הדפסה

בית משפט השלום בעפולה ת"א 66293-06-16

בפני
כבוד ה שופט ויסאם חיר

תובעת
ליאת רחל אזולאי

נגד

נתבעת
כוכבה רואימי

פסק דין

בפניי תביעה כספית חוזית בגין נזקים שנגרמו לתובעת כתוצאה מהפרת הסכם שותפות בין הצדדים.
רקע עובדתי
בשנת 2011 גובש הסכם שותפות בין התובעת לנתבעת להקמת פעוטון בעיר עפולה ששמו "פעוטון כוכי וליאת" (להלן: "הפעוטון"). סוכם, כי התובעת והנתבעת ישמשו כמטפלות וימשכו מידי חודש משכורות שיקבעו לאחר חישוב יתרת ההכנסות בניכוי ההוצאות.
לשם ניהול הפעוטון, פתחו הצדדים חשבון בנק ע"ש הפעוטון, וכל אחת מהן העבירה מחשבונה הפרטי סך של כ – 10,000 ₪ להקמתו של הפעוטון. סוכם, כי כל הוצאה או משיכה תהיה מחויבת בחתימתה של התובעת ושל הנתבעת.
הצדדים איתרו "דירה" ברחוב האביב 16 בעפולה שם פתחו את הפעוטון אשר נוהל במקום עד לתחילת ספטמבר 2015, אז עברו למבנה אחר ברחוב לשם 39 בעפולה, אותו שכרו מאת מר אביב חייט תמורת דמי שכירות בסך של 4,680 ₪ לחודש. הסכם שכירות נחתם לתקופה שמסתיימת ביום 31.8.17 ועליו חתמו הן התובעת והן הנתבעת.
לצורך קיום הפעוטון (בשנת 2011) רכשו הצדדים ציוד "יד שניה" מפעוטון אחר שנסגר בעיר עכו תמורת סך של 6,000 ₪. הסכום שולם במזומן לבעלת העסק. כל צד שילם סך של 3,000 ₪ בגין ציוד זה וכך החלה פעילות הצדדים בפעוטון.
הפעוטון החל פעילותו בספטמבר 2011 ובמהלך השנים התנהל בצורה יעילה ומקצועית וללא מחלוקות בין הצדדים.
ביום 23.11.15 נאלצה התובעת לצאת לחופשת מחלה בת 30 ימים לפני לידה, עקב סיבות רפואיות. ביום 23.12.15 ילדה התובעת את בתה ושהתה בחופשת לידה עד ליום 3.4.16 (להלן: "חופשת הלידה").
בשל יציאת הנתבעת לנופש בחו"ל, בין התאריכים 12/02/2016-01/03/16 הגיעה התובעת לפעוטון במקום הנתבעת, בזמן שהייתה בחופשת לידה.
ביום 03/04/2016 סיימה התובעת את חופשת הלידה וחזרה לעבודה בפעוטון.
בשלב זה, יחסי הצדדים עלו על שרטון והחלו מחלוקות ביניהם, אשר בסופו של דבר הביאו להגשת התביעה דנן.
במהלך החודשים אפריל עד יוני 2016 התנהל משא ומתן בין התובעת לנתבעת, באמצעות באי כוחם , לצורך סיום השותפות והעברת הזכויות בפעוטון למי מהן. המשא ומתן לא הבשיל להסכמות בין הצדדים.
בחודש אוגוסט 2016 הסתיימה השותפות ונסגרה ברשויות. הנתבעת הפעילה במקום פעוטון תחת שם אחר, בניהולה הבלעדי.
תמצית טענות הצדדים
התובעת טענה, כי בתקופת היעדרותה הפכה הנתבעת את עורה והחליטה יחד עם בעלה, מר רואימי שמעון, למדר אותה מכל נושא ניהול הפעוטון והוצאותיו ולעשות בפעוטון ובכספים שמתקבלים מהורי הילדים כבשלהם. נטען, כי הנתבעת ובעלה הורו מפורשות לסייעות הנוספות שהועסקו על ידן בפעוטון לא ליצור כל קשר עם התובעת ולא להתייעץ עמה בכל נושא שקשור לפעוטון הן בשעות הפעילות והן מעבר להן.
עוד נטען, כי מר רואימי ניצל את העובדה, כי פנקס השיקים מחשבון הבנק של הפעוטון היה ברשותה של הנתבעת והחל לעשות בו שימוש כאוות נפשו. כן נטען, כי הנתבעת ומר רואימי החליטו שלא להפקיד את כל ההמחאות שניתנו על ידי הורי הילדים בחשבון הבנק של הפעוטון. הנתבעת פתחה חשבון בנק חדש, אליו הפקידה את הכספים המשולמים לפעוטון מהורי הילדים ולתובעת אין גישה או אפשרות לראות מה נעשה באותו חשבון.
התובעת, פנתה לנתבעת מספר פעמים במטרה לשבת ולדבר על מנת ליישר ההדורים ביניהן, אך נתקלה באטימות מוחלטת מצד הנתבעת חרף כל מאמציה לנסות ולהשיב הסדר על כנו.
נטען כי, באחד מימי הפעילות יצאה התובעת למספר דקות מחוץ לפעוטון ומשביקשה לשוב פנימה, גילתה לתדהמתה, כי מנעול דלת הפעוטון הוחלף ע ל ידי הנתבעת ובעלה וכי אין לה כל אפשרות להיכנס פנימה בחזרה.
התובעת שנותרה מחוץ לפעוטון למעלה מחצי שעה וזאת מבלי שהנתבעת טורחת לפתוח לה את הדלת ומתעלמת מבקשותיה לעשות כן, הגיעה למסקנה, כי הפעוטון לא יוכל להמשיך ולהתנהל בצורה קלוקלת שכזו.
כן נטען, כי הנתבעת החליטה, על דעת עצמה וללא כל התייעצות עם התובעת, כי התובעת אינה זכאית למשכורת החל מחודש אפריל 2016.
לאור כל האמור, התובעת עתרה לפיצוי בגין הנזקים כמפורט להלן:
סך של 67,209 ₪ בגין שכר עבודה לחודשים ינואר ומרץ – אוגוסט 2016 בתוספת הפרשי ריבית והצמדה מיום התשלום האמור ועד ליום הגשת התביעה.
סך של 254,739 ₪ בגין מוניטין.
סך של 60,000 ₪ בגין מחצית משווי הציוד.
פיצוי בגין עגמת נפש לפי שיקול דעת בית המשפט.
מנגד, הנתבעת טענה, כי לאור החברות הטובה בינה לבין התובעת, היא הסכימה להצטרפות התובעת לפעוטון שהתכוונה לפתוח ובחודש ספטמבר 2011 הקימו יחד את הפעוטון. הנתבעת הבהירה, כי החל מיומו הראשון של הפעוטון בשנת 2011, מר רואימי שמעון היה חלק בלתי נפרד מפעילותו השוטפת. שמעון דאג להסכמי שכירות, לניהול השוטף של עבודת העסק, לטיפול האדמיניסטרטיבי, לטיפול בהפקדות ובנקים, למשכורות לעובדים, להנהלת חשבונות ולטיפול שוטף בבעיות ותקלות טכניות שנוצרו במקום. שמעון פעל כך מתוך רצון לחסוך לצדדים הוצאות מיותרות ובזבוז כספים.
הנתבעת ציינה, כי מעולם לא נערך בין הצדדים הסכם שותפות בכתב. הפעוטון הופעל ונוהל על ידי הצדדים תקופה ארוכה, ללא מחלוקות בצורה מכובדת וטובה הן מבחינה אישית והן מבחינה עסקית, לאור החברות הטובה בין הצדדים.
הנתבעת טענה, כי המחלוקות החלו מיד ובסמוך לחזרתה של התובעת לאחר חופשת הלידה. בשלב זה ומנימוקים שאינם ידועים בבירור לנתבעת החליטה התובעת, כי אין היא מעוניינת להמשיך את השותפות בין הצדדים.
הנתבעת ציינה, כי במהלך חופשת הלידה של התובעת, ולאור נסיעת הנתבעת לחו"ל, שהתה התובעת בגן מיום 11.2.16 עד ליום 1.3.16 התובעת נטלה שכר בסך של 6,000 ₪ עבור תקופה זו.
נטען, כי במהלך תקופת היעדרותה (החל מתחילת חודש אפריל 2016 ואילך) נמנעה התובעת מלברר פרטים אודות מצב הפעוטון. היא לא טרחה אף לא לערוך שיחת טלפון על מנת להתעדכן בפעילות השוטפת של הפעוטון.
הנתבעת טענה עוד, כי התובעת אינה זכאית לכספים בגין התקופה בה לא עבדה מן הטעם לפיו "חלקה" בשותפות שולם לגננות אחרות. כמו כן, אין היא יכולה לדרוש שכר בגין תקופה בה לא עבדה כלל וכלל בפעוטון. נטען, כי לאחר עזיבת התובעת את העסק, נאלצה הנתבעת להגדיל את היקף העסקתם של שאר העובדות על מנת לפצות על חסרונה של התובעת. הגדלת חלקן של שאר העובדות הגדילה את הוצאות השותפות בערך באותו סכום אשר נחסך מאי תשלום חלקה של התובעת בעסק.
כן נטען, כי מאחר והתובעת סירבה לחתום על שיקים לצורך קניות לגן, מזון, ציוד ומשכורות, לא נותרה בידי הנתבעת הברירה אלא להפקיד את ההכנסות לחשבון אחר, שאם לא כן היה נגרם לפעוטון נזק בלתי הפיך.
נטען, כי אכן הוחלף מנעול לגן אך זה התרחש תקופה ארוכה לאחר שהתובעת כבר לא נכחה בגן, וזאת בגלל שהמנעול נשבר ולא משום כל סיבה אחרת. אם הנתבעת הייתה מעוניינת למנוע את כניסת התובעת היה עליה להחליף את המנעול של הגן עצמו ולא רק של שער הכניסה הראשי.
לעניין הדרישה לפיצוי בגין מוניטין, הנתבעת טענה, כי פעוטון המנוהל על ידי גננות צובר מוניטין אישי של הגננות עצמן ולא של העסק. מעצם טיבו הוא מתחדש מידי שנה בשנה (בחודש ספטמבר) והילדים מתחלפים בילדים אחרים. לעתים מדובר באותם הורים אך לרוב מדובר בהורים "מתחלפים". זה ו מוניטין אישי ולא עסקי.
ראיות הצדדים
התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית מטעמה וכן מטעם הגב' אוחיון מלכה והגב' איריס ביטון. לתצהירי עדות ראשית צורפו מסמכים שונים.
הנתבעת הגישה תצהיר עדות ראשית מטעמה וכן מטעם בן זוגה, מר שמעון רואימי. לתצהירי עדות ראשית צורפו מסמכים שונים. כמו כן, הנתבעת ביקשה לזמן לעדות ללא הגשת תצהיר את הגב' ווינר כינרת (עובדת הפעוטון עד שנת 2017) וכן מר סאחורי יוסף איבראהים (רו"ח אשר טיפל בדוחות הכספיים של הפעוטון ואשר ניהל את המו"מ הראשון בין הצדדים לצורך הפירוק). לאחר סיום פרשת התביעה, הנתבעת ויתרה על זימון שני העדים שלא הגישו תצהיר.
בהתאם להסכמה דיונית שגובשה בין הצדדים, מר סאחורי זומן למתן עדות לאחר שערך והגיש תחשיב חשבונאי לעניין חלוקת רווחי הפעוטון בין הצדדים.
דיון והכרעה
כאמור, כתב התביעה הוגש על סך 381,948 ₪ כאשר מרכיבי התביעה הם: 67,209 ₪ בגין שכר עבודה לחודשים ינואר 2016 ומרץ עד אוגוסט 2016, 60,000 ₪ מחצית שווי הציוד וכן רכיב נוסף בסך 254,739 ₪ בגין מוניטין. התובעת ויתרה על מרכיב זה של התביעה. כמו כן, התובעת עתרה לפיצוי בגין עגמת נפש.
על מנת להכריע בשאלות שבמחלוקת בין הצדדים, נדרש תחילה לדון בטענות התובעת לעניין הנסיבות אשר הביאו למחלוקות בין הצדדים.
התובעת טענה, כי לא אפשרו לה לחזור לעבודה לאחר תום חופשת הלידה, כי עם חזרתה לפעוטון חשה תחושת ניקור מצב הנתבעת ובעלה וכן כאשר פנתה לסייעות להתעדכן במה התחדש, הסייעות חששו לדבר איתה ואמרו, כי הנתבעת ובעלה הורו להן בצורה חד משמעית לא ליצור קשר עם התובעת ולא להתייעץ עימה. לתמיכה בטענתה, ביקשה להסתמך גם על עדותן של שתי עובדות בפעוטון, הגב' איריס ביטון והגב' מלכה אוחיון.
אמנם, בתצהירי עדות ראשית של הגב' ביטון והגב' אוחיון הוצהר על ידי שתיהן (בנוסח זהה לחלוטין, ראו סעיף 6 לשני התצהירים), כי מר שמעון רואימי אסר עליהם ליצור קשר עם התובעת או להתייעץ איתה, אלא שבמהלך חקירתה הנגדית, הגב' ביטון אישרה, כי טענה זו בתצהיר עדות ראשית נוגעת לתקופה שלאחר הסכסוך, עת התובעת כבר לא נמצאת בגן (ראו, פרוטוקול, עמוד 6, שורות 18-20). בנוסף, במהלך חקירתה הנגדית ציינה הגב' ביטון, כי לא ידעה מה הנסיבות שבגינן הפסיקה התובעת להגיע לגן (פרוטוקול, עמוד 5 שורה 31-36). העדה ציינה, כי אינה יודעת ולא דיברה עם התובעת וכי אינן חברות, כך שאין לה כל ידיעה מה הסיבות שהביאו אותה להפסיק לעבוד בגן.
הגב' מלכה אוחיון ציינה בחקירתה הנגדית, כי מרגע שהתובעת יצאה לחופשת לידה, למעט פרק הזמן שהנתבעת ובעלה יצאו לחו"ל, התובעת לא היתה בפעוטון. הגב' אוחיון הוסיפה, כי היא עצמה לא הייתה במיטבה ולדבריה "פעם באתי ופעם לא אז לא יודעת מה שהיה שם".
בנוסף לעדות המסויגת של שתי העדות, כמפורט לעיל, מהחקירה הנגדית עלה, כי הן הגב' ביטון והן הגב' אוחיון סיימו את עבודתן בפעוטון בצורה לא מיטבית, שבסופו של דבר מצאה את דרכה לבירור בערכאות משפטיות, כנגד הנתבעת.
יצוין, כי בכתב התביעה נטען, כי ביום 3.4.2016 סיימה התובעת את חופשת הלידה וחזרה לעבודה בפעוטון וכי אז גילתה כי בתקופת היעדרותה הפכה הנתבעת את עורה והחליטה יחד עם בעלה למדר אותה מכל נושא ניהול הפעוטון והוצאותיו ולעשות בפעוטון ובכספים שמתקבלים מהורי הילדים כבשלהם (סעיפים 21-22 לכתב התביעה. ראו גם, סעיף 14-15 לתצהיר עדות ראשית של התובעת). אלא, שבחקירה הנגדית של התובעת עלה, כי הסכסוך בינה לבין הנתבעת החל קצת לפני חופשת הלידה שהחלה ביום 23.11.2015. התובעת ציינה, כי היו חיכוכים ביניהם בעניין החזקת הארנק המשותף, וכן כי היו גם חיכוכים באופן פרטי בתור חברות לחיים וגם בתור שותפות לגן. התובעת אישרה, כי כבר עת יצאה לחופשת לידה היתה " הרגשה לא טובה או משהו לא בסדר באוויר" (ראו, פרוטוקול, עמוד 11).
בנוסף לכך, התובעת טענה, כי ביום 3.4.16, עם סיום חופשת הלידה, חזרה לעבודה בפעוטון. בשלב מסוים, יצאה מהפעוטון למספר דקות וכשביקשה לחזור לא יכלה להיכנס כי החליפו את הצילנדר על מנת למנוע את כניסתה לפעוטון. בחקירתה הנגדית, התובעת העידה, כי בסופו של דבר הגב' אוחיון פתחה לה את הדלת (פרוטוקול, עמוד 12 שורות 10-13) וכשנכנסה ראתה, כי המפתח של הנתבעת נמצא בשער. התובעת הוסיפה, כי נכנסה לחדרים הפנימיים, הלכה אחרי הגב' מלכה אוחיון ושאלה אם היא יודעת על החלפת המנעול אך זו לא ענתה. התובעת הפצירה בה לענות לה ואז שמעון צעק לעבר הגב' אוחיון "אמרתי לך לא לדבר איתה". התובעת ציינה, כי באותו רגע יצאה החוצה בסערה ודיברה עם בן זוגה, אביה ועורך דין שהיה לה, להתייעץ מה לעשות (ראו, פרוטוקול, עמוד 12).
מנגד, הגב' אוחיון נשאלה מי פתח את הדלת כדי שהתובעת תוכל להיכנס ועל כך השיבה, כי "יכול להיות שאני פתחתי, לא זוכרת כבר מה שהיה שם. נראה לי שהיא הלכה לא יודעת. לא, נראה לי שלא פתחנו לה בכלל היא לא נכנסה לגן אחרי זה". (ראו, פרוטוקול, עמוד 8 שורות 12-14). בנוסף, הגב' אוחיון ציינה, כי באותו יום התובעת לא באה לעבוד בפעוטון אלא באה לבקר ולא היה לה מפתח וכי היא לא נכנסה (שם, עמוד 7). למיותר לציין, כי בתצהיר עדות ראשית של הגב' אוחיון וכן בחקירתה הנגדית אין זכר לטענה, כי התובעת נכנסה לחדרים הפנימיים וכי שמעון צעק לעברה לא לדבר עם התובעת.
זאת ועוד. בחקירתה הנגדית התובעת ציינה, כי צילמה באמצעות הטלפון הנייד שלה שהיא לא מצליחה לפתוח את השער תוך כדי שמר רואימי נעמד מאחוריה כל הזמן הזה וכן כי צילמה אותו בתגובה לכך שצילם אותה בתוך הגן. התובעת לא ידעה להסביר מדוע לא הגישה את הסרטונים האמורים לתיק בית המשפט וטענה, כי "אני לא חושבת שהייתי צריכה להגיש אני מאמינה במה שעברתי באותו היום ולא צריכה להוכיח את זה ברמה של הסרטונים" (ראו, פרוטוקול, עמוד 12).
התובעת מסרה בעדותה, כי בעקבות האירוע של החלפת מנעול הדלת לא הגיעה לפעוטון ולקחה שבוע שלם "לנקות את הראש". התובעת ציינה, כי אף אחד לא אמר לה ללכת הביתה והיא נשארה בבית על דעת עצמה (פרוטוקול, עמוד 14 שורות 1-5). התובעת הוסיפה, כי פנתה באותה תקופה לעורך דין לבדוק את פירוק השותפות.
מחד, התובעת טענה כי בשל האירוע עזבה את הפעוטון בסערה וכי לקחה שבוע לנקות את הראש. מנגד, מעיון בהתכתבות טקסט בינה לבין הנתבעת מאותו יום עולה, כי לא כך הם פני הדברים. לתצהיר הנתבעת צורפו העתק הודעות טקסט בין התובעת לנתבעת. מעיון בהודעות ניתן לראות, כי התובעת לא העלתה בפני הנתבעת כל טענה או כל פניה לגבי העובדה שהיא מרגישה לא נוח בפעוטון או שלא מאפשרים לה לחזור לעבודה בפעוטון אלא ההיפך, ניתן לראות בהודעות, כי התובעת מעדכנת את הנתבעת שלא ישנה טוב בלילה עם התינוקת ולכן לא תגיע לגן באותו היום. בהודעה אחרת ציינה, כי תגיע באיחור ובסופו של דבר לא הגיעה כלל. במקום אחר ציינה, כי תגיע רק בשביל לחתום על שיקים ולא תישאר לעבוד בגן באותו יום. התכתבות כאמור אינה עולה בקנה אחד עם הטענה, כי הנתבעת מנסה לנשל אותה ממפעל חייה ולהוציאה מהשותפות.
התובעת ניסתה להסביר זאת בכך שעשתה הפרדה מוחלטת בין מה שקרה בגן עם שמעון לבין השותפות עם הנתבעת (ראו, פרוטוקול, עמוד 13). ההסבר שניתן על ידי התובעת לעניין זה אינו מתיישב עם השכל הישר ואינו עולה בקנה אחד עם יתר טענות התובעת ובעיקר עם הטענה, כי חשה שהנתבעת ובעלה החליטו להוציאה מניהול הפעוטון. להשלמת התמונה יצוין, כי מההתכתבות בהודעות טקסט עולה, כי ביום 15.4.2016 (11 ימים לאחר האירוע הנטען) כתבה התובעת שהיא חושבת שצריך לשבת אצל סאחורי (רואה חשבון של הפעוטון) כדי לסכם את הפירוט. התובעת הודתה, כי בשלב זה כבר היה ברור ששתיהן מפרקות את השותפות ביניהן (ראו, שם עמוד 14).
מהאמור לעיל עולה, כי התובעת לא הרימה את נטל ההוכחה המוטל עליה להוכחת טענותיה, שהנתבעת ובעלה לא אפשרו לה לחזור לעבודה. טענותיה של התובעת נסתרו הן בעדותה עצמה והן על ידי העדות מטעמה. מהעדויות שנשמעו בתיק ומהמסמכים השונים שהוגשו עולה, כי התובעת החליטה על דעת עצמה ומשיקוליה להפסיק את השותפות עם הנתבעת ולצאת לדרך עצמאית וחדשה.
לאחר סיום חקירתה של הנתבעת ובן זוגה, מר שמעון רואימי, הצדדים הגיעו להסכמה דיונית, לפיה יפנו במשותף לרו"ח סאחורי, אשר שימש כרואה חשבון של הפעוטון, לצורך עריכת התחשבנות סופית בין הצדדים, בהתאם להודעה מוסכמת על שני הצדדים. סוכם, כי לאחר הגשת ההתחשבנות על ידי רו"ח סאחורי, תעמוד זכות לכל צד להגיש שאלות הבהרה. עוד נקבע וסוכם בין הצדדים, כי בכפוף לשאלות ההבהרה, ההתחשבנות שתוצג על ידי רו"ח סאחורי תהיה סופית ותביא לסילוק סופי של כל המחלוקות במישור החשבונאי. התובעת שמרה על זכותה לעתור לפיצוי בגין עגמת נפש והוצאות משפט. הנתבעת שמרה על זכותה לעתור להוצאות משפט. הסכמות הצדדים קיבלו תוקף של החלטה (ראו, פרוטוקול הדיון מיום 9.1.2019).
בעקבות כך, הצדדים הגישו הודעה מוסכמת ובה נוסחה המשימה אשר תוטל על רו"ח סאחורי. גם הודעה זו קיבלה תוקף של החלטה והצדדים התבקשו לפנות לרו"ח סאחורי בהתאם (ראו, החלטה מיום 16.1.2019 במסגרת הליך מספר 20).
בעקבות האמור, רו"ח סאחורי הגיש את התחשיב מטעמו אשר סומן מ/1.
חלף הגשת שאלות הבהרה, התובעת ביקשה לחקור את המומחה, רו"ח סאחורי, בחקירה נגדית. על מנת לא לפגוע בזכותה של התובעת וליתן לה את יומה בבית המשפט, נעתרתי לבקשה.
לאחר עיון בתחשיב רו"ח סאחורי ולאחר שמיעת חקירתו הנגדית על ידי שני הצדדים, הגעתי למסקנה, כי התחשיב שנערך והוגש על ידי רו"ח סאחורי לא נסתר ולא הופרך ואני מחליט לקבלו ולאמצו, בכפוף להערה אחת שתפורט להלן.
זאת לציין, כי התובעת בסיכומיה ביקשה לטעון, כי רו"ח סאחורי הסתמך בתחשיב שערך בדו"חות רווח והפסד של הפעוטון, אשר אינם משקפים את ההכנסות וההוצאות בפועל. התובעת טענה לחוסרים כספיים שקיימים בדוחות הכספיים וכן לזיוף חתימות על גבי שיקים. אלא, שטענות אלו נטענו על ידי התובעת באופן סתמי, ללא כל אסמכתאות לתמיכה באותן טענות. התובעת טענה לזיוף חתימתה על גבי אחד השיקים של הפעוטון אך מנגד לא הגישה תלונה במשטרה, לא הגישה חוות דעת מומחה בתחום הגרפולוגיה, ומעיון במסמכים השונים שהוגשו בתיק עולה, כי התובעת לא פנתה אל הנתבעת בעניין הטענה לזיוף, למעט במסגרת כתב התביעה. כך גם לעניין טענת התובעת, כי אחת ההמחאות על סך של 10,000 ₪ עליה חתמה התובעת והמיועדת לאחד הספקים של הפעוטון הופקד לחשבונה הפרטי של הנתבעת, לא הובאה כל אסמכתא המצביעה ולו על חשד כאמור. התובעת אף טענה, כי בזמן היעדרותה עקב חופשת לידה, הנתבעת פנתה להורים כי התובעת לא נמצאת ולא שייכת יותר לפעוטון וכי היא המנהלת היחידה של הפעוטון. התובעת לא מצאה לנכון לזמן מי מאותם הורים כדי לתמוך בטענתה כאמור.
בנוסף לכך, התובעת בסיכומיה ביקשה להציג תחשיב חלופי המבוסס כביכול על כך שבפעוטון היו 20 ילדים. מלבד העובדה, כי המדובר בתחשיב תיאורטי שאינו מבוסס על המסמכים והדוחות הרלוונטיים של הפעוטון, שכאמור לעיל אין שום אינדיקציה או עילה לא להסתמך עליהם, אף הטענה, כי בפעוטון היו 20 ילדים, לא הוכחה ברמה הנדרשת במשפט אזרחי. הגב' אוחיון מלכה ציינה, כי מספר הילדים בפעוטון היה משתנה (פרוטוקול, עמוד 9). התובעת העידה, כי חלק מההורים החליטו לעזוב את הפעוטון בעקבות המקרה בו הנתבעת טסה לחו"ל ולא עדכנה אותם עד הרגע האחרון (בחודש פברואר 2016) ואף תיארה את הפעוטון באותה תקופה כ"פצוע" ו- "קורס" (פרוטוקול, עמודים 18-19). הנתבעת נחקרה בעניין זה והסבירה, אף אחד מההורים לא חתום על חוזה לשנה מראש וכי הם רשאים להיכנס ולצאת מתי שהם רוצים במהלך השנה. הנתבעת העידה, כי מספר הילדים משתנה במהלך השנה וזה נע בין 17-19 ותמיד המספר בירידה (פרוטוקול, עמוד 24).
בהקשר זה, אין בידי לקבל את טענת התובעת, כי הימנעות הנתבעת מהצגת מסמכי הבנק אמורה להיזקף לחובתה. התובעת היתה בעלים משותף של חשבון הבנק ולא הוצג כי פנתה לבנק לקבלת העתק ממסמכי הבנק אך פנייתה סורבה. בנוסף, נטל ההוכחה מוטל על התובעת בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה". היה על התובעת לעתור לקבלת העתק מסמכי הבנק במסגרת ההליכים המקדמיים ולהגישם לתיק בית המשפט מטעמה. משלא עשתה כן, הימנעות מהצגת מסמכי הבנק נזקפת לחובת התובעת.
רו"ח סאחורי ביסס את התחשיב שערך על מסמכי הנהלת החשבונות של הפעוטון. התובעת לא העלתה כל אינדיקציה המראה, כי מסמכי הנהלת החשבונות של הפעוטון ודו"חות רווח והפסד של הפעוטון אינם אמינים ואינם משקפים את ההתנהלות הכספית ומשכך אין מקום להסתמך עליהם.
ככל שהתובעת ביקשה לטעון, כי מסמכי הפעוטון אינם משקפים נכונה את ההתנהלות הכספית של הפעוטון, היה עליה להוכיח זאת ברמה הנדרשת במשפט אזרחי. בהקשר זה, היה על התובעת לפעול לבירור טענותיה במהלך ההליך המשפטי ובכלל זה בהליך של גילוי מסמכים ולא לאחר סיום הבאת הראיות וחקירת העדים. לא ניתן לרפא פגם, שעניינו העדר הגשת ראיות או מסמכים במסגרת ההליך , על ידי הטלת ספק או ערעור על נתונים מספריים וטכניים שמופיעים בדוח רווח והפסד של הפעוטון.
זאת לציין, כי בהתאם להודעה המשותפת של הצדדים, "הוצאות השותפות כוללות כל הוצאה שנרשמה בדוח רווח והפסד לרבות שכר של עובדים". אילו רצתה התובעת להתנגד לנוסח האמור או לחלוק על התייחסות הדוח היה עליה לעשות זאת במסגרת ההסכמות אליהם הגיעו הצדדים בהגשת הודעה מוסכמת לבית המשפט ולא לאחר מכן.
ככל שהתובעת טוענת, כי יש לנכות סכומים שכביכול נמשכו על ידי הנתבעת ולא מופיעים בדוח רווח והפסד, היה עליה להציג אסמכתא או כל ראיה אחרת להוכחת כל סכום שנלקח על ידי הנתבעת ושלא מופיע בדוח רווח והפסד. התובעת לא עשתה כן וגם לא העבירה לעיונו של רו"ח סאחורי כל מסמך אליו רצתה, כי יתייחס לצורך עריכת הדוח.
כאן המקום להזכיר ולהדגיש, כי במסגרת ההסכמה הדיונית, הצדדים הסכימו, כי ההתחשבנות שתוצג על ידי רו"ח סאחורי תהיה סופית ותביא לסילוק סופי של כל המחלוקות במישור החשבונאי, בכפוף לזכות להציג שאלות הבהרה.
כאמור, רו"ח סאחורי ערך תחשיב בהתאם להודעה המוסכמת של הצדדים ובהסתמך על הדוחות הכספיים ומסמכי הנהלת חשבונות של הפעוטון. במסגרת התחשיב, נמצא כי חלקה של התובעת עומד על סך יתרת חובה של 4,700.50 ₪. אלא, שבמסגרת התחשיב, רו"ח סאחורי ציין, כי בתקופת חופשת הלידה של התובעת יש לזקוף לשכרה של הנתבעת תוספת שכר בסך כולל של 22,000 ₪ בגין מלוא התקופה (11 שבועות). רו"ח סאחורי ציין, כי בזמן חופשת לידה יש לזקוף שכר ראוי ולתגמל בהתאם את מי שהחליף את התובעת בתפקיד ובמקרה דנן הנתבעת מילאה את תפקידה של התובעת.
אין בידי לקבל את קביעת רו"ח סאחורי בהקשר זה. ראשית, השאלה מי החליף את התובעת בתקופת חופשת הלידה והאם בעקבות היעדרות התובעת הוטלה על הנתבעת עבודה נוספת ואחריות מוגברת, הינן שאלות עובדתיות החורגות ממסגרת תפקידו של המומחה, רו"ח סאחורי. שנית, במקרה דנן הוכח, כי בתקופת היעדרותה של התובעת, בעקבות חופשת הלידה, הועסקה בפעוטון עובדת אחרת במקומה (ראו, סעיף 31 לתצהיר הנתבעת וכן פרוטוקול הדיון עמוד 29). שלישית, אף אם הייתי מוכן לקבל את האמירה העקרונית, כי ככלל, יש מקום לתשלום תוספת שכר לשותפה עבור התקופה בה עבדה ביתר לאור היעדרותה של שותפה אחרת, שהינו בבחינת תשלום עבור אחריות מוגברת ועבודה נוספת אותה נאלצה השותפה לעבוד, אמירה כאמור חורגת מהסכמת הצדדים, כפי שבאה לידי ביטוי בהודעתם המשותפת, לפיה זה לזקוף שכר ראוי לכל אחת מהשותפות בסך של 6,000 ₪ לחודש עבור כל חודש בו עבדה בפועל. זו הסכמת הצדדים והסכמות דיוניות שקיבלו תוקף של החלטה, יש לכבד.
לאור האמור, במסגרת תחשיב רו"ח סאחורי יש לבטל את זקיפת השכר הנוסף לנתבעת בסך של 22,000 ₪. משכך, זקיפת השכר לנתבעת יעמוד על סכום של 54,000 ₪ בלבד (ולא 76,000 ₪).
בעקבות התיקון האמור, יוצא מהתחשיב, כי יתרת חלקה של התובעת עומד על סך של 6,000 ₪.
כפי שצוין לעיל, הצדדים הסכימו של התחשיב של רו"ח סאחורי יהיה סופי ויביא לסילוק כל המחלוקות ביניהם במישור החשבונאי. התובעת שמרה על זכותה לעתור לפיצוי בגין עגמת נפש והוצאות משפט והנתבעת שמרה על זכותה לעתור להוצאות משפט.
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ובשים לב למסקנותיי לעניין התנהלות הצדדים שהביאה למחלוקות ביניהם מצאתי, כי אין מקום לפסוק לתובעת פיצוי בגין עגמת נפש.
בנוסף לכך, בשים לב להתנהלות הצדדים במסגרת ההליך ובשים לב לתוצאה הסופית של פסק הדין, ומנגד בשים לב לעובדה, כי כתב התביעה המקורי הוגש על סכום של 381,948 ₪, מצאתי כי אין מקום לפסוק הוצאות למי מן הצדדים. כל צד יישא בהוצאותיו.
התובעת ביקשה להורות על החזר אגרה יחסי של האגרה הראשונה והשנייה לאור הורדת מרכיב המוניטין. לאחר בחינת טענות הצדדים, מצאתי להיעתר לבקשה וזאת נוכח העובדה, כי התובעת ויתרה על מרכיב זה טרם תחילת הליך שמיעת ראיות הצדדים ובכך חסכה את הצורך להביא ראיות בכל הקשור לרכיב זה.
סוף דבר
לאור כל האמור לעיל, הגעתי למסקנה, כי דין התביעה להתקבל חלקית.
אני מורה לנתבעת לשלם לתובעת סך של 6,000 ₪ בתוספת ריבית והצמדה כחוק מיום הגשת התביעה (30.6.2016) ועד למועד התשלום בפועל.
בנסיבות העניין וכאמור לעיל, אין צו להוצאות. כל צד יישא בהוצאותיו.
כמו כן, אני מורה על החזר אגרה יחסי של האגרה הראשונה והשנייה לאור הורדת מרכיב המוניטין, אשר עמד על סך של 254,739 ₪. סכום האגרה יחושב לפי סכום תביעה של 127,209 ₪. יתרת האגרה ששולמה תוחזר לידי התובעת באמצעות בא כוחה.

המזכירות תעביר לב"כ הצדדים
זכות ערעור כחוק
ניתנה היום, י"א תשרי תשפ"א, 29 ספטמבר 2020, בהעדר הצדדים.