הדפסה

בית משפט השלום בפתח תקווה ת"א 52658-07-20

לפני
כבוד ה שופטת מירב כפיר

המבקש: הנתבע

זוהר לירון

נגד

המשיבה: התובעת
גוד לאק רנט א-קאר בע"מ

החלטה

לפניי בקשה לעיכוב הליכים או לחילופין לחיוב המשיבה (להלן: "התובעת") בערובה לכיסוי הוצאות המבקש (להלן: "הנתבע").
רקע והליכים
התובעת היא חברה העוסקת בהשכרת רכב ומתן שירותי ליסינג. הנתבע הוא אדם פרטי המנהל עוסק מורשה באמצעותו מפעיל בית עסק אשר עיקר עיסוקו הוא מוסך לתיקון כללי של רכבים ומסחר בכלי רכב.
הנתבע טיפל ברכבי התובעת ולאחר ששכרו לא שולם עיכב ברשותו, ב-1/18 רכב שברולט מ.ר. 90-660-32 (להלן: "הרכב") שבבעלות התובעת. נסיבות העיכוב כמו גם השאלה אם היה רשאי לפעול כך, שנויים במחלוקת בין הצדדים.
התובעת כאן הגישה תביעה כנגד הנתבע בת"א 45538-12-18 בה עתרה להשבת הרכב וכן תבעה נזקים אשר נגרמו לה כתוצאה מתפיסת הרכב. במקביל להגשת התביעה הגישה בקשה לסעד זמני למתן צו עשה להשבת הרכב.
הנתבע כאן הגיש תביעה בת"א 35518-12-18 (להלן: "ההליך האחר") כנגד התובעת בה הוא עותר כי האחרונה תשלם לו בגין התיקונים שביצע ברכביה.
בדיון שנערך ביום 7/1/19 בבקשה לסעד הזמני למתן צו עשה להשבת הרכב הסכימו הצדדים כי בכפוף להצגת אישור התובעת בדבר הפקדת מלוא סכום התביעה בהליך האחר בקופת ביהמ"ש (103,408 ₪), יושב הרכב לתובעת. כמו כן הסכימו הצדדים לאיחוד התיקים. ההסכמות קיבלו תוקף של החלטה.
יוער כי למרות ההחלטה לא הפקידה התובעת את סכום התביעה בהליך האחר וע"כ נותר הרכב בחזקת הנתבע.
בשלב מאוחר יותר הודיעה התובעת לביהמ"ש כי היא מבקשת למחוק את התביעה בת"א 45538-12-18 והתביעה נמחקה. בקשה לביטול המחיקה, שהוגשה בטענה כי המחיקה התבקשה בטעות, נדחתה ביום 7/9/20.
במקביל ועוד טרם קבלת החלטה בבקשה לביטול המחיקה, הגישה התובעת את התביעה בהליך דנן, הזהה במהותה לתביעה בת"א 45538-12-18 ועניינה מתן צו עשה להשבת הרכב וכן פיצוי כספי בסך של כ-260,000 ₪ בגין הנזקים שנגרמים לתובעת בשל עיכוב הרכב ע"י הנתבע.
לאחר הגשת התביעה הגיש הנתבע הבקשה דנן לעיכוב ההליכים בתיק זה עד לסיום ההליך האחר ולחילופין בקשה להפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע.
יש לחלק את הדיון בבקשה לשניים. ראשית אדון בשאלת עיכוב ההליכים ובהמשך אדון בשאלת הפקדת הערובה.
בקשה לעיכוב הליכים
הנתבע הגיש בקשה לעיכוב ההליכים בתובענה שבפניי וזאת עד לתום הבירור בהליך האחר אשר מצוי בשלב מתקדם וקבוע לשמיעת ראיות ליום 25/1/21, מאחר שמדובר, לטענתו, באותה מסכת עובדות ובאותם פרטים בדיוק ומשום כך, לטענתו, גם אוחדו התביעות בעבר.
התובעת מנגד מתנגדת לעיכוב ההליכים בטענה כי אין כל חפיפה בין שני ההליכים וזאת מכיוון שההליך דנן עוסק בעיכוב רכב שלא כדין בעוד ההליך האחר עוסק בתשלום עבור התיקונים אותם ביצע הנתבע לרכבים של התובעת.
לבית המשפט מסורה סמכות להעמיד דיון בהליך אחד כל עוד תלוי ועומד הליך אחר, על בסיס העיקרון של Lis Alibi Pendens וזאת מטעמי יעילות שעיקרם מניעת הכבדה מיותרת על היריב ומניעת הטרדה של בית המשפט בהליך כפול לצורך חסכון בזמן שיפוטי (אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה שמינית) 109 (2005). השאיפה היא לדון בסוגייה המרכזית הרלוונטית פעם אחת ולא לנהל לגביה הליכים שונים ו/או מקבילים (רע"א 346/06 חזאן נ' קלאב אין אילת אחזקות בע"מ, ניתן ביום 14/5/06. (להלן: פס"ד חזאן)).
השיקולים שעל בית המשפט לשקול בבואו להעמיד הליך אחד בשל הליך אחר תלוי ועומד נוגעים לזהות השאלות שמחלוקת, זהות בעלי הדין, יעילות הדיון, חסכון בזמן שיפוטי, הימנעות מכפל התדיינות ומאזן הנוחות (רע"א 2812/13 קולומביה ציוד וצרכי צילום בע"מ נ' דלתה דיגיטל בע"מ, ניתן ביום 11/7/13. (להלן: פס"ד קולומביה)).
בעניינינו, אמנם מדובר באותם הצדדים וכן במסכת עובדות דומה, אולם אין סוגיות זהות בשני ההליכים ואין כפל התדיינות. התביעה שבפניי היא תביעה להשבת רכב וכן לחיוב כספי בגין הנזקים שנגרמו מהחזקתו שלא כדין, לכאורה. ובהליך האחר מדובר בתביעה שעניינה אי תשלום עבור התיקונים אותם ביצע הנתבע לרכבים של התובעת.
השאלות המשפטיות והעובדתיות שיידונו בהליכים אלה שונות. אין בסיום ההליך האחר כדי להביא לפתרון המחלוקת שבפניי ואין בתוצאה שתיקבע בהליך האחר כדי להשפיע על ההליך דנן.
עוד ייאמר כי ההחלטה שניתנה כסעד זמני להשבת הרכב כנגד הפקדת סכום התביעה בהלך האחר, אינה מהווה מעשה בי"ד השולל דיון בהליך זה. אם כי ייתכן ויש בה כדי להשפיע בשאלת גובה הנזקים, אולם אין מקום להידרש לכך בשלב זה.
בהתחשב בשוני האמור בין התביעות, אין מקום להורות על עיכוב ההליכים בתיק.
בקשה להפקדת ערובה
אשר לבקשה החלופית לחיוב התובעת בהפקדת ערובה, הרי שבהקשר זה מצאתי כי יש לקבל את הבקשה בהתאם לנימוקים להלן.
בהתאם להוראות סעיף 353א לחוק החברות, התשנ"ט-1999 לפיו:
"הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם זכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה, או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין".
בהתאם לפסיקה המתייחסת להוראות הסעיף הנ"ל הכלל הוא חיוב חברה בע"מ ובעניינינו- התובעת- בהפקדת ערובה לחיוב הוצאות הנתבע, בעוד שאי חיוב בהפקדת ערובה הוא החריג לכלל (רע"א 10376/07 ל.נ הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ, פורסם בנבו, 11.2.09)).
זאת ועוד, הנטל להוכחת קיומו של החריג רובץ על התובעת (ראה למשל רע"א 9618/11 ארט יודאיקה בע"מ נ' ג. טלי עד שינוע בע"מ, פורסם בנבו 29.1201)).
בעניינינו, התובעת לא טענה דבר ביחס למצבה הכלכלי. היא לא התייחסה כלל לשאלת מצבה הכלכלי או ליכולת להיפרע ממנה, היה ותביעתה תידחה וכיוון שכך לא עמדה בנטל להוכחת החריג שיאפשר שלא להטיל עליה ערובה.
עוד ייאמר כי דווקא העובדה שניתנה החלטה כבר ב-1/19 על הפקדת סך של כ-100,000 ₪ לצורך השבת הרכב והסכום לא הופקד, למרות טענת התובעת לנזקים מידי חודש בחודשו, מלמדת לכאורה על העדר יכולת כלכלית.
התובעת לא התייחסה אפילו לסיכויי התביעה כאן, כאשר בהתחשב בכך שמדובר בתביעה בגין נזקים שהולכים ונצברים מידי חודש לכאורה, כאשר ניתנה לתובעת לפני למעלה משנה וחצי ! האפשרות להפקיד כספים ולקבל חזרה את הרכב ולא פעלה לכך, הרי שבשלב זה ומבלי לקבוע מסמרות, יש בכך להצביע, לכאורה, על סיכוייה הקלושים של התובענה.
גם התנהלות התובעת באופן המתואר כאשר הגישה הליך אחד ומחקה אותו, ולא פעלה להקטנת נזקיה יש בה לכשעצמה לחזק את הצורך בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע.
לאור האמור, בהתחשב בסכום התביעה ובסיכוייה, באיזון האינטרסים של התובעת והנתבע בתיק זה, אני מחייבת את התובעת להפקיד ערובה בסך של 25,000 ₪ להבטחת הוצאות הנתבע.
הסך הנ"ל יופקד עד ליום 1/12/20, שאם לא כן תימחק התביעה.
ת"פ בחלוף המועד.

ניתנה היום, י"ג תשרי תשפ"א, 01 אוקטובר 2020, בהעדר הצדדים.