הדפסה

בית משפט השלום בעפולה ת"א 48537-02-14

בפני
כבוד ה שופטת יפעת מישורי

תובע

י.נ.

נגד

נתבעת

כלל חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

מבוא וטענות הצדדים בתמצית:

בפני תביעה לפיצוי כספי בגין תאונת דרכים נטענת מיום 12.7.2008 ואשר גרמה לנזק גוף.

לטענת התובע, ביום 12.7.2008 נסע בטרקטור הפרטי שלו. כאשר סיים את הנסיעה וירד מהטרקטור, איבד את שיווי המשקל על המדרגה של הטרקטור וכתוצאה מכך נפל ונחבל ברגל ימין. ביום המחרת, שעה שהכאבים לא חלפו, פנה לבית החולים ורגלו נחבשה. התובע שהה באי כושר בתקופה בת 38 ימים. התובע יליד 1967 ונותרו לו עוד כ- 15 שנות עבודה עד לגיל פנסיה. לאור האמור, טוען התובע כי על חברת הביטוח של הטרקטור, היא הנתבעת, לפצותו כספית.

לטענת הנתבעת, התאונה עצמה מוכחשת. כן נטען כי אין קשר בין התאונה, אף אילו הייתה, לבין הנזקים הנטענים והמוכחשים מאליהם. כן דרשה הנתבעת בשלב כתב ההגנה כי התובע יציג אישור משרד הרישוי בדבר רישיון בתוקף. בנוסף נטען בדבר העדר קשר סיבתי וכי הנזקים הנטענים על ידי התובע מופרזים.

ביום 13.1.2019 התקיים דיון הוכחות וגמר. מטעם התובע הוא העיד בעצמו. מלבד התובע לא נשמעו עדים, מטעם מי מהצדדים. בתום הדיון הצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה. לאחר מכן שקלו הגעה לפשרה וביום 6.2.2019 הודיעו הצדדים בדבר אי הגעה לפשרה.

אין טענה לנכות צמיתה בתיק דנן וראו הודעה בתיק בפרוטוקול הדיון מיום 24.9.2017.

דיון:

לאחר שבחנתי מכלול הראיות כפי שהונחו בתיק בית המשפט ובחינת סיכומי הצדדים, הרי שיש מקום להורות על קבלת התביעה. להלן אפרט:

גרסת התובע: בתצהירו טען התובע כי: " ביום 12.7.08, בשעה 13:00 או בסמוך לכך, עליתי על הטרקטור החקלאי אשר חנה ליד ביתי, ונסעתי בו במסגרת נסיעה פרטית קצרה, ובסיום הנסיעה, חזרתי והנחיתי אותו שוב במקום החניה. תוך כדי הירידה מהטרקטור, לפתע החלקתי על המדרגה, איבדתי את שיווי המשקל, וכתוצאה מכך נפלתי ונחבלתי קשות ברגל ימין" (ת/1, סעיפים 1.1 – 1.2). בעדותו בבית המשפט שב התובע על גרסה זו. התובע נשאל: " באיזה מסגרת הייתה התאונה" והשיב: "אני צריך להניע את הטרקטור פעם בשבוע, שבוע וחצי. זה טרקטור בחצר של הבית. אני מניע ומסיע אותו כדי שהוא יניע, אני לא רוצה שיהיה לי בעיות של מנוע." וכן העיד: "...החזקתי בטרקטור ורציתי לרדת, נפלתי על צד שמאל ונפגעתי ברגל ימין. כל הטרקטורים יורדים מצד שמאל, כשנפלתי על הרצפה רגל ימין באה מתחתיי ואז נפגעתי. בדרך כלל יורדים עם הפנים לטרקטור ואני מחזיק את הטרקטור. אני לא יודע למה החלקתי, החלקתי. הרגל החליקה, ברזל זה ברזל. למרות שתפסתי נפלתי." (ראו פרוטוקול הדיון מיום 13.1.2019 עמ' 9 ש' 17 - 34). התובע המשיך ותיאר את אופן קרות התאונה, את מה שאירע לאחר מכן וחזר על גרסה דומה לזו אשר מופיעה בכתב התביעה וכן בתצהירו.

גרסת ההגנה: פרט להכחשה של האירוע לא הוגשו ראיות מטעם ההגנה. כן עלה כי חוקר מטעם הנתבעת פנה לתובע ולאישתו, טרם מועד דיון ההוכחות ותשאל את השניים. כך עלה בפרוטוקול הדיון (ראו למשל עמ' 6). ואולם, דו"ח החוקר לא הוצג והחוקר ממילא לא העיד בבית המשפט ואף זימונו גם לא נתבקש על ידי הנתבעת. כך שבסופו של יום, אין מטעם ההגנה כל ראיה או עד בעניין.

הכרעה: לאחר שבחנתי את מכלול הראיות הרי שיש לקבל את התביעה. גרסת התובע אומנם עומדת לבדה, שעה שלא היו עדים לאירוע עצמו, ברם, אין בכך כדי להפחית ממשקלה או לשנות ממהימנות גרסת התביעה. עדותו של התובע נמצאה מהימנה ביותר בעיני, התובע העיד והשיב באופן ענייני לכל שאלה שנשאל ובאופן כן, התובע לא התחמק מאף שאלה, גם מהשאלות שלא היו נוחות מטבען והשיב בכנות לכל שאלה ושאלה. מלבד עדותו, יש בתיק תימוכין לגרסת התביעה גם במסמכים רפואיים הסמוכים בזמן ליום האירוע ואשר הוגשו כראיות, בהם נכתב כי התובע החליק מטרקטור ובדבר הפגיעה ברגלו (נ/4) טופס הודעה לחברת הביטוח על מקרה ביטוח (נ/1) אשר גם בו נכתב כי התובע החליק מהטרקטור : "תוך ירידה מהטרקטור החלקתי והרגל ימנית נפגעה , נקע", כן תיאר התובע גם במסגרת שלב ההליכים המקדמיים את נסיבות קרות התאונה ובאופן דומה לגרסתו לכל ההליך (נ/2 תשובה לשאלה מס' 44). באשר לטענת הנתבעת כי מדובר בעדות יחידה, הרי שאין בטענה זו כדי לשלול קבלת התביעה. ראשית, הגם שעדות התובע הינה עדות יחידה, הרי שלעיתים ייתכנו מקרים בהם אין עדים לקרות התאונה, עובדה זו כשלעצמה אינה מצדיקה דחיית תובענה. שנית, מלבד עדותו של התובע, שהינה מהימנה בעיני, הוצגו ראיות נוספות ואשר תומכות בגרסתו, כפי שפורטו לעיל, בין היתר, מסמכים רפואיים , הראיה בדבר נזק גוף בסמוך לאירוע וטופס הודעה לביטוח. לאור כל האמור הרי שנסיבות קרות התאונה הוכחו כדבעי ומכאן כי מדובר בתאונת דרכים כמשמעה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה-1975. לא מצאתי כי ביתר טענות ההגנה יש כדי לשנות מקביעתי זו לעיל .

הנזק:

לטענת התובע, הוא שהה באי כושר בתקופה בת 38 ימים ובהתאם לאישורי המחלה המצורפים לתיק (פרוטוקול הדיון עמ' 12 ש' 21 ואילך) כן נטען כי אין טענה לנכות צמיתה אלא לרכיב נוסף של כאב וסבל. לטענת הנתבעת, התובע לא עבד במועד התאונה כך שאינו זכאי כלל להפסד השתכרות בגין ימי המחלה בהם שהה (שם, עמ' 14 ש' 26). בשלב הסיכומים הצדדים לא נקבו בסכומי פיצוי.

לאחר שבחנתי את הנסיבות, עולה כי אכן התובע לא עבד בסמוך לאירוע התאונה. כן עולה כי התובע, בעדותו בבית המשפט העיד בעניין זה כי יכול והוא לא עבד בסמוך לתאונה (שם, עמ' 7 ש' 18). שעה שפיצוי בגין הפסד השתכרות לעבר הינו רכיב אשר מצריך הוכחה הרי שלא מצאתי מקום לפסוק לתובע פיצוי כספי בגין רכיב זה. באשר לרכיב כאב וסבל, על סמך מכלול הנתונים, סוג התאונה והנזק שנגרם, גילו של התובע, תקופת ההחלמה ויתר הנסיבות הקיימות בתיק הנני קובעת פיצוי בגין רכיב זה בסכום של 9,000 ₪. פרט לרכיב זה הרי שלא נמצא כל רכיב פיצוי אחר לו זכאי התובע במקרה דנן.

סיכום:

הנתבעת תשלם לתובע את הסך של 9,000 ₪. הסכום ישולם בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית החל מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל.

הנתבעת תשלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט בסכום כולל של 1,900 ₪. הסכום ישולם בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית החל מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ח' אדר א' תשע"ט, 13 פברואר 2019, בהעדר הצדדים.