הדפסה

בית משפט השלום בעפולה ת"א 34142-08-15

בפני
כבוד ה שופטת מאג'דה ג'ובראן מורקוס

תובעים

חני כהן זדה
ע"י עוה"ד דרור חייק

נגד

נתבעים

משה לוי
ע"י עוה"ד נדאל עואודה

פסק דין

לפני תביעה לפיצוי ללא הוכחת נזק, בהתאם לחוק איסור לשון הרע, שהוגשה בעקבות תגובה שפרסם הנתבע לפוסט שפרסמה התובעת בפיסבוק.

העובדות שאינן שנויות במחלקות:
התובעת והנתבע הינם תושבי העיר בית שאן. בעת הרלבנטית לתביעה היו חברים בקבוצה בפיסבוק בשם "למען בית שאן חדשה" (להלן :"הקבוצה"). בקבוצה חברים אלפי אנשים.
ביום 15.7.15 פרסמה התובעת בקבוצה פוסט בו שיתפה כתבה מתוך אתר YNET שתיארה מצוקת הדור הצעיר בעיר בית שאן. לצד הכתבה ששיתפה כתבה התובעת : " ותודה לYNET ...חייבים הבראה". בהמשך העלתה התובעת ברצף 3 תגובות נוספות, לאותו פוסט שעסקו בתחקירים משנים קודמים על משפחת לוי וראש העיר מר ג'קי לוי.
הנתבע הינו בן למשפחת לוי והינו אחיו של ראש העיר בית שאן בעבר , מר ג'קי לוי.
הנתבע פרסם 9 תגובות ברצף. וזו לשון התגובה הראשונה:" רחמי על צעירה מקומית אשר לא יודעת את נפשה , ורק לאחרונה שוחררה מאשפוז כפוי בבית החולים לנפש שער מנשה, אותה צעירה לא מבחינה בין מציאות לדמיון, ועלולה להוות סיכון לעצמה ולסובבים אותה.
תגובה נוספת: " פרטים על אותה הצעירה יפורסמו בקרוב.... "
תגובה נוספת: "ראו הוזהרתם הצעירה מהווה סכנה לסביבתה. "
תגובה נוספת:" המרכז לבריאות הנפש שער מנשה הוא בית חולים פסיכיאטרי בקרבת פרדס חנה כרכור. בית חולים זה הוא המוסד הרפואי הגדול ביותר בישראל לחולי נפש. מטפולים בו מבוגרים מגיל 18 ומעלה. מנהלו דר' אלכסנדר גרינשפון"
התובעת השיבה בתגובה משלה וציינה: "נו?" ואח"כ תגובה נוספת: "מחכה לפרטים" ובתגובה העוקבת לאחר מכן כתבה :"משה לוי מאחר והתגובה הלא קשורה שלך פורסמה בפוסט שלי ומיד לאחר תגובתי אתה מחויב למסור פרטים בעניין אותה צעירה אחרת ה יעבור לטיפול משפטי!! "
טענות הצדדים:
התובעת טוענת כי מדובר תגובות הנתבע מהוות לשון הרע לפי חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה -1965 (להלן:"החוק").
הנתבע אינו מכחיש כי פרסם את התגובות. בסיכומיו הוא כלל אינו טוען כי הפרסומים אינם מהווים לשון הרע.
טענתו העיקרית של הנתבע היא כי הפרסומים כלל לא יוחסו לתובעת והכוונה בפרסום התגובות לא היתה התובעת אלא אישה אחרת.
הנתבע טוען כי גם התובעת לא היתה בטוחה שהתגובות מכוונות אליה ומפנה לתגובות שלה בהן שאלה: " נו?" , "מחכה לפרטים"
עוד טוען הנתבע כי התגובות אינן עונות להגדרת "עיתון" בהתאם לחוק. עוד הוא טוען כי מדובר בפרסום של הנתבע במסגרת תשובות לפוסט ועל כן יש ליתן לפרסומים משקל מופחת וזעיר.
הנתבע טוען בהרחבה לגבי הרקע שבמחלוקת הפוליטית בבית שאן. לטענתו פרסום התובעת בקבוצה הינו חלק מרדיפה פוליטית של משפחתו של הנתבע. הנתבע מפנה לתגובות ופוסטים שונים של התובעת כולל פוסטים בגינם הגיש הנתבע נגדה תביעה בגין לשון הרע ותביעתו התקבלה (ת.א. 41724-08-16 בית משפט השלום נצרת, כבוד השופט קירס).
התובעת טוענת מנגד כי הכוונה הסובייקטיבית של המפרסם אינה רלבנטית בתביעה לפי חוק איסור לשון הרע. המבחן הוא כיצד הדברים נראים לאדם הסביר וכיצד הוא עלול לפרשם.
התובעת טוענת כי לאחר בחינה אוביקטיבית של הראיות, קרי הפוסט והתגובות בעקבותיו, לא יכול להיות ספק כי הכוונה ב פרסומים היתה התובעת.
דיון והכרעה:
כאמור לעיל, אין מחלוקת כי הנתבע פרסם את התגובות מושא התביעה. הנתבע אף אינו טוען בסיכומיו כי תוכן הפרסומים אינו מהווה לשון הרע.
המחלוקת בה אני נדרשת להכריע היא האם קורא סביר היה מבין שהפרסומים אכן מכוונים לתובעת.
אומר כבר עתה כי תשובתי לשאלה לעיל הינה חיובית. לאחר בחינה של הראיות ושמיעת העדויות הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את התביעה. במקרה דנן, ומקריאת התגובות שהעלה הנתבע, אני מחליטה כי קורא סביר היה מבין כי כוונת הנתבע בפרסום היה התובעת ועל כן מדובר בפרסום שהוא לשון הרע כלפי התובעת.
הלכה פסוקה היא כי בחינת פרסום לצורך הכרעה באם מדובר בלשון הרע הינה בחינה אוביקטיבית של הדברים, ואין מתחשבים בכוונתו הסובייקטיבית של המפרסם. גם לא מתחשבים כיצד הבין הנפגע עצמו את הדברים. בעניין זה אפנה ל ע"א 10520/03 בן גביר נ' דנקנר (12.11.2006) (בפיסקה 6, מפי כב' השופטת א' פורקצ'יה), נקבע:
"אמירות מהוות לשון רע מקום שקיימת אפשרות אובייקטיבית, כי פרסומן עלול להביא להשפלתו של אדם, או לעשותו מטרה לשנאה, בוז, או לעג מצד הבריות. משמעות הפרסום נלמדת מתוכו; הוא מתפרש על פי המובן הטבעי והרגיל של מילותיו, ועל פי הקשר הדברים בו הוא נאמר. מבחן הדברים הוא אובייקטיבי, ועיקרו במובן שאדם סביר מייחס לפרסום, בהקשר לשאלה האם היה באותו מובן כדי לפגוע בכבודו ובשמו של האדם."
ראו גם דברי כבוד השופט מלץ בע"א 740/86 תומרקין נ' העצני, פד"י מג(2) 333 (1989), (בעמ' 338), כי :
"ההלכה היא, שאין חשיבות לשאלה מה הייתה כוונתו של המפרסם מחד גיסא, ואין חשיבות לשאלה כיצד הבין את הדברים בפועל מי שקרא את הדברים מאידך גיסא. המבחן הקובע הוא, מהי, לדעת השופט היושב בדין, המשמעות, שקורא סביר היה מייחס למלים".
מקריאה של התגובות מושא התביעה, ניתן בהחלט להגיע למסקנה שכוונת המפרסם היתה התובעת ולא כל אדם אחר כטענת הנתבע. קורא סביר שקורא את התגובות של הנתבע וגם של התובעת כפי שסקרתי לעיל, ובשים לה להפרש הזמן הקצר והרצף בו פורסמו התגובות, היה מבין כי התגובות היו מופנות לתובעת.
אין נפקות לצורך העניין לטענת הנתבע כי הכוונה לא היתה לתובעת וטענתו כי התובעת עצמה היתה צריכה הבהרה בתגובות שלה שפרסמה . שכן, הבנתם של התובעת והנתבע את הדברים אינה נדרשת לענייננו והמבחן הוא מבחן הקורא הסביר. ממקרא התגובות כפי שהן ובמובנם הפשוט והרגיל, בהחלט ניתן לקבוע כי קורא סביר היה מבין שהכוונה בדברים שנאמרו בתגובת הנתבע, היתה לתובעת ולא לאחר.
למעלה מהצורך ולמרות קביעתי כאמור לעיל, אוסיף כי גם במישור בעובדתי, לא השתכנעתי בטענות הנתבע כי כוונתו היתה לאישה אחרת, אותה זימן להעיד מטעמו (להלן:"העדה") . העדה ציינה בעדותה כי היא קראה את הפוסטים של התובעת ואז היא פרסמה תגובות מהבטן והיו בינה לבין הנתבע חילופי דברים אך היא מחקה את התגובות שלה מיד: "מחקתי את זה ישר" (עמוד 28 לפרוטוקול) וכן עמוד 29:" אני ישר מחקתי. אני כתבתי ומחקתי". העדה לא יכלה לומר מה היה תוכן אותן תגובות שפרסמה.
לא רק שמבחינה אובייקטיבית אני קובעת כי הכוונה בפרסומים היתה התובעת, כפי שקורא סביר מבין, אלא שהגרסה של הנתבע נדחית על ידי .
העדה נשאלה כיצד הספיקה בתוך 3 דקות לראות את התגובות של התובעת לפרסם תגובות משלה, ואז לזכות בתגובות של הנתבע שהראשונה בהן החלה במילים "רחמיי על צעירה .." והשיבה כי 3 דקות זה הרבה זמן. גם הנתבע אישר כי כל חילופי הדברים בינו לבין העדה היו תוך 3 דקות (עמוד 21 לפרוטוקול) בכל הכבוד, תשובה זו אין בידי לקבל. הטענה אינה מתיישבת עם ההיגיון שתוך הזמן המועט הספיקו לפרסם את חילופי התגובות והעדה מחקה ישר את תגובתה שאיננו יודעים מה תוכנה אפילו.
מחקירתה הנגדית עולה כי העדה נמנית על המחנה של משפחת לוי והשתתפה באירועים של אחי הנתבע והצטלמה עם בני המשפחה והיא מעריצה את אבי המשפחה מר דוד לוי (ראו עמוד 32-33 לפרוטוקול ) מדוע אם כן לפרסם תגובות משמיצות ופוגעות כלפי המשפחה?
זאת ועוד, מתברר כי העדה הינה לקוחה של אשתו של הנתבע שהנה קוסמטיקאית. כשנשאלה מדוע לפרסם פוסט קשה נגד משפחת בעלה היא השיבה :"משה הכוס תה שלו, זה אם תפגע באבא שלו, באמא שלו, זה אותו דבר כמו שאני תפגע לי בילד אני תחילה להשתולל. לשאלת ביהמ"ש איך אני יודעת שזו האישיות של משה. אני משיבה שראיתי את זה לאורך זמן בפיסבוק גם איך שהוא הגיב עלי הוא יצא מדעתו על מה שאני כתבתי על אבא"
מצד אחד העדה כביכול אינה מכירה את הנתבע, ומצד שני מתארת את הכרותה עם אישיותו.
הדברים באים על רקע הסתירה עם עדות הנתבע להיכרות עם העדה. בתצהיר תשובות מטעמו (ת/1) ציין הנתבע כי האישה לה התכוון היא צעירה בת 19. הנתבע בתצהיר תשובות לשאלון נשאל מפורשות לפרטי אותה אישה לה התכוון וציין כי מדובר בבחורה צעירה בת 19 מהישוב שבאה ממשפחה קשה והוא כל הזמן סייע לה. לציין כי הוא לא ראה לנכון לציין את שמה ושמה של העדה עלה מאוחר יותר כשביקש לזמן אותה להעיד.
אלא שהעדה היא אישה בוגרת בת 38 כיום ולה ילד בן 16. כיצד איפוא ניתן לטעון כי מדובר בצעירה בת 19? גם אם מדובר באירועים מלפני כארבע שנים, אז היתה העדה בת 34. הדבר אינו מת יישב עם עדות הנתבע שציין בחקירתו הנגדית כי סייע לה פעמים רבות והוא מכיר אותה. אם אכן סייע לה רבות, הוא אמור לדעת כי אינה בת 19. הוא לא אמור לדעת את גילה המדויק. אך עליו לבטח לדעת כי לא מדובר בצעירה בת 19 (עמוד 16 לפרוטוקול).
העדה ניסתה לספק הסבר חסר אחיזה במציאות ובו ציינה כי היא אותה צעירה לה התכוון הנתבע בתצהיר תשובות לשאלון וכי היא עוסקת בקוסמטיקה ואף אחד לא יודע מה גילה וכי בנה שהיה בשנת 2015 בן 13 וחצי בערך נראה קטן. (עמוד 31 לפרוטוקול) בכל הכבוד אין ביד לקבל תשובות אלו.
לסיכום, במישור העובדתי, כלל לא השתכנעתי בעדות הנתבע והעדה מטעמו בכל הקשור לחילופי הדברים שאירע תוך דקות ספורות(3 דקות לפי העדה במהלכם הספיקו לכתוב דברים פוגעניים מאוד, העדה מחקה את תגובותיה, כאשר לא העדה ולא הנתבע ידעו לספר מה תוכנן של התגובות של העדה שגרמו להתלקחות וכתיבת התגובות מושא התביעה ).
וגם אם לצורך ההנחה, אני אקבל את טענת הנתבע כי הדברים היו מכוונים לעדה וכי בתוך דקות ספורות היו בינו לבין העדה חילופי דברים . בניגוד לעדה שציינה כי מחקה את התגובות שלה ישר ומיד, הנתבע כלל לא מחק את תגובותיו אלא יותר מכך, הוא לא ראה לנכון להגיב ולהבהיר את כוונתו בעקבות תגובת התובעת שהגיבה :"נו?" "מחכה לפרטים " והתריעה בפניו בתגובה נוספת כי מדובר בלשון הרע. טענתו כי הוא אדם עסוק ולא כל הזמן בפיסבוק אינה מתיישבת עם עדותו כי ביחס לעדה, הספיק תוך דקות ספורות לקרוא את תגובתה ולפרסם נגדה את אותן תגובות פוגעניות מושא התביעה.
לזאת יש להוסיף כי התובעת שלחה מכתב לנתבע באמצעות בא כוחה כבר למחרת הפרסומים וטענה לפרסום לשון הרע. הנתבע אישר כי קיבל את המכתב. הוא ציין כי העביר את המכתב לטיפול עו"ד שלא טיפל בעניין. תשובה זו אין בידי לקבל. לכל הפחות מצופה היה מהנתבע , שקיבל את המכתב בסמוך לאירועים, לפרסם הבהרה או למחוק את התגובות ולהסיר אותן מהפיסבוק. דבר שלא נעשה.
נראה כי לנתבע היה נוח עם כך שהדברים יובנו כמכוונים כלפי התובעת. כך היה מבין כל קורא סביר שקורא את השרשור של התגובות .
בהקשר זה אפנה לכך כי בשרשור התגובות ניתן לראות כי לאחר שהתובעת ביקשה הבהרות ואף הודיעה בתגובה לתגובת הנתבע כי תפנה את העניין לטיפול משפטי. התובעת טוענת כי בתגובה לכך הנתבע פרסם תגובה של אימוג'י של צחוק והתגובה נמחקה על ידי הנתבע (סעיף 38 לתצהיר) הנתבע כלל לא התייחס לתגובה האמורה בתצהירו אף שהכחיש זאת בחקירתו הנגדית. מאחר והתגובה נמחקה לא הוכח בפניי כי חברי הקבוצה נחשפו לתגובה האמורה . יחד עם זאת עלי להדגיש כי מסקנתי בכל הנוגע למהות הפרסום והבנת תוכנו הינה בהתעלם מאותה תגובה וללא קשר אליה.
אין צורך להרחיב ודומה כי אין מחלוקת כי הדברים שפורסמו על ידי הנתבע פוגעים בתובעת , מבזים אותה ומשפילים אותה בעיני אחרים ושמים אותה ללעג. מדובר בדברים שהם לשון הרע.
אשר לטענת הנתבע כי לא מדובר בעיתון לפי החוק. אציין כי על מנת שיתקיים יסוד הפרסום אין הכרח שדברים יפורסמו בעיתון. גם פרסום בפיסבוק ואף פרסום תגובה על פוסט הוכרו לצורך חוק לשון הרע כפרסום.
סעיף 2(ב)(1) ל חוק איסור לשון הרע קובע ביחס לפרסום את הדברים הבאים :

ב) רואים כפרסום לשון הרע, בלי למעט מדרכי פרסום אחרות:
(1) אם היתה מיועדת לאדם זולת הנפגע והגיעה לאותו אדם או לאדם אחר זולת הנפגע;"

עוד נקבע בסעיף 7 ל חוק איסור לשון הרע : " פרסום לשון הרע לאדם או יותר זולת הנפגע תהא עוולה אזרחית, ובכפוף להוראות חוק זה יחולו עליה הוראות הסעיפים 2(2) עד 15, 55ב, 58 עד 61 ו-63 עד 68א לפקודת הנזיקים האזרחיים, 1944."
במקרה דנן מדובר בקבוצה שמנתה אלפי חברים והנתבע בעצמו ציין כי היו חברים בה 9000 חברים. הן הפרסום והן התגובות מושא התביעה זכו לתגובות רבות. אפנה בסיכומי הנתבע בתיאורו את ה קבוצה: " קבוצת פיסבוק פופולארית המכילה אלפי אנשים .. " (סעיף 6 לסיכומים) " בקבוצה מפרסמים פוסטים ובמסגרת עולות תגובות שונות ונשנות על המתרחש בבית שאן" (סעיף 7 לסיכומי הנתבע ) . מכאן שיסוד הפרסום אשר בחוק מתקיים.
אשר לטענת הנתבע כי מדובר בפרסום בתגובה ולא בפוסט נפרד או בעיתון, אין בכך כדי לשנות מקביעתי ביחס לקיום יסוד הפרסום לפי החוק. אפנה לפסק הדין בע"א(חי') 62613-09-16 מרקוס נגד בוהדנה (19.3.17) שניתן על ידי כבוד השופט כהן, בו התקבלה תביעה לפי חוק איסור לשון הרע ביחס לפרסום תגובה בפיסבוק .כן אפנה להחלטת בית המשפט העליון ש דחה את בקשת רשות הערעור שהוגשה(רע"א 3086/17 ניתן ביום 18.5.17).
לפני סיום פרק זה, אתייחס לטענת התובע כי התובעת לא הוכיחה את תביעתה. אין ממש בטענה. למעשה המחלוקת העיקרית בתיק הינה מחלוקת משפטית ביחס לפרשנות הפרסום. שכן, הנתבע אינו מכחיש את טענת התובעת ביחס לפרסומים שבבסיס התביעה. מכאן כי הטענות של הנתבע כי עדות התובעת היא עדות בעל דין יחידה ויתר טענותיו לגבי נטל השכנוע וחובת השכנוע, אינן רלבנטיות למחלוקת בתיק זה.
שיעור הפיצוי:
כאמור, קבעתי כי בפרסומים מושא התביעה מתקיים לשון הרע בהתאם לחוק.
הנתבע הרחיב בטיעוניו לההתנהגות התובעת בפוסטים קשים שהיא עצמה פרסמה בפיסבוק כולל פוסט בגינו הוגשה תביעה נגדה על ידי הנתבע , תביעה שהתקבלה.
עוד מרחיב הנתבע בטיעוניו כי יש ליתן משקל לעובדה כי הפרסום מושא התביעה היה פרסום כתגובה לפוסט ומכאן יש ליחס לו משקל זניח. בטיעוניו מפנה הנתבע לפסק הדין של כבוד השופט קירס בתביעה של הנתבע כנגד התובעת כאן. (ת.א. 41724-08-16)
בסוגיית הפיצויים בגין לשון הרע על בית המשפט צריך להתחשב בשיקולים של היקף הפרסום, אמינותו, מידת הפגיעה בנפגע, התנהגות הניזוק לפני ואחרי הפרסום וכן התנהגות המזיק :
"בפסיקת פיצויים בגין לשון הרע יתחשב בית-המשפט, בין היתר, בהיקף הפגיעה, במעמדו של הניזוק בקהילתו, בהשפלה שסבל, בכאב ובסבל שהיו מנת חלקו ובתוצאות הצפויות מכל אלה בעתיד. הבחינה היא אינדיווידואלית. אין לקבוע "תעריפים". בכל מקרה יש להתחשב בטיב הפרסום, בהיקפו, באמינותו, במידת פגיעתו ובהתנהגות הצדדים. אכן, התנהגותו של הניזוק לפני פרסום ולאחריו עשויה להוות אמצעי שבעזרתו ניתן לעמוד על נזקו. בדומה, התנהגותו של המזיק אף היא עשויה להשפיע על שיעור הנזק והערכתו. כך, למשל, התנצלות על דברי לשון הרע עשויה להקטין את הנזק שהם גרמו ובכך להשפיע על שיעור הפיצויים (ראו סעיף 19 לחוק). חומרת הפגיעה ברגשותיו של הניזוק ובשמו הטוב נמדדת לעתים בחומרת מעשיו וביטוייו של המזיק. ודוק, אין בכך פיצוי עונשי. זהו נזק מוגבר המביא לפיצוי מוגבר (agrravated) בשל התנהגות המזיק. כך, למשל, מזיק היודע כי דבריו אינם אמת והעושה כל מאמץ בבית-המשפט להוכיח את אמיתותם, עשוי לגרום להגברת נזקו של הניזוק ובכך להגביר את הפיצוי שלו הוא יהיה זכאי." (רע"א 4740/00 אמר נ' יוסף, פד"י נה(5) 510, בסעיף 17 לפסק הדין ).
במקרה דנן מדובר בפרסום קשה מאוד, פוגע ומשפיל ויש בו פגיעה חמורה בתובעת. היקף הפרסום היה רב עקב האלפים הרבים שהיו מנויים בקבוצה. מכאן שלא ראיתי בנסיבות אלה, להתחשב בטענת הנתבע כי הפרסום היה במסגרת תגובה, וזאת משום ההיקף הרב לו זכה הפרסום במסגרת הקבוצה. לזאת יש להוסיף את התנה גות הנתבע שלא הסיר את הפרסום , לא בחר לפרסם לכל הפחות הבהרה, למרות שמכתב מבא כוח התובעת הועבר לו בזמן אמת, והוא לא ראה לנכון אף להגיב למכתב. מנגד, לקחתי בחשבון את רמת השיח, הנמוכה מאוד יש לומר, אשר אפיינה את שני המחנות היריבים וזאת בשים לב לפרסום מושא התביעה בבית המשפט בנצרת ובשים לב לפרסומים שפרסמה התובעת שהעתקם הוגש במהלך חקירתה הנגדית.
בשים לב לכל השיקולים כאמור אני פוסקת לתובעת סכום פיצוי של 15,000 ₪ .
לפני סיום, פרסום שם העדה: כפי שניתן לראות לא ציינתי בפסק הדין את שמה של העדה מטעם הנתבע. העדה זומנה להעיד ואינה בעלת דין בתביעה. היא ביקשה במהלך חקירתה חיסיון על הדברים שנוגעים למצבה הבריאותי. יש לציין כי במהלך חקירתה הראשית והנגדית חשפה בתשובה לשאלות שנשאלה, פרטים רגישים אודות מצבה הבריאותי. ב"כ הנתבע הצטרף לבקשת העדה. בהחלטתי בתום הדיון קבעתי כי הצדדים יתייחסו לכך במסגרת סיכומיהם. אך שני הצדדים זנחו את הטיעון בנושא ולא התייחסו לכך בסיכומים שהגישו.
סעיף 70(ד) לחוק בתי המשפט[נוסח משולב] התשמ"ד 1984 קובע בזו הלשון:
"בית משפט רשאי לאסור כל פרסום בקשר לדיוני בית המשפט, במידה שהוא רואה צורך בכך לשם הגנה על בטחונו של בעל דין, עד או אדם אחר ששמו הוזכר בדיון או לשם מניעת פגיעה חמורה בפרטיות של אחד מהם, לשם מניעת פגיעה בפרטיות של אדם בשל חשיפת מידע רפואי עליו או לשם מניעת פגיעה בפרטיותו של אדם עם מוגבלות שכלית או של אדם עם מוגבלות נפשית, כהגדרתם בחוק הליכי חקירה והעדה של אנשים עם מוגבלות, של אחד מהם."
במקרה דנן מדובר בעדה ש זומנה להעיד והתייצבה למתן עדות לפי החלטה שניתנה. רוצה לומר, חשיפת מצבה הבריאותי עם כל הקושי הנובע מכך, נכפה עליה ולא נבע מבחירה שלה. עוד יש לציין כי שמה של העדה אינו רלבנטי כלל ולא היה לו כל משקל בפסק דין. על כן, ועל מנת לשמור על פרטיות העדה , החלטתי לא לפרסם את שמה של העדה . פרסום שמה שלא לצורך מהווה פגיעה לא מידתית בפרטיותה. כמו כן, בפרוטוקולים של הדיון שמה של העדה יהיה חסוי.

סיכום:
אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת סכום של 15,000 ₪. כמו כן, אני פוסקת לתובעת הוצאות משפט בסך כולל של 7,000 ₪.
הסכומים ישולמו תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

ניתן היום, כ"ט אייר תשע"ט, 03 יוני 2019, בהעדר הצדדים.