הדפסה

בית משפט השלום בעפולה ת"א 59275-06-15

בפני
כבוד ה שופטת יפעת מישורי

תובעת

שלום צמח - הדרי איכות בע"מ ח.פ 514322163

נגד

נתבע
הושע חיניץ ת.ז XXXXXX373

פסק דין

מבוא וטענות הצדדים בתמצית:

לטענת התובעת, היא עוסקת במסחר סיטונאי של תוצרת חקלאית. הנתבע הינו חקלאי אשר התחייב לספק לתובעת 20 טון מנגו בשווי של 80,000 ₪ וכן להשיב לידיה את הסכום של 268,000 ₪. הסכם זה בין הצדדים נכרת ביום 9.11.2014. שעה שהנתבע לא עמד בהסכם הוגשה התובענה דנן, על סכום כולל של 348,000 ₪.

לטענת הנתבע, הוא מודה בקיומו של ההסכם מיום 9.11.2014. ברם, לשיטתו יש לערוך התחשבנות כוללת בית הצדדים, שכן ההסכם אינו ממצה את סך היחסים הכלכליים בין הצדדים. כך טוען התובע כי קיימת חשבונית מיום 7.10.2013 על סך של 200,000 ₪ ואשר לא שולמה עד כתיבת שורות אלו על ידי התובעת. עוד טוען הנתבע להסכם שותפות בין הצדדים לפיו, הנתבעת התחייבה לרכוש את כל כמות המנגו אשר גידל הנתבע בשנת 2014 וכן התחייבה לשאת במחצית מעלויות הגידול בקיץ של אותה השנה. ברם, בשל אירועי צוק איתן ביולי 2014, צנחו מחירי המנגו ואז הודיעה התובעת כי היא פורשת מההסכם. משכך, נגרמו לנתבע נזקים שונים: (א) 70 טון מנגו שלא נקטף בשווי כולל של 175,000 ₪; (ב) 14 טון מנגו אשר נקטף והוכן למשלוח אך בשל פרישת התובעת לא נשלח בשווי של 32,000 ₪; (ג) 4 טון מנגו שנמסרו לתובעת ולא התקבלה תמורה בגינם בשווי של 16,000 ₪; (ד) אובדן רווחים בשווי של 186,599 ₪. מכאן כי התובעת חייבת לנתבע סכום מצטבר של 619,599 ₪. באשר לטענת התובעת בעניין שווי 20 טון מנגו בסכום של 80,000 ₪, טוען התובע כי שווי ק"ג מנגו עומד על 2 ₪ ולכן סך השווי המקסימאלי הינו 40,000 ₪ ולא כפי שנטען על ידי התובעת.

בדיון הוכחות שהתקיים העיד מטעם התובעת מר שלום צמח, מטעם הנתבע העידו הנתבע וכן המומחה החקלאי מר יורם מירה. הצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה.

דיון:

לאחר שעיינתי הנני סבורה כי דין התביעה להתקבל. הוכח כי קיים הסכם בין הצדדים וכי אין מחלוקת לגבי קיומו או תוכנו. כן הוכח כי כל הטענות מצידו של הנתבע, אלו אשר עוסקות בחובה של התובעת כלפי הנתבע, רלבנטיות לעילות אשר נולדו טרם כריתת ההסכם בין הצדדים ויוזכר כי זה נכרת בנובמבר 2014, לאחר אירועי צוק איתן והשלכותיו הנטענות. זאת ועוד, הנתבע, לא עמד בנטל המוטל עליו בדין האזרחי כדי להוכיח את מלוא טענותיו בעניין התחשבנות כוללת ולרבות התחייבויות מצד מי מהצדדים כלפי משנהו. שעה שכך, יש לקבל גרסת התביעה העיקרית והכל כפי שיפורט להלן.

הסכם מיום 9.11.2014:

תוכן ההסכם: העתק ההסכם צורף לכתב התביעה וכן לתצהירו של מר שלום צמח. מעיון בהסכם זה עולה כי קיימת התחייבות ברורה, פשוטה ונהירה. על פיה: הנתבע התחייב לשלם לתובעת את הסכום של 268,000 ₪ וכן לספק 20 טון מנ גו. כן כולל ההסכם מועד אחרון לביצועו, מאי 2015 (מוצג ת/1 בנספחיו).

ראיות התביעה: מלבד ההסכם לעיל, הוגש תצהיר מטעם בעליה של התובעת, מר שלום צמח. בתצהירו ולאור טענות הנתבעת, מתייחס התובע לנסיבות כריתת ההסכם. לשיטתו, הצדדים ביצעו מספר עסקאות בעבר והוחלט על שניהם יחדיו כי בסבב המכירה הבא של המנגו, התובעת תקבל את כל הגידול החקלאי והצדדים יתחלקו בחלקים שווים ברווחים. כן כללה ההסכמה התחייבות התובעת לשאת בהוצאות הגידול. והנה, כאשר הגיע מועד השיווק, בא שלום צמח לנתבע וזה אמר לו כי הוא ה חליט לשווק את הגידול בעצמו ולמעשה כבר שיווק חלק ממנו. כן ביקש הנתבע כי התובעת תלווה לו 150,000 ₪ (ת/1 סע' 4 - 7). התובעת סירבה והצדדים נפגשו ביום 9.11.2014 לעריכת גמר חשבון. במועד זה הגיעו הצדדים להסכמות בדבר גובה החובות של הנתבע כלפי התובעת והכל כפי שמוצא ביטוי בהסכם לעיל (ת/1 סע' 10). בעדותו בבית המשפט, השיב כי מי שכתב את ההסכם בפועל הוא מנהל העבודה של התובעת, מר אורי נערי (פרוטוקול הדיון עמ' 5 - 6, ש' 32 - 36, ש' 1 - 6 בהתאמה). כן חזר מר צמח על גרסתו באשר לנסיבות כריתת ההסכם מיום 9.11.2014 והאירועים שקדמו לכך (שם, עמ' 7 - 8). יחד עם זאת, הוצגה בפני מר צמח כרטסת כ ספית של התובעת בעצמה, לפיה, הנתבע חייב רק את הסך של 50,000 ₪ לערך. מר צמח עומת עם עניין זה והשיב: "יש דברים שאני שילמתי עליו, קרטונים החשבוניות הגיעו עליי. קניתי לו משטחים שילמתי את כל זה מהחברה שלי. הקרטונים שהוא לקח מ- י.מ.א שנה שלמה זה לא הופיע בכרטסת" (שם, עמ' 9 ש' 1 - 4). כן נשאל התובע האם יש עוד חובות שלא הוצגו והשיב: "עשינו חשבון אני והוא, מה שהוא לקח משטחים מה שהוא לקח קרטונים. לא היה צריך נייר, ישבתי איתו הרבה פעמים והכל היה בסדר. לא חלמתי אף פעם שיקרה דבר כזה " (שם, עמ' 9 ש' 5 - 7). מר צמח נשאל אודות פעולות כספיות בכרטסת של התובעת, למשל לגבי החשבונית הנטענת בסך של 200,000 ₪ ואשר לא שולמה. לשיטתו, יש פעולות בכרטסת שהינן התחייבויות לשלם ואולם התובעת לא קיבלה את הסחורה ולכן גם אין תעודת משלוח אשר תוכיח זכאות הנתבע לכסף הנטען (שם, עמ' 4 - 5). עוד הראה מר צמח כי בעבר התובעת נתנה לנתבע מספר שיקים על סכום של 50,000 ₪ כל אחד (שם, עמ' 6 ש' 29 - 32) כאשר מדובר בסכום מצטבר של 250,000 ₪ בעבור גידול המנגו בעת שהיו שותפים.

ראיות ההגנה: בתצהירו של הנתבע (נ/1) טוען הוא כי על פי כרטסת הנהלת חשבונות של התובעת מיום 3.7.2016 (נ/1 סע' 5) , יתרת החוב של הנתבע הוא 50,250 ₪ (הכרטסת צורפה ל-נ/1 בנספח א). יודגש כבר כעת, נוכח טענה זו של הנתבע, כי מעיון בכרטסת הנטענת עולה כי החוב הוא 50,250 ₪ נכון לתנועה אחרונה מיום 1.9.2014, שעה שההסכם בין הצדדים הינו מנובמבר אותה השנה. קרי, מאוחר לתנועה הנטענת. באשר לנסיבות כריתת ההסכם, טוען הנתבע כי אכן הוסכם על שותפות בין הצדדים ובאופן המתואר על ידי התובעת וכי ביום 21.10.2013 חתמו הצדדים על הסכם בכתב בעניין זה (נ/1 סע' 14 ונספח ד'). יוער כי מעיון בהסכם הנטען נכתב כי התובעת נתנה על החשבון סך של 250,000 ₪. כן נטען כי ביולי 2014 פרץ מבצע צוק איתן שנמשך עד 26.8.2014. אז מחירי המנגו ירדו ולכן התובעת פרשה מההסכם בין הצדדים. אז מפרט הנתבע את סך הנזקים כפי שנגרמו לו ובסכום המתואר לעיל. בעדותו, אישר הנתבע את ההסכם מיום 9.11.2014, המאוחר לכל התנועות הנטענות בכרטסת, כן אישר את תוכנו (פרוטוקול הדיון עמ' 10 ש' 1 - 5). כאשר נשאל הנתבע האם הוא שילם את החוב של 268,000 ₪, הנתבע השיב כי אחרי תאריך ההסכם הוא העביר לתובעת סכום של 200,000 ₪ (שם, עמ' 10 ש' 6 - 27). לאחר מספר שאלות וכאשר נדרש הנתבע להוכיח מתי ואיך בוצע התשלום הנטען, התחמק והשיב לבסוף כי שילם את הסכום הנטען לפני ההסכם וכי לגבי הוכחה הוא יכול להביא את המסמכים ובמקום אחר הוא הפנה את האחריות למנהל החשבונות מטעמו ( שם, עמ' 10 ש' 21 - 23, ש' 25 ו- ש' 30). בהמשך עדותו, אישר הנתבע כי מכר סחורה לצד ג' וזאת עוד לפני מבצע צוק איתן (שם, עמ' 12 ש' 13 - 18) וכן אישר כי בגין התמורה שהוא קיבל ממכירת הסחורה לצדדי ג' הוא לא העביר את חלקה לתובעת (שם, עמ' 13, ש' 31 - 33).
הכרעה: לאחר שעיינתי ובחנתי טענות הצדדים , עולה כי יש הסכם מחייב בין הצדדים. הסכם זה קובע כי הנתבע חייב לתובעת סכום של 268,000 ₪ וכן 20 טון מנגו. הסכם זה נכרת בנובמבר 2014. לאחר מבצע צוק איתן, לאחר ההסכם בין הצדדים משנת 2013, לאחר התנועה האחרונה בכרטסת הכספית בין הצדדים מיום 1.9.2014. לעובדה אם ההסכם הוכנס לכרטסת ואם לאו, אם כדי לשנות מהעובדה כי הוא עומד ותקף עודנו. הסכם זה אינו שנוי במחלוקת, לא תוכנו ולא כריתתו. ויודגש, נוכח אופי טענותיו של הנתבע, לא הוכחה כל טענת מרמה, טענת עושק או כפייה. אין אף מקום לטענות מעין אלו. הצדדים ניהלו יחסים מסחריים תקופה מסוימת ובסופו של יום ערכו גמר חשבון. על כך אין חולק. ההסכם הינו פרי עריכת גמר החשבון, שנערך כחודשיים אחרי תום מבצע צוק איתן הנטען . זמן ר ב היה לשני הצדדים לכלכל צעדיהם ולערוך חישובים פנימיים, כל אחד בהנהלת החשבונות שלו הוא, לאחר מכן נפגשו הצדדים, בפגישה מתואמת ובנוכחות אדם נוסף. ההסכם לא נערך במחשכים ולא בלחץ זמנים. כעת, לאחר שהנתבע לא עמד בחלקו בהסכם הוא מעלה טענות הקשורות באירועים אשר קדמו להסכם בין הצדדים. אירועים אשר אין בהם כדי לשנות מהעובדה הפשוטה - הסכמים יש לכבד.

למען הסדר הטוב אציין כי שוכנעתי בתמונה המצטיירת ממכלול הראיות לפיה הצדדים הסכימו לערוך שותפות ביניהם וכי לאחר מכן הנתבע מכר סחורה מחוץ לשותפות ולא מסר לתובעת את חלקה במכירת הסחורה. נסיבות אלו קדמו לעריכת ההסכם. זאת ועוד, טענות הנתבע כאילו התובעת פרשה מההסכם נוכח מחירי המנגו הנמוכים, אינה הגיונית מהבחינה הכלכלית. לא ייתכן, כי מי שהשקיע מכיסו הפרטי מאות אלפי שקלים, על פי ההסכם משנת 2013, ינטוש את הספינה מבלי לקבל אפילו אגורה שחוקה אחת חזרה לכיסו. טענות אלו של הנתבע אינן עומדות במבחן ההיגיון הסביר. בעניין זה הנני מקבלת סיכומי התובעת במלואם (פרוטוקול הדיון, עמ' 20 ש' 6 - 14).

שווי המנגו בהסכם:

בהסכם בין הצדדים נכתב כי הנתבע יספק לתובעת מנגו בהיקף של 20 טון. התובעת הגישה טבלה של משרד החקלאות והכפר ובה מחירי מ נגו ממוצעים לתקופה הרלבנטית (ת/1 נספח אחרון). על פי ההסכם משנת 2014, על הנתבע לספק מנגו מתוך 3 סוגים: מאיה, קיט או פז. בכתב התביעה נטען כי שווי המנגו הנתבע הינו 80,000 ₪. הנתבע חלק על שווי זה של המנגו וטען כי הינו 40,000 ₪ לכל היותר. הנתבע הגיש לתיק בית המשפט חוות דעת של מר יורם מירה. לפיה שווי המנגו לפי הסוגים השונים הינו: (א) מאיה - 4 ₪ לק"ג; (ב) קיט - 1.5 ₪ לק"ג ו- (ג) פז - 4 ₪ לק"ג. הנה כי כן, למעשה גם לשיטת מומחה הנתבע, השווי המקסימאלי של הסחורה בהסכם הינו 80,000 ₪. לפי 20 טון מנגו מסוג מאיה או פז לפי 4 ₪ לק"ג. וזאת לפי שווי הסחורה נכון לתקופת עריכת ההסכם. אציין כי המחירים הנקובים במסמך מטעם התובעת גבוהים בהרבה ואולם אין הם עומדים מול חוות דעת המומחה הבקיא בתחום. מה גם שהם עולים על סכום התביעה. שעה שכך, אין מקום לשנות מסכום התביעה ויש להותיר את הסכום על סך כולל של 80,000 ₪ עבור 20 טון מנגו. אוסיף כי המומחה מטעם הנתבע העיד בדיון כי הסכום של 4 ₪ לק"ג מנגו היה מה שסוכם לטענת הנתבע בעצמו בהסכם משנת 2014 (פרוטוקול הדיון, עמ' 15 ש' 25 - 26). באשר לטענה כאילו יש לנכות מהסכום בעבור מנגו שנמסר לתובעת והוחזר על ידה, הרי שטענה זו רלבנטית גם היא למועד שמוקדם מההסכם מנובמבר 2014. האירועים הנטענים הינם מיולי 2014 וראו עדותו של הנתבע בעצמו (פרוטוקול הדיון עמ' 12 ש' 15 - 17).

טענות נוספות של הנתבע:

מנגו שלא נקטף: באשר לטענת הנתבע כאילו איבד 70 טון מנגו שנפלו ולא נקטפו בצוק איתן וכאילו נזק זה אירע בגלל התובעת, הרי שהוא בעצמו העיד בדיון כי המנגו לא נקטף וזאת ללא קשר לתובעת (שם, עמ' 13 ש' 8 - 12). זאת ועוד, הנתבע אף טען כי אין תיעוד לעניין זה כי הוא אינו רושם זאת בספרים (שם, עמ' 11 ש' 15 - 16). בהמשך נשאל האם מופיע פחת בדיווחים השנתיים לרשויות המס בגין המנגו שנפל ולא נקטף בצוק איתן, השיב הנתבע בחיוב. אז נשאל הנתבע מדוע הוא דיווח על פחת רק 63,378 ₪ ולא מאות אלפי ש"ח כפי שנטען על ידו והשיב: " זה מה שיש..." (שם, עמ' 11 ש' 17 - 22). למען הסדר הטוב יובהר כי אף אילו הנתבע שגה בהבנתו מהו המונח פחת בדיווחי המס ובין אם לאו, הנתבע לא עמד בנטל להוכיח איבוד של 70 טון מנגו שנפלו ולא נקטפו. מילא זה, אך הנתבע גם לא הוכיח כי המנגו לא נקטף בגלל התובעת וכאילו לה יש אשמה בעניין זה.

חשבונית על סך 200,000 ₪ : בכתב ההגנה נטען כאילו התובעת חייבת לנתבע סכום של 200,000 ₪ וזאת בגין חשבונית שלא שולמה. ברם, מעיון עולה כי חשבונית זו קודמת למועד עריכת ההסכם בין הצדדים. ההסכם אשר מהווה גמר חשבון סופי. החשבונית הינה מיום 7.10.2013 ואילו ההסכם הסופי נערך כשנה לאחר מכן, בנובמבר 2014. זאת ועוד, לאחר החשבונית הזו היה עוד הסכם בין הצדדים, הסכם השותפות מיום 21.10.2013, זה אשר הנתבע הגיש לבית המשפט ועושה בו שימוש לאורך כל התיק. על פי הסכם זה התובעת נתנה לנתבע, על החשבון, סכום של 250,000 ₪. כך שגם החשבונית הנטענת אינה רלבנטית. מה גם שהיא לא הוכחה, רוצה לומר לא הוצגו תעודות משלוח ו/או כל הוכחה כאילו סופקה סחורה בפועל.

אובדן רווחים בסכום של 189,599 ₪: על אף האמור בחוות דעת המומחה מטעם הנתבע וכן כתב הגנתו, הרי שאין מקום לייחס טענות במישור זה לחובת התובעת. הצדדים ערכו הסכם גמר חשבון ביניהם. ההסכם מפורט וקובע את חובות הצדדים איש כלפי משנהו. כל אירוע שאירע לאחר מכן, בשוק החופשי, מבלי שהתובעת התערבה בסוגייה זו, הרי שאין בו כדי לעמוד לה לרועץ. המנגו נמכר על ידי הנתבע בשוק החופשי, ללא התערבות מצידה של התובעת. משכך, גם טענה זו אינה רלבנטית ואינה יכולה לעמוד כנגד התובעת.

מנגו שנקטף והתובעת סירבה לקבל: בעניין זה, אבהיר, כפי שפורט לעיל, טענות אלו קדמו להסכם הסופי בין הצדדים. לכן, אין מקום לקבל טענה זו.

סיכום:

התביעה מתקבלת.

הנתבע ישלם לתובעת את הסכום של 348,000 ₪ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית החל מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל.

הנתבע יישא בהוצאות התובעת ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 25,000 ₪. הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית החל מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"א תשרי תשע"ט, 20 ספטמבר 2018, בהעדר הצדדים.