הדפסה

בית משפט השלום בעפולה ת"א 59939-03-15

בקשה מס' 2

בפני
כבוד ה שופטת שאדן נאשף-אבו אחמד

המבקשת

מכון התערובת נהלל בע"מ

נגד

המשיבים

  1. אבו עלו שיווק ומסחר בע"מ
  2. אבו עלו לשיווק מזון בעלי חיים בע"מ
  3. ח'אלד אגבאריה

החלטה בבקשה להפקדת ערובה

פתח דבר
לפניי בקשת הנתבעת (להלן: "המבקשת") להורות על חיוב התובעים (להלן: "המשיבים") בהפקדת ערובה כספית בסכום של 150,000 ₪ להבטחת הוצאות המבקשת בהליך דנן , וזאת מכוח הסמכות הנתונה לבית המשפט על-פי סעיף 353א לחוק החברות, תשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות") וכן מכוח תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות").
עסקינן בתביעה כספית ע"ס מיליון ₪, שעניינה הפרת הסכם בלעדיות לשיווק תוצרת מזון בעלי חיים (תערובת) והנזקים שנגרמו למשיבים בדמות תביעות עתידיות מצד לקוחותיהם, לאחר שגילו ה משיבים, לטענתם, כי המבקשת הטעתה אותם בשקילת התערובת, בניגוד למוצהר ולמתחייב על ידה משך תקופת ההתקשרות החוזית ביניהם . כן עתרו המשיבים לקבלת פיצוי בגין הפגיעה במוניטין של החברות-המשיבות 1-2 ואובדן הכנסה בעקבות הפרת הסכם הבלעדיות והפחתת השקילה כאמור.
מאז הגשת התביעה בחודש מרץ 2015 עוכבו ההליכים בתיק דנן נוכח פתיחת הליכי פש"ר ומתן צווי כינוס נגד המשיבים 2 ו-3. משהודיעו המשיבים 2-3 על מתן אישור סופי במסגרת תיק פש"ר שמספרו 37835-06-15 (מחוזי חיפה), ולפיו הם רשאים להמשיך את ניהול התביעה שבפניי, כאמור בהחלטת כבוד השופטת ב. טאובר מיום 27.06.16, נדרשת אני עתה להכריע בבקשה להפקדת ערובה לאחר שהונחו בפניי טענות הצדדים (החלטה בתיק פר"ק 37835-06-15 מיום 27.6.16; החלטה בתיק פש"ר 18828-06-15 מיום 6.6.16 ).
טענות הצדדים
המבקשת טוענת, כי המשיבות 1 ו-2 הינן חברות בערבון מוגבל, המצויות בקשיים פיננסיים ניכרים, אינן פעילות ושרויות בחובות עצומים. המשיב 3, בעל המניות והמנהל של ה משיבות 1-2, אף הוא נמצא במצב כלכלי קשה וחב למבקשת סכומים נכבדים בהיקף של מעל 3 מיליון ₪ ואינו עומד בהתחייבויותיו לסילוק חובו האמור. בנסיבות אלה, קיים חשש כבד וממשי שהמבקשת לא תצליח להיפרע מהמשיבים הוצאות המשפט, במידה ותביעתם נגדה תידחה.
לביסוס הנטען בבקשה , הפנתה המבקשת לסעיפי כתב התביעה, בהם ת ואר המצב הכלכלי הקשה של המשיבים, וכן לאמור בתצהירו של המשיב 3 התומך בבקשת רשות להתגונן, שהוגשה במסגרת תביעה קודמת שהתנהלה בין הצדדים, ככל שהוא מתייחס למצב הכלכלי הקשה (ת"א 53097-07-14 מכון תערובת נהלל בע"מ נ' אבו עלו לשיווק מזון ואח') והמהווה, לשיטת המבקשת, הודאה וראיה חותכות באשר למצבן הכלכלי הקשה של המשיבות 1-2, וכן מעצם אי-תשלום אגרת רשם החברות, כפי שעולה מתדפיסי הרשם שהוגשו בתמיכה לבקשה דנן.
עוד הצביעה המבקשת בבקשה על הרציונל העומד מאחורי סעיף 353א לחוק החברות, לרבות החזקה המעוגנת בו ולפיה חברה מוגבלת שהגישה תביעה מחויבת בהפקדת ערובה להבטחת תשלום הוצאות הנתבע, כאשר הנטל לסתירת החזקה מוטל , כל כולו, על כתפי החברה-התובעת. נטען כי המשיבות 1-2 לא הוכיחו התקיימות החלופה הראשונה הסדורה בחוק, ולפיה ה ן תוכלנה לשלם את הוצאות ה מבקשת. יתרה מכך, בחינת החלופה השנייה שבחוק העוסקת בסיכויי הצלחת התביעה, תום הלב של המשיבים, היקף ההתדיינות ושיקולים הנוגעים לאיזון בין זכויות הצדדים, מובילים למסקנה כי מדובר בתביעת סרק שהוגשה על רקע מצבם הכלכלי הקשה של ה משיבים ומהווה משקל נגד לתביעה קודמת שהוגשה על ידי המבקשת (הנתבעת כאן), שבמסגרתה ניתן פס"ד המחייב בתשלום חוב כספי בסך 3.3 מיליון ₪. לגישת המבקשת, סיכויי התביעה קלושים הם, שכן עילת התביעה המבוססת על הנזק הנטען שנגרם למשיבים בגין תביעות עתידיות של לקוחות דחוקה היא, בהינתן הע דר הוכחה לתביעות אלה; שתי עילות התביעה הנוספות בדבר נזק למוניטין ואובדן הכנסה חלשות גם הן, נוכח גישת הפסיקה שמקבלת תביעות כגון דא במקרים נדירים ובודדים בלבד ; ואף טענתם של המשיבים לאובדן ההכנסה קלושה היא, בשים לב לקביעת בימ"ש המחוזי במסגרת ההליך הקודם ולפיה בדין לא סופקה הסחורה בשל החוב הרובץ לחובת המשיבות.
באשר לסכום הערובה, טוענת המבקשת כי בהינתן כל האמור ובשים לב לסכום התביעה וסיכוייה ראוי להעמיד את סכום הערבות ע"ס 150,000 ₪, המהווה 15% מסכום התביעה , ובהקשר זה הפנתה המבקשת לפסיקה רלוונטית המאששת גישתה זו.
מנגד, מתנגדים המשיבים לבקשה וטוענים כי דינה דחייה, מ ן הטעם שהיא לא נתמכה בתצהיר. לחלופין נטען, כי מדובר בבקשה המוגשת בחוסר תום לב. לטענתם, בהליך קודם שהתנהל בין הצדדים , אשר תולדתו בתביעה כספית שהגישה המבקשת נגדם המשיבים , הגיעו הצדדים להסכמה, בסיועו של ביהמ"ש המחוזי בנצרת, כי ימונה מומחה אשר יכריע במחלוקת בדבר גובה החוב, שלפי הנטען , חייבות ה משיבות 1-2 (הנתבעות שם) למבקשת. כן הוסכם, כי תישמר למשיבות 1-2 הזכות להגיש תובענה נפרדת כנגד המבקשת בגין כל אותן טענות שנטענו כלפיה במסגרת בקשת הרשות להתגונן, קרי העילות העומדות ביסוד התביעה הנוכחית , ואשר לא התבררו לגופן במסגרת ההליך הקודם. לטענת המשיבים, בבקשה הנוכחית יש משום הפרה להסכמות אלה, שזכו כאמור לאישור ביהמ"ש המחוזי בנצרת. עוד נטען כי סיכויי התביעה הנוכחית גבוהים הם, באשר עומדות למשיבים טענות כבדות משקל נגד המבקשת, שלא זכו כאמור לבירור והכרעה בגדר התביעה הקודמת.
עוד טוענים המשיבים, כי מצבן הכלכלי הקשה של המשיבות 1-2 נעוץ בהתנהגותה חסרת תום הלב של המבקשת כלפיהן, וכי התביעה הנוכחית הינה תולדה של התנהגות זו. לטענתם, המבקשת בעצמה פתחה הליכי פש"ר ופירוק נגד המשיבים במטרה לחסום אותם מהגשת התביעה דנן, חרף אישורה מכוח הסכמת הצדדים, שקיבלה כאמור תוקף של פס"ד. כן נטען, כי משהוגשה התביעה דנן על ידי המשיבות 1-2, שהינ ן חברות בע"מ, ו המשיב 3, שהוא אישיות משפטית נפרדת, הרי שאין תחולה להוראות סעיף 353א' לחוק החברות ועל המקרה דנן חל סעיף 519 לתק נות הקובע מבחנים שונים ואחרים מאלה שבחוק החברות.
דיון והכרעה
אחר עיון בטענות הצדדים ושקילת נסיבות המקרה בפניי, סבורה אני כי יש לצוות על המשיבות 1 ו-2 להפקיד ערובה להבטחת הוצאות המבקשת בסכום של 80,000 ₪ , ולהלן הטעמים לכך.
סעיף 353א לחוק החברות מגדיר מספר תנאים שבהתקיימם רשאי, אך לא חייב, בית המשפט להורות כי חברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע, במידה ויזכה בדין. התנאים הם כלהלן: (א) מדובר בחברה שאחריות בעלי המניות בה מוגבלת (ב) הדבר ייעשה לבקשת הנתבע; אלא אם כן - (ג) סבר בית המשפט שנסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה ; או - (ד) אם החברה הוכיחה שיש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע.
על כן, קיימות שתי חלופות שבהתקיימן בית המשפט לא יורה על הפקדת ערובה:
(א) אם החברה הוכיחה, כי יהיה לאל ידה לשלם את הוצאות הנתבע, אם יזכה בדין ;
(ב) אם בית המשפט סבור, כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה בהפקדת ערובה.
ייאמר כבר עתה, כי במקרה שלפנינו לא עמדו המשיבות 1-2 בנטל הוכחת התנאים הללו.
בענייננו, כאשר אני בוחנת את המצב הכלכלי של החברות-המשיבות 1-2, הרי שלא יכולה להיות מחלוקת כי מדובר בחברות מוגבלות שמצבן הכלכלי קשה , ונגד המשיבה 2 מתנהל תיק פירוק שמספרו 7835-06-15 (מחוזי חיפה) בגין חוב שנקבע בפסק הדין שניתן כאמור בתביעה הקודמת בסכום בלתי מבוטל העולה על 3 מ יליון ₪. נגד המשיבה 2 ניתן צו פירוק ביום 1.11.15 ותיק הפירוק נפתח נגדה בעקבות אי תשלום החוב הפסוק. מכאן, בחינת השלב הראשון - כאשר החברות לא הראו כל יכולת לתשלום הוצאות הנתבעת אם יזכו בדין, ולא הראו כי קיימים בידיהן נכסים לכיסוי ההוצאות, חרף חובת הראיה המוטלת עליהן בעניין זה, הרי שיש להטיל על ה משיבות 1-2 תשלום ערובה להבטחת הוצאות המבקשת.

יחד עם זאת, על פי המתווה הנורמטיבי העוסק בשאלת החיוב בערובה מכוח סעיף 353א לחוק החברות (רע"א 10376/07 ל.נ הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (11.2.09)), יש להוסיף ולבחון האם נסיבות העניין מצדיקות חיוב החבר ות בערובה, אם לאו , וזהו שלב הבדיקה השני. במוקד המחלוקת עומדת טענת ה משיבות 1-2, כי דרישת החיוב בערובה מהווה הפרה בוטה להסכמות אליהן הגיעו הצדדים בתביעה הקודמת ולהן נתן ביהמ"ש תוקף של פס"ד, ולפיהן תישמר זכותן של המשיבות להגיש התביעה הנוכחית המגלמת בתוכה את טענותיהן לעניין הפרת הסכם בלעדיות שהיה בין הצדדים, ביצוע שקילה תוך הטעיית ה משיבות וכן נזקים שונים בעקבות הפרות אלה.
בשלב זה, בית המשפט בוחן מספר שיקולים וביניהם : סיכויי ההליך, הזכויות החוקתיות (הנוגדות) של הצדדים, ההנחה שחיוב החברה להפקיד ערובה במקרה כזה (בו לא הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע) מבטא את הכלל והפטור הוא החריג. בענייננו, נמצא כי בעקבות אי מילוי אחר פסה"ד של ביהמ"ש המחוזי שניתן בגדר התובענה הקודמת שבין הצדדים , אשר מטיל על המשיבות - התובעות כאן חובת תשלום חוב פסוק בסך של 2,846,469 ₪ (קרן) ושכ"ט עו"ד בסך 250,000 ₪ (פס"ד של כבוד השופט אשר קולה מיום 24.3.15 במסגרת תא"ק 53097-07-14), פתחה המבקשת בהליכי פירוק נגד המשיבה 2 (תיק פר"ק 37835-06-15 מכון תערובת נהלל בע"מ נ' אבו עלו לשיווק מזון בעלי חיים בע"מ) ובמסגרתו ניתן צו פירוק כנגד המשיבה 2 ביום 1.11.15.
המשיבות- התובעות בהליך דנן לא הביאו ראיות כלשהן ביחס לחוסנן הכלכלי ויכולת הפירעון שלהן, כפי שלא הביאו ראיות להוכחת ביצוע תשלומים של החוב הפסוק האמור. עוד עולה כי המשיב 3, הבעלים של החברות, מצוי בהליך פשיטת רגל בו נקטה המבקשת ונגדו ניתן צו כינוס ביום 17.9.15 (פש"ר 18828-06-15 מכון תערובת נהלל בע"מ נ' ח'אלד אגבאריה).
במצב דברים זה, בו המשיב 3 מצוי בהליך פשיטת רגל בגין חוב כספי בלתי מבוטל, כמו גם המשיבה 2 שלחובתה ניתן צו פירוק, כאשר על פי דוחות רשם החברות האחרונה אינה משלמת את האגרה לרשם משך שנים, ובהעדר כל ראיות לאיתנות ן הכלכלית של החבר ות-המשיבות 1-2 או לחוסנן הכלכלי, יש לקבל את הבקשה לחיוב ה משיבות ת 1-2 בערובה לתשלום הוצאות המבקשת, כאשר העובדה שהליכי הפש"ר והפירוק ננקטו כנגדם על ידי המבקשת, תילקח בחשבון בשלב הבדיקה השלישי-והוא קביעת סכום הערובה ולא לעצם החיוב.
באשר לסיכויי התביעה, דומני כי הם אינם חד משמעיים, זאת בשים לב לשלב המקדמי בו מצוי ההליך דנן, כאשר לא שוכנעתי כי המקרה שבפניי הינו מקרה שבו סיכויי התביעה גבוהים במיוחד או קלושים מאוד באופן המטה את הכף ל כיוון דחיית הבקשה או קבלתה. אמנם, טענת הסכם הבלעדיות חרף נוסח ההסכם המצורף, אינה קלושה והיא ראויה לבירור משפטי ועובדתי, זאת בשים לב לאמור בחקירתו של עד הנתבעת, מר ניר וולמן, כפי שמצאה את ביטויה בפרוטוקול הדיון מיום 17.11.14, במסגרת תא"ק 53097-07-14 מכון תערובת נהלל בע"מ נ' אגבאריה (עמ' 7, ש' 21-28 ). ברם, שאלת הסכם הבלעדיות אינה מכרעת, מאחר ומדובר בתביעה בגין הפרת הסכם זה והפרות אחרות בעניין השקילה של הסחורה, ולרבות הנזקים הנטענים בעקבות הפרות אלה וגובהם, שראויה לבירור עובדתי ומשפטי מעמיקים.
באשר לשלב הבדיקה השלישי, הוא שלב גובה הערובה הנדרשת, סבורה אני כי הפקדת ערובה בסך 80,000 ₪ מהווה סכום מידיתי בנסיבות העניין ומאזן נכונה את שלל השיקולים הרלוונטיים, כגון הזכויות החוקתיות של זכות הגישה לערכאות והזכות לקניין.
כשיקול נוסף, הבאתי בחשבון כי טענת המשיבים ולפיה המצב הכלכלי בהם הם שרויים היום נגרם כתוצאה מהתנהגותה של המבקשת, אינה טענת סרק. ברע"א 10905/07 הנ"ל, מנה השופט גרוניס מספר שיקולים, לבחינת השאלה האם נסיבות העניין אינן מחייבות את החברה בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע וקבע כי:

"במסגרת הפעלת שיקול דעתו עליו ליתן דעתו לשיקולים שונים, ובכלל זה לשאלות האם הוגשה התובענה בתום לב ומה סיכוייה, האם הוגשה הבקשה לערובה רק כדי למנוע תביעה אמיתית של החברה וכן האם מצבה הכספי הרעוע של החברה התובעת נגרם על ידי התנהגות הנתבע".
במקרה הנוכחי, עולה כי הליכי פשיטת הרגל והפירוק ננקטו על ידי המבקשת לאחר זכייתה בהליך קודם שהגישה נגד התובעים כאן, כאשר זכייתה באותו הליך היה מכוח הסכמה אליה הגיעו הצדדים, ואי פירעון החוב תוך המועד הנקוב בפסה"ד החלוט הביא לנקיטתה בהליכי פשיטת רגל ופירוק כ נגד המשיבים. חרף האמור, כבר במעמד ניהול התביעה הקודמת עמדו למשיבים טענות בגין הפרת הסכם וגרימת נזקים שונים, שביהמ"ש בהליך הקודם ובהסכמת הצדדים, מצא שהן ראויות לבירור בתביעה נפרדת שתותר הגשתה חרף החיוב בתשלום שנפסק. זהו מקרה מובהק בו ניתן לומ ר, כי טענת המ שיבים, לפיה מצב ם הכלכלי של החברות כיום נגרם על ידי התנהגות ה מבקשת, הינה שיקול שראוי להביאו בחשבון בעת בחינת סכום ההפקדה הראוי וההולם את נסיבות העניין שלפנינו.
באשר למשיב מס' 3, חיובו בהפקדת ערובה נעשה מכוחה של תקנה 519(א) לתקנות הקובעת, כי ביהמ"ש רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע ובהעדר חזקה בדומה לסעיף 353א לחוק החברות, נטל ההוכחה לצורך בהפקדת ערובה מוטל על כתפי המבקשת. אמנם, המשיב 3 מצוי בהליך פשיטת רגל, המעיד על מצב כלכלי קשה. ברם, מול נתון זה עומד השיקול בדבר הפגיעה המשמעותית במימוש הזכות לגישה לערכאות ו כן השיקול, שלפיו המבקשת היא זו שגרמה לתובע ים להיות במצב הכלכלי בו הן נתונות כיום אגב נקיטת הליכי כינוס ופירוק (רע"א 10905/07 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' מרדכי זיסר (13.07.08)). משכך, לאחר איזון ראוי בין שלל השיקולים, איני מחייבת את המשיב מס' 3 בהפקדת ערובה.

סוף דבר
אני נעתרת לבקשה חלקית ומורה למשיבות מס' 1-2 להפקיד בקופת ביהמ"ש סך של 80,000 ₪, בערבות בנקאית או במזומן להבטחת הוצאות המבקשת בתביעה דנן . ההפקדה תהיה תוך 30 יום מיום קבלת ההחלטה והיא תהווה תנאי להמשך ניהול ההליך הנוכחי.
ימי הפגרה יבואו במניין הימים.
ככל שלא יופקד הסכום האמור במועד שנקבע לעיל, אורה על דחיית תביעתן של המשיבות 1-2.
התיק לעיוני ביום 10.09.16 .
המזכירות תמציא העתק מההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, כ"ט תמוז תשע"ו, 04 אוגוסט 2016, בהעדר הצדדים.