הדפסה

בית משפט השלום בעפולה ת"צ 17891-04-17

בפני
כבוד ה שופטת מאג'דה ג'ובראן מורקוס

תובעים

עימאד ג'דעון
ע"י עו"ד יאמן מסאלחה

נגד

נתבעים
יקבי הבארון בע"מ
ע"י עו"ד אריה דנציגר

פסק דין

לפניי בקשה לאישור תובענה ייצוגית שהגיש המבקש בהתאם לחוק התובענות הייצוגיות, התשס"ו- 2006, בטענה להפרה בידי המשיבה של חובת הסימון שנקבעה בחוק הפיקדון על מכלי משקה, התשנ"ט-1999.

התובענה והבקשה לאישור

ביום 9.4.2017 הגיש המבקש נגד המשיבה בקשה לאישור תובענה ייצוגית ולצידה תובענה. במרכז הבקשה והתובענה טענת המבקש להפרת חובת הסימון אשר בחוק הפיקדון על מכלי משקה, התשנ"ט-1999 (להלן: "חוק הפיקדון") ותקנות הפיקדון על מיכלי משקה, תשס"א-2001 (להלן: "תקנות הפיקדון"). עוד נטען כי המשיבה הפרה את הוראותיהם של פקודת הנזיקין [נוסח חדש] וחוק הגנת הצרכן, תשמ"א-1981.

על פי המפורט בבקשה לאישור, המשיבה, יקבי הברון בע"מ, מייצרת ומשווקת יינות מסוגים שונים ובכלל זה גם "תשבי – קברנה סירה" בתכולה של 750 מ"ל (להלן: "בקבוק המשקה" או "המוצר"). לטענת המבקש, המשיבה סימנה את חובת הפיקדון על גבי בקבוק המשקה בגודל שהינו קטן מהקבוע בתקנות הפיקדון, באופן שהמבקש לא הבחין בו. כתוצאה, המבקש נהג לרכוש את המוצר מבלי לדעת כי בקבוקי המשקה מחויבים בפיקדון ובתום השימוש, חלף מחזורם וקבלת דמי הפיקדון בגינם, היה המבקש משליך את הבקבוקים הריקים לפח האשפה. לפיכך, טוען המבקש כי נגרם לו נזק ממוני ונזק לא ממוני.

עילות התביעה כנגד המשיבה הן הפרת חובה חקוקה בהתאם להוראת סעיף 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] כאשר החובה החקוקה היא הוראת סעיף 3 לחוק הפיקדון ותקנה 2 לתקנות הפיקדון; פגיעה באוטונומיה; חוסר תום לב במשא ומתן; עשיית עושר ולא במשפט לפי חוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979 וכן הטעיה לפי חוק הגנת הצרכן, תשמ"א-1981.

חברי הקבוצה הוגדרו בידי המבקש כמי שרכשו את בקבוקי המשקה אשר לא סומנו בהתאם להוראות הדין, בתקופה של 7 שנים שקדמו להגשת התובענה.
נטען כי לחברי הקבוצה נגרם חיסרון כיס בכך שלא קיבלו החזר דמי הפיקדון עבור בקבוקי משקה שצרכו ובנוסף, נגרמו נזק סביבתי בגין אי מחזור הבקבוקים, עגמת נפש ופגיעה באוטונומיה.

המבקש העמיד את נזקו האישי על סך של 1.80 ₪ (דמי פיקדון בגין 6 בקבוקי משקה אותם צרך) לצד הנזק הלא ממוני. לחברי הקבוצה הוערך הנזק בסך של 400,000 ₪ (300,000 ₪ נזק ממוני ו-100,000 ₪ נזק לא ממוני בגין הפגיעה באוטונומיה ונזקי הזיהום המצטבר).

בנוסף, עתר המבקש לצו מניעה אשר ימנע בידי המשיבה מכירת בקבוקי משקה שאינם מקיימים את הוראות הדין ולחלופין, צו עשה אשר יחייב אותה להתאים את הסימון על גבי בקבוקי המשקה להוראות הדין.

המבקש טוען מציין כי קיימת שאלה משותפת של חברי הקבוצה והדרך המתאימה לבירור המחלוקת היא בדרך של תובענה יצוגית.

המבקש הדגיש כי התווית המתוקנת אשר הוזכרה בתצהירו של נציג המשיבה לא צורפה אל התצהיר במועד הגשתו, אלא הוצגה רק בסוף החקירה הנגדית שלו, וכי התוית נחזית כלא אוטנתית.

כמו כן, נטען כי בעוד שישנם מוצרים נוספים אותם מייצרת המשיבה ואשר גם על גביהם הוצמדה תווית עם סימון בגודל שאינו עומד בדרישת התקנות, ואשר בהתאם לקוד הבקבוק המוטבע עליהם יוצרו בשלהי שנת 2016 ובתחילת שנת 2017, הרי שעל גבי מוצר שבוקבק בשלהי שנת 2017 (לאחר שהוגשה התובענה) הוצמדה תווית שעל גביה סימון גדול מזה שעל גבי הבקבוק נשוא התובענה.מסקנתו של המבקש הינה כי התאמת סימון חובת הפיקדון לא נעשתה עובר להגשת הבקשה לאישור כטענת המשיבה, אלא כי הסימון הקטן והמפר נותר כזה גם על גבי תוויות של מוצרים נוספים של המשיבה עד סוף שנת 2016 ואף אחרי הגשת התובענה דנן, וככל שהוא הותאם להוראות הדין, הדבר נעשה רק בעקבות הגשת התובענה.

עוד טוען המבקש כי כדי לצאת ידי חובה צירפה המשיבה חשבונית תשלום לתאגיד איסוף ומחזור בקבוקים עבור שנת 2017, אולם היא לא הציגה הסכם התקשרות עם התאגיד ולא חשבוניות לשנים קודמות מהן ניתן היה ללמוד ממתי החלה לקבל שירותי איסוף ומחזור והאם עמדה ביעדים שנקבעו.

בנוסף, נטען כי אין הסדר חוקי שמאפשר לצרכנים לפנות אל תאגיד המחזור על מנת לקבל את דמי הפיקדון, אלא התאגיד מזכה את בתי העסק שקיבלו לידיהם מיכלי משקה ריקים וזיכו את הצרכנים.

המבקש מדגיש בסיכומים כי מטרתו בהגשת התובענה הייתה להניע את המשיבה לסמן את מוצריה בהתאם להוראות הדין, לטובת כלל הצרכנים, וכי הוא נכון לוותר על הגמול בגין הגשתה. לטענתו, העובדה שהוא הגיש תובענות ייצוגיות בעבר אינה מלמדת על חוסר תום ליבו.

עיקר טענות המשיבה:

המשיבה טוענת כי התובענה חסרה פרטים מהותיים והמבקש לא הוכיח בכל צורה שרכש וצרך את המוצר. המשיבה טוענת כי למבקש עילת תביעה אישית נגדה. המבקש אף לא הוכיח את מועד רכישת המוצר והדבר רלבנטי שכן לטענת המשיבה, הכיתוב בשנת 2016 היה כיתוב תקין.

המשיבה טוענת כי מדובר בתובע סדרתי שהגיש כבר 36 תביעות זהות ונהג להסתלק מהתביעות תמורת גמול של מאות שקלים בודדים. לא מדובר בצרכן תם לב אלא בשימוש בהליך התובענה היצוגית להפקת רווח אישי בדמות הגמול לתובע ולעו"ד המיצג. לטענת המשיבה מדובר בתעשיה של ממש בהגשת תביעות דומות לבתי משפט שונים. המשיבה סבורה כי יש בכך כדי לפגוע ביכולת המבקש ליצג את האינטרס של הקבוצה. המשיבה טוענת כי הדבר לא גולה על ידי המבקש ומדובר בחוסר תום לב באופן המצדיק דחית הבקשה. עוד היא מוסיפה כי על יסוד טענתו של המבקש כי הוטעה, לכאורה, 36 פעמים טעות זהה, ברור כי הוא אינו יכול להיות תובע מייצג של קבוצה.
עוד טוענת המשיבה כי אין קשר סיבתי בין גודל הכיתוב הנטען לבין העובדה כי המבקש לא מיחזר לטענתו את הבקבוקים. המשיבה טוענת כי לא הוכח שהמבקש כלל עיין בטקסט שעל התוית וקרא אותו. המשיבה טוענת כי הכיתוב על גבי התווית של בקבוקי המשקה "מאפשר בקלות קריאה של הטקסט והבנה שלו. לא מדובר בכיתוב זעיר שאיננו מאפשר קריאה והבנה של הטקסט הנדרש"
לטענת המשיבה, התובע לא הצליח להוכיח את מועד הרכישה הנטען של הבקבוקים ומשכך, קיים קושי להוכיח את קיומה של קבוצה בשמה מוגשת הבקשה.
לטענת המשיבה, היא הפקידה בידי תאגיד המחזור את כלל דמי הפיקדון עבור כל הבקבוקים שהיא מכרה ולפיכך, ככל שתאושר הבקשה, כל סכום שיושת עליה לשלם ישולם בפועל בידי התאגיד. אחרת, יהווה הדבר כפל פיצוי ובכך יעמוד בסתירה לעקרון היסוד בדיני הנזיקין.
בתצהירו של נציג המשיבה, מר מיכאל תשבי, נטען כי למשיבה לא צומחת שום תועלת או טובת הנאה מהעובדה שצרכן לא מוסר בקבוק משקה למחזור. בנוסף, מצוין שם כי בשנת 2016 וללא כל קשר לתובענה דנן, המשיבה הגדילה את הכיתוב בנוגע לדמי הפיקדון על גבי תוויות הבקבוקים וכי העתק התווית מצורף כנספח 1 לתצהיר. בפועל, הנספח לא צורף לתצהיר אלא הוגש בידי ב"כ המשיבה בשלהי דיון ההוכחות ביום 17.12.2018 (סומן נ/9).

המשיבה טוענת בנוסף כי התובענה הייצוגית איננה הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת. שכן , אין דרך לברר אם האדם שהשליך את בקבוק המשקה לפח חלף מחזורו עשה זאת משום שלא ראה את הכיתוב על גבי התווית או שמא בשל אדישות או עצלות. וברי כי במצב כזה הוא לא זכאי לפיצוי מאת המשיבה.

דיון והכרעה:

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ושקלתי את טענותיהם, החלטתי לדחות את הבקשה.

סעיף 3(א) לחוק קובע רשימה סגורה של תביעות שניתן לברר במסגרת הליך של תובענה ייצוגית. הרשימה מפורטת בתוספת השנייה לחוק. על פי פרט 1 בתוספת זו, ניתן להגיש תובענה ייצוגית "נגד עוסק, כהגדרתו בחוק הגנת הצרכן, בקשר לענין שבינו לבין לקוח, בין אם התקשרו בעסקה ובין אם לאו". התובענה שבפניי הוגשה מכוח פרט זה.

על מנת שבית המשפט ישתכנע כי התביעה שבפניו מתאימה להתברר כתובענה ייצוגית, נדרש התובע המייצג להראות, בראש ובראשונה, בהתאם להוראת סעיף 4(א)(1) לחוק כי קיימות לו עילת תביעה אישית, אשר מעוררת שאלות מהותיות, עובדתיות או משפטיות, המשותפות לכלל חברי הקבוצה שבשמם הוא מבקש לתבוע.

לאחר שיצלח משוכה זו, על התובע הייצוגי להמשיך ולהראות כי הוא עומד גם בכל התנאים המפורטים בסעיף 8(א) לחוק, אשר רק בהתקיימם רשאי בית המשפט לאשר תובענה ייצוגית:

התובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה, ויש אפשרות סבירה שהן יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה;
תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין;
קיים יסוד סביר להניח כי עניינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת;
קיים יסוד סביר להניח כי עניינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בתום לב.

היעדר עילת תביעה אישית למבקש

כאמור, טענתו של המבקש הינה כי נהג לרכוש יינות "תשבי – קברנה סירה" בתכולה של 750 מ"ל אותם ייצרה המשיבה, מבלי לדעת כי הבקבוקים בהם משווק היין מחויבים בפיקדון ובתום השימוש, חלף מחזורם, היה משליך אותם לפח האשפה.

בתצהירו מספר המבקש כי לימים הבחין בסימון מובלע של חובת הפיקדון על גבי המוצר והבין כי המשיבה סימנה את המוצר לא כדין (סעיף 6 לתצהיר המבקש). המבקש מדגיש כי הוא נדהם לגלות את חובת הפיקדון כאשר לדבריו "כבר מספר חודשים נהגתי להשליך לפח האשפה מכלי מוצר של המשיבה, שכן לא ידעתי כלל כי שילמתי עבורם פיקדון ולו הייתי מודע לכך הרי הייתי דואג להשיב את המכלים הריקים ולהזדכות בגינם" (סעיף 7 לתצהיר).

המבקש נשאל בחקירה הנגדית אילו בקבוקים הוא נוהג למחזר והשיב [עמ' 4 ש' 3-8 לפרוטוקול מיום 17.12.2018]:

"ת. ...אני מסתכל בגב הבקבוק, אם יש סימון שם בצד וממחזר
ש. אתה קורא ומחליט אם ממחזר או לא
ת. כן, מסתכל בגב הבקבוק, אם יש סימון של 30 אג' אני שם בצד על מנת למחזר
...
ת. אם כתוב שממחזרים לפי חוק הפקדון אני ממחזר, אם לא אני זורק"

לצד זאת, המבקש אישר בחקירתו כי הגיש בעבר, עובר להגשת התובענה דנן, מספר לא מבוטל של תביעות בעילה של הפרת חוק הפיקדון והתקנות [בעמ' 7 ש' 15-32, עמ' 8 ש' 1-36, עמ' 9 ש' 3-7]:

"ש. הגשת תביעה נגד המגש שקד
ת. העד מעיין, כן
...
ש. גם זו תביעה שעוסקת במחזור של בקבוקים של יין
ת. כן
...
ש. אחרי שגילית שלקחו 30 אג' בגין הבקבוק הראשון המשכת להגיש תביעות יצוגיות נגד יצרני יין
ת. לא זוכר, אם התביעה של תשבי הייתה תביעה אחרונה
ש. אם אני אגיד לך שאחרי שגילית שעל בקבוקי יין כתוב שאתה זכאי לפקדון והמשכת לקנות בקבוקי יין של אחרים והגשת תביעות ייצוגיות, קנית לא מחזרת והמשך להגיש תביעות נגד יצרני יין אחרי שגילית את הזכות לפקדון
ת. כן
ש. מי הם יצרני ביין שהגשת נגדם תביעות בכלל
ת. לא זוכרת את כולם. יש לי משפחת ג'י.פי, העד מעיין, יינות חרמון,
ש. ייקבי רקנטי, תבעת
ת. לא זוכר את כל השמות, נתתי דוגמאות שאני זוכר
ש. כמה יקבים בסך הכל תבעת
ת. לא זוכר
ש. עשרות
ת. לא זוכר
ש. יקב ספרא, תבעת
ת. העד מעיין, כן
...
ש. בירה קורונה אקסטרא, אני רואה שאתה צרכן נלהב של זה, הגשת תביעה בגין הפיקדון
ת. כן
...
ש. בירה מאלט בשם מולר, תבעת על הפקדון את מסטר דיל בע"מ
ת. העד מעיין, כן
ש. וןדקה סמירנוף אתה צורך
ת. לפעמים כן
ש. הגשת תביעה נגד היבואן
ת. כן"

המסקנה היא כי בעת הגשת התובענה דנן המבקש היה למוד ניסיון והיה ער לעובדה שישנן חברות שלא מסמנות את חובת הפיקדון על גבי תווית הבקבוק בגודל הנדרש בתקנות, אלא בגודל קטן יותר. המבקש הבין כי הדבר אינו גורע מזכותם של הצרכנים למסור את הבקבוקים למחזור ולקבל את דמי הפיקדון בגינם. זאת בניגוד למצג אותו ניסה להציג בתצהירו כי כעבור חודשים הופתע לגלות את הסימון המובלע לטענתו.

הטעייה

עילת ההטעיה לה טוען המבקש קבועה בסעיף 2(א) לחוק הגנת הצרכן, ולפיו:

"לא יעשה עוסק דבר – במעשה או במחדל, בכתב או בעל פה או בכל דרך אחרת – העלול להטעות צרכן, בכל ענין מהותי בעסקה..."

ברע"א 2837/98 ארד נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ פ"ד נד(1) 600 עמדה כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן על הגדרתה של ההטעיה בהקשר הצרכני. לדבריה:

"הטעיה היא הצהרה כוזבת. ההטעיה נוצרת כאשר קיים פער בין הדברים הנאמרים (או המוסתרים) לבין המציאות. הטעיה יכולה ללבוש שתי צורות: האחת, הטעיה במעשה על דרך של מצג שווא הכולל פרטים שאינם תואמים את המציאות; השנייה, הטעיה במחדל, קרי: אי-גילוי פרטים מקום שיש חובה לגלותם".

בסעיף 31(א) לחוק הגנת הצרכן נקבע כי לעניין פיצוי בגין הטעיה "דין מעשה או מחדל בניגוד לפרקים ב', ג', ד' או ד'1 כדין עוולה לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש]". עולה אפוא כי על מנת שתצמח הזכות לפיצוי בגין הטעייה צרכנית על המבקש להוכיח, בין היתר, שנגרם לו נזק, שהייתה הטעיה מצד המשיבה וכי קיים קשר סיבתי בין הנזק הנטען לבין אותה הטעיה.
בענייננו, לא הוכח, אף לא לכאורה, כי המבקש רכש את המוצר והמבקש לא מסר שום פרטים מספקים בעניין זה. בעוד שתצהירו הוא מציין כי נהג לצרוך את המשקה במשך חודשים, ובמהלך תקופה זו נהג לזרוק את הבקבוק, בחקירתו הנגדית הוא מסר כי בסך הכל רכש שני בקבוקים של המשיבה, האחד זרק ובשני הבחין בכיתוב לטענתו ואז פנה ליעוץ משפטי (ראו עמוד 5 לפרוטוקול). עדותו של התובע לגבי רכישת המוצר לא היתה מפורטת ועקבית ולא גובתה בכל צורה באמצעות חשבונית או קבלה.

בנוסף לא הוכח – וזה העיקר – כי המבקש הוטעה בשל הגודל בו הודפסה על התווית שעל גבי המוצר חובת הפיקדון ומטעם זה הוא נמנע מלמחזר את בקבוקי המשקה שלטענתו הוא צרך. להיפך, עולה מעדותו של המבקש כי בעת שהוגשה התובענה הוא ידע על האפשרות למחזר את בקבוקי המשקה ולקבל החזר פיקדון בגינם, ואף הגיש מספר לא מבוטל של תביעות ייצוגיות בעילה זו עובר להגשתה של התובענה דנן.

נוכח קביעתי כי לא הוכח לכאורה שהמבקש הוטעה בעקבות גודל ההדפסה על גבי התווית שבגב בקבוקי המשקה, וממילא לא הוכח כי מטעם זה נמנע ממנו למחזר בקבוקי משקה ריקים, אני קובעת כי לא קמה למבקש זכאות לפיצוי מאת המשיבה. ומשלא קמה לו עילה אישית לתביעת פיצויים, ממילא אין הוא יכול לשמש כתובע ייצוגי בתובענה דנן. בהקשר זה יפים דבריו של כבוד השופט מ' חשין ז"ל בדנ"א 5712/01 ברזני נ' בזק, חברה ישראלית לתקשורת בע"מ, פ"ד נז(6) 385 (2003) (בעמ' 403) שם הוא הדגיש כי "אין פלוני זכאי לפתוח בהליך של תובענה ייצוגית אלא אם הוא עצמו מחזיק באמתחתו-שלו זכות תביעה אישית", וכן כי "התובענה הייצוגית היא בבחינת המשך לזכות התביעה האישית, ובאין זכות תביעה אישית לא תקום ולא תהיה אף תובענה ייצוגית".

הפרת חובה חקוקה

הפרת חובה חקוקה הינה עוולה על פי סעיף 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. לביסוס טענה להפרת חובה חקוקה על המבקש להוכיח התקיימותם של חמישה יסודות מצטברים: א. חובה המוטלת על המזיק מכוח חיקוק ב. החיקוק נועד לטובתו של הניזוק ג. המזיק הפר את החובה המוטלת עליו ד. ההפרה גרמה לניזוק נזק ה. הנזק שנגרם הוא מסוג הנזק אליו נתכוון החיקוק.

כאמור במסגרת ניתוח טענת ההטעיה לעיל, קבעתי כי לא הוכח בידי המבקש שהוא רכש את המוצרים וכי הוטעה כתוצאה מגודל הסימון על גבי תוויות בקבוקי המשקה ומטעם זה לא מסר אותם למחזור. לפיכך, גם לא מתקיים קשר סיבתי בין ההפרה הנטענת של הוראת סעיף 3 לחוק הפיקדון ותקנה 2 לתקנות הפיקדון לנזק שלטענת המבקש נגרם לו. די בכך שיסוד הקשר הסיבתי לא מתקיים על מנת לדחות את התביעה גם בעילה של הפרת חובה חקוקה, שכן זהו אחד מיסודותיה המצטברים של העילה.

פגיעה באוטונומיה:

לא הוכחה גם פגיעה באוטונומיה של המבקש. בהתאם לע"א 4333/11 דניאל סולומון נגד גורי יבוא והפצה בע"מ (12.3.2004) אליו הפנתה המשיבה, המקרה דנן אינו מתאים לתובענה יצוגית . שכן ,הנזק הלא ממוני , עוגמת הנפש, בגין פגיעה באוטונומיה כנטען עקב קוטן התווית הינו נזק בעוצמה ברף הנמוך ב יותר שעשוי להיחשב כזוטי דברים. ובמילים אחרות, הנזק הלא ממוני שיכול היה להיגרם לתובע עקב כך שלא מיחזר את שני הבקבוקים שרכש מהמשיבה הינו מזערי ביותר ושולי ואינו מקים עילת תביעה .
עשיית עושר:
עוד אני סבורה כי לא מתקיימים יסודות עילת עשיית העושר, משלא הוכח לכאורה כי המשיבה קיבלה מהמבקש תמורה לא כדין. בעניין זה המשיבה טענה באמצעות המצהיר מטעמה מר תשבי כי התקשרה עם התאגיד למחזור ואף הגישה חשובנית לשנת 2017 עבור תשלום דמי פקידון לתאגיד המחזור. לא ראיתי לקבל את טענת המבקש כי הוגשה רק חשבונית לשנת 2017. אני מקבלת את עדותו של המצהיר מטעם המשיבה והסבריו לעניין תהליך היצירה וההבשלה של היין ומועד השיווק של הבציר כך שבציר 2015 משווק לקראת סוף 2016 ותחילת 2017 (עמוד 17). עוד אני מפנה לעדותו של המצהיר כי התקשרו עם תאגיד המחזור עם חקיקת החוק .

מצג שווא וחוסר תום לב במשא ומתן:
אשר לעילות הנוספות, הצג מצג שווא וחוסר תום לב במשא ומתן, אלה נטענו בסתמיות ולא ראיתי כל בסיס לקיומן במקרה של התובע. כמו כן, גם ביחס לעילות אלו, יסוד הקשר הסיבתי אינו מתקיים: לא הוכח כי התובע לא מיחזר את הבקבוק עקב כך שהוצג לו מצג שווא או היה חוסר תום לב במשא ומתן.

החלפת התובע המייצג

במענה לטענה להיעדר עילת תביעה אישית למבקש, טוען המבקש כי יש לאשר את התובענה הייצוגית ולהורות על החלפת התובע המיצג בהתאם להוראת סעיף 8(ג)(2) לחוק. טענה זו אני דוחה. להלן אנמק.

בבג"ץ 62/13 תורג'מן נ' בית הדין הארצי לעבודה (28.1.2013) נדרש בית המשפט העליון לשאלה באילו נסיבות יש להורות על החלפת תובע מייצג. כבוד השופט צ' זילברטל הדגיש שם כי על המבקש לשמש כתובע מייצג ובא כוחו לבחון באופן יסודי את הבסיס לבקשה לאישור ובהקשר זה הוסיף וקבע (בסעיף 9) כי:

"החוק מורה, וכך גם הפסיקה, כי החלפה זו תיעשה עת הטעם היחיד לאי קבלת הבקשה נוגע להיעדר עילה אישית בידי מגיש הבקשה... החלפת תובע בהתאם למנגנון האמור אינה עניין טכני-פורמאלי גרידא, ואין תובע יכול להגיש תביעה בעלמא – כשבעת הגשתה הוא יודע או היה יכול לדעת, שלא עומדת לו עילת תביעה – מתוך ציפייה שבית המשפט יאפשר לו בנקל להעמיד מחליף תחתיו. החלפת תובע היא אפשרות שבית המשפט ישקול, כאמור, רק במקרים בהם הבקשה לאישור תביעה כייצוגית נשענת על תשתית ראייתית ומשפטית מבוססת כדבעי, ושרק בשל נסיבות שלא ניתן היה לצפותן מראש באופן סביר, התברר כי אין בידי התובע המקורי עילה אישית. לא כך בענייננו: התשתית הראייתית שביסוד הבקשה אינה מבוססת כלל, וניתן היה לעמוד מבעוד מועד, וללא כל קושי, על כך שלעותר אין עילת תביעה אישית ".

באופן דומה קבעה כבוד השופטת (כתוארה אז) א' חיות ברע"א 3431/15 יוטרייד פרמיום בע"מ נ' יושרה – עמותה לקידום היושרה בשוק ההון (16.7.2015) (בסעיף 5) כי:

"המנגנון להחלפת תובע ייצוגי הקבוע בסעיף 8(ג) לחוק תובענות ייצוגיות נועד בעיקרו כדי לשמר בקשה אשר עומדת בכל התנאים הקבועים בסעיף 8(א) וזאת על מנת לייעל את המשך הדיון בתובענה הייצוגית שנמצאה ראויה לבירור, כאמור. ואולם, השימוש במנגנון זה ייעשה רק במקרים שבהם לא ניתן היה לצפות מראש כי אין בידי התובע המקורי עילת תביעה אישית... לעומת זאת, אין מקום להפעלתו באופן הנותן יד להתנהלות בלתי הולמת של מי אשר היה מודע כבר בעת הגשת בקשת האישור כי הוא אינו כשיר להגישה על פי תנאי החוק, וכזה הוא המקרה בענייננו". [ההדגשה הוספה – מ.ג'.מ']

המבקש יכול היה לדעת שאין לו עילת תביעה בעת הגשת התובענה דנן משום שבאותה עת הוא ידע, או צריך היה לדעת, שבקבוקי המשקה הריקים של המוצר שלטענתו הוא צרך ניתנים למחזור. המבקש הגיש 36 תובענות ייצוגיות בעילה זו, כפי שעולה ממוצגים נ/1, נ/2, נ/4 ו-נ/5. במסגרת התובענות האמורות, שהוגשו כולן בשמו של המבקש, נטען באופן זהה כי המבקש נהג לרכוש מוצרים של הנתבעות שם ובתום השימוש היה משליך את המיכלים הריקים לפח משום שפעם אחר פעם סימון חובת הפיקדון בידי הנתבעות היה בגודל קטן מהקבוע בתקנות והוא לא הבחין בו. כן נטען כי המבקש לא ידע שמחזורם של המיכלים יזכה אותו בהחזר פיקדון וכי הוא היה המום בכל פעם מחדש כשהוא הבחין בסימון המובלע על גבי המוצרים. והנה, על אותו סיפור מעשה ממש חזר המבקש בגדרה של התובענה דנן.

בנוסף, כפי שכבר ציינתי, המבקש לא הציג חשבונית בגין רכישת מוצריה של המשיבה ולא פירט מתי והיכן רכש אותם. כמו כן, לא ברור כמה זמן צרך את המוצרים של המשיבה וכמה בקבוקים צרך. אחזור לדברים שציינתי לעיל ביחס לסתירה בין האמור בתצהיר לעומת החקירה הנגדית בה ציין כי בסך הכל רכש שני בקבוקים של המשיבה.

על כן, אני קובעת כי לא מתקיימים התנאים להחלפת תובע מיצג.

חוסר תום לב:

המשיבה הפנתה לעובדה כי המבקש הינו תובע סדרתי בתביעות זהות לחלוטין שהוגשו על ידו לבתי משפט שונים באמצעות אותו עורך דין . תביעות אלו כלל לא צויינו על ידי המבקש בתביעתו ולא אוזכרו על ידו בתצהירו.

המבקש הודה בחקירה הנגדית בהגשת אותן תביעות (נטען ל- 36 תביעות) וציין כי 99% מאותן תביעות הסתיימו בהסדר הסתלקות תוך שהוא מקבל גמול של 500 ₪ . הוא הדגיש כי בית המשפט ראה לנכון לאשר גמול וכי הוא עושה שירות לציבור. (עמוד 6 לפרוטוקול) .

אכן , המבקש הגיש תביעות מרובות זהות ומועתקות מילה במילה באותן עילות.(ראו לדוגמא נ/1 עד נ/5) . התביעות הוגשו לבתי משפט שונים. חלקן הוגשו בבית משפט זה וחלקן אף בפניי מותב זה. רובן המוחלט כפי שהמבקש ציין הסתיימו בהס תלקות המבקש תוך תשלום גמול למבקש.

לא ניתן להתעלם במקרה דנן מהרושם הנוצר כי המבקש נהג בחוסר תום לב וניצל את הכלי של התובענות יצוגיות להפקת רווח. בעניין זה אציין כי המבקש ציין בחקירתו הנגדית כי את הבקבוק הראשון זרק ואת השני לא בחר למחזר , אלא פנה ליעוץ משפטי. הדבר מלמד כי לא מדובר בצרכן תם לב.
עוד אוסיף כי בתביעות האחרות כמו התביעה דנן התובע מצהיר כי גילה לתדהמתו כי ניתן למחזר וכי לא יכול היה לדעת זאת קודם לכן עקב התווית המובלעת. אלא שלאמור בתצהיר אין קשר לעובדות. שכן, המשיב ידע גם ידע , לאור ניסיונו הרב בהגשת תביעות מסוג זה, כי ניתן למחזר בקבוקים. מכאן שאלמנט ההפתעה הנטען אין לו בסיס. גם בחקירתו הנגדית אישר המבקש כי הוא מסתכל על הבקבוק ואם אין תווית הוא זורק ואם יש הוא ממחזר.

אני סבורה כי חוסר תום ליבו של המבקש בכך שהסתיר את עובדת התביעות המרובות בבקשתו, הינו סיבה נוספת אשר מחייבת את דחיית הבקשה.

בהקשר זה אני מפנה לדבריו של כבוד השופט עילבוני בפסק דינו בנוגע לתביעה שהגיש המבקש דנן בת.א. 18977-01-18 עימאד ג'דעון נגד פז שמנים וכימיכלים בע"מ (6.9.2018) . המדובר היה בבקשה לאישור תובענה ייצוגית שעניינה סימון מוצרים הנוגעים לאחסנה ושימוש בניגוד להוראות התקן. כבוד השופט עילבוני דחה את הבקשה על הסף, כאשר בין יתר נימוקיו הוא הפנה לעובדה כי המבקש הגיש מספר תביעות זהות מבלי לציין זאת בבקשה. הדברים שצוינו בהחלטה מתאימים גם למקרה דנן ומשום חשיבותם לענייננו אני מביאה אותם במלואם:
"מלבד הכשלים בהוכחה, ולו ראשונית ובסיסית ביותר, של התשתית הנדרשת לבקשת האישור דנא, חטא המבקש גם משלא הזכיר את העובדה כי במקביל לבקשת האישור דנא הגיש בקשת אישור דומה, המועתקת כמעט מילה במילה, במסגרת ת"צ (מחוזי נצרת) 19041-01-18 עימאד ג'דעון נ' ש. שסטוביץ' בע"מ, אשר הוגשה באותו יום בו הוגשה בקשת האישור דנא ובאותה שעה ממש.

גם שם הטענה העיקרית היתה כי המשיבה באותו עניין הפרה את התקן (הגם ששם נטען כי הפרת התקן היתה במובן זה שהמשיבה סימנה את המוצר באופן הנעלם מעיני הצרכנים); גם שם דובר על תקן ת"י 2302 – חלק 1, בדומה לענייננו; גם שם הועתקו כמעט מילה במילה המסגרת העובדתית והטיעון המשפטי (עיקר הטענות העובדתיות והמשפטיות זהות ממש, לרבות הטענה שלימים הבחין המבקש בסימון המוצר בשונה מסימונם של מוצרים אחרים והיה המום מכך), וגם שם צורפו נספחים דומים לאלה שצורפו בבקשה דנא – והכל כאמור מבלי שבא זכרה של בקשת האישור המקבילה בבקשת האישור שלפנינו ומבלי שתוזכר בקשת האישור דנא בבקשה שם, וכאשר המבקש מיוצג על ידי אותו עורך דין.

יצוין כי זמן לא רב לאחר בקשת האישור דנא והבקשה המקבילה הגיש המבקש שתי בקשות אישור נוספות באותו נוסח ממש (ת"צ (מחוזי נצרת) 24397-02-18 עימאד ג'דעון נ' יעקב יעקבי ובניו בע"מ (בקשה מיום 12.2.18); וכן ת"צ (מחוזי נצרת) 51638-04-18 עימאד ג'דעון נ' מ.א. יצור ויבוא מטליות בע"מ (בקשת אישור מיום 26.4.18), אשר בבסיסן אותו תקן, אותה מסגרת עובדתית, אותן עילות משפטיות ואף אותם נספחים, שוב מבלי להזכיר דבר בנוגע להליכים הקודמים שהוגשו, ושעה שהוא מיוצג – שוב – על ידי אותו עורך דין.

אמנם אותן בקשות הוגשו כולן לבית משפט זה, הוא המותב היחיד הדן בתיקי תובענות ייצוגיות בבית המשפט המחוזי בנצרת, ואמנם כל אותן בקשות הסתיימו בפסקי דין שניתנו בעקבות בקשות הסתלקות מוסכמות שהוגשו במסגרתן – ברם אין בכך כדי לגרוע מהתמונה הבעייתית המצטיירת ביחס להתנהלותו השיטתית של המבקש ומהרושם שמסתמן ביחס למטרות האמתיות העומדות בבסיס הגשת בקשות אישור דומות ומשוכפלות בזו אחר זו, על ידי אותו ב"כ מייצג, ומבלי להזכיר דבר קיומן של בקשות קודמות.

בהקשר זה, אין לי אלא להפנות ל רע"א 3698/11 שלמה תחבורה (2007) בע"מ נ' ש.א.מ.ג.ר. שירותי אכיפה בע"מ (פורסם בנבו, 06.09.2017) (להלן: "עניין שלמה תחבורה"):

"היעדר רישומה בפנקס של תובענה ייצוגית וכן אי-יידועו של ביהמ"ש בדבר קיומה של תובענה ייצוגית דומה המתנהלת במקביל – בניגוד לקבוע בחוק – עלולים לעלות כדי חוסר תום לב וכן להעלות ספק לגבי יכולתו של בא כוח הקבוצה לייצגה באופן הולם; כך במיוחד, במקרים בהם מדובר באותו בא כוח המייצג בהליכים השונים או באותם תובעים מייצגים. כאשר יימצא כי ההתנהלות עולה כדי חוסר תום לב קיצוני, ובין היתר גם בהתחשב בשלב הדיוני בו נמצאת הבקשה, הדבר עלול להביא את ביהמ"ש לדחות את בקשת האישור על הסף, כפי שנמצא בענייננו".

דברים אלה, בשינויים המחויבים, יפים גם לענייננו, ומהווים אף הם, בנוסף לטעם שציינתי לעיל, נימוק המצדיק סילוקה של בקשת האישור על הסף."

סוף דבר

אשר על כן, הבקשה לאישור התובענה כייצוגית נדחית. המבקש יישא בהוצאות המשיבה בסך כולל של 15,000 ₪.

ניתנה היום, כ"ה אב תשע"ט, 26 אוגוסט 2019, בהעדר הצדדים.