הדפסה

בית משפט השלום בפתח תקווה ת"א 10168-10-18

בפני
כבוד ה שופטת אשרית רוטקופף

תובע
פלוני
ע"י ב"כ עוה"ד דניאל גינת

נגד

נתבעות
1.מועצה מקומית קרני שומרון
2.איילון חברה לביטוח בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד רוית גיא דרור

פסק דין

עניינו של פסק דין זה הינו בעתירת התובע לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו לטענתו בעת היתקלות במפגע ברחוב במהלך ריצה.

רקע כללי ותמצית טענות הצדדים:

התובע, יליד 9.4.1967, שירת בזמנים הרלוונטיים לתביעה בשירות קבע בצה"ל.

הנתבעת 1 הינה מועצה מקומית שבתחומה התגורר התובע בזמנים הרלוונטיים לתביעה (להלן: הנתבעת או המועצה). הנתבעת 2 הייתה מבטחת המועצה לביטוח חבויות בגין נזקי גוף שנגרמו לצדדי ג'.

לטענת התובע, הוא ערך כהרגלו ביום 2/8/16 ריצה בשעת בוקר מוקדמת באזור המדרכה הצמודה למתחם החירום של היישוב. לפתע ותוך כדי ריצה מעד התובע לטענתו כתוצאה ממפגע אשר נגרם משורשי עץ שהרימו את המדרכה וחלקים מאדנית בטון המצויה מסביב לעץ.

לטענת התובע, מיד עם הנפילה הוא חש כאב חריף בברך ימין אשר נגרם מהתנועה הסיבובית שביצע מהמעידה. לאחר בדיקת MRI שנערכה לו כחודש לאחר התאונה, אובחן כי נגרם לו קרע מרוסק במיניסקוס. לטענת התובע הוא סובל כיום מכאבים בברך ימין בעמידה ממושכת, הליכה ממושכת ומאמצים הגבלה בתנועה והעדר יכולת לבצע פעילות ספורטיבית בה עסק בעבר.

לתמיכה בטענותיו, צירף התובע לכתב תביעתו חוות דעת שנערכה ביום 29/1/18 על ידי ד"ר יחזקאל טיטיון, בה נקבע כי לתובע נותרה נכות צמיתה בגין התאונה בשיעור 10% לפי סעיף 48(2)(ז)(I) לתקנות המל"ל. כן, מצא מומחה התובע להעריך את נכויותיו הזמניות של התובע כדלקמן: נכות זמנית בשיעור 100% ממועד התאונה ועד ליום 30/10/16 (90 ימים); נכות זמנית בשיעור 50% מיום 31/10/16 ועד ליום 28/1/17 (90 ימים) ונכות זמנית בשיעור 30% מיום 29/1/17 עד 28/4/17 (90 ימים).

במסגרת כתב הגנתן של הנתבעות הכחישה המועצה את נסיבות התאונה הנטענות ובתוך כך את קיומו של המפגע הנטען. כן, נטען כי נזקו של התובע ככל שקיים, מקורו מתחלואה קודמת ומצב רפואי לקוי עובר לתאונה הנטענת וללא קשר אליה. בהקשר זה, בקשה הנתבעת להפנות אל הרשומה הרפואית מיום 3/8/16 במסגרתה פנה התובע למרפאה הצבאית אליה הוא שויך (בתקופת בה שירת בצבא קבע כאמור) והתלונן על כאבים בברך ימין "מזה שבוע וחצי" עם החמרה לאחר ריצה אתמול תוך שצוין בה "ללא סיפור חבלה". בעת שפנה התובע לבדיקה רפואית נוספת ביום 29/9/16 הוא ניסה לערוך "מקצה שיפורים", עת ביקש להוסיף כי "הכאבים החמירו לאחר שמעד בריצה ועשה תנועה סיבובית בברך ימין". הנתבעת בקשה להדגיש כי יש ליתן משקל רב לגרסה הספונטנית הראשונית והאמיתית שמסר התובע בבדיקתו בעת קבלת הטיפול הרפואי הראשוני בסמוך לתאונה הנטענת.

כן, טענה הנתבעת כי התובע לא טרח לדווח על המפגע הנטען, לא בסמוך למועד התאונה הנטען ולא בסמוך לאחריו. עצם זאת שהתובע לא פנה אל מוקד המועצה לדיווח על המפגע הינו תמוה מאוד שכן התובע מכיר את המוקד ופנה אליו בעבר לדיווח על נושאים אחרים. לחילופין, נטען כי ככל שהאירוע אכן אירע, הוא נגרם בשל אשמתו הבלעדית ו/או רשלנותו המכרעת של התובע ונזקיו המוכחשים נגרמו ללא קשר לפעולותיה של המועצה. מקום בו התובע ציין כי רץ כהרגלו ביישוב בו הוא מתגורר, נכון יהיה לסבור כי לתובע היכרות רבת שנים עם מקום האירוע הנטען וכי היה עליו להביט ולו מבט חטוף על המדרכה עליה הוא פסע ו/או רץ. לכל הפחות, יש לפסוק לו אשם תורם משמעותי נוכח זאת שלא נתן דעתו על מדרך רגליו.

כן, נטען למען הזהירות כי ככל שעל הנתבעת רובצת אחריות כלשהי, ברור הוא שאין לה שליטה על כל אזור ברחבי המועצה בכל רגע נתון, וכי הנתבעת נוקטת בכל האמצעים הדרושים והסבירים בהם היה עליה לנקוט בנסיבות העניין, כרשות מקומית, הדואגת לבטיחות ורווחת העוברים והשבים בדרכים ו/או המעברים שבתחום שיפוטה ובתוך כך היא מילאה כל חובה שחלה עליה על פי כל דין. כן, נטען כי המועצה משקיעה משאבים רבים על מנת למנוע נזקים וקיומם של מפגעים בשטחים שבאחריותה ולא די בעובדה שהתרחש אירוע התאונה המוכחש על מנת להטיל חבות כלשהי על הנתבעת. כן, נטען כי אמנם הנתבעת כרשות מקומית חבה בחובת זהירות מושגית כלפי עוברי אורח בתחומה, אולם לא חלה עליה בנסיבות העניין חובת זהירות קונקרטית כלפי התובע. חובתה של רשות מקומית אינה חבות מוחלטת, הרשות אינה מבטחת ואין היא חבה בגין כל פגיעה המתרחשת בתחומה. כן, נטען כי במסגרת שאלת האחריות, יש להתחשב גם כחלק משיקולי המדיניות, בעובדה כי תקציבה של רשות מקומית הוא מוגבל.

במסגרת כתב התשובה שהגיש התובע, ביקש האחרון להבהיר בעניין התיעוד של רופא היחידה במסגרת הביקור של התובע בסמוך לאחר התאונה, כי כפי הנראה רופא היחידה באופן רוטיני ושבלוני כתב "ללא סיפור חבלה". דא עקא, ובפרט לאור העובדה שכפי הנראה, הבין רופא היחידה שלא תיתכן פציעה שכזו קשה וחמורה המותירה נכות ללא סיפור חבלה, רשם רופא היחידה (ברשומה מיום 29/9/16) את העובדות לאשורן כדלקמן: "לפי שיחה נוספת עם הנגד-הכאבים בברך ימין החלו שבוע וחצי לפני פניה אלי. הכאבים החמירו לאחר שמעד בריצה ועשה תנועה סיבובית בברך ימין יום לפני בדיקותי".

כן, ביקש התובע להדגיש כי הוענקו לו תעודות הוקרה שונות מאת הנתבעת על תפקידים התנדבותיים שונים לרווחת תושבי היישוב, וכל אלה מעידים באופן ברור וחד כי אין המדובר באדם לא אמין. הטלת הדופי בו מצד הנתבעת בנסיבות אלה, פסולה וטוב אם לא הייתה באה לעולם. כן, ביקש התובע להפנות לכך שהמפגע עליו הלין התובע בכתב תביעתו, תוקן ממש לאחרונה והוא נעלם כלא היה עקב תביעתו של התובע.

בנוסף, טען התובע כי הנתבעת 2 ו/או מי מטעמה אינם יכולים לטעון לאי התרחשות התאונה, שעה שהאחרונה שילמה לתובע בגין התאונה נשוא התביעה פיצוי כספי וזאת בהמשך לפשרה שהושגה בתביעה שהתובע הגיש כנגדה מכח פוליסת תאונות אישיות. תשלום זה מהווה לשיטת התובע השתק עילה ואף השתק פלוגתא, הן לגבי קרות התאונה והן לגבי שיעור אחוז הנכות שנותרה לתובע בגינה (8.5%).

הצדדים חלוקים בשאלת נסיבות התאונה ובתוך כך האם קיומו של המפגע בדמות אבני מדרכה בולטים הם אשר גרמו לקרות התאונה וככל שכך, האם יש להטיל אחריות על המועצה להתרחשות התאונה. כן, הצדדים חלוקים בשאלת גובה הנזק של התובע.

שמיעת ההוכחות בתיק התקיימה ביום 27/1/20 במסגרתה נשמעו עדות התובע ומטעם הנתבעת הובאה עדותו של גזבר המועצה. בסיום הישיבה סיכמו ב"כ הצדדים את טענותיהם בעל-פה.

דיון והכרעה בשאלת נסיבות התאונה:

נטל הוכחת נסיבות התרחשות התאונה, רובץ על התובע. התובע העיד כי במועד התאונה בעת שערך ריצת בוקר הוא מעד על החלק הבולט של המדרכה שהתרוממה כתוצאה מצמיחת השורשים של עץ שמצוי בסמוך. לתמיכה בטענתו צירף התובע במסגרת ת/1 מספר תצלומים של המקום מהם אכן ניתן להתרשם בהתרוממות של מפלס המדרכה בקרבת העץ (השתול בצד הימני של המדרכה קרוב לשפת הכביש) ואשר הביאה גם להתרוממות של אבני האדנית התוחמים את העץ ומספר אבנים משתלבות (אבני המדרכה).

התובע לא טען כי לאירוע היו עדים ואין בנמצא כל ראיה אחרת אשר יכולה לשפוך אור באשר לאופן התרחשותו. עדותו של התובע הינה בנסיבות העניין 'עדות יחידה' של בעל דין משמעותה בסעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], כשבהתאם לסעיף האמור, בהעדר סיוע, בית המשפט מצווה על נקיטת זהירות יתרה בטרם אימוצה, ובית משפט לא יפסוק בהליך אזרחי על סמך עדות יחידה של בעל דין, אלא אם ייתן טעם ויפרט הנמקתו על שום מה הוא נכון להסתפק באותה עדות יחידה .

במקרה שלפניי, מצאתי שיש ליתן אמון בעדותו של התובע ובתוך כך לגרסתו לפיה פגיעתו אשר באה לידי ביטוי בקרע במיניסקוס נגרמה לו כתוצאה מהמעידה והתנועה ברגל כתוצאה מהיתקלותו בחלק המדרכה הבולט. התרשמתי מהתובע באופן בלתי אמצעי בשתי הזדמנויות, הן בישיבת הקד"מ מיום 22/9/19 והן בישיבות ההוכחות שהתקיימה ביום 27/1/20, ומצאתי את עדותו מהימנה בעיניי בכל הקשור לנסיבות אירוע התאונה וניכר היה שהוא מתאר את הדברים כהווייתם. בתוך כך לא התרשמתי שהתובע מבקש לקשור את קיומו של המפגע ככסות לפגיעה שאירעה לו בנסיבות אחרות. אמנם הנתבעות הפנו במסגרת טענות הגנת ן למספר ומספר תהיות וסתירות אשר יש בהן לשיטת ן לפגוע קשות במהימנותו ואמינותו של התובע, אולם לא מצאתי להסכים עם עמדתן בנדון;

בכל הקשור לטיבו של תיאור התובע אודות המסלול המדויק בו רץ במועד הפגיעה וביחס למועדים קודמים אחרים, הרי לא מצאתי שיש בגרסת התובע אודות העדר התכנון של המסלול כדי לפגוע במהימנותו. התובע חידד בעדותו כי היה רץ "לפי שעון" כך שמשך הריצה היה תלוי בתוצאה אותה רצה להשיג במועד כזה או אחר (ר' ע' 11 שו' 2-3; שו' 7-9 לפרו'). הגרסה לפיה לא היה לתובע מסלול קבוע בכל ריצה וריצה לא נמצאה בעיני כחסרת היגיון באופן שהיא מעיבה על גרסתו וכפי שביקשו הנתבעות לייחס לכך בסיכומיהן. לא התרשמתי גם שיש בגרסה זו ניסיון מצד התובע לערוך התאמה מאולצת על מנת להתחמק מגרסה לפיה הוא היה רץ במסלול קבוע, וזאת על מנת להרחיק עצמו מידיעה אודות מכשולים קיימים.

גם בכל הקשור לטרוניות הנתבעת אודות העדר תיאור נסיבות התאונה ברשומה הרפואית הראשונה שנערכה לאחר האירוע על ידי גורם הרפואי הצבאי אליו פנה התובע – לא מצאתי ממש; אמנם לגרסתו הראשונית של נפגע בתאונה כפי שעולה ממסמך רפואי שנערך בסמוך לאחריה, יש ערך ראייתי רב, ואולם לא מצאתי שבהעדר קיומו של תיאור נסיבות התאונה במקרה דנן או היוזמה של התובע לבקש את תיקון הרשומה פרק זמן קצר לאחר מכן – מביאים בהכרח למסקנה כי התובע לא דובר אמת. יודגש כי לאחר הביקור הראשון אצל הרופא ועוד טרם מועד תיקון הרישום בתאריך 29.9.16 , נבדק התובע ביום 16.8.16 ומסר כי מעד לפני כשלושה ש בועות תוך כדי ריצה. בבדיקת m.r.i. נמצא קרע מרוסק של המיניסקוס מדיאלי ובביקור מיום 30.8.16 נרשם מצב לאחר חבלה סיבובית. כל אלו מלמדים כי התובע מסר גרסה אודות נסיבות האירוע עוד טרם תיקון המסמך הראשוני ובסמוך למועד התאונה.

בכל הנוגע לתיעוד התובע כנוטל חלק במרוץ הייחודי המתקיים מדי שנה בתחומי היישוב לזכרו של חלל צה"ל (נ/1), לא מצאתי שיש בו משום כדי לכרסם במהימנות התובע (ובפרט לא לעניין נסיבות התאונה נוכח העדר קיומה של זיקה כלשהי בין התיעוד האמור שהוצג לפגיעה). התובע בעדותו טען אמנם כי הוא פסק מפעילות של ריצה לאחר הפגיעה נשוא התאונה, אולם ציין כי הוא מבצע פעילות של הליכות ופעולות של חיזוק השרירים וזאת על מנת לשמר את הברך. התובע אף חידד כי מדי פעם הוא "מגביר קצב" במסלול שהוא בירידה "למין רבע ריצה" (ר' ע' 6 שו' 26-33 לפרו'). במסגרת נ/1 מתועד התובע (בלוויות כלבו) כשהוא נוטל חלק באותו מרוץ, אולם אין בתיעוד זה כדי לסתור את הסברו כי הריצה באותו אירוע הייתה ריצה למשך זמן קצר ביותר ולא לאורך כל המרוץ, וזאת לבקשת או היכרותו עם האנשים אשר אחראים לאותם תצלומים ביום המרוץ. כאן המקום לציין כי אכן בחלק מהתצלומים ניכר שיש קשר עין בין התובע לבין מי שביצע את התצלום מה שמחזק את גרסתו בנדון. כך או כך, חרף טענת ב"כ הנתבעות לקיומם של "עדים" מהיישוב שראו את התובע רץ פעמיים בשבוע, עדים אלה לא הובאו ולא הוצגה בפניי כל ראיה רלוונטית אחרת שיש בה לסתור את גרסת התובע כי נמנע מלרוץ לאחר הפגיעה נשוא התביעה.

באשר לטענה אודות אי דיווחו של התובע על המפגע בסמוך לאחר שנוצר, הרי שלא נסתרה טענתו של התובע לפיה לא היה בזמנים ברלוונטיים מוקד פעיל לתלונות רלוונטיות ולא הונח בפניי אסמכתאות אודות קיומו של מוקד כזה או תיעוד של פניות התובע לגורם כלשהו במועצה בשל התרעות/תקלות שונות עובר לאירוע נשוא התביעה (כפי שעומת עם טענות בנדון במסגרת חקירתו הנגדית; ר' ע' 14 שו' 28-33, ע' 15 שו' 1-9 לפרו'). מה שבעיקר לא הופרך הינו טענת התובע לפיה שיתף את ראש המועצה בעצמו אודות המפגע (ר' ע' 15 שו' 14-16 לפרו') כאשר לפי עדות גזבר המועצה, משיחה של האחרון עם ראש המועצה הוא מסר שאינו זוכר (ר' ע' 17 שו' 15 לפרו'). כך או כך, הימנעות המועצה מזימונו של ראש המועצה לעדות בנקודה זו נזקפת לחובתה בנסיבות.

שאלת האחריות:

כבר בפתח הדברים ייאמר בהקשר זה, כי אין מקום לקבל את טענתו של התובע בדבר העברת הנטל אל כתפי הנתבעת מכוח כלל "הדבר מדבר בעדו", עת הוצג על ידו גרסה מפורטת בכתב התביעה באשר לנסיבות התרחשות התאונה. גרסה עובדתית בדבר נסיבות המקרה מחד, והסתמכות על כלל "הדבר מדבר בעדו" מאידך, אינן עולות בקנה אחד, ויכול שיהיו בבחינת תרתי דסתרי.

לגופה של אחריות; אחריות של רשות מקומית לשלומו ובטחונו של הציבור בשטחה, נובעת מחובותיה המעוגנות בפקודת העיריות (נוסח חדש) ומדיני הרשלנות הכלליים, המטילים על העיריה לצפות כי עוברים ושבים עלולים להיפגע ממפגעים הנמצאים בשטחים המיועדים למעבר ציבורי .

יחד עם זאת, העובדה שעובר אורח נפל ונפגע בשעה שהלך ברחובות רשות מקומית, אינה מטילה כשלעצמה על האחרונה חבות בנזיקין. בתוך כך הובהר בפסיקה שהעירייה אינה יכולה לתקן ולאתר כל ליקוי קטן ומזערי שכן רחובות ומדרכות עיר אינן בבחינת 'משטח סטרילי' ואין להתייחס אליהם כאל מקום שאין בו סדקים, בליטות ו'גלים' של שיפועים כאלו או אחרים. לא כל סטייה מ'יושר מתמטי' של מפלסי דרכים הוא בגדר מפגע המקים אחריות.

בבואי לבחון האם עלה בידי התובע להוכיח כי פגיעתו בנסיבות המקרה דנן נגרמה עקב התרשלות המועצה כלפיו ובתוך כך להוכיח, כי הרשות הפרה את חובת הזהירות המוטלת עליה וכי עקב הפרת חובת הזהירות נגרם לו נזק – מצאתי שיש להשיב על שאלות אלה בחיוב. מעיון בתצלומים נשוא ת/1 דומני כי המסקנה המתבקשת הינה שהתרוממות המדרכה בסמוך לעץ תוך בליטה של אבני השפה ואדנית הבטון (התוחמת את העץ) הינם בגדר סיכון בלתי סביר. התיעוד מלמד בבירור על מעבר דרך משובש באופן שנוצרו הבדלי גבהים משמעותיים בקטע דרך המהווה מדרכה לכל דבר ועניין. מפגע זה אינו בעל אופי אסתטי בלבד כי אם בעל פוטנציאל של ממש לגרום להיתקלותו בו של העוברים והשבים כפי שאירע לתובע.

אמנם צודקות הנתבעות בטענתן כי לא יכולה להיות למועצה שליטה על כל אזור בשטחה בכל רגע נתון, אולם, את המפגע דנן לא ניתן להגדיר כמפגע פתאומי שנוצר ביום או שבוע או על ידי גורם זר, כי אם במשך חודשים רבים. (ר' בעניין זה גם הסכמת גזבר המועצה בע' 19 שו' 20-22 לפרו'). היה מצופה שהנתבעת לאור פרק זמן ממושך זה תפעל לאיתורו ותיקונו (כפי שנעשה אכן בפועל לאחר מכן כעולה מהתצלומים שצורפו במסגרת ת/1). לא נעלמה מעיני טענת המועצה כי תקציבה מוגבל ובתוך כך תיקון ו/או שיפוץ כל שקע קטן שנוצר תהיה בבחינת גזירה שאין הציבור יכול לעמוד זה, אולם גם אם יש צדק בטענה עקרונית זו, את המפגע נשוא התביעה לא ניתן להגדיר כליקוי זניח הסובל דיחוי עד לתיקונו במסגרת הבדיקות היזומות שגזבר המועצה טען כי מבוצעות "מדי פעם" (ר' ע' 18 שו' 2-4 לפרו'). בהקשר אחרון זה אציין כי לא הונחה בפניי כל ראיה מהתקופה הרלוונטית אודות קיומם של פיקוח ובקרה ו/או קיומה של תכנית עבודה סדורה לטיפול במפגעים. אם לא היה די בכל האמור, הרי שלא מצאתי כי עסקינן במפגע שלא ניתן לתקנו באמצעים פשוטים וזולים יחסית כמו הנמכת מצע המדרכה וסידור מחדש של אדנית הבטון והאבנים המשתלבות של המדרכה.

אשם תורם:

לעניין קביעת אשם תורם לניזוק, לבחינת קיומו, יש תחילה לבדוק אם, בנסיבות העניין, נהג הניזוק כאדם אחראי ותוך זהירות סבירה (מבחן האדם הסביר), ואם נמצא שלשאלה זו יש להשיב בשלילה, כי אז תחולק האחריות לפגיעה על פי מבחן האשמה המוסרית .

מעדותו של התובע עולה כי חרף זאת שערך את הריצה בשעת בוקר מוקדמת, היה לדבריו כבר אור (ר' ע' 10 שו' 24-29 לפרו'). שילובו של תנאי פיזי זה אודות קיומו של אור עם גרסת התובע כי רץ בעבר במקום הספציפי בו ארעה הפגיעה (ר' ע' 1 שו' 13 ) וכן לנוכח משך התהוות המפגע כפי שעמדתי על כך לעיל – מביאים אותי למסקנה כי התובע היה יכול להבחין מבעוד מועד במפגע ובתוך כך היה עליו לעקוף מקום זה או לכל הפחות לעבור את מקטע המפגע בזהירות הנדרשת. בנסיבות אלה אני קובעת כי יש להטיל על ה תובע אשם תורם בשיעור של 15%.

שאלת הנזק:

הנכות הרפואית: חוות הדעת הרפואית היחידה שהוגשה הייתה זו של המומחה מטעם התובע כשהנתבעת לא ביקשה לזמן את המומחה לחקירה. בנסיבות אלה אין לי לאמץ את קביעת הנכות הצמיתה של התובע בחוות הדעת האמורה ואשר העמידה את נכות ו של התובע על 10% לפי סעיף 48(2)(ז)(I) לתקנות המל"ל. ודוק, הנני מסכימה עם התובע בסיכומיו כי אין בהסכמה שבין הצדדים במסגרת ההליך על נכות בשיעור נמוך יותר (הסכמה לצורך הגשת תחשיבי הנזק שהוגשה ביום 15/8/19), בכדי להוות הסכמה של התובע לשיעור הנכות במסגרת כל שלבי ההליך.

הנכות התפקודית; שיעור הפגיעה התפקודית והפגיעה בכושר ההשתכרות, הינם נושאים המצויים במובהק בלב שיקול הדעת של הערכאה המבררת, השומעת את העדים ומתרשמת מהנפגע באופן בלתי אמצעי .

בבואי לבחון את שאלת נכותו התפקודית של התובע במקרה דנן, הרי שהגם שלא הוכח בפניי כי השפעת הנכות בתחום שנקבע השפיעה על אופי ומשך העסקתו במקום עבודתו ערב התאונה (כשעולה מעדותו בישיבת הקד"מ מיום 22/9/19 כי האחרון שהה בחופשת שחרור לנוכח פרישתו מהשירות הצבאי ללא קשר לפגיעה; ר' ע' 2 שו' 2 לפרו'), לא מצאתי במקרה דנן לסטות מהכלל לפיו הנכות הרפואית חופפת את הנכות התפקודית.

אפנה עתה לבחינת נזקיו הנטענים של התובע, כשיצוין כי בסיכומיו של התובע לא נכללה התייחסות פרטנית לראשי נזק, כשהאחרון ביקש (בפתח הסיכומים) להפנות אל תחשיב הנזק שהגיש בשלב מוקדם של ההליך.

הפסדי שכר לעבר: ראש נזק זה כידוע הינו מסוג ראש נזק מיוחד המחייב את הוכחתו בראיות. בתחשיב הנזק טען האחרון כי הוא נאלץ להפסיד ימי עבודה על חשבון ימי מחלה ונכותו מונעת ממנו לעבוד כבעבר, ובתוך כך עתר לפיצוי בסך 5,000 ₪.

לא מצאתי כי הוכחה זכאותו של התובע לפיצוי כלשהו בגין ראש נזק זה. עיון בנספחי התחשיב מעלה כי אין בנמצא כל אסמכתא רלוונטית אודות הפסדי שכר שנגרמו לתובע, כאשר גם בתלושי השכר שצורפו אין אינדיקציה לקיומו של הפסד בגין ראש נזק זה . בנוסף עולה מעדותו של התובע כי בשל מחויבויות שהיו לו בזמנים הרלוונטיים כלל לא ביקש ימי מחלה (ר' ע' 2 שו' 2 לפרו'). בנסיבות אלה, אין מקום להכיר בפיצוי התובע בגין ראש נזק זה.

כאב וסבל: על בסיס הנכות שנקבעה לתובע בגין הפגיעה ומגבלותיו כתוצאה מהקרע במינסקוס וכן בשים לב לגילו ולטיפולים להם נזקק – מצאתי להעמיד את הפיצוי בגין ראש נזק זה על סך 50,000 ₪.

גריעה מכושר ההשתכרות לעתיד: במועד התאונה היה התובע בן 49 ושירת כאמור כאיש קבע בצבא ולאחרונה פרש מהשירות ללא קשר לתאונה. התובע אמנם ציין בהקשר פרישתו כי יש לו "הצעות עבודה מטורפות" (ר' ע' 2 שו' 9 לפרו'), אולם מחומר הראיות לא נלמד מהן טיבן של ההצעות ו/או עיסוקו הצפוי של התובע כיום ובכלל זה רמת השתכרותו הצפויה. יחד עם זאת, לאור אופייה ושיעורה של הנכות, קרוב לוודאי כי בעתיד עשויה נכות זו להביא לפגיעה מסוימת בכושר השתכרותו. בנתונים המפורטים לעיל, ותוך התחשבות בחשש מפגיעה אפשרית כאמור, הנני מוצאת לפסוק לתובע פיצוי בראש נזק זה אשר יעמוד על סך של 73,300 ₪ (המהווה שליש מסך החישוב האקטוארי המלא לפי שיעור נכותו התפקודית של התובע אותה העמדתי על 10%, שכרו ערב התאונה וכן על בסיס מקדם ההיוון הרלוונטי עד גיל 67 וכולל החלק היחסי של הפסדי פנסיה).

עזרה צד ג': הלכה פסוקה היא, כי היקף העזרה והסיעוד להם זקוק נפגע תלוי ביכולתו התפקודית במומו, כפי שזו נלמדת מהתשתית הראייתית שהונחה בפני בית המשפט, ובכלל זה מחוות דעת של מומחים רפואיים. התובע אמנם לא הציג כל ראיה הרלוונטית לראש נזק זה, אולם לאור שיעור ומשך חלק מתקופות הנכויות הזמניות שהוערכו כאמור על ידי המומחה מטעמו, סביר הוא כי בעקבות מגבלותיו מהפגיעה ובפרט בתקופות אי הכושר הזמניות המשמעותיות, הוא קיבל סיוע מוגבר מבני משפחתו. בהתחשב במכלול האמור, הנני מוצאת לפסוק לתובע פיצוי גלובאלי לתקופת העבר (בלבד) בסך 5,000 ₪.

הוצאות: התובע עתר בתחשיבו לפיצוי בגין ראש נזק זה לעבר ולעתיד בסך 15,000 ₪. עיון בתחשיבו מעלה כי יש בנמצא מספר אסמכתאות בעלות זיקה לפגיעה, ובעיקר בגין זריקות שהיו חלק מהמלצות הגורמים הרפואיים אליהם פנה התובע (כטיפול מחליף לניתוח ארתרוסקופיה של הברך). לנוכח האמור לעיל, מצאתי לפסוק לתובע פיצוי גלובאלי אשר יעמוד בנסיבות על סך 10,000 ₪. באשר לתקופת העתיד לא שוכנעתי לאור מהות הנכות כי יש מקום להיעתר לפסוק לתובע סכום כלשהו, ובפרט בשעה שהמומחה לא ציין בחוות הדעת כי התובע ייזקק בעתיד לטיפול המשך כלשהו.

סוף – דבר:

לאור כל האמור, הנני מחייבת את הנתבעות לשלם לתובע סך של 117,555 ₪ (סכום הפיצוי הכולל בהפחתת האשם התורם עליו עמדתי לעיל).

כן, תשלמנה הנתבעות לתובע שכ"ט עו"ד בשיעור כולל של 24% וכן הוצאות משפט שהוציא התובע.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.

ניתן היום, כ"ה שבט תש"פ, 20 פברואר 2020, בהעדר הצדדים.