הדפסה

בית משפט השלום בפתח תקווה ת"א 55023-11-17

בפני
כבוד ה שופט אריאל ברגנר

התובעת

עו"ד אירית ינקוביץ

נגד

הנתבעים

  1. יצחק הנמן (המנוח)
  2. חן הנמן
  3. לאה כץ

ע"י ב"כ עוה"ד שחף גרוס

פסק דין

בפני תביעה חוזית, כספית על שכר טרחת עו"ד בסך 300,000 ₪ + מע"מ.

כתב התביעה

התובעת מפרטת בכתב התביעה כי ייצגה את מר דב הנמן ז"ל (להלן – "המנוח") במשך שנים ר בות במאות הליכים, ולאחר שהמנוח הלך לעולמו נאלצת להגיש תביעה זו כנגד יורשיו.

בסיס התביעה הינו הסכם שכר טרחה עליו חתם המנוח אשר לאחר מכן התכחש לו ולאחר שהמנוח הלך לעולמו עומדת זכות התביעה כנגד עזבונו.

בין התובעת למנוח נחתמו 2 הסכמי שכ"ט ונוהלו עשרות הליכים המפורטים בטבלה נספח 3 לתביעה.

בסעיף 13 לכתב התביעה טוענת התובעת לחוב שכר הטרחה כדלקמן:

1. 30,000 ₪ ומע"מ = 35,000 ₪ לפי סע' 1 להסכם בהקשר לתמ"ש 37912-11-12.

2. 103,645 ₪, שכ"ט בהוצל"פ המיועד לתובעת.

3. 561,600 ₪ שכ"ט כונס נכסים בתיק הוצל"פ 01-XX351-34-3.

התובעת פירטה כי ביצעה את שערוך החוב לגבי שכ"ט כונס נכסים לפי גובה החוב בתיק פשט"ר ושווי נכסים.

במהלך השנים בוצעו תשלומים שונים ע"ח שכר הטרחה ואלה נלקחו בחשבון בהסכם שכר הטרחה השני.

התובעת עותרת מביהמ"ש לחייב את היורשים, הנתבעים 2-3, לשלם את החוב מתוך העיזבון.

כתב ההגנה

הנתבעים הגישו כתב הגנה וטוענים בין היתר כי עיזבון המנוח טרם חולק ואף טרם ניתן צו קיום צוואה או צו ירושה.

הנתבעים 2-3 טוענים להיעדר יריבות וכי הם אינם לקוחותיה של התובעת והטענה כלפיהם אינה ישירה אלא כיורשיו של המנוח ועל כן חובותיו המוכחשים של המנוח חלים על עיזבון המנוח בלבד ולא על הנתבעים 2-3.

הנתבעת 3 כלל אינה יורשת של המנוח ועל כן בעניינה אין כל יריבות.

הנתבעים מאשרים כי התובעת ייצגה את המנוח אך אינם יודעים בכמה הליכים ואת טיב הייצוג. לגבי הנטען בסע' 3 לכתב התביעה, הנכס המוזכר שם רשום ע"ש שני אחיו של המנוח והמחלוקת שם מצויה בהליך משפטי.

למיטב ידיעת הנתבעים, התובעת לא מונתה ככונסת נכסים על כל נכס כלשהו בעניינו של המנוח וכי המנוח שילם לתובעת סך של 137,090 ₪.

לגבי תיק ההוצל"פ שהגיש המנוח כנגד הבנים האחרים, ההליכים בו עוכבו והחוב לפיו צורף לתיק פש"ר.

לגבי ההסכם מיום 23.4.13 היה על המנוח לשלם לתובעת 30,000 ₪, כאשר סכום זה שולם לתובעת.

לגבי הליכי הוצל"פ, בתיק ההוצל"פ נאספו 70,000 ₪ שהועברו לידי התובעת. התובעת זכאית היתה לשכ"ט פסוק מתוך הגבייה בלבד (מכתבה של התובעת מיום 1.12.16) ,ולמיטב ידיעת הנתבעים התובעת לא העבירה סכום זה בניכוי שכרה, למנוח.

התובעת לא ביצעה שום פעולות כינוס, לא מונתה ככונסת ואינה רשאית לדרוש שכר עבור עבודה שלא בוצעה.

הנתבעים טוענים לחילופין, כי יש לקזז מהסכומים בהם יחויבו הנתבעים, את הסכומים שקיבלה התובעת מתיק ההוצל"פ.

ההליך

ביום 14.6.18 ניתן צו עיקול זמני במעמד צד אחד על נכסי המנוח אצל המחזיקים, עד לסכום של 351,000 ₪.

ביום 13.11.18 ניתן פס"ד הדוחה את התביעה כנגד הנתבעת 3 בהיעדר יריבות.

ישיבת ההוכחות התקיימה ביום 6.1.20 ושמעתי את עדויות התובעת והנתבע 2.

לאחר שמיעת העדויות הוריתי על הגשת סיכומים בכתב.

הכרעה

בפתח הדברים אקדים ואומר כי עפ"י צו קיום הצוואה שניתן ביום 15.4.18 הנתבע 2 הוא יורשו של המנוח וככזה הוא נתבע. על כן ככל ויימצא בתום ההליך כי נותרה יתרת חוב של המנוח לתובעת יהא על הנתבע 2 לשאת בתשלומה מתוך העיזבון בהתאם למגבלות הקבועות בסעיפים 126-134 לחוק הירושה, תשכ"ה-1965.

התובעת מבססת את תביעתה לחוב שכר הטרחה על שלושה רכיבים המפורטים בסעיף 13 לכתב התביעה:

1. 30,000 ₪ + מע"מ לפי סעיף 1 להסכם עבור הייצוג בתמ"ש 37912-11-12.

2. 103,645 ₪ שכ"ט עו"ד שנפסק בתיק ההוצל"פ ומיועד לתובעת.

3. 561,600 ₪ שכ"ט כונס נכסים בתיק הוצל"פ 01-XX351-34-3

שכ"ט בסך 30,000 ₪ ומע"מ בגין תמ"ש 37912-11-12

סעיף 1 להסכם שכר הטרחה השני מעגן את הצהרת הצדדים והסכמתם כי עד למועד חתימתו, המנוח שילם שכ"ט עבור התיקים הפעילים, למעט הסך של 30,000 ₪ + מע"מ עבור הייצוג בתיק תמ"ש 3719-11-12.

לפי טענת התובעת, המנוח לא שילם חוב זה ועל כן על הנתבעים לשלמו.

הנתבעים, מצדם, כופרים בטענה זו וכתימוכין צירפו לכתב ההגנה צילום המחאה של המנוח ע"ס 30,000 ₪ וספח המחאה נוספת בסכום של 5,400 ₪ מתאריך 11.1.15 שעל גביו רשומה הערה "שכ"ט" (נספח ב').

לפי הנטען, תשלומים אלו מהווים יחד את סכום החוב של המנוח עבור הייצוג בתמ"ש 3719-11-12 בסך 30,000 ₪ ומע"מ בשיעור 18% כפי שהיה במועד התשלום.

התובעת לא הגישה כתב תשובה וטענה זו של הנתבעים לא מצאה כל התייחסות בתצהירה. עם זאת בעדותה מטעימה התובעת כי ההמחאה ע"ס 30,000 ₪ ניתנה עבור שכ"ט בעתירה מנהלית ת/1 (עת"מ 46585-12-14) וההמחאה בסך 5,400 ₪ נמסרה לצורך תשלום אגרה וכפי שתיארה זאת בחקירתה: "אגרה שהוא שילם, שאני שילמתי והוא החזיר לי ויש לי את הקבלות של האגרות" (עמ' 14, שורות 18-20 לפרוטוקול).
קבלות אלו או כל אסמכתא אחרת לא הוגשו לתיק ביהמ"ש.
בסיכומיה חידדה התובעת גרס תה תוך שהיא מבהירה כי האגרה שולמה בגין פתיחת תיק אחר שמספרו 52602-10-15.

ראשית, אציין כי לא הובהרה די הצורך גרסת התובעת בדבר התשלום שבוצע לכאורה בחודש ינואר 2015 עבור אגרת פתיחת תיק בית משפט, שהוגש אך בחודש אוקטובר. מלבד לנקוב במספר תיק, התובעת אינה מ פרטת כל פרט בנוגע להליך הנטען, לא הובהרה מהותו וכך גם לא פורשה הסיבה להגשתו בחלוף כ- 9 חודשים מהמועד בו גבתה מהמנוח את האגרה לפתיחתו.
כל שכן לא הובאה בפני כל ראיה לאימות גרסה זו ו לרבות הסכם שכר הטרחה בגין הליך זה, אשר עשויה היתה לשפוך אור על קבלת התשלום בקשר לאותו ההליך.

שנית, הנטל להוכיח את רכיבי התביעה מונח לפתחה של התובעת, בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה". התובעת מבססת תביעתה על הסכם שכר טרחה שנחתם בינה לבין המנוח ובגילוי המסמכים מטעמה ריכזה מספרי חשבוניות וקבלות עבור תשלומים שביצע לגרסתה המנוח בקשר לייצוג המשפטי. כפועל יוצא עבר הנטל לנתבעים לנסות להפריך או לקעקע את הטענה כי נותר למנוח חוב שכר טרחה לתובעת.
הנתבעים כאמור צירפו לכתב הגנתם את צילומי ההמחאות המאששים את גרסתם כי המנוח שילם את שכה"ט הנתבע בסך של 30,000 ₪ ומע"מ.
ההסבר שסיפקה התובעת בעדותה על מנת לסתור את טענת הנתבעים שהועלתה ביחס לתשלום שבוצע ביום 1.11.15, אינו מתיישב עם המארג הראייתי והוא נעדר את הפירוט הנדרש בגרסת התובעת אף לאחר שזו עברה "כיוונון" במסגרת הסיכומים.

נוסף על כך אני מייחס משקל רב לעובדה שהתובעת אינה מתמודדת עם טענת הנתבעים כי רכיב זה של תביעתה לא מצא כל אזכור במכתבה לב"כ המנוח מיום 4.6.17 בעניין חוב שכר הטרחה, ודרישה זו על אף שהיתה ידועה לתובעת במועד משלוח המכתב הועלתה רק בכתב התביעה מבלי שניתן לכך הסבר מניח את הדעת.
כך גם לא הובהר כיצד קיבלה התובעת על עצמה ייצוג בתיקים נוספים עבור המנוח בשנת 2015 שעה שטרם נפרע חוב שכר הטרחה משנת 2013.

לאור האמור אני דוחה את התביעה לעניין רכיב זה.

103,645 ₪ שכ"ט עו"ד שנפסק בתיק ההוצל"פ

כפי שעולה מריכוז הנתונים בתדפיס תיק ההוצל"פ, נפסק לטובת המנוח שכ"ט פתיחת תיק שהוא שכ"ט א בסך של 9,930 ₪ ולאחר מכן שכ"ט ב' בסך 10,664 ₪.
ואכן כפי שטוענים הנתבעים הלכה היא, כי שכר טרחה שנפסק ע"י בית המשפט שייך ללקוח ולא לעורך הדין.
אולם בטענה זו הם אינם דקים פורתא שכן החריג לכלל הוא שכר טרחה אשר נפסק בהוצאה לפועל, לגביו נקבע כי הוא שייך לעורך דין ולא ללקוח מכוח סעיף 10 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967. שכ"ט עו"ד נפסק לטובת הזוכה ומשולם לו ע"י החייב, ועל הזוכה להעבירו לידי עורך דינו (ע"א (מחוזי חיפה) 2780/01 נחום פרבר נ' קאדרי בסאם (18.03.2002)).

הלכה זו נשנתה בפסיקה ופורשה במספר פסקי דין כמתייחסת לכספים שנפסקו בהליך ההוצל"פ ונגבו בפועל ע"י עורך הדין, או במקרה בו שילם החייב את מלוא החוב לזוכה שאז יהיה רשאי עורך הדין להמשיך בגביית שכר הטרחה שנפסק בתיק ההוצל"פ.

משכך, אפוא, גם אם נפסק בתיק ההוצל"פ שכ"ט עו"ד במהלך השנים הרי שכל עוד לא נגבו הכספים מהחייב ים עומדת לתובעת זכות ערטילאית לקבלת שכר הטרחה הפסוק לאחר שהחייבים ישלמו את מלוא החוב למנוח ויוותר חוב שכר טרחה בלבד (השוו: ת"א (חיפה) 17161/04 וינשטיין ארז, עו"ד נ' גרומן שירותי דלק בע"מ (27.08.2007)).

לא אכחד כי בהתקשרות בין התובעת למנוח בהסכם שכר הטרחה השני נקבע, במפורש, כי התובעת זכאית לכל שכר טרחה שנפסק או ייפסק במסגרת הליכי ההוצאה לפועל.
אולם גם לפי גרסת התובעת, הסכמת הצדדים יסודה ברצונו של המנוח כי "שכר הטרחה שייגבה בהוצל"פ לא יקטין את קרן החוב שתיפסק לטובתו" וכי שכר הטרחה יועבר לידי התובעת "לכשייגבה מהבנים" (סעיפים 7-8 לסיכומים) .
סימוכין נוסף ניתן למצוא במכתבה של התובעת למנוח מיום 1.12.16 בו הבהירה כי "השכר שנפסק בהוצל"פ לא נדרש ממך אלא ממה שתקבל מהחייבים" (נספח ב') וכן ב הצהרת הצדדים המעוגנת בהואיל של הסכם הראשון לפיה החוב שנותר ישולם משכר הטרחה אשר ייגבה מהחייבים, אם ייגבה, במסגרת הליכי ההוצאה לפועל.

הנה כי כן: התחקות אחר אומד דעת הצדדים כפי שזו משקפת מגרסת התובעת תומכת במסקנה כי כוונתם היתה ששכר טרחתה של התובעת ישולם מתוך הסכומים שייגבו בפועל. זאת בשים לב כי מדובר בהסכם המאופיין בפערי כוחות שבין עורכת דין מנוסה שעיסוקה בעריכת הסכמים ללקוח, ומשלא נטען בפני כי הוסבר למנוח שגם אם לא ייגבה מלוא החוב מהחייבים בתיק ההוצל"פ יהיה עליו להעביר לתובעת את הסכום שנפסק כשכ"ט באופן שיקטין את קרן החוב וללא תלות בסכום שייגבה.

בהקשר זה עוד יוער כי על התובעת כעורכת דין חלה החובה לוודא כי התחייבות הלקוח בכל הנוגע ל שכר טרחתה תהא ברורה ולקבל הסכמתו לחוב בתשלום מלוא שכר הטרחה הפסוק גם אם לא יצלח הליך הגבייה .

על כך יש להוסיף כי נותרה בעינה טענת הנתבעים, אשר לא נסתרה, כי הכספים שנגבו בתיק ה הוצל"פ הועברו לתובעת מבלי שניתן הסבר סביר מה עלה בגורלם.

התובעת מאשרת בעדותה כי במהלך ניהול הליכי ההוצל"פ התקבל לידיה סכום של 71,500 ₪ ב- 11 תשלומים של 4,000 ₪ ו- 2,500 ₪. בהמשך מפרטת התובעת כי העבירה למנוח את הכספים לאחר שהגיע למשרדה "בסתר בחשאי" בשל רצונו להסתיר מאשתו דבר קבלת הכספים (עמ' 13, שורות 21-26 לפרוטוקול).

תיאור זה של התנהלות התובעת במסגרת שירותה כעורכת דין ובעת ניהולה את כספי הנאמנות, אינו מותיר רושם אמין ובהיעדר כל תימוכין לכך שהכספים הועברו בפועל למנוח, או כל תיעוד אחר להפקדות או תשלומים שבוצעו – אין בידי לקבל את גרסתה. מדובר בכספים שהופקדו לחשבון נאמנות של עו"ד וכאשר כספים אלה הועברו לידי המנוח לגרסת התובעת, היה חייב להיות לגבי כך תיעוד כלשהו ולכל הפחות משיכת הכספים מחשבון הנאמנות ואישור המנוח כי קיבל אותם.

כל שכן כאשר מדובר בעדות יחידה של בעל-דין המעוניין בתוצאות המשפט כמשמעה בסעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971, שאין לה כל חיזוק ראייתי בצידה. הימנעות התובעת מהבאת אותן ראיות חיוניות שהיו בהישג ידה, מבלי שניתן הסבר משכנע לכך מחזקת את המסקנה כי אין לסמוך על עדותה היחידה.

זאת ועוד וכפי שציינתי ביחס לרכיב התביעה הראשון, אני מייחס משקל רב לעובדה שהתובעת לא התמודדה עם טענת ההגנה לפיה רכיב שכ"ט עו"ד בתיק ההוצל"פ לא מצא אזכורו במכתבה לב"כ המנוח מיום 4.6.17 בעניין חוב שכר הטרחה, ודרישה זו על אף שהיתה ידועה לתובעת במועד משלוח המכתב הועלתה רק בכתב התביעה מבלי שניתן לכך הסבר מניח את הדעת.

לאור האמור אני דוחה אף רכיב תביעה זה.

561,600 ₪ שכ"ט כונס נכסים בתיק הוצל"פ 01-XX351-34-3

ממקרא טענות הצדדים עולה כי המחלוקת העיקרית לעניין רכיב זה מתמקדת בשאלה כיצד יש לפרש את סעיף 3 להסכם שכר הטרחה שני. האם סכום שכר טרחת התובעת נגזר משכר הטרחה שצפוי היה להיפסק בהליך מימוש הנכס לכונס נכסים, כטענת התובעת, או שמא היתה כוונת הצדדים כי התובעת תהיה זכאית לשכר טרחה שייפסק מתוקף מינויה ככונסת נכסים בהליך מימוש הנכס, כטענת הנתבעים.

כמפורט בעדותה של התובעת: " בזמן הניסוח של ההסכם כשהסכמנו על המילים נפסק או ייפסק אז במילה ייפסק הייתה משמעות גם של כונס אחר" (עמ' 9, שורות 27-28, 33-35 לפרוטוקול). לפי טענתה, בקשת המנוח למכירת הנכס בכללותו ב דרך של מכרז הובאה לידיעת המנהל המיוחד שמונה בתיק הפש"ר של החייבים וככל שהמנוח היה ממשיך לשתף פעולה עמה ניתן היה להשלים את הליך המימוש ומכירת הנכס כולו לרבות מחצית זכויותיו של המנוח. משלא קרה כן, טוענת התובעת, כומת רכיב תביעה זה לפחות ממחצית שכה"ט שהיה נפסק לו מונה כונס נכסים.

סעיף 25 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 מורה לעניין פרשנותו של חוזה כדלקמן:

"(א) חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין, ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו.
(ב) חוזה הניתן לפירושים שונים, פירוש המקיים אותו עדיף על פירוש שלפיו הוא בטל.
(ב1) חוזה הניתן לפירושים שונים והיתה לאחד הצדדים לחוזה עדיפות בעיצוב תנאיו, פירוש נגדו עדיף על פירוש לטובתו".

הלכה ידועה היא כי לשון ההסכם היא כלי הקיבול של אומד דעת הצדדים וחזקה כי לשון ברורה משקפת את מה שהצדדים להסכם התכוונו לקבוע ביניהם.

סעיף 3 להסכם קובע כהאי לישנא: " מוסכם כי כל שכר טירחה שנפסק או שייפסק לחובת הנתבעים, ילדי הנמן, אם במסגרת במסגרת [כך במקור] הליכי הוצאה לפועל, ישולם לינקוביץ כמו גם כל שכר טירחה שייפסק בגין מימוש נכס או נכסים או שכ"ט כונס נכסים ישולם לינקוביץ".

מעיון בהוראה זו אני סבור כי מדובר בלשון ברורה וחד משמעית.
הצדדים נתנו דעתם לשכר הטרחה לו תהא זכאית התובעת בהתחשב בנסיבות עריכת ההסכם, ועל כן ההסכם נוקט באופן מפורש בלשון: "שנפסק" או "שייפסק" בתחילתה של ההוראה ופעם נוספת בהתייחס לנאמר בסיפא, על שני חלקיה המופרדים במילה "או".
אני סבור כי פירוש המונח "או" הנסמך לתיבה "שכ"ט כונס נכסים" מובנו חיבור לחלקה הראשון של הסיפא, כך שיש לקוראו שכ"ט כונס נכסים שייפסק.

התובעת מאשרת כי לא מונתה ככונסת נכסים למכירת נכס של החייבים והיא אינה יודעת אם התקיים הליך למימוש הנכסים בו נפסק שכר טרחה לבעל תפקיד, וכפי שהעידה בחקירתה: "הגשתי תביעות שנוגעות לנכסים האלה על מנת להגיע לשלב הכינוס, לא הגעתי לשלב הכינוס" (עמ' 9, שורות 3-9, 13 -18 לפרוטוקול).

לפי גרסת הנתבע ים, לא מומש כל נכס של החייבים ולא ננקט הליך מכירה בדרך של כינוס נכסים. כתימוכין צורפו לתצהיריהם פרוטוקולים והחלטות מתיק הפש"ר 1895-09-14 ופש"ר 1887-09-14. עיון בהחלטה שניתנה בדיון מיום 18.7.17 מעלה כי בית המשפט של הפש"ר מינה את הנאמן עו"ד שגיא רוזנק ככונס נכסים על הנכס עד שתתקבל הודעת ב"כ המנוח (הנושה) בדבר הסכמתו למכירת זכויותיו וזאת על מנת לקדם את הליכי המכר. ככל שתוגש הודעה יצטרף ככונס נכסים משותף ובהיעדר הודעה יהיה הנאמן כונס נכסים על כלל זכויות החייבים והנושה.
ביום 25.7.17 נחתם צו המינוי.

ממסמכים אלו עולה לכאורה כי החל הליך למכירת הנכס בדרך של כינוס נכסים.
אך גם אם אניח כי מונה כונס נכסים למימוש הנכס אין בידי בכך לקבל את עמדת התובעת לפיה ייגזר שכר הטרחה משווי הנכס שמומש, גם אם מונה כונס נכסים אחר. פרשנות זו אינה מוצאת עוגן בלשונו של ההסכם ולא מצאתי מקום לקרוא יותר מאשר כתוב בו.

מעבר לכך, גם לו סברתי כי סעיף 3 ניתן לפרשנות נוספת המתיישבת עם עמדת התובעת הרי שיש להעדיף את פרשנות הנתבעים בהינתן עדיפות התובעת בעיצוב תנאי ההסכם וכפי שמורה סעיף 25(ב1) לחוק החוזים.
על התובעת, כעורכת הדין אשר אמונה על ניסוח הסכם שכר הטרחה, חלה החובה לוודא כי התחייבות הלקוח בכל הנוגע לשכר טרחתה תהא ברורה וראוי שהניסוח יהיה חד-משמעי ולא נתון לפרשנויות ועל כן כל עמימות בהסכם תיזקף לחובתה.

לאור האמור אני דוחה רכיב תביעה זה.

מכל הטעמים המפורטים לעיל, אני מורה על דחיית התביעה.

בהתחשב במכלול נסיבות העניין ובשים לב לתוצאה אליה הגעתי תישא התובעת בהוצאות הנתבעים ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 12,000 ₪ בתוספת מע"מ. הסכום ישולם תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית החל ממועד מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל .

ניתנה היום, י"ב אייר תש"פ, 06 מאי 2020, בהיעדר הצדדים.