הדפסה

בית משפט השלום בפתח תקווה ת"א 37028-04-19

בפני
כבוד ה שופט אריאל ברגנר

התובעת

ורדית שרר

נגד

הנתבעים

  1. אבי אילוז
  2. יורם בן חמו
  3. גני אליאל 2014 בע"מ

פסק דין

בפני תביעה ותביעה שכנגד אשר במרכזן עומד אירוע בת המצווה של נועה, בתה של התובעת, שהתקיים באולם האירועים "ליאל גרדן" בפתח תקווה.

אולם האירועים מופעל ומוחזק על ידי הנתבעת 3; הנתבע 1 הינו בעל מניות ודירקטור בנתבעת 3 ואיש הקשר מולו התקשרה התובעת; הנתבע 2 אף הוא בעל מניות ודירקטור בנתבעת 3.

ביום 22.10.18 סוכמו פרטי ההתקשרות להזמנת האירוע בשיחה טלפונית בין התובעת לנתבע 1 ובהמשך בהתכתבויות וואטסאפ על רקע היכרות מוקדמת ארוכת שנים בין השניים.

כחודש לאחר מכן סוכם כי התובעת תעביר לנתבעת 3 סכום של 8,000 ₪ לצורך תשלום לספקים חיצוניים שהוזמנו על ידה. סכום זה הועבר בהעברה בנקאית.

ביום 20.12.18 התקיים אירוע בת המצווה של נועה.

אין חולק על כך כי בשעה 19:45, בעת שנערכה קבלת הפנים, ארעה הפסקת חשמל באולם האירועים. המחלוקת העובדתית שבין הצדדים מתייחסת לשעת סיום התקלה (בטווח שבין 21:20 עד 21:45) ומה היה היקפה.

למחרת האירוע, ביום 21.12.18 בשעות הצהריים, הגיעה התובעת למשרדו של הנתבע 1 ולאחר דין ודברים שהתנהל ביניהם שילמה התובעת את יתרת התמורה בסך של 25,000 ₪ כולל מע"מ במזומן. תשלום זה אינו שנוי במחלוקת (סעיף 40 לתצהיר הנתבע 1).

היעדר יריבות

בפתח הגנתם טוענים הנתבעים כי התובעת אינה מבהירה ואינה מפרטת מה עילת התביעה האישית המיוחסת לנתבעים 1 ו-2 כל שכן שעה שלא נטען כי מתקיימות נסיבות המצדיקות הרמת מסך ההתאגדות של הנתבעת 3.

התובעת אינה מתייחסת לטענה זו.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ובהיעדר התייחסות של התובעת, אני סבור כי דין התביעה כנגד הנתבעים 1 ו- 2 להידחות מחמת היעדר יריבות.

ההתקשרות להזמנת האירוע נערכה בין התובעת לנתבעת 3 כאשר הנתבע 1 פעל בכובעו כבעלים של הנתבעת 3 ושימש איש הקשר מולו הסדירה התובעת את פרטי ההתקשרות. התובעת אינה טוענת כי הנתבעים 1 ו-2 היו צד להתקשרות בעסקה להזמנת האירוע וממילא שלא נטלו על עצמם באופן אישי התחייבות כלשהי כלפי התובעת.

הנתבעת 3 הינה חברה בערבון מוגבל ובהתאם להנחת היסוד של דיני החברות מהווה אישיות משפטית נפרדת ממנהליה ומבעלי המניות. 'הרמת מסך ההתאגדות' שמשמעה הטלת אחריות על בעלי המניות של החברה היא צעד קיצוני וחריג ולצורך הפעלתו על התובעת להוכיח כי מתקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת על בסיס תשתית עובדתית מקיפה ומלאה במסגרת כתב התביעה.

התובעת אינה טוענת כי מתקיימת אחת החלופות המנויות בסעיף 6 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 בנסיבות העניין ואין כל טענה עובדתית או משפטית שיש בה כדי לקיים את תנאיה של הוראה זו.

דרך נוספת להטלת אחריות אישיות על אורגן בחברה, מעבר לדוקטרינה של הרמת מסך, היא הטלת חבות חוזית או נזיקית באופן אישי בשל פעולותיו (ע"א 407/89 צוק אור בע"מ נ' קאר סקיוריטי בע"מ, פ"ד מח(5) 661 (1994)).

גם בהקשר זה לא ראיתי בכתב התביעה טענות מפורשות המיוחסות לנתבעים 1 ו-2 בהיותם אורגנים של הנתבעת 3 וכך גם לא נפרשה מסכת עובדתית בעניינם של אותם נתבעים אשר עשויה היתה להוליד עילת תביעה כנגדם בגין חבות אישית. ודוק: עצם מעמדם של הנתבעים 1 ו-2 כבעלי מניות או דירקטורים בנתבעת 3 אינו מטיל עליהם, כשלעצמו, אחריות אישית בגין עוולות שביצעה לכאורה החברה ואף התובעת לא עשתה די כדי להוכיח את יסודותיה של עילת התביעה כלפיהם.

לפיכך איפוא התביעה כנגד הנתבעים 1 ו-2 נדחית בהיעדר יריבות בינם לבין התובעת.

אחריות הנתבעת 3

רשלנות

לפי טענת התובעת הנתבעים חבים כלפיה חובת זהירות מושגית וקונקרטית ומשלא ניתן מענה לתקלה שארעה בזמן האירוע במשך כשעתיים משעה 19:45 ועד השעה 21:45, בשל היעדר ציוד תקין או ציוד חלופי, על אף שמדובר בתקלה שניתן היה לצפותה ולמנוע אותה, נגרם לתובעת נזק רב שהותיר לה ולבני משפחתה צלקות נפשיות.

הנתבעים מתנגדים לטענה זו, ולפי גישתם, התובעת לא הוכיחה התרשלות כלשהי מצד הנתבעת 3. מיד לאחר שנפל החשמל החלו הנתבעים לפעול לתיקון התקלה ובין היתר נעשה ניסיון להפעיל את הגנרטור שהיה במקום באמצעות חברת החשמל. משלא צלח הדבר עקב מורכבות התקלה במערכת הכללית פנתה הנתבעת לקבלת סיוע חיצוני ודאגה להביא לאולם גנרטור מיוחד ולפי גירסת הנתבעים "בסביבות השעה 21:20 חזר החשמל לעבוד".

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ושקלתי את מכלול נסיבות העניין אני סבור כי טענת התובעת לעניין הרשלנות הוכחה כדבעי.

על הנתבעת 3 כמי שמפעילה ומחזיקה אולם אירועים רובצת חובת זהירות מושגית כלפי מזמיני אירוע השוכרים את שירותי האולם כשהוא ערוך ומצויד בכל הדרוש לקיום האירוע. בנסיבות העניין מתקיימת גם חובת זהירות קונקרטית כלפי התובעת מאחר והפסקת חשמל במהלך אירוע הינ ו סיכון צפוי ש היה על הנתבעים להיערך אליו וסביר לצפות בנסיבותיו המיוחדות של המקרה את התרחשות הנזק שנגרם לתובעת. כמו כן התרשמתי ממכלול הראיות שבתיק ולאחר ששמעתי את העדויות כי לא ננקטו בנסיבות העניין האמצעים הסבירים שנדרשו על מנת למנוע את הנזק, בהיעדר ציוד תקין או ציוד חלופי ובשים לב לעלות הכספית של אותם האמצעים מול הנזק האפשרי .

הנתבע 1 מפרט בתצהירו כי באולם האירועים היה גנרטור לשעת חירום (סעיף 15; עמ' 16 שורות 2-5 לפרוטוקול). לשם תמיכת הטענה מצרף הנתבע לתצהירו אישור של החשמלאי אורי לנקרי שכותרתו "אישור תקינות מערכת גיבוי גנרטור באולם", ממנו עולה כי , בתאריך 16.1.18 נבדקה מערכת הגיבוי באולם והגנרטור נמצא תקין וראוי לשימוש לאחר ביצוע הדמיה של ניתוק כללי של אספקת חשמל יזומה. באישור התקינות מצוין כי "יש לבצע שוב בדיקה שיגרתית לאחר 6 חודשים". בשולי המסמך הוספה הערה כי מערכת הגיבוי של האולם מוכנה ותקינה על פי חוקי החשמל למקרה חירום של הפסקת חשמל מחברת החשמל בין אם זה יזום ובין אם זה תקלה כגון מזג האוויר או כל גורם אחר (נספח ג').

הנתבע 1 עומת בחקירתו עם תאריך האישור (1/18) כשנה לפני האירוע (12/18) כאשר לפי אישור התקינות עצמו מובהר שיש לבצע בדיקה שיגרתית לאחר 6 חודשים, ובמענה לכך השיב: "אין לי אישור נוסף. אישור ל-6 חודשים לגנרטור זו המלצה. התקן אומר שאפשר לעשות אחת לשנה. תבדוק. 6 חודשים זו המלצה של מי שרוצה לתקן, התקן אומר כל שנה" (עמ' 16, שורות 18-20 לפרוטוקול). בהמשך חקירתו התבקש הנתבע 1 להבהיר מתי בפעם האחרונה עובר לאירוע נבדק הגנרטור ומתשובתו עולה כי לנוכח תחזית מזג האוויר שהיה צפוי ביום האירוע (יום חמישי) כבר ביום ראשון או שני הוא הניע את הגנרטור על מנת לבדוק שהוא עובד והוא נמצא תקין . לדבריו "אנחנו מניעים אותו פעם בחודש שיעבוד למשך חצי שעה, בדקנו אותו באותו שבוע" (עמ' 16 שורה 34 עד עמ' 17 שורה 2 לפרוטוקול).

הנתבעים אינם כופרים בטענה כי הגנרטור לא נבדק על ידי חשמלאי מוסמ ך במהלך השנה שקדמה ליום האירוע וכי למרות שהיה צפוי מזג אוויר סוער במיוחד באותו הערב לא נערכה ביום האירוע בדיקה של הגנרטור לוודא כי מערכת הגיבוי עובדת כראוי.

לאחר שקרס החשמל באולם, ניסה הנתבע 1 להניע את הגנרטור שהיה במקום אך ללא הצלחה. לפי גירסתו, בשל מורכבות התקלה במערכת הכללית אשר לא איפשרה את הפעלת הגנרטור גם באמצעות חברת החשמל, הוא פנה בשלב זה לקבלת סיוע חיצוני ודאג להבאת גנרטור מיוחד במהירות האפשרית (סעיף 18 לתצהירו). על גירסה זו חזר הנתבע 1 בעדותו: "ברגע שהגנרטור לא עבד התקשרתי לאיש הגנרטורים וביקשתי שהוא יגיע עם גנרטור חלופי והוא הגיע מלטרון" (עמ' 16, שורות 25-26 לפרוטוקול).

גם אם אקבל את גירסת הנתבע 1 כי תיחזק ובדק את הגנרטור באופן שוטף פעם בחודש וכי התבצעה בדיקה של הגנרטור ימים ספורים ע ובר לאירוע והוא נמצא תקין – הרי שאי תקינותו של הגנרטור ביום האירוע ובהיעדר מקור חשמל חלופי זמין למתן מענה בשעת הצורך היא הנותנת בדבר התרשלותה של הנתבעת 3.

מטרת בדיקת התקינות התקופתית על ידי חשמלאי מוסמך הינה לאתר כשל במערכת הגיבוי מבעוד מועד ולאפשר תחזוקה נאותה של הגנרטור . במקרה זה ניתן היה להסתפק גם בבדיקת תקינות של הגנרטור מספר שעות לפני תחילת האירוע, פעולה שאין בה כדי להכביד מעבר לסביר, וזו היתה מאפשרת לנתבעת 3 לאתר את התקלה טרם האירוע ולדאוג לגיבוי תקין מראש ולהיות ערוכה למתן מענה במקרה של קריסת מערכת החשמל.

ער אני לעובדה כי הנתבעת 3 פעלה בהתאם לחובתה על מנת לתק ן את התקלה בהקדם האפשרי ולהשיב את החשמל והאירוע לסדרו, בזמן אמת ובסמוך למועד התרחשות התקלה. אולם אין בהתנהלות חיובית זו כדי לגרוע מאחריותה הבסיסית כלפי התובעת.

לאור האמור אני קובע כי הנתבעת 3 הפרה את חובת הזהירות כלפי התובעת ועל כן התרשלה. נוסף על כך מצאתי כי מתקיים הקשר הסיבתי הנדרש שבין חובת הזהירות אשר הופרה כאמור, לבין הנזק אשר נגרם לתובעת ומשכך אפוא על הנתבעת 3 לפצותה על כך.

הפרת חוזה

לפי טענת התובעת הנתבעת 3 הפרה את התחייבויותיה כלפיה בכך שלא סיפקה את מלוא השירות לו התחייבה בתמורה לסכום ששולם עבורו. טענה זו מקובלת עלי.

בהסכם שנקשר בין התובעת לנתבעת 3 להזמנת אירוע בת המצווה התחייבה הנתבעת 3 לספק לתובעת אולם אירועים ערוך ומצויד בכל הדרוש לקיום האירוע, ובין היתר, היה על הנתבעת לדאוג לאספקת חשמל סדירה ותקינה במהלך האירוע לצד הסדר חלופי לאספקת חשמל במקרה של כשל במערכת הכללית.

לאחר שבחנתי את חומר הראיות ושמעתי את העדויות אני סבור כי הנתבעת לא עמדה בהתחייבותה זו.

הצדדים אינם חולקים על כך שמקור התקלה שגרמה להפסקת החשמל היתה חיצונית במערכת הכללית בחברת החשמל ולנתבעת 3 לא היתה שליטה עליה. אין מחלוקת גם על כך שהיה באולם בעת האירוע גנרטור שנועד לאספקת זרם חשמל חלופי במקרה של הפסקת חשמל.

אני סבור כי הנתבעת הפרה את התחייבויותיה כלפי התובעת משלא סופק השירות במלואו כפי שהוזמן, שעה שבקבלת פנים ובחלקו של החלק המרכזי באירוע לא היתה תאורה באולם והמיזוג שנועד לחימום המקום לא עבד , לא ניתן היה להשמיע מוזיקה, והנתבעת לא סיפקה את המזון שהוזמן עבור האורחים ("הפסקת החשמל הייתה בערך משעה 19:45 עד 21:20 בזמן הזה לא הוצאנו אוכל [...] הדבר היחיד שהמשיך לעבוד זה קבלת הפנים מהספירטיות" בעמ' 17 שורות 13-14 לפרוטוקול) ובכך הרי שהפרה את ההסכם מול התובעת.

מהתרשמותי מן העדויות, מהימנה עלי גירסת הנתבע 1 כי עשה כל שביכולתו על מנת להיטיב עם התובעת ואורחיה לאחר שחזר החשמל, גם מעבר לשירות שהוזמן ולשעות שסוכמו למשך האירוע.
אולם, נקודת המוצא בדיני החוזים היא שאחריות חוזית היא אחריות מוחלטת במובן זה שהיא קמה בדרך כלל במלוא היקפה בלא תלות באופי ההפרה, ברצונו של המפר להשתדל לקיים את החוזה או בנסיבות אחרות (ע"א 3912/90 eximin s. A, תאגיד בלגי נ' טקסטיל והנעלה איטל סטייל פראררי בע"מ, פ"ד מז(4) 064 (1993)).

לפיכך ומאחר שגם הנתבעים מאשרים שהגנרטור שהיה באולם בעת האירוע לא היה תקין ובהיעדר חלופה ראויה לאספקת החשמל במשך פרק זמן לא-מבוטל בהתחשב במשך האירוע , יש לראות בנתבעת 3 כמי שהפרה את חובתה החוזית כלפי התובעת.

הפרת חובה חקוקה

לפי טענת התובעת הפעלת אולם האירועים בהיעדר רישיון עסק עומדת בניגוד לחובת הנתבעת על פי צו רישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי) התשנ"ה-1995 ופרקים ב' ו-ה' לתקנות החשמל (התקנת גנרטורים למתח נמוך) התשמ"ז-1987 וסעיף 158א' לחוק תכנון והבניה התשכ"ה-1965 (תיקון תשמ"א).

התובעת מפנה בסיכומיה כתימוכין לת"א 1614/98 ליאת דקל נ' מ.ו.ר מלכא ארועים בע"מ (ניתן ביום 4.11.01) אולם פסק דין זה אין בו כדי לסייע לה. בית המשפט בפרשת דקל דחה את טענת התובעים דשם להפרת חובה חקוקה ועמדתו בעניין זה מקובלת עלי. גם אם יש לראות בחומרה ניהול עסק של אולם שמחות ללא רישיון, לא היעדר הרישיון גרם להפסקת החשמל וכל הנובע מכך. אם הנתבעים מנהלים עסקם ללא רישיון זהו ענינו של היועץ המשפטי של העירייה לטפל באספקט הפלילי שבעבירה זו. אשר להוראות חוק התכנון אלו מחייבות את מבקש ההיתר להתקין גנרטור ואינן חלות על המחזיקים של האולם וממה נפשך: בזמן האירוע היה באולם גנרטור שנועד להבטיח אספקת חשמל חלופית בשעת חירום, אולם הוא לא היה תקין.

נוסף על כך, הנתבעים אינם מכחישים את הטענה לפיה לא נערכה בדיקה תקופתית על ידי חשמלאי מוסמך בחלוף חצי שנה ממועד הבדיקה שבוצעה לתקינות הגנרטור, כמתחייב לפי האישור (נספח ג') . הנתבעים טוענים כי מדובר בהמלצה בלבד ואין חובה לביצוע בדיקה שיגרתית מדי חצי שנה אלא כל שנה. אולם טענה זו של הנתבעים נטענה בעלמא וללא כל אסמכתא וכן לא הציגו לפני סימוכין לאישורים נוספים לביצוע בדיקות של תקינות הגנרטור ומערכת הגיבוי באולם בסמוך לאחר מועד האירוע או למועדים אחרים.

לאור האמור דין הטענות בדבר הפרת חובה חקוקה להידחות.

הנזק

סכום התביעה על סך של 76,000 ₪ ₪ מורכב מפיצוי בגין נזק שאינו ממוני (עוגמת הנפש) המוערך על ידי התובעת בסך של 43,000 ₪ והשבת כספים ששולמו על ידה על חשבון התמורה עבור האירוע בסך כולל של 33,000 ₪.

עוגמת נפש

התובעת עותרת לפיצוי בגין עוגמת הנפש שנגרמה לה, לבתה, לבני משפחתה ולאורחים שהגיעו לחגוג עימם את בת המצווה. לפי גירסתה, אורחים רבים שהגיעו לקבלת הפנים נטשו את המקום לאחר שהחשמל לא חזר והאולם נותר בעלטה מוחלטת והאורחים נעזרו בפנסים של הפלאפונים: "ראיתי ילדים בוכים, אנשים עזבו לפנינו, שמענו תלונות מאנשים, ילדים שבאו לבד כמוזמנים של הילדה התקשרו להורים שלהם לבוא לקחת אותם הביתה" (סעיף 15 לתצהיר עדת התביעה אירנה שמיס).

לכך מוסיפה התובעת כי בעקבות הפסקת החשמל לא התנגנה מוזיקה ברקע דבר שהעכיר את האווירה כאשר האורחים שנשארו במסיבה נאלצו להסתפק במנה קרה: "אני אישית אכלתי אוכל קר" (עד התביעה ניסים זוהר בעמ' 12 שורות 1-3 לפרוטוקול).

אין מחלוקת על כך שביום האירוע היה מזג אוויר חורפי סוער וחריג במיוחד (סעיף 13 לתצהיר הנתבע 1). לפי גירסת התובעת, הטמפרטורה באולם היתה קרה מאוד משלא היה מיזוג אוויר לחימום המקום: "אתה מחכה כי אתה אומר אולי זה הפסקת חשמל וזה יחזור עוד 10 דק או 15 דק וזה ארך וארך וזה נראה היה נצח [...] החושך לא ראיתי את החברות היה מאוד קר באולם, זה היה דצמבר קר חשוך ולא נעים" (עדת התביעה סימה זיו בעמ' 12, שורות 6-22 לפרוטוקול).

עוד עולה מגירסת התובעת כי אביה, אדם מבוגר שאינו בקו הבריאות, התמוטט מול עיני האורחים ופונה לבית החולים. בנה של התובעת הסובל מאוטיזם נבהל מהחושך המוחלט והחל לאבד שליטה עד כי נאלצה להחזירו הביתה ולשכור מטפלת שתשמור עליו בעת האירוע. גם התובעת עצמה חוותה על פי גירסתה טראומה מהתרחשות הדברים סביבה ומשלא עמדה בלחץ התעלפה ונזקקה לכדורי הרגעה, כפי שהצהירה על כך בתה: "אמא שלי היתה מאוד בלחץ [...] היה לחץ גדול וראיתי את אמא שלי שהיא בלחץ רציני" (סעיף 12).

בפתח הדיון ברכיב זה חשוב לומר כי אין ספק בדבר עוגמת הנפש שנגרמה לתובעת ולבני משפחה וגם הנתבעים מודעים לכך (עמ' 20 שרות 28-30 לפרוטוקול) . התובעת אם יחידנית אשר ביקשה לחגוג לבתה את בת המצווה וברגע המרגש שלו ציפתה מצאה עצמה למגינת ליבה ב'עין הסערה' (תרתי משמע) תוך שהיא נאלצת להתמודד עם התנאים המאולצים בהם התנהל חלק מהאירוע.

אשר למשך התקלה אציין כי מרבית עדי התביעה העידו כי הפסקת החשמל הסתיימה בסביבות השעה 21:45 בעוד שלפי גירסת הנתבעים, הגנרטור החל לעבוד בשעה 21:20 לערך. איני מוצא חשיבות יתרה לפער שבין שתי הגירסאות שכן כך או כך מדובר בפרק זמן ממושך כשמדובר באירוע שתוכנן להתנהל כחמש שעות כשהפסקת החשמל החלה בקבלה הפנים ונמשכה לחלקו המרכזי.

איני מקבל את גירסת הנתבעים לפיה החלק של האירוע בו התרחשה הפסקת החשמל "הוא החלק שהיו בו מעט אורחים והינו חלק קצר", משזו אינה מתיישבת עם העדויות והראיות שהוצגו לפני ובהיעדר כל ראיה סותרת לעניין זה .

יחד עם זאת מצאתי תימוכין לגירסת הנתבעים כי לאחר שתוקנה התקלה והחשמל חזר האירוע התנהל כסדרו, האוכל הוגש לאורחים עד לסיום האירוע , התקליטן השמיע מוזיקת רקע והיו ריקודים וכך גם האטרקציות שהוזמנו על ידי התובעת הופעלו להנאת האורחים (איש מגנטים, בלונים, ציורי פול-מון, רקדן וזמרים). היטיב לתאר זאת הנתבע 1 בעדותו: "אי אפשר להתעלם מכך שמהרגע שהאירוע התחיל ועד שנגמר יצא האוכל, המנות, יצא מה שהיה צריך. האירוע היה צריך להסתיים בשעה 00:00 בלילה והוא הסתיים בשעה 3:00, היה אירוע שמח שלא היה בו משהו שהתפספס או התמסמס, לא הייתה מנה שלא יצאה ולא היה איזשהו משהו שאורח לא קיבל. הכל יצא, זה מה שהיה" (עמ' 20 שורות 32-36 לפרוטוקול; ראו גם עדות אמיר אילוז בעמ' 23, שורות 23-28 לפרוטוקול).

לצד זאת יש לזכור כי האירוע עצמו החל רק בסביבות השעה 21:30-21:45 ואין לכחד כי האורחים שהוזמנו לאירוע ורצו לשמח את כלת בת המצווה עשו כל שביכולתם לעשות כן לאחר שחזר החשמל (ראו עדות התובעת בעמ' 8, שורות 6-7 לפרוטוקול).

התובעת לא הביאה עדים נוספים שאינם ממעגל המשפחה או החברים הקרובים לתמיכה בטענותיה על אף שנכחו בעת האירוע בעלי מקצוע שהוזמנו על ידי התובעת כדוגמת הצלם, התקליטן, הזמרים או המפעילה של הפול-מון (עמ' 8, שורות 8-22 לפרוטוקול) ואין ספק שהיה בעדותם כדי לשפוך אור ולסייע בהבנת התנהלות האירועים באותו הערב. זאת על אף שהתובעת בחרה להציג לנתבע 1 תכתובות של מפעילת הבלונים נעמי מיום האירוע לשם קבלת התייחסותו (עמ' 17, שורות 32-33 לפרוטוקול).

כמו כן מתקשה אני לקבל את הטענה כי הסרטונים והתמונות שצולמו באירוע והיו ברשות התובעת (עמ' 6, שורות 22-25 ועמ' 9, שורות 24-25 לפרוטוקול) לא צורפו בתמיכה לכתב התביעה בשל הקושי הנפשי שחוותה התובעת, על אף שהיה בהם כדי ללמד על ההתרחשות של הדברים בזמן האמת והיו הם דווקא הנתבעים שהגישו זאת לאחר חיפושים אחר תיעוד מהאירוע ברחבי הפייסבוק.

התובעת מטעימה בעדותה כי הסיבה להימנועתה מלהציג את הסרטון והתמונות שצולמו בעת האירוע הינה "עד לרגע זה לא את הדיסק של התמונות ולא הדיסק של בת המצווה לא פתחנו ולא ראינו. מזכרת היחידה מבת המצווה הוא הווטסאפים שחברות שלחו לי. מגנטים שצילמו בערב האירוע על ידי צלם מקצועי והביא לי את החומר וכל המגנטים בסוף הערב" (עמ' 6, שורות 27-30 לפרוטוקול). על אף שצילומים אלו תיעדו בזמן האמת את האווירה ששררה בעת הפסקת החשמל ולאחריה ויכלו לשמש ראיה טובה לאימות גירסתה של התובעת הם לא הוגשו לעיוני והלכה פסוקה היא כי הימנעות מהצגת ראיה שנמצאת בידי צד פועלת לחובתו.

זאת ועוד: לפי גירסת הנתבעים, על רקע הקשר החברי שהיה בין התובעת לנתבע 1 ועל מנת לתת לתובעת "הרגשה טובה לאור בעיית החשמל" הציע לה הנתבע 1 במעמד תשלום יתרת התמורה לקבל הנחה בסכום שלדעתה משקף את עוגמת הנפש שנגרמה לה והתובעת ביקשה הפחתה של 5,500 ₪ מהסכום שנותר לתשלום.

הנתבעת עומתה בחקירתה עם גירסת הנתבעים בדבר ההנחה שניתנה לפי בקשתה, על מנת לפצותה בגין עוגמת הנפש הנתבעת על ידה, וכפי שהדברים משתקפים מחקירתה:

"ש. יום אחרי האירוע את מגיעה עם בן הזוג שלך אליו לאולם ואת משלמת לפי החשבונית 25,000 ₪, את אומרת שחוץ מזה שילמת גם בהעברה בנקאית. אני מבין שאבי עמד עם אקדח ברקה ואיים לירות בך אם לא תשלמי ?
ת. אני באתי ושילמתי משעה 22:00 יום לפני ועד השעה 1:00 התקיים אירוע, לא טוב אבל התקיים. אני לא באה לקחת גזל מאף בן אדם, האירוע התקיים, אירוע לא טוב, אירוע עם הרבה אמוציות רגשיות, הרבה עצב. אבל התקיים. יצא אוכל , היו מלצרים".
(עמ' 6 שורות 8-16 לפרוטוקול).

בהמשך עדותה נשאלה התובעת פעם נוספת על מעמד התשלום למחרת האירוע:

"ש. אירוע כל כך מצמרר מבחינתך כל כך נורא, את מגיעה יום למחרת ובמקום להגיד אני לא משלמת שקל, את משלמת. זה מנוגד לכל היגיון, איזה היגיון יש לבוא ולשלם כאשר את אומרת שערב קודם חווית את האירוע הקשה של חייך ?
ת. יש כמה דברים, אני אומרת האירוע התקיים, לא טוב אבל התקיים. דבר שני, אני גרה עם ילדה לבד בבית, כשפתחתי את המעטפות, היו מזומנים ולא רציתי להשאיר אותם בבית בשישי שבת ושוב, היה אירוע, יצא אוכל, היו מלצרים, אני לא באה לגזול אף אחד, זה לא אני" (עמ' 9 שורות 14-22 לפרוטוקול).

מגירסת הנתבעים המובאת בעדותו של הנתבע 1, עולה כי, התובעת "באה למחרת ואמרתי לה שהייתה הפסקת חשמל, היא הייתה עם בן זוגה קובי הוא זה שנתן את הטון, אמרתי במילים האלה, חבר'ה מה אתם רוצים שתהיו מרוצים ונשמור על החברות, הוא ראה את הסכום ואמר אני אתן לך 25,000 ₪ והוא אמר לי תזמינו אותנו לצימר בצפון ונשכח מהכל" (עמ' 19 שורות 30-35 לפרוטוקול).
התובעת מכחישה את הטענה כי נשאלה במעמד התשלום על היקף ההנחה שהיא מבקשת לקבל כפיצוי עבור הפסקת החשמל (עמ' 5, שורות 19-20 לפרוטוקול).

הנתבעים מוצאים תנא דמסייע לגירסתם בהזמנת האירוע שצורפה לתצהיר הנתבע 1 אשר הפרטים המצוינים בה מולאו על ידו בסמוך לאחר הסיכום בעלפה שנערך בין הצדדים (נספח א').
כמפורט בהזמנת האירוע עלות המנה שסוכמה הינה 140 ₪ (על כך אין מחלוקת) בתוספת עלות 2,000 ₪ עבור הגברה ותאורה ו- 2,000 ₪ עבור שירותי הצלם. לפי גירסת הנתבעים השתתפו באירוע 197 מוזמנים. התובעת אינה יודעת לנקוב במספר מדויק של כמות המוזמנים שהגיעו לאירוע (עמ' 5, שורות 23-36 לפרוטוקול) ובהתייחס לעלות שירותי ההגברה והצילום לפי טענתה סוכם על סכומים מופחתים (1,800 ₪ ו- 1,700 ₪). לפי גירסת הנתבעים החשבונית הוצאה לפי חישוב של 194 מוזמנים שהיו באירוע (140X194), כשמנגד התובעת כאמור אינה נוקבת במספר מוזמנים שלפי גירסתה השתתתפו בבת המצווה אך היא שוללת את כמות המשתתפים הנטענת ובתוך שכך מבהירה " אמר לי שהוא יורד לי את הרזרבה ובסוף עשה חשבון ושילמתי" (עמ' 5, שורות 27-28 לפרוטוקול).

הנתבעים מוסיפים כי בהסתמך על הזמנת האירוע ולאור ההסכמה אליה הגיעו הצדדים בפגישה שהתקיימה למחרת האירוע, שילמה התובעת 25,000 ₪ על פי התחשיב המפורט בחשבונית שהוציא הנתבע 1 לאחר המפגש (נספח ד'). התובעת מכחישה בתוקף את הטענה כי הוצאה עבור התשלום חשבונית וממילא שזו לא נמסרה לה . גם מבלי להכריע בעניין זה ניתן להיווכח כי הסכומים המופיעים בחשבונית מתיישבים עם עלות המנה על פי הזמנת האירוע, העלויות הנוספות בגין התשלום להגברה תאורה וצלם וכן ההפחתה של הסכום שלפי הנטען קוזז מיתרת התמורה כהנחה.

התובעת מאשרת את טענת הנתבעים כי במעמד הפגישה נכח גם בן זוגה (עמ' 5, שורות 12-13 לפרוטוקול).
התובעת לא הגישה תצהיר של בן זוגה והוא לא הובא לעדות בבית המשפט על אף שהיה בעדותו כדי לתמוך בגירסתה. התובעת התבקשה בחקירתה לבאר את הימנעותה ומדבריה עולה כי "בן זוגי לשעבר הוא עצמאי. מאחר ושילמנו את הכסף במזומן ולא קיבלנו קבלה והוא לא רצה להיכנס לבלגן של מס הכנסה ומע"מ הוא העדיף שלא להיכנס לזה וכיבדתי אותו" (עמ' 5, שורות 17-18 לפרוטוקול). איני מוצא בטעם זה הסבר מניח את הדעת להימנעות התובעת מלהביא את עדות בן זוג לתמיכת גירסתה .

משכך ובאין לפני ראיה סותרת אני קובע כממצא שבעובדה כי הנתבעת הפחיתה מעלות האירוע סך של 5,500 ₪ כפיצוי עבור עוגמת הנפש שנגרמה לתובעת בעקבות הפסקת החשמל וכל הנובע מכך ולאחר שהתובעת נקבה בסכום זה כפיצוי הולם לגישתה.

לצד האמור מובהר כי לא הוגש כל סיכום בין הצדדים להיעדר תביעות וסילוק סופי של כל הטענות ההדדיות בשל ההנחה שניתנה לתובעת.

בשקלי את מכלול הנסיבות המפורטות לעיל ובהתחשב בכך שהתקלה באספקת החשמל לא היתה בשליטת הנתבעת 3 , אולם הגנרטור שנמצא במקום לא נבדק על ידי חשמלאי מוסמך במהלך השנה שקדמה לאירוע וככל שנבדק בתחילת השבוע בו התקיים האירוע אין בכך כדי להפחית מהעובדה כי ביום האירוע לא היה תקין ובהיעדר גיבוי חלופי , ומנגד נתתי הדעת בהערכת הנזק ל פעולות הנתבעים שבוצעו לאחר גילוי התקלה אשר עשו ככל יכולתם להיטיב עם התובעת מעבר לשירות המוזמן ובהארכת זמן הארוע ללא תשלום נוסף ובכך שדאגו להביא גנרטור חלופי על מנת שניתן יהיה לקיים את האירוע.

בשקלי מכלול הנסיבות ובאיזון הראוי אני פוסק לתובעת פיצוי בגין עוגמת הנפש שנגרמה לה בסך של 18,000 ₪ כפיצוי סביר והולם בנסיבות .

יחד עם זאת לא מצאתי מקום להורות על השבת הסכום ששולם על ידי התובעת עבור האירוע.

תביעה שכנגד

בכתב התביעה שכנגד עותרים הנתבע 1 והנתבעת 3 לחיוב התובעת בסך של 100,000 ₪ בעילות של הוצאת לשון הרע והשבה. בישיבת יום 5.2.20 קיבלו הנתבעים את המלצת בית המשפט ועילת התביעה בגין לשון הרע נמחקה מכתב התביעה שכנגד ונותר על כנו רכיב התביעה להשבת ההנחה שניתנה לתובעת כפיצוי עבור התקלה בהפסקת החשמל וההטבות השונות על רקע ההיכרות המוקדמת ארוכת השנים ביניהם.

לפי הנטען בתביעה שכנגד בשל הניסיון וההצלחה החלקית של התובעת מבוקש לחייבה בתשלום סכום של 10,000 ₪ המשקף את ההנחה שקיבלה בצירוף הוצאות הנזק שנגרם לנתבעים בגין ההטבות שניתנו לה. כמו כן מבקשים הנתבעים לחייב את התובעת בסך של 15,000 ₪ כפיצוי עבור עוגמת הנפש, הסבל והחשש בשל האיומים מצד בן זוגה.

הנתבע 1 עומת במהלך עדותו עם הטענות המפורטות בכתב התביעה שכנגד והתבקש להסביר על מה מבוססת תביעתו. מדבריו ניתן להיווכח כי המטרה העיקרית להגשת התביעה שכנגד היתה השבת אותן "הטבות" שהוענקו לתובעת כדוגמת צלם מגנטים, שדרוג של השתייה ואי חיוב עבור שעות נוספת מעבר למוסכם, אשר לכאורה ניתנו לתובעת על רקע הקשר החברי בין השניים לאחר שזו הגישה את כתב התביעה. כך כלשונו: "אני רוצה כל מה שנתתי לה חזרה. היא באה לאולם בתור חברה וקיבלה מחיר מיוחד, הטבות ודברים מיוחדים שהוצאנו ואקסטרא של דברים, האירוע היה קרוב ל-3 לפנות בוקר ואפשר לראות זאת בסרטונים ולא כפי שאומרים עד 1:30 שאלו דברים שלא גביתי ממנה תשלום בגלל החברות שלנו. בגלל שבן אדם בא ולוקח את הסוכריה שנותנים לו" (עמ' 19, שורות 22-25 לפרוטוקול).

גם מעשי הסחיטה אשר מיוחסים לבן זוגה של התובעת בסעיפים 22-27 לכתב התביעה שכנגד לא הוכחו כדבעי וניכר מעדותו של הנתבע 1 כי לכל היותר מדובר בהתראה טרם פתיחה בהליכים משפטיים והצעה לסיום הסכסוך בתשלום פיצוי בסך של 8,500 ₪ , כפי שהדבר משתקף מן העדות בבית המשפט (עמ' 20, שורות 18-23 לפרוטוקול).

לאחר שעיינתי בחומר הראיות ושמעתי את כלל העדויות, לא שוכנעתי בקיומה של עילה המצדיקה השבת סכומים כלשהם לידי הנתבעים אשר הופחתו לכאורה מסכום התמורה ששילמה התובעת עבור האירוע שהינם בגדר 'אקסטרות' או הטבות שניתנו לכאורה לתובעת , על רקע קשר חברי שהיה בין התובעת לנתבע 1 וניתק לאחר הגשת התביעה העיקרית.

הנתבעים לא הוכיחו כל עילת תביעה שבדין, בין אם חוזית, נזיקית או מכוח דיני עשיית העושר ולא במשפט ועל כן לא עמדו בנטל המוטל עליהם להוכיח את תביעתם.

התוצאה

התביעה העיקרית כנגד הנתבעים 1 ו-2 נדחית בהיעדר יריבות.

התביעה העיקרית כנגד הנתבעת 3 מתקבלת בחלקה.

התביעה שכנגד נדחית.

לסילוק מלא וסופי של התביעה אני מחייב את הנתבעת 3 לשלם לתובעת סכום פיצוי של 18,000 ₪ בתוספת ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.

בהתחשב במכלול נסיבות העניין, שווי הסעד שנפסק וביחס שבינו לבין הסכום שנתבע, בדרך שבה ניהלו בעלי הדין את ההליך ובמורכבות ההליך, בהשקעת המשאבים בהכנתו ובניהולו ובסכום ההוצאות שהתבקש על ידי התובעת , ולאחר שלקחתי בחשבון את דחיית התביעה כנגד הנתבעים 1 ו-2 בהיעדר יריבות ומנגד את דחיית התביעה שכנגד במלואה ואת ההוצאות שנגרמו לתובעת בשל הליך זה אשר החל בתביעה נפרדת עד שאוחדו הדיונים על פי בקשת התובעת, אני מחייב א ת הנתבעת 3 לשלם לתובעת את האגרה ששולמה, וכן שכ"ט עו"ד בסך של 12,000 ₪ כולל מע"מ כדין.

ניתן היום, כ"ט שבט תשפ"א, 11 פברואר 2021, בהעדר הצדדים.