הדפסה

בית משפט השלום בפתח תקווה ת"א 13390-11-17

בפני
כבוד ה שופטת, סגנית הנשיאה שלהבת קמיר-וייס

התובעות:

  1. ג.ב.נ.א. יזמות ובניה בע"מ
  2. ג'ודי בן ארי הנתבעות שכנגד
  3. אביבית שליו

ע"י ב"כ עוה"ד אירית ינקוביץ

נגד

הנתבעת:
מלכה מזור התובעת שכנגד
ע"י ב"כ עוה"ד אורנית קפר

פסק דין

בפניי תביעה ותביעה שכנגד אשר הוגשו על ידי בעלי הדין באשר למחלוקות כספיות בין התובעת 1 לנתבעת, בעקבות הסכם לפיו התקשרו התובעת 1 והנתבעת בהסכם לתכנון תכנית בניה עבור בית הרשום על שם בנה של הנתבעת ובאשר להפרת איסור לשון הרע על ידי הנתבעת כלפי התובעות 1 ו- 2 ועל ידי הנתבעת שכנגד 2 כלפי התובעת שכנגד.
הרקע
בין הנתבעת ( להלן: "מלכה") לבין התובעת 2 ( להלן: "ג'ודי") והתובעת 3 ( להלן: "אביבית") הייתה היכרות חברית.
ביום 06.09.16 התקשרה מלכה בהסכם עם התובעת 1 ( להלן: "גבנא" ו- "ההסכם" בהתאמה) אשר בניהולה של ג'ודי, לקבלת השירותים האדריכליים לתכנון בניית בית במגרש בישוב אורנית הרשום על שם בנה של מלכה, כפיר מזור ( להלן: "כפיר") ולטיפול מול הרשויות בקבלת היתר בניה ותעודת גמר, בתמורה לסך של 30,000 ₪ בתוספת מע"מ.
בשלב כלשהו נוצרו מחלוקות בין מלכה וג'ודי אשר פגעו ביחסים החבריים אשר היו ביניהן.
בנופש אשר התקיים בין התאריכים 2 9.07.17 – 27.07.17, בו השתתפו ג'ודי, אביבית ומלכה יחד עם למעלה משלושים חברים וחברות נוספים, ובאירוע חברתי אשר התקיים ביום 31.07.17 ובמדיה חברתית, פורסמו לטענת הצדדים דברים המהווים לשון הרע.
תמצית טענות הצדדים
טענות התובעות
לטענת גבנא, לא שילמה מלכה את המע"מ בסך 5,100 ₪ בגין התמורה בסך 30,000 ₪. כמו כן, לא שילמה מלכה בהתאם להסכם סך של 4,680 ₪ בגין תכנית שינויים אשר הוכנה לבקשתה.
ג'ודי עותרת לפיצוי בגין פרסום לשון הרע במזיד על ידי מלכה בחמישה אירועים ואביבית עותרת לפיצוי בגין פרסום לשון הרע במזיד על ידי מלכה בשני אירועים.
אירוע 1 – 28.7.17 צהרים
אירע, לטענת ג'ודי, במהלך חופשה משותפת למלכה, ג'ודי, אביבית וחברים משותפים נוספים, אשר יצאו לחופשת סוף שבוע ב"אחוזת ברש".
ביום שישי 28.7.17 בשעה 14:00 בערך בעת שהחבורה ישבה במתחם הבריכה, החלה מלכה להטיח האשמות כלפי ג'ודי בקולי קולות, תוך צעקות, כי בעלה, אבי ( להלן: "אבי") בוגד בה ופוגש נשים ב"טינדר", יוצא עם נשים אחרות וכי הכל יודעים על בגידותיו. מלכה המשיכה בדברים בזמן שחברים וחברות שצפו ניסו לגרום לה לחדול, אך ללא הצלחה.
אירוע 2 – 28.7.17 ערב
אביבית הוכפשה בכך שמלכה הפיצה עליה בין הנוכחים, כי היא מנהלת יחסים רומנטיים עם גברים רבים ובין השאר גם עם גבר נשוי אשר לכאורה מממן אותה, מלכה אמרה שלבושה והתנהגותה זולה וכי " כולם אומרים מאחורי הגב שלך שגברים מנצלים אותך ואחר כך זורקים אותך" בנוסף הטיחה מלכה באביבית שעליה ללכת להחליף את בגדיה בגלל שהם " מושכים את כל הגברים" והוסיפה והעירה כלפיה " גונבת גברים ונדבקת אליהם".
מלכה לא הסתפקה בכך ועקבה אחרי אביבית שהלכה לחדר, זאת תוך שהמשיכה להטיח בה האשמות, עד שאביבית ארזה חפציה ועזבה את המקום מספר שעות לאחר מכן.
אירוע 3- 31.7.17
אירע, לטענת ג'ודי, באירוע חברתי נוסף, בו קבוצת חברים ניסתה לעודד במסיבת יומולדת חברה אשר התאלמנה מספר חודשים קודם לכן. במהלך המסיבה פנתה מלכה לנוכחים בהכפשות קולניות במסגרתן טענה בפניה של ג'ודי כי אבי מכה את ג'ודי ובוגד בה, הפנתה כלפי ג'ודי ואבי אצבע משולשת והודיעה קבל עם ועדה, כי אבי הוא עבריין שישב בכלא שלוש פעמים וכי היא תגרום לסילוקם של ג'ודי ואבי מקבוצת החברים בבושת פנים. בעקבות האירוע נשלח למלכה מכתב התראה ( נספח 6) אשר לא נענה.

אירוע 4 – 4.8.17
מפגש נוסף של " החבורה" הפעם ברח' גינוסר 3 בת"א, כאשר במקום נכחו כ- 150 איש ובהם מספר תושבי אורנית. שם בפני כל הנוכחים חזרה מלכה על ההכפשות כנגד ג'ודי וקבעה שגבנא וג'ודי אינן מבינות בבניה, אינן מבינות בתכנון, שהבתים אשר נבנים על ידן אינם עומדים בסטנדרט בניה מינימלי וחזרה על נושא הבגידות של אבי תוך סימון אצבע משולשת פעמיים לג'ודי מול קהל הנוכחים. בעקבות התנהגות מלכה, חשה ג'ודי חולשה ונזקקה לעזרת ידיד להתרחק ולשבת בקצה המרוחק של המקום.
אירוע 5 – פרסום ראשון בפייסבוק (1.9.17 – 8:48)
ביום שישי פרסמה מלכה תגובה בפייסבוק לצד תמונתה של ג'ודי ובו כתבה:
" אישה כיעור נראית זקנה בת שמונים איכס" (נספח 7)
נטען כי פרסום זה הופץ בין כל חבריה של ג'ודי וגרם לה למבוכה, בושה והשפלה רבה.
אירוע 6 – פרסום שני בפייסבוק (1.9.17 – 8:50)
נטען כי דקות לאחר מכן העלתה מלכה בפייסבוק תגובה לתמונה, בה מופיעות ג'ודי ואביבית ובה כתבה:
"המכוערת והדבילית נפגשו חחחח" (נספח 8)
גם ביחס לכך נטען כי הפרסום מגבש עוולת לשון הרע אשר תכליתה להשפיל וכו' במזיד כלפי ג'ודי ואביבית.
טענות הנתבעת
מקור הסכסוך לטענתה הוא סירובה של מלכה לקבל את הצעת ג'ודי לקבל את שירותי הבנייה מאבי.
גבנא התעכבה בהעברת תכניות למלכה והתכניות אשר הועברו היו חסרות בפרטים הכרחיים לצורך הביצוע כגון כמויות ברזל ובטון.
גבנא משכה מהוועדה לתכנון ובניה את תכנית השינויים והודיעה לוועדה על התפטרותה לפני שהודיעה על כך למלכה, עקב כך הוצא צו הפסקת עבודה ומלכה נאלצה לשכור שירותי מהנדס אחר בלחץ זמן ובתוספת עלות של 11,700 ש"ח וכן נוצר עיכוב בבנייה.
נטען , כי ג'ודי איימה על הקבלן ששכרה מלכה ושפכה אבנים לשטח הבית ובעקבות מעשים אלו עזב הקבלן ומלכה נאלצה לחפש קבלן חלופי במשך 4 חודשים ונגרם לה הפסד של 20,000 ₪ בגין החלפת הקבלן ונזק של 32,000 ₪ בגין העיכוב.
מלכה הכחישה את הנטען בנוגע לאירועים 1 ו- 2 מיום 28.07.17 ולטענתה לא היו דברים מעולם, נהפוך הוא, אבי זרק את מלכה לבריכה ובין מלכה לאביבית היו יחסי חברות, מלכה לא אמרה כל לשון הרע על אביבית ונטען כי אביבית אולצה להצטרף לתביעה על ידי ג'ודי.
בנוגע לאירוע 3 , מיום 31.07.17 , לטענת מלכה, ג'ודי, אבי ומי מטעמה הטיחו במלכה עלבונות וכינו אותה " זונה" ואבי זרק על מלכה מאפרה ויש בכך פרסום לשון הרע על מלכה.
מלכה הכחישה גם את המיוחס לה בנוגע לאירוע 4 מיום 04.08.17.
מלכה טענה כי אף אם יקבע כי היו חילופים של מילות גנאי אגב ויכוח, הרי שאלו אינם נחשבים פרסום לשון הרע המקימה עילת תביעה.
אשר לאירוע 5 מכחישה מלכה כי פרסמה בפייסבוק "אישה כיעור נראית זקנה בת שמונים איכס".
לגבי אירוע 6 מלכה הודתה כי פרסמה את הפרסום, אך לטענתה אין לראות בו לשון הרע ומכל מקום עומדת לה הגנת תום הלב.

דיון והכרעה
על-פי תקנה 129 ( ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט – 2018, אשר בהתאם להוראות המעבר שבתקנה 180 ( ג) (1) לתקנות הנ"ל חלה על כל ההליכים שנפתחו קודם ליום התחילה ביום 01.01.21, ינתנו נימוקי פסק-הדין שלהלן בתמציתיות, בהתאם להוראה האמורה.
ביום 06.04.21 התקיים דיון ההוכחות במהלכו העידו לפני מטעם התובעות, אביבית, יפה לוי, ג'ודי וראובן לזר. מטעם הנתבעת העידו מלכה, ניסים עמר וכפיר.
אקדים ואומר כי נמצאו סתירות לא מעטות בעדויות ובגרסאות השונות לאירועים נושא ההליך, עד שהיה קשה לדלות מתוך הדברים תימוכין לגרסה עובדתית מסוימת, למעט בעניינים שוליים יחסית, כפי שיפורט להלן.
הסכם התכנון והבנייה
בהתאם להוראות ההסכם התחייבה מלכה לשלם לגבנא 30,000 ₪ בתוספת מע"מ עבור כל השירותים אשר פורטו בסעיף 2 להסכם. בנוסף, היה ולאחר אישור התכנון הסופי ידרשו שינויים בתכניות התחייבה מלכה לשלם עבור כך 4,000 ₪ בתוספת מע"מ.
מלכה הכחישה כי קיבלה חשבונית בגין התשלום של 30,000 ₪. בטענות גבנא ישנה סתירה בין האמור בנספח 6 לכתב התביעה ( מכתב דרישה מיום 1.8.17), כי בגין התשלום בסך 30,000 ₪ הוצאה קבלה מס' 84 מיום 28.06.17 וחשבונית מס' 410, לבין נספח 7 לתצהיר התובעות הנחזה להיות קבלה/חשבונית מס ללא מספר, מיום 01.7.17, בגין התשלום של 30,000 ₪. לחוסר ההתאמה לא ניתן כל הסבר ויש בכך לחזק את טענת מלכה כי לא הוצאה לה בזמן אמת חשבונית בגין התשלום.
בעדותה ( בעמוד 27, שורות 15-13 לפרוטוקול) הודתה מלכה כי כנגד קבלת חשבונית עליה לשלם את רכיב המע"מ על התשלום שביצעה על סך 30,000 ₪.
לפיכך, אין ספק כי על מלכה לשלם לגבנא, כנגד חשבונית כדין על מלוא התשלום (35,100 ₪), את רכיב המע"מ בסך 5,100 ₪ אשר טרם שולם.
אשר לתכנית השינויים, למעט הכחשה כללית בכתב ההגנה לא הכחישה מלכה כי תכנית כזו הוכנה לבקשתה והוגשה לועדת התכנון והבנייה, אלא שהתכנית נמשכה חזרה על ידי גבנא בהוראת ג'ודי, כפי שעולה מעדות יפה לוי ( בעמוד 14, שורות 22-20 לפרוטוקול).
הואיל ולא נסתרה טענת ג'ודי וגבנא כי הוכנה תכנית שינויים לבקשת מלכה, לפיכך בהתאם להסכם על מלכה לשלם לגבנא בגין הכנת התכנית 4,000 ₪ בתוספת מע"מ ובסך הכל 4,680 ₪.
איני מוצאת לקבל טענות מלכה להפרת ההסכם על ידי גבנא בכך שלא הועברו למלכה תכניות וכי לא נכללו בתכניות כמויות, הואיל וטענות אלה לא הוכחו כלל, לא הוגשו התכניות החסרות לכאורה, לא הובאו עדויות אנשי מקצוע או חוות דעת לביסוס טענות אלה. למסקנה זו הגעתי לאחר ששקלתי לעניין זה את חוסר העקביות בעדותה של יפה לוי בעניין, אשר בתחילה העידה כי העבירה את התכניות דרך מכון הצילום ( עמוד 14, שורות 26-24 לפרוטוקול) ובהמשך טענה כי אין צורך להעביר למלכה וכפיר תכניות וכי היא יודעת שהעבירה למועצה ( עמוד 15, שורות 22-18 לפרוטוקול).
כך גם לא הובאו ראיות מספיקות לתמיכה בטענות מלכה לאיומים על הקבלן או שפיכת אבנים. הקבלן לא הובא לעדות ולא הוגשה כל ראיה לתמיכה בטענה לשפיכת אבנים. לפיכך אני דוחה טענות מלכה בענין זה.
אשר לטענת מלכה לעיכוב כתוצאה ממשיכת תכנית השינויים, אני מוצאת כי לנוכח אי התשלום עבור הכנת תכנית השינויים, אין למלכה להלין אלא על עצמה לגבי עיכוב אשר נוצר עקב כך.
לאור האמור לעיל, אני מוצאת לדחות התביעה שכנגד בעילות אלו.
לשון הרע
ניתוח ביטוי בעוולת לשון הרע נעשה בארבעה שלבים.
בשלב הראשון יש לשלוף מתוך הביטוי את המשמעות העולה ממנו לפי אמת המידה המקובלת על האדם הסביר; בשלב השני יש לברר אם מדובר בביטוי אשר החוק מטיל חבות בגינו, בהתאם לסעיפים 1 ו-2 לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 (להלן – "החוק"); בשלב השלישי יש לבחון אם עומדת למפרסם אחת ההגנות המנויות בסעיפים 15-13 לחוק; השלב הרביעי הוא מתן הסעד המתאים ( ע"א 4534/02 רשת שוקן בע"מ נ' הרציקוביץ, נח(3) 558, 568 (2004)).
בבחינת קיומה של לשון הרע יתחשב בית המשפט בדרך שבה נתפס הפרסום בעיני האדם הסביר. זהו מבחן אובייקטיבי, המתמקד באופן שבו אדם רגיל היה מבין את הפרסום. לא הכוונה שמאחורי הפרסום היא שתצביע על קיומה של לשון הרע, אלא המסר שעמו היא מותירה את מי שנחשף אליו. כאשר פונה בית המשפט לבדוק האם פרסום מסוים כולל בחובו לשון הרע עליו לבחון את הפרסום בכללותו. משמעותו נבחנת לא רק על סמך המילים המדויקות שבהן השתמש המפרסם, אלא גם על בסיס מכלול הנסיבות החיצוניות הסובבות את הפרסום ( ע"א 751/10 דיין אורבך נ' פלוני, פסקאות 84-83 לחוות הדעת של המשנה לנשיאה א' ריבלין (8.2.2012)).
אירועים 1, 3 ו- 4
אציין במאמר מוסגר, כי במשפט האנגלי ידועה הגנה בשם " vulgar abuse", הגנה אשר קובעת כי גידופים שנאמרו בעידנא דריתחא, בעת שמי ששמע אותם הבין כי אין לקחתם ברצינות או כלשונם, לא ייחשבו ללשון הרע ( ראו David Price & Korieh Duodu, Defamation: Law, Procedure and Practice 43 (3d ed. 2004); Gatley on Libel and Slander 116-17 (10th ed. Patrick Milmo & W. V. H. Rogers eds. 2004)).
הגנה מעיין זו לא נקבעה בדין הישראלי, אלא נקבע כי השאלה אם יש להכיר בגידוף או עלבון כלשון הרע מוכרעת על סמך מכלול נסיבות העניין ומצריכה לאזן בין כמה שיקולים מתחרים ( ראו: ע"א 534/65 דיאב נ' דיאב, פ"ד כ(2) 269 (1966)).
קללות וגידופים הם למרבה הצער עניין שגרתי ושכיח. בחוגים רבים בחברה הישראלית (ויש להצטער על כך) הם חלק בלתי נפרד מתרבות השיח. ברור שלא רצוי שכל ויכוח שהתלהט ונגרר לדברי עלבון, חרפות וגידופים יסתיים בבית המשפט.
יש שקללות וגידופים נאמרים בנסיבות שעמן אין להסכין ושאין לעבור עליהן לסדר היום.
קשה לשרטט מראש את הקו המפריד בין שני סוגי המקרים. לשם כך יש לשקול בכל מקרה ומקרה את מכלול נסיבותיו ובהן את הדברים שנאמרו; את היקפם, את מִשכם ואת תדירותם; את המקום שבו נאמרו ואת הנורמות החברתיות הנוהגות בו; את נימת הדיבור, את הקול ואת ההקשר הכולל.
מתוך מכלול העדויות עולה כי בעקבות מחלוקות כלשהן בין ג'ודי לבין מלכה במישור העסקי התלקחו ויכוחים אשר כללו חילופי גידופים וקללות בכללן התריסה מלכה כנגד אבי כי הוא " בוגד".
מתוך השתלשלות העניינים עולה בבירור שאף שומע סביר לא פירש את חילופי הדברים, כאמירות עובדתיות, אלא כגידופים הנאמרים בלהט היצרים במהלכו של ויכוח.
אין ספק שקללות בפומבי עלולות לבזות ולהשפיל אדם, אולם, בתי המשפט נרתעו מלקבוע שעצם אמירתה של קללה מקימה עילה לפי חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה - 1965. יפים לעניין דברי כבוד השופט ( כתוארו אז) ריבלין ברע"א 10520/03 בן גביר נ' דנקנר, (12.11.06):
"לא כל גידוף, ולא בכל הנסיבות, יקים עילת תביעה מכוח חוק איסור לשון הרע. "קללות וגידופים מהווים לצערנו חלק מהחיים החברתיים במדינה, ולפיכך קיים חשש שהכרה שיפוטית גורפת בגידופים כב'לשון הרע' תביא להצפת בתי-המשפט בתביעות שזו עילתן. זאת ועוד: ככל שהשימוש בגידופים שכיח יותר, כך נעשית פגיעתם לקשה פחות, עד כי אמירת גידופים מסוימים בנסיבות מסוימות לא תגרום עוד לפגיעה ממשית" (שנהר, בספרו הנ"ל, בעמ' 131, והאסמכתאות שם; ראו גם Pease v. International Union of Operating Engineers Local 150, 567 N.E.2d 614, 619 (1991); Ward v. Zelikovsky, 643 A.2d 972, 978-979 (1994); Stevens v. Tillman, 855 F.2d 394, 399-402 (1988)). הגידוף של אתמול הוא שפת הרחוב של היום...""
בשורה ארוכה של פסקי דין נקבע שלמרבה הצער, קללות וגידופים הפכו לתופעה נפוצה, עד כי לא כל קללה תקים עילה של לשון הרע. כך למשל ת"א ( שלום חי') 18536/07 אריה פינקוביץ נ' שגיב דוד (12.11.10), ת"א ( שלום ת"א) 78285/96‏ ‏ אפרים חירם " פיחוטקה" נ' ד"ר יקותיאל שרעבי " קותי"‏ (27.2.02), ת"א ( שלום חי') 18676/01  עו"ד ביאדסה תאופיק נ' חמדאן פריד חאג' אחמד (13.2.06), תא"מ ( שלום ת"א) 24955-07-14  גדעון כהן נ' גלעד ליברמן (8.10.15), ת"ק ( תביעות קטנות ת"א) 17253-11-12 בנימין קורל נ' שמעון לימור (30.3.15), ת"א ( שלום נהריה) 3828/04 משה מנשה, עו"ד נ' בונן משה (8.9.05), ת"א ( שלום ירו') 41370-01-12 כוכבי שמש נ' אביבה רפ (9.2.14)‏‏, ת"א ( שלום ק' גת) 1013/98 אלמליח אריאלה נ' יפרח אלי (12.8.02)‏, ת"א ( שלום ירו') 10294/02 שיין שמעון נ' יהודאי מרדכי (5.1.03)‏‏; ת"א ( שלום ראשל"צ) 133/06 שלגי חיים נ' רון עופר (10.4.07)‏‏; ת"א ( שלום קצ') 550/04 לויפרמן פייגה נ' בנימין אלבז (28.12.09)‏, ת"א ( שלום נצ') 18006-05-15 ענאן נסייר נ' שמואל גבעתי (23.5.18)‏‏, ת"א ( שלום חי') 7003-01-14 סלומון אלכסנדר זנו נ' אברהם לוגסי (28.11.16) ‏‏, ת"א ( שלום ת"א) 26288-05-12 אבנר קופל נ' YOUTUBE LLC (26.6.16), ת"א ( שלום חי') 11277-06-08 עדי סינטר נ' מוטי בן ארצי (31.1.2013), ת"א ( שלום ראשל"צ) 4620/08 אוסקר אלבר קרסוצקי נ' חיים סמדר (25.11.12) ‏‏, ת"א ( שלום חי') 15708/06 רונן קידר נ' נועה רון (20.1.10) ‏‏, ת"א ( שלום ירו') 1594/06 אורלי עטיה ברהם נ' יעקב בניטה (23.11.2008) ‏‏.
עצם קיומם של פסקי דין כה רבים מעיד על היקף התופעה.
לצורך הדיון, מוכנה אני לצאת מנקודת הנחה שגידופים מן הסוג שהוטח בוויכוחים אשר התנהלו בין ג'ודי ומלכה, בדרך כלל עלולים לפגוע ולהשפיל את מי שהם מכוונים אליו ובתור שכאלה הם עונים להגדרת " לשון הרע". אולם כשהדברים נאמרים בעידנא דריתחא, כשאינם מותירים חותם, ולכל היותר מסבים אי-נעימות רגעית וחולפת, אזי בנסיבות המתאימות ראוי לקבוע שמדובר בעניין של מה בכך שאדם בר דעת לא היה בא בתביעה בגינו ( סעיף 4 לפקודת הנזיקין [ נוסח חדש] החל על עוולה לפי חוק איסור לשון הרע לפי סעיף 7 לחוק). נראה לי כי משבצת משפטית זו מתאימה יותר לסינון תביעות דיבה שעילתן חרפות וגידופים שאין מקום שיתבררו בבית המשפט.
מתוך התנהלות בעלי הדין בפניי, במהלך ישיבות קדם המשפט ודיון ההוכחות, התרשמתי כי בתרבות השיח השגורה בפי שני הצדדים גם יחד, נכללים גידופים ושימוש בביטויים פוגעניים כעניין שבשגרה.
נוסף על האמור, ספק אם ניתן בעת הנוכחית ליחס לאמירה מצד מלכה כלפי אבי כי הוא בוגד בג'ודי את ההשפלה והביזוי הנטענים לנוכח הירידה המתמשכת בסלידת החברה הישראלית מקיום קשרים מחוץ לנישואים ויפים לעניין זה הדברים אשר נקבעו כבר בשנת 2004 בע"א 5258/98 פלונית נ' פלוני ( נבו 14.07.2004) כי:
"במהלך השנים השתנו התפיסות החברתיות ביחס לסיום קשר הנישואין ולתופעת הגירושין. ישנה הכרה בכך שגירושין הפכו חלק ממציאות החיים ... גם הסלידה מפני קשר זוגי מחוץ לנישואין אינה משקפת את גישתה של החברה הישראלית של היום" (ההדגשה שלי – ש.ק.ו.)
לאור האמור לעיל, אני מוצאת לדחות הן את התביעה כנגד מלכה והן את התביעה שלה בגין אירועים אלה.
אירוע 2
בכתב התביעה ובסעיפים 12-8 לתצהיר אביבית נטען כי מלכה הטיחה באביבית ביום שישי, 28.07.17, בשעות הערב כי היא מנהלת קשרים רומנטיים עם גברים רבים וכי " כולם אומרים מאחורי הגב שלך שגברים מנצלים אותך ואחר כך זורקים אותך" כמו כן התייחסה מלכה ללבושה של אביבית וכי עליה להחליף בגדים בגלל שהם " מושכים את כל הגברים".
אולם, בעדותה ( בעמוד 11, שורות 32-29 לפרוטוקול) טענה אביבית כי הדברים נאמרו לה בחדר בשעה 12:00 בצהריים:
"אמרתי שלכאורה היא באה לחדר שלי בשעה 12.00 בצהריים היתה איתי בחורה שהיתה איתי אביבית שהבאתי אותה לצימר, הנתבעת ישנה איתנו באותו חדר, היא אמרה לי את לוקחת את כל הגברים ושהבחור שהיה איתנו בלילה ושאני זונה, ואני לוקחת את כל הדברים והיה בחור בשם אילן בטורקיה."
בהמשך טענה ( בעמוד 12, שורות 17-16 לפרוטוקול) כי :
"מה זה משנה, היא מכפישה אותי, עומדים מלא אנשים והיא אומרת לי לכי תחליפי את הבגד ים הלכתי והורדתי אותו לבשתי פיג'מה."
ובהמשך עדותה ( עמוד 13, שורות 15-12 לפרוטוקול) טענה אביבית:
"ש. למעשה את טוענת שההכפשה ההמונית אני חוזרת על מה שאת אמרת התרחשה שמלי הגיעה לחדר ואמרה לך תחליפי?
ת. זה היה בבריכה, בערב היא הכפישה אותי ולמחרת היא באה אלי לחדר. חשבתי שהיא צוחקת איתי כי היא היתה חברה שלי."
מתוך דברים אלה, עולה כי ביום 28.07.17 בערב אמרה מלכה לאביבית ללכת להחליף את הבגד ים ויתר חילופי הדברים נאמרו, לכאורה, ביום 29.07.17 בצהרים בחדר ורק לאחר מכן ארזה אביבית חפציה ועזבה.
לא ברור באיזה שלב חשבה אביבית שמלכה צוחקת איתה והאם גם המאזין הסביר היה סובר כך.
מכל מקום, איני מוצאת כי אמירה " לכי תחליפי את בגד הים" או " לכי תתלבשי" עולה כדי לשון הרע, הואיל והמשמעות אותה האדם הסביר ייחס לאמירה זו אינה עלולה להשפיל או לעשותה מטרה לבוז או ללעג.
לטענת אביבית נכחה בחדר בעת שנאמרו הדברים חברה נוספת, אך היא לא הובאה למתן עדות, בטענה כי מלכה חיזקה את קשרי החברות עם אותה חברה בכדי שזו לא תבוא להעיד.
לא נטען כי ג'ודי נכחה בחדר באותה עת ועל כן לא ברור על סמך מה העידה ג'ודי בסעיפים 25-23 לתצהירה כאילו הייתה עדה לדברים אלה, שעה שלפי עדותה של אביבית הם נאמרו בחדר ביום שבת שלא בנוכחות ג'ודי ויש בכך לערער מהימנות עדותה של ג'ודי.
מתוך העדות עולה גם שאביבית עזבה את הנופש ביום שבת לאחר חילופי הדברים הנטענים בחדר בשעות הצהריים. ראובן לזר העיד ( בעמוד 23, שורה 6 לפרוטוקול) כי:
"הצימר היה עד יום שבת בשעה 16.00 היינו צריכים לפנות."
לפיכך ממילא הייתה צריכה אביבית לעזוב את המקום ביום שבת אחרי הצהרים ונחלש הקשר בין מועד עזיבתה לבין אמירות אשר לכאורה נאמרו לה על ידי מלכה.
אשר ליתר האמירות המיוחסות למלכה כלפי אביבית, אני מוצאת כי ככל שאלה נאמרו, הן נאמרו בחדר, נועדו לאביבית ולא שוכנעתי כי הם הגיעו לאדם אחר זולת אביבית. לפיכך אף לו נאמרו דברים בנוגע ליחסיה של אביבית עם גברים, דבר שאיני מוצאת כי הוכח במידה הנדרשת במשפט אזרחי, הרי שלא מתקיים יסוד הפרסום.
לאור האמור לעיל, אני מוצאת לדחות את התביעה של אביבית כנגד מלכה בגין אירוע 2.
אירוע 5
מלכה הכחישה מכל וכל, כי היא פרסמה את התגובית "אישה כיעור נראית זקנה בת שמונים איכס".
ג'ודי, התובעת, היא " המוציא מחברו" והיא הנושאת בנטל השכנוע מתחילה ועד סוף. לפיכך על מנת לזכות בתביעה היה עליה להוכיח כי הפרסום אכן נעשה, כי הוא מהווה לשון הרע וכי מלכה היא שאחראית לאותו פרסום.
איני מוצאת כי ג'ודי הרימה נטל זה.
כל שהוגש הוא צילום ( נספח 9 לתצהירי התובעות) הנחזה להיות צילום מסך בו מופיעה תמונה ולצידה התגובה. לא הוכחה האותנטיות של הצילום ולא הובאה כל ראייה לכך שמלכה אכן אחראית להעלאת התגובה או תוכנה.
בתצהירי התובעות אין מתאם בנוגע לאירוע זה. בעוד בסעיף 39 לתצהיר ג'ודי נטען כי הפרסום נעשה לצד תמונתה של ג'ודי, בסעיף 14 לתצהיר אביבית נטען כי הפרסום נעשה לצד תמונה בה נראות ג'ודי ואביבית וכי התגובה מתייחסת לשתיהן יחד.
איני מוצאת כי עילה זו הוכחה במידה הדרושה במשפט אזרחי.
אירוע 6
מלכה הודתה כי פרסמה בפייסבוק תגובית בה נרשם " המכוערת והדבילית נפגשו חחחחח" (עמוד 28, שורה 10 לפרוטוקול).
כאמור לעיל, הבחינה האם הביטוי מהווה לשון הרע נעשית במבחן אובייקטיבי, המתמקד באופן שבו אדם רגיל היה מבין את הפרסום. לא הכוונה שמאחורי הפרסום היא שתצביע על קיומה של לשון הרע, אלא המסר שעמו היא מותירה את מי שנחשף אליו.
בית המשפט התייחס לתגוביות באינטרנט ופסק בדבר המשקל הנמוך הניתן להתבטאויות הנכללות בהן ברע"א 4447/07 רמי מור נ' ברק אי.טי.סי. [1995] החברה לשרותי בזק בינלאומיים בע"מ, סג(3) 664 (2010) :
"מעת לעת נשמעת ביקורת על תוכנן של התגוביות ועל דרך ניסוחן. אם לומר את המעט, הרי שבתרבות המקומית לא תמיד שולטים בז'אנר זה – הלשון הצחה, הניסוח הרהוט והמסרים המעודנים. חלק ניכר מהפרסומים נושא במקומותינו אופי וולגרי ובוטה, וישנו פער בולט בין הנחרצות של הדעות המבוטאות לבין התשתית התומכת בהן. כל אלה משפיעים ללא ספק גם על הערך והמשקל שניתן לייחס לרבים מפרסומי ה-instant המופיעים באינטרנט חדשות לבקרים."
ובהמשך:
"בהיעדר עדכון ראוי של דיני לשון הרע הקיימים מוטב להחילם " בשינויים המתחייבים" מאשר להניח קיומה של לאקונה. השינויים המתחייבים כוללים היבטים שונים של הפרסום באינטרנט, ובהם: המשקל המועט שניתן לעיתים קרובות להתבטאויות במסגרת תגוביות בכלל, ובמסגרת תגוביות אנונימיות בפרט; ריבוי התגוביות באופן שלעיתים קרובות הפרסום המשמיץ " נבלע בהמון"; והנגישות של הנפגע-עצמו, ושל שוחרי טובתו, לאותם אתרים שבהם נעשה הפרסום הכולל לשון הרע, והיכולת לפרסם הכחשות ותגובות מתאימות (" התרופה לדיבור הפוגע – היא דיבור נוסף" – עניין בן גביר, פס' 17 לפסק-דיני). כל אלה עשויים לעיתים תכופות לייתר את הצורך האמיתי בקיומה של תביעת לשון הרע, ואף להפוך את טענות הנפגע ל"זוטי דברים"."
במקרה דנן, איני מוצאת כי במבחן אובייקטיבי אדם רגיל היה מקבל מהתגובית מסר כי מלכה מייחסת ברצינות תכונות של כיעור ודביליות לתובעות המופיעות בצילום, אלא כי מדובר בהלצה, ביחוד לנוכח הסיום של התגובית ב"חחחחח".
בע"א 3322/16 איי די איי חברה לביטוח בע"מ נ' לשכת סוכני ביטוח בישראל, (30.04.17) נקבע כי:
"לא ניתן לקטלג מראש סוגים שונים של ביטויים הומוריסטיים לפי מידת הפוגעניות הטמונה בהם, והשכל הישר ינחה את הדרך בכל מקרה לפי נסיבותיו ומאפייניו."
במקרה דנן, לנוכח סגנון הדיבור אליו נחשף בית משפט זה מצד בעלות הדין, לאורך כל ההליך שהתנהל בפניי, השכל הישר מחייב לראות בביטויים אלה כמותירים מסר של הלצה ולא הכפשה, בייחוד לנוכח העובדה כי לא נרשם למי מהתובעות מיוחס הכיעור ולמי הדביליות. מכל מקום הפגיעה האפשרית בתובעות בגין פרסום זה אינה עולה על " זוטי דברים".
לאור האמור לעיל, אני מוצאת לדחות את התביעה בגין אירוע זה.
סיכום
לאור האמור לעיל, אני מחייבת את מלכה לשלם לגבנא סך של 9,780 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה בחודש נובמבר 2017 ועד היום.
יתר עילות התביעה כנגד מלכה נדחות.
התביעה שכנגד אשר הגישה מלכה נדחית במלואה.
בהתחשב בסכומי התביעות, התוצאה אליה הגעתי והתנהלות הצדדים לאורך ההליך אני מחייבת את מלכה לשלם לגבנא הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 3,510 ₪.
ככל שתשלום שני הסכומים דלעייל שפסקתי לטובת גבנא לא יבוצע על-ידי מלכה, תוך 30 ימים מהיום, יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד הפירעון המלא בפועל, לכל סכום שלא שולם במועד.

ניתן היום, כ"ז אייר תשפ"א, 09 מאי 2021, בהעדר הצדדים.