הדפסה

בית משפט השלום בעפולה תא"מ 12048-09-15

בפני
כבוד ה שופט ויסאם חיר

תובעות/

הנתבעת בתא"מ 21994-09-15

  1. קש חתמים בינלאומיים סוכנות לביטוח כללי (2010) בע"מ
  2. טיולי מירא בע"מ

נגד

נתבעת/
התובעת בתא"מ 21994-09-15
מוסך אחים עבוד מרצדס בע"מ

נגד

צד שלישי שירביט חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

בפניי תביעות כספיות הדדיות בין הצדדים.
רקע עובדתי ותמצית טענות הצדדים
התובעת 1, ק.ש חתמים בינלאומיים סוכנות לביטוח כללי (2010) בע"מ, הינה חברת ביטוח העוסקת, בין היתר, בביטוחי רכב מנועי. במהלך עסקיה, הוציאה פוליסה מסוג מקיף לביטוח רכב מספר רישוי 3874066 מסוג מרצדס ספרינטר 515 (להלן: "הרכב").
התובעת 2, טיולי מירא בע"מ, הייתה במועדים הרלוונטיים לתביעה הבעלים של הרכב.
הנתבעת, מוסך אחים עבוד בע"מ, עוסק במתן שירותי או טיפול לכלי רכב ובזמן הרלוונטי ביצע טיפול לרכב האמור.
הצד השלישי הינו חברת ביטוח אשר ביטחה את הנתבעת בפוליסת ביטוח צד שלישי בתוקף מיום 1.3.2014 ועד ליום 28.2.2015.
התובעות טענו, כי בתחילת חודש יולי 2014 הנתבעת ביצעה שיפוץ מנוע לרכב במסגרת האחריות.
ביום 31.7.2014, במהלך נסיעה, הבחין נהג הרכב בנזילת סולר ברכב ולפיכך, הזמין גרר וגרר את הרכב למוסך לצורך בדיקה וטיפול בבעיה.
כעבור יומיים, הודיע מי מטעם המוסך לבעל הרכב, כי הבעיה תוקנה והזמין אותו לקחת את הרכב. עוד באותו יום הגיע נהג הרכב למוסך ואסף את הרכב. הנהג נסע עם הרכב אך כעבור 15 דקות של נסיעה המנוע של הרכב כבה, יצא עשן והרכב עלה באש.
כתוצאה מאירוע השריפה נגרמו לרכב נזקים המפורטים בחוות דעת שמאי.
מומחה שריפות אשר בדק את הרכב קבע, כי השריפה נגרמה כתוצאה ממגע בין נוזלי מנוע למעטפת לוהטת של מערך הפליטה הנמשכת בחלק הימני של תא מנוע.
לאור האמור, הגישה התובעת 1 תביעת שיבוב על סך של 67,117 ₪, בגין התשלומים ששילמה לתובעת 2 מכוח הפוליסה עבור הרכב שהוכרז כאובדן מוחלט עקב אירוע השריפה (תא"מ 12048-09-15).
התובעת 2 הגישה תביעה כנגד הנתבעת על סך של 27,830 ₪, בגין ההפסדים שנגרמו לה עקב אירוע השריפה והשבתת הרכב וכן עקב הפעלת פוליסת הביטוח (תא"מ 46312-11-15).
בגין שתי התביעות לעיל, שהדיון בהם אוחד, הנתבעת הגישה הודעה כנגד צד שלישי בטענה לכיסוי ביטוחי ולשיפוי מצד הצד השלישי, חברת שירביט בע"מ.
כמו כן, הנתבעת הגישה תביעה כנגד התובעת 2 על סך של 1,726 ₪, בגין יתרת תשלום עבור הטיפול שקיבל רכב התובעת 2 אצל הנתבעת (תא"מ 21994-09-15) .
הנתבעת הכחישה את טענות התובעות. הנתבעת הוסיפה וטענה, כי אין כל ראיה, כי הרכב נשרף כפי שנטען על ידי התובעות. כמו כן הנתבעת טענה, כי הטיפול שנעשה לרכב היה ביום 12.7.2014 ולא בתאריך 31.7.2014 וכי המדובר היה בטיפול רגיל ושגרתי, כי הטיפול שניתן היה כראוי וכי בוצעה שטיפה בתא המנוע לפני שחרורו מהמוסך, כך שלא יכול להיות, כי בתא המנוע נשאר סולר. עם זאת, כאמור הנתבעת הגישה הודעת צד ג' נגד חברת הביטוח המבטחת את הפעילות של המוסך.
הצד השלישי טען, כי הפעם הראשונה בה הובאו לידיעתו קרות ונסיבות האירוע הנטען היתה עם קבלת עותק מההודעה שנשלחה על ידי הנתבעת, וזאת 15 חודשים לאחר שהוגשה התביעה ובחלוף למעלה משנתיים מהמועד בו נודע לנתבעת על האירוע הביטוחי הנטען. על הנתבעת הייתה מוטלת החובה להודיע למבטחת (שירביט) מיד לכשנודע לה על האירוע הביטוחי הנטען, קרי כבר ביום 2.8.2014. נטען, כי לו הייתה פועלת הנתבעת כפי חובתה כאמור, הייתה שירביט מעמידה באופן מידי חוקר שריפות מטעמה אשר היה בודק את נסיבות האירוע בזמן אמת. בכך, הנתבעת פעלה בניגוד להוראות סעיף 22 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א- 1981, ומשכך, בנסיבות מתקיים האמור בסעיף 24 לחוק חוזה הביטוח, בעניין הכשלה של בירור החבות. לאור האמור, הצד השלישי אינו חייב בתשלום תגמולי הביטוח.
בנוסף, הצד השלישי טען, כי בכל מקרה יש לנכות את דמי ההשתתפות העצמית כקבוע בפוליסה אותה רכשה הנתבעת בסך של 40,000 ₪ בערכי מועד עריכת הפוליסה.
ראיות הצדדים
מטעם התובעות העידו מר אחמד מוניב, שבזמנים הרלוונטיים לתביעה עבד אצל טיולי מירה כנהג הסעות (להלן: "הנהג"), מר אוסאמה אחמד, שבזמנים הרלוונטיים לתביעה שימש כמלווה בהסעות ילדים (להלן: "המלווה") וכן מר שחר דדון, מומחה לעניין שריפות (להלן: "המומחה").
מטעם הנתבעת העיד מר עבוד עאמר, הבעלים של הנתבעת.
מטעם הצד השלישי העידו עו"ד חן-שדה אור, ראש מדור מחלקת חבויות אצל הצד השלישי וכן מר אשר סלוצקי, מומחה לעניין שריפות (להלן: "מומחה צד ג'").
כל הצדדים הגישו מסמכים שונים, חלקם צורפו לכתבי הטענות וחלקם הוגשו וסומנו במהלך הדיון.
דיון והכרעה
במהלך ניהול ההליך המשפטי, הצדדים הגיעו להסכמה דיונית לעניין שיעור הנזק לפיה, התביעה של התובעת 2 (תא"מ 46312-11-15) יועמד שיעור הנזק על סך של 4,500 ₪ ובתביעה של התובעת מספר 1 (תא"מ 12048-09-15) יועמד סכום הנזק על סך של 61,986 ₪. (ראו, פרוטוקול, עמוד 37, שורות 6-9).
משכך, המחלוקת שנותרה בין הצדדים נוגעת לנסיבות אירוע שריפת הרכב, הסיבות לשריפה והקשר הסיבתי בין גורם השריפה לטיפול שנעשה לרכב במוסך השייך לנתבעת. להלן אבחן סוגיות אלו.
התובעות טענו בסיכומיהם, כי מיד לאחר שהרכב יצא מהמוסך שאמור היה לפתור את נזילת הדלק, עלה הרכב באש עקב נזילת סולר. לגישתן, עובדה זו מעידה על אחת משתיים, או שהמוסך התרשל בביצוע התיקון ולא פתר את נזילת/נזילות הסולר או שכתוצאה מהעבודות שביצע המוסך גרם לנזילת סולר חדשה. נטען, כי בשני המקרים אין ספק שמדובר ברשלנות של המוסך שגרמה לשריפה כי הציפייה היא שרכב שנכנס למוסך לתיקון נזילת סולר יצא מהמוסך בגמר הטיפול ללא נזילת סולר. הסבירות שתתפתח סתם כך נזילת סולר חדשה תוך 20 דקות נסיעה, לא כל שכן כזו שבעוצמתה תגרום להצתת הרכב הינה לכל הדעות נמוכה עד זניחה (ראו, סעיף 40 לסיכומי התובעות). לחילופין, אם הנתבעת פתרה את כל נזילות הסולר והשריפה התרחשה בשל שאריות הסולר מהנזילה שתוקנה, הרי גם אז אין ספק שהמוסך התרשל. לטענתם, מנהל הנתבעת הודה שיש צורך לשטוף את חלל המנוע מבחינה בטיחותית בגמר הטיפול.
המומחה מטעם התובעות ציין בסעיף 4.4 לחוות דעתו, כי "גחון הרכב, לרבות חלק ימני של תא מנוע, נמצא שטוף נוזלים שומנים, השרפה פרצה כ- 15 דקות לאחר הוצאת הרכב מהמוסך בעקבות דליפת סולר, לאור הממצאים ברכב, פרק הזמן הקצר שחלף מרגע עזיבת הרכב את מוסך אחים עבוד ועד לאירוע שרפה זה, כמו גם "התעסקות" המוסך עם צנרת מערך דלק אשר דלפה (לשם כך נכנס הרכב למוסך) קושרים לעניות דעתי המקצועית את פעולות/מחדלי מוסך אחים עבוד עם אירוע שרפה זה".
אלא, שבעדותו הודה מר דדון במפורש, כי סעיף 4.4 לחוות דעתו מבוסס כולו על דברים שנמסרו מפי הבעלים של התובעת 2, שלא העיד במסגרת ההליך כאן. החוקר דדון ציין, כי סעיף 4.4 לחוות דעתו מבוסס על דברים שנמסרו לו על ידי הבעלים של התובעת 2 ושלא נבדקו על ידו וכי אלמלא שמע את הדברים מהבעלים, מר באסם, היה מסיים את חוות דעתו בסעיף 4.3 (ראו, פרוטוקול, עמוד 28).
לאור האמור לעיל, תחילה יש לבדוק האם עלה בידי התובעות להוכיח את נסיבות אירוע השריפה כפי שאלו תוארו בכתבי התביעה.
נסיבות האירוע
כאמור הצדדים חלוקים לגבי עצם קרות האירוע הנטען ונסיבותיו.
הנתבעת והצד השלישי העלו את הסברה, כי אירוע השריפה לא אירע כלל וכי הרכב נשרף עקב מעשה הצתה מכוון מצד התובעת 2. בהקשר זה, צודקות התובעות בטענתן, כי נטל ההוכחה בגין טענות כאמור הינו מוגבר וגבוהה ממאזן ההסתברויות הנהוג במשפט האזרחי הרגיל.
אלא, שנטל ההוכחה הראשוני מוטל על התובעות בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה".
להוכחת טענותיהן, התובעות העידו שלושה עדים מטעמן. מר אחמד מוניב ( הנהג), מר אוסאמה אחמד חטיב ( המלווה) ומר שחר דדון ( המומחה). כבר יצוין כי, הבעלים של חברת טיולי מירה בע"מ, מר בסאם, לא התייצב למתן עדות במסגרת ההליך דנן, אף שמהעדויות עולה, כי היה מעורב באירוע והכיר את נסיבותיו.
הנהג העיד בחקירתו הראשית בזו הלשון:
"....עליתי לרכב אני והמלווה אוסאמה חטיב, הוא עובד במעון ילדים בדבוריה, הדלקתי מזגן ונסעתי רגיל, יצאתי מהמוסך לנצרת, אכסאל ודבוריה, המקרה היה באכסאל שנסעתי והייתי תוך כדי נסיעה ראיתי עשן, גם אנשים סימנו לי שיש עשן, עצרתי כיביתי את המנוע, השתמשתי במטף. דיברתי עם בעל הבית, חיכינו עד שיביאו רכב אחר ואני והמלווה המשכנו לסידור והוא חיכה לגרר. מה קרה אחר כך אני לא יודע" (ראו, פרוטוקול, עמוד 6, שורות 16-20). כן העיד, כי הנסיעה ארכה כ- 20 דקות לערוך (ראו, פרוטוקול, עמוד 7 שורה 1).
התובעות טענו, כי המדובר בשני עדים שאין להם כל עניין בתביעה או קשר לתובעות. הנהג היה עובד התובעת 2 במועד השריפה אך במועד מתן עדותו בבית המשפט ולפי הצהרתו כבר לא היה אפילו עובד של התובעת 2 אלא עבד בחברת אחרת לגמרי. לגבי המלווה, אין לו כל קשר לתובעות ובמועד השריפה הצטרף כמלווה לנסיעה בלבד כעובד שכיר מטעם מעון ילדים דבוריה, המזמינה של ההסעה.
התובעות טענו, כי גם אם התגלתה אי התאמה קלה בין נתונים מסוימים שמסרו עדים אלו הרי ששוני זה אין בו כדי לפגוע באמינות גרסתם אלא דווקא יש בו כדי לחזק את אמינות גרסתם. המדובר בהבדלים קלים, זניחים וחסרי משמעות שאך טבעי שיבואו לידי ביטוי במסירת עדות כ- 4 שנים בקירוב לאחר אירוע השריפה. טבעי הוא שהעדים לא יזכרו את כל הנתונים בדיוק מושלם. הבדלים קלים וזניחים בעדותם רק מחזקים את אמינותם עת הדבר מעיד שהעדים לא תיאמו גרסאות.
נטען, כי בתמיכה לעדות שני העדים מצטרפת גם חשבונית התיקון אשר הוצאה ביום 2.8.14 ( נ/3) בה ניתן להיווכח, כי הוחלף צינור עודפים אשר גם מעדות חוקר השריפות וגם מעדות מנהל הנתבעת עולה, כי המדובר בצינור ממערכת הדלק.
אלא, שמעיון בעדותם של שני העדים עולה, כי אין המדובר בהבדלים קלים, זניחים וחברי משמעות. בשים לב, כי עצם אירוע השריפה הוכחש על ידי הנתבעת ובשים לב לנטל ההוכחה המוטל על התובעות להוכיח את נסיבות אירוע השריפה, המדובר בהבדלים שיש בהם כדי לכרסם במשקלם של העדויות. כך, התגלו סתירות בין עדותם של שני העדים, בסוגיות הבאות:
הנהג העיד, כי אחד הבעלים עם המלווה הגיעו אליו הביתה ונסעו למוסך, בעוד המלווה העיד, כי שני הנהגים הגיעו אליו למעון.
הנהג העיד, כי אירוע השריפה נמשך עד לכיבויה כ- 20-30 דקות. ואילו המלווה העיד, כי אירוע השריפה נמשך בין 5-6 דקות.
הנהג העיד תחילה, כי הרכב נכבה באמצע הכביש והפריע לתנועה ( פרוטוקול, עמוד 9, שורות 11-12). בהמשך שינה את גרסתו והעיד, כי הזיזו את הרכב והחנו אותו בצד על ידי דחיפת הרכב בסיוע אנשים מהרחוב ( עמוד 10, שורות 14-25). לעומת זאת, המלווה העיד, כי הרכב לא הוזז ממקומו וכי הוא התרחק ממנו כי חיפש מקום מוצל כי היה חם מאוד ( עמוד 17, שורות 10-17).
הנהג העיד, כי אנשים באו לעזור עם צינורות מים של הבתים. מנגד, המלווה העיד, כי הגיע מישהו עם מטף וצינור מהסופר מרקט הסמוך למקום האירוע. הנהג טען, כי השריפה אירעה בכביש צר וצפוף. ואילו המלווה ציין, כי האירוע היה בכביש דו-סטרי וכי לא היו רכבים.
בנוסף לכך, במסגרת כתב התביעה, צירפו התובעות הודעה על מקרה ביטוח/נזק מיום 3.8.14 חתום ומלא בכתב ידו של מוניב הנהג, אשר במסגרתו טען, כי " באמצע נסיעה נכבה האוטו ושמעתי פיצוץ ישר יצא מהאוטו והתחיל לעלות באש רק החלק הקדמי". הנהג מוניב אישר בחקירתו הנגדית, כי כתב היד שבטופס הוא שלו ( עמוד 12, שורה 22). בשום שלב בהליך דנן לא נשמעה טענה של " נשמע פיצוץ". בנוסף, בטופס ההודעה מיום 3.8.14 ( יום אחרי המקרה) לא ראה לנכון הנהג מוניב לרשום שהיו עדים לאירוע (המלווה וכן אנשים שעזרו) הנטען. כמו כן, לא נרשם בטופס, כי הרכב יצא מהמוסך ולאחר נסיעה קצרה אירעה השריפה.
בנוסף לכל האמור לעיל, הנהג העיד, כי הגיע גרר לאחר האירוע ( שלא בנוכחותו) וגרר את הרכב לכפר תמרה. ברם, התובעות לא מצאו לנכון לצרף ולו קבלה אחת מטעם הגרר או חשבונית או תצהיר המעיד על המקום שממנו נגרר הרכב. לו היו מצרפים חשבונית מטעם הגרר, היה ניתן לבחון מהיכן להיכן נגרר הרכב.
בנוסף, מעדותו של הנהג עולה, כי במועד בו התגלתה, כביכול, נזילת הסולר (ביום 31.7.14) הוא יצר קשר עם בעל הבית והוזמן גרר שייקח את הרכב למוסך. הנהג ציין, כי התקלה וגרירת הרכב למוסך אירעה יומיים שלושה מקסימום לפני המועד בו אירעה השריפה. למיותר לציין, כי התובעות לא צירפו העתק חשבונית או קבלה גם בגין שירותי הגרירה למוסך הנתבעת טרם אירוע השריפה.
זאת ועוד. התובעות לא צירפו אף תמונה אחת של הרכב לאחר השריפה במקום האירוע הנטען. תמונה אחת שתראה, כי חלקו הקדמי של הרכב שרוף בעוד הרכב נמצא על הכביש באכסאל. זאת, על אף שהנהג העיד, כי יש ברשותו תמונות שצולמו על ידו בפלאפון לאחר שכיבו את השריפה (ראו, פרוטוקול, עמוד 8, שורות 19-25).
הן הנהג והן המלווה טענו, כי אנשים עזרו להם לכבות את השריפה ברכב אך התובעות לא ראו לנכון לזמן אף עד אחד אשר יכול לתמוך בגרסה שאירוע השריפה אירע בכביש באכסאל. כן תמוה, כי מתרחש אירוע שריפת רכב באמצע כפר מאוכלס ומלא אנשים מסביב, ליד בתים וסופר מרקט, כאשר לוקח בין 20-30 דקות לכבות את השריפה אך אף אחד מהאנשים מסביב לא מזמין משטרה או מכבי אש.
סתירה נוספת שהתגלתה בעדותו של הנהג נוגעת לקיומו של רכב חלופי. הנהג טען בחקירתו הנגדית, כי במהלך שלושת הימים בהם הרכב היה במוסך לצורך תיקון התקלה הוא לא עבד וישב בבית, כי אין רכב חלופי שיתנו לו לנהוג. אלא, שלפני כן בחקירתו הראשית ציין, כי לאחר אירוע השריפה המתין יחד עם המלווה עד שיביאו רכב אחר ואז המשיך לסידור העבודה בעוד הבעלים של החברה חיכה לגרר ( ראו, פרוטוקול, עמודים 6-7).
מנהל הנתבעת, מר עאמר עבוד, העיד כי הוא קיבל שיחת טלפון ממי מטעם התובעת 2 אשר מסר לו כי הרכב נכבה ונתקע ותוך פרק זמן קצר שהוערך על ידי עאמר בכ- 15 דקות הוא הגיע לזירה ולא מצא כל רכב. לאחר שחזר לאותו מספר טלפון נאמר לו כי הרכב נגרר לכפר תמרה ( עמוד 38, שורות 19-23). עדות זו של עאמר לא נסתרה שכן התובעות בחרו לא לזמן את הבעלים של חברת טיולי מירה בע"מ. זאת, בפרט כאשר שני העדים, הנהג והמלווה, העידו כי לאחר כיבוי השריפה בכ- 50 דקות או שעה הגיע הרכב החלופי אליהם.
התובעות טענו, כי האירוע נשוא כתב התביעה היה ביום 2.8.14 לאחר הוצאת הרכב מהמוסך ואילו הנתבעת טענה, כי הרכב נכנס ויצא מהמוסך ביום 12.7.14, דהיינו 21 יום לפני האירוע עצמו ולא יצא ביום 2.8.14.
מהמסמכים השונים שהוגשו עולה, כי ביום 26.5.2014 הכניסה התובעת 2 רכב שבבעלותה מספר רישוי 38-740-66 למוסך הנתבעת לצורך ביצוע שיפוץ מנוע. הרכב נמסר לתובעת 2 לאחר התיקון ביום 31.5.2014 ובאותו יום שילמה התובעת 2 עלות התיקון בסך 12,500 ₪ ( ראו, נספח ג' לכתב התביעה בתיק תא"מ 21994-09-15). עבור תיקון זה הנפיקה הנתבעת לתובעת 2 חשבונית מספר 4548 ( נ/2).
מנהל הנתבעת מסר, כי על פי הנוהל במוסך בעת קבלת רכב לתיקון נפתח לו כרטיס ובמסגרתו רושמים תאריך הפתיחה אשר מהווה תאריך קבלת הרכב לתיקון.
מעדותו של מנהל הנתבעת עולה, כי על פי הנוהל תאריך החשבונית אינו מהווה תאריך יציאת הרכב מהמוסך אלא שהחשבונית מונפקת על ידי מנהל המוסך מר עבוד עאמר לאחר ישיבה עם הפקיד ( הכוונה לפקיד החשבונאות) וסוגר חשבון ( ראו, פרוטוקול, עמוד 35, שורות 21-22), דהיינו תאריך החשבונית אינו מהווה אינדיקציה למועד סיום הטיפול ברכב והחזרתו לידי הבעלים.
ביום 12.7.2014 הכניסה התובעת 2 את רכבה למוסך לצורך ביצוע תיקון שגרתי רגיל ואכן במסגרת טיפול זה הוחלף מסנן שמן, שמן מנוע, מים אנטיפריז, צינור עודפים משומש ולאחר מכן נשטף הרכב במים ( ראו עדות מנהל הנתבעת, פרוטוקול, עמוד 43, שורות 11-17). באותו יום יצא הרכב מהמוסך לאחר הטיפול ( דהיינו ביום 12.7.2014).
מנהל הנתבעת העיד, כי התקשרו אליו מהתובעת 2 וביקשו ממנו חשבונית בגין הטיפול מיום 12.7.2014 ואז הנתבעת הנפיקה חשבונית מספר 4714 מיום 2.8.14 ( נ/3) וחשבונית זו נשלחה לתובעת 2 על פי בקשתה ( פרוטוקול, עמוד 38, שורות 18-23).
כפי שניתן לראות מחשבונית נ/3 המדובר בתיקון פשוט של מספר שעות עבודה ואז הרכב מוכן ולכן הסבירות שהרכב יצא באותו יום של ביצוע התיקון, דהיינו ביום 12.7.14 ולכל המאוחר יום אחרי, ולא כפי שניתן להציג שהרכב יצא מהמוסך ביום 2.8.14.
לסיכום נקודה זו יצוין, כי מהמסמכים השונים שהוגשו הוכח, כי התיקון הראשון שבוצע במוסך בקשר לרכב נשוא כתב התביעה היה בתאריך 26.5.14 ( בעת שבוצע לו שיפוץ מנוע) והתיקון השני היה בתאריך 12.7.14 בעת שבוצע לרכב טיפול כמפורט בחשבונית מספר 4714 ( נ/3).
בנוסף לאמור לעיל, מנהל הנתבעת, מר עבוד עאמר, טען כי באותו יום שבו התקשרו מי מהתובעת 2 אליו וביקשו חשבונית הודיעו לו, כי הרכב נתקע בכניסה לכפר איכסאל. מר עבוד ציין, כי הוא יצא מיד מהמוסך ותוך פרק זמן קצר הוא הגיע למקום שהצביעו עליו אך לא מצא אף רכב. מר עאמר התקשר לתובעת 2 כדי לברר ואז אמרו לו שהרכב נגרר לכפר תמרה.
מהמסמכים שהוגשו בתיק עולה, כי רק מספר חודשים לאחר מכן, (בסביבות 15.12.14) התקבל אצל מר עאמר מכתב מטעם התובעת 1 הנושא תאריך 5.11.14 ( נספח נ/4), דהיינו כ- 4 חודשים לאחר המקרה הנטען.
התובעות לא הציגו כל אסמכתא ממנה ניתן ללמוד, כי למכתב מיום 5.11.14 צורפה חוות דעת מומחה שריפות, מר שחר דדון. מעיון במכתב האמור עולה, כי ברשימת המצורפים למכתב לא נכללה חוות דעת מומחה השריפות, זאת בניגוד לדו"ח שמאי, חשבונית שכ"ט שמאי ואסמכתאות לתשלום, אשר כן הוזכרו במכתב.
בתגובה למכתב מיום 5.11.14 שלחה הנתבעת באמצעות בא כוחה מכתב תשובה הנושא תאריך 17.12.14 ובמסגרתו הכחישה את טענות התובעת 1 כלפיה וכן ציינה מפורשות, כי " אין במכתבכם כל פירוט הקושר את מרשתי לאירוע השריפה המוכחש ולא צורף ולו מסמך אחד המעיד או שיש בו כדי להוכיח אחריותה של מרשתי עפ"י החוק לאירוע השריפה המוכחש, ומרשתי שומרת לעצמה הזכות להעלות כל טענה נוספת שלא הובאה כאן בעת קבלת מסמכים או חומר חדש מטעמכם". (ראו, נ/5).
התובעת 1 לא הציגה מכתב תגובה למכתב הנתבעת מיום 17.12.14 ולא הראתה, כי שלחה לנתבעת עותק מחוות הדעת של מומחה השריפות מר שחר דדון.
מכל האמור לעיל עולה, כי אין כל אינדיקציה או אסמכתא ממנה ניתן ללמוד, כי חוות הדעת של מר שחר דדון נשלחה לידי מי מטעם הנתבעת לפני מועד הגשת כתב התביעה בתיק 12048-09-15 בחודש 9/2015, כלומר כשנה וחודש לאחר האירוע נשוא כתב התביעה.
הנתבעת טענה, כי עצם העובדה כי לא נשלחה אליה חוות הדעת של מר שחר דדון קרוב למועד האירוע גרם לה נזק ראייתי קשה מאוד, הרי לו הייתה מצורפת חוות דעת זו למכתב מיום 5.11.14 הייתה יכולה הנתבעת להתארגן כדי להגיש חוות דעת מומחה שריפות נגדית בכך תבדוק את הרכב קרוב וסמוך למועד קבלת המכתב.
זאת לציין, כי גם בהנחה שאכן חוות דעת המומחה הייתה מצורפת למכתב מיום 5.11.14, הרי לא היה ניתן לבדוק את הרכב משום שהוא כבר נמכר כחלקים על ידי התובעת 1. חיזוק למסקנה זו ניתן למצוא בנספח נ/6 (תעודת זיכוי מחברת קש חתמים) אשר במסגרתה נרשם, כי בגין שרידים נעשה זיכוי בסך 15,000 ₪ נכון לתאריך 29.10.14, דהיינו בתאריך זה נמכר הרכב כשרידים לצד ג' וכבר בתאריך זה הרכב לא היה בחזקת התובעת ולא היה אפשרי לתת לנתבעת האפשרות לבדוק אותו ולהביא חוות דעת נגדית של מומחה שריפות.
בנוסף, מעיון בחוות דעת שמאי הרכב שמוליק גולדשטיין מתאריך 15.9.14 מטעם התובעות, בעמוד 2 מתוך 9 נרשם במפורש, כי " שרידי הרכב עברו בהתאם להסכמים למאגר לפירוק בתאריך 26/08/2014 מס יומן 115811". ( חוות הדעת צורפה לכתב התביעה בתיק 12048-09-15).
העובדה, כי הרכב נמכר כשרידים טרם מתן הזדמנות לנתבעת לבדוק את הרכב ולהעמיד חוות דעת נגדית, הן לעניין שיעור הנזק וחשוב מכך לעניין הסיבה שהביאה לשריפה וכן הקשר הסיבתי בין גורם השריפה לבין הטיפול שניתן לרכב במוסך, גרם לנזק ראייתי לנתבעת וכן שלל מבית המשפט את האפשרות למנות מומחה מטעמו לצורך הכרעה בעניין השנוי במחלוקת בין הצדדים ושהינו עניין שבמומחיות. בנוסף לכך, יש במעשי התובעות כמפורט לעיל כדי לכרסם במהימנות הראיות שהובאו על ידן לצורך הוכחת נסיבות אירוע השריפה.
חוות הדעת של מומחה השריפות
בפועל, טענות התובעות נסמכות רובן ככולן על חוות דעת חוקר השריפות, מר שחר דדון, שלכאורה יש בה קביעת קשר סיבתי בין הטיפול שביצע המוסך ברכב (טיפול אשר לטענת התובעות נערך ביום 2.8.2014) לבין אירוע השריפה הנטען.
אלא, שמעיון בחוות דעת מר דדון עולה, כי אין בחוות הדעת אמירה ישירה, ברורה ומפורשת לפיה אירוע השריפה הנטען היה תוצאתו של טיפול לקוי ורשלני שניתן לרכב במוסך. למעשה, בחוות הדעת אין כל הצבעה על כך שאותו טיפול נטען במוסך היה הסיבה בשלה פרצה השריפה.
בפועל, טענותיהן של התובעות מבוססות על מבחן התוצאה, היינו שזמן קצר לאחר צאת הרכב מהמוסך נשרף הרכב. אין בחוות דעת החוקר דדון כל ממצא הקושר את הטיפול שנעשה ברכב לאירוע השריפה.
חוות דעת מומחה השריפות מר שחר דדון מבוססת בחלקה על עדות שנשמעה מפיו של מנהל התובעת 2 בשם באסם. מר באסם מסר גרסה למומחה אך לא התייצב למתן עדות במסגרת ההליך כאן. הבסיס העובדתי שנמסר על ידי מר באסם לא נבדק ולא אומת על ידי המומחה, אשר התבסס עליו ללא בדיקה כלשהי.
מר שחר דדון לא שלל לחלוטין אפשרות של הצתה, אם כי סייג קיומה של אפשרות כזו לעומת הממצאים שהיו בזירה.
מר שחר דדון נשאל ארוכות אודות בדיקת הרכב בזירת האירוע והוא אישר, כי בדיקה כזאת הינה חיונית ותסייע לו הרבה בקביעותיו. גם המומחה מטעם צד ג' הסביר, כי בדיקת זירת האירוע הינה מהותית, כלשונו:
"החוקר לא ביקר בזירת האירוע ולא בדק האם מדובר בסולר שנשפך רק במקום שבו עמד הרכב בשעת השריפה, או שכמה מאות מטרים לפני השריפה נותר שובל של סולר שמצביע על נזילה כלשהי מכוון המנוע. כאשר מדובר בנזילת סולר, הרי שהנזילה מתמשכת וניתן לאתרה לאורך מסלול הנסיעה. מדובר בחומר שגם מספר ימים לאחר האירוע ניתן לאתר על הכביש, הוא אינו מתאדה בקלות. ברור כי בדיקת זירת האירוע מהותית ביותר, ולו היו פונים אלי בזמן אמת ( גם ימים ספורים לאחר האירוע הנטען עדיין ניתן לבצע בדיקה כזו) הייתי מבצע בדיקה בשטח בו נטען כי ארעה השריפה. זו בדיקה בסיסית וחשובה מאין כמותה על מנת לאמת הגרסה העובדתית שנמסרה בממצאים אובייקטיביים ולא להסתמך על עדות משמועה".
מר אשר סלוצקי ממשיך בסעיף 6 לחוות דעתו וכותב, כי: "החוקר שחר דדון אמנם זיהה כי התעסקו ברכב והתעסקו בצנרת ברכב, עובדה זו הינה עובדה ידועה ואין עליה מחלוקת אך מר שחר דדון לא קבע כי התעסקות זו היא זו שכשלה וממנה התחוללה הנזילה וכן גם לא מצביע בכלל על נקודת כשל".
בסעיף 9 נרשם כי:
"חוות הדעת של מר שחר נעשתה למעשה על דרך אלימינציה ולכן איננה יכולה להגדיר את האחריות של המוסך מלבד העובדה שהמוסך היה אחרון אשר " נגע" ברכב, בעדות שנמסרה על פי השמועה, ככל שידוע למר שחר, אולם הוא בוודאי לא יכול לדעת מבדיקתו האם עוד מישהו עשה משהו. (לדוגמא אפשרות ההצתה, שלא נבדקה ולא נפסלה)".
למיותר לציין ולהדגיש, כי לצורך הטלת אחריות על גורם מסוים, יש להצביע על התקלה שאותו אדם יצר ושתקלה זו שהוא יצר גרמה לשריפה.
מר שחר דדון אישר בחקירתו הנגדית, כי הוא בדק את הצינור ומצא חבק פלסטיק שנעשה בו שימוש לעגן את מהדק צנרת העודפים ( פרוטוקול, עמוד 32, שורה 3) ואישר גם, כי הצינור עצמו לא עלה באש וכן לא מצא באותו צינור כל פגם ( שם, עמוד 32, שורה 8-12).
דברים אלה מחזקים את הטענה, כי מקור האש לא היה הצינור שהוחלף אלא מקום אחר. המומחה נשאל לעניין המקור לדליפה והשיב כך: "נכון, מערכת סולר זו מערכת סגורה, לאתר דליפה אם לא חיברו חזק ויש צינור רופף, אתה תאתר את הדליפה רק כאשר המנוע פועל ואז יותז סולר. הנחת העבודה שלי שזה מה שקרה מאחר ואותו אזור לא אמור להיות רטוב מסולר ואני מצאתי אותו רטוב מסולר, כך שאין ספק שמשהו התיז שם". אלא, שהמומחה נחקר ארוכות אם הוא לקח דגימה מהנוזל ( הרטיבות) שמצא על המנוע או הצנרת והוא אישר, כי לא עשה זאת אך הוא טען, כי המדובר בסולר. לא הוצג דו"ח מעבדה או בדיקה רלוונטית אחרת המאשרת, כי אכן מדובר בסולר. כאן המקום להזכיר, כי מעדות הנהג והמלווה עולה, כי בזמן כיבוי השריפה נעשה שימוש הן במים והן במטפים לכיבוי אש לצורך כיבוי השריפה וכן כי הרכב נבדק לאחר מספר ימים כאשר הרכב אוחסן בחצרי התובעת 2 בתמרה. כמו כן, המומחה לא בדק את זירת אירוע השריפה כדי לבדוק שרידים וכן ממצאים.
המומחה ציין בחוות דעתו שהאחראי בגרימת השריפה הוא המוסך מהסיבה הפשוטה שהמוסך " התעסק" עם מערכת הדלק. אלא, שהמומחה לא ציין מה הם המחדלים של המוסך ומה הרשלנות בטיפול שנעשה על ידי המוסך, למרות שראה, כי הצינור היה קשור ומהודק היטב ואין בו כל סימני פגיעה או דליפה. "התעסקות" עם מערכת הדלק לכשעצמה אינה מלמדת על טיפול רשלני או על חריגה מטיפול סביר, ברמה המצדיקה חיוב הנתבעת בגין טיפול רשלני.
לאור כל האמור לעיל ובשים לב לעובדה כי מר שחר דדון הינו מומחה שריפות אך אינו מומחה לענייני רכבים ומכונאות ואין בחוות דעתו כל אינדיקציה או הסבר למרכיב המחדל או הרשלנות בטיפול שניתן על ידי המוסך, הגעתי למסקנה, כי לא ניתן לבסס רשלנות מצד הנתבעת על בסיס אותה חוות דעת. כמו כן, בנסיבות העניין ובשים לב לראיות שהוצגו מצאתי, כי לא התקיימו התנאים להעברת נטל ההוכחה אל כתבי הנתבעת.

ההודעה לצד ג' ופוליסת הביטוח
ביום 8.12.16 הגישה הנתבעת הודעה לצד ג' כאשר טענה, כי קיימת לה זכות שיפוי מצד ג' מאחר שביום האירוע הנטען היתה מבוטחת בפוליסה המכסה את המקרה נשוא כתב התביעה.
מהחומר בתיק עולה, כי המועד הראשון שבה ייחסה התובעת 1 לנתבעת טענת רשלנות הייתה במסגרת המכתב מיום 5.11.14 אך למכתב זה לא צורפה כל חוות דעת שבמסגרתה ניתן להבין מה מייחסים לנתבעת. מהמסמכים שהוגשו עולה, כי הפעם הראשונה שבה מגלה הנתבעת, כי עומדת כנגדה חוות דעת של מומחה שריפות הייתה בעת קבלת כתב התביעה של התובעת 1 בחודש 10/2015 ( דהיינו כעבור 14 חודשים מיום המקרה הנטען). כפי שצוין לעיל, בעת קבלת כתב התביעה לא היה באפשרות הנתבעת להגיש כל חוות דעת נגדית לאור העובדה שהרכב כבר נמכר כשרידים.
משכך, גם אם הנתבעת שלחה את ההודעה לצד ג' בחודש 12/2016 באיחור של כ- 14 חודשים מיום הידיעה על קיום התביעה נגדה, דבר זה אינו פוטר את צד ג' מלתת כיסוי ביטוחי למקרה אם וכאשר תתקבל התביעה נגדה. טענת הצד השלישי, לפיה על הנתבעת היה להודיע לה כמבטחת אודות האירוע הביטוחי עוד בתאריך 2.8.14 לא הוכחה. במועד האמור, 2.8.14, עוד לא היה ידוע לנתבעת כי מי מהתובעות מייחסות לה אחריות בגין אירוע השריפה וכי בשל כך קיים אירוע ביטוחי. המועד הראשון בו נודע לנתבעת אודות קיומו של אירוע ביטוחי פוטנציאלי הינו ביום 5.11.14 ובמועד זה כבר לא ניתן לבדוק את הרכב על ידי מומחה מטעם הנתבעת או מטעם הצד השלישי.
הנזק הראייתי ושלילת ההזדמנות לבדוק את הרכב נגרם הן לנתבעת והן לצד ג' וזאת לאור התנהגות התובעות במכירת הרכב כשרידים כחודש וחצי כמעט לאחר האירוע נשוא כתב התביעה.
על כן, בנסיבות העניין, אין בעיכוב בהגשת ההודעה לצד שלישי כדי לפטור מלתת כיסוי ביטוחי.
לאור המסקנה אליה הגעתי, בדבר דחיית התביעה העיקרית, מניה הדבר מביא לדחיית ההודעה לצד שלישי.
התביעה בתיק 21994-09-15
התובעת קיבלה את שירותיה של הנתבעת כאמור בחשבונית נ/3 על סך 1222 ₪ אך היא לא שילמה את התמורה ולכן הגישה הנתבעת ביום 10.9.15 התביעה בתיק תא"מ 21994-09-15. במסגרת כתב ההגנה אישרה התובעת 2 , כי היא לא שילמה אך טענה לרשלנות מטעם המוסך.
בשים לב למסקנות אליהם הגעתי, כמפורט לעיל, ובפרט היעדר הוכחת רשלנות מצד המוסך והיעדר הוכחת קשר סיבתי בין הרשלנות הנטענת לבין אירוע השריפה, יש מקום לקבל את התביעה ולחייב את התובעת 2 בתשלום סך של 1,726 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק.
סוף דבר
לאור כל האמור לעיל, מצאתי כי דין התביעות שהוגשו על ידי התובעות, שמספרן 12048-09-15 ו- 46312-11-15 להידחות. מנגד, מצאתי כי דין התביעה שהוגשה על ידי הנתבעת, שמספרה 21994-09-15, להתקבל.
משכך אני מחייב את התובעת 2 לשלם לנתבעת סך של 1,726 ₪, בצירוף הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.
כמו כן, אני מחייב את התובעות, ביחד ולחוד, לשלם הוצאות משפט ובכלל זה שכ"ט עו"ד- לנתבעת בסכום כולל של 5,500 ₪ ולצד השלישי בסכום כולל של 7,500 ₪. הסכומים הנ"ל ישולמו תוך 45 יום מהיום, אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד מועד התשלום בפועל.

המזכירות תמסור העתק פסק הדין לידי ב"כ הצדדים.
זכות ערעור כחוק

ניתנה היום, י"ז אייר תש"פ, 11 מאי 2020, בהעדר הצדדים.