הדפסה

בית משפט השלום בעפולה ת"א 48603-12-17

בפני
כבוד ה שופטת מאג'דה ג'ובראן מורקוס

תובעים
פלוני
ע"י עו"ד יצחק ריינפלד

נגד

נתבעים
כלל חברה לביטוח בע"מ
ע"י עו"ד דפנה בן שושן

פסק דין

לפניי תביעה לפיצויים שהגיש התובע בגין פגיעתו בתאונת דרכים, כאשר המחלוקת בין הצדדים נוגעת לגובה הנזק בלבד.

נסיבות התאונה והפגיעה:
התובע יליד 1954 נפגע בתאונת דרכים שאירעה ביום 16.4.2017. בעת התאונה התובע היה בן 63 וכיום הוא בן 66 שנים. התובע הינו חקלאי במקצועו. בבעלותו ביחד עם אישתו משק ונחלה במושב מגן שאול.
התאונה אירעה שעה שהתובע נהג בכביש 6 ברכב המבוטח אצל הנתבעת. לפתע, התפרצה לכביש להקת חזירי בר מה שגרם לתובע להתנגש בלהקה עם רכבו.
ארבעה ימים לאחר התאונה פנה התובע לראשונה לטיפול רפואי אצל רופא המשפחה בקופת חולים. הוא התלונן על כאבים עזים באזור הכתפיים והצוואר וכן על מתח וקשיים בשינה.
התובע המשיך להיות מטופל במסגרת קופת חולים ועבר טיפולי פיזיוטרפיה. הוא המשיך להתלונן על כאבים. בבדיקת אולטרסאונד שנערכה ביום 12.7.2017 נמצא קרע מלא באחד מגידי שריר השרוול המסובב בכתף ימין.
התובע נבדק על ידי המומחה הרפואי מטעם בית המשפט, דר' אורי קינן. בחוות דעתו מיום 20.7.2018 קבע דר' קינן כי לתובע נותרה נכות משוקללת בשיעור 14.5.% .הנכות מורכבת מנכות בשיעור 5% בגין מגבלה קלה בתנועות הצוואר ונכות נוספת בשיעור 10% בגין מגבלות בתנועות כתף ימין.
הצדדים חלוקים באשר לגובה נזקיו של התובע בעקבות התאונה. בהוכחות שהתקיימו העיד ו התובע; אישתו; רואה החשבון מטעמו וכן חקלאי בעל משק במושב אביטל. מטעם הנתבעת לא העידו עדים והיא הסתמכה על מסמכים שהגישה.
הנכות הרפואית:
המומחה הרפואי דר' קינן קבע בחוות דעתו כי לתובע מגבלה קלה בתנועות עמוד השדרה הצווארי וכן מגבלות בתנועות כתף ימין (יד דומננטית). עוד הוסיף המומחה כי בדיקות הדמיה מדגימות ממצאים שיש בהם כדי להסביר את נכותו ומכאוביו של התובע. המומחה ציין כי מהתיעוד הרפואי שהוצג לו, לתובע אין היסטוריה רפואית מתועדת על תלונות אורטופדיות דומות, למעט שני תיעודים בודדים של תלונות בכתף הלא סמפטומטית כיום.
לאחר שסקר את הממצאים מבדיקתו קבע המומחה לגבי הקשר הסיבתי כך:" לאור האמור לעיל, ניתן לומר כי קיים קשר סיבתי בין נכותו של התובע לבין התאונה נשוא תביעה זו מתאריך 16.4.2017"
המומחה דר' קינן קבע כי לתובע נותרה נכות בשיעור 5% בגין הגבלה קלה בתנועות עמוד השדרה הצווארי לפי מחצית מסעיף 37(5) א' לתקנות. כמו כן נקבעה ע"י המומחה נכות נוספת בשיעור 10% בגין הגבלה בתנועות הכתף עד לגובה השכם לפי סעיף 41(4) (ב) לתקנות.
עוד הוסיף המומחה כי לאחר התאונה סבל התובע מנכות בשיעור 100% זמנית למשך חודשיים. לאחר מכן סבל מנכות זמנית בשיעור 50% למשך ארבעה חודשים נוספים. לאחר מכן קבע את הנכות הצמיתה כאמור לעיל.
בסיום חוות דעתו הוסיף המומחה כי יתכן והתובע יזדקק בעתיד לטיפולים פיזיוטרפיים, הידרוטרפיה /טיפולים אחרים להקלה על הכאב ושיפור טווח התנועה.
הנתבעת טוענת כי קיים ספק ביחס לקשר הסיבתי שכן בחוות דעתו המומחה עשה שימוש במילים "ניתן לומר" (ראו את ציטוט דברי המומחה בסעיף 8 לעיל)
ב"כ הנתבעת שלחה למומחה שאלות הבהרה ביחס לחוות דעתו. בשאלה 1.א. נשאל המומחה על " מידת הספק" לגבי הקשר הסיבתי לנוכח העובדה כי ציין בחוות דעתו "ניתן לומר כי קיים קשר סיבתי". בתשובתו לשאלת הבהרה השיב המומחה כך: "בהיעדר תיעוד מקדים אודות נכות קיימת באותה כתף, ובנוכחות מנגנון תאונה אשר יכול להסביר חבלה של קרע , ובדיקת הדמיה המוכיחה קרע-הקשר הסיבתי בעיני ברור".
תשובתו של המומחה ברורה ואין לקבל את הטענה של הנתבעת כי קיים ספק לגבי הקשר הסיבתי בין הנכות לתאונה. אין בשימוש שלו במונח "ניתן לקבוע" כדי לפגוע במסקנתו לגבי קיום הקשר הסיבתי. בתשובתו לשאלת ההבהרה המומחה הבהיר באופן שאינו משתמע לשתי פנים את קביעתו לקיומו של הקשר הסיבתי ואף הסביר ונימק את קביעתו.
ביתר השאלות המומחה נשאל לגבי ממצאים ישנים בתיעוד הרפואי והסביר ופירט לגבי ממצאים אלה תוך שהוא מפנה לעובדה כי מדובר בשני ממצאים בכתף שמאל כאשר בתאונה התובע נפגע בכתף ימין.(הוא ציין זאת גם בחוות הדעת). המומחה אף שלל בתשובה לשאלה בנושא כי התלונות בכתף שמאל יכולות להעיד על מצב תחלואתי בשתי הכתפיים.
בנוסף לקביעותיו הברורות של המומחה כפי שציינתי לעיל, המומחה לא נחקר בחקירה נגדית על תוכן חוות דעתו ולא הוצג לו חומר רפואי מעברו של התובע שיש בו כדי להפריך את קביעתו לגבי הקשר הסיבתי בכתף ימין.
אין בעיסוקו של התובע כחקלאי כדי לשנות שעה שלא הוצג למומחה ולא הוכח קיומו של עבר רפואי אצל התובע.
הלכה מושרשת היא כי סטיה מקביעותיו של מומחה מטעם בית המשפט תיעשה רק במקרים חריגים ולא כדבר שבשיגרה, כאשר קיימים נתונים שיש בהם להראות כי קיימת סטיה מהוראות חוק או כי חוות הדעת מבוססת על עובדות לא מהימנות ראו רע"א 3398/05 מכתשים נגד מפעלים כימיים בע"מ נגד מריומה (15.7.2007) בעמוד 16 לפסק הדין:
"הלכה פסוקה היא כי לא בנקל יסטה בית המשפט מחוות-הדעת של המומחה הרפואי אותו מינה (ע"א 9598/05 ממן נ' חברת הביטוח "מגן" בע"מ ואח' (טרם פורסם)), והיוצאים מן הכלל, שבהם יסטה בית המשפט מחוות-הדעת, כגון חריגה מדבר החוק או הסתמכות על תשתית עובדתית בלתי מהימנה, לא חלים בענייננו."
לסיכום בנקודה זו של הנכות הרפואית והקשר הסיבתי, אני קובעת כי אין כל נימוק או סיבה מדוע מקרה זה נופל לגדר המקרים החריגים בהם יש לסטות מקביעתו של המומחה שמונה מטעם בית המשפט. על כן, אני מאמצת את קביעות המומחה בנוגע לנכות הרפואית והקשר הסיבתי .
השתכרות התובע והדיווח לרשויות המס :
עיקר המחלוקת בין הצדדים נוגע לגובה ההשתכרות של התובע לפני התאונה. התובע הינו חקלאי ובבעלותו ובבעלות אישתו נחלה ומשק במושב מגן שאול. התובע טען בתצהירו כי הוא עוסק בחקלאות מזה עשרות שנים והחל משנת 2009 הוא מגדל קלמנטינות.
התובע טען בתצהירו כי בעבודתו בפרדס הוא מבצע באופן יומיומי עבודות פיסיות רבות שמצריכות מאמץ פיסי הכרוך בשימוש בשתי הידיים הכתפיים והצוואר. התובע טען כי לא יכול היה לשכור עובדים לאחר התאונה ולא יכול היה לתחזק את הפרדס ולהשקות אותו. לטענתו בסוף עונת 2017/2018 לא היה לו יבול. התובע טען כי לא עבד בפרדס למשך 8 חודשים לאחר התאונה, בהם שהה באי כושר מוחלט.
לטענת התובע בשנת התאונה העצים לא יבלו והוא מפנה למכתב שקיבל מהקרן לנזקי טבע (להלן:"הקנ"ט") ובו אישור על קבלת תגמולי ביטוח בעקבות חוסר יבול.
התובע טען בתצהירו כי מחשבים את הפדיון של פרי ההדר לפי עונות. העונה בה מקבלים את הפדיון נמדדת החל מחודש 11/2016 ועד חודש 3/2017 לדוגמה. החל מחודש אפריל של שנה מסוימת מתחילה עבודת הכפיים המאסיבית בה מרססים, מדשנים ומעבדים את האדמה.
התובע טען בתצהירו כי בעקבות התאונה נגרם לו נזק בגובה של 200,000 ₪ וזאת מהשוואה בין הפדיון לשנה קודם לתאונה ובשנה לאחר התאונה.
מטעם התובע העיד גם רואה החשבון מטעמו מר חנוכה. רו"ח חנוכה צירף לתצהירו כרטסת " הכנסות משיווק הדרים" לשנים 2016 ו- 2017 וכן לשנת 2018.
בתצהירו מציין רו"ח חנוכה כי הפדיון של התובע לפני התאונה בשנת 2016 היה גבוה פי כמה מהפדיון בשנת התאונה 2017 ולאחריה " ועד ליום זה ממש".
רו"ח חנוכה ציין בתצהירו כי שנת הפדיון נמדדת לפי עונות ולא לפי שנת מס, היינו בהתייחס לשנת 2017 העונה מתחילה בחודשים 11-12/2107 ומסתיימת במרץ 2018 עם שיווק הפרי.
כאן המקום לציין כי בחקירה הנגדית עת הגישה ב"כ הנתבעת שומות מס הכנסה לשנים 2016-2017 (נ/1) ולפי עדותו של רו"ח חנכוה, התברר כי הפרדס רשום בשמה של אשת התובע ואילו התובע עצמו מוכר בביטוח הלאומי כעצמאי ללא הכנסה. מהשומות וגם רו"ח חנוכה אישר זאת, עולה כי לתובע עצמו הכנסה מקיצבאות ופנסיה מעבודה בחברת אגרסקו ממנה פרש לפנסיה בשנת 2016. הכנסות הפרדס רשומות בשומה למס ההכנסה על שמה של אשת התובע. הנתבעת טוענת כי התובע ואישתו ניסו לטשטש עובדה זו בעדותם.
הנתבעת טוענת בעניין זה כי ההכנסות מהפרדס הן ההכנסות של אישתו של התובע. התובע מתפרנס מפנסיה בלבד. מה גם שלא נעשה על ידו דבר להקטין את נזקיו באמצעות העסקת עובדים בפרדס לאחר התאונה.
הנתבעת טוענת כי בנסיבות המקרה קיים השתק מנהלי שכן, התובע הצהיר לפני מספר שנים בפני רשויות המס כי אין לו הכנסות מעבודתו כעצמאי. על כן, הוא מושתק כעת מלטעון כי הוא בעל הכנסה מהפרדס. בעניין זה מפנה הנתבעת לתעודת עובד ציבור שהגישה מטעם המוסד לביטוח לאומי מיום 19.3.20. בתע"צ צויין כי החל משנת 2004 התובע מוגדר כעצמאי שאינו עונה להגדרה של עצמאי. עוד צויין בתע"צ כי משנת 2004 ועד שנת 2018 התקבלו שומות מה הכנסה עם אפס.
הנתבעת טוענת כי לא הוכחו הפסדי השכר הנטענים על יד התובע. הנתבעת טוענת בנוסף כי לא הוכח הקשר הסיבתי להפסדים הנטענים ולא די בהצגת נתונים על פדיון כדי להוכיח את ההפסד הנטען. מה גם שנתוני הקנ"ט סותרים את טענות התובע כי הפרדס לא הניב פרי. הנתבעת טוענת כי התובע לא צירף מסמכים מספקים וצירף רק כרטסת הנהלת חשבונות לשנים 2016. הנתבעת טוענת כי נתוני הפדיון אינם מלמדים על הכנסות התובע.
נוסף לטענה כי קיים בנסיבות השתק מינהלי כלפי התובע, הנתבעת טוענת כי חלה דוקטרינת ההשתק השיפוטי ומכוחה התובע מושתק מלטעון טענות עובדתיות סותרות למסמכים שהוגשו לרשויות המס. הנתבעת טענת כי התובע מנוע לטעון כנגד אותן הצהרות שהגיש לרשויות המס לפיהן לא היו לו הכנסות וכי ההכנסות של הפרדס הן של אישתו.
התובע טוען בסיכומיו כי הוא עבד בעצמו בפרדס וטענות הנתבעת ביחס לדיווחים לרשויות המס מתעלמות מעובדה זו שהוכחה על ידו, כי הוא עבד בפרדס. לגבי אופן הדיווח עצמו התובע הפנה לעדות רואה חשבון מר חנוכה וטען כי מדובר בשיקולים של רואה החשבון שהוא אשר דיווח לרשויות. עוד טוען התובע כי מדובר בבני זוג שהדיווח לגביהן נעשה במאוחד. כמו כן, טוען התובע, תוך הפניה לעדות רואה החשבון מטעמו, כי מדובר בנחלה ומשק שהם בבעלות שני בני הזוג.
אני לא מקבלת את טענות התובע בנוגע לדיווח לרשויות המס כי מדובר היה בשיקולים של רואה החשבון שבחר מטעמים מקצועיים לדווח כפי שדיווח. התובע הוא אשר חותם על הדו"ח שמוגש למס ההכנסה וטענותיו כי מדובר בהחלטה של רואה החשבון מהווה ניסיון להיתמם ולהרחיק מעצמו אחריות על דיווח כוזב לרשויות המס.
עדויותיהם של התובע ורואה החשבון היו מתחמקות ומיתממות בכל הקשור לנושא הדיווח לרשויות. העסק וההכנסות מהפרדס היו רשומים בשמה של אשת התובע וההכנסות דווחו כהכנסותיה שלה, למרות שאלה היו של התובע ומדובר בהכנסות מעסק שהיה שלו. אשת התובע העידה כי אינה עובדת בפרדס (ראו עמוד 15 לפרוטוקול שורה 20 ). בחקירתו הנגדית הסביר רואה החשבון כי הכנסותיו של התובע לפי הדיווחים לרשויות(כפי שניתן לראות גם מהשומות נ/1) היו מקצבאות ואילו הכנסותיו של אישתו של התובע היו הכנסות של הפרדס. רואה החשבון העיד כי בשל כך שדווח באופן האמור חסך התובע בערך 6,000 או 7,000 ₪ (ראו את החקירה הנגדית של רואה החשבון בעמוד 10 שורות 14-32 ).
מעדויות התובע ורואה החשבון שלו, גם מהמסמכים של הדיווחים לרשויות המס (שומות נ/1 וכן תע"צ מהביטוח הלאומי) עולה כי הפרדס, חרף היותו העסק של התובע דווח כאילו היה העסק של אישתו של התובע, וזאת משיקולים של חיסכון במס.
למרות האמור, לא מתבקשת המסקנה כי התובע אינו זכאי כלל להפסדים בשכר, לנוכח הדיווח הכוזב לרשויות המס. אכן, הדבר מעור ר אי נחת ואינני מקלה ראש בכך שהתובע דיווח באופן כוזב לרשויות המס. אך לפי ההלכה הפסוקה גם כאשר ההכנסות לא דווחו בכלל עדיין הניזוק זכאי לפיצוי בגין הפסדי שכר . זאת בתנאי שיעמוד בנטל הוכחה מוגבר להוכחת ההשתכרות.
בפסיקה נקבע כי מטר ת הפיצויים אינה להעניש את הניזוק על שלא דיווח לרשויות המס אלא שהמטרה היא להחזיר מצב לקדמותו. ראו לעניין זה את ע"א 5794/94 אררט חברה לביטוח בע"מ נ' רחל בן שבח, נא(3) 489 (1995) שם נסקרה ההלכה לגבי השכר הלא מדווח וכבוד השופט אור קבע כי אין לקבוע כלל לפיו יש להידבק לדיווחים של הנפגע לרשויות המס. כמו כן כבוד השופט אור התייחס לחוסר הנחת והרתיעה מהכרה בהכנסה שלא דווחה לרשויות:
"הלכה זו עמנו עשרות שנים; על-פיה פסקו ופוסקים בתי-המשפט, ואיני רואה עילה לשנותה, הואיל וכאז כן עתה היא משקפת עיקרון מדיני הנזיקין אשר מצא את ביטויו בנוסח הפקודה. סעיף 80 לפקודה, הדן בתביעת תלויים, קובע שיש לפסוק להם את נזק הממון שנגרם להם למעשה ונזק זה הינו הנזק כשהוא מחושב על-פי הכנסתו האמיתית של המנוח, אפילו הצהיר בזמן מן הזמנים על הכנסה אחרת, נמוכה יותר.
7. אכן, העובדה שפלוני הצהיר על הכנסה פחותה מהכנסתו האמיתית, ולאחר מכן יבוא ויתבע את נזקיו בהתחשב בהכנסה גבוהה יותר, יוצרת הרגשת אי-נוחות ורתיעה. כשההצהרה על הכנסה נמוכה נוחה לו מנימוקי תשלום מס או מנימוקים אחרים, יצהיר על הכנסה נמוכה, ולאחר מכן, כששיעור פיצוייו תלוי בגובה הכנסתו, יבוא ויטען להכנסה גבוהה יותר. בתי-המשפט המחוזיים הביעו לא אחת את מורת רוחם, כשנתבקשו לפסוק על-פי הכנסה בשיעור העולה על זו שעליה הצהיר התובע, או מפרנסם של התלויים ....
8. שותף אני לאותה אי-נחת המובעת בפסקי-הדין הנ"ל. אף שותף אני לגישה שעל-פיה יש לבחון בחון היטב את ראיותיו של מי שמבקש להסתמך, לצורך חישוב סכום הפיצויים המגיעים לו, על הכנסה בשיעור גבוה מאשר עליו הצהיר לשלטונות המס. מי שהוכיח שהוא נכון להצהיר הצהרות שאינן אמת, יש להקפיד עמו כשהוא מבקש להוכיח הכנסה בשיעור גבוה יותר, שהרי כבר הראה, שכשנוח לו הדבר, הוא מוכן להצהיר הצהרות שאינן אמת. זו גם ההלכה כפי שהיא עולה מע"א 200/63 הנ"ל [6] וכן מע"א 4797/92 הנ"ל [8] בקטעים אשר צוטטו לעיל. אך נראה לי, שאין לקבוע כלל שעל-פיו בית-המשפט קשור בהצהרות ובדיווחים של הנפגע, ובכל מקרה לא יהיה רשאי לפסוק פיצויים בהסתמך על הכנסה העולה על הצהרות או על דיווחים כאמור. לחיזוק מסקנתי זו אציין כמה עובדות, שיקולים ונימוקים אשר יש בהם לאשש את מסקנתי זו: א. קביעה כאמור יש בה לפגוע, כמבואר לעיל, בעקרון השבת המצב לקדמותו כפי שפורש והובהר בפסיקה עד כה. יש בה לקפח את הנפגע או את תלוייו, בהסתמך על התנהגות, אשר ככל שתהיה פסולה, אין בה בהכרח ללמד על שיעור הפיצויים המגיע לנפגע או לתלוייו על-פי הדין. ב. כשמבקש נפגע שיפסקו לו פיצויים בהסתמך על הכנסתו האמיתית, בשונה ממה שהצהיר בעבר, אין הוא מבקש להסתמך על מעשה או על הצהרה פסולים שלו. הוא מבקש להסתמך על הכנסתו האמיתית. אלה המבקשים לשלול את זכותו זו הם המבקשים להסתמך על הצהרה פסולה שלו, אשר אינה אמת. קבלת גישתם של האחרונים היא, למעשה, קבלת גישה שעל-פיה ראוי הנפגע ל"עונש": הואיל והצהיר הצהרה שאינה אמת, תופסים אותו על הצהרתו. בדרך זו ניתן יהיה אולי לשפר את מוסר המסים, על-ידי כך שכל מי שמצהיר הצהרה שאינה אמת בפני שלטונות המס ידע שזו עלולה להזיק לו בענייניו האחרים. אך הדרך להעניש את מי שהצהיר הצהרה שאינה אמת בפני שלטונות המס אינה מחייבת, בהכרח, שלילת מה שמגיע לו מכוח דיני הנזיקין. אם מתברר שפלוני הצהיר הצהרה שאינה אמת בפני שלטונות המס, ניתן לדאוג שישלם את המגיע ממנו, את מה שלא שילם בעבר, על-ידי כך שתוכן ראיותיו ופסק-הדין שיינתן בענייניו ידווחו לשלטונות המס, וכך יובטח שישלם את המגיע ממנו ולא שילמו בעבר. תשלום המגיע ממנו יהיה כרוך בדרך-כלל גם בתשלומי הפרשי הצמדה וריבית ובקנסות. אם נעברה על-ידיו בהצהרתו כאמור עבירה, ניתן יהיה גם להעמידו לדין על כל הצפוי לו בעקבות כך. בדרך זו, גם יקבל את המגיע לו כנפגע וגם ישלם את המגיע ממנו כנישום."
אפנה בנוסף לפסק הדין של כבוד השופט עמית בע"א 2648/11 מתתיהו אסייג נגד המאגר הישראלי לביטוח רכב(הפול) (25.9.2011) שם דובר בניזוק חי ולא בתביעת תלויים ועדיין, לא שונתה ההלכה להכרה בהכנסה לא מדווחת, בכפוף להוכחת ההכנסה בנטל מוגבר. זאת למרות ההרהורים הקיימים בדבר הצורך לשנות את ההלכה והחלת הכלל בדבר השתק שיפוטי(כפי טענת הנתבעת כאן) או לכל הפחות לאבחן בין הניזוק החי לבין תביעות התלויים. אפנה לסעיף 5 לפסק הדין של כבוד השופט עמית:
"לא למותר לציין כי על פי הפסיקה דהיום על נפגע הטוען להכנסה לא מדווחת נטל ראייה גבוה במיוחד, מן הטעם ש"מי שהוכיח שהוא נכון להצהיר הצהרות שאינן אמת, יש להקפיד עמו כשהוא מבקש להוכיח הכנסה בשיעור גבוה יותר, שהרי כבר הראה, שכשנוח לו הדבר, הוא מוכן להצהיר הצהרות שאינן אמת" (ע"א 5794/94 אררט נ' בן שבח, פ"ד נא(3) 489 (1995). לכך יש להוסיף, כי מטבע הדברים יש לניזוק אינטרס להגדיל את גובה ההכנסה, ולכן בתי המשפט נוטים לנהוג זהירות יתרה כאשר מועלית טענה מעין זו בתביעות נזיקין (ראו ע"א 9813/07 טובה נעים נ' סהר חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם, 16.8.2009) (להלן: עניין נעים); השוו ע"א 8639/96 אריה חברה לביטוח בע"מ נ' מרדכי קרדוניס (לא פורסם, 18.8.1998)). אף יש לקחת גם בחשבון את שיקלול הסיכוי, או שמא הסיכון, כי הנפגע היה נתפס בסופו של יום ברשתן של רשויות המס, שאז היה לוקה ב"עשר מיתות בית דין", החל משומות וקנסות למיניהן וכלה בהליכים פליליים (ראו פסק דיני בת.א. (חי') אורפלי נ' ג'ורבאן (לא פורסם, 12.4.2005)). יש קולות המהרהרים שמא הגיעה העת לדחות כליל את הטענה להכנסה לא מדווחת מטעמים של מדיניות שיפוטית שלא יצא חוטא נשכר ובטעמים של מעין "השתק שיפוטי" (ראו דברי השופט רובינשטיין בעניין נעים לעיל, ופסק דיני ב ת.א. (מחוזי חיפה) 355/07 עזבון המנוח נ' פלוני (לא פורסם, 13.9.2009). למיצער, יש הסבורים כי יש להשתיק את הניזוק-החי מלטעון להכנסה לא מדווחת, להבדיל מעזבונו או תלוייו של הניזוק-המת, מקום בו התאונה גרמה למות הניזוק. במקרה דנן, לאור הסכום הנמוך שנפסק למערער בגין הסיכוי להשתכרות כלשהי בעיסוקו כתקליטן, אותיר את הדברים בצריך עיון, ואף איני רואה להידרש גם לערעור שכנגד שהגישה המשיבה בנקודה זו."
ויודגש, הפסיקה שהבאתי לעיל התייחסה למקרים בהם ההכנסות לא דווחו כלל. בענייננו, הגם שמדובר בדיווח והצהרה כוזבים לרשויות המס, ואין להקל ראש בכך בכלל, עדיין החומרה של המקרה פחותה מזו של היעדר דיווח כלל. שכן, בענייננו ההכנסה דווחה , אך משיקולים של חיסכון במס, ההכנסה דווחה כהכנסה של אשת התובע. זאת כאשר אישתו היא גם הבעלים של המשק והנחלה ביחד עם התובע.
לסיכום, וכל עוד לא שונתה ההלכה הפסוקה, איננו רואה כי יש מקום לסטות ממנה במקרה של התובע . אני מקבלת את טענות התובע בכל הקשור להכנסותיו מהפרדס, וכי מדובר בהכנסות שהן מעבודתו בפרדס, הגם שדווחו כהכנסות של אישתו. לציין כי הנתבעת לא טענה כי התובע אינו עובד בפרדס ומיקדה את טענותיה לנושא הדיווח לרשויות המס. דומה כי אין מחלוקת בין הצדדים כי התובע אכן עבד בפרדס למחייתו . למען הסר ספק אציין כי התובע עמד בנטל המוגבר להוכיח כי עבד בפרדס והכנסתו היא ההכנסה שדווחה כהכנסת אישתו. אפנה לעדותו, לעדות אישתו וכן לעדות רואה החשבון בנושא. כפועל יוצא, ובהתאם להלכה הפסוקה שהבאתי לעיל, אני קובעת כי התובע זכאי לפיצוי בגין הפסדי השכר מעבודתו בפרדס.
גובה ההכנסה וההפסדים בשכר :
עתה , אגש לבחון אם אכן נגרמו לתובע הפסדים בגין ירידה בהכנסות בפרדס בעקבות התאונה. ואם כן היו הפסדים, מה שיעורם.
אומר כבר עתה, כי התובע הביא נתונים חלקיים לגבי ההכנסות של הפרדס. בעדותו ועדות רואה החשבון מטעמו היה ניסיון להטעות ולהציג מצג לפיו הפדיון הוא ההכנסה. התובע אף טען להפסד שכר בעבר על בסיס הפדיון(ראו תצהיר התובע בסעיף 42 וכן סיכומי התובע בסעיף 103.)
הפסדי השכר בגין התאונה יש לפסוק לפי ההכנסה וההשתכרות בפועל של התובע. נתוני פדיון ומחזור אינם משקפים את ההכנסה. את הפסדי השכר יש לבסס על ההכנסה החייבת במס לאחר ניכוי הוצאות.
לגבי ההכנסה החייבת, והגם שמדובר בנקודת המוצא לבחינת ההכנסה, התובע כלל לא הגיש מטעמו כראיה את שומות ההכנסה. גם רואה החשבון לא הגיש שומות הכנסה אלא הגיש נתונים חלקים סלקטיביים לגבי הפדיון של הפרדס בלבד, ללא נתונים נוספים ואפילו ללא פירוט ההוצאות. ראו את נספחי התצהיר של רואה החשבון "כרטסת סעיפים *טיוטא" (כך במקור) צורפה כרטסת לשנת 2016, לשנת 2017 וכן לשנת 2018. בכרטסת צוינו נתונים לגבי " הכנסות משיווק הדרים" וכן הכנסות מהקנ"ט לגבי כל שנה. לא הובאו נתונים כלשהם לגבי ההוצאות בפרדס וזאת על מנת להבין מה היה גובה ההכנסה בפרדס בכל שנה. אני מפנה בהקשר זה לעדות רואה החשבון:
"ש. האם אתה כרו"ח טוען בפני ביהמ"ש כעת שבאמצעות כרטסות טיוטה אלה אתה מוכיח את אובדן ההכנסות ואין מסמכים משמעותיים יותר ומהימנים יותר לצורך העניין?
ת. שיווק פרי ההדר ואליו אנחנו מתייחסים כרגע, הפדיון המכירה, מתבטא אך ורק בכרטסות האלה בסעיפים האלה. לשאלת ביהמ"ש מה רואים בכרטסות האלה אני משיב לגבי שנת 2016 נלך לסכום של 50,000 ₪ שיווק לא. הון שיווק, התאריך 19.11.16 למה זה חשוב כי העונה מתחילה נובמבר דצמבר, זה הפרי הבכיר ההתחלה של הקטיף. השיווק מתחיל בסוף 2016 וגולש הלאה לינואר פברואר אולי גם מרץ 2017. לשאלת ביהמ"ש אני אכן משיב שזה משקף את המחזור. הכנסה חייבת מורכבת מהכנסות נוספות ממקורות נוספים ומהוצאות וכולי. אני מעיד על דבר אחד קריטי עיקרי, אין מה לחשב כשאין שיווק. לשאלת ביהמ"ש האם יש לו עוד עסק אני משיב שאין לו עוד עסק. לשאלת ביהמ"ש מדוע אין שומות אני משיב שלא ביקשתם. "
כאמור, שומות לא הוגשו על ידי התובע ואלה הוגשו כראיה מטעם הנתבעת (נ/1). ההכנסה מהפרדס היתה רשומה בשם אישתו של התובע "בן/בת הזוג" בשומות ואילו התובע הוא "בן הזוג הרשום". רואה החשבון אישר כי ההכנסה מהפרדס היא ההכנסה שנרשמה בשם בת הזוג-ההכנסה מצד שמאל ואילו הכנסות התובע היו רשומות כבן הזוג הרשום. כאשר רואה החשבון הסביר כי הכנסות אלה כוללים גם הכנסה שלא קשורה לפרדס: הכנסות מקצבאות ומשכורת (ראו הסבר רואה החשבון בחקירה הנגדית עמוד 9-10 לפרוטוקול)
מהשומה לשנת 2015 ניתן לראות כי ההכנסה בפרדס (דהיינו זו הרשומה בשם האישה) היתה בסך של 73,057 ₪. בשנת 2016 ההכנסה מהפרדס היתה 26,905 ₪ ובשנת 2017 ההכנסה בפרדס היתה 72,586 ₪.
עדותו של רואה החשבון ביחס להכנסות היתה מתחמקת והוא לא הביא נתונים נכונים מהם ניתן ללמוד על ההכנסה מהפרדס, וביחס לשומה שהגישה הנתבעת ניסה לטעון שאינה מציגה את הפדיון, אף שלא הביא את מלוא הנתונים:
" לשאלת ביהמ"ש:
ש. נחזור לשנת 2016 לפי מה שאני מבינה ממך ההכנסה החייבת מהמנדרינות הייתה 26,905?
ת. לא, כדי לענות על השאלה הזו, אני צריך לקחת דוח רווח והפסד לראות פדיון כולל, אולי הייתה להם השכרה, יכול להיות יותר מענף אחר לדוגמא היה הפסד שהתקזז מהרווח.
ש. הסכום הזה שרשום על בת הזוג של 29,905 ₪ ממה זה?
ת. סך ההכנסות שלו פחות הוצאות. היו שנים שהוא השכיר את בית האריזה. בעבר הוא היה מגדל פרחים בכלל ויש לו בית אריזה. אם את רוצה שאני אענה מדויק אני צריך לראות נתונים. אני מכיר את ההיסטוריה של המשק הזה.
המשך חקירה נגדית:
ש. אז בעצם אתה אומר שההכנסות האלה יכולות לכלול גם מקורות אחרים במסגרת העסק?
ת. כן, אבל זה פחות ההוצאות לשאלתך לא הבאתי את הנתונים.
ש. למרות שבאת להעיד היום על הפסד הכנסות?
ת. ממש לא, מבחינתי מה שחשוב כמייצג זה הירידה במחזור. כמו עכשיו בקורונה המסעדה סגורה אין הכנסות."
עם כל הכבוד, לא ניתן ללמוד מהעדות של רואה החשבון דבר וחצי דבר לגבי ההכנסות מהפרדס. גם אין בידי לקבל את תשובתו לגבי ההכנסות לשנת 2016 כאילו שהמצויין בשומה לא משקף את ההכנסה. ההכנסות , דהיינו הפדיון/המחזור בניכוי ההוצאות. על ההכנסות ניתן ללמוד מהשומות אלא שאלה הוגשו רק ביחס לשנים 2015-2017. (אף אלה הוגשו על ידי הנתבעת ולא התובע)
התובע וגם רואה החשבון טענו כי את היבול של העבודה בתקופת התאונה (התאונה אירעה באפריל 2017) היו אמורים לראות בנובמבר 2017 ועד אפריל 2018) ולכן יש להשוות את הפדיון בתקופות אלו. אלא שאת השומה לשנת 2018 התובע לא הגיש כראיה בכלל. וכאן אציין כי אין ממש בטענה כי התצהיר הוגש בטרם הוצאה השומה לשנת 2018 שכן ההוכחות בתיק התקיימו בחודש יוני 2020. לא היתה כל מניעה כי התובע יבא נתונים להוכחת השתכרותו וטענתו לירידה בהכנסות בשנת 2018 בעקבות התאונה. אזכיר כי הפסדי השכר בעבר הינם נזק מיוחד ועל התובע מוטל הנטל להוכיחו בראיות של ממש.
רואה החשבון הופנה לנ/2 דוח רווח והפסד חלקי לשנת 2018 עד לחודש אוקטובר אותה שנה (ולא עד סוף השנה). הוא נשאל מה היתה השומה הסופית לשנת 2018 או לשנת 2019 וענה כי אינו זוכר(ראו עמוד 13 שורות 26-2018). דהיינו גם דוח הרווח וההפסד לשנת 2018 הוא דוח חלקי לא לכל השנה וגם ממנו לא ניתן ללמוד על גובה ההכנסות לאותה שנה. לציין כי בשנת 2016, ועל פי הנתונים שצירף רואה החשבון, היה פדיון גם בחודש נובמבר. כך שלא מן הנמנע כי גם בחודש נובמבר ודצמבר 2018 היו הכנסות בפרדס, אך הנתונים לחודשים אלה לא הובאו כלל.
גם התובע נשאל על השומה לשנת 2018 ולא ידע להשיב כלל מה היתה השומה ומה היו ההכנסות באותה שנה. אפנה לחקירתו הנגדית:
ש. מדוע לא הגשת בתצהיר שלך שומה של 2018 כשאנחנו מבינים שההכנסות ברובן הן דווקא ב-2018 בגין 2017?
ת. אני אסביר לך .

ב"כ התובע: יש פה הטעיה, התצהיר של התובע הוגש ב-2019 עוד לא הייתה שומה של 2018.

המשך:
ש. מה היו ההכנסות החייבות בשנת 2018?
ת. שנת מס של פרי ההדר זה לא שנה רגילה מינואר עד דצמבר. עונת גידול והשיווק שלי נופל מנובמבר עד מרץ. השלמות של השיווק של אותה שנה הן בד"כ יוני יולי מקבלים תוספות של הכסף.
ש. חוזרת על השאלה.
ת. אנחנו מדברים על שנת הנזק אני רוצה לדעת? לפי שנת מס או שנת גידול?
ש. תגיד לי גם וגם. תתחיל בשנת מס?
ת. שנת מס אני לא יודע. שנת גידול אני קיבלתי פיצוי מקנט כ-18,000 ₪ ושיווק אם אני לא טועה בסביבות 19,000 ₪. לשאלת ביהמ"ש כשאתה אומר שיווק למה אתה מתכוון אני משיב תוצרת שהייתה שהצלחתי לשווק אותה לייצוא. התוצרת שלי לא מיועדת לשוק המקומי בכלל בגדול היא אך ורק לייצוא אני עובד לפי תקן אירופאי לגבי ריסוסים ופיקוח צמוד לפי תקן אירופאי. אני משווק את התוצרת שלי דרך בית אריזה, לגרמניה ולהונג קונג. אני עובר בדיקות קבועות בשטח אני לא יכול לרסס עם מה שאני רוצה. לפני השיווק לוקחים בדיקות מעבדה מהחלקה כולל יומן ריסוסים כדי לבדוק שהתוצרת ראויה לפי התקן האירופאי. כאן בארץ אין תקן, לגבי ריסוסים ושיווק. מתוך הניסיון העצמי שלי מאחר ועבדתי כל החיים בירקות ופירות יש פה גידולים בארץ לדוגמה חסה בקיץ, אף אחד לא יודע עם מה מרססים אותה וכמה היא מסוכנת לאכילה. תות שדה אם אין לו פיקוח על הריסוסים אף אחד לא יודע כמה ריססו בשטח הזה, זה חומרים שנכנסים לרקמות הפרי או העלים. אני אומר את זה כי אני מסביר שהתוצרת שלי חייבת להיות מפוקחת מההתחלה ועד הסוף."
למרות הדברים הארוכים והמפורטים כאמור לעיל, התובע לא ידע לפרט מה היתה הכנסתו בשנת 2018 .ויובהר בהקשר זה לשומה לשנת 2018, כי התובע והרו"ח העידו כי את היבול והכנסותיו בעונת 2017 ניתן לראות בנובמבר 2017 ועד מרץ 2018. מדוע אם כן לא הובאה השומה לשנת 2018 כדי להוכיח ירידה נטענת או לכל הפחות דו"ח רווח והפסד מלא לאותה שנה.
לו רצה התובע להוכיח כי היתה ירידה בשיווק בעקבות התאונה, ירידה שנראתה בעונה שאחרי, לטענתו, דהיינו בנובמבר 2017 ועד מרץ 2018, יכול היה להביא גם נתונים כגון חשבוניות מאותה תקופה וגם ביחס לשנים קודמות. אך חשבוניות לא הובאו כלל. גם לא הובאו תעודות משלוח או תעודות שקילה שיעידו על שיווק היבול שנטען כי היה חסר בעקבות התאונה. נתונים אלה לא הובאו על ידי התובע, לא ביחס לתקופה שלפני התאונה ולא בתקופה שאחרי.
התובע בחר להביא נתונים חלקיים בלבד שאין בהם כדי להציג תמונה מלאה לגבי הכנסות הפרדס. את השומות הוא לא הגיש כלל וכאשר נשאל לגביהן עת הוצגו על ידי ב"כ הנתבעת טען כי אין בהן כדי לשקף תמונה מלאה. וגם הנתונים שהובאו הובאו על ידו באופן חלקי.
התובע אף טען לירידה ביבול בעקבות התאונה והפנה למכתב של הקנ"ט לפיו קיבל תגמולי ביטוח בגין ירידה ביבול ושייך זאת לתאונה.
אשת התובע העידה על כך לגבי הקשר בין התאונה לתגמולים מהקנ"ט:
" ש. ידוע לך שפניתם לקרן קנ"ט בחודש מאי 2017?
ת. נכון.
ש. ביחס לאיזה עונה מדובר כשזה חודש לאחר התאונה?
ת. זה ביחס לשנה הבאה.
ש. כבר בחודש מאי 2017 ידעת לומר לקנט שאריה לא יוכל לעבוד או שיש חמסין והפיל את החנטים?
ת. אני קראתי להם לביקור ראשון מאחר וידעתי שהשנה לא תהיה מוצלחת ולא נצליח לטפל במשק כמו שצריך. בעקבות זה שלא מצליחים לטפל בפרדס כמו שצריך. לשאלת ביהמ"ש איך זה קשור לקנט, אני משיבה שאם השטח לא יהיה מוצלח יש סעיף שנקרא חוסר יבול. "
גם התובע נשאל מדוע פנה לקנ"ט והוא השיב כי זה בגלל שהולכת להיות לו שנה קשה. הוא הוסיף וטען כי לא יכול היה בעקבות התאונה לבצע פעולה שנקראת "חיגור" שמסייע בשמירה על הפרי בעץ:
"ש. מה דיווחת לקנט?
ת. שהולכת להיות לי שנה מאוד קשה כי הפרי התחיל ליפול מהעצים.
ש. למה הפרי התחיל ליפול?
ת. יש מושג שנקרא חיגור, שאנחנו כדי לשמור על הפרי על העץ אנחנו לוקחים מספריים עם סכינים ועושים חיגור חריץ מסביב לגזע כדי לפצוע את הקליפה של העץ וזה גורם לעץ לשמור על הפירות שלו. מאחר ובאותה שנה לא הצלחתי לעשות את זה בגלל התאונה שלי. ואז ראיתי שהפרי נופל. הייתי מביא תמונה של העץ בשנים קודמות שתראו איך זה נראה. באותה שנה לא הצלחתי לעשות את זה כי אל הצלחתי לעבוד."
אלא שההפניה לקנ"ט, שהתובע הביא בתצהירו כדי להוכיח את הירידה בעקבות התאונה, מוכיחה דווקא ההיפך. שכן, קנ"ט, כשמה כן היא: קרן לביטוח מפני נזקי טבע. מעיון בנ/3 הפוליסה בקנ"ט, בתנאי הפוליסה, צויין בבירור כי הפוליסה מכסה נזקי טבע כגון: שרב, סופה, קרה, שלג שיטפון וכיוצ"ב נזקי טבע. ראו עמוד 4 לפוליסה בנ/3 סעיף 1 לפרק ההגדרות. אי כושר לעבודה של החקלאי אינו מהווה מקרה ביטוח לפי הפוליסה.
בנ/3 קיים אישור שהופנה לאשת התובעת, היא המבוטחת בקנ"ט , ומדובר בחישוב התגמולים בגין אסון טבע ליבולים לעונת 2017-2018. באותו אישור צויין כי התקבל סכום של 17,980 ₪ כאשר גורם הנזק הוא "אירוע אקלימי". בפוליסה בסעיף יב. לפרק ההגדרות הוגדר אירוע אקלימי באופן הבא: "תופעת טבע אקלימי שאינה מעשה יד אדם". אציין כי באותו אישור צויין אותו מספר תביעה ואותו סכום תגמולים שנרשם במכתב אותו צירף התובע לתצהירו (הכוונה למכתב הקנ"ט מיום 18.6.2019 ואשר גם הוא הופנה לאישתו.)
עוד אוסיף להערכה באותה תביעה לפיה גורם הנזק "אירוע אקלימי" ואילו אירוע נזק משני צויין:" שרב בחנטה".
גם אם לא נחקר עורכו של המעריך בקנ"ט כטענת התובע, הרי ששאלת הקשר הסיבתי בין הירידה הנטענת ביבול, לא הוכחה על ידי התובע. מעצם הגשת התביעה לקנ"ט, ניתן ללמוד על התרחשות אירוע של נזק טבע שבוודאי אינו קשור לתאונה, בגינו קיבל התובע תגמולים.
במקרה דנן התובע לא הצליח להוכיח מה ההפסד שנגרם לו בפרדס. הוא לא הביא נתונים שיש בהם כדי לשקף תמונה מלאה לגבי הכנסותיו לאחר התאונה. בעניין זה אפנה לדבריי לעיל. קיים ספק בדבר הקשר הסיבתי בין ירידה ככל שהיתה לבין אירוע התאונה שכן את התגמולים מהקנ"ט קיבל התובע בגין נזקי טבע.
ביחס לטענה בדבר הקטנת הנזק, והעסקת עובדים, התובע השיב כי לא יכול היה להעסיק עובדים מהרשות או עובדים תאילנדים עקב הפרוצדורה הנוקשה להעסקת עובדים כאמור. בעניין זה גם העידה אשת התובע (ראו עמוד 17 לעדותה). גם אם יש ממש בטענה, הרי שעדיין אין זה סביר להזניח באופן מוחלט את הפרדס למשך 8 חודשים שלמים, כטענת התובע, ולא להעסיק עובדים לאורך כל התקופה.
אבהיר בהקשר זה אין אינני מקבלת את טענות התובע לגבי מחויבותו לתקן האירופאי כסיבה לאי העסקת עובדים על ידו. התובע הפנה להצהרה עליה חתם והתחייב כלפי המשווק על מנת לשווק באירופה בהתאם לתקן האירופאי. מעיון באותה הצהרה עליה חתום התובע ( ת/1 ) לא ראיתי כל התחייבות או תנאי לגבי העסקת עובדים, מלבד שאלה יועסקו בהתאם לחוק ללא אפליה וללא הלנת שכר. טענת התובע בעדותו כי צריך לשמור על זכויות העובדים כסיבה מדוע לא העסיק עובדים בתקופת אי הכושר גם היא טענה שדינה להידחות. שכן, התובע וכל מעביד אמור לשמור על זכויות עובדיו גם ללא קשר למחויבות לעמוד בתנאי תקן כלשהו ולא ברור מדוע שמירה על זכויות העובדים שבחוק היא סיבה לאי העסקתם כטענת התובע בעדותו, והזנחת הטיפול בפרדס.
יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם מהעובדה כי התובע היה באי כושר זמני מלא לאחר התאונה, לתקופה של חודשיים, וזאת לפי קביעת המומחה מטעם בית המשפט. כמו כן, הוא היה בנכות זמנית בשיעור 50% לעוד ארבעה חודשים נוספים.
התובע פירט את אופן עבודתו בפרדס והפעולות הפיסיות אותן מבצע בעבודתו. פעולת אלו, לא ניתן ולא יכול היה לבצע התובע בתקופת אי הכושר מלא .
נראה כי לאור מצבו הרפואי של התובע לאחר התאונה כפי שעולה מחוות הדעת הרפואית, ובשים לב לאופיה של עבודתו הפיסית כחקלאי , הרי שלילת הפיצוי לעבר באופן מוחלט נראית בעיניי מקפחת. זאת כאמור גם כשאני לוקחת בחשבון כי עליו היה להוכיח את הנתונים. אומנם הנתונים חלקיים ולא משקפים את מלוא התמונה, אך בשים לב לתקופת אי הכושר הממושכת בה היה לפי קביעת המומחה, ניתן להניח שהיתה ירידה בהכנסות הפרדס בתקופת אי הכושר , אם כי לא באופן ובהיקף אותו טוען התובע.
מהשומה לשנת 2015 ניתן לראות כי ההכנסה בפרדס (היינו זו הרשומה בשם האישה) היתה בסך של 73,057 ₪. בשנת 2016 ההכנסה מהפרדס היתה 26,905 ₪ ובשנת 2017 ההכנסה בפרדס היתה 72,586 ₪. למען הסר ספק הכנסות התובע אשר רשומות בשמו כלל לא נפגעו בעקבות התאונה ובתצהירו הוא התייחס רק לירידה והפסדים בהכנסות הפרדס.
התובע נשאל לגבי הירידה הזו בהכנסה והסביר כי הדבר נובע מהפרשים במחיר הפירות שהוא מוכר באירופה וכפי שציין "יש שנה טובה של ייצוא ויש שנה לא טובה" (עמוד 25 לפרוטוקול). לצורך קביעת בסיס השכר נראה כי יש ללכת לפי ממוצע השנתיים שקדמו לתאונה קרי הכנסה שנתית של כ- 50,000 ₪ דהיינו סך של 4,000 ₪ לחודש נטו .
לנוכח חוסר הבהירות ביחס לנתונים, נראה כי המקרה דנן הוא מקרה מתאים לפסיקת שכר גלובלי.על כן, אני פוסקת לתובע הפסדי השכר לעבר בסך של 1 2,000 ₪ השווים בערך לשלושה חודשים לפי החישוב לעיל .
ההכנסה מהעבודה כשכיר:
התובע טען בסיכומיו להפסדי שכר מהכנסתו כשכיר. להזכיר כי זוהי ההכנסה אשר בשומה דווחה כהכנסתו. לטענת התובע בסיכומיו, סעיפים 130-138 יש לפצותו בגין פוטנציאל ההשתכרות לעבר בכך שלא יכול היה לעבוד כשכיר, כפי שעבד עד גיל 62 בחברת אגרס קו. טענה זו של התובע אני דוחה מכל וכל. טענה זו של התובע שנטענה בסיכומיו אין לה כל תימוכין בתצהירו של התובע שכלל לא איזכר ולו ברמז את עבודתו כשכיר בחברת ארגסקו. בתצהירו התייחס התובע רק לעבודתו כחקלאי. בחקירה הנגדית התברר כי עבד בחברת אגרסקו ומעבודה זו פרש לפנסיה עוד בשנה לפני התאונה. הטענה של התובע בסיכומיו כי אלמלא התאונה יכול היה לחפש עבודה אחרת כשכיר אין לה כל תימוכין בעדות התובע.
גיל הפרישה של התובע:
התובע טוען כי היה ממשיך לעבוד כחקלאי עוד שנים ארוכות עד גיל 85. לתמיכה בעדות זו הביא התובע לעדות חקלאי אחר מר מיכאל שאול. העד בן ה- 73 ציין בתצהירו כי החל לעבוד בחקלאות מגיל 10 והוא גדל בישובי התענכ"ים ורבים מבוגרים ממנו ממשיכים לעבוד בחקלאות בעבודות פיסיות. בחקירה הנגדית הוא הסביר כי הוא עוסק בגידול 70 דונם פרדס. הוא העיד כי הוא עוס ק בעבודות פיסיות, נוהג בטרקטור, למעט גיזום וקטיף, עבודה המבוצעת על ידי פועלים בפיקוחו.
מנגד הנתבעת טוענת כי גיל הפרישה הוא גיל הפרישה במשק קרי גיל 67.
כבר נקבע כי גיל הפרישה במשק הוא חזקה הניתנת לסתירה. בעניין זה ראו ע"א 7942/99 עזבון צבי אבני ז"ל נגד ביטוח ישיר פד"י נה(2) 511. בין הדוגמאות שיש בהן כדי להביא לסתירת החזקה, הביא כב' השופט אור לדוגמה את בעלי המקצועות החופשיים. כמו כן הובא כדוגמה מקרה בו הנפגע נפגע בגיל מבוגר יותר ובעודו במלוא מרצו:
"גם העובדה שאדם נפגע בגיל מבוגר ועד התאונה עבד במלוא המרץ עשויה לחזק את הטענה שהתובע היה ממשיך לעבוד מעבר לגיל הפרישה המקובל של 65 שנים. "
במקרה דנן אני מקבלת את טענת התובע כי סביר כי ימשיך לעבוד גם עד אחרי גיל 67, בהיותו עצמאי ועובד במשק שנמצא בבעלותו. כמו כן בעת התאונה היה אדם מבוגר בן 63 ועדיין המשיך לעבוד לאחר גיל הפרישה .
מנגד, לא ניתן להתעלם כי מדובר בעבודה שהיא פיסית וקשה שאותה תיאר התובע לפרטים בתצהיר. על כן, הטענה כי ימשיך לעבוד עד גיל 85 אלמלא התאונה, היא טענה לא סבירה. לא ניתן להתעלם מתחלואות בגיל 80 או 85 שיתכן ויש בהן כדי להקשות על ביצוע העבודה הקשה והמאומצת של חקלאי.
אני מפנה לפסק הדין בע"א 524/80 צופיה אבידן נגד מינה הלפרין פד"י לז(1) 29 שם נדונה תביעת תלויים של מנוח שבחייו עבד כחקלאי. בית המשפט העליון אישר את קביעת בית המשפט המחוזי כי גיל הפרישה של המנוח החקלאי הוא גיל 70 , דהיינו 5 שנים מעל גיל הפרישה במשק. אפנה לדברים האלה בפסק הדין:
"המנוח נפטר בגיל 53והיה אדם בריא. בחומר הראיות היו עדויות, כי יש חקלאים העובדים עד גיל .70
כבר לפני כ- 19 שנה נאמר בע"א 378/62, 390[13], בעמ' 1681, מפי השופט ברנזון "תוחלת החיים של אדם בריא בגילו של המערער ( 53 שנה) הוא בין 20.7ו- 25 שנה", ובפסק-דין מאוחר יותר ע"א 206/78 [ 14], בעמ' 732, נאמר:ו "כידוע תוחלת החיים בארץ עלתה בתקופה של שלושים השנים האחרונות". אמנם, מצינו בפסיקה הבחנה בין עבודות קלות לבין עבודות, הדורשות כוח רב, לצורך קביעת גיל הפרישה (ראה :נ
ע"א 206/78 [ 14] הנ"ל ופסקי הדין הנסקרים בו), אך נראה, כי השופט יכול היה להסתמך על הראיות שלפניו ולקבוע, כי המנוח יכול היה שלא לפרוש כליל מעבודתו לפני הגיעו לגיל .70יתר-על-כן, נראה לי, שגם אילו היה מצמצם המנוח את מעורבותו הישירה בעבודה הפיסית, הרי עדיין יכול היה לתרום מניסיונו ומידיעותיו לשם הדרכת פועליו.
בכגון דא, הקביעה אינה יכולה להיות מדויקת, כפי שנאמר בע"א 515/70 (המ' 328/71) [15] מפי מ"מ הנשיא זוסמן (כתוארו אז):ב "הקביעה המשוערת של המשך עבודתו של אדם היא בבחינת נעלם שלא ניתן לפותרו אלא בדרך של השערה ".
בסיכומו של דבר נראה, שקביעת גיל הפרישה מעבודה ל- 70 שנה במקרה שלנו הייתה מאוזנת וסבירה, לאור העדויות והפסיקה שהובאו לעיל".

פסק הדין בעניין אבידן ניתן לפני 38 שנים ומאז תוחלת החיים בישראל עלתה באופן ניכר. גם גיל הפרישה במשק הועלה והוא עומד כיום על גיל 67 שנים.
במקרה דנן התובע נפגע בתאונה בהיותו בן 63 כאשר המנוח בפסק הדין הנ"ל היה בן 53. היות התובע בגיל מבוגר יותר בעת התאונה, וכאשר הוא עבד במרץ וללא כל מגבלה, תומכת בהנחה כי היה עובד אף מעבר לגיל הפרישה. בעניין זה אני מפנה לעדות מר מיכאל לגבי עבודתו בגיל 73. חשוב לציין כי לא הובא לפניי כי התובע סבל מתחלואות כלשהן, ללא קשר לתאונה, אשר היה בהן כדי להגביל את תפקודו ויכולתו לעבוד כחקלאי.
על כן, ובהתאם לעקרונות שהותוו בפסקי הדין בעניין הנ"ל , ובשינויים המחוייבים הנובעים מחלוף התקופה מאז ניתן פסק הדין בעניין אבידן, קרי העליה בתוחלת החיים והעלאת גיל הפרישה, נראה כי במקרה דנן ראוי לקבוע כי גיל הפרישה של התובע הוא גיל 73. התובע כיום הוא בן 66 ומדובר על עוד 7 שנות עבודה.
כמצויין לעיל, קבעתי כי השכר הממוצע לצורך החישוב הוא שכר של 4, 000 ₪ לחודש.
לגבי הנכות עצמה, הרי שללא ספק מדובר בנכות שיש בה כדי להשפיע על תפקודו של התובע. מדובר בעובד חקלאי, עובד כפיים, שסובל מנכות אורטופדית בכתף (דומננטית) וגם בצוואר. התובע תיאר בתצהירו את העבודות להן נדרש בפרדס שהן עבודות בשתי הידיים, נהיגה בטרקטור, השקיה, עזרה בקטיף, ריסוס, הדברה, תחזוקת הפרדס ושמירתו, לחפור באדמה, לעבד את הקרקע, למלא תוצרת בארגזים. אין ספק כי הנכות האורטופדית שנותרה לתובע תקשה עליו בביצוע עבודתו.
אך מכיוון שנושא ההשתכרות לאחר התאונה כאמור לא ברור נראה כי הדרך הנכונה היא ללכת בדרך של פיצוי לעתיד באופן גלובלי ולא באופן של חישוב אקטוארי. בתחשב בהכנסות הפרדס עובר לתאונה ונכותו האורטופדית של התובע נראה כי פיצוי בסך של 40,000 ₪ הוא פיצוי שיש בו כדי לשקף את הפסדי ההשתכרות של התובע לעוד 7 שנים מהיום.
הפסד תנאים סוציאליים:
לא היו הפרשות לפנסיה ורו"ח מטעם התובע אישר זאת בעדותו. על כן, אין בסיס לדרישה. אציין כי התובע לא היה שכיר אלא עצמאי. על כן צו ההרחבה החל על מעסיקים אינו רלבנטי שכן הפסד הפנסיה נגזר מהפרשות המעביד, מה אין בענייננו .
נזק לא ממוני:
לפי נכות בשיעור 14.5% בניכוי גיל וללא אשפוז: 17,790 ₪, לפי התקנות . אין מחלוקת בין הצדדים לאופן החישוב .
עזרת מהזולת:
המומחה מטעם בית המשפט קבע כי לתובע היתה נכות זמנית לאחר התאונה בשיעור 100% למשך חודשיים . כמו כן, נקבעה לו נכות זמנית בשיעור 50% למשך 4 חודשים נוספים . התובע עבר טי פולי פזיוטרפיה למשך כחצי שנה.
התובע פירט בתצהירו כי בתקופה של 8 חודשים לאחר התאונה נעזר באישתו. הוא ציין כי התקשה לבצע את פעולות היומיום ונזקק לעזרה מוגברת בהלבשה רחצה שירותים ו"כיוצ"ב" כלשונו. הוא מציין כי היה מרותק למיטתו למשך 8 חודשים ונעזר באישתו וילדיו. עד היום לטענתו הוא נעזר באישתו.
גם אישתו של התובע העידה כי בתצהירה כי ליוותה אותו לטיפולים רפואיים וכי בעת ששהה בבית היה עצבני ובמצב רוח ירוד. אישתו של התובע העידה כי שהתה לצידו ועזרה לו להתקלח, לקום מהמיטה ולעבור לשבת בכ יסא לאכול והתפנות לשירותים .בחקירה הנגדית סיפרה על העזרה שנתנה לתובע לאחר התאונה בסחיבת דברים, בקניות, עבודות שלא יכול היה התובע לעשות. כן סיפרה על העזרה שנתנה לו לקום מהמיטה (ראו עמוד 17 – 18 לפרוטוקול ) גם התובע העיד בחקירתו הנגדית על העזרה לה נזקק והסביר כי נזקק לעזרה גם פיסית וגם נפשית ותיאר את קשייו בעקבות המחזה לו נחשף בעת התאונה.
בהתחשב בכל האמור לעיל, ובקביעת המומחה מעם בית המשפט, אני קובעת פיצוי בסך של 15,000 ₪ עבור התקופה של 6 חודשים לאחר התאונה . את הסכום פסקתי באופן הבא: 6,000 ₪ עבור החודשיים הראשונים אז היתה נכות זמנית בשיעור 100% ועוד 6,000 ₪ לתקופה של ארבעה חודשים בהם היתה הנכות בשיעור 50%. כמו כן, סכום של 3,000 ₪ עבור יתרת התקופה של שנתיים עד היום. פיצוי זו הוא בגין העזרה המוגברת לה נזקק מבני משפחתו ובייחוד מאישתו לאחר התאונה. אשר לעתיד, ובשים לגובה הנכות ואופיה, אני פוסקת לתובע פיצוי בסך של 20,000 ₪.
הוצאות:
אזכיר כי המומחה התיחס לעתיד וציין כי יתכן והתובע יזדקק לעוד טיפולי פיזיוטרפיה ואולי אף נית ן בכ ך לתיקון הקרע. התובע לא צירף קבלת שיש בהן להוכיח הוצאות שהוציא. יחד עם זאת בשים לב להיקף הטיפולים להם נזקק, סביר כי הוציא הוצאות עבור נסיעות לטיפולים וכן תשלומים מעבר לסל הבריאות(כגון תשלום עבור טופס 17, רבעון לרופא מומחה וכו'). בגין הוצאות אלה אני פוסקת לתובע לעבר 2,000 ₪ וסכום דומה בגין ההוצאות לעתיד.
סה"כ נזק התובע:
הפסדי שכר בעבר 1 2,000 ₪
הפסד שכר בעתיד 40,000 ₪
עזרה מהזולת עבר ועתיד : 35,000 ₪
נזק לא ממוני: 17,790 ₪
הוצאות 4,000 ₪
סה"כ 108,790 ₪

סיכום: אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע 108,790 ₪ . בנוסף תשלם הנתבעת שכ"ט עו"ד כולל מע"מ בשיעור 15.21% מהפיצוי . כן תשלם הנתבעת את אגרת המשפט ששולמה עם פתיחת ההליך לפי ערכה כיום לאחר תוספת ריבית והצמדה כחוק.

הסכומים ישולמו תוך 30 יום מהיום אחרת ישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד מועד התשלום בפועל.

ניתן היום, ל' תשרי תשפ"א, 18 אוקטובר 2020, בהעדר הצדדים.