הדפסה

בית משפט השלום בפתח תקווה ק"פ 39181-10-19

בפני
כבוד ה שופטת אליאנא דניאלי

המבקשים

  1. יואב יצחק
  2. עיתונות זהב בע"מ

נגד

המשיבים:

המשיב הפורמלי:

  1. אביגדור ליברמן
  2. מפלגת ישראל ביתנו

היועץ המשפטי לממשלה

החלטה

בפני בקשה למתן צו מכח סעיף 108 בחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב – 1982 (להלן: "החסד"פ"), במסגרתה מבוקש להורות למשיב הפורמלי, היועץ המש פטי לממשלה, להמציא ולהעביר לעיון המבקשים (הם הנאשמים בתיק זה) חומרי חקירה מסויימים המצויים בתיק החקירה הידוע בכינויו "פרשת הצוללות", אשר יפורטו להלן.

הרקע העובדתי
בקובלנה נשוא בקשה זו, מואשמים המבקשים במסגרת שני אישומים בביצוע עבירות על חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה – 1965, עת פרסמו כתבות אודות הקובל, הרלוונטיות על פי הנטען גם לקובלת (המשיבים בבקשה זו) .

מאחר שעיקרי הקובלנה פורטו במסגרת החלטות קודמות, אציין בקצרה אך כי במסגרת האישום הראשון נטען כי המבקשים פירסמו כתבה במסגרתה טענו כי קצינה בכירה במשטרה הדליפה מידע מחקירות רגישות עבור הקובל – טענה אותה מכחיש הקובל.

במסגרת האישום השני נטען כי המבקשים פרסמו כתבות העוסקות בהקמת היישוב "נווה תמרים", כתבות בהן נטען לקשר בין בניו של הקובל ליזם המעורב בהקמת הישוב, בעת שהקובל שימש כשר הביטחון. נטען בכתבות כי במקביל לקשר האמור, הסיר משרד הביטחון את התנגדותו להקמת הישוב.

יאמר כבר עתה כי המבקשים הגישו בקשות קודמות הן מכח סעיף 108 והן מכח סעיף 74 בחסד"פ, וזו היא הבקשה השלישית, במסגרתה מתבקשת העברת חומרים שונים לידי הם.

הבקשה הנוכחית
במסגרת הבקשה, מבוקש כי היועץ המשפטי לממשלה יעביר לידי המבקשים את כל חומרי החקירה מתוך תיק החקירה ב"פרשת הצוללות", בדגש על "עדות הניקיון" ועותק מהמסמכים שמסר מיקי גנור, עד המדינה, המתייחסים במישרין או בעקיפין למידע בקשר לדרישות שוחד שהופנו אל גנור על ידי מר שרון שלום, מי שנטען כי הוא איש סודו, מקורבו וראש מטהו של הקובל. כן התבקש להעביר לידי המבקשים כל חומר חקירה כאמור באשר לדרישות שוחד שעניינן קבלת כספים בסך 300 אלף אירו או מתת אחר אשר הופנו אל גנור על ידי שלום, בקשר לקידום מינוי גנור לקונסול כבוד מטעם קפריסין, בסיוע משרד החוץ בראשו עמד אז הקובל, או דרישות לקבלת כספים כאמור או מתת אחר שהופנו אל מר גנור על ידי מר שלום בשל סיוע לקידום ענייניהם העסקיים של תאגיד טינסקורפ וגנור באמצעות משרד הביטחון בראשו עמד הקובל.

לטענת המבקשים, בעקבות מידע חדש שהובא לידיעתם פרסמו ביום 10.9.20 כתבה הנוגעת לקובל, אשר עסקה במידע שמסר גנור ב"פרשת הצוללות" ולפיה ב"עדות הניקיון" שמסר במסגרת חקירתו, שלום - איש סודו של הקובל , דרש מגנור שוחד בגובה 300,000 אירו עבור קידום ענייניו העסקיים באמצעות משרד החוץ וכן עבור סיוע בקידום עסקת השייט באמצעות משרד הביטחון, בתקופות בהן הקובל עמד בראש המשרדים הרלוונטים. בכתבה פורסם כי גנור העיד כי דיווח למספנות טיסנקרופ, אותן ייצג בישראל, אודות דרישת השוחד שקיבל ואף הציג מדי רבעון טבלה בה ציין את הסכום היחסי שיש לשלם בגין השוחד שנדרש.

מספר שבועות לאחר פרסום הכתבה האמורה, ביום 1.10.20 פורסמה בעיתון TheMarker כתבת המשך, בה הביא הכתב גור מגידו ציטוטים מהודעותיו של גנור במסגרת חקירתו ב"פרשת הצוללות". בכתבה זו נטען כי שלום ניסה "לגזור קופון" בעסקת כלי השייט, ביקש את התשלום המצויין לעיל, והוסכם כי הסכום האמור יועבר אליו באמצעות מתווך, בתמורה לסיוע ברכישת ספינות המגן.

לטענת המבקשים, שתי כתבות אלו מלמדות כי בידי היועץ המשפטי לממשלה מצוי תיעוד, בפרט הודעות שנמסרו על ידי גנור לאחר חתי מת הסכם עד המדינה עמו, כי שלום עסק או סייע לגנור לקדם עניינו על מנת שימונה לקונסול כבוד מטעמה של קפריסין וכן קידום ענייניה העסקיים של טיסנקרופ, בתמורה לטובות הנאה שיועברו למקורבו של הקובל. נטען כי דברים אלו מאששים ותומכים בביסוס הגנת המבקשי ם בטענת "אמת דיברתי" והגנת תום הלב, והם נדרשים כדי לאיין טענתו של הקובל לפיה היה בפרסום הכתבות נשוא האישום השני כדי לפגוע בשמו הטוב.

לטענתם, יש בדברים אלה משום דפוס פעילות דומה להפליא לזה שתואר על ידם בכתבות נשוא האישום השני בקובלנה, דפוס המלמד על פעילות מושחתת, במסגרתו אנשי עסקים בעלי אינטרסים כלכליים המפוקחים על ידי משרדים ממשלתיים בראשם עמד הקובל, יוצרים קשרים עסקיים עם מקורבים לקובל, ובד בבד פועלים משרדים אלו לשם קידום ענייניהם העסקיים של אותם גורמים.

עוד נטען, כי קיים סיכוי שה מבקשים יבקשו לזמן את גנור ושלום לעדות מטעמם, ומשכך, יש להם צורך בחומרים המבוקשים. מקל וחומר, נטען, הם זקוקים לחומרים האמורים לצרכי חקירתו הנגדית של המשיב.

תגובת המשיבים
בראשית תגובתם, הלינו המשיבים על מועד הגשת הבקשה הנוכחית, משהיה על המבקשי ם להגיש בקשותיהם בהתאם להחלטות בית המשפט, במועדים מוקדמים יותר. נטען כי די בכך כדי להורות על סילוק הבקשה הנוכחית על הסף.

לגופו של עניין, טוענים המשיבים כי הבקשה מושתתת על "טכניקה" פסולה, המהווה שימוש לרעה בהליכי משפט, שכן היא מתבססת על פרסום אותו ביצעו המבקשים עצמם ועל יסוד "מידע" המצוי בידיהם. משכך, נטען - אם בידיהם ביסוס ראייתי כלשהו, יתכבדו ויציגו אותו.

עוד נטען, כי משהמבקשים בוחרים את עיתוי פרסומיהם, יוכלו להגיש כך שוב ושוב בקשות דומות, באצטלה של "עבודה עיתונאית". כן יוכלו לפרסם כתבות נוספות בעתיד במטרה להשתלח בקובלים ללא בסיס, ולאחר מכן יבקשו את סיוע בית המשפט במציאת מקורות לידיעותיהם.
נטען כי המבקשים משתמשים ב אופן זה בכלי התקשורת העומד לרשותם לשם פרסום עמדתם, ללא תשתית ראייתית מוחשית ובהתבסס על שמועות.

בדרך זו הופכים המבקשים את סעיף 108 בחסד"פ לכלי בידי נאשם שהוא עיתונאי, כדי לנסות ולקבל מידע בעניין פרסומיו, להם אין קשר ישיר לקובלנה, ובאופן המהווה כאמור שימוש לרעה בהליכי המשפט.
נטען כי אין כל בסיס ראייתי למידע המבוקש על ידי המבקשים, ובכל מקרה, אין לו רלבנטיות לקובלנה. הן מאחר שאף אם גנור טען דבר מה אין בכך כדי להפוך את הטענות לאמת, והן מאחר ש הטענות ביחס למקורבו של הקובל אינן רלבנטיות לקובלנה, ואינן מהוות ראיו ת כלשהן למעורבותו של הקובל בנטען בפרסומים שצוינו בכתבה. הוטעם בהקשר זה כי המבקשים עצמם אינם טוענים כי במסגרת חקירת תיק הצוללות נאסף חומר ראיות כלפי הקובל או שהוא נחשד בביצוע עבירה כלשהי , וכפי שאישרו המבקשים עצמם - ה קובל כלל לא זומן לחקירה בעניין.

יתרה מכך - על פי הנטען בבקשה עצמה, מדובר בחומרים שכלל אינם קבילים כראיה, משום שהם בגדר עדות שמועה, ומשכך לא ניתן יהיה לעשות בהם כל שימוש במהלך הבאת הראיות. הוטעם בהקשר זה כי לא ניתן לעשות שימוש בבקשה לפי סעיף 108 בחסד"פ כדי לפתוח פתח לקבלת מסמכים שאינם קבילים.

אשר לטענה כי החומר נדרש לשם חקירתו הנגדית של הקובל, נטען כי חקירתו בסוגיות אלו הינה משום חקירה ב"ענינים צדדיים" וכי אין מקום להעברת החומר המבוקש גם מטעם זה.

בקשת החומר לצורך חקירת עדים שאולי יוזמנו, כפופה לרלבנטיות עדותם, בהתאם לדרישת סעיף 1(א) בפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א – 1971. בהתאמה, משאין רלבנטיות לחומר המבוקש, כך גם לא יעלה בידי המבקשים להצדיק זימון גנור ושלום למתן עדות .

המבקשים הגיבו לבקשה, חזרו וטענו כי המקור לבקשתם אינו טמון אך בכתבה אותה הם פרסמו, אלא אף בכתבה הנוספת אשר פורסמה על ידי גורם עיתונאי אחר, במסגרתה צוטטו חקירותיו של גנור במשטרה, באופן התומך לשיטתם בבקשה. כן נטען כי אין מקום להסתמך על דברי הקובל בתצהירו, וכי יש לאפשר למבקשים לקבל את המידע המבוקש, לשם חקירה נגדית ממצה של הקובל.

דיון והכרעה
לאחר שבחנתי את הבקשה ואת התגובה לה , כמו גם את מכלול המסמכים הרלוונטים ובהם הכתבות אליהן היפנתה הבקשה, ונתתי דעתי גם לחומרים ולהחלטות הקודמות שניתנו על ידי בתיק זה, מצאתי כי אין מקום להיעתר לבקשה.

כאמור בראשית הדברים, זו היא הבקשה השלישית במספר במסגרתה מתבקשת העברת חומרים שונים לידי המבקשים, בין אם מכח סעיף 108 בחסד"פ ובין מכח סעיף 74 בחוק. גם במסגרת הבקשות הקודמות התבקשו חומרים מתוך חקירות העוסקות בהדלפות נטענות עבור הקובל, במסגרת פרשות אחרות, וחומרים העוסקים בארועים שאינם רלוונטים להדלפות. כך, התבקש בין היתר להעביר לידי המבקשים מסמכים מפרשת "חברות הקש" בה נחקר על פי הנטען הקובל כחשוד בביצוע עבירות שונות ובהן הדלפת מידע ושיבוש חקירה ומשפט , לצד חומרי חקירה מתוך תיק בגינו נחקר הקובל בגין תקיפת קטין.

יאמר כבר עתה, כי בחנתי את טענת הקובלים לפיה יש להורות על סילוקה על הסף של בקשה זו נוכח החלטות קודמות בסוגיה. עם זאת, משנטען על ידי המבקשים כי מקור הבקשה במידע חדש שהגיע לידיהם – וכאשר ה פרסומים אליהם התייחסו בבקשה נעשו בחודשים ספטמבר – אוקטובר 20' , מצאתי לבחון באופן מהותי את הבקשה.

יוטעם, כי בקשה מכח סעיף 108 בחסד"פ איננה בקשה לגילוי "חומר החקירה" שנאסף על ידי הרשות החוקרת, אותו ככלל יש להעמיד לעיון ההגנה ולגביו קיימת חזקת רלבנטיות.
בשונה, בקשה מכח סעיף 108 בחסד"פ מצריכה הפעלת שקול דעת שיפוטי. על המבקש לשכנע את בית המשפט כי להגנה אינטרס לגיטימי בקבלת החומר, כי החומר רלוונטי ועשוי לסייע למי מהצדדים בהליך, ועליו להציג תשתית ראשונית המצדיקה את העמדת החומר המבוקש לרשותו, אחרת לא תיעתר בקשתו.

לשון החוק קובע ת:

"בית המשפט רשאי, לבקשת בעל דין או מיזמת בית המשפט, לצוות על עד שהוזמן או על כל אדם אחר להמציא לבית המשפט במועד שיקבע בהזמנה או בצו, אותם מסמכים הנמצאים ברשותו ושפורטו בהזמנה או בצו."

בהתאם להלכה הפסוקה, על בתי המשפט לשקול מחד את זכות הנאשם להליך הוגן, ומנגד את רלוונטיות החומר לשאלות שבמחלוקת, ואת יעילות ההליך הפלילי (ראה בש"פ 9305/08 פלוני ואח' נ' בית ספר אל מאמוניה לבנות ואח', ניתן ביום 3.12.08 (פורסם בנבו)). כן נקבע כי במסגרת בחינת בקשת נאשמים, אל לבית המשפט לקחת בחשבון אפשרויות הגנה ערטילאיות (בש"פ 8252/13, מדינת ישראל נ' ליאל שיינר, פ"ד סו (3) 442).

במסגרת הבקשה הנוכחית נטען כי הקובל נוהג באותו דפוס פעולה בו נהג בהזדמנויות קודמות.
ואולם, אף המבקשים מסכימים כי הקובל כלל לא נחקר בפרשת הצוללות. בדומה לעניינה של הבקשה הקודמת אותה הגישו המבקשים – החשד הנחקר במסגרת תיק הצוללות, אינו נוגע באופן ישיר בקובל עצמו אלא במי שנטען כי הוא מקורבו, ולפיכך עסקינן בקשר מרוחק, אשר אין בו כדי להצדיק היעתרות לבקשה. בנסיבות אלו, ובהתבסס על חזקת תקינות המנהל, בדומה לדברים אותם קבעתי בבקשה קודמת אותה הגישו המבקשים – יש להניח כי ככל שהיה חשד ממשי כנגד הקובל, היה היועץ המשפטי לממשלה מורה על חקירתו.
עוד יצויין, כי בכתבה שצורפה כנספח ב' לבקשה מובאת תגובת הקובל, המכחיש מעורבות במתת כלשהו לגנור או סיוע לו, במישרין או בעקיפין. חשוב מכך – בכתבה מובאת גם תגובת משרד המשפטים, לפיה העובדות המפורטות בפנייה אינן עולות בקנה אחד עם ממצאי החקירה.

חזקה כי החומר נבחן על ידי גורמי המקצוע, ומהעובדה שאלו לא מצאו לנכון לזמן את הקובל – ולו לחקירה פתוחה בסוגיה, נובעת המסקנה כי לכאורה לא ניתן יהא לבסס במסגרת התיק שבפניי טענות בדבר דפוס פעולה זהה בהתבסס על החומר המבוקש. לא למותר לציין בהקשר זה כי ביום 14.10.20 הוריתי כי הבקשה תועבר לידיעת המשיב הפורמלי, היועץ המשפטי לממשלה, ואולם היועץ לא מצא לנכון להגיב לבקשה.
נוכח דברים אלו נמצא כי החומר המבוקש אינו עומד במבחן הרלבנטיות לגבי מהימנות הקובל או העדים האחרים אליהם התייחסה הבקשה.

אך לאחרונה קבע בית המשפט העליון במסגרת בש"פ 1378/20, יניב זגורי ואח' נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 7.4.20 (פורסם בנבו) כי גם כאשר מוגשת בקשה לקבלת חומרים אשר נועדו לסייע להגנה לתקוף מהימנות של עד בדרך המותווית בסעיף 108 בחוק, על בית המשפט לבחון אם המסמכים מחזיקים מידע בעל השלכה קונקרטית על תוכן העדות שעתידה להימסר על ידי העד.

כן נקבע כי מידע אשר כל שניתן לעשות באמצעותו הוא להציג את העד באור שלילי על מנת לפגוע באמינותו, אינו מידע שניתן להגדירו ככזה ה מביא תועלת ממשית להגנה – " תועלת כאמור ניתן להפיק רק ממידע שבעזרתו ניתן להטיל ספק קונקרטי מוגדר בעדותו של העד".

ועוד חזר בית המשפט באותו ענין על הכלל שעניינו "סופיות תשובות העד בעניינים צדדיים", הקובע כי תשובת העד לשאלה הנוגעת למהימנותו באופן כללי, תהא סופית ו לא ניתן יהא להמשיך ולהציג בפניו שאלות נוספות באותו נושא .

בנסיבות אלו, היענות לבקשה תהווה משום מתן יד ל"מסע דייג", העלול לפגוע ביעילותו של ההליך הפלילי כמו גם באינטרסים של צדדים שלישיים ובהם המשיב הפורמלי , מתוך תקווה ספקולטיבית של ה מבקשים שמא יימצא באותו חומר סיוע להגנתם.

לא למותר לציין כי למעשה עותרים המבקשים – עיתונאי וגוף תקשורת, לקבל לידיהם חומרי חקירה , בין היתר בהתבסס על כתבה אותה הם עצמם פירסמו לאחרונה . זאת ועוד, החומרים המבוקשים עניינם בתיק אשר טרם הוכרע אם להגיש בעניינו כתב אישום, טרם הוכרע אם יש מקום לביצוע השלמות חקירה, וטרם קיבלו לידיהם החשודים עצמם את מלוא הראיות. כל זאת, על מנת לסייע ביד י המבקשים להתגונן מפני קובלנה שעניינה בכתבות אותן פירסמו, ועת נטען כי היה בכתבות משום לשון הרע. בנסיבות אלו, בדומה להחלטה קודמת בעניינם של הצדדים, סבורתני כי אין מקום להורות ליועץ המשפטי לממשלה להעביר לעיון בית המשפט את החומר המבוקש טרם מתן החלטה בבקשה.
עוד יאמר, כי טענת הקובל לפיה הסרת התנגדות משרד הביטחון לפרויקט נווה תמרים נעשתה לפני 19 שנים, ולא בעת כהונתו כשר הבטחון, נתמכת לדבריו במסמך אותו צרף בעבר, ולפיכך אין המדובר בגירסת הקובל לבדה, אלא בגירסה המלווה במסמך מטעם משרד הביטחון.

בנסיבות אלו – נדחית הבקשה.

ניתנה היום, כ"ח חשוון תשפ"א, 15 נובמבר 2020, בהעדר הצדדים.