הדפסה

בית משפט השלום בפתח תקווה ת"א 43553-01-18

בפני
כבוד ה שופטת, סגנית הנשיאה שלהבת קמיר-וייס

התובע:

דור יחזקאל
ע"י ב"כ עוה"ד רונן גריסרו

נגד

הנתבעים:

  1. רחמני ד. עבודות עפר בע"מ
  2. ד.ר. רחמני נכסים בע"מ
  3. דוד רחמני

ע"י ב"כ עוה"ד חן כהן

פסק - דין

בפניי תביעה כספית בסך של 187,191 ₪, לתשלום יתרת תמורה בעבור עבודות אשר סופקו על ידי התובע (להלן: "דור") לנתבעת 1 (להלן: "רחמני") בהתאם להסכם אשר נכרת מול הנתבע 3 (להלן: "דודו"), השולט ברחמני , באמצעות הנתבעת 2 , אשר בבעלותו ואשר רחמני נמצאת בבעלותה.
רקע ותמצית טענות הצדדים
בפברואר 2016 התקשרו רחמני ודור באמצעות דודו וחיים יחזקאל (להלן: "חיים"), אביו של דור, בהסכם בעל פה לפיו עובדים מטעם דור יבצעו עבור רחמני עבודות בטון שונות בבסיסים צבאיים ובתמורה תשלם רחמני לדור סך של 700 ₪ בתוספת מע"מ עבור כל עובד בגין כל יום עבודה. יתר תנאי ההסכם מצויים במחלוקת בין הצדדים.
העובדים מטעם דור ביצעו עבודות בעבור רחמני בין החודשים פברואר 2016 לאוגוסט 2016.
לטענת התובע, הוסכם כי בגין ימי העבודה של חיים, המשמש כראש קבוצת עובדים, תשולם תוספת של 200 ₪ בגין כל יום עבודה. כן סוכם , כי ישולמו 200 ₪ בתוספת מע"מ בגין כל יום עבודה עבור הוצאות רכב אשר ישמש לניוד העובדים לאתרי העבודות.
לצורך שינוע כלים ומכשירים אשר היו חיוניים לביצוע העבודות הצמיד דודו לאחד מעובדי דור רכב מסוג טנדר וזאת על חשבון רחמני.
עוד נטען, כי לבקשת דודו הועסק חיים כמנהל עבודה בתמורה לשכר חודשי של 27,000 ₪ בתוספת מע"מ.
בהתאם לתנאים אלו, הייתה צריכה רחמני לשלם לדור 467,150 ₪ בגין העבודות אשר בוצעו בחודשים פברואר עד אוגוסט 2016, אולם התשלומים אשר שילמה רחמני לדור הסתכמו בסך של 342,393 ₪ ועל כן יש לחייב את הנתבעים לשלם לדור את היתרה של 117,257 ₪ בתוספת מע"מ.
בנוסף נטען, כי יש לחייב את הנתבעים בפיצוי בסך 50,000 ₪ בגין ע וגמת נפש ופגיעה במוניטין.
לטענת הנתבעים, רחמני פעלה מול חיים והתחייבה לשלם 700 ₪ בתוספת מע"מ בלבד בגין יום עבודה מלא של כל עובד בפועל אשר יאושר על ידי המהנדס מטעם רחמני. לא הוסכם על תשלום תוספת עבור ימי העבודה של חיים ולא על תשלום חודשי לחיים כמנהל עבודה.
ההסכמות היו כי שינוע העובדים הוא באחריות ועל חשבון דור.
נטען, כי עקב טענה מצד דור לתקלה ברכב שלהם סיפקה רחמני לדור בחודשים מאי עד יולי 2016 רכב לצורך שינוע העובדים כאשר ההוצאות בגין הרכב והדלק יקוזזו מהתשלומים לדור.
עקב ביצוע לקוי של העבודות ואי תיקון הליקויים, הופסקה עבודת דור, ורחמני נאלצה להביא קבלן אחר לביצוע תיקון הליקויים בעבודת דור , ובכך גרמה דור לנזק לרחמני אשר נאלצה לשלם לקבלן הח ילופי 22,400 ₪.
לאחר הפסקת עבודת דור, נעשתה התחשבנות סופית במסגרתה ויתרה רחמני על חלק מטענותיה לקיזוז, ולצורך סיום ההתחשבנות, הסכימה לשלם לדור , מעבר לתשלומים אשר שולמו עד לאותו שלב , סך של 180,000 ₪ כהתחשבנות סופית וזאת לפי הסכמות אשר נעשו מול חיים בפגישה שנערכה לשם כך. סכום זה שולם לדור אשר הוציאה בעקבות הפגישה חשבונית לרחמני לפי הסכום אשר עליו הוסכם בפגישה.
דיון והכרעה
בהליך זה התקיימו בפניי שני דיוני קדם משפט וביום 20.01.21 התקיים בפניי דיון הוכחות בו נחקרו העדים על תצהיריהם. חיים העיד מטעם התובע ומטעם הנתבעים העידו דודו, צביקה הדס, ולנטין צרניצקי והדס אלטיט (להלן: " הדס").
בסיום העדויות סיכמו באי כוח הצדדים טיעוניהם בעל פה.
על-פי תקנה 129 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט – 2018, אשר בהתאם להוראות המעבר שבתקנה 180 (ג) (1) לתקנות הנ"ל חלה גם על ההליכים שנפתחו קודם ליום התחילה ביום 01.01.21, ינתנו נימוקי פסק-הדין שלהלן בתמציתיות, בהתאם להוראה האמורה.
כידוע נטל הראיה והשכנוע מוטלים ככלל על התובע. יפים לעניין זה דברי כבוד השופט דנציגר בע"א 8385/09 המועצה המקומית סאג'ור נ' סונול ישראל בע"מ (09.05.2011):
"הכלל הבסיסי הוא כי "המוציא מחברו - עליו הראיה", ולכן נושא התובע בנטל השכנוע לגבי כל יסודותיה העובדתיים של תביעתו, ועל מנת לזכות בה עליו להטות את מאזן ההסתברויות לטובתו על ידי הרמת נטל הוכחת התביעה בשיעור העולה על 50%."
בימים האחרונים אף הבהיר זאת בית המשפט העליון שוב בע"א 9145/18 שרות מזור א' לתיקון ושיפוץ מוצרי חשמל ביתיים בע"מ נ' שרות פלוס בע"מ, (24.01.21) כי:
"בהליך אזרחי נטל ההוכחה מוטל במקרה הרגיל על כתפי התובע. על מנת להצליח בתביעתו, מחובתו לבסס בראיות לא רק את עילת התביעה לה הוא טוען (בענייננו, הזכות לאכיפה בעקבות הפרת חוזה), אלא גם את המצע העובדתי המאפשר לתרגם את זכויותיו הנטענות לסעדים משפטיים אופרטיביים (בעניינו, הסכומים שהיו משולמים למערערות אילו החוזה היה מקוים). כאשר, כמו במקרה שלפנינו, הסעד הנתבע הוא כספי, אין התובע יכול להסתפק אך בהצגת הפגיעה שנגרמה לו (לא שולמו לו כספים המגיעים לו על פי החוזה), אלא נדרש הוא לצייד את בית המשפט בראיות שיאפשרו לקבוע מהו הסכום הכספי לו הוא זכאי בגין פגיעה זו (היקף הסכומים להם הוא זכאי מכוח החוזה)."
במקרה דנן, אין מחלוקת בין הצדדים כי נעשתה התקשרות בעל פה והמחלוקת היא לעניין התנאים עליהם הוסכם באותה התקשרות.
את ההלכה בדבר נטל הראיה להוכחת הסכם בעל פה ותנאיו, הטיב לסכם כבוד השופט אורן שוורץ בת"א (מחוזי מרכז) 29538-12-14  ע.ד.מ מתחם רוטשילד בע"מ נ' ארז מוסאצ'ו, (08.05.2018) בדברים הבאים:
  "כאשר עסקינן בהסכם בעל פה, נטל ההוכחה רובץ על הטוען לקיומו והמבקש להוכיח את תנאיו. הסכמה שבעל-פה חייבת להיות מוכחת בראיות מספיקות. מדובר במשוכה ראייתית, אשר לא בנקל יעבור אותה הטוען. על מנת שבית המשפט יקבע קביעה חיובית בדבר קיום הסכם או בנוגע לתנאיו, על הטוען לכך להציג בפני בית המשפט הוכחות ממשיות התומכות בטיעונו [ ע"א 815/81‏  כליפא‎ ‎נ' שאול, פ''ד לו(3) 78, 83 (1982); ע"א 2792/03‏  ‏יצהרי נ' אימפורט פסקה 5 לפסק דינה של השופטת ע' ארבל (14.12.2006); ת"א (מחוזי נצ') 70/08 י.י. יזמות ונכסים בע"מ נ' אספלט דרום חב' לפיתוח לעבודות עפר וכביש, פסקה 19 בפסק דינו של השופט ב' ארבל (30.12.2010); ת"א (מחוזי ת"א) 2722/06  אזברגה נ' מוניות יצחק רבין בע"מ, פסקה 3 בפסק דינו של השופט א' זמיר, (10.6.2011); ת"א (מחוזי חי') 642-08 חברת התכוף בע"מ נ' פנחס פיגומים ובניה (1988) בע"מ, פסקאות 55-54 בפסק דינו של השופט ע' זרנקין (24.6.2013); שלו בעמ' 414]"
לפיכך, על דור הנטל לשכנע את בית המשפט , באמצעות ראיות ממשיות, את תנאי ההסכם להם הוא טוען .
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים והמסכת הראייתית אשר הובאה בפניי, לא מצאתי שדור הרים את נטל השכנוע בכל הנוגע ליסודות העובדתיים של תביעתו לגבי תנאי ההתקשרות הנטענים על ידיו ומצאתי להעדיף בעניין זה את גרסת הנתבעים, כפי שאפרט להלן.
האם הוכחו תנאי ההסכם בין דור ל רחמני ?
בהתאם לסעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א – 1971 (להלן: "פקודת הראיות") ככלל נדרש סיוע לשם הכרעה על סמך עדות יחידה, אולם בית המשפט רשאי להסתפק בעדות יחידה של בעל דין לשם הכרעה, אך ידרש לפרט מה הניע אותו להסתפק בה:
"פסק בית משפט במשפט אזרחי באחד המקרים שלהלן על פי עדות יחידה שאין לה סיוע, והעדות אינה הודיית בעל דין, יפרט בהחלטתו מה הניע אותו להסתפק בעדות זו; ואלה המקרים:
(2) העדות היא של בעל דין או של בן-זוגו, ילדו, הורו, אחיו או אחותו של בעל דין;
(3) העדות היא של אדם המעונין בתוצאות המשפט לטובת בעל הדין שקרא אותו להעיד;"
במקרה דנן גרסתו של דור נתמכת בעדות יחידה של חיים, שהוא אביו של דור, ואשר ביצע ופעל בכל הקשור להתקשרות נושא ההליך כבשלו. לא ניתן להתעלם בהקשר זה מכך שחיים היה מצוי בתקופה הרלבנטית לתביעה בהליכי פשיטת רגל ולפי דבריו (בעמוד 10, שורות 9-6 לפרוטוקול) היה מנוע מלהיות עצמאי , ולפיכך פתח בנו את העסק אשר נוהל בידי חיים. כך שהדעת נותנת כי חיים מעוניין בתוצאות המשפט לטובתו שלו ולא רק לטובת בנו.
לא מצאתי בנסיבות המקרה להסתפק בעדות היחידה של חיים, אשר אף היא כשלעצמה לא הייתה משכנעת במידה הנדרשת במשפט אזרחי ואף לא מצאתי לתת בה אמון .
תנאיו של ההסכם אמורים להתברר על רקע עדויות באשר לתוכנה של ההתקשרות הנטענת, בין אם הם מיוחסים ל התקשרות עצמה, ובין אם מאוחרים לה. מטבע הדברים, ניתן היה לייחס משקל ראייתי רב לנתונים ראיתיים המעידים ישירות על תוכנה של ההתקשרות, ואשר נערכו או נאמרו סמוך לה ככל הניתן, וכן לאינדיקציות מאוחרות יותר, העשויות ללמד על התנאים אשר הוסכמו.
אך במקרה זה אין, כאמור, אלא את עדותו היחידה של חיים מטעם התובע אל מול העדויות מטעם הנתבעים ובייחוד עדותו של דודו הנתמכת גם באינדיקציות מאוחרות יותר למועד כריתת ההסכם, המעידות, תוך הסתכלות לאחור, על אומד דעת הצדדים.
הגרסה מטעם התובע, כפי שבאה לידי ביטוי בכתב התביעה ובעדותו של חיים, הייתה לא עקבית, התפתחה והשתנתה לאורך ההליך ועל כן איני מוצאת ליחס לה מהימנות.
במה דברים אמורים ?
בכתב התביעה לא הוזכרה כלל קיומה של התחשבנות בין הצדדים ונטען בסעיף 7א לכתב התביעה כי:
"אלא שבניגוד לתנאי ההסכם ההתקשרות בין הצדדים, באופן חד צדדי וללא הסכמה מצד התובע, בחרו הנתבעים, וכאמור על דעת עצמם בלבד, לבצע קיזוזים מקיזוזים שונים מהסך הכללי שהיו מחויבים לשלם לתובע כאמור לעיל..."
ובסעיף 7ב לכתב התביעה:
"כך, החליטו הנתבעים על דעת עצמם בלבד ותוך הפרה בוטה של תנאי הסכם ההתקשרות, לשלם לתובע סך של 340,000 ₪ בלבד, כפי שעולה מהתחשיב שביצעו."
בסעיפים 9 ו- 10 לתצהיר העדות הראשית של חיים הגרסה התפתחה וחלף החלטה חד צדדית של הנתבעים על דעת עצמם בלבד, מתוארים חילופי דברים אשר בעקבותיהם נעשה תשלום של 180,000 ₪ וזאת תוך התיאורים הבאים:
"9.א. פניתי לדוד רחמני ואמרתי לא (צ"ל לו – ש.ק.ו) שהוא חייב לנו עוד כספים רבים, כי אין לו כל זכות לקזז ולמעשה למנוע מאתנו סכומים מוסכמים לרבות תשלום עבור חודש 08/16, כי הוא בהפרה בוטה של ההסכם ובמידה שלא ישלם נאלץ להגיש תביעה."
"9.ג. דוד רחמני הסכים והפנה אותי לשבת עם הדס אלטיט. ישבתי עמה על יומני העבודה והשווינו בין הנתונים לבין ההסכמות. אלא שהגברת קיבלה הנחיות מדוד רחמני, ניסתה להתכחש להסכמות ולא הסכימה למחוק קיזוזים ולהוסיף כספים בהתאם למוסכם.
... בשלב מסוים הגיע דוד רחמני, אמר להדס: "תשלמי לו עוד 180,000 ₪ ולא יותר, והלך."
"10.א. לאחר מכן, בחודש נובמבר 2016 פניתי שוב לדוד רחמני ושאלתי מתי ישלם את יתרת החוב בסך 145,966 ₪.
ב. דוד רחמני המשיך להתווכח איתי ולהתחמק מתשלום יתרת החוב, אולם לבסוף הסכים עמי באופן חלקי כי נותר חוב בלתי משולם ואמר: "תוציא בינתיים חשבונית על 44,150 ₪ בצירוף מע"מ ואחר כך נראה"."
בדיון קדם המשפט אשר התקיים ביום 18.09.19 העיד חיים והציג התפתחות נוספת בגרסה אשר יש בה משום סתירה עובדתית לגרסה שבתצהירו (בעמוד 6, שורות 30-24 לפרוטוקול):
"החשבון הזה, אם מסתכלים על נספח 11, אפשר לראות את הדיונים שהיו לנו אני והחתן שלי ורחמני ישבנו במשרד והתחלנו בוויכוחים, מ- 118 עלה ל- 135, אח"כ ל- 180 וזה נמשך.
כמו שהוא כתב בחשבונית, אם רואים אותה אפשר לראות מה הוא כתב 135 כמו שהיה סיכום, בצד ימין למטה, הוסיף את ה- 15 של הקיזוז שהוא אמר לנו לקחנו ציוד ולא החזרנו וזה הגיע ל- 150 אח"כ אמר לי טוב אני אתן לך חצי מה -8000 ₪ מחיון, ואת הקופה הקטנה ביחד בצד שמאל הגיע ל- 170,800 ₪, ושהתווכחנו הוא עיגל את זה ל- 180 אלף ₪. המשכנו להתווכח הוא אמר אני אגיד להדס, בצד ימין למטה הוא כתב נבדוק חצי יום שישי ועשה על זה וי, ובצד שמאל כתב 200 שקל ליום."
בעוד בתצהירו טען חיים כי בשלב בו ישב חיים עם הדס הגיע דודו ואמר להדס שתשלם 180,000 ₪ והלך, הרי שבגרסה זו הסכמת דודו לשלם 180,000 ₪ הגיעה במסגרת פגישה שהתקיימה במשרדו ובה נכחו חיים, החתן שלו (טל) ודודו , ואשר במהלכה לאחר ויכוחים הגיעו לסכום של 170,800 ₪ ולאחר ויכוח נוסף דודו עיגל את הסכום ל- 180,000 ₪.
במהלך החקירה הנגדית כאשר נשאל חיים לגבי טענתו בסעיף 9.ג. לתצהירו "שבשלב מסוים דודו הגיע אמר להדס תשלמי לו עוד 180 אלף שקל לא יותר" ונשאל "מאיפה הסכום הזה נזרק?" ענה (עמוד 14, שורות 28-11 לפרוטוקול):
"אני מפנה לנספח 11, לתצהיר רחמני, המסמך הזה רחמני בעצמו הוא מילא את זה, זה כתב ידו, אני לקחתי העתק ממה שהוא הגיש, זה כל הזמן היה ביד שלו. הגברת הדס המנהלת חשבון הגישה לו את החשבון, יום אחד הגישה לו חשבון סופי 119 אלף, לאחר דיבורים הגישה 135 אלף, אני וטל החתן שלי וניסינו לפשר על המצבים האלה הגענו לסכומים כאלה שזה רשום שם, 15 אלף של החזר איך אנו מגיעים ל- 170,800 ₪, בצד שמאל, מה זה 170,800, ה- 15 זה החזר ציוד, שפעם הוא אמר שגנבתי ואחר כך החזיר לי, ו- 135 זה - 150, הבסיס חיון הוא החזיר לי 8000 שקל, הוא אמר לי טוב קח 8000, כמו שוק.
אחרי כן הוא אמר אני מחזיר לך עשרת אלפים שקל, אחרי כן הגיע החשבון ל- 170,800. אחר כך המשכנו עם ה- 2800, אנו מתווכחים ואומרים לו מגיע לנו זה וזה, הוא אמר אני מעגל לכם את זה ל- 180, באינטרקום אמר לחשבת הדס תני לו מאה שמונים.
הגענו ל- 180 כתוב למטה בצד ימין, לבדוק חצי יום שישי, מעל קופה קטנה, ובצד שמאל 200 שקל תוספת עבור ימי העבודה שלי. אח"כ מסומן וי, את כל הוי האלה הוא אישר, הוא כבר אישר את המאתיים שקל ואת החצי יום שישי. רחמני אישר, הנספח הזה זה שלו, זה היה אצלו והוא עשה וי. הוא כבר נתן את המאתיים שקל תוספת עבור יום שישי, המאתיים שקל יום שישי והחצי יום שישי, הכסף שלהם מגיע לסכום של החשבונית. זה ועוד זה מגיע לחשבונית. "
לא זו בלבד שאין בדברים אלה כל הסבר לשינוי הגרסה בנוגע לנסיבות בהן אושר התשלום של 180,000 ₪ על ידי דודו, אלא שנוצרת סתירה נוספת בנוגע לאישור הנטען לתשלום תוספת של 200 ₪ בגין ימי העבודה של חיים וחצי יום עבודה בגין ימי שישי.
בעוד שבסעיף 10 לתצהירו טען חיים כי דודו אישר את התשלום בסך 44,150 ₪ בצירוף מע"מ בהזדמנות נפרדת מאוחרת לאישור התשלום של 180,000 ₪, הרי שבתשובתו טוען הוא כי האישור נובע מסימון V ליד הרכיבים של " חצי ימי שישי" ו "200 תוספת עבור ימי עבודה" בנספח 11 לתצהיר דודו. אולם את החשבוניות הוציא בנפרד לסכום של 180,000 ₪ (נספח ז לתצהיר חיים) ובנפרד לסכום של 44,150 ₪ (נספח ח לתצהיר חיים) ואישר כי הוציא חשבונית זו לאחר שקיבל את השיקים לתשלום הסכום של 180,000 ₪ (עמוד 15, שורות 27-20 לפרוטוקול).
לאור האמור לעיל וגם מתוך התרשמותי מעדות חיים, אשר הותירה בי רושם בלתי מהימן, אינני מוצאת ליחס אמינות לאמור בעדותו.
בנוסף, אי הבאת טל, החתן של חיים, אשר נכח בפגישת ההתחשבנות הסופית עם דודו, לעדות מבלי שניתן לכך כל הסבר, מקימה את החזקה שלו הובא לעדות היה בכך לפגוע בגרסת חיים ולתמוך בגרסת רחמני. זאת בהתאם להלכה עליה חזר בית המשפט העליון ב ע"א 3523/15 מפעלי תרנ"א מלונאות ונופש נ' רשות מקרקעי ישראל, (19.03.2017) כי:
"כידוע, הימנעות מהבאת ראיה נושאת בצידה משקל ראייתי שכן היא "מקימה למעשה חזקה שבעובדה, הנעוצה בהיגיון ובניסיון חיים, לפיה דין ההימנעות כדין הודאה בכך שלו הובאה אותה ראיה, היא הייתה פועלת לחובת הנמנע ותומכת בגרסת היריב" (ע"א 9656/05 שוורץ נ' רמנוף חברה לסחר וציוד בניה בע"מ, (פסקה 26, 27.7.2008); והשוו לע"א 7870/09 אבוטבול נ' מנהל מקרקעי ישראל, (פסקה 8, 28.7.2014))"
עוד מצאתי כי לא ניתן להסתמך על הרשום בדו"חות העבודה אשר צורפו כנספח ג' לתצהירו של חיים, הואיל ומי שנטען כי ערך את הדוחות לגבי החודשים פברואר, מרץ ואפריל, לא הובא לעדות על ידי דור ויתר הדוחות נכתבו על ידי חיים.
אף אחד מהעובדים לא הובא לעדות ואף דור עצמו המופיע בדו"חות כאחד העובדים לא מצא להעיד כי האמור בדו"חות משקף נכונה את אשר נעשה בפועל.
אין מחלוקת בין הצדדים, כי התמורה הנטענת על ידי דור והמוכחשת על ידי הנתבעים , לא שולמה כבר מתחילת ההתקשרות . למרות זאת , לא נטען ולא הובאה כל אסמכתא, כי דור או מי מטעמו הלינו על כך בפני הנתבעים .
יתר על כן, גם במסגרת ההתדיינות בנוגע להתחשבנות הסופית הן מול הדס והן מול דודו לא ניתן למצוא זכר לטענות על אי תשלום סכום חודשי של 27,000 ₪ בגין רישומו של חיים כמנהל עבודה או אי תשלום 200 ₪ בגין הוצאות רכב וכן ביחס ל קיזוז הוצאות הרכב והדלק בנוגע לחודשים בהם העמידה רחמני רכב לשימוש דור, אלא טענה רק בנוגע לחודש אוגוסט בו כבר לא נעשה שימוש ברכב. התנהלות זו מהווה אף היא אינדיקציה המחזקת את המסקנה, כי התנאים אשר סוכמו הם כנטען על ידי רחמני.
לאחר ששקלתי את עדותו של חיים והמסכת הראייתית כולה, ובהתחשב בכך שהעדויות מטעם הנתבעים, היו עקביות ולא נסתרו, אני מוצאת כי לא זו בלבד שדור לא עמד בנטל הבאת הראיה והשכנוע אשר רובצים לפתח ו להוכחת התנאים עליהם סוכם, לטענתו , מול רחמני בעל פה, אלא שמאזן ההסתברות נוטה בצורה ברורה לקבלת גרסת רחמני דווקא, הן באשר לתנאי ההתקשרות והן באשר לקיומה של התחשבנות סופית מוסכמת לפיה בתשלום הסכום של 180,000 ₪ בתוספת מע"מ היה לסיים את המחלוקות הנובעות מהתקשרות זו.
בסיכומו של דבר, מתברר , כי לא היה כל בסיס לתביעה אשר הוגשה ו למעשה דור גרר את הנתבעים להליך זה אשר התנהל על פני כשלוש שנים, ללא כל הצדק ומבלי שהיה בידי דור להניח ולו תשתית ראייתית מינימלית להוכחת תביעתו, תוך שהוא גורם לנתבעים להשקיע משאבים בלתי מבוטלים בניהול ההליך ואני מוצאת כי יש לתת לכך ביטוי בפסיקת ההוצאות.
סיכום
התביעה נדחית במלואה.
אני מחייבת את התובע לשלם לנתבעים ביחד בגין הוצאות ושכ"ט עו"ד סך כולל של 28,078 ₪ (חמישה עשר אחוזים מסכום התובענה), תוך 30 יום, שאם לא כן יתווספו לסכום זה הפרשי הצמדה וריבית כ חוק מהיום ועד לפירעון המלא בפועל.

ניתן היום, כ"א שבט תשפ"א, 03 פברואר 2021, בהעדר הצדדים.