הדפסה

בית משפט השלום בפתח תקווה ת"א 14566-09-16

בפני
כבוד ה שופט אריאל ברגנר

התובע

שמעון פורר

נגד

הנתבע

אבנר פורר

פסק דין

בפני שתי תביעות שמספרם בכותרת, אשר הדיון בהם אוחד.

התביעה בת.א. 14566-09-16 הינה תביעה לפינוי ולסילוק יד (להלן – "תביעת הפינוי") .

התביעה בת.א. 61735-09-17 הינה תביעה קטנה כספית ע"ס 24,579 ₪ (להלן – "התביעה הכספית") .

התובע והנתבע בשתי התביעות זהים.

פרשת התביעה

תביעת הפינוי

התובע מפרט כי הינו בעל הזכויות במקרקעין משק מספר 38 במושב נחלים (להלן – "משק 38") והנתבע שהוא בן דודו של התובע בהינו בעל הזכויות במקרקעין הסמוכים שהם משק 39 (להלן – "משק 39").

פסק בוררות שאושר ע"י ביהמ"ש המחוזי בתל אביב, תחם את המשקים בקו גבול לפי מדידה שבוצעה ע"י מר חגי כספי – מודד מוסמך שמונה מוטעם הבוררים.

ביום 29.5.16 הנתבע פלש אל תוך משק 38 ובנה באמצעות כלים כבדים חומת בטון בתחומי משק 38 תוך חפירת יסודות בעומק של חצי מטר, באורך 90 מטרים ובגובה 60 ס"מ (להלן – "החומה").

התובע עשה דין עצמי, והרס את החומה.

הנתבע אף השיג גבול וסיפח לעצמו ולמשק 39, שטח נוסף של 40 מ"ר, מתוך משק 38.

התובע עותר לסעדים של פינוי וסילוק יד, הריסת כל בניה שבוצעה ע"י הנתבע, ניקוי השטח והשבת השטח כשהוא נקי וחופשי מכל חפץ או מחזיק.

התובע עתר גם לפיצול סעדים.

התביעה הכספית

תביעה זו הינה כספית בה התובע עותר לקבל כל העלויות שהוציא לביצוע ההריסה, ביצוע מדידות, שכ"ט עו"ד ועוד....

פרשת ההגנה

תביעת הפינוי

הנתבע טוען כי פסק הבוררות היה בין הנתבע לאמו של התובע ועל כן אין בו כדי לחייב צדדי ג' כלשהם וכן התובע לא צירף כל אסמכתא לגבי זכויותיו במשק. מסמך המפה שהוצג ע"י התובע מזויף ופסק הבוררות קוים במלואו.

הנתבע מציין כי התובע הינו עברין בניה סדרתי, ואין לתת לו סעד.

התובע מחזיק במשק של הוריו לאחר שנישל את אמו משם, כשהוא מנצל את חולשתה ותלותה בו והפך את הנחלה לאזור תעשייה עירוני בניגוד לדין.

הנתבע קיבל אישור בניה להקמת גדר סביב המשק החקלאי על בסיס של מסד בטון בגובה 60 ס"מ שנועד לשמש מחסום לכניסת רכבים ולמנוע סיכון של גניבות ציוד חקלאי ובעלי חיים.

כבר בעת הבניה, החליט התובע שהגדר אינה במקומה, הביא מודד לבדו והחליט על הריסה. זאת כאשר הנתבע מודיע כי אם יתברר שיש סטייה מהגבול, הוא בעצמו יטפל בעניין יפרק הגדר ויעביר אותה למקום המדויק.

התובע עשה דין לעצמו הרס את הגדר וגרם לנתבע לנזק כספי ישיר של 26,500 ₪ אותו ניתן היה למנוע.

אין שום פלישה למשק 38 ואין כל עילה לסילוק יד. התובע הוא שפלש למשק הנתבע בגדר איסכורית גבוהה עם שער גבוה שהקים התובע בחלק הקדמי של הנחלה, ללא היתרים כדי להסתיר את הפעילות המסחרית שנעשית בניגוד לדין.

הנתבע הגיש תביעה שכנגד, כנגד:

  1. התובע.
  2. רשות מקרקעי ישראל.
  3. נחלים מושב עובדים של הפועל המזרחי להתיישבות שיתופית בע"מ.
  4. הרשות המוסמכת ע"פ חוק ההתיישבות.
  5. הועדה המחוזית לתכנון ובניה.
  6. הועדה המקומית לתכנון ובניה.
  7. מועצה אזורית חבל מודיעין.

התביעה שכנגד, כנגד נתבעות שכנגד 6-7 נדחתה בהסכמה ביום 10.6.18.

התביעה שכנגד, כנגד נתבעות שכנגד 2, 4, 5, נדחתה בהסכמה ביום 2.7.18.

אין בתיק כל החלטה בעניין הנתבעת שכנגד 3, אשר הגישה כתב הגנה ולגביה אין כל הסכמה לדחיית התביעה כפי שנעשה לגבי יתר הנתבעות. יחד עם זאת, לישיבת ההוכחות לא היתה התייצבות לנתבעת שכנגד 3 ובסיכומיו של התובע שכנגד אין כל התייחסות לנתבעת שכנגד 3.

לפיכך אני קובע כי יש לראות בכך כוויתור על טענות התובע שכנגד כנגד הנתבעת שכנגד 3 והתביעה שכנגד נגדה נדחית. מאחר שהיא לא התייצבה להמשך ההליך ולא הגישה סיכומים, אין צו להוצאות.

בתביעה שכנגד טוען התובע שכנגד כי על הנתבע שכנגד לפצותו בגין הנזקים הכספיים שנגרמו לו כתוצאה ממעשיו בסך כולל של 76,500 ₪.

הנתבע שכנגד בכתב הגנתו, כופר ומתנגד למבוקש כנגדו.

התביעה הכספית

הנתבע מתנגד למבוקש וטוען לאותן עובדות כאמור לעיל בכתב הגנתו בפני תביעת הפינוי.

ההליך

כפי שציינתי קודם לכן, מהנתבעים כנגד נותר רק הנתבע שכנגד 1, לאחר שהתובע שכנגד וויתר על תביעתו כנגד הנתבעת שכנגד 3 ולאחר שהתביעה שכנגד, כנגד יתר הנתבעים כנגד , נדחתה בהסכמה.

ישיבת ההוכחות התקיימה ביום 9.7.18 ושמעתי עדויות מר חגי כספי, מר זאב גולניק, התובע, מר לאוניד לייפמן, מר מנשה עבדא, הגב' רונית פורר ו הנתבע.

לאחר סיום שמיעת העדויות הוריתי לצדדים להגיש סיכומיהם בכתב וכך עשו.

הכרעה

בהליך זה יש להכריע במספר עניינים:

  1. הפלישה הטרייה משנת 2016.
  2. הפלישה הישנה.
  3. התביעה הכספית.
  4. התביעה שכנגד.

הפלישה הטרייה

דומה שבעניין זה אין חולק.

הנתבע מאשר כי פלש בשנת 2016 אל תוך שטח התובע וכי עשה כן בטעות:

"...., אגב טעות, נבנתה חלק מהגדר בשטח של התובע, הנתבע עצמו החל לפרק ולהסירה, ובהיותו בשבעת ימי אבל, רץ התובע והרס את כל הגדר, בצורה ברוטאלית..." (עמ' 1 לסיכומי הנתבע בפסקה 6) .

"והנה ע"פ הראיות, עולה כפי שטוען הנתבע, כי הפלישה הטריה, נעשתה בטעות, ועוד בטרם הוגשה התביעה לסילוק יד, כבר פונתה ואינה קיימת..." (עמ' 2 לסיכומי הנתבע בסע' 1).

התשריט המדויק המסמן פלישה זו נעשה ע"י המודד חגי כספי אשר מסר עדותו בפני ועדותו היתה אמינה ומדויקת (צוין באות B ב- ת/1) .

לאור הודאת הנתבע אני מקבל את טענות התובע כי הנתבע פלש לשטחו כאמור.

מאחר שהנתבע טוען כי סילק את ידו מפלישה זו ומאחר שהתובע טוען גם כן כי הרס את החומה שנבנתה ע"י הנתבע, הרי שנראה כי ביהמ"ש אינו נדרש לסעד זה. התובע מפרט בסע' 31 לתצהיר עדותו הראשית כי הרס את החומה. מכל מקום ועל מנת לסיים נקודה זו בהליך, אני קובע כי הנתבע פלש את הפלישה הטרייה כפי שצוין בשרטוט המודד ת/1 באות B וכי עליו לסלק ידו מפלישה זו ולפנות ולהרוס א ת הגדר או החומה שבנה.

דברי הצדדים כי החומה נהרסה נרשמו, והתובע אינו מפרט בתצהירו כל עובדות אחרות.

לפיכך, לא ניתן סעד אופרטיבי לגבי פלישה זו שסולקה לפי דברי הצדדים.

הפלישה הישנה

התובע טוען כי נעשתה פלישה ישנה דבר שגילה באמצעות המדידה שביצע המודד חגי כספי (סע' 9 לכתב התביעה).

הצדדים אינם חלוקים בדבר הפלישה שנעשתה אלא חלוקים בדבר קיומה כעת אם בכלל, ומתבססים, כל אחד לפי הפרשנות שלו, על הליכי בוררות שהתקיימו בין הצדדים ועל פסקי הבוררות.

לאור מחלוקות שנתגלעו בין הצדדים, פנו לבוררות וחתמו על הסכם בוררות ביום י"א תשרי תשס"ח (23.9.07) . עפ"י הסכם הבוררות נושאי הבוררות הם:

  1. סימון הגבולות שבין המשקים 38/39, ו-
  2. דיון והכרעה בכתבי התביעה וההגנה של שני הצדדים.

לאחר מכן ובחודש דצמבר 2007 ניתן פסק הבוררות שקבע כי הנתבע עשה שימוש בשטח של התובע ללא תשלום דמי שימוש ונקבע כי על הנתבע לפנות את השטח אליו נכנס ולשלם לתובע פיצויים.

פסק בוררות זה אושר ע"י ביהמ"ש המחוזי בתל אביב לרבות השלמה לפסק הבוררות (אימוץ המפה וקביעת הגבולות שבין שתי החלקות).

עד כאן אין מחלוקת בין הצדדים.

התובע טוען כי הנתבע עדיין פולש אל תוך שטחו ואילו הנתבע טוען כי הוא אינו עושה כן ומתבסס על החלטה נוספת של הבוררים מיום 14.2.11 הנושאת כותרת: "קיום פסק בוררות".

החלטה זו קובעת:

"לאחר שבדקנו את המצב בשטח ולאחר שעבר התשלום כפי שנתחייב הרינו לאשר בזה כי שניכם קיימתם את פסק הבוררות ככתבו וכלשונו".

האם החלטה זו מחייבת ומהווה מעשה בי-דין המחייב את הצדדים?

התובע מתנגד לכך ומתבסס על תשריט המודד חגי כספי לגבי פלישה המצוינת באות A בת/1.

אמנם המודד חגי כספי ציין כי קיימת פלישה של 16.33 מ"ר ועדותו היתה מהימנה עלי אך אני סבור כי בפני תביעת התובע בעניין זה עומד מחסום דיוני המונע ממנו ומשתיק אותו מלהעלות את טענתו בתביעה, ומהווה השתק עילה.

סע' 21 לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968 קובע כדלקמן:

"בכפוף לסעיפים 24 עד 28 ובאין כוונה אחרת משתמעת מהסכם הבוררות, מחייב פסק בוררות את בעלי-הדין וחליפיהם כמעשה בית-דין".

האם פסק הבוררות מחייב אישורו ע"י ביהמ"ש לצורך היותו מעשה בי-דין? שהרי ההחלטה מיום 14.2.11 לא אושרה ע"י ביהמ"ש המחוזי. התשובה על כך שלילית.

אורי גורן בספרו "בוררות" (נבו 2018) אומר בעמ' 248 כדלקמן:

"סעיף 21 לחוק הבוררות קובע כי פסק בוררות שניתן מהווה מעשה בית דין בין הצדדים לבוררות – ללא תלות באישורו של הפסק על ידי בית המשפט – ואין הם יכולים לחזור ולתבוע זה את זה באותו הסכסוך, לאחר שניתנה הכרעת הבורר.
הקביעות העובדתיות בפסקי הבוררות מקימות השתק פלוגתא ומחייבות את הצדדים".

התובע לא הגיש בקשה לביטול החלטת הבוררים מיום 14.2.11 במועד ובכלל.

גורן, בהמשך עמ' 248:

"משחלפה התקופה להגשת בקשה לביטול פסק בוררות, לא ניתן עוד לתקוף את הפסק לגופו והוא מחייב את בעלי הדין כמעה בית דין. טענות שכוחן יפה לצורך בקשה לביטול פסק בוררות אין כוחן יפה כדי לגבור על חלותו של מעשה בית דין".

כאשר הבוררים קבעו ביום 14.2.11 כי שני הצדדים קיימו את פסק הבוררות הכולל פינוי הנתבע מהשטח בחלקה 38, כאשר טענת התובע בדבר הפלישה היתה ועמדה בפני הבוררים והתובע לא ביקש לבטל החלטה זו של הבוררים, הקביעה העובדתית קיימת ומחייבת את הצדדים כמעשה בית דין המונע מהתובע מלטעון אחרת.

לפיכך אני דוחה את טענות התובע לעניין הפלישה הישנה.

התביעה הכספית

מדובר בתביעה קטנה שאוחדה עם התביעה בהליך זה. תביעה כספית ע"ס 24,579 ₪.

התובע טוען כי בשל הפלישה הטרייה גרם לו הנתבע לנזקים. הנתבע מנגד, מאשר כי פלש לשטח התובע בטעות אך מוסיף כי התחיל בפעולות ההריסה ואילו התובע אצה דרכו ופעל להריסת החומה/הגדר ללא כל צורך, תוך גרימת נזקים והפסדים לנתבע וכאשר הגדר נהרסה ופונתה לפני הגשת התביעה.

כאשר הנתבע אישר שפלש לשטח התובע בבניית החומה, אמנם לגרסתו בטעות, עובר נטל ההוכחה לכתפי הנתבע להוכחת טענותיו כי פעל כדין לאחר מכן. מדובר בטענת הודאה והדחה. הנתבע לא עמד בנטל זה כלל.

התובע פירט בסע' 21-31 לתצהיר עדותו הראשית את הפעולות שביצע בהקשר לפלישה הטרייה וכל ניסיונותיו לגרום לנתבע לעשות כן ורק כאשר כלו כל הקיצין, כחודש לאחר מכןף פנה והרס את החומה שנבנתה בתוך שטחו.

התובע מפרט כי גם לאחר שהנתבע קם מהשבעה, לא ביצע את מלוא ההריסה הנדרשת אלא רק חלק ממנה, ולאחר שפנה אל רב הישוב, החליט לעשות את יתרת ההריסה בעצמו על מנת להגן את זכויותיו.

אני סבור כי התובע פעל כדין וכי הנתבע לא עשה די על מנת להפיס את דעתו של התובע ועל מנת לתקן את הפגם של הפלישה לשטח שכנו. אדם סביר המבין כי פלש לשטח לא שלו, יעשה כל שניתן במהירות האפשרית על מנת לתקן את מחדלו ועל מנת שלא לגרום לזולתו נזקים ופגיעה ברכושו. הנתבע אל עשה כן אלא פעל בעצלתיים, מעבר וללא כל קשר לשבעה אותה ישב על פטירת אביו, אלא גם לאחר מכן.

לפיכך אני סבור כי התובע זכאי לפיצוי על נזקיו הישירים והאמיתיים הנובעים ממעשי ומחדלי הנתבע.

התובע עותר לנזקים הבאים:

ייעוץ משפטי, סך של 2,442 ₪ עפ"י חשבוניות.
המודד חגי כספי, סך של 1,807 ₪, עפ"י חשבוניות. חשבוניות צורפו ע"ס 1,607 ₪ בלבד.
עבודת הריסת טרקטור, סך של 3,744 ₪ עפ"י חשבונית.
אלמוג חברה לגידור, סך של 936 ₪, עפ"י חשבונית.
אגרות ועגמת נפש.

הנזקים הישירים שנגרמו לתובע מקובלים עלי ואני מאשרם לתובע. מעבר לכך מצאתי לפסוק לו גם 4,000 ₪ עגמת נפש והוצאות המשפט הכוללות הוצאות העדים, החזרי אגרות ושכ"ט עו"ד.

התביעה שכנגד

לאחר שמצאתי כי פעולות התובע להריסת החומה של הפלישה הטרייה נעשו כדין ועל פי זכויותיו הרי שדין התביעה שכנגד להידחות.

טענות הנתבע לגבי שימושים חורגים של התובע, לא הוכחו ולא הוכח נזק כלשהו שנגרם כתוצאה משימושים נטענים אלה.

התביעה שכנגד נדחית.

סוף דבר

תביעת הפינוי מתקבלת באופן חלקי בהקשר לקביעה כי נעשתה פלישה טרייה אך היא סולקה ועל כן ביהמ"ש אינו נדרש לסעד אופרטיבי, מעבר לתשלום נזקים והוצאות המשפט בגין התביעה והתביעה הכספית.

העתירה בהקשר לפלישה הישנה נדחית בשל מעשה בית דין.

התביעה הכספית מתקבלת באופן חלקי ולסילוק מלא וסופי של התביעה הכספית אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע את הסכומים הבאים:

נזקים ישירים בסך של 8,729 ₪.
עגמת נפש בסך של 4,000 ₪.
סה"כ - 12,729 ₪.

בנוסף, הנתבע ישלם לתובע וישפה אותו בהוצאות המשפט הכוללות החזרי אגרה כפי ששולמה בגין תביעת הפינוי והתביעה הכספית, החזרי הוצאות העדים בסך כולל של 1,670 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 8,000 ₪.

הסכומים שפסקתי ישולמו בתוך 30 ימים ויצורפו להם הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל ממועד תחילתם ועד לתשלום המלא בפועל.

ניתן היום, כ"ט שבט תשע"ט, 04 פברואר 2019, בהעדר הצדדים.