הדפסה

בית משפט השלום בפתח תקווה ת"א 55405-01-17

בפני
כבוד ה שופטת, סגנית הנשיאה שלהבת קמיר-וייס

תובעים

1.עמרם לוי
2.עו"ד שאול אמרני
ע"י ב"כ עוה"ד שאול עמרני

נגד

הנתבעת

כיכר השבת בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד שי טביב

פסק - דין

בפניי תביעה לפיצויי בגין פגיעה בפרטיות אשר לטענת התובעים בוצעה על ידי הנתבעת (להלן: "כיכר השבת") בכך שצרפה לכתבה אשר פרסמה ביום 14.01.16 שלושה עמודים מתוך בקשה לחזרה מאישום אשר הגיש התובע 2 (להלן: "עו"ד אמרני") כמיצגו של התובע 1 (להלן: "לוי") וכן עמוד אחד מתלונה שהגיש עו"ד אמרני כנגד שכנו של לוי, בגין עבירות, לכאורה, על דיני התכנון והבניה.

רקע ותמצית טענות הצדדים
כיכר השבת היא מפעילת אתר אינטרנט שבו פורטל חדשות ועדכונים לציבור החרדי.

לוי הוא תושב כפר חב"ד מזה 40 שנה ושם הקים משפחתו.

כנגד לוי הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות על חוק התכנון והבניה. לוי הגיש ביום 03.12.15 באמצעות עו"ד אמרני לב"כ המאשימה בקשה לחזרה מאישום, אשר התבססה על טענת אכיפה בררנית, שכללה רשימה מפורטת של עשרות עבירות בניה בכפר חב"ד (להלן: "הבקשה").

בכדי לחדד את הנטען בבקשה הגיש עו"ד אמרני ביום 13.01.16, על דעת עצמו 2 תלונות פרטניות, למנהל אגף הפיקוח ברשות המקומית.

לטענת התובעים, הבקשה והתלונות הודלפו ואין מחלוקת, כי ביום 14.01.16 הופצו ב"פורומים חברתיים" (קבוצות וואטסאפ) בכפר חב"ד חלקים כאלה או אחרים של המסמכים, מה שהביא לתסיסה בשל מה שנתפס בקרב חברי הפורומים החברתיים כהלשנה.
רב היישוב הודיע על צפירה מתוכננת ביום המחרת וקריאת תהילים והשבתת הלימודים במוסדות חינוך.

ביום 14.01.16 בשעה 22:00, פורסמה באתר כיכר השבת כתבה מאת חיים אבני, תחת הכותרת "כפר חב"ד סוער – מי הלשין על מאות עבירות בניה ועסקים?" (להלן: "הכתבה") (נספח 2 לתצהיר לוי) לכתבה צורפו העתקים של שלושה עמודים מתוך הבקשה, העתק חלקי של עמוד אחד מאחת התלונות שהוגשו על ידי עו"ד אמרני (להלן: "המסמכים") וכן העתק הודעת הרב בדבר השמעת צפירה וקריאת פרקי תהילים.

בהעתקי העמודים מתוך הבקשה טושטשו והוסתרו שמות ופרטים מזהים של לוי ושל האנשים להם יוחסו עבירות לכאורה על דיני התכנון והבניה, ובהעתק התלונה לא נכללו פרטי הנילון.

לטענת התובעים, פרסום מסמכים אלו מהווה פגיעה בפרטיות והתביעה היא בגין פרסומם ואינה עוסקת באמור בכתבה.

ביום 15.01.16 בשעה 11:50 פורסמה באתר כיכר השבת, כתבה מאת צביקה גרוניך תחת הכותרת "צפירת מחאה הושמעה נגד 'המלשין' מכפר חב"ד" .

התביעה הוגשה בינואר 2017, לחיוב כיכר השבת בפיצוי לוי בסך של 100,000 ₪ לפי סע' 29א(ב)(2) לחוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981 (להלן: "החוק") ועו"ד אמרני בסך של 25,000 ₪ לפי סעיף 29א(ב)(1) לחוק וכן להורות לכיכר השבת להסיר את המסמכים מהאתר.

לטענת התובעים, פרסום המסמכים מהווה פגיעה בפרטיות לפי האמור בסעיפים 2(5) – 2(10) לחוק.

לטענת כיכר השבת, פרסום המסמכים אינו מהווה פגיעה בפרטיות, הואיל והם פורסמו כבר קודם לכן. לכיכר השבת עומדות הגנות טובות לפי סעיף 18 לחוק, הואיל והמסמכים פורסמו על ידי עו"ד אמרני לצורך ההליך המשפטי בו הוגש כנגד לוי כתב אישום ולפיכך הם מוגנים מכוח סעיף 13(5)+13(7) לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה – 1965 (להלן: "חוק איסור לשון הרע") וכתוצאה קמה הגנה טובה לפי סעיף 18(1) לחוק.

כיכר השבת טוענת גם להגנה טובה לפי סעיף 18(2)(ב) לחוק, הואיל והפגיעה מתוקף חובתה המקצועית כגוף תקשורת, לדווח בצורה עיתונאית אחראית לצורך תועלת הציבור החרדי ולשם גיבוש דעתו בעניינים בעלי אופי ציבורי ולשם שימור אורחות חייו.
כן טענה כיכר השבת להגנות לפי סעיף 18(2)(ו) לחוק ועוד.

דיון והכרעה
השאלות הדורשות הכרעה הן:
האם פרסום המסמכים במסגרת הכתבה מהווה פגיעה בפרטיות על פי הדין?
האם עומדת לכיכר השבת הגנה טובה לפי סעיף 18 לחוק ?

הוראות החוק הרלבנטיות
הזכות לפרטיות קבועה בחוק.
פגיעה בפרטיות מוגדרת בסעיף 2 לחוק:
"פגיעה בפרטיות היא אחת מאלה:
...
(5) העתקת תוכן של מכתב או כתב אחר שלא נועד לפרסום, או שימוש בתכנו, בלי רשות מאת הנמען או הכותב, והכל אם אין הכתב בעל ערך היסטורי ולא עברו חמש עשרה שנים ממועד כתיבתו; לענין זה, "כתב" – לרבות מסר אלקטרוני כהגדרתו בחוק חתימה אלקטרונית, התשס"א-2001;
(6) שימוש בשם אדם, בכינויו, בתמונתו או בקולו, לשם ריווח;
(7) הפרה של חובת סודיות שנקבעה בדין לגבי עניניו הפרטיים של אדם;
(8) הפרה של חובת סודיות לגבי עניניו הפרטיים של אדם, שנקבעה בהסכם מפורש או משתמע;
(9) שימוש בידיעה על עניניו הפרטיים של אדם או מסירתה לאחר, שלא למטרה שלשמה נמסרה;
(10) פרסומו או מסירתו של דבר שהושג בדרך פגיעה בפרטיות לפי פסקאות (1) עד
(7) או (9);"
בסעיף 18 לחוק נקבעו הגנות לנתבע:
"18. במשפט פלילי או אזרחי בשל פגיעה בפרטיות תהא זו הגנה טובה אם נתקיימה אחת מאלה:
(1) הפגיעה נעשתה בדרך של פרסום שהוא מוגן לפי סעיף 13 לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965;
(2) הנתבע או הנאשם עשה את הפגיעה בתום לב באחת הנסיבות האלה:
...
(ב) הפגיעה נעשתה בנסיבות שבהן היתה מוטלת על הפוגע חובה חוקית, מוסרית, חברתית או מקצועית לעשותה;
...
(ו) הפגיעה נעשתה בדרך של פרסום שהוא מוגן לפי פסקאות (4) עד (11) לסעיף 15 לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965;
(3) בפגיעה היה ענין ציבורי המצדיק אותה בנסיבות הענין, ובלבד שאם היתה הפגיעה בדרך של פרסום - הפרסום לא היה כוזב."
בסעיף 20 לחוק נקבעו נטלי ההוכחה לעניין תום הלב לגבי הגנה לפי סעיף 18(2)(ב):
"20. (א) הוכיח הנאשם או הנתבע שעשה את הפגיעה בפרטיות באחת הנסיבות האמורות בסעיף 18(2) ושהפגיעה לא חרגה מתחום הסביר באותן נסיבות, חזקה עליו שעשה את הפגיעה בתום לב.
(ב) חזקה על הנאשם או הנתבע שעשה את הפגיעה בפרטיות שלא בתום לב אם הוא פגע ביודעין במידה גדולה משהיתה נחוצה באופן סביר לצורך הענינים שניתנה להם הגנה בסעיף18(2)."

יישום הדין והכרעה
האם פרסום המסמכים במסגרת הכתבה מהווה פגיעה בפרטיות על פי הדין?
לא נסתרה טענת עו"ד אמרני, כי הבקשה לחזרה מאישום הוגשה לבאת כוח הוועדה המקומית לתכנון ובנייה –עמק לוד (סעיף 7 לתצהירו).
לא נסתרה גם טענת עו"ד אמרני, כי התלונה הוגשה למנהל אגף הפיקוח ברשות המקומית (סעיף 9 לתצהירו).
לפיכך המסמכים נמסרו לגופים ציבוריים בהתאם להגדרתם בסעיף 23(1) לחוק.
כיכר השבת טענה, כי המסמכים הגיעו לידיה ממקור אמין, אשר את זהותו סירבה לחשוף (עמוד 20, שורות 16-15 לפרוטוקול).
לטענת עו"ד אמרני, המסמכים הודלפו (סעיף 12 לתצהירו). יש לציין, כי טענתו בדבר הדלפת המסמכים נמסרה לכיכר השבת טרם פרסום הכתבה ונכללה בכתבה עצמה.
התובעים לא הניחו בפניי תשתית ראייתית לביסוס טענתם להדלפת המסמכים, כך שאין בידי לקבוע ממצא עובדתי, כי המסמכים הודלפו על ידי הגופים הציבוריים להם נמסרו המסמכים.
אולם, בהעדר כל הסבר מניח את הדעת מטעם כיכר השבת, מלבד קבלת המסמכים ממקור אמין, אני מוצאת לקבוע, כי בנסיבות העניין היה על כיכר השבת להניח, כי המסמכים הושגו בדרך המהווה פגיעה בפרטיות, אם לפי סעיף 2(5) לחוק ואם לפי סעיף 2(9) לחוק.
לפיכך, פרסום המסמכים מהווה פגיעה בפרטיות לפי סעיף 2(10) לחוק.

לא מצאתי כי בנסיבות המקרה יכולה הייתה כיכר השבת להסתפק בהעדר דרישה מצד עו"ד אמרני לאי פרסום המסמכים כסימן להסכמה לפרסום, וככל שסברה שהסכמה קיימת היה עליה לוודא זאת במפורש.
לא מצאתי כי הונחה בפניי תשתית ראייתית לביסוס פגיעה בפרטיות לפי סעיפים 2(6) – 2(8), לא הובאה כל ראייה לשימוש לשם ריווח, לא הוצג הסכם מפורש או מכללא לסודיות ולא מצאתי שקיימת חובת סודיות על פי דין, אלא הרשאה לשימוש והעברה על פי דין, שאין משמעותה התחייבות לסודיות.

האם עומדת לכיכר השבת הגנה טובה לפי סעיף 18 לחוק ?
בסעיף 18 לחוק נקבע כי תהא זו הגנה טובה במשפט בשל פגיעה בפרטיות, אם נתקיימה אחת מהחלופות המפורטות בסעיף.
בסעיף 18(1) נקבע:
"הפגיעה נעשתה בדרך של פרסום שהוא מוגן לפי סעיף 13 לחוק איסור לשון הרע"
סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע, קובע:
"פרסום ע"י שופט, חבר של בית דין דתי, בורר, או אדם אחר בעל סמכות שיפוטית או מעין שיפוטית על פי דין, שנעשה תוך כדי דיון בפניהם או בהחלטתם, או פרסום על ידי בעל דין, בא כוחו של בעל דין או עד, שנעשה תוך כדי דיון כאמור".
וסעיף 13(7) לחוק איסור לשון הרע קובע:

"דין וחשבון נכון והוגן על מה שנאמר או אירע כאמור בפסקאות (5) ..."

ברע"א 43/11 עו"ד רועי הרם נ' יצחק זקס, (28.08.2011) הבהיר בית המשפט העליון את ההלכה הקיימת ואת הפרשנות המרחיבה אשר נקבעה לגבי התחולה של סעיף 13(5) ונקבע:

"כי אפשר שחסינות זו תחול גם על "סיפור המעשה לעורך-הדין לשם הכנת עדות שתוגש במשפט עתיד לבוא". משמע – גם בעבר לא הוגבלה תחולתו של סעיף 13(5) לפרסומים שהם מאוחרים לפתיחת ההליך. המבחן המתאים אינו מבחן הזמן, כי אם מבחן מהותי הבוחן אם הפרסום הוא בגדר "צעד הננקט בקשר עם ההליך בכל שלב משלביו השונים, לרבות כל פניה בכתב ומסמך הנדרש במהלך הרגיל של המשפט והמשמשו כהלכה" (עניין זיידמן)."

הואיל ואין מחלוקת, כי הבקשה לחזרה מאישום היא פניה בכתב במהלך הרגיל של ההליך המשפטי (עמוד 7, שורות 31-30 לפרוטוקול), הרי שהגנת סעיף 13(5) חלה עליה ופרסום העתק של עמודים ממנה מוגן מכוח סעיף 13(7) לחוק איסור לשון הרע.
הואיל ולפי האמור בסעיף 9 לתצהירו של עו"ד אמרני התלונה הוגשה גם היא במהלך המשפט ונועדה לשמשו, וכדבריו:

"על מנת לחדד את הטענה בדבר שיקולים פסולים ואכיפה בררנית בכתב האישום, הגשתי על דעתי בלבד, ... שתי תלונות...".
בדברים אלו מבהיר עו"ד אמרני, כי גם התלונה הייתה צעד אשר ננקט במהלך המשפט בקשר עם ההליך ונועד לשמשו בשלב משלביו ולפיכך, לעניין הליך זה מדובר בפרסום מוגן לפי סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע ולפיכך גם פרסום עתק התלונה מוגן מכוח סעיף 13(7) לחוק איסור לשון הרע.

אציין, כי עו"ד אמרני ניסה במהלך חקירתו הנגדית לשנות במידת מה את גרסתו ולהציג את התלונה כפעולה נפרדת, אך איני מוצאת ליחס מהימנות לשינוי גרסה זה, הן בשל האיחור בו עלתה והן עקב הרושם אשר עלה מעדותו בפניי בעת שהמסר גרסה זו.

יובהר, כי לעניין הליך זה נבחנה דרך הפרסום בהקשר לפגיעה בפרטיות, שהיא פרסום העתק חלקי של התלונה, בניגוד לתוכן התלונה, הואיל ועו"ד אמרני טען כי הפגיעה בפרטיותו אשר נגרמה מפרסום התלונה, היא בפרסום הפרטים המופיעים על נייר המכתבים שלו ובחותמת עורך הדין שלו (ראו: נספחים 4 ו- 5 לתצהיר לוי), פרטים שאינם חלק מהותי בתלונה עצמה, אך קשורים להיותו העורך דין המייצג בהליך אותו נועדה התלונה לשמש.

לאור האמור לעיל, הואיל והפגיעה נעשתה בדרך של פרסום, שהוא מוגן לפי סעיף 13(7) לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965, הרי שעומדת לכיכר השבת הגנה טובה כנגד מלוא התביעה.
מעבר להגנה זו עומדת לכיכר השבת גם ההגנה הקבועה בסעיף 18(2)(ב):

"הנתבע או הנאשם עשה את הפגיעה בתום לב באחת הנסיבות האלה:
(ב) הפגיעה נעשתה בנסיבות שבהן היתה מוטלת על הפוגע חובה חוקית, מוסרית, חברתית או מקצועית לעשותה;"

הואיל וכיכר השבת היא מפעילת אתר אינטרנט הכולל פורטל חדשות ועדכונים לציבור החרדי, מוטלת עליה חובה מקצועית למלא את תפקידה העיתונאי בהקשר זה.

כפי שהובהר בדנ"א 2121/12 פלוני נ' ד"ר אילנה דיין אורבך (18.09.2014):

"סעיף 18(2)(ב) מרחיב ביחס לסעיף 15(2) לחוק איסור לשון הרע, ומגן אף על פגיעה בפרטיות שנעשתה מתוך "חובה מקצועית". מדברי הכנסת עולה, כי המונח "חובה מקצועית" נועד על מנת להעניק לעיתונות הגנה מיוחדת."
...
"חשיבותה של העיתונות אינה מתמצה במתן ביטוי לדעות שונות. אחד מתפקידיה העיקריים הוא דיווח על אירועים, עובדות ותהליכים המתרחשים בחברה. יש לזכור כי הבאת מידע לרשות הרבים אינה מסתכמת בהכרח בדיווח פסיבי על אירועים. אחת הפונקציות החשובות של כלי התקשורת השונים היא חשיפתם של אירועים ועובדות שאינם גלויים לעיני כל ואשר מצריכים לעיתים עבודת תחקיר. פרסומים מסוג זה מסתמכים לא פעם על מקורות שאינם פומביים או רשמיים ועשויה להיות בהם תועלת ייחודית לשיח הציבורי."

בנסיבות מקרה זה, בו מסמכים כבר הופצו ברשתות החברתיות ושמועות נפוצו בדרך אשר הפכה את לוי ל"מלשן" (לפי עדות לוי בעמוד 13, שורות 30-6 לפרוטוקול), כך שנדרשה הצגה מאוזנת של העובדות בפני הציבור בצורה מלאה, אמינה ואחראית, תוך הצגת גרסתם וטענותיהם של הצדדים המעורבים, לרבות טענת התובעים כי המסמכים נועדו לתמוך בבקשה לחזרה מאישום בטענת אכיפה בררנית בלבד ולא נמסרו על ידם במטרה לפגוע בתושבי כפר חב"ד.

קריאת הכתבה מלמדת על סיקור עיתונאי מאוזן והוגן. התובעים הבהירו בסעיף 10 לסיכומיהם, כי לא יצאו בשום שלב נגד הכתבות שפורסמו, כי אם רק נגד צירוף המסמכים.

לעניין הצורך בצירוף המסמכים אני מוצאת לקבל את טענת כיכר השבת (עמוד 19, שורות 33-15 לפרוטוקול), כי צירופם נדרש לשמש את מהימנות האמור בכתבה, בייחוד לנוכח השמועות שכבר נפוצו בכפר חב"ד והיה צורך לנסות לאזן ולמתן את הרוחות שסערו ולשם כך נדרשה תמיכת הכתבה בהעתק חלק מהמסמכים, כפי שנעשה, על מנת לקבל את אמון הקוראים.

כיכר השבת עשתה מאמץ לצמצם את הפגיעה בפרטיות עקב פרסום המסמכים, בכך שהסתירה וטשטשה את שמות האנשים והפרטים שמהם ניתן היה לגלות למי מיוחסות עבירות על דיני התכנון והבניה ואין בכך שפספסה במקרה אחד או שניים את שם משפחתו של לוי כדי לשלול את המאמץ שנעשה או להביא לכך שמתוך המסמך ניתן היה לדעת את זהותו של לוי.

בכך אני מוצאת כי כיכר השבת פעלה לתחום את הפגיעה בפרטיות למינימום ההכרחי בנסיבות ומתוך העדויות ששמעתי השתכנעתי, כי פעלה באחריות ובהוגנות כלפי התובעים בטרם פרסום הכתבה ולפיכך שוכנעתי כי הפגיעה בפרטיות בפרסום המסמכים, נעשתה בתום לב.
מעבר לאמור לעיל, מצאתי כי עומדת לכיכר השבת גם הגנה טובה לפי סעיף 18(3) הקובע:

"בפגיעה היה ענין ציבורי המצדיק אותה בנסיבות הענין, ובלבד שאם היתה הפגיעה בדרך של פרסום - הפרסום לא היה כוזב."

בעפ"ג (מחוזי-ת"א) 29531-02-17 לורי שם טוב נ' מדינת ישראל, (25.02.2018) נקבע כי:
"אמת המידה הפרשנית המוצעת על-ידינו הינה זו: "עניין ציבורי" המצדיק פגיעה בפרטיות אדם על-ידי פרסום, הינו עניין כזה שיש לציבור תועלת בידיעתו, אם לשם גיבוש דעתו בעניינים ציבוריים, ואם לשם שיפור אורחות חייו".

בקשת רשות ערעור על פסק הדין נדחתה ברע"פ 2976/18 לורי שם טוב נ' מדינת ישראל, (18.07.2018).
כפי שציינתי לעיל, העניין הציבורי שהיה לציבור בפרסום הכתבה במלואה, לשם גיבוש דעתו בעניינים ציבוריים, היה בעקבות הפצת שמועות ומסמכים בקבוצות וואטס-אפ, אשר הפכו את לוי ל"מלשן", כך שנדרשה הבאת הידיעות בפני הציבור בצורה מאוזנת, אמינה ואחראית, תוך הצגת גרסתם של התובעים, כי המסמכים נועדו לתמוך בטענת אכיפה בררנית בלבד לצד המסמכים ותגובות הצדדים הנוספים.

עוד יש לומר, כי אין בפרסום המסמכים פגיעה בליבת הזכות לפרטיות, אלא בשוליה של הזכות בלבד, הואיל ואין המסמכים עוסקים במעגל החיים הפנימי של התובעים – מצב בריאותם, מצבם הכלכלי וכו', אלא במעגל החיים החיצוני – הליך המתנהל בדלתיים פתוחות. יפים לעניין זה הדברים שנכתבו בע"א 8954/11 פלוני נ' פלונית, (24.04.2014):

"לענין הפגיעה בפרטיות, אנו מבחינים בין פגיעה בליבת הפרטיות לבין פגיעה בשוליה. ליבתה של הזכות – פרטים אינטימיים על אודות חייו של האדם – "מעגל החיים הפנימי". שוליה של הזכות – פרטים השייכים למרחב החיצוני של חיי האדם – "מעגל החיים החיצוני"."

נוסף על היות הפגיעה בשולי הזכות, יש מקום אף לתת את הדעת לכך כי במסמכים נשוא ההליך התובעים אינם במוקד המידע וחלקם הוא שולי ביותר, לפיכך גם את זכותם לפרטיות במסמכים אשר עוסקים בעיקר באחרים אין להרחיב יתר על המידה (ראו: בג"ץ 844/06 אוניברסיטת חיפה נ' פרופ' אברהם עוז, סב(4) 167 (2008)).

בטרם סיום אני מוצאת להוסיף גם את גישתו של המשפט העברי לעניין זה אותה סיכם ד"ר מ' ויגודה במאמרו "צנעת הפרט וחופש הביטוי" פרשת השבוע במדבר 208, 215-214:

"מתחם חופש הביטוי בדברים הנוגעים לזולת מצומצם עד מאוד, והוא אינו קיים אלא בעניינים סתמיים שגילוים אינו עלול להזיק לזולת, לא נפשית ולא כספית. ומאחר שהדברים הללו נדירים מאוד, אפשר לקבוע שהמשפט העברי מצמצם מאוד את ההיתר לגלות דברים של הזולת. לעומת זאת, לעתים הוא מחייב את האדם לגלות דבר שאי-חשיפתו עלולה לגרום נזק לאדם שלישי. בכגון זה, אין לדבר על חופש הביטוי, אלא על חובת הביטוי, כיוון שבכגון זה השתיקה פושעת". (ההדגשה שלי – ש.ק.ו)

סיכום
לאור האמור לעיל, אני מוצאת לדחות את התביעה על כל חלקיה.
התובעים יישאו בהוצאות הנתבעת ושכ"ט עו"ד בסך כולל בסך של 15,000 ₪, אשר ישולם תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יתווספו להם הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, י"ח שבט תשע"ט, 24 ינואר 2019, בהעדר הצדדים.