הדפסה

בית משפט השלום בעפולה תא"מ 8115-09-20

בפני
כבוד ה שופטת מאג'דה ג'ובראן מורקוס

תובעים

הכשרה היישוב חברה לביטוח
ע"י עו"ד אמין אספניולי

נגד

נתבעים
1. הובלות סבאבא בע"מ
ע"י עו"ד טלאל אלעוברה

2. הפניקס חברה לביטוח בע"מ
ע"י עו"ד שרון גליק

פסק דין

תביעה זו היא תביעת שיבוב ועניינה בפיצוי בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכב המבוטח בתובעת כתוצאה מתאונה .
על פי הנטען, ביום 24.9.19, משאית בבעלות נתבעת 1 (להלן: "המשאית") פגעה ברכב המבוטח בתובעת וגרמה לו נזק . (להלן: "התאונה")
התביעה הוגשה נגד חברת הובלות בבעלותה נמצאת המשאית (להלן: "חברת ההובלות") וכן נגד מבטחתה, נתבעת מס' 2 (להלן: "חברת הביטוח").
חברת ההובלות כפרה במעורבות הנהג מטעמה בתאונה מושא התביעה.
חברת הביטוח כפרה בכיסוי הביטוחי. לטענתה הנהג שנהג במשאית המבוטחת בעת התאונה היה ללא רישיון נהיגה מתאים לנהוג במשאית המעוברת וכן מאחר ורישיונו של הנהג היה בפסילה.
בדיון שהתקיים העידו מטעם התובעת מבוטחה מר חמזה וכן אישתו הגב' סוהיר שנהגה ברכב. מטעם חברת ההובלות העיד מנהל ובעלים של החברה מר עיסאם וכן נהג הרכב מר אנואר. מטעם חברת הביטוח לא הובאו עדים והיא הסתמכה על תעודת עובד ציבור שהגישה מטעם משרד הרישוי.
המבוטח חמזה העיד כי לא נכח באירוע . הוא היה בחיפה והתאונה אירעה פרדיס. הוא הגיע למקום לאחר שאישתו התקשרה אליו והודיעה לו על התאונה. הוא סיפר כי אנשים בכפר סיפרו לו כי הנהג שפגע ברכבו המשיך לנסוע ונסעו אחריו בכביש מס' 4 וצילמו את פרטי החברה שהיו על גבי המשאית. הוא סיפר כי התקשר למנהל החברה ואמר שהמשטרה בדרך וכדאי כי הנהג יחזור למקום התאונה. המבוטח סיפר כי אכן הנהג חזר ועד שהוא עצמו הגיע למקום הנהג כבר מסר את הפרטים לאישתו, שכאמור נהגה ברכב. המבוטח מר חמזה סיפר כי למרות הבטחות של חברת ההובלות שיש ביטוח וישלמו לו על הנזק, בפועל זה לא קרה. הוא לא יכול היה להמתין ולכן פנה לחברת הביטוח שלו, התובעת, לקבלת פיצוי. הוא סיפר כי המשאית פגעה בעוד רכבים מלבד הרכב שלו.
נהגת הרכב הגב' סוהיר מסרה כי ביום התאונה היא החנתה את הרכב בכביש שירות והלכה לכספומט. היא סיפרה כי חנתה במקום מסודר. המשאית פגעה בעד רכבים חוץ מרכבה. היא סיפרה כי המשאית פגעה בה כאשר נהג המשאית נסע ליד רכבה ופגע ברכבה לכל האורך בצידו הימני. הגב' סוהיר סיפרה כי הנהג נסע מהמקום ומאוחר יותר חזר הוא התנצל ומסר לה פרטים.
מטעם חברת ההובלות העיד מנהלה מר עיסאם. הוא סיפר כי בזמן התאונה הנהג פנה אליו והוא הורה לו למסור פרטים למרות שהוא לא פגע בו. בחקירתו הוא נשאל לגבי הודעה שנמסרה מחברת ההובלות לחברת הביטוח, ותשובתו היתה מתפתלת . תחילה מסר כי לא מסר הודעה, לאחר מכן העיד כי לא מסר הודעה ולא זכר מתי נמסרה הודעה. העד מסר בחקירה הנגדית כי בשום א ופן הוא לא נותן לנהג בחברה לנהוג ללא רישיון. אלא שכפי שעולה מ מוצג נ/1 , אין אמת בעדות זו שעה שלפי פסק דין שניתן נהג בחברה נהג ללא רישיון משאית מתאים. החברה לא התכחשה להחלטה שהובאה בנ/1 אך טענה כי הדבר אינו רלבנטי. אכן, מדובר במקרה אחר שאינו קשור למקרה דנן הנדון בתביעה. אך מנ/1 ניתן ללמוד על חוסר מהימנות העד עיסאם.
כך גם עדותו לגבי הבדיקה שלו את רישיונות הנהגים. הוא העיד כי הוא בודק את רישיון הנהגים בתחילת העבודה. אך העד נהג המשאית העובד בחברה, מר אנואר , העיד כי הרישיונות נבדקים כל הזמן וכי הוא לא עולה על המשאית ללא בדיקה. "כל היום" . הנהג אף הוסיף בהמשך עדותו כי יש פקידה שבודקת את הרישיונות עבור כל הנהגים ויש לה מערכת במחשב ותמיד במעקב.
הנהג מטעם חברת ההובלות שנהג במשאית מר אנואר ציין בעדותו כי נהג ביום התאונה בפרדיס וכי לאחר שיצא מפרדיס הודיעו לו שהיה מעורב בתאונה. הוא אמר כי לא שם לב ולא הרגיש. לטענתו הוא מסר פרטי הרישיון והמשאית משום שהחוק מחייב אותו.
עדותו של אנואר לא מהימנה. בעניין נסיבות האירוע עצמו הוא לא היה נחרץ ומסר כי לא הרגיש שפגע ולא שם לב וכי משאית לא יכולה לראות את הרכב שחנה. אלא שבאותו יום המשאית בה נהג אנואר פגעה לא רק ברכב התובעת אלא גם ברכבים אחרים.
הפגיעה ברכבים אחרים נמסרה בעדות הגב' סוהיר ובעלה מר חמזה. העד מר אנואר הכחיש בעדותו כי פגע באותה תאונה ברכבים נוספים(עמוד 14 שורה 33-34). אלא שעדותו של מר אנואר לא נכונה לאור מוצג נ/2 ממנו עולה כי באותו יום פגע בתאונה גם ברכב אחר בגינו הוגשה תביעה בבימ"ש בחדרה. מוצג נ/2 הוא החלטה בבקשה לביטול פסק דין שניתן באותה תביעה שהוגשה נגד מר אנואר וכן נגד חברת ההובלות בגין הנזקים שנגרמו לרכב האחר . מההחלטה נ/2 עולה כי באותו יום של התאונה דנן המשאית פגעה גם ברכב אחר, חוץ מרכב התובעת, באותה תאונה. באותו עניין אף ניתן פסק דין בהיעדר הגנה נגד מר אנואר והוא הגיש בקשה לביטולו. זה לא מנע ממר אנואר להעיד כי לא פגע ברכבים אחרים באותו אירוע תאונה. כאשר נשאל על אותה תביעה בבימ"ש חדרה העיד כי לא ידע. זאת למרות שבאותה תביעה הגיש בקשה לביטול פסק הדין לה צורף תצהירו!. מההחלטה נ/2 עולה כי ביום 12.7.21 מר אנואר נחקר על תצהירו במסגרת הבקשה לביטול פסק הדין.
בעניין זה של פגיעה ברכב אחר גם עדותו של מר עיסאם היתה עם סתירות. הוא נשאל אם נפגע רכב אחר באותו יום מהמשאית והשיב תחילה כי התקשר הנהג בהפרש כמה שעות ואמר כי פגע במישהו או בחיפה או בפרדיס אבל זה לא קשור ולא זכר איפה. הוא אף העיד כי לא שאל את הנהג שלו איפה היתה התאונה השניה וכי זה היה בצפון אין לו מושג איפה בצפון. ראו עדות (עמוד 10 שורות 10-29) לאחר מכן, בהמשך החקירה הנגדית הוא ציין כי זה היה בפרדיס.
עדות בעל החברה והנהג היו לא מהימנות, לא עקביות וסתרו אחת את השניה. לא ניתן להתבסס כלל על עדותם.
אני מאמצת את עדות העדים מטעם התובעת. עדותם היתה מהימנה ועקבית ללא סתירות. עדות הנהגת הגב' סוהיר היתה הגיונית ללא סתירות. אין בעובדה כי לא צורפו תמונות ביחס לנזקי הרכב כדי לפגוע בעדותם. גם אם הנהגת הגב' סוהיר הלכה למשוך כסף מהכספומט, היא הסבירה כי היתה בקרבת מקום מרכבה החונה וכי יכלה לראות את המתרחש. מסירת הפרטים על ידי נהג המשאית תומכת בגרסת הנהגת. אינני מקבלת את הסברו כי מסר פרטים משום שלטענתו החוק מחייב אותו.
אני קובעת כי המשאית פגעה ברכב המבוטח בתובעת וברכבים נוספים. נהגת רכב התובעת החנתה את רכבה במקום מסודר והמשאית נסעה במקום ופגעה ברכבה לכל אורכו.
הגנת הנתבעת היתה כי לא הוכח כי פגעו ברכב. טענה כאמור שאני דוחה. לא נטען דבר לגבי התרחשות התאונה ולא נטען כי לא אין אחריות לאירוע התאונה.
נהג המשאית נסע ללא תשומת לב ובחוסר זהירות באופן שפגע ברכב התובעת שחנה בכביש השירות. אין הכחשה כי נהג המשאית עבד בחברת ההובלות שהיא הבעלים של הרכב. על כן, יש לראות בנתבעת 1 כאחראית לאירוע התאונה. לפיכך, טענה של חברת ההובלות כי אין יריבות נדחית. בהיותה המעסיקה של הנהג ו כן בהיותה הבעלים של הרכב יש ליחס לה אחריות לאירוע התאונה ולנזק שנרם לרכב התובעת. הטענה כי מדובר בהרחבת חזית ביחס לאחריות החברה לעובד השכיר נדחית. התובעת טענה בכתב התביעה כי הפנתה לפקודת הנזיקין ולא נדרש כל פירוט לגבי טענה זו. לפיכך, בדין הסתמכה התובעת על סעיף 13 לפקודת הנזיקין. אין בטענה של התובעת הרחבת חזית .
הכיסוי הביטוחי:
חברת הביטוח כופרת בכיסוי הביטוחי משני טעמים: האחד הוא כי הנהג מר אנואר נהג בעת התאונה בזמן שרישיון הנהיגה שלו היה בפסילה. הטעם השני הוא כי רישיון הנהיגה של נהג המשאית אינו מתאים למשאית מבחינת המשקל.
לעניין הפסילה, נהגת המשאית השיב בתשובה לשאלת ב"כ התובעת כי אם היתה פסילה הוא לא ידע עליה.
חברת הביטוח הגישה תעודת עובד ציבור ממנה עולה כי לנהג המשאית היו פסילות עקב שיטת ניקוד פעם אחת מיום 6.6.2019 לשלושה חודשים ופעם שניה מיום 24.7.2019 כאשר לגבי פסילה זו לא צויינה תקופת הפסילה. התאונה, אזכיר, אירעה ביום 24.9.2019.
חברת ההובלות טענה כי לא הוכח כי הנהג אכן ידע על הפסילה. מתעודת עובד הציבור עולה כי הודעה על התלית הרישיון נשלחה לנהג בדואר רשום לכתובת המצויינת בתעודה. הודעה אחת נשלחה ביום 23.7.19 בדואר רשום והודעה בתאריך 10.4.19 אך לא צויין כי נשלחה ברשום.
לגבי דואר רשום, ביחס להודעה שנשלחה ביום 24.7.19 , חזקה היא כי דואר רשום שנשלח התקבל בייעדו(ראו סעיף 57ג לפקודת הראיות. ) חברת ההובלות לא סתרה חזקה זו. עורכת תעודת הציבור לא נחקרה. נהג המשאית כלל לא טען כי אינו מתגורר בכתובת אליה נשלחו ההודעות ממשרד הרישוי ועדותו בעניין זה היתה לאקונית עת השיב בתשובה לב"כ התובעת כי לא ידע על הפסילה אם היתה פסילה. בשים לב לעדותו הלא מהימנה של הנהג, אני לא מקבלת את עדותו גם בעניין זה וקובעת כי לא נסתרה החזקה כי הנהג אכן קיבל את ההודעה על פסילת רישיונו ועל כן הוא ידע על כך .
די בכך שנהג המשאית נהג ללא רישיון נהיגה בתוקף כדי לשלול את הכיסוי הביטוחי. יחד עם זאת, אתיחס לטענה הנוספת שענייננה התאמת רישיון הנהיגה לסוג המשאית. חברת הביטוח טענה כי המשאית היא במשקל 18 טון בעוד שרישיונו של הנהג מתאים לנהיגה במשאית עד משקל 15 טון.
לנהג המשאית, כעולה מהתע"צ ממשרד הרישוי יש רישון לדרגה B ו- C1/ . רישיון B אינו רלבנטי לענייננו שכן מדובר ברישיון לרכב עד משקל 3.5 טון לפי תקנה 180 לתקנות התעבורה. בתקנה 181 לתקנות התעבורה נקבע ביחס לרישיון C1 כך:

"181  (א)  רישיון נהיגה דרגה C1 הוא רישיון לנהוג –
(1)   ברכב מנועי מסחרי וברכב עבודה שמשקלו הכולל המותר לפי רישיונו, עולה על 3,500 ק"ג אך אינו עולה על 12,000 ק"ג, גם אם צמוד אליו גרור שמשקלו הכולל המותר אינו עולה על 3,500 ק"ג;
תק' (מס' 6) תשע"ז-2017
(2)   ברכב כאמור בתקנה 180(א)(1) עד (2ב);
(3)   ברכב כאמור בתקנה 180(א)(3) שמשקלו הכולל המותר אינו עולה על 12,000 ק"ג ושניתן לבעל הרישיון היתר כאמור בתקנה 190(3) על פי התנאים האמורים בה;
תק' (מס' 7)  תש"ע-2010
(4)   במלגזה;
תק' (מס' 3) תשע"ו-2016 תק' (מס' 3) תשע"ח-2017
(5)   באוטובוס זעיר ציבורי או פרטי, ובלבד שבידו רישיון גם לפי תקנה 183א, 183ב או 184, לפי העניין.
תק' (מס' 7)  תש"ע-2010
          (ב)  מי שהיה בעל רישיון נהיגה לפי תקנה 179 כנוסחה ערב תחילתן של תקנות התעבורה (תיקון מס' 3), התשס"ה-2005 (להלן – התקנות המתקנות), יהיה רשאי לנהוג ברכב כאמור בתקנה זו גם אם מספר הנוסעים בו אינו עולה על אחד עשר."

חברת ההובלות טענה כי חברת הביטוח לא הוכיחה מה המשקל של אותה משאית . אך בפוליסת הביטוח לגבי המשאית נרשם כי היא במשקל 18 טון. הנהג אינו בעל רישיון לנהוג במשאית 18 טון לפי סוג רישיונו. הבעלים של החברה טען בעדותו כי משקל המשאית הוא 15 טון ואנואר כלל לא טען בעדותו דבר בנושא. אך כפי שציינתי לעיל, עדותו של הבעלים של חברת ההובלות היתה כה לא אמינה, עד שלא ניתן לבסס עליה כל ממצא. בשים לב לאמור, אני קובעת כי משקל המשאית הוא 18 טון כפי שנרשם בפוליסת הביטוח.
לפיכך, אני קובעת כי אין כיסוי ביטוחי נוכח ההפרות כאמור הן בכך שהנהג נהג בזמן פסילה והן בשל כך כי רישיונו ממילא אינו מתאים לסוג המשאית בה נהג מבחינת המשקל.
גובה הנזק:
לכתב התביעה צורפה חוות דעת שמאית לפיה הנזק שנגרם לרכב התובעת הוא 46,090 ₪ בעוד ששווי הרכב הוא 50,503 ₪. על כן הרכב הוכר כאובדן כללי. מכתב התביעה והמסמכים שצורפו עולה כי התובעת שילמה למבוטחה סכום של 44,003 ₪ בניכוי שרידים ועוד שילמה שכ"ט בסך של 405 ₪ לשמאי מטעמה.
עדי התובעת כלל לא נחקרו בנושא הנזק וחברת ההובלות אף לא טענה כלל בנושא.
לפיכך, אני קובעת כי הנזק שנגרם לתובעת הוא הסכום ששילמה למבוטחה וכן שכ"ט השמאי ובסך הכל סכום של 44,408 ₪.
סיכום:
התביעה נגד נתבעת 1 מתקבלת במלואה. התביעה נגד נתבעת 2 נדחית.
על הנתבעת 1 לשלם לתובעת סכום של 44,408 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד היום. בנוסף, תישא נתבעת 1 בהוצאות משפט בסך כולל של 1,510 ₪ (אגרה ושכר העדים) וכן בנוסף שכ"ט עו"ד בסך כולל של 5,195 ₪(לפי תעריף מינימלי בכללי לשכת עורכי הדין) .
ביחס לנתבעת מס' 2 אני פוסקת שכ"ט עו"ד בסך כולל של 5,195 ₪ שישולמו באופן שווה על ידי נתבעת 1 והתובעת. ראיתי לנכון לחייב את נתבעת מס' 1 במחצית משכ"ט העו"ד לנוכח התנהלותה בתיק זה והקביעות בפסק הדין לעיל ביחס למהימנות עדיה.
הסכומים לעיל ישולמו תוך 30 יום מהיום אחרת ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד מועד התשלום בפועל.

ניתן היום, ט' כסלו תשפ"ב, 13 נובמבר 2021, בהעדר הצדדים.