או למעורבות של ויסמן באירוע ובכך נדחתה מכל מכל תיאוריית הקונספירציה שהעלו גור אריה.
שנית – מקור השריפה הינו בכשל במפסק של דוד המי ם החשמלי שהיה מצוי בקומה השניה בבית ויסמן.
אני דוחה טענת גור אריה לפיה המפסק הנ"ל הותקן על ידי חשמלאי שאינו מוסמך ובאופן לא מקצועי.
אני מאמינה לויסמן כי התקנת המפסק נעשתה עוד בשנת 2012 על ידי חשמלאי מוסמך בשם דור שמואל, שתעודת ההסמכה שלו הוצגה כמוצג ו' , למוצגי התביעה, שביצע באותה השנה עבודות חשמל שונות בבית ויסמן, ובית היתר, התקין את מפסק הטיימר בדוד המים החשמלי, כשהמפסק היה מתוצרת חברת מ. וייסבורד, שהינה מהחברות המ וערכות והידועות בתחום.
כל שלושת חוקרי השריפות קבועו חד משמעית שהכשל היה במוצר עצמו ולא בהתקנה, ואני נותנת אמון מלא בעדותו של המומחה מר אשר סלוצקי, שהבהיר בעדותו כי מי שהרכיב את המפסק לא התרשל בתפקידו, שכן אילו כך היה הדבר הרי שהמפסק לא היה עובד אפילו לפרק זמן קצר, ואילו כאן המפסק עבד משנת 2012 ועד לשנת 2014 (ראה עמוד 55 לפרוטוקול , שורות 22-35, ועמוד 56 לפרוטוקול, שורות 1- 9).
אינני מאמינה לעדות גור אריה לפיה ויסמן סיפר לו כי כמה ימים לפני השריפה שמע רעשים מכיון המפסק והתעלם.
הגעתי לכלל מסקנה, לאור חוות דעתם של שלושת המומחים ועדות ויסמן שאני נותנת בהם אמון מלא, שלא היתה התרשלות כלשהי מצד ויסמן בכל מה שנוגע לאירוע פרוץ השריפה, ובנסיבות שכאלה, ועם כל הצער על הנזק שנגרם לבית גור אריה, ושבגינו הם פוצו על ידי חברות הביטוח שלהם, אין לויסמן כל אחריות לאירוע השריפה.
כמו כן, הגעתי לכלל מסקנה שגם בכל הנוגע להתפשטות השריפה לבית גור אריה, אין לויסמן התרשלות כלשהי שבגינה יש לחייבם. במשך שעה ארוכה, לאחר פרוץ השריפה, האש לא הגיעה באופן משמעותי לבית גור אריה על פי עדותו שלו. כעולה מדו"ח כיבוי האש (מוצג ב') עדותו של השכן יצחק לוי, וחוות דעתו של המומחה מר דן ארבל, שהוזמנה על ידי חברת הביטוח הפניקס, מבטחת בית ויסמן לצורך הערכת תביעת שיבוב, פעולות הכיבוי ארכו זמן ולא צלחו מטעמים שכלל אינם קשורים בויסמן – מנוף הכבאות של מכבי האש לא עבד, הכבאים נתקלו בבעיות של העדר לחץ מים בשל תשתית המים המצויה בישוב נילי, ו בסופו של דבר, הבעיות והעיכובים בפעולות הכיבוי הם והם בלבד היו אלו שבגינם לא נמנעה התפשטות האש אל עבר בית גור אריה, והנזקים שנגמרו לבית גור אריה עקב כך.
שוכנעתי, באופן חד משמעי, כי השריפה פרצה במקרה הנדון, לא בגין התרשלותם של משפחת ויסמן אלא מחמת כשל לא ברור במוצר חשמלי שנרכש מגורם בעל מוניטין והותקן כראוי על ידי חשמלאי בעל מקצוע, וכי התפשטות האש לעבר בית גור אריה, לאחר שכוחות הכיבוי הוזעקו על ידי ויסמן במועד הראשון האפשרי מבחינתם, אחרי שדאגו שבני ביתם ובני משפחת גור אריה יצאו מבתיהם, נבעה מציוד כיבוי שחלקו לא היה תקין ותשתית המים הבעייתית ביישוב מגורי הצדדים , אשר הקש תה על כיבוי האש במהרה וטרם הגעתה לבית גור אריה.
ביתם של משפחת ויסמן נשרף כולו באירוע. אכן גם ביתם של גור אריה ניזוק ולמזלם, היו הם מבוטחים ופוצו היטב על נזקיהם.
לצערי, גור אריה לא גילו חמלה על שכניהם ולמרות שבית משפט זה הפציר בהם לסלק את התובענה ללא צו להוצאות, בהעדר עילה מוכחת, לא השכילו גור אריה (בניגוד לויסמן שנכונו לוותר על תביעתם הנגדית), להסכים לסילוק האמור והדבר יבוא לידי ביטוי בהוצאות המשפט שיוטלו להלן.
סיכום ביניים בנוגע לתביעה העיקרית:
ויסמן עמדו בנטל המוטל עליהם לפי סעיף 39 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] להראות כי מקור האש ו/או התפשטותה לא נגרמו בכשל התרשלות מצידם. נטל זה הורם במלואו על ידי ויסמן בראיות שהוגשו מטעמם.
כפי שעולה מהראיות האובייקטיביות שנשמעו בתיק, ובעיקר שלוש חוות הדעת השונות של חוקרי הש ריפות שבאו מטעמם של גורמים שונים, ושהוגשו בתיק על ידי ויסמן (ואף לא אחת על ידי גור אריה ! ), דו"ח כיבוי האש, עדות השכן יצחק לוי וחוות הדעת של המומחה מר דן ארבל, ביחס לתשתיות המים של המושב נילי - השריפה פרצה מכשל ב מפסק של הדוד החשמלי לחימום המים. היינו : פגם במוצר עצמו, ומבחינת ויסמן המדובר בנזק של כוח עליון שהם לא יכלו לצפותו או למנעו. לא היתה כל פעולה שיכלו ויסמן לעשות על מנת למנוע את התפרצות השריפה, וגם לא את התפשטותה שנבעה מבעיות ב פעולות הכיבוי לאור ציוד של כיבוי האש שלא עבד ותשתיות מים בעייתיות בישוב שבו התגוררו הצדדים.

לאור מסקנתי בשאלת האחריות, אין צורך לדון בגובה הנזקים הנטענים, הן הממוניים והן הלא ממוניים.

בנסיבות שכאלה, הנני דוחה את התביעה הראשית ומחייבת את התובעים, ביחד ולחוד, לשלם לנתבעים ביחד הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל בסך של 30,000 ₪.

התביעה שכנגד:
במסגרת התביעה הנגדית נטען לנזק כספי של שכירות מיותרת של קראוון בגין עיכוב שנגרם על ידי גור אריה לקבלת היתר בניית בית ויסמן החדש, עקב התנגדות שהגישו גור אריה למתן היתר הבניה לבניית ביתם החדש של גור אריה, שנבנה חלף הבית שנחרב באירוע השריפה.
אני דוחה את מרכיב זה בתביעה שכנגד.
לא שוכנעתי שהזמן שנדרש להוצאות היתר הבנייה, התמשך מעבר לסביר בנסיבות המקרה דנן, בעטיים של גור אריה וכי ההתנגדות הוגשה על ידי גור אריה שלא בתום לב.
גם הרכיב הנוסף של התביעה שכנגד, לפיו גור אריה השתמשו בשטח של ויסמן במהלך עבודות הבנייה והשיפוץ שבוצעו על ידי גור אריה וגרמו לנזקים לשטח ולמבנה, נדחה על ידי.
אמנם, לויסמן אין אחריות משפטית, כפי שהוכרע לעיל, לאירוע השריפה, אך אין להתעלם כי בעטייה של השריפה שפרצה בביתם ניזוק בית משפחת גור אריה וזה האחרון נדרש לעבודות שיפוץ ובניה.
במסגרת השיפוץ, נכנסו עובדי הבניין בדלית ברירה גם לשטחם של ויסמן, וברור לי שהשתדלו למזער כל נזק ומטרד. שוכנעתי, כי התביעה הנגדית, שלא קדמה לה כל דרישה של ויסמן מגור אריה, הוגשה רק כמשקל נגדי לתביעה העיקרית והיה ראוי לפחות מהבחינה המוסרית שויסמן לא יגישוה. זאת בשים לב לעובדה שרק בעטיה של השר יפה, שמקורה בבית ויסמן, נדרשו גור אריה לעבודות הבניה והשיפוץ בביתם שלהם ולא ראו י שויסמן יבואו בטרוניה בנדון דא.
סיכום ביניים בנוגע לתביעה שכנגד:
ויסמן לא עמדו בנטל המוטל עליהם לשכנע בקיום עילה לתביעה הנגדית.
הסעדים שנדרשו בתביעה שכנגד באו לאוויר העולם אך בתגובה להגשת התביעה העיקרית.
היתה קנטרנות וחוסר תום לב מצד ויסמן בהגשת תביעה שכנגד בקשר לנזקי רכוש בשטח שנשרף כליל ובבניין שהוכרז כאובדן מוחלט ונהרס עד היסוד ובקשר לעבודות שיפוץ ובניה שכל כולן נדרשו בגין אש שהתפשטה מבית ויסמן לבית גור אריה.
מוטב היה לה לתביעה הנגדית שלא היה מוגשת כלל וכאמור, היא הוגשה אך ורק על מנת לשמש כמשקל נגד לתביעה הראשית.
בנסיבות שכאלה, הנני דוחה את התביעה שכנגד ומחייבת את התובעים שכנגד, ביחד ולחוד, לשלם לנתבעים שכנגד ביחד הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 15,000 ₪.

סוף דבר:
התביעה והתביעה שכנגד נדחות.
בשקלול הוצאות המשפט ושכ"ט העו"ד, הנני מחייבת את התובעים, משפחת גור אריה, לשלם לנתבעים, משפחת ויסמן, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 15,000 ₪, שישולם בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן, יתווספו עליו הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד למועד התשלום.

המזכירות תשגר פסק-הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ב אדר ב' תשע"ט, 19 מרץ 2019, בהעדר הצדדים.