הדפסה

בית משפט השלום בפתח תקווה ת"א 46325-10-15

בפני
כבוד ה שופטת ריבה שרון

תובעת
פלונית

נגד

נתבעת
כלל חברה לביטוח בע"מ

החלטה

רקע:
ההליך, הצדדים, התאונה:
1. ביום 21/8/14 הייתה התובעת מעורבת בתאונת דרכים, כהגדרתה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה 1975 (להלן : "התאונה"; "החוק" ).
התובעת - ילידת 11/7/92, הייתה במועד התאונה סטודנטית לתואר ראשון ללימודי מדעי ההתנהגות באוניברסיטת אריאל. לאחר התאונה, סיימה התובעת את לימודי התואר הראשון, וכיום היא בשלב מתקדם של לימודי התואר השני באוניברסיטת בר אילן, בתחום של פסיכולוגיה קלינית שיקומית.
התאונה אירעה עת שהתובעת נהגה ברכב שהיה מבוטח אותה עת בביטוח חובה על ידי הנתבעת.
עניינה של התביעה דנן – נזקי הגוף שלה בגין התאונה, והיא הוגשה מכוח החוק הנ"ל.
הצדדים אינם חלוקים בשאלת החבות; המחלוקת ביניהם נוגעת לשאלת הנזק, ובעניין זה אף נשמעו ראיות. לאחר ישיבת ההוכחות האחרונה, כמפורט בהמשך, הוגשה בקשה לסעדים שונים, ובהם הבקשה מושא החלטה זו.
הפגיעה, הנכות הרפואית :
2. ממקום התאונה פונתה התובעת באמבולנס לבית החולים בילינסון, שם אובחנה בין היתר חבלת ראש. היא אושפזה במחלקה הנוירוכירוגית, וביום 24/8/14 - שוחררה לביתה. המשך המעקב והטיפול והרפואי, נעשו בקהילה ובמרפאות בית החולים.
3. במסגרת התביעה דנן, מונו חמישה מומחים מטעם ביהמ"ש לבחינת מצבה הרפואי של התובעת בעקבות התאונה.
4. מומחה מטעם ביהמ"ש בתחום הכירורגיה הפלסטית (פרופ' מלר), קבע כי נותרה לתובעת נכות בשיעור של 15% בגין צלקות היפרטרופיות באמה שמאל למשך שנתיים לאחר התאונה, וכי לאחר מכן הנכות תפחת ל – 10%. המומחה אף המליץ על אפשרויות טיפוליות בצלקות, כמפורט בחוו"ד.
מומחה מטעם ביהמ"ש בתחום האורתופדי (ד"ר לוינקופף), קבע כי נותרה לתובעת נכות צמיתה בשיעור של 7% בגין צלקות באמה, וכן נכות זמנית למשך 6-8 שבועות לאחר התאונה.
אין חולק כי הנכות שקבע המומחה בתחום האורתופדי בקשר עם הצלקות, חופפת לזו שנקבעה בתחום הכירורגיה הפלסטית.
מומחית מטעם ביהמ"ש בתחום העיניים (פרופ' לבנשטיין), קבעה כי לא נותרה לתובעת נכות צמיתה בגין התאונה.
מומחה מטעם ביהמ"ש בתחום הפה ולסת (ד"ר ברק), קבע כי נותרה לתובעת נכות בשיעור של 10% בגין הגבלה בפתיחת הפה. יוער כבר עתה, כי בימים אלו, התובעת עומדת לפני בדיקה נוספת בתחום הפה ולסת, לאחר שהוברר ערב ישיבת ההוכחות, כי לא מכבר היא נותחה, ונדרש עדכון מצבה להיום, בהשוואה לחוו"ד מיום 12/2/18.
מומחה מטעם ביהמ"ש בתחום הנוירולוגיה (פרופ' ירניצקי) בדק את התובעת ביום 20/12/16, וקבע בחוו"ד מיום 12/1/17 כי נותרה לתובעת נכות רפואית צמיתה בשיעור של 17.5% בגין מצב שלאחר חבלת ראש.
המומחים ייקראו להלן במסגרת החלטה זו, בשמם.
עוד אציין כי התובעת עברה בסמוך לפני בדיקתה על ידי המומחה בתחום הנוירולוגי פרופ' ירניצקי אבחון נוירופסיכולוגי מחודש ספטמבר 2016. אבחון זה בוצע ביחידה לשיקום נפגעי ראש במרכז הרפואי המשולב ע"ש חיים שיבא (להלן: "המרפאה"), והוא ייקרא להלן: "האבחון".
הבקשה:
5. בימים 16/7/19 ו-25/7/19 נשמעו הראיות ונחקרו עדי הצדדים. מטעם התובעת – העידו ונחקרו היא עצמה, אימה, ומומחה מטעמה, שהגיש חוו"ד אקטוארית לענין הפסדי השתכרות נטענים. מטעם הנתבעת - זומנו לחקירה רופאים החתומים על האבחון הנוירופסיכולוגי הנ"ל, וכן מומחה ביהמ"ש בתחום הנוירולוגי, פרופ' ירניצקי.
6. בתום ישיבת ההוכחות השנייה, הודיע ב"כ הנתבעת כדלקמן:
"לאורך החקירה שהתנהלה, חקירת המומחים והמידע הנוסף שקיבלנו תוך כדי חקירה, לרבות העובדה שהתובעת נותחה מס' ימים או שבועות לפני הדיון, בתחום הפה והלסת. תחום שבגינו נקבעה לה בשעתו נכות. אנו נגיש בקשות ... בהקדם האפשרי" (עמ' 64 לפרוטוקול ש' 12-15). עוד באותו דיון, בהסכמת הצדדים, נקבעה ישיבת תזכורת ליום 5/8/19, לשם בחינת האפשרות לסיום התביעה על דרך של קניית סיכונים וסיכויים, לאחר שמיעת הראיות.
7. ביום 1/8/19, ערב ישיבת התזכורת הנ"ל, הגישה הנתבעת בקשה בשני עניינים עיקריים, שלהלן תמציתם.
האחד: להורות על בדיקה חוזרת של התובעת על ידי המומחה מטעם ביהמ"ש בתחום הפה ולסת, ד"ר ברק. בעניין זה, לאחר שנבחנו טענות הצדדים, הוריתי על משלוח שאלות הבהרה לד"ר ברק. לאור תשובתו, התובעת אמורה להיבדק פעם נוספת, בקרוב, לשם עדכון חוות דעתו ביחס למצבה כיום.
הבקשה השניה: להורות על פסילת חוו"ד של פרופ' ירניצקי, למינוי מומחה אחר, שתיאסר הצגת האבחון בפניו, וכי תינתן הוראה להפניית התובעת במידת הצורך לאבחון חדש במוסד שבו היא לא טופלה; לחילופין - להורות על מינוי מומחה נוסף בתחום הנוירולוגי, וכי האבחון הנ"ל לא יוצג בפניו; לחילופי חילופין - להורות על פסילת האבחון, כי התובעת תעבור אבחון עדכני במוסד בו היא לא טופלה,שיועבר לפרופ' ירניצקי על מנת שיערוך לה בדיקה חוזרת, ויעדכן את חוות דעתו.
8. הבקשה הנ"ל, בכל הנוגע לתחום הנוירולוגי, עומדת להכרעה במסגרת החלטה זו (להלן: "הבקשה").
9. לאחר שהדיון בישיבת התזכורת מיום 5/8/19 לא הביא לצמצום המחלוקות, ניתנה אורכה לתגובת התובעת לבקשה דנן. הנתבעת השיבה לתגובה, הוגשו מסמכים הכוללים את תיק הטיפולים של התובעת במרפאה הנ"ל, שם אף נערך האבחון, וטיעונים משלימים מטעם הצדדים.
תמצית טיעוני הצדדים
(ההדגשות בציטוטים מתוך הפרוטוקול הן שלי,- ר.ש):
10. לטענת הנתבעת, התברר כי חוו"ד של פרופ' ירנציקי חסרה ונשענת על יסודות רעועים; המומחה נתן משקל רב לדו"ח האבחון, אך המידע שעמד לעיני המאבחן, ולעיני המומחה עצמו, היה חלקי. מפנה הנתבעת בהקשר זה, לעובדות שהתבהרו במהלך ישיבת ההוכחות, כמפורט בסעיף 9 לבקשה.
11. בין היתר, מציינת הנתבעת כי ההפניה לביצוע האבחון הנ"ל במרפאה, נעשתה על ידי מטפלת פרטית של התובעת, שהוברר כי עבדה אז ועובדת כיום במרפאה הנ"ל; האבחון בוצע במהלך החודשים יולי - אוגוסט 2016 והדו"ח נחתם בחודש ספטמבר 2016; על דו"ח האבחון חתומים ד"ר קובי ולדר, שהיה אז מתמחה וביצע את האבחון בפועל, וד"ר רחל נטוביץ', מנהלת המרפאה אז וכיום, שלא פגשה בתובעת לצורך האבחון. האחרונה, מתוקף תפקידה, אחראית גם על המטפלת של התובעת, שהפנתה אותה לביצועו (עמ' 22 ש' 1 לפרוטוקול).
יובהר כבר עתה, שאיני מקבלת את טיעוני הנתבעת בדבר 'העדר ניסיון "מספיק" של ד"ר ולדר בביצוע אבחון נוירופסיכולוגי', וכי יש לתת לכך משקל כלשהו. שוכנעתי, על יסוד העדויות שנשמעו, כי פרקטיקה מקובלת היא, שהאבחון עצמו מבוצע על ידי רופא מתמחה ומבוקר על ידי גורם בכיר, שאינו בהכרח שותף למהלך הבדיקה, כפי שנעשה כאן.
12. עוד מפנה הנתבעת לעדותה של ד"ר נטוביץ', שהעידה כי לא ידעה שבמועד ביצוע דו"ח האבחון התנהל הליך משפטי בעניינה של התובעת, וכי מדובר בעובדה חשובה, לצורך התרשמות הבודק ממהימנות הנבדק (עמ' 23 ש' 32-34 ש' 3). עם זאת, המתמחה ד"ר ולדר, שביצע את הבדיקה, העיד כי למרות שהדבר לא מצוין בדו"ח, הוא ידע שמתנהל הליך משפטי כאמור (עמ' 34 ש' 25-23). מוסיפה הנתבעת ומפנה בהקשר זה לעדותו, כי מטרת ההפניה לדו"ח האבחון היו קשיים שעלו בחייה של התובעת, כשאחד מהם הוא קבלת הקלות/ התאמות לצורך לימודיה באוניברסיטה (עמ' 29, ש' 21-15). ההקשר של התאמות בלימודים נזכר גם בפרק התלונות שבחוו"ד פרופ' ירניצקי, ובעדותו (עמ' 37 ש' 29).
13. כן טוענת הנתבעת, שהתובעת לא מסרה למאבחן ד"ר ולדר, מידע לגבי תסמונתPTC (יתר לחץ תוך גולגולתי) שאובחנה אצלה בשנת 2007, לכך שסבלה מקשיי התעוררות, בחילות והקאות וקושי ריכוז בתקופת הבגרויות בתיכון; ולעדותו שמדובר במידע רלבנטי לצורך האבחון (עמ' 32 ש' 25-16; עמ' 33 ש' 9-5). ; לעדותו של פרופ' ירניצקי, שלמרות שהביע את דעתו שאין לתסמונת השלכות קוגנטיביות מאוחרות (עמ' 47 ש' 4-1), אמר שלטעמו, ההמלצה להקלות בבחינות הבגרות, אותן קיבלה התובעת על פי עדותה - ניתנת מקום שיש הפרעה קוגנטיבית, בעיקר בקשב וריכוז, ולא בגין כאבי הראש, בחילות, הקאות וכו', עליהם היא התלוננה באותה תקופה (עמ' 46 ש' 22-19).
14. הנתבעת מלינה על כך שרק במהלך חקירתו של ד"ר ולדר בבית המשפט, התברר לה לראשונה, שלאחר האבחון הנ"ל, טופלה התובעת על ידו, במרפאה הנ"ל, במשך 8 חודשים. מפנה היא, בקשר עם אותה עובדה חדשה שהתבררה כאמור, לעדותם של ד"ר ולדר ושל הממונה עליו ד"ר נטוביץ', כי לאחר תקופת טיפול כאמור ובחלוף זמן, עשויות להיות תוצאות שונות לאבחון עדכני (עמ' 31, ש' 14 – 12 ; עמ' 27 ש' 21 – 15).
15. מוסיפה הנתבעת ומפנה לכך שאמנם פרופ' ירניצקי, בחקירתו, העיד כי הוא מסופק אם טיפול יכול היה לשפר את מצבה של התובעת, אך לא היה מתנגד לראות אבחון עדכני, מחמת הספק (עמ' 44, ש' 26-23); אך בהמשך, לשאלת ב"כ הנתבעת: " ש. אם אומרים לך שאתה חשבת שהמצב סופי אך במקביל אליך היו התפתחויות שהיו בעיצומן בעת בדיקתך ונמשכו במקביל אחרי בדיקתך כאשר על פי אותם גורמים בשיבא היה צורך בתכנית טיפולית שנמשכה מבחינת הלו"ז אחריך ואחרי חוות דעתך, האם יש רלוונטיות שתדע מזה ותשקול את זה או שמא זה לא ישנה את קביעתך?", השיב: "ת. אני חושב שיש אפשרות, לא גדולה אולי, אך אפשרות שחל שינוי לא בשל עצם חלוף הזמן, אלא בגלל שהייתה תכנית טיפולית אבקש לראות את התיעוד ואז אראה אם יש צורך בדבר מה נוסף" (עמ' 48 ש' 27 ואילך).
16. מכל האמור ועוד, סבורה הנתבעת, שדו"ח האבחון פגום מיסודו, לא רלבנטי, ולא יכול לשמש כבסיס לחוו"ד המומחה בתחום הנוירולוגי.
17. התובעת – מנגד, מפנה לפסיקה העוסקת במעמדו של המומחה מטעם ביהמ"ש, ולהלכה לפיה פסילת חוו"ד של מומחה כאמור, או מינוי מומחה נוסף, תעשינה במשורה ובנסיבות נדירות. לשיטתו של ב"כ התובעת, המבחנים המחמירים שנקבעו בפסיקה בהקשר זה, לא מתקיימים בענייננו.
18. עוד לשיטתו - לא נפל כל פגם בחוו"ד של פרופ' ירניצקי; לא נשלח אליו חומר פסול, וקביעותיו בחוו"ד, לא השתנו בחקירתו הנגדית.
19. מפנה ב"כ התובעת להתרשמות המאבחן ד"ר ולדר, כי התובעת "הראתה מוטיבציה משמעותית להצליח במשימות והשקיעה בביצועם", וכן להתרשמותו וזו של המומחה ממהימנותה (עמ' 36 ש' 4 -2, 7-10; עמ' 25 ש' 6 -5, 10 -9, 29 – 27; עמ' 39 ש' 10-11, 21-22).
20. סבור הוא, שאין פסול בכך שהתובעת הופנתה לאבחון ולטיפול במרפאה על ידי המטפלת הפרטית שלה, שכן האבחון בוצע ע"י ד"ר ולדר שלא הכיר אותה אותה עת, והוא טיפל בה רק לאחר שהדוח יצא.
21. מוסיף וטוען ב"כ התובעת, כי הוכח שהחתומים על דוח האבחון ידעו, במועד עריכתו, כי מתקיים הליך משפטי; וכו כי העובדה שאחת ממטרות האבחון הייתה קבלת ההתאמות או ההקלות בלימודים, הייתה ידועה לד"ר ולדר (עמ' 29, ש' 22–19, 28–25; עמ' 2 לדוח האבחון, סוף הפרק רקע כללי). עוד לשיטתו, יש להסיק שעדותה של ד"ר נטוביץ' בהקשר זה, כי לא הייתה מודעת למטרה שעניינה הקלות כאמור, בטעות יסודה, ומקורה בכך שהתברר כי לא עיינה באינטייק, טרם עדותה.
22. עוד סבור ב"כ התובעת, שאין באי מסירת מידע למאבחן על תסמונת P.T.C – סבור ב"כ התובעת שאין בכך כדי להוות נימוק לפסילת האבחון. מפנה הוא לעדות המומחה, כי המסמך הרפואי והאחרון שהוצג בפניו בהקשר זה הוא מחודש מרץ 2009, ולכך שלהנחתו מדובר בתסמונת שעל פניו אינה גורמת להשלכות קוגנטיביות (עמ' 45 ש' 8-6; עמ' 47 ש' 3-1); כן מפנה הוא להשלמה ששלח המומחה לאחר הדיון, התומכת לשיטתו בהנחה הנ"ל.
ייאמר כבר עתה, שעיינתי בהודעת המומחה בהקשר זה (בקשה מס' 43), המציין כי מצא 3 מאמרים העוסקים בהשפעת התסמונת על תפקוד קוגנטיבי, ומאשרים שיש השפעה כזו, בשלב החריף. המומחה ציין שהמאמרים לא בדקו השפעה בטווח הארוך של התסמונת במישור הקוגנטיבי. למרות זאת, הביע דעתו, שההשפעה הקוגנטיבית לטווח ארוך חולפת, כשם שכאבי ראש עוברים, עם העלם התסמונת. אם כי, בהגינותו, הבהיר שדעתו בעניין זה, אינה מבוססת על בדיקה אמפירית.
23. בהמשך ולצורך הבקשה דנן , הוגש ביום 6/11/19 תיק הטיפולים שעברה התובעת במרפאה. מעיון בו עולה, שהנ"ל אכן בוצעו אחרי חוו"ד המומחה, ובתחומים שונים: פיזיותרפיה, פסיכולוגיה, קלינאות תקשורת, ריפוי בעיסוק, עו"ס. בין המטפלים השונים, היה גם עורך דו"ח האבחון הנ"ל, ד"ר ולדר. המומחה, במהלך חקירתו, לא נחשף לתיעוד זה, אלא רק לעצם קבלת טיפול מאוחר לחוות דעתו. עיינתי בתיעוד הנ"ל; ב חנתי את התייחסות ב"כ הצדדים אליו, ראו בהמשך.
24. לאחר בחינת כל המצוי בפני, מצאתי כי די ן הבקשה להתקבל, וכי אין מנוס בנסיבות העניין מפסילת חוו"ד בתחום הנוירולוגי.
כדי לא להאריך, לא אחזור על עיקר טענות המבקשת, שמצאתי בהן טעם; להלן אוסיף ואפרט את עיקר נימוקי.
דיון והכרעה – הדין ויישומו לנסיבות ענייננו
25. כידוע מקדמת דנא, ההערכה הסופית בעניין תפקודו של נפגע מסורה בידי בית המשפט; חוות דעתו של מומחה רפואי, בדומה לכל חוות דעת של מומחה אחר, אינה אלא ראיה במסגרת כלל הראיות המובאות בפני בית המשפט, הרשאי להסתמך עליה אך גם לדחותה, כולה או חלקה, בהתאם לשיקול דעתו (ר' רע"א 3808/05 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' עידן אנקווה [פורסם בנבו] (28/7/05); ע"א 2541/02 צבי לנגר נ' ששון יחזקאל [פורסם בנבו] (12/1/04)).
ברור מאליו, כי על מנת שבית המשפט יוכל לבצע את מלאכתו, עליו להשתכנע שכל הנחוץ לו לשם הכרעה - מצוי בפניו ; במידת הצורך – בסמכותו, במקרים המתאימים, לאפשר או להורות על הבהרות, השלמות. סמכות ואולי אף חובה זו, מקבלות משנה תוקף, כשמדובר במומחה מטעם בית המשפט.
26. כלל נקוט הוא, כי בית המשפט לא ימהר לפסול מומחה שהתמנה על ידו, בוודאי לא לאחר שכבר ניתנה חוות דעת מטעמו; חוות דעתו של מומחה לא תיפסל אם אין מדובר בפגם היורד לשורשו של עניין, ויש בו לגרום עיוות דין לבעל הדין הנוגע בדבר, כגון: פגם בשיקול דעתו המקצועית של המומחה, פגם העשוי להעיד על חוסר תום לב, משוא פנים או דעה קדומה( כב' השופט אור ב- רע"א 337/02 רונית מזרחי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ ואח' פ"ד נו(4), 673, 678-679: "נראה לי ברור, שבעיקרו של דבר, השיקול שצריך לעמוד בפני בית המשפט הוא הצורך להגיע למסקנה אשר יהא בה כדי לשקף נכונה את מצבו הרפואי של התובע. שהרי, בסופו של דבר, מינוי של מומחה רפואי לא בא אלא כדי לסייע לבית המשפט להגיע למסקנה נכונה בנדון. לפיכך, ייטה בית המשפט למנות מומחה רפואי נוסף כל אימת שהתרשמותו מהמומחה הרפואי שמינה- בהתייחס לחוות דעתו ולעדותו בפניו- תהיה מצדיקה שמיעת חוות דעת רפואית נוספת, כדי להשתכנע במצב הרפואי לאמיתו"; ראו גם בע"א 7714/05 אלגרה כהן נ' רשות הנמלים והרכבות נמל חיפה (2005); ע"א 3358/91 סהר בע"מ נ' ציון (1991)); ר' גם ב-ת.א. (חיפה) 1465/00 אפרת עמר נ' איילון - חברה לביטוח תק-מח 2002 (3), 22758, עמ' 22760 (כב' השופט עמית): "פסילה של מומחה מטעם בית המשפט היא צעד חריג שאינו נעשה כדבר שבשיגרה - רע"א 2273/99 ויצמן נ. אליהו חברה לביטוח בע"מ, דינים נו 77; רע"א (ב"ש) 1529/97 אוחיון ואח' נ. יעקוביאן, תק-מח 97(3) 383.
27. נקודת המוצא היא שהמומחה אשר מונה ע"י ביהמ"ש פעל בהגינות ובתום לב ללא כל הטיה כלפי צד זה או אחר, כי עשה את מלאכתו נאמנה, ללא משוא פנים וביושר, על פי מיטב כישוריו, ניסיונו ושיקול דעתו (ראו למשל: רע"א 6401/00 לה נסיונל חברה לביטוח נ' סאלח, פד"י נה(3), 97, 100; רע"א 11147/03 אריאל ביטון ואח' נ' כפיר אלעזרה, תק-על 2004(1), 3211; המ' (ירושלים) 3096/98 גרבניק סמיון ואח' נ' ג'יוסי כדיר, תק-מח 98(2), 19; בר"ע (ירושלים) 3034/98 קנדוב רימה נ' קנדוב אדוארד ואח', תק-מח 98(2), 2026 והאסמכתאות שם); לא כל שגגה או תקלה יביאו לפסילתו; "לפיכך, פסילתו יכול שתיעשה רק בנסיבות חריגות. כך במיוחד, מקום שזה כבר נתן את חוות-דעתו וכאשר בתוצאת חוות-הדעת יש כדי להשפיע על שיקוליו של בעל-הדין המבקש את פסילתו" וכן- האם השגגה שיצאה תחת ידו של המומחה ניתנת לתיקון (רע"א 5611/07 לינצקי נ' קופ"ח של ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י (2007)); רע"א 6116/97 אברהם שוחט נ' ציון, חברה לביטוח בע"מ, תק-על 97(3), 1051 והאסמכתאות שם; רע"א 3011/94 אלפסי שמעון נ' "הדר" חברה לביטוח בע"מ, תק-על 94(2), 1973 (1994);
ר' גם ב-ת.א. (חיפה) 1465/00 אפרת עמר נ' איילון - חברה לביטוח תק-מח 2002 (3), 22758, עמ' 22760 (כב' השופט עמית): "פסילה של מומחה מטעם בית המשפט היא צעד חריג שאינו נעשה כדבר שבשיגרה - רע"א 2273/99 ויצמן נ. אליהו חברה לביטוח בע"מ, דינים נו 77.
על בית המשפט לנהוג באיפוק מירבי בבואו לפסול חוות דעת מומחה ולשקול כל מקרה לגופו ולנסיבותיו. ככלל, ראוי להימנע מפסילת חוות דעת בשל פגמים דיוניים, להבדיל מפגמים מהותיים-מקצועיים, ויש לבחון אם הפגם יורד לשורשו של עניין, כדי כך שיצדיק את התוצאה הקיצונית של פסילת חוות הדעת" . ר' גם רע"א (ב"ש) 1529/97 אוחיון ואח' נ. יעקוביאן, תק-מח 97(3) 383.
28. להבדיל מסוגיית פסילת מומחה ומינוי מומחה אחר תחתיו על פי סעיף 17(א) לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), התשמ"ז-1986(להלן – "התקנות"), נושא מינוי מומחה נוסף, אינו מעוגן במפורש בתקנות הנ"ל. במהלך השנים, התפתחה פרקטיקה של מינוי מומחה בנוסף למומחה שהתמנה על ידי בית המשפט, מכוח הסמכות הטבועה שיש לו. זאת, מקום בו מצא, שאין בחוות דעתו של המומחה הראשון בסיס ראוי להערכת המצב הרפואי של הנפגע. כל שנאמר לעיל, בפסיקה שעסקה בבקשה לפסילת חוות דעתו של מומחה, יפה גם למקרה שבו תלויה ועומדת בקשה למינויו של מומחה נוסף. גם מינוי מומחה נוסף, לא ייעשה כדבר שבשגרה, אלא במקרים חריגים וכאשר נמצאו טעמים כבדי משקל שיצדיקו צעד כזה (ר' גם ע"א 3212/03 נהרי נ' דולב, תק-על 2005 (4) 1724; רע"א 4195/02 סהר נ' ליפשיץ, פד"י נ (55) 774); כך, מקום בו בית המשפט חש כי נבצר ממנו להגיע לחקר האמת לגבי מצבו של הנפגע, בהסתמך אך ורק על סמך חוות דעתו של המומחה הראשון. מינוי כזה- כמוהו כהטלת ספק ו/או כהבעת אי אמון ביכולתה של חוות הדעת הקיימת לשמש בסיס מספיק לקביעה שיפוטית בכל הנוגע לסוגיה הרפואית שעל הפרק; כך- למשל, גם כאשר מסתבר שיש אסכולות רפואיות שונות בנושא שעל הפרק, כאשר המומחה מייצג אסכולה רפואית שאינה זו השלטת בכיפה, או כאשר מומחה זה לא העריך נכונה את אמינות הנפגע באשר לתלונותיו. ראה- בהקשר זה, רע"א 3372/02 מזרחי נ' כלל בע"מ הנ"ל, בעמ' 677-678; רע"א 329/02 זגרון נ' אילון ואח', תק-על 2002 (1) 562, בעמ' 563);
ראו גם בספרו של כב' השופט בדימוס א. ריבלין "תאונת הדרכים, תחולת החוק סדרי דין וחישוב הפיצויים", מהדורה רביעית, תשע"ב-2012,ע' 695);
גם אם בימ"ש יחליט בסופו של יום שלא לאמץ את מסקנות חוו"ד המומחה מטעמו, עצם האפשרות לסטייה מחוו"ד, אינה מצדיקה מינוי מומחה נוסף (ראו רע"א מחוזי מרכז 11060-05-15 יצחק עלימה נ' מנורה חברה לביטוח (פורסם במאגרים, 29/6/15); (עא 1534/12 - מוחמד זידאן ואח' נ' הראל חברה לבטוח בע"מ, (2013); רע"א 337/02 מזרחי נ' כלל חברה לביטוח, (2002); רע"א 4195/02 סהר ציון חברה לביטוח בע"מ נ' ליפשיץ (2002); תא (מרכז) 40227-01-14 - ת.ל. נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (2015)).
ראו גם ברע"א 7777/99 גלס נ' יעקב (1999) ע"י כב' השופט א. ריבלין (כתוארו אז)) כי: "אכן, לא בכל מקרה בו מתגלות במהלך החקירה הנגדית, פרכות מסוימות בחוות דעתו של המומחה שנתמנה, מתעורר הצורך במינוי מומחה נוסף באותו תחום. אולם, כאשר מתעוררים ספקות מהותיים בדבר נכונות חוות הדעת, או משמתברר שאין בה בסיס ראוי או מספיק להערכת המצב הרפואי, עשוי בית המשפט למנות מומחה מטעמו, כדי לאפשר לו בירור עובדתי מלא של השאלות במחלוקת. סמכות זו נתונה לבית המשפט אף אם לא נתבקש לכך על ידי אחד מבעלי הדין".
29. הנה כי כן - כלל נקוט הוא כי פסילה של מומחה מטעם בית המשפט, או של חוו"ד, ואפילו מינוי מומחה נוסף- הם צעד חריג שאינו נעשה כדבר שבשגרה; מומחה מוחזק כמי שאמון על פעולה אובייקטיבית ויודע לבור את התבן מן המוץ; המגמה היא, בדרך כלל, שלא להוריד לטמיון מלאכה שנעשתה על ידי מומחה, המוחזק כידו הארוכה של בית המשפט וכמי שפועל באובייקטיביות ובמקצועיות, ובכך להביא לא רק לאובדן זמן והוצאות אלא אף - והדבר חשוב יותר - לפגיעה בשמו הטוב של המומחה. כל עוד ניתן לרפא את הפגם על ידי חקירת המומחה וקבלת עמדתו לכל אחת ואחת מן הטענות שהועלו כלפיו, כך ייעשה תחילה.
לצערי – בענייננו, התקיימו התנאים לפסילת חוו"ד, והפגם שמצאתי במצוי בפני הוא כזה, שלא שוכנעתי כי ניתן לתקנו על דרך של מינוי מומחה נוסף, או בדיקה חוזרת או משלימה ע"י המומחה שכבר חיווה את דעתו ואף נחקר עליה.
30. המומחה נחקר ארוכות על חוות דעתו. יובהר, כי התרשמתי ש השיב בפרוטרוט ובמקצועיות, לכל עניין ושאלה שהועמדו בפניו. עוד יובהר, שלא מצאתי כי נפל פגם בהתנהלותו של המומחה, וכי נותנת אני אמון מוחלט ביושרו המקצועי, ובאובייקטיביות שלו. אולם, אין דבר וחצי דבר בין התרשמות חיובית זו מהמומחה ומעדותו בפני, לבין התרשמותי, כערכאה הדיונית, שלא אוכל להכריע במחלוקת שלפני על בסיס חוות דעתו ועדותו המשלימה, וכי לנוכח זאת, קמה עילה המצדיקה מינוי מומחה נוסף.
שוכנעתי, שלא השתכללה בענייננו האפשרות של אימוץ חלקי של קביעות המומחה, או חריגה מהן.
בנסיבות המיוחדות דנן, שוכנעתי אף, שאין בקביעות המומחה התייחסות מספקת למצבה העדכני של התובעת בתחום הנוירולוגי.
מצאתי שעבודת המומחה לוקה בחסר, אם כי לא "באשמתו", ככל שניתן לנקוט בביטוי זה.
31. התרשמתי שהמומחה לא נחשף למלוא הנתונים בעברה של התובעת, או כי לא מן הנמנע שלא נתן להם משקל ראוי, לנוכח האפשרות שהמידע שבפניו היה סובייקטיבי וחלקי. האמור עוסק בקבלת הקלות בתקופת בחינות הבגרות, בהשתלבותה בלימודים אקדמאיים באוניברסיטה , ומהלכם, כשכיום היא סטודנטית לתואר שני באונ' בר אילן, במקצוע הפסיכולוגיה, כשמן המפורסמות הוא שמדובר במסלול לא קל.
32. זאת ועוד. אין מדובר רק באנמנזה חלקית; המומחה הסתמך באופן משמעותי על דו"ח ה אבחון (ראו בחוות דעתו, ובעדותו, עמ' 34 ש' 27-28).
למדנו כי האבחון הנדון נערך ערב בדיקתה ע" המומחה מטעם בית המשפט לצורך הליך זה; עוד למדנו כי האבחון נערך לכאורה לצרכים אקדמאיים, כאשר התובעת, בתלונותיה אותה עת , ציינה את התאונה כגורם לכאורה לקשיים קוגנטיביים;
בשלב זה, התרשמתי מהעדויות, ששאלת הרלבנטיות של ההליכים דנן ברקע, במועד עריכת האבחון ע"י ד"ר ולדר - לא נבחנה די הצורך, אם בכלל, ע"י מי שערך את האבחון ומי שאישרה את ממצאי הבודק, כמפורט לעיל; בחינה כזו, צריכה הייתה להיעשות לטעמי 'בזמן אמת' – הן עי הבודק ו הממונה עליו, והן ע"י המומחה עובר למתן חוות דעתו, ולא במסגרת חקירתם ועדותם בבית המשפט, בחלוף שנים.
33. לא רק זו אף זו. במהלך ישיבת ההוכחות, הוברר לבית המשפט, לראשונה, כי לאחר האבחון הנדון, ולאחר חוו"ד המומחה לצורך הליך זה, שניתנה כאמור זמן קצר אחרי שנעשה – התובעת טופלה ע"י גורמים שונים, לרבות עורך האבחון;
מידע זה לא הובא גם בפני המומחה עד לשלב חקירתו בבית המשפט; לא נשלח אליו גם במסגרת שאלות הבהרה;
אף אין לו זכר בתצהירה ובראיותיה.
34. עיינתי בתיעוד הנ"ל מטיפולי ההמשך שבוצעו במרפאה, החל מחודש 3/17 ולמשך לפחות מספר חודשים (הוגש לתיק, כאמור לעיל, ביום 6/11/1 9); בחנתי את התייחסות ב"כ הצדדים אליו. קצרה היריעה מלהתייחס לכל רישום ורישום בתיעוד הנ"ל, וממילא אין בידי בית המשפט את הכלים המקצועיים להערכת העולה הימנו, בכל הנוגע למצבה הקוגנטיבי של התובעת ערב בדיקתה ע" פרופ' ירניצקי – בכלל, ומאז ועד להווה – בפרט.
ראיתי עם זאת לציין מתוכו, מספר נקודות חלקיות, שיש בהן כדי להצביע על החסר הבולט בנתונים שעמדו בפני המומחה כאשר נתן את חוות דעתו, ובעיקר מאז וכאשר נחקר עליה.
כך, לא נעלם מעיני כי במסמך מיום 21/7/16 נכתב שהתובעת הופנתה לאבחון פסיכולוגי, על רקע טענתה לירידה קוגנטיבית בעקבות ת.ד משנתיים לפני כן. עם זאת, לא ניתן להתעלם בהקשר זה, מכך שניתנו לה הקלות בלימודים גם בתקופת הבגרויות, וכן כי, לכאורה, לא ניתן לשלול, כפי שמומחה העריך, שהתובעת סבלה (כבר או גם) מבעיה קוגנטיבית, בין אם על רקע של מחלה ממנה סבלה בנערותה, או אחר; לא מצאתי שניתן לאפשרות זו משקל בחוו"ד או בעדותו;
ראו גם מסמך 'תמצית ביקור סיעודית' מיום 22/5/17, בו נכתב : "נערכה ישיבת מטפלים בנוכחות האמא, דווח על מצבה חל שיפור במצבה נמשיך בעבוד קוגנטיבי, מתן אסטרטגיות לבעיות שצפו. תשוחרר ב 10/7/17" ; מסמך סיכום טיפול פסיכולוג, ניתן לקרוא על מהלך טיפולי, על התרשמות בדבר מקורות מצוקה נוספים, על קיום שיחת סיכום ומתן המלצות להמשך טיפול; ועוד.
35. שוכנעתי כי מדובר בשלב טיפולי שעשויה להיות לו רלבנטיות להערכת מצבה הרפואי והתפקודי של התובעת כיום, בחלוף כמעט 3 שנים, שבמהלכן ומאז היא אף השלימה תואר ראשון בלימודי פסיכולוגיה, ומצויה בשלב מתקדם של תואר שני במסלול קליני.
יובהר שלא מיוחסת לתובעת הסתרת מידע מהמומחה ביחס לטיפולים אלו בעת בדיקתה על ידו, שהרי ממילא טופלה מאוחר יותר. עם זאת, הייתי מצפה שזכרם יבוא לידי ביטוי בתצהירה, ובתיק המוצגים שלה, שאליו צורפו מסמכים בדבר טיפול נמשך בתחום הפה ולסת, גם מלאחר חוו"ד המומחה באותו תחום;
הצגתו כיום ולראשונה של התיעוד מטיפול רב תחומי במרפאה לשיקום נפגעי ראש, מקימה את החשש כי המומחה לא נחשף למלוא התמונה הרלבנטית בכל הנוגע למצבה של התובעת ערב בדיקתה, וכאמור – מאז ואילך.
36. מכל האמור ועוד, מצאתי שקיים חסר משמעותי בחוו"ד ובקביעות המומחה. חסר, שאין מקום לבקשו להשלים, לאחר שכבר נחקר על חוות דעתו;
שוכנעתי, מבלי שיהא בכך חלילה להטיל ספק ביושרו המקצועי, ויושרו בכלל של פרופ' ירניצקי, כי "הוחטא", גם אם לא מדעת של מי מהצדדים.
אין מדובר, בנסיבות העניין, בצורך בעדכון גרידא של חוו"ד;
הסוגיות שעל הפרק כבדות משקל, וכרוכות גם בשאלות של התרשמות הבודק ממהימנות הנבדק. המומחה נחשף במהלך חקירה ארוכה ונוקבת, לטענות שונות מטעם הצדדים, להטלת ספק מצד ב"כ הנתבעת - בתובעת, באבחון, בעורכיו; ואף השלים בכתב את עדותו בהבהרה הכוללת הנחות מקצועיות, שאין להן תימוכין במחקר אמפירי, הגם שכבודו במקומו מונח , ואיני מתימרת לתת עליהן את הדעת בשלב זה. ועוד;
37. יפים לענייננו, בשינויים המתחייבים מנסיבותיו - דברי כבוד בית המשפט בעניין רע"א 337/02 מזרחי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נו(4), 673 שם עמד בית המשפט על הנסיבות בהם יורה על מינוי מומחה נוסף: "בתום המשפט נדרש השופט היושב לדין להכריע בתביעה בהסתמך על חוות דעתו של המומחה הרפואי שמינה. על כן, בכל אותם מקרים שבהם חש השופט, לאחר שעיין בחוות הדעת של המומחה הרפואי ובתשובותיו לשאלות ההבהרה ובמהלך החקירה הנגדית, כי נותרו בו ספקות, וכי הוא נזקק לחוות דעת נוספת כדי שיוכל להגיע להחלטה מושכלת בשאלות הרפואיות המונחות לפתחו, רשאי הוא למנות מומחה רפואי נוסף. מינוי שכזה לא יעשה כדבר שבשגרה, אלא רק באותם המקרים שבהם תחושתו של השופט היושב לדין היא כי לא יהא בידו או לא יהיה זה ראוי, להכריע במחלוקת שבהליך שבפניו בהסתמך על חוות הדעת של המומחה הרפואי אשר מונה על ידיו."
38. על מנת שהצדק יראה ולא רק ייעשה – מן הראוי שהערכת מצבה הרפואי של התובעת, השפעת עברה הרפואי והקוגנטיבי עובר לתאונה, על מצבה הרפואי והקוגנטיבי - מאז האבחון ע"י ד"ר ולדר, הבדיקה ע"י המומחה בחודש 1/2017, והטיפולים במהלך אותה שנה, מאז כל אלה ועד היום – ייעשו ע"י מומחה אחר, שלא נחשף לטפח וגילה טפחיים רק במהלך חקירתו; בנסיבות ענייננו, העברה לבדיקה משלימה ע"י המומחה שכבר נתן חוו"ד ונחקר, או מינוי מומחה נוסף – לא תאפשרנה לבית המשפט להעריך נכונה את קביעות המומחים, במישור הרפואי ולא רק התפקודי; בחירה באחת מדרכים אלו – עלולה אף לפגוע בשמירה על איזון בין זכויות הצדדים ואף לאפשר פגיעה בזכויות הנתבעת; לטעמי - הסיכוי כי תפגע בתובעת, היכולה להביא בפניו באופן בלתי אמצעי כל מידע ומסמך (בכפוף לדין ולפסיקה), שיש בהם לשיטתה רלבנטיות לעניינה – מינורי עד אפסי .
סוף דבר
39. מכל האמור – איני רואה מנוס מלהורות על ביטול חוו"ד בתחום הנוירולוגי, ומינויו של מומחה חדש יובהר שוב, כפי שנכתב לעיל, שאין בהחלטה זו כדי להטיל דופי בפרופ' ירניצקי, במומחיותו, ביושרו המקצועי, ובכלל. העובדות שהתבררו במהלך חקירתו ואחריה , הותירו כאמור ספק באשר לשלמות המידע שעמד בפניו, ובאשר לנכונות המשקל שנתן להתרשמותו מהתובעת, מהמידע ומהתיעוד החלקי שהובאו בפניו, עליהם התבסס בחוו"ד ובחקירתו.
כתב מינוי למומחה חדש – יינתן בנפרד.
למען הסר ספק - אין להציג בפני המומחה החדש שימונה – לא בכתב, ואף לא בעל פה, את חוו"ד, קביעותיו, ופרוטוקול חקירתו של פרופ' ירניצקי.
בנסיבות העניין – אין צו להוצאות.
החלטתי תישלח לב"כ הצדדים
ניתנה היום, כ' כסלו תש"פ, 18 דצמבר 2019, בהעדר הצדדים.