הדפסה

בית משפט השלום בפתח תקווה ת"א 21741-11-16

בפני
כבוד ה שופטת אשרית רוטקופף

תובעת ונתבעת שכנגד

חנה טולדנו
ע"י ב"כ עוה"ד צביקה ציפוק

נגד

נתבעים ותובעים שכנגד

1.רונן שטרית
2.ורד שיטרית
3.מרינה בושראשוילי
ע"י ב"כ עוה"ד סלם אבו חמד
4. גלאי ירון

פסק דין

עניינו של פסק הדין שבפניי הינו בהכרעת מחלוקות כספיות שונות (במסגרת תביעה ותביעה שכנגד) שמקורן ביחסי שכירות שהתקיימו בין הצדדים; תביעת התובעת והנתבעת שכנגד (להלן: המשכירה) לפיצוי שמקורו בנזקים נטענים שגרמו הנתבעים 1 ו-2 (להלן: השוכרים בהתאמה) לבית שבבעלותה (להלן: המושכר); תביעת השוכרים לתשלום סך של 95,000 ₪ שמקורו בהחזר עלות התקנת דשא סינטטי; השבת ערבות בנקאית שנטען כי מומשה שלא כדין ופיצוי בגין לשון הרע.

רקע ותמצית טענות הצדדים בכתבי טענותיהם:
 
המשכירה הינה הבעלים של המושכר, בית פרטי בן 6 חדרים בשוהם. ביום 27/5/10 חתמו המשכירה והשוכרים על הסכם שכירות. הנתבעת 3 (ששימשה בזמנים שרלוונטיים כעוזרת האישית של השוכר) והנתבע 4 חתמו במועד ההסכם על כתב ערבות לפירעון שטר החוב עליו חתמו השוכרים להבטחת התחייבויותיהם. תקופת השכירות על פי ההסכם האמור נקבעה החל מיום 15/6/10 עד ליום 14/6/11 ולאחריה נחתמו בין הצדדים הסכמי שכירות נוספים. הסכם השכירות האחרון בין הצדדים נחתם ביום 17/6/15 ותקופת השכירות בו נקבעה לתקופה שבין 15/6/15 עד ליום 14/6/16. ביום 15/6/16 נמסרה החזקה במושכר לידי המשכירה.

לטענת המשכירה, על פי הסכמי השכירות שנחתמו, השוכרים קיבלו את המושכר לאחר שיפוץ כללי, מתוחזק צבוע ונקי עם ריהוט בו נכללו, בין היתר, ארונות קיר במצב חדש כפי שפורט בנספח להסכם. כן, נטען כי עם פינוי המושכר בפועל על ידי השוכרים ביום 15/6/16, התגלה למשכירה בסמוך לאותו מועד כי המושכר במצב מוזנח וכי נגרם נזק כבד לרכוש שבו ובכלל זה לדלתות ולמשקופים. כן, נטען כי נמצא שהשוכרים עשו חור בשיש ללא רשות המשכירה, הורידו מחיצה בארון (על מנת להכניס מקרר), ובניגוד למוסכם לא החזירו את אותה מחיצה למקומה במועד סיום השכירות. כן, נטען כי נמצאו חורים בקירות המושכר אשר לא נסתמו כראוי, נותרו שאריות מדבקות על הארונות, וברזים בחדר האמבטיה מלאים חלודה. לטענת המשכירה, מצב זה עולה כדי הפרת סעיף 9(א) להסכם שכותרתו "אחזקה כהלכה" – במסגרתו התחייבו השוכרים לשמור על שלמות ותקינות המושכר לכל תקופת השכירות ועד להחזרתו למשכירה.

לתמיכה בטענותיה צירפה המשכירה חוות דעת של שמאי מטעמה (מר עמית דלל) שנערכה ביום 28/8/16. במסגרת פרק ד' לחוות הדעת האמורה פורטו הנזקים הנטענים וההערכה הכספית הכוללת הסתכמה בסך של 109,804 ₪. כן, עתרה המשכירה לחיוב השוכרים בשכ"ט השמאי בסך 5,849 ₪.

סכום התביעה הועמד בסופו של יום על סך 105,653 ₪, לאחר שקוזז מהסכום המצטבר האמור סך של 10,000 ₪ בגין הערבות הבנקאית שמומשה על ידי המשכירה לאחר סיום מועד תקופת השכירות.

במסגרת כתב הגנתם טענו השוכרים, בין היתר, כי המושכר נבנה על ידי המשכירה לפני יותר מעשרים שנה בסטנדרטים נמוכים ביותר, והא שימש לצרכי השכרה במשך כל השנים כאשר בכל פעם מוצאת המשכירה "פראייר" חדש על מנת לחדש את ביתה כאילו לבית מעולם לא יכול להיות בלאי טבעי. לאחר המעבר למושכר, השוכרים התאהבו בסביבה של הרחוב והמשיכו לשכור את הבית תוך המתנה למציאת נכס מתאים לקנייה, דבר שלא היה עניין של מה בכך. המשכירה ידעה לנצל היטב את האמור ודקדקה עם השוכרים על 'קוצו של יוד' והכל על מנת לשפר את ביתה, ולגרום לשוכרים "לשפץ" את ביתה על מנת שיוכל להיות מושכר לעולמים, ומבלי שהמשכירה תידרש לתחזק אותו באופן הכי מינימליסטי. כך, כחלק מהסכם השכירות חייבה המשכירה את השוכרים לקבל שירותי גינון מבן זוגה ולשלם לו תשלומים נכבדים. ה"טיפול" של בן הזוג של המשכירה הביא בסופו של יום לכך שהדשא התייבש מה שאילץ את השוכרים להתקין דשא סינטטי בעלות של כ-15,000 ₪. בכל אחד מהחידושים של תקופות השכירות, מצאו עצמם השוכרים נכנעים בלית ברירה לסחטנות של המשכירה, וזאת לאור המצב של חוסר הברירה בו הם היו – מחד, מאוהבים ברחוב ומאידך, טרם מצאו בית לרכישה לעצמם.

כן, נטען כי בסמוך לאחר שהשוכרים מצאו בית לרכישה, הם הודיעו בחודש 3/2016 למשכירה כי לא יחדשו את הסכם השכירות ומסירת החזקה במושכר נקבעה ליום 15/6/16. במועד המסירה האמור, בדקה המשכירה את הבית עם בן זוגה ואיש תחזוקה מטעמה מכל הכיוונים (כפי שעשו גם בעבר), עברה חדר חדר והפכה כל אבן בבית, ובתוך כך ערכה רשימה של תיקונים. עוד באותו היום שלחה הנתבעת 3 דוא"ל למשכירה כאשר כל המטלות שצוינו בוצעו על ידי איש תחזוקה מטעם השוכרים ובזאת הצדדים היו אמורים להיפרד לשלום. הודעת דוא"ל נוספת נשלחה אל המשכירה ביום 16/6/16 אליו צורף דו"ח שנערך על ידי השמאית והמשפטנית מטעם השוכרים (רלי טרייסטמן-אגמי), לרבות הודעה כי מלוא דרישותיה לתיקונים מולאו. ביום 1/8/16 וביום 7/8/16 נשלחו שני דוא"ל נוספים מאת המשכירה לשוכרים ובהם דרשה, בין היתר, לאכוף את ההסכם על ידי החזרת מיכל גז של חברת "גז גל", כשגם בהודעות אלה כמו בהודעת דוא"ל קודמת מיום 19/6/16, לא הועלתה כל טענה אודות נזקים כלשהם במושכר.

בסמוך לאחר שהשוכרים קיבלו במחצית השנייה של חודש 8/2016 הודעה מהבנק אודות התייצבות המשכירה למימוש הערבות, הם יצרו קשר עם האחרונה על מנת לברר את פשר העניין ובתגובה טענה האחרונה כי נשלח אליהם מכתב מבא כוחה. מכתב שכזה הגיע אל השוכרים רק ביום 18/9/16 ובו נכללה הודעה על מימוש הערבות הבנקאית וזאת לאחר שמימושה כבר גרם לשוכרים לנזקים אדירים ולפגיעה בשמם הטוב בבנק, וכן לצורך במתן הסברים לבנק. כן, טענה המשכירה באותו מכתב לפתע כי נגרמו למושכר נזקים בסך של 112,000 ₪ מבלי לפרט אותם. בו ביום נשלח מכתב תגובה על ידי השוכרים ובו פירוט העובדות לרבות הנזקים שהמשכירה גרמה להם על ידי מימוש הערבות הבנקאית.

התביעה שכנגד הועמדה בסופו של יום על ידי השוכרים בסך כולל של 95,000 ₪, כאשר במסגרת זו עתרו להשבת הסך של 10,000 ₪ בגין מימוש הערבות הבנקאית; סך של 15,000 ₪ בגין השבת עלות התקנת הדשא הסינטטי וסך של 70,000 ₪ כפיצוי סטטוטורי ללא הוכחת נזק בהתבסס על חוק איסור לשון הרע ובגין הפגיעה בשמם הטוב על רקע מימוש הערבות הבנקאית.

במסגרת כתב הגנתה של המשכירה כנגד תביעת השוכרים, נטען בין היתר, כי המושכר נבנה בסטנדרטים הגבוהים ביותר כאשר כל הרהיטים והאביזרים בבית נקנו ועוצבו על ידי בעלי מקצוע ברמה הגבוהה ביותר והשוכרים ידעו על כך. על רקע זאת התחייבו השוכרים בהסכם שכירות שנחתם עימם לשמור על שלמות הבית ורהיטיו ולהחזיר את הבית כפי מצבו במועד תחילת השכירות.

בהתייחס להתקנת הדשא הסינטטי טענה המשכירה כי בשנת השכירות הראשונה, הרסו השוכרים לחלוטין את הדשא החי אשר היה בחצר הבית, ולכן במועד סיום שנת השכירות השנייה, בקשה המשכירה מהשוכרים לפנות את המושכר ואז הציע השוכר כי ירכשו דשא חדש עבור המשכירה. בסופו של יום בחרו השוכרים להתקין דשא סינטטי, ועל אף שהתחייבו לשלם לבעל מקצוע אשר יטפל בגינה אחת לחודש, היא לא טופלה כראוי, ועל כן המשכירה הציעה איש מקצוע מטעמה.

כן, נטען כי המשכירה היא זו אשר נאלצה בלית ברירה להיכנע להפצרותיהם של השוכרים להשכיר להם את המושכר לתקופות נוספות על רקע אהבתם אליו ולסביבה. במועד עריכת רשימת התיקונים בסוף חודש 4/2016, המשכירה לא יכלה לדעת את מלוא הנזקים שכן המושכר טרם היה ריק וכן לאור זאת שהשמאית מטעם השוכרים משכה את תשומת לב המשכירה ולא אפשרה לה לבדוק את הבית כמו שצריך. כל האמור בחוות הדעת של האחרונה אינה משקף נכונה את מצב הבית וממצאיה נסתרים מהתמונות אשר ערכה המשכירה. כן, נטען כי איש המקצוע מטעם השוכרים נבחר על ידם בלבד ללא הסכמת המשכירה.

באשר לטענה כי הערבות הבנקאית מומשה שלא כדין, טענה המשכירה כי לאחר שהיא נכחה לדעת את עלות הנזקים שנגרמו לבית, היא מימשה את הערבות האמורה כאשר שיעורה הינו רק חלק קטן בגין התשלום עבור הנזקים שנגרמו למושכר. בחירת המשכירה לממש את הערבות לא גרמה לשוכרים כל נזק ועומדת לזכותה בעניין זה ההגנה המעוגנת בסעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע.

דיון והכרעה:

ב.1. תביעת המשכירה:

המשכירה עתרה כאמור במסגרת כתב תביעתה לפיצוי בגין נזקים שונים שנטען כי נגרמו לרכיבים/מוקדים שונים בבית, ובעניין זה ביקשה להסתמך על חוות הדעת של השמאי מטעמה אשר נערכה ביום 28/8/16 ולפיה הנזקים אשר נגרמו על ידי השוכרים למושכר נאמדים בסך של 109,804 ₪.

אקדים אחרית לראשית, ואבהיר כבר בפתח הדיון בתביעת המשכירה כי לאחר עיון במכלול חומר הראיות אשר הונח בפניי, הגעתי לכלל מסקנה שלא עלה בידי המשכירה להוכיח את זכאותה לחלק הארי של הפיצוי המבוקש בגין הנזקים שנטען כי נגרמו על ידי השוכרים במהלך תקופת השכירות.

עיון בהשתלשלות העניינים בזמן אמת כפי שנלמדת מהעובדות עליהן אין חולק ומההתכתבויות השונות אשר התנהלו בסמוך לאחר מועד פינוי המושכר (15/6/16) מעלה את הבאים:

בסמוך לאחר שהשוכרים הודיעו על כוונתם שלא לחדש את הסכם השכירות פעם נוספת, התייצבה המשכירה בחודש 4/2016 במושכר וערכה רשימת תיקונים לצורך ביצועם (ר' סעיף 32 לתצהיר המשכירה; סעיף 3 לתצהיר הנתבעת 3 וסעיף 15 לתצהיר השוכר).

ביום 15/6/16 התקיימה פגישה משותפת בנכס בה נכחו, בין היתר - השוכר, הנתבעת 3, המשכירה ובן זוגה. אין מחלוקת כי גם באותו מועד בדקה המשכירה את המושכר, כשעוד באותו יום שלחה הנתבעת 3 הודעת דוא"ל למשכירה (ר' נספח ב' לתצהירי השוכרים) במסגרתה פירטה את התיקונים שיבוצעו על ידי איש מקצוע מטעם השוכרים; על פי רשימה זו נכללו בגדר התיקונים – ניקוי צבע מפנלים ומשקופים וניקוי אזור הכיריים; נברשות שבאחריות המשכירה לרכוש ולהעבירם לידי איש המקצוע מטעם השוכרים (לצורך התקנתם); שתי מרצפות שבאחריות המשכירה לרכוש ולהעבירם לידי השוכרים לצורך החלפת שתי מרצפות שבורות; צביעה נוספת של חדר השינה; ניקוי הגינה; פירוק מדף במזווה וסידור קיר; הוצאת דיבלים מעל ארונות קיר המטבח ותיקון בהתאם; בסיום הודעת בדוא"ל האמורה צוין כי "הבית נמסר נקי, צבוע וראוי להשכרה".

במסגרת הודעת דוא"ל נוספת של הנתבעת 3 מיום 16/6/16 (ר' נספח ד' לתצהיר השוכרים) ביקשה האחרונה ליידע שאיש המקצוע מטעם השוכרים נכח בדירה וביצע את כל התיקונים, והמשכירה נדרשה להשיב לידי השוכרים את הערבות הבנקאית. כן, התבקשה המשכירה באותה פניה ליצור קשר עם השוכרים לתיאום התקנת הנברשות והחלפת הריצוף "כמו שהובטח לך", וכן צוין כי באותו מעמד יימסר לה צרור נוסף של מפתחות המושכר ושלט של השער.

כשלושה ימים לאחר הפנייה האמורה, פנתה המשכירה לשוכרים (ר' נספח ה' לתצהיר השוכרים) וטענה בפתח הודעתה כי במועד המסירה לא הקדישה די זמן לבדיקת המושכר וציינה בהמשך אותה פנייה כי תעשה זאת "בימים הקרובים". בהמשך אותה פנייה העלתה המשכירה טענות שונות לעניין ליקויים בשלטים של המזגן בסלון ודרשה לקבל מפתחות ושלט נוסף לשער החנייה. כן, העלתה המשכירה טענות לעניין גופי התאורה בסלון ובפינת האוכל ובתוך כך הלינה על הקושי למצוא גופי תאורה דומים לאלה שהיו ערב כניסת השוכרים למושכר, וכן הלינה על כך שהשוכרים לא שמרו על גופי התאורה המקוריים. בתוך כך, דרשה המשכירה שהשוכרים יפעלו לאתר זכוכית חלופית לגופי התאורה האמורים.

במסגרת פניה של המשכירה מיום 1/8/16 בקשה האחרונה מהשוכרים לדאוג כי יושבו למושכר שני מכלי גז עליהם מוטבעת שמה של החברה הספציפית עימה התקשרה המשכירה עובר לכניסת השוכרים למושכר, וכן בקשה ליידע אותה אודות המועד של השבת מכלי הגז האמורים לאור רצונה להיות נוכחת. פניה נוספת בנדון בעניין השבת מכלי הגז מצד המשכירה הייתה אל השוכרים ביום 7/8/16.

במסגרת המענה של הנתבעת 3 לפניות האמורות של המשכירה, בקשה האחרונה לעדכן בדבר מיקום מפתחות השער לכניסה לחצר, ובעניין מכלי הגז צוין כי הם הושבו בטעות לספקית גז אחרת כשהובטח שכבר מחר יוזמנו מכלים חדשים והמשכירה תקבל עדכון עם הגעתם.

במסגרת התכתבות נוספת בין הצדדים ביום 7/8/16 (ר' נספח ו' לתצהיר השוכרים) הוחלפו הבהרות/עדכונים נוספים בעניין מכלי הגז ודברי דואר אותם אספה המשכירה ושהיו מיועדים לשוכרים.

ביום 9/8/16 בקשה הנתבעת 3 לעדכן שמכלי הגז סופקו וצירפה בנדון תמונות וטפסים רלוונטיים (ר' נספח ז' לתצהיר השוכרים).

ביום 23/8/16 נשלח על ידי ב"כ המשכירה לשוכרים "הודעה על חילוט ערבות בנקאית". במסגרת הודעה זו נטען, בין היתר, כי להפתעת המשכירה הובהר לה לאחר פינוי המושכר שביתה "סבל מהזנחה" וכי נגרם נזק רב לבית, ובין היתר, לארונות, לדלתות, לקרמיקה ולמשקופים. בסעיף 4 לאותה הודעה צוין כי בהתאם לחוות דעת "ראשונית" שבידי המשכירה הנזק שנגרם למושכר מסתכם בסך של למעלה מ-112,000 ₪, וכן כי בכוונת המשכירה לממש את הערבות הבנקאית בסך 10,000 ₪ שניתנה לה במסגרת הסכם השכירות (ר' נספח ח' לתצהיר השוכרים).

בחינה של השתלשלות העניינים האמורה, מזמן אמת, מביאה אותי לכלל מסקנה כי דרישת המשכירה לפיצוי בגין נזקיה כפי שמצאה ביטוייה בחוות הדעת של השמאי מטעמה, הינה בבחינת דרישה אשר אינה עולה בקנה אחד עם התנהלותה של המשכירה בזמן אמת ומנותקת ממנה ואיננה תואמת את הנתונים אשר נמצאו במושכר במועד הפינוי.

הנדבך הראשון למסקנתי זו הינה המשמעות שמצאתי לייחס בנסיבות לפרק הזמן שחלף בין ביקורה של המשכירה במושכר בחודש 4/2016 (בסמוך לאחר ההודעה של השוכרים להאריך את תקופת השכירות) לבין המועד בו העלתה לראשונה את טענותיה לעניין מהות והיקף הנזקים הנטענים שנמצאו במושכר – פרק זמן בן כארבעה חודשים.

ובמה דברים אמורים? בסמוך לאחר שהשוכרים הודיעו למשכירה כי אין בכוונתם להאריך את תקופת השכירות, ערכה המשכירה ביקור יזום במושכר בו על פי גרסתה ערכה רשימת תיקונים. גם אם אקבל את טענת המשכירה כי באותו מועד היא לא יכלה לדעת את מלוא הנזקים שבמושכר מאחר והוא טרם היה ריק, מגבלה זו לא הייתה קיימת בביקורה מיום 15/6/16 שכן באותו מועד אין חולק כי נמסרה החזקה במושכר לידיה כך שמטבע הדברים המגבלה האמורה כבר לא הייתה רלוונטית. עיון בתכתובות מזמן אמת במשך פרק הזמן האמור שממועד הביקור הראשון, עבור במועד הפינוי וכלה במכתבו של ב"כ המשכירה מיום 23/8/18 – מעלה כי למעט תלונות בודדות וממוקדות, לא היה בפי המשכירה כל זכר למרבית הנזקים אשר פורטו בחוות הדעת. איני מוצאת לקבל כל טענה בדיעבד של המשכירה לפיה 'לחץ בזמן' במועד פינוי הנכס בפועל (15/6/16) מנע ממנה מלבצע בדיקה מקיפה של המושכר, כאשר ברובם ככולם של הליקויים הנטענים בחוות הדעת של השמאי ניתן היה להתרשם ולאתר, אף ללא מומחיות מיוחדת בתחום השמאות. כך, למשל, באם אכן הייתה נכונה טענת המשכירה כי השוכרים הותירו נזק בדמות 60 מרצפות שבורות, לא ברור מדוע כל טענה בנדון לא נשמעה על ידי המשכירה בזמן אמת, ובפרט בשעה שהשוכרים הכירו בקיומם של 2 מרצפות שבורות ובחובתם לפעול להחלפתן. הוא הדין באשר לטענה לעניין הנזק למחיצת הארון שהוסרה לצורך הכנסת המקרר בעת כניסת השוכרים למושכר ומצב קירות הבית.

הנדבך השני למסקנתי הינו העדר המשקל שמצאתי לייחס לתמונות שבאמצעותן ביקשו, הן המשכירה והן השמאי מטעמה לראות כאסמכתאות שיש בהן לבסס את הוכחת הנזקים הנטענים. כך, בכל הקשור לתמונות אשר צורפו לתצהיר המשכירה, הרי שמלבד זאת שהובהר בעדותה כי התמונות שצורפו הינם בבחינת מדגם "ממש מזערי" מכלל התמונות שצולמו (ר' ע' 15 שו' 36 לפרו') וכי יש בנמצא תמונות רבות שלא צורפו (ר' ע' 20 שו' 13-15 לפרו'), הוברר עוד בנוסף מעדותה כי למעשה מי שצילם בפועל את התמונות הינו חתנה אשר תצהיר מטעמו כלל לא הוגש (ר' ע' 20 שו' 20-21 לפרו'). שני נתונים מצטברים אלה מביאים אותי לכלל מסקנה כי מקום בו נעשתה בחירה סלקטיבית בעניין צירוף תמונות בנוסף לכך שהן הוגשו שלא באמצעות עורכן – אין לייחס לראיות אלה כל משקל.

לאותה מסקנה הנני מגיעה גם ביחס לתמונות אשר צורפו לחוות הדעת של השמאי מטעם המשכירה; כך, על אף שצוין ברחל ביתך הקטנה בסעיף 4.3 לחוות הדעת כי מבין מקורות המידע נעזר השמאי בצילומים שונים שנעשו על ידי המשכירה בלבד, הרי שמלבד זאת שכאמור המדובר באסמכתאות שלא מצאתי לייחס להם כאמור משקל של ממש (נוכח זהות העורך בפועל של התמונות כאמור), הבהרה זו שבסעיף הנ"ל עומדת בסתירה לטענת השמאי בעדותו כי הוא ערך גם צילומים מטעמו בנכס בעת ביקורו (מועד שכלל לא צוין בחוות הדעת), כשלא היה לו הסבר מניח את הדעת מדוע נתון זה לא צוין בחוות הדעת (ר' ע' 6 שו' 6-14 לפרו'). נתון מוצא נוסף שהעיב על ממצאי חוות הדעת הינו העדר יכולתו של השמאי להציג את התמונות שנטען כי התבסס עליהם, כשגם בעניין זה סופק מטעם האחרון הסבר תמוה לפיו הסיבה נעוצה, בין היתר, בכך שהוא קיבל לידיו את הזימון לעדות רק יומיים לפני ישיבת ההוכחות בה העיד (ר' ע' 6 שו' 18-21 לפרו'; ר' גם התייחסותי לכך בהחלטתי בע' 7 שו' 3-4 לפרו').

נדבך נוסף למסקנתי האמורה הינו התרשמותי לפיה יש לסווג חלק מהנזקים הנטענים ככאלה שמקורם בשל בלאי סביר – ובתור שכאלה עסקינן בנזקים שעל פי סעיף 9 (ב) להסכם השכירות האחרון שנחתם בין הצדדים (מיום 17/6/15) הינן נזקים שבאחריות המשכירה.

כך, כפי שעלה מעדותה של המשכירה, המושכר נבנה על ידה בשנת 1996 כאשר דלתות הפנים, המרצפות והמטבח לא הוחלפו מאז בניית המושכר (ר' ע' 13 שו' 9; ע' 15 שו' 20-23 לפרו'). כן, עלה מעדותה של המשכירה כי למעט תקופה בת שנתיים שהיא דרה במושכר (שנים 1997-1998 בסמוך לאחר שבנייתו הושלמה), במשך כל השנים הושכר הבית לשוכרים שונים (ר' ע' 13 שו' 10-18 לפרו'). בשים לב לנתוני רקע אלה ומקום בו תקופת השכירות של השוכרים שבפניי נפרסה על פני שש שנים (מיום 15/6/10 ועד ליום 15/6/16), יש קושי להכיר בזכאות המשכירה לפיצוי כדוגמת בגין ברז כזה או אחר ש'נאכל' (ר' ע' 10 שו' 8-11 לפרו') ו/או דלתות חדר אמבטיה/שירותים ו/או של ארון בגדים שהתנפחו בשל רטיבות ו/או נזק לציפוי של דלת פנים במוקדים אחרים (משריטות או שחיקות) ו/או מגירות ארונות שלא נסגרות בצורה מושלמת. לא שוכנעתי כי מקורם של נזקים אלה הינו בתחזוקה ירודה של המושכר ו/או בנזק מכוון של השוכרים ומשפחתם, כי אם תוצאה של שימוש רב שנים אשר הביא למצבם של אותם רכיבים – מצב שאין להחריגו מבלאי סביר בנסיבות.

בנוסף, בכל הקשור לרכיב מערכת האזעקה של המושכר שנמנה על רשימת הנזקים (ולא ניתן לייחס לו בלאי), הרי שעם כל הכבוד להערכת השמאי, מלבד העדר פירוט לעניין הליקוי הספציפי של האחרון שנמצא ברכיב זה, טענה לעניין עלות שמקורה ב-"בדיקה וטיפול במערכת אזעקה ע"י טכנאי מיומן", חייבת להתבסס בנסיבות על אסמכתא רלוונטית של איש מקצוע בתחום ואינה יכולה להיטען בעלמא, לא כל שכן שעה שהשמאי לא הציג מומחיות בעניין תחום זה.

לצד האמור לעיל, מצאתי כי יש מקום להכיר חלקית בנזק הנטען בדמות החלפת גופי התאורה שכן אין מחלוקת כי אלה שהיו קיימים במושכר בעת כניסת השוכרים אליו, הוסרו על ידי האחרונים על רקע רצונם בגופי תאורה אחרים (ר' ע' 27 שו' 31-32 לפרו'). מקום בו עולה מחומר הראיות כי גופי התאורה המקוריים לא הותקנו בחזרה בעת סיום תקופת השכירות, יש מקום להכיר חלקית בזכאות המשכירה לפיצוי בגין רכיב זה אשר יעמוד בנסיבות על מחצית הסך שנקבע על ידי השמאי מטעמה – 2,100 ₪. הנימוק העיקרי להכרה חלקית זו הינו אי הבהירות בהערכה של השמאי, נוכח זאת שהמשכירה הודתה כי על אף חיפושיה לא עלה בידיה לאתר את סוג הנברשות שהיו קיימות במושכר ערב כניסת השוכרים אליו. כן, מצאתי להכיר בזכאות המשכירה לעלות התיקון של שתי המרצפות השבורות (ליקוי בו הודו כאמור השוכרים עוד בזמן אמת) אשר יעמוד על פי החישוב היחסי (בהתאם לסעיף ד(1) לחוות הדעת) על סך של 167 ₪.

הנה כי כן, לאור כל האמור לעיל הנני מוצאת כי זכאותה של המשכירה לפיצוי בגין נזקים למושכר, תעמוד על סך של 2,652 ₪ (כולל מע"מ).

ב.2. התביעה שכנגד:

במסגרת תביעת השוכרים עתרו האחרונים כאמור ל-3 סעדים כספיים שעל בחינתם אעמוד להלן;

החזר עלות התקנת הדשא הסינטטי; ייאמר מיד כי לא מצאתי להכיר בזכאות השוכרים לכל החזר כספי בעניין רכיב נטען זה. גם אם אין מחלוקת כי השוכרים אכן התקינו על חשבונם דשא סינטטי בחצר הבית, לא הוברר מקור הזכאות להחזר עלות זו ובוודאי בהעדר עיגון מפורש לכך באי אלו מהסכמי השכירות, כמו גם העדר הצגת כל אסמכתא בעניין ההוצאה הנטענת. ודוק, ככל שנטען כי הצורך בהתקנת הדשא האמור נבע על רקע הטיפול הקלוקל של בן זוגה של המשכירה בגינת המושכר, לא זו בלבד שלא הונחה כל ראיה לתמיכה בעניין האופי הנטען של "טיפול" זה, אלא שלא ברור מדוע סך זה לא נתבע ישירות מבן זוגה של המשכירה אשר לשיטת השוכר עצמו, בן הזוג הוא זה אשר סיפק להם את שירותי אחזקת הגינה בפועל וההחלפה של הדשא הרגיל בסינטטי נבעה על רקע 'רשלנותו' בטיפול זה (ר' עדות השוכר בע' 32 שו' 7-8 לפרו').

פיצוי סטטוטורי ללא הוכחת נזק בגין מימוש הערבות הבנקאית; במנותק מהשאלה האם מימוש ערבות בנקאית יכול להוות עילה לתביעה המבוססת על חוק איסור לשון הרע הרי שמקום בו נמצאה בדיעבד הצדקה לגיטימית וחלקית למימוש האמור, נשמט ממילא הקרקע תחת עילת תביעה זו ולו משום שעומדת למשכירה בנסיבות הגנת ה-'אמת בפרסום'. ודוק, גם אם היה עולה ביד השוכרים לצלוח את האמור בעניין עצם הוכחת עילת התביעה, הרי שמקום בו טענת השוכר בעדותו לפיה מימוש הערבות הביאה לעיכוב ו/או הקטנה של מסגרת האשראי (ר' עדות שוכר בע' 33 שו' 22-26 לפרו') נטענה בעלמא, כמו גם העדר הצגת כל אסמכתא אודות רישום מימוש הערבות במאגר מידע עסקי כזה או אחר – ברי כי לנתונים אחרונים אלה היה משקל של ממש "לחובת" שיעור הפיצוי שהיה מקום לפסוק.

השבת הערבות הבנקאית שמומשה; כפועל יוצא מהתוצאה אליה הגעתי כאמור במסגרת תביעת המשכירה, הרי שדין רכיב זה בתביעת השוכרים להתקבל חלקית, ובתוך כך יש להכיר בזכאות השוכרים להשבת סך של 7,348 ₪ מסך הערבות הבנקאית על סך 10,000 ₪ שכאמור מומשה על ידי המשכיר ה בסמוך לאחר סיום יחסי השכירות, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד מימוש הערבות הבנקאית ועד התשלום בפועל.

סוף - דבר:

לאור מסקנותיי ותוצאות שתי התביעות באמור, הנני מחייבת את המשכירה לשלם לידי השוכרים סך של 7,348 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד מימוש הערבות הבנקאית ועד התשלום בפועל.

התביעה כנגד הנתבעים 3 ו-4, נדחית.

בנוסף תישא התובעת בהוצאות הנתבעים ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 10,000 ₪.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.

ניתן היום, ט"ז שבט תשע"ט, 22 ינואר 2019, בהעדר הצדדים.