הדפסה

בית משפט השלום בפתח תקווה ת"א 23506-02-18

בפני
כבוד ה שופט אריאל ברגנר

התובע

עו"ד רענן גל

נגד

הנתבע
אפרים משה

פסק דין

בפני תביעה לפי חוק איסור לשון הרע, ע"ס 141,757.86 ₪ בגין דברים שאמר הנתבע כלפי התובע, בנוכחות אחרים, באולם ביהמ"ש, לאחר ובסמוך צאת המ ותב מהאולם.

התביעה

התובע, עו"ד במקצועו, מפרט בכתב התביעה כי ייצג את אח הנתבע, מר יגאל משה (להלן – "הלקוח") בהליכים בביהמ"ש לענייני משפחה.

בתום דיון שהתקיים ביום 22.1.18, בתוך אולם הדיונים ובנוכחות הצדדים (בסמוך לאחר יציאתה של כגב' השופטת מירב אליהו מהאולם), קרא הנתבע אל התובע:

"יא זבל" "לך אתה תתחבר לפטמה של אמא שלך".

באולם הדיונים נכחו באותה עת, הקלדנית, לקוחות התובע, ב"כ הצד שכנגד והצד שכנגד.

דברים אלה של הנתבע נאמרו בכוונה כדי להלבין פניו של התובע.

בו ביום ולאחר מכן שלח הנתבע מכתב התנצלות אל התובע.

ההגנה

הנתבע מציין כי התובע עלב באמו של הנתבע ואמר לה כי עליה לגשת ללשכות הסעד והרווחה על מנת להתפרנס ואז כאשר הנתבע נעלב בשם אמו ובלהט הדברים אמר: "תתחבר לפטמה של אמא שלך ואז תדע מה זה כיבוד אב ואם".

הדברים נאמרו בעידנא דריתחא לאחר שהתובע עלב באמו של הנתבע וקנטר אותו , ומכל מקום חוסים תחת ההגנות שבחוק איסור לשון הרע.

עוד באותו היום הנתבע שלח לתובע מכתב התנצלות כדי להסביר כי הדברים לא נאמרו על מנת לפגוע. כמו כן מציין כי חלה הגנה על דברים שנאמרו במהלך הליך שיפוטי או בכתבי בי-דין וכן לא כל גידוף מהווה עוולה לפי החוק.

ההליך

ביום 11.11.18 התקיים ק"מ ונעשה ניסיון להביא הצדדים להסדר שלא צלח והתיק נקבע להוכחות.

ביום 5.2.20 התקיימה ישיבת ההוכחות ושמעתי עדויות מר אליהו משה, התובע, עו"ד עשהאל יפרח, הגב' סימה פנחס, מר יצחק שוקרון והנתבע.

לאחר מכן הוריתי לצדדים לסכם טענותיהם בכתב.

הכרעה

התובע טוען כאמור כי הנתבע קרא לעברו:

"יא זבל" "לך אתה תתחבר לפטמה של אמא שלך".

וזאת בנוכחות אחרים.

התובע טוען כי דברים אלה נאמרו לאחר תום הדיון ולאחר שהמותב שדן בהליך עזב כבר את אולם הדיונים.

הנתבע מאשר עובדות אלה בסע' 11 לתצהירו עדותו הראשית:

"למרבה התמיהה והפליאה, כאמור, לא עצר התובע שם, אלא שבתום הדיון, כאמור, לאחר שיצא מבית המשפט חזר פנימה, התובע בעצמו, והחל בגידופים של ממש ואיומים כנגדי, מתוך ניסיון למשוך אותי בלשוני, תוך הטחת רפש, כך שלמרבה הצער, עם התלהבות היצרים, מצאתי עצמי חוזר על אותה אמרה כאמור לעיל בתוספת מתובלת של צמד המילים "יא זבל"".

הנתבע כאמור מאשר את הדברים שאמר ועל כן אין מחלוקת עובדתית לגבי דברים אלה שאמר הנתבע בנוכחות אחרים, לאחר תום הדיון המשפטי ולאחר שהמותב שדן בהליך יצא מן האולם.

עתה יש לקבוע האם אמירות אלה מהוות הוצאת לשון הרע. אם התשובה חיובית, יש לבחון האם קיימות הגנות בחוק לאמירות אלה.

סע' 1 לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן – "החוק") , קובע:

"לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול –
(1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם;
(2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;
(3) לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו;
(4) לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו";

האם הדברים שאמר הנתבע לתובע נכנסים בגדר אחת מהאופציות הנ"ל?

אני סבור כי הדברים שנאמרו כפשוטם אכן יש בהם כדי לגרום לאדם להרגיש מושפל, מבוזה, נלעג. אך אין להסתפק בפרשות פשיטא זו אלא יש לבחון את ההלכה הקיימת בעניין.

בת.א. (ב"ש) 45/87 קליין נ' רונן ואח' פ"מ תשנ"ב (ב) 515, 521, מדובר היה על תובע שכונה בן היתר "קטן ומרושע" וביהמ"ש קבע בין היתר כי המילה "מרושע" מהווה לשון הרע כנדרש בסע' 1 לחוק.

בע"א (ת"א) 296/76 ברקן נ' תמרי ואח' פ"מ תשל"ז (ב) 247, 260, ביהמ"ש קבע כי תיאור אדם כתמהוני מהווה לשון הרע.

בת.פ. (ת"א) 5116/89 "מולדת" – תנועת נאמני ארץ ישראל נ' זמר ואח' וכן ת"א (י-ם) 1999/86 אלוני נ' שבועון "המחנה החרדי" ואח' (פורסמו בנבו) נקבע כי הכינוי "נאצי" מהווה לשון הרע.

בע"א 534/65 דיאב נ' דיאב פ"ד כ(2) 269, 271 נקבע כי כינוי אדם "כלב בן כלב, נביא שקר שתום עין" מהווה לשון הרע.

בע"א 809/89 משעור נ' חביבי (פורסם בנבו), נקבע כי כינוי גנאי מהווים לשון הרע.

הפסיקה שלאחר הלכת "דיאב" הלכה וקבעה כי כינויי גנאי מהווים לשון הרע ( ע"פ (ת"א) 1181/83 זיו נ' מ"י, לגבי האמירה "את טיפשה"; ת"א (ב"ש) 2594/89 פרץ נ' פוטולצקי, לגבי האמירה "טיפש שבטיפשים" ועוד... ).

הנה כי כן, הפסיקה המלווה את החוק ברבות השנים תומכת בגישה כי כינויי גנאי יהוו לשון הרע.

בנסיבות אלה בהתאם לפסיקה ולהגיון של פשוטם של דברים, אני סבור כי האמירה "יא זבל" "לך אתה תתחבר לפטמה של אמא שלך" – מהווה לשון הרע, ואינה יכולה להוות גינוי סתם שאינו מקים עילת תביעה.

בשלב זה יש לשאול האם לנתבע עומדת הגנה כלשהי על פי החוק.

הנתבע טוען שלוש טענות הגנה: (1) קנטור; (2) הפרסום נעשה בהליך שיפוטי ו- (3) תום לבו לאור העובדה ששלח מיד מכתב התנצלות.

קנטור

הנתבע טוען כי התובע קנטר אותו משך זמן רב בכוונה ובעקבות זאת אמר את הדברים.

החוק אינו כולל הגנה של קנטור וקיימת הגנה אחת קרובה לכך:

סע' 15 (3) לחוק:

"במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה אם הנאשם או הנתבע עשה את הפרסום בתום לב באחת הנסיבות האלו:
...
(3) הפרסום נעשה לשם הגנה על ענין אישי כשר של הנאשם או הנתבע, של האדם שאליו הופנה הפרסום או של מי שאותו אדם מעונין בו עני ן אישי כשר".

על מנת לזכות בהגנה זו על הנתבע להראות כי פעל בתום לב לצורך הגנה על עניין אישי וכשר.

האם תגובה לקנטור (ככל שהיה כזה) יכולה להוות מעשה בתום לב לצורך הגנה על עניין אישי וכשר??

התשובה לכך שלילית.

כינוי אדם בכינויי גנאי אינו יכול להיות בתום לב ואינו יכול להוות הגנה על עניין אישי וכשר (אורי שנהר דיני לשון הרע בעמ' 294-295) ובמיוחד אינם יכולים לעמוד בתנאים שנקבעו למבחן תום הלב בסע' 16 לחוק.

פרסום בהליך שיפוטי

הנתבע טוען בפתח סיכומיו כי הפרסום נעשה "במסגרת כתלי בית המשפט, בדיון באולם בית המשפט".

סע' 13(5) לחוק קובע כי פרסום שנעשה תוך כדי דיון הינו פרסום מותר.

האם אכן הדברים שאמר הנתבע, נאמרו "תוך כדי דיון"?

בסע' 11 לתצהיר עדותו הראשית אומר הנתבע בצורה מפורשת:

"אלא שבתום הדיון, כאמור, לאחר שיצא מבית המשפט חזר פנימה, התובע בעצמו, והחל בגידופים של ממש ואיומים כנגדי, מתוך ניסיון למשוך אותי בלשוני, תוך הטחת רפש, כך שלמרבה הצער, עם התלהבות היצרים, מצאתי עצמי חוזר על אותה אמרה כאמור לעיל בתוספת מתובלת של צמד המילים "יא זבל"".

כפי שקבעתי כבר לעיל, אין חולק כי הדברים נאמרו לאחר תום הדיון ועל כן הגנה זו אינה יכולה לעמוד לנתבע.

תום לב – משלוח מכתב התנצלות

אין חולק כי בו ביום ולאחר מכן הנתבע שלח אל התובע מכתב התנצלות:

"עו"ד, רענן גל, אבקש להתנצל על אופן התנהלותי בבית המשפט, היום, אשר נבעה מסערת רגשות והריני להתנצל בפניך בכתב, לאחר שהגעתי הביתה והבנתי שמן הרואי שהביע (כך במקור) את התנצלותי הכנה".

סע' 19 לחוק קובע הקלות בסכומי פיצויים אשר ביהמ"ש יכול לשקול, כאשר אחד השיקולים לכך יכול להיות התנצלות בשל הפרסום.

סע' 19(4) קובע:

"בבואו לגזור את הדין או לפסוק פיצויים רשאי בית המשפט להתחשב לטובת הנאשם או הנתבע גם באלה:
...
(4) הוא התנצל בשל הפרסום, תיקן או הכחיש את הדבר המהווה לשון הרע או נקט צעדים להפסקת מכירתו או הפצתו של עותק הפרסום המכיל את לשון הרע, ובלבד שההתנצלות, התיקון או ההכחשה פורסמו במקום, במידה ובדרך שבהן פורסמה לשון הרע, ולא יהיו מסוייגים".

אורי שנהר בספרו (לעיל) בעמ' 396 אומר בעניין זה:

"בתי המשפט הקפידו על כך שהפרסום המתקן יהיה "במקום, במידה ובדרך שבהן פורסמה לשון הרע". לפיכך ראה בית המשפט בעין רעה פרסום תיקון בעמוד האחרון של עיתון, כאשר לשון הרע פורסמה בעמוד הראשון..,".

מכתב ההתנצלות נשלח אל התובע ולא נעשה באותה דרך של פרסום לשון הרע.

לא ראיתי כי יש לראות התנהלות זו בעין רעה אך מנגד, לא ראיתי גם לזקוף משלוח המכתב באופן זה לטובתו של הנתבע ולקולא.

לאור כל האמור לעיל אני קובע כי על הנתבע לפצות את התובע על פרסום לשון הרע.

הפיצוי

התובע עותר בכתב התביעה לכפל הפיצוי הסטטוטורי וערכו ליום הגשת התביעה 141,757 ₪ וחוזר על כך בסיכומיו.

כלל ידוע הוא כי תמיד גובה הפיצוי נתון לשיקול דעת ביהמ"ש הדן בהליך.

כמו כן יש לקחת בחשבון גם את היות התובע עו"ד, פרט אשר יש בו כדי להגדיל את סכום הפיצוי (שנהר בעמ' 379).

לפיכך ולאחר ששקלתי את מלוא הנסיבות אני פוסק לתובע פיצוי בסך כולל של 18,000 ₪ (כפל פיצוי של 9,000 ₪).

סוף דבר

התביעה מתקבלת אופן זה שלסילוק סופי ומלא של התביעה אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע פיצוי בסך של 18,000 ₪ וכן הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך של 7,000 ₪ כאשר כל הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מהיום.

ניתנה היום, כ"א תמוז תש"פ, 13 יולי 2020, בהעדר הצדדים.