הדפסה

בית משפט השלום בעפולה ת"א 6815-06-13

בפני
כבוד ה שופט ויסאם חיר

תובעת

פלונית

נגד

נתבעים

1.גלעד מרמלשטיין
2.ולרי מרמלשטיין

פסק דין

זוהי תביעה לנזק גוף עקב נשיכת כלב.
רקע
במועדים הרלוונטיים לתביעה, התובעת היתה סטודנטית לאמנות במכללת תל חי.
הנתבעים הינם בני זוג תושבי קיבוץ משגב עם, מתגוררים בבית קרקע בהרחבת הקיבוץ. במועד הרלוונטי לאירוע נשוא התביעה היה בבעלותם כלב מסוג סן ברנרד בשם " ג'וניור". יצוין, כי הנתבעים גידלו כלבים מסוג זה במשך שנים רבות, בעבר היה להם כלב נוסף מסוג סן ברנרד.
בתאריך 12.11.11 התארחה התובעת בקיבוץ משגב עם בבית ידידה, מר גיא נגר, שכנם של הנתבעים. בשלב מסוים, היא ננשכה על ידי כלב בשוק של רגל שמאל.
האירוע התרחש במרפסת הבית, עת ישבו בה התובעת עם מי ממארחיה.
אין חולק, כי הכלב ג'וניור נכח בזירת האירוע. בנוסף, בהמשך ההליך עלה, כי מלבד ג'וניור נכח בזירת האירוע כלב נוסף מסוג " פינצר". נוכחות הכלב האחר אינה במחלוקת בין הצדדים.
במוקד המחלוקת בתיק זה עומדת השאלה, האם – כטענת התובעת – כלבם של הנתבעים הוא אשר נשך את התובעת, אם לאו.
ראיות הצדדים
התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית מטעמה, אליו צורפו מסמכים שונים. כמו כן, מטעם התובעת הוגשה חוות דעת של מומחית לכירורגיה פלסטית, ד"ר בנימינה רוזנברג-הגן, אשר קבעה כי לתובעת נותרה נכות צמיתה בשיעור 10% עקב צלקת מכערת עם פיגמנטציה כהה. המומחית נחקרה על חוות דעתה וזו לא נסתרה.
יצוין, כי תחילה הנתבעים ביקשו להגיש חוות דעת רפואית מטעמם. ברם, לאחר ארכות חוזרות ונשנות הנתבעים לא הגישו חוות דעת כאמור. על כן, בית המשפט הורה, כי הנתבעים לא יהיו מורשים להגיש חוות דעת רפואית מטעמם ( ראו, החלטה מיום 12.10.15).
בנוסף, מטעם התובעת העידו שלושת השותפים – מר מורן נחמיאס, מר גיא נגר ומר עומרי בן שלום. עדים אלה לא הסכימו למסור תצהירי עדות ראשית והתייצבו למתן עדות לאחר שזומנו על ידי בית המשפט.
מטעם הנתבעים הוגשו תצהירי עדות ראשית של שני הנתבעים.
דיון והכרעה
סעיף 41 א' לפקודת הנזיקין קובע, כי:
"בתובענה בשל נזק לגוף שנגרם על ידי כלב, חייב בעליו של הכלב או מי שמחזיק בכלב דרך קבע (להלן — הבעלים) לפצות את הניזוק, ואין נפקא מינה אם היתה או לא היתה התרשלות מצדו של הבעלים."
כאמור לעיל, בסופו של דבר, לא היתה מחלוקת בין הצדדים, כי בעת הנשיכה נכחו בזירת האירוע שני כלבים- ג'וניור, כלבם של הנתבעים, וכלב נוסף מסוג " פינצ'ר" ששייך לשכנה אחרת.
משכך, על התובעת הנטל להוכיח כי היא ננשכה על ידי הכלב ג'וניור, כלבם של הנתבעים.
אין חולק, כי הכלב ג'וניור הינו כלב גדול מגזע ברנרד. גיא תיאר אותו כ"כלב ענק לבן עם נוכחות" (ראו, פרוטוקול, עמוד 36 שורה 24). הכלב האחר תואר על ידי גיא ומורן ככלב קטן מאוד, בגודל של קלסר סטנדרטי, בערך כ- 33 ס"מ ( ראו, פרוטוקול, עמוד 23 שורות 15-19).
שלושת העדים וגם התובעת מסרו, כי לא ראו את שיני הכלב ננעצים ברגלה של התובעת. כמו כן, מהעדויות שהושמעו עולה, כי " אף אחד לא יכל לראות את אירוע הנשיכה כי זה התרחש מתחת לשולחן" (ראו, פרוטוקול, עמ' 35 שורה 18, במסגרת חקירתו של נגר).
אף על פי כן, התובעת סבורה כי הוכח שהכלב של הנתבעים הוא הכלב שנשך אותה. זאת, היא מבססת על כך שלאף אחד משלושת העדים לא היה ספק כי הכלב הנושך הינו ג'וניור, וזאת על סמך התרשמותם הישירה והבלתי אמצעית מהאירוע. כדבריו של גיא:
"היינו בטוחים כולם שהכלב סנברנרד נשך לה את הרגל" (עמ' 33 ש' 34)
"אני ומורן לא ידענו כל כך מה לעשות (...) לשנינו היה ברור שהכלב הגדול נשך אותה (...) הלכתי לבית של גלעד והודעתי להם שהכלב נשך את החברה שנמצאת אצלנו....
ש. אתה יכול לספר מה בדיוק אמרת לגלעד.
ת. אמרתי לו שהכלב שלו נשך חברה שאצלנו בבית ..." ( עמ' 34 ש' 2-9).
"היה לי ברור במאה אחוז שהכלב שלו ( של גלעד) נשך את רוני" (עמ' 34 ש'17).
כך אישר גם מורן:
"... ברור שזה היה הכלב ג'וניור ולא פינצ'ר קטן" (עמ' 20 ש' 25).
לחיזוק טענתה, התובעת טענה גם שהיא הונחתה בבית החולים לדווח על אירוע הנשיכה למשרד הבריאות על מנת שיבדוק אם הכלב מחוסן וכיו"ב, דבר שיש לו השלכה ישירה בנוגע לבריאותה של התובעת. התובעת מסרה בתצהירה, כי מצבה הבריאותי היה הדבר היחיד שעניין אותה בעת ההיא ( ר' סעיפים 12-13 לתצהיר התובעת). אין מחלוקת, כי למשרד הבריאות דווח, כי התובעת ננשכה ע"י הכלב ג'וניור והוא זה שהושם בהסגר – בהסכמת הנתבע. לעניין הסיכוי שהכלב האחר הוא שנשך או התובעת נשאל גיא בחקירתו הנגדית והוא השיב " לא חושב. זה לא עלה בדעתנו שיכול להיות שזה הוא" (עמ' 37 לפרוט' שורה 17-22).
בהינתן שאירוע הנשיכה התרחש מתחת לשולחן וכי בזירה נכחו שני כלבים, נראה כי הסיכוי שכל אחד משני הכלבים, שהיו מתחת לשולחן, הינו הכלב הנושך עומד על 50%. משכך, עלינו לבחון האם בחומר הראיות שהוגש לתיק קיימות אינדיקציות כלשהן שיש בהן כדי להטות את כף לכיוון צד זה או אחר.
לאחר בחינת טענות הצדדים, שמיעת עדותם של בעלי הדין והעדים הנוספים ולאחר עיון במסמכים שהוגשו, הגעתי למסקנה כי לא הוכח ברמה הנדרשת במשפט אזרחי, כי התובעת ננשכה דווקא על ידי כלבם של הנתבעים, ג'וניור. אנמק.
בכתב התביעה, התובעת תיארה את האירוע בזו הלשון:
"עת ישבו התובעת ומארחיה במרפסת ביתם, נכנס הכלב [ כלב מגזע סן ברנרד בשם ג'וניור- ו.ח.] לחצרם – כשהוא משוטט לבדו, אינו קשור ברצועה וללא זמם פה. הכלב התנפל על התובעת, ללא כל התגרות מצדה, ונשך אותה עמוקות בשוק של רגל שמאל".
בהמשך, בתצהיר עדות ראשית מטעמה, לאחר שהוגש כתב ההגנה מטעם הנתבעים, התובעת תיארה את אירוע הנשיכה כך:
"ארבעתנו ישבנו במרפסת הבית. לפתע נכנסו לחצר ומיד לאחר מכן למרפסת בריצה מטורפת שני כלבים: כלב קטנטן, איני יודעת מה הגזע שלו, אך הוא היה ממש קטן, בגודל של פינצ'ר או אפילו יותר קטן, שנמלט מג'וניור, וג'וניור, שרדף אחרי הכלב הקטנטן. הכלב הקטנטן רץ לכיווני ונכנס מתחת לכסא שלי מבלי לגעת בי, כי שוב – הוא היה קטן, וג'וניור הגיח אחריו ונשך אותי עמוקות בשוק של רגל שמאל. ייתכן שניסה להגיע אל הכלב הקטנטן והרגל שלי הייתה בדרך. אדגיש כי ג'וניור היה לבד, אינו קשור ברצועה וללא זמם פה". (ראו, סעיפים 5-6 לתצהיר עדות ראשית של התובעת).
למיותר לציין, כי לא ניתן כל הסביר המניח את הדעת לשוני בתיאור אירוע הנשיכה על ידי התובעת בשני המסמכים האמורים ומדוע לא כללה את התיאור שנכלל בתצהירה כבר בכתב התביעה. בהיעדר הסבר, עניין זה נזקף לחובתה.
בנוסף לשוני בתיאור אירוע הנשיכה על ידי התובעת, קיימות סתירות בין תיאור התובעת של האירוע לבין עדותם של העדים הנוספים, שנכחו בזירת האירוע.
כך, בתצהירה התובעת מציינת, כי אירוע הנשיכה התרחש כאשר " ארבעתנו ישבנו במרפסת הבית". היא חזרה על טענה זו גם במהלך חקירתה הנגדית ( ראו, פרוטוקול, עמוד 8, שורות 6-13). מנגד, מהעדויות שנשמעו עולה, כי מר עומרי בן שלום לא ישב במרפסת אלא שהה בתוך הבית ויצא אליהם רק למשמע צעקותיה של התובעת לאחר הנשיכה ( ראו לדוגמא, עדותו של עומרי בפרוטוקול, עמוד 39, שורה 5). כמו כן עלה, כי מר גיא נגר לא ישב במרפסת אלא בתוך הבית ליד שולחן המחשב בסמוך ליציאה למרפסת ( ראו, פרוטוקול, עמוד 33, שורות 29-30)).
זאת ועוד. התובעת מתארת מרדף של ג'וניור אחר הכלב הקטן ( ראו גם, פרוטוקול, עמוד 9, שורות 34-36). עניין המרדף לא הוזכר כלל על ידי יתר העדים. נהפוך הוא. מורן נחמיאס העיד, כי הכלב הקטן היה נוכח במרפסת וישב מתחת לרגליה של התובעת ורק לאחר מכן הגיע הכלב ג'וניור ( ראו, פרוטוקול, עמוד 22, שורה 15 וכן עמוד 31, שורה 25). מר נחמיאס לא הזכיר מרדף בצורה כלשהי. כך גם העיד גיא נגר ( ראו, פרוטוקול, עמוד 33, שורות 30-31 וכן עמוד 35, שורות 7-10). בעדותה, התובעת שללה לחלוטין שהכלב הקטן שהה במרפסת לפני כניסת שני הכלבים ( ראו, פרוטוקול, עמוד 11, שורות 5-6).
התובעת אישרה בעדותה, כי לא ראתה את הנשיכה אלא רק הרגישה אותה ( פרוטוקול, עמוד 10, שורה 23). לשאלת בא כוח הנתבעים ענתה, כי מיד לאחר הנשיכה אמרה לחברים שלה כי ג'וניור נשך אותה אך לאחר מכן סייגה את עצמה ואמרה כי לא זכור לה שאמרה זאת במפורש וכי רק אמרה שכלב נשך אותה ( ראו, פרוטוקול, עמוד 10, שורות 27-32). לשאלת בא כוח הנתבעים איך החברים שלה ידעו איזה מהכלבים נשך אותה, התובעת ענתה, כי " היה לי חור ענק ברגל וג'וניור ניסה לנשוך את הכלב הקטן, אין סיבה שהכלב הקטן ינשך אותי זה היה ג'וניור" (ראו, עמוד 10, שורות 34-25).
כאמור, מורן נחמיאס וגיא נגר ציינו בעדותם, כי היו בטוחים כי ג'וניור הוא זה שנשך את התובעת. מעיון בעדותם עולה, כי הערכה זו נבעה בעיקר מהתרשמותם מן הפציעה וכביכול מגודל החורים ברגלה של התובעת ( ראו, עדותו של מורן נחמיאס, עמוד 20 שורות 7, 13-14, 24-25 וכן עמוד 22 שורה 28 וכן ראו עדות גיא נגר, עמוד 35 שורה 30). בהקשר זה יצוין, כי הערכתם של העדים בעניין גודל החורים ברגלה של התובעת ועקב כך הסקת המסקנה, כי חורים אלו נעשו דווקא על ידי הכלב ג'וניור ולא על ידי הכלב האחר, הינה עדות סברה ואינה אלא הערכה סובייקטיבית, שלא הוצג בסיס מתאים של ידע אצל שני העדים האמורים, באופן המאפשר הענקת משקל סביר להערכתם. אמונתם השלמה של שני העדים נובעת מהערכתם האישית אך אין בהערכה זו דיי כדי לבסס עליה ממצאים עובדתיים.
בסופו של דבר, הוכח כי רק שניים היו במרפסת בעת הנשיכה- התובעת ומר נגר. כל העדים האחרים ניזונו מדבריהם של השניים. גם התובעת וגם נגר אישרו, כי לא ראו את הנשיכה עצמה ומשכך, עדותם כי ג'וניור הוא זה שנשך את התובעת הינה בגדר השערה בלבד ולא מעבר לכך. כך גם הטענה, כי ג'וניור ניסה לנשוך את הכלב הקטן ובמקום זאת הוא נשך את רגלה של התובעת. טענה זו הועלתה כהשערה בלבד על מנת לנסות ולהסביר, כביכול, את שאירע. לא בכדי התובעת ניסחה את הדברים כך "ייתכן שניסה להגיע אל הכלב הקטנטן והרגל שלי הייתה בדרך".
בהקשר לגודל החורים בפציעה ברגלה של התובעת, יוער ויודגש, כי מטעם התובעת לא הוגשה כל חוות דעת מטעם מומחה רלוונטי ובכלל זה וטרינר לעניין זהות הכלב הנושך בהתייחס לפציעה וזאת על אף שהוברר, כבר בעת הגשת כתב ההגנה, כי כלב נוסף ומוכר היה קשור קשר ישיר לאירוע הנשיכה. כאמור, ככל שניתן היה להסיק מסקנות מעצם גודל החורים ברגלה של התובעת או מהמרחק בין החורים, באופן שיש בו כדי להביא למסקנה כי פציעה כאמור יכולה להיגרם על ידי כלב מסוג סן ברנרד וכי פציעה כאמור לא יכולה להיגרם מכלב מסוגו של הכלב האחר ( פינצ'ר או סוג דומה), בין בשים לב לגודל שיניו או גודל הלסת שלו, היה מקום לצרף חוות דעת כאמור. הימנעות התובעת מלעשות כן נזקפת לחובתה.
בהקשר זה יצוין, כי התובעת נמנעה מהגשת תמונות של הפציעה ושל הצלקת לתיק בית משפט. זאת, על אף שהמומחית מטעם התובעת אישרה בעדותה, קיומן של תמונות לפציעה ולצלקת, אשר צולמו על ידה במהלך בדיקת התובעת ( ראו, פרוטוקול, עמוד 13, שורות 17-19).
בנוסף, המומחית מטעם התובעת אישרה בעדותה, כי יכול להיות שהנשיכה שבדקה ברגלה של התובעת נגרמה מהכלב בצבע חום, שהוא כביכול הכלב האחר ( ראו, פרוטוקול, עמוד 15, שורה 5). המומחית ביקשה להסביר את המנגנון אך באת כוח התובעת התנגדה ובכך מנעה את מתן ההסבר מפי המומחית. דברי המומחית בעניין "מנגנון" הנשיכה והימנעות התובעת מלצרף חוות דעת מומחה בעניין זה אומרת דרשני.
עוד יצוין, כי כל העדים ציינו בעדותם, כי שני כלבים הינם כלבים ידידותיים ( ראו, פרוטוקול, עמוד 23 שורה 16, עמוד 32 שורה 32, עמוד 33 שורה 6, עמוד 36 שורות 1-3, עמוד 41 שורות 24-27) וכן ציינו, כי הכלב ג'וניור מגיע הרבה לחצר שלהם והם נהגו ללטף אותו ולהתייחס אליו ( ראו, עמוד 32 שורות 14-15, ועמוד 38 שורות 20-23), כך שיש בסיס לסברה, כי הכלב ג'וניור מסתובב בחצר ביתם של מורן, נגר ועומרי ורואה בה כחלק מהטריטוריה שלו, ולא כמקום זר.
התובעת טענה בסעיף 25 לסיכומיה, כי העובדה כי נמסרו למשרד הבריאות פרטיו של ג'וניור בלבד והוא בלבד הושם בהסגר, מדברת בעד עצמה. בנוסף בסעיף 9 לתצהיר עדותה, התובעת טענה כי בזמן שטיפלו בה לאחר הנשיכה, מישהו קרא לנתבע 1, סיפר לו שהכלב שלו נשך אותה והוא לא הטיל בזה כל ספק. אין בידי לקבל טענות אלו. ראשית, גיא נגר אישר, כי הנתבע מספר 1 אמר לו מיד או בסמוך לאחר האירוע שלא יכול להיות שהכלב ג'וניור נשך מישהו ( ראו, פרוטוקול, עמוד 37 שורות 15-16). שנית, רק ג'וניור הושם בהסגר משום שהתובעת והעדים הנוספים מסרו רק את הפרטים של ג'וניור כמי שנשך את התובעת והנתבע מספר 1 שיתף פעולה באופן מלא מתוך אחריות ובשים לב שכך נמסר לו על ידי גיא נגר. לא ניתן לזקוף את שיתוף הפעולה של הנתבע מספר 1 לחובתו.
מכל האמור לעיל עולה, כי בעת הנשיכה היו במקום שני כלבים. שניהם ידידותיים. הנשיכה התרחשה מתחת לשולחן. אף אחד מהנוכחים לא ראה את עצם הנשיכה. משכך, קיים סיכוי של 50% לחובת כל אחד משני הכלבים, שהוא הכלב הנושך. הימנעות התובעת מצירוף תמונות של הפציעה והצלקת ברגלה וכן הימנעותה מצירוף חוות דעת מומחה רלוונטי ובכלל זה וטרינר לעניין מנגנון הפציעה וזהות הכלב הנושך וכן הסתירות בעדותה אל מול עדותם של העדים הנוספים, מביאים למסקנה, כי לא הוכח ברמה הנדרשת במשפט אזרחי, כי דווקא הכלב ג'וניור שבבעלותם של הנתבעים הוא הוא הכלב הנושך. בהיעדר הוכחה כאמור, לא ניתן לחייב את הנתבעים בגין הנזק שנגרם לתובעת.
בטרם סיום
לאור המסקנה אליה הגעתי כמפורט לעיל, אין מקום להידרש לדיון בסוגיית שיעור הפיצוי. אף על פי כן, להלן מספר הערות בהקשר לכך.
התובעת הגישה חוות דעת רפואית של ד"ר רוזנברג הגן, אשר קבעה נכות פלסטית בלבד בשיעור של 10%, ללא כל נכות תפקודית.
משכך, המדובר בנכות פלסטית בלבד בלא כל מגבלה תפקודית, מגבלה לגביה לא טענה התובעת ואותה לא הוכיחה, ואף לא ניסתה לשפר בניתוח פשוט.
התובעת טענה, כי טופלה משך תקופה ארוכה, הדבר לא הוכח במסמכים. התובעת לא צירפה מסמכים רפואיים המאששים את טענותיה על קבלת טיפול רפואי, שהיה בו הוצאה כספית. כן, לא הוצגו אסמכתאות לעניין קבלת עזרה מטעם צד שלישי, באופן ובמידה המצדיקה הענקת פיצוי.
עוד יצוין, כי המומחית מטעם התובעת ציינה, כי ישנה אפשרות לתיקון הצלקת באמצעות ניתוח בהרדמה מקומית ויש בכך כדי לשפר את המראה של הצלקת. ברם, לא הוכח כי התובעת בחנה או שקלה אפשרות זו.
סוף דבר
לאור כל האמור לעיל, הגעתי לכל מסקנה כי דין התביעה להידחות.
בנסיבות, מצאתי לחייב את התובעת בהוצאות הנתבעים כולל שכר טרחת עורך דין בסך כולל של 7,000 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 יום מהיום, אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד למועד התשלום בפועל.
המזכירות תמציא פסק הדין לב"כ הצדדים.
זכות ערעור לבית משפט מחוזי כחוק.

ניתן היום, י"ד אייר תשע"ט, 19 מאי 2019, בהעדר הצדדים.