הדפסה

בית משפט השלום בפתח תקווה ת"א 20331-10-18

בפני
כבוד ה שופטת אשרית רוטקופף

תובע
פלוני
ע"י ב"כ עוה"ד טליה זקס עינב

נגד

נתבעת
הכשרה חברה לביטוח בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד עזרא האוזנר

פסק דין

עניינו של פסק דין זה הינו בתביעת התובע לפיצוי בגין נזקי גוף נטענים שהוגשה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים).

רקע כללי:

התובע, יליד 3.2.1991, היה מעורב כנהג ברכב בתאונת דרכים שארעה ביום 15/7/16. הנתבעת הייתה המבטחת של הרכב בפוליסת ביטוח חובה במועד קרות התאונה. כבר עתה יצוין כי אין מחלוקת לעניין החבות (ר' הודעת הנתבעת בעניין זה שהוגשה לתיק ביום 5/1/20), כשהמחלוקת בין הצדדים נסבה אודות שאלת הנזק בלבד.

התובע לא פנה לגורם רפואי כלשהו בסמוך לאחר התאונה ופנייתו הראשונה בנדון הייתה כחודש לאחר התאונה, עת פנה ביום 19/8/16 למרפאת קופת החולים שם התלונן על כאבי צוואר ומנגנון פגיעה מסוג "צליפת שוט" ועבר צילום רנטגן. בפענוח הצילום צוין כי אין סימן לשבר (הודגמו שינויים ניוונים). בגמר הטיפול שוחרר התובע לביתו עם המלצה על המשך מעקב. ביום 26/4/17 פנה התובע לבדיקה במרפאת פה ולסת במרכז הרפואי "פוריה" שם התלונן כי מאז התאונה הוא סובל מכאבים באזור הפרקים וכאבים חזקים, והומלץ לתובע על סד לילה למשך פרק זמן חודשיים, ובמידה ולא יעזור הומלץ על הזרקת חומצה היאלורונית.

חוות הדעת של המומחים מטעם בית המשפט:

חוות הדעת של ד"ר וסים עבוד בתחום הפה ולסת מיום 22/11/19:
כעולה מממצאי הבדיקה הקלינית שנערכה לתובע על ידי המומחה, נמצא פתיחת פה 46 מ"מ עם קליקים חזקים במפרקי הלסת דו"צ. כן, צוין כי התובע יכול "לעקוף" את הקליק על ידי הזזת הלסת לצד ימין ואז מיד לשמאל במהלך הפתיחה. הקליקים מופיעים מפתיחה של 27 מ"מ. כן, נמצא כי מפרק לסת שמאל רגיש במישוש ובהעמסה איפסילטרלית. סגר דנטלי מאוזן בילטרלי. רגישות במישוש שרירי הלעיסה. בהתייחס לצילום הרנטגן הפנורמי מיום 20/4/17, צוין כי ללא ממצא חריג במפרקי הלסת. ממצא אקראי של אסימטריה בגובה גוף המנדיבולה, צד שמאל גבוה יותר מצד ימין.

בפרק הסיכום וההמלצות ציין המומחה, בין היתר, כי חבלות מסוג צליפת שוט יכולות לגרום להופעת הפרעות טמפורומנדיבולריות שהביטוי שלהן יכול לבוא לידי ביטוי בשיבוש פנימי תוך מפרקי (Internal derangement) וכאבים ממוקמים לשרירי הלעיסה. כן, ציין המומחה כי כיום, כשנתיים לאחר התאונה, הסיכוי להיעלמות הקליקים הוא קלוש. הכאב ברקות מקורו בשרירי הלעיסה הטמפורליים, כשבאם שנתיים לאחר התאונה ולמרות הטיפול השמרני האזור ממשיך להיות רגיש, ככל הנראה התובע ימשיך לסבול מכאבים אלה גם בעתיד, בדרגות חומרה עולות ויורדות.

על רקע מכלול האמור, מצא המומחה להעריך את נכותו הצמיתה של התובע כדלקמן: בגין פריקה זמנית של הלסת והפרעה בלעיסה – נכות בשיעור 4% לפי סעיף 73(2)(א) (I)+(II) לתקנות המל"ל בהתאמה. בגין כאבים כרוניים בשרירי הפנים והלעיסה – נכות בשיעור 2.5% לפי סעיף 73(4)(ב) (I)+(II) לתקנות המל"ל בהתאמה.

דיון והכרעה:

כפי שצוין לעיל, המחלוקת אשר דרושה הכרעה בענייננו הינה בשאלת שיעור הפיצוי שעל הנתבעת לשאת בו כלפי התובע בגין נזקי הגוף הנטענים בעקבות תאונת הדרכים.

הנכות הרפואית;

בתיק מונה כאמור מומחה מטעם בית המשפט, בתחום הפה ולסת שמצא כי נותרה לתובע נכות צמיתה בגין התאונה ושבאה לידי ביטוי בשיעור 6.4% (משוקללת).
 
לאחר שעיינתי ובחנתי את טענות הצדדים לרבות בסיכומיהם ולאחר ששבתי ועיינתי בחוות הדעת, מצאתי שאין מקום להתערב בקביעת המומחה בקשר עם שיעורי הנכות. 

מושכלות יסוד הן שהגם שבית המשפט הוא הפוסק האחרון גם בשאלות רפואיות שנמסרו לחוות דעתו של המומחה, בדרך כלל בית המשפט לא יתערב בקביעות המומחים מטעמו, אלא אם קיימת סיבה בולטת לעשות כן. כן, הובהר כי צריכים להיות נימוקים כבדי משקל להתערבות ולסטייה מחוות דעת המומחה מטעמו (ר' ע"א 3212/03‏‏ יצחק נהרי נ' דולב חברה לביטוח [פורסם במאגרים] (24/11/05); ע"א 3056/99 שטרן נ' המרכז הרפואי על שם חיים שיבא, פ"ד נו (2) 936, 949)).

במקרה דנן מצאתי את קביעת המומחה בחוות דעתו כמנומקת ומבוססות על ייחוס המשמעות הצריכה מהמסמכים הרפואיים הרלוונטיים בתחום המינוי וכן על הבדיקה הבלתי אמצעית של התובע בפניו. הנני דוחה את ניסיון הנתבעת בסיכומיה לתקוף את עצם קביעת הנכות של המומחה, על רקע טענתה כי אין למומחה כל מומחיות בתחום האורתופדי ועל כן הוא לא היה מוסמך לקבוע קיומו של קשר בין הפגיעה לבין תלונות התובע בגין כאבי צוואר שתועדו לראשונה כחודש לאחר התאונה. בעניין זה אשיב כי גם אם אכן תלונות התובע בגין כאבי צוואר לא הופיעו מיד בסמוך לאחר התאונה, כי אם כחודש לאחר התרחשותה (ביום 19/8/16), לא מצאתי כי המדובר בפרק זמן משמעותי דיו שיש בו לנתק את הקשר הסיבתי, מה גם שלא הונחה בפניי כל ראיה אודות האפשרות כי מקורן של התלונות בעניין כאבי הלסת היה בשל נסיבות מאוחרות לתאונה או קשורים לממצאי עבר. כך או כך, ככל שהנתבעת רצתה לערער על קביעת המומחה, היה עליה לכל הפחות לזמנו לחקירה, מה שלא נעשה. לאור כל האמור, הנכות הרפואית הצמיתה של התובע עומדת על 6.4%.

השכלתו של התובע, עברו התעסוקתי ושאלת הנכות התפקודית;

מושכלת יסוד היא ששיעור הפגיעה התפקודית והפגיעה בכושר ההשתכרות, הינם נושאים המצויים במובהק בלב שיקול הדעת של הערכאה המבררת, השומעת את העדים ומתרשמת מהנפגע באופן בלתי אמצעי (ר' ע"א 9703/10 חאג' יחיא סאמר נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ [פורסם במאגרים] (12/6/11)).

במועד הפגיעה היה התובע בן 25 וכעולה מחומר הראיות, נכון לחודש 12/2019 הוא למד (שנה ד') לתואר ראשון במדעי המזון במכללת "תל-חי" (ר' נספח 5 ל-ת/1). כאן המקום לציין כי חרף זאת שהתובע העיד שסיים את לימודיו בחודש אוקטובר האחרון, לא הוצגה אסמכתא בדמות התעודה הרלוונטית מהמוסד האקדמי בנדון (ר' ע' 4 שו' 4; ע' 5 שו' 6-9 לפרו').

כן, עולה כי עובר לתאונה עבד התובע בחברת אר. טו. אם. קאופ. קופיבר שם שכרו הממוצע עמד על 6,540 ₪ (ר' תלושי השכר שצורפו במסגרת ת/1 לתקופה שבין 5/2015 עד 5/2016). ביחס לתקופה שלאחר התאונה, עולה כי התובע הועסק בחברת רומריו בע"מ (החל מחודש 9/2017) ולמשך שנתיים בתפקיד טבח במסעדה כאשר שכרו הממוצע על פי התלושים שהוצגו עמד על 2,840 ₪ (ר' התלושים שצורפו במסגרת ת/1; ע' 10 שו' 17-25 ושו' 31-32 לפרו'). כן, עולה כי התובע בחר מרצונו לסיים את העסקתו במקום עבודה אחרון זה בחודש 6/2019 כאשר מחודש 7/19 עולה כי התובע לא עובד בפועל, וזאת על רקע נסיבות שהיו קשורות למצבו הבריאותי של אביו וסיועו לאימו לאחר פטירתו של האב (ר' ע' 9 שו' 28-33; ע' 11 שו' 1-7; ע' 10 שו' 11-16 לפרו').

באשר לניסיונות ההשתלבות התעסוקתית בתחום הלימודים כטכנולוג מזון, עולה כי לקראת סיום הלימודים ומאז סיומם שלח התובע קורות חיים לשלוש חברות מזון גדולות ("יוניליבר", "מאמא עוף" ומפעלי עינת), אולם ללא הצלחה מאחר ולא זומן לראיון כלל בשתי מקומות כאשר ביחס למקום נוסף הפסיק את התהליך מיוזמתו (ר' ע' 8 שו' 20-33; ע' 9 שו' 1-25 לפרו').

בבואי לבחון את שאלת נכותו התפקודית של התובע במקרה דנן ועל בסיס התמונה התעסוקתית כפי שעליה עמדתי לעיל, הרי שאמנם התובע סיים את לימודיו זה מכבר, אולם נלמד כי הסיבה שלא השתלב עד כה בתחום התעסוקתי הרלוונטי להשכלתו הינה בשל נסיבות אישיות ולא בשל מגבלותיו ונכותו בתחום הפה ולסת. מן העבר השני, לא ניתן לשלול כי יכול ותהיה לנכות בתחום האמור, השפעה מסוימת על ביצוע תפקידו, נוכח קיומו של קושי שייווצר בעבורו בטעימה של מוצרי מזון על מנת ללמוד על מאפייניהם כטכנולוג מזון (ר' ע' 3 שו' 26-27; ע' 4 שו' 1-2 לפרו'), אם כי יצוין שהתובע יכול ליתן עדיפות להשתלבות אצל יצרניות מזון של מוצרים רכים על פני מוצקים יותר שם לטענתו ההפרעה לא מורגשת. המסקנה אליה אני מגיעה מכלל האמור הינה שאין מקום במקרה דנן לסטות מהכלל לפיו הנכות הרפואית של התובע חופפת את הנכות התפקודית.

על רקע האמור, אפנה עתה לבחינת הפיצוי לו עתר התובע במסגרת ראשי הנזק שנטענו בסיכומיו:

הפסדי שכר לעבר: ראש נזק זה כידוע הינו מסוג ראש נזק מיוחד המחייב את הוכחתו בראיות. בסיכומיו עתר התובע לפיצוי בסך 25,536 ₪ (שהתבסס על חישוב לפי 57 חודשים , שכר של 7,000 ₪ ובמכפלת הנכות). לא מצאתי להכיר בזכאות התובע לפיצוי בגין ראש נזק זה. כפי שעלה מעדותו של התובע עצמו, התובע עבד במקום עבודתו האחרון במסעדה כטבח במשך כשנתיים לאחר התאונה, כשנסיבות הפסקת עבודתו (מחודש 7/2019) לא היו קשורות כלל למגבלות בעקבות הנכות, כי אם בשל אילוץ שנבע מנסיבות משפחתיות. על כך יש להוסיף כי אי השתלבותו בתחום התעסוקה הרלוונטי להשכלתו, לא נבע כאמור בשל המגבלה. על כן, אין מקום להכיר בכל זכאות לפיצוי ואף לא לפיצוי חלקי כפי שעתר לו התובע.

כאב וסבל; בהתאם לשיעור הנכות הרפואית של התובע וגילו, הפיצוי בגין ראש נזק זה מסתכם בסך של 11,757 ₪.

גריעה מכושר ההשתכרות בעתיד; התובע כיום בן 30 והינו כאמור בעל השכלה בתחום מדעי המזון כאשר שאיפתו על פי הצהרתו הינה להשתלב בתחום התעסוקתי הרלוונטי כטכנולוג מזון, תפקיד אשר מאפייניו הינם אחריות על פיתוח, בקרת איכות וסניטציה של מזון (ר' ע' 3 שו' 22-24 לפרו'). לאור אופייה ושיעורה של הנכות והשפעתה האפשרית המסוימת כאמור על תחום העיסוק בו התובע מתעתד לעסוק בעתיד (השפעה שבאה לידי ביטוי במישור הטעימה) וכן לאור זאת שהתובע יכול לבחור להשתלב ביצרנית מזון (מוצרים רכים) בה לשיטתו הוא מגבלתו לא תבוא לידי ביטוי, הנני מוצאת בשקלול מכלול הנסיבות לפסוק לתובע פיצוי בראש נזק זה אשר יעמוד על סך של 54,446 ₪ (סך המהווה רבע מהחישוב האקטוארי המלא לפי שיעור נכותו התפקודית של התובע אותה העמדתי כאמור על שיעור נכותו הרפואית, השכר הממוצע במשק (בסיס שכר לו עתר התובע ושיש להכיר בו לאור גילו של התובע והשכלתו) וכן על בסיס מקדם ההיוון הרלוונטי עד גיל 67 וכולל החלק היחסי של הפסדי פנסיה).

עזרה צד ג' לעבר ועתיד; הלכה פסוקה היא, כי היקף העזרה והסיעוד להם זקוק נפגע תלוי ביכולתו התפקודית במומו, כפי שזו נלמדת מהתשתית הראייתית שהונחה בפני בית המשפט, ובכלל זה מחוות דעת של מומחים רפואיים. התובע עתר בסיכומיו לפיצוי בסך של לא פחות מ-35,000 ₪ בגין ראש נזק זה, ואין לי אלא להצטרף אל הנתבעת בסיכומיה לפיה יש לדחות טענה לזכאות לפיצוי זה מכל וכל, מאחר ולא הונחו כל בסיס ותימוכין, כשאכן מוטב כי כלל לא הייתה מועלית כל טענה בנדון ובפרט בשעה שעסקינן בנכות לא גבוהה בתחום הפה ולסת.

הוצאות ונסיעות לעבר ועתיד; התובע עתר בסיכומיו לפסיקת פיצוי בסך של 30,000 ₪ לעבר ולעתיד בגין ראש נזק זה. גם אם אסכים עקרונית עם טענת התובע כי לחלק מההוצאות כמו הנסיעות (ברכב פרטי) שהיו כרוכות בטיפולים הרפואיים להם נזקק, לא ניתן היה להציג אסמכתאות, עדיין עסקינן בסכום מופרז ובפרט לנוכח דלות הקבלות שהוצגו במסגרת ת/1 ובשעה שלא נלמד כי התובע יזדקק לטיפולים בעתיד, לא כל שכן באופן קבוע. לאור האמור, הנני מוצאת לפסוק לתובע בגין ראש נזק זה סך של 2,500 ₪.

סוף – דבר:

לאור כל האמור, הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 68,703 ₪, בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור כולל של 15.21% וכן אגרת בית משפט ששולמה על ידי התובע. כן, הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע את שכר הטרחה ששולם למומחה בתחום הפה ולסת בסך 5,400 ₪ (כעולה מהקבלה שצורפה במסגרת נספח 11 לת/1).

זכות ערעור כדין

ניתן היום, י"א אייר תשפ"א, 23 אפריל 2021, בהעדר הצדדים.