הדפסה

בית משפט השלום בעפולה ת"א 19465-10-15

בפני
כבוד ה שופטת יפעת מישורי

תובע
פלוני

נגד

נתבעת
הראל חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

מבוא וטענות הצדדים בתמצית:

בפני תביעה כספית בגין נזק גוף בשל תאונת דרכים נטענת מיום 29.3.2013.

לטענת התובע, יליד 1967, ביום 29.3.2013 בשעה 18:00 לערך, נסע עם רכבו הפרטי ביער הסמוך לכפר מסר. במהלך הנסיעה, עלה רכבו על גזם עץ וזה נתקע מתחת לרכבו. לפיכך, עצר את הרכב, ירד ממנו על מנת לשחרר את גזם העץ ואז הרכב התדרדר ועלה על כף רגלו הימנית. ביום המחרת, פנה התובע לבית חולים העמק בעפולה והתלונן על כאבים. נמצא כי קיים לו שבר בכף רגלו הימנית. אין בפני התובע טענה לנכות צמיתה.

לטענת הנתבעת, כלל נסיבות קרות התאונה מוכחשות. כן נטען כי התובע, ככל שאכן נפגע, הרי שנפגע בנסיבות השונות לחלוטין מאלו המתוארות על ידו בכתב התביעה וממילא לא מדובר בתאונת דרכים כמשמעה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה-1975 (להלן- "חוק הפלת"ד"). עוד נטען כי אף אילו אכן הייתה תאונת דרכים, הרי שאין קשר סיבתי בין התאונה לבין הנזקים הנטענים והמופרכים כשלעצמם.

ביום 14.2.2019 התקיים דיון הוכחות. התובע העיד בעצמו ומטעם ההגנה העיד החוקר מר עבד מחאמיד (להלן- "החוקר"). הצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה.

דיון:

לאחר שבחנתי מכלול טענות הצדדים ובשים לב לחומר שהונח בפני הרי שיש מקום לקבל טענות התובע כי אכן אירעה תאונה וכי זו תאונת דרכים כמשמעה בחוק הפלת"ד. שעה שהתובע עצר בדרך על מנת לתקן את רכבו ונפגע מהתדרדרות הרכב. באשר לנסיבות קרות התאונה, הרי שהתובע עמד בנטל הדרוש בדין האזרחי כדי להוכיח טענותיו אלו. הכל כפי שיפורט להלן:

גרסת התביעה:
בתצהירו (ת/1) חזר התובע על נסיבות קרות התאונה: "ביום 29.3.13 בשעה 18:00 או בסמוך לכך נפגעתי בתאונת דרכים, כאשר נסעתי ביער שליד כפר מסר, בשלב מסוים ותוך כדי נסיעה הרכב עלה עץ גזם אשר נתקע מתחת לרכב ואז ירדתי מהרכב על מנת לשחרר את הגזם ותוך כדי נסיוני הדרדר הרכב ועלה על כף רגלי הימנית" (שם, סעיף 2). בתצהיר הנוסף אשר הוגש על ידי התובע (ת/2): " הנני מצהיר כי מטרת הנסיעה ביער הייתה לצורך סיור והשגחה על עדר הבקר של אבי, שנמצא ביער זה. הנני מצהיר כי הייתי לבד ולא היו עימי עדים" (שם, סעיפים 3 - 4). גם בתשובות לשאלון שנשלח לתובע, במסגרת שלב הליכים מקדמיים חזר על אותה הגרסה (נ/1) וראו תשובה לשאלה 35 בשאלון האמור. כן צורפו לתיק בית המשפט תמונות ודיסק בו הדגים התובע את אופן קרות התאונה בדיעבד (נ/4). כן חזר על גרסתו במהלך עדותו בבית המשפט: "...קרן קיימת עשה גיזום בשטח, השאירו ענפים בדרך, היה ענף מתחת לאוטו, משכתי אותו וזה הדרדר עלי..." (פרוטוקול הדיון, עמ' 10 ש' 24 - 25). עוד הדגים את תנוחת הגוף שלו ותיאר: "הלכתי קדימה ניסיתי לכפוף את הגב, הכנסתי את הגוף כמעט מתחת לאוטו ומשכתי. משכתי אותו איך מושכים ענף, מקדימה, מצד ימין באמצע. מתחת למספר, באמצע כמעט..." (שם, עמ' 11 ש' 31 - 32). עוד נשאל התובע: "האם נכון שבכל השלבים מהרגע שפתחת את הדלת, ירדת, התכופפת וירדת מתחת לרכב הרכב לא זז?" והשיב: "כן, הוא זז בגלל שמשכתי את הענף" (שם, עמ' 12 ש' 24 - 26).

ואציין כי התובע נחקר ונשאל מספר רב של שאלות אודות אופן קרות התאונה, התובע השיב לכל השאלות, בפירוט ותוך תיאוריים מוחשיים ביותר של אופן קרות התאונה. לא מצאתי בעדותו פגמים משמעותיים בעניין זה ובוודאי שלא ניתן לומר כי זו נסתרה.

גרסת ההגנה:
ההגנה הגישה תצהיר חוקר מטעמה ואשר בין היתר ניהל שיחה עם התובע. בעדותו הודה כי התאונה אירעה בחודש מרץ חודש בו היה גשם וכי הדרך הייתה בוצית מה שיכול היה לגרום להתדרדרות רכב (פרוטוקול הדיון עמ' 15 ש' 30 - 32 ועמ' 16 ש' 1). עוד העיד החוקר כי התובע שיתף פעולה: "באופן מוחלט" כלשונו של החוקר (שם, עמ' 16 ש' 4 - 7). כן הוגש סרטון לאחר הדיון וממנו רואים כי התובע מדגים בפני החוקר את נסיבות קרות התאונה ובאופן הדומה לגרסתו לאורך כל הדרך. כך עשה גם בשיחה שניהל עם החוקר (התמליל מסומן נ/2) וראו בתמליל בעמודים 9 - 11 בהם חוזר התובע על גרסתו בנוגע לאופן קרות התאונה ויתר הנסיבות. גם בתמליל זה לא מצאתי פגמים בגרסתו של התובע ולא ניתן לומר כי יש בתמליל כדי לפגוע במסקנה לפיה התובע עמד בנטל השכנוע המוטל עליו בדין האזרחי .

הכרעה:
בחינת גרסתו של התובע מגלה כי היא מהימנה , רציפה וכי היא הגיונית ומסתדרת עם הנסיבות כפי שתוארו על ידו. התובע נחקר בבית המשפט והשיב לכל השאלות אשר נשאל. כן הדגים את אופן קרות התאונה ואף החוקר מטעם ההגנה העיד והודה כי התובע שיתף עימו פעולה באופן מוחלט. לא נמצאה כל סתירה אשר יש בה כדי להפריך את גרסת התובע. מלבד האמור ובשים לב לכך שמדובר בעדות יחידה, הרי שנמצא תימוכין גם במסמכים רפואיים ולרבות מתעודת חדר המיון, שם התובע תיאר את האירוע כתוצאה מכך שהגלגל של הרכב עלה לו על הרגל וכך ביתר המסמכים הרפואיים (ראו הנספחים לתצהיר התובע). מכלול כל אלו מביא לידי קביעה לפיה התאונה ארעה כפי שטוען התובע. עדותו, מהימנותו ורציפות העדות, ההדגמה שביצע ושיחתו עם החוקר מטעם ההגנה, עמדת החוקר כי התובע שיתף פעולה באופן מוחלט והעדר היכולת גם של החוקר לקבוע כי הרכב לא התדרדר וזאת בנוסף למסמכים הרפואיים מביא ידי עמידה בנטל הדרוש בכדי שבית המשפט יכריע על סמך עדות יחידה. ויוזכר כי לעיתים אין עדים לתאונות, כמו במקרה דנן, עובדה זו כשלעצמה אינה מצדיקה דחיית התביעה. לפיכך - דין התביעה בחלק זה להתקבל. באשר לטענות התביעה כאילו התובע הציע מתנה לחוקר, הרי שמדובר בהצעה מצדו ליתן שקדים מתוצרת משפחתו ותו לאו. אין בנימוס מצדו של התובע כדי לפגוע במהימנותו של התובע.

הנזק:

לטענת התובע, שכרו ברוטו עובר לתאונה עמד על 3,000 ₪ (פרוטוקול הדיון, עמ' 18 ש' 2 - 3) וכן עבר 11 טיפולי פיזיותרפיה ושהה באי כושר ארבעה חודשים כמפורט במסמכים הרפואיים שהוגשו לתיק (ת/1) והצרת התביעה בדיון (שם, עמ' 5 ש' 25 - 26). לטענת הנתבעת, תלושי השכר שצורפו הם פיקטיביים ולא אמינים, מדובר בתלושי שכר שהוצאו על ידי אביו של התובע ולמעשה התובע לא עבד בחודש התאונה בכלל (שם, עמ' 21). לאחר שבחנתי את הנסיבות, בשים לב לגילו של התובע, למסמכים הרפואיים ותלושי השכר שהוצגו, הנני קובעת פיצוי בגין כאב וסבל בסך של 4,000 ₪ וכן פיצוי בגין אובדן השתכרות על דרך האומדנה וזאת בסך של 3,500 ₪. לא מצאתי לנכון לפסוק סכום גבוה יותר בעניין אובדן השתכרות וזאת לאור מכלול הטענות בעניין זה. סך הכ ול זכאי התובע לפיצוי כולל בשיעור של 7,500 ₪. התובע לא זכאי לרכיבי פיצוי נוספים באשר אלו לא הוכחו על ידו כנדרש.

לסיכום:

דין התביעה להתקבל.

הנתבעת תשלם לתובע סכום כולל של 7,500 ₪. הסכום ישולם בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית החל מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל.

בנוסף, תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 2,000 ₪. הסכום ישולם בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית החל מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ' אדר א' תשע"ט, 25 פברואר 2019, בהעדר הצדדים.