הדפסה

בית משפט השלום בעפולה ה"פ 68139-10-18

בפני
כבוד ה שופטת יפעת מישורי

מבקשת

לה אופטיקה בע"מ

נגד

משיבה

חברת מבני תעשיה בע"מ

החלטה

מבוא וטענות הצדדים בתמצית:

בפניי בקשה למתן צו מניעה זמני האוסר על המשיבה לפנות את המבקשת מנכס מסחרי, חנות, אותו היא משכירה למבקשת.

לטענת המבקשת, היא שוכרת חנות מאת המשיבה במרכז מסחרי בעיר עפולה וזאת לתקופה בת כ-6 שנים טרם הגשת הבקשה לבית המשפט. לטענתה, מעולם לא הפרה את הסכם השכירות בין הצדדים. לטענתה, בשל היות דמי השכירות המשולמים נמוכים משווי השוק, מנסה כעת המשיבה לפנותה מן הנכס. טענה נוספת הינה כי המשיבה חפצה בפינוי המבקשת בשל מוצאה של בעליה, מר אבו חאטום. לטענת המבקשת, תחילה שילמה את דמי השכירות בהתאם לכתב הרשאה ואולם לאחר תקופה קצרה בוטלה ההרשאה והיא שילמה בכל מספר חודשים במרוכז עת נציגה היה מגיע למשרדי המשיבה, כך היה כ-5 שנים. באוגוסט 2017 שלחה המשיבה למבקשת מכתב התראה כי היא חייבת לה דמי שכירות בסכום של 95,212 ₪. לטענת המשיבה היא שילמה 73,000 ₪ על חשבון חוב זה וכן נשאה בעלויות פרסום בסכום של 25,000 ₪ מה שאומר כי החוב הנטען שולם במלואו, לטענתה. באוקטובר 2018 נשלח מכתב חוב נוסף למבקשת ולפיו היא חבה כלפי המשיבה סכום כולל של 34,847 ₪. בהמשך נשלח מכתב נוסף ולפיו החוב עומד על כ- 27,000 ₪ בלבד. לשיטת המבקשת, כל טענה לפינויה מכוח אי חתימה על כתב הרשאה אינה רלבנטית זאת לאור התנהלות שונה של הצדדים בעניין אופן גביית דמי השכירות שלא באמצעות כתב ההרשאה בתקופה בת כ-5 שנים. לאור כל האמור, לשיטת המבקשת על בית המשפט להיעתר וליתן צו מניעה זמני אשר ימנע מהמשיבה לפנות את המבקשת מהמושכר. שעה שלטענתה, היא בגדר שוכר מעולה.

לטענת המשיבה, ראשית דוחה המשיבה מכל וכל כל טענה בעלת אופי אי שוויוני מפלה, כאילו היא מעוניינת בפינויה של המבקשת רק בשל מוצאו של בעליה, מר אבו חאטום. בייחוד שעה שנכס אחר במתחם נוסף השייך למשיבה, מושכר לאחיו של מר אבו חאטום, זאת ללא כל בעיה. לשיטת המשיבה, עניין לנו בהסכם מסחרי בין הצדדים, כאשר המבקשת בוחרת מתי לקיימו ומתי לאו, הכל משיקולי הנוחות שלה. מבדיקה שנערכה עולה כי סך החוב של המבקשת הינו 72,574 ₪ מתוכם מצויות בידי המשיבה המחאות שנמסרו על ידי המבקשת בסך של כ- 45,000 ₪ וכולן דחויות, כלומר אינן עומדות בתנאי ההסכם. שכן את דמי השכירות יש לשלם בתחילת כל חודש ולא באופן של המחאות דחויות ולמועדים שעד אפריל 2019, בוודאי שלא. לטענת המשיבה, כבר לאחר מספר חודשים של שכירות בין הצדדים, חדלה המבקשת לשלם את דמי השכירות באמצעות כתב ההרשאה ואחת לכמה חודשים הייתה מגיעה ונותנת המחאות דחויות על חשבוון חוב דמי השכירות. לשיטתה, למשיבה לא נותרה כל ברירה אלא להיות בת ערובה של המבקשה, שכן אחרת היה עליה לפעול בהליכים משפטיים יקרים כדי לפנות את המבקשת ולגבות את החוב. המשיבה רוצה לחדול מהתנהלות פסולה זו של המבקשת ולכן כעת דורשת את פינויה שעה שכלו כל הקיצים. ביחס לטענת המבקשת כאילו שילמה מיד לאחר דרישת התשלום לעיל את הסך של 73,000 ₪, טוענת המשיבה כי מדובר בהמחאות דחיות לשנה קדימה. בסופו של יום, זכותה של המשיבה כי הסכם השכירות ייאכף בין הצדדים ואין למבקשת כל זכות לעכב או למנוע או לא לשלם כלל את דמי השכירות. המשיבה טוענת כי דרכה של המבקשת מאסה בעיניה וכי אין לה, לחברה כה גדולה אשר משכירה נכסים בכל הארץ, להתעסק כל חודש בחודשו מחדש במבקשת ובעניין אי תשלום דמי השכירות. כעת, המבקשת מנצלת את טוב ליבם של נציגי המשיבה לאורך השנים וטוענת כאילו ההסכם שונה בהתנהגות וכאילו מותר לה שלא לשלם את דמי השכירות במועד. המשיבה טוענת כי המבקשת לא הראתה עילת תביעה ולו לכאורית וכי לא הוכיחה כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה, בעיקר עת היא טוענת כי יש לה מספר סניפים של חנויות וכי למעשה אין כל חשש לפגיעה כלכלית במבקשת ובוודאי שלא נזק בלתי הפיך.

ביום 14.11.2018 התקיים בפניי דיון בבקשה. מטעם המבקשת העיד בעליה, עו"ד עלאא אבו חאטום (להלן- "בעלי המבקשת"). מטעם המשיבה העיד מר אלירון סיני, מנהל מרכזים מסחריים במשיבה (להלן- "נציג המשיבה "). הצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה.

דיון:

בעלי המבקשת העיד בדיון כי יש לו משרד עורכי דין כי הוא עוסק בנדל"ן וכי יש לו חברת ייעוץ וכן את עסקיה של המבקשת, חברה בעניין מוצרי ראיה אשר לה מספר סניפים (פרוטוקול הדיון עמ' 1 וכן תצהירו סעיף 3). כן העיד כי אין ברשותו כל הודעה בכתב בדבר מימוש האופציה להמשך השכירות בין הצדדים (פרוטוקול הדיון עמ' 2). כן העיד כי על פי הוראות ההסכם את דמי השכירות יש לשלם כל חודש מראש בהוראת קבע (שם, עמ' 3 ש' 26), כלשונו: "במעמד ההסכם כתוב שצריך לשלם בהו"ק כל תשלום חודש מראש. זה לא סוד". כן הודה כי היו מספר מכתבים בעבר כי המבקשת אינה עומדת בתנאי השכירות וכי למעשה הוא לא הציג בפני בית המשפט את מלוא התמונה בעניין זה, עת הוא טוען כי המבקשת היא שוכרת מעולה. ראו גרסתו כפי שנפרסה בעמודים 5 - 6 לפרוטוקול הדיון. לאורך עדותו טען כי היא הולך ומשלם את דמי השכירות לנציג אחר של המשיבה, מר דרור עמית, באמצעות המחאות וכי לטענתו בין הצדדים היה הסדר החורג מההסכם הכתוב כך שכל מכתבי ההתראה היו רק "...לצורך הפרוטוקול" (שם, עמ' 5 ש' 13 - 14).

נציג המשיבה העיד כי הוא עובד במשיבה מאז שנת 2012 וכי הוא מכיר את המבקשת וכן את בעליה, מר אבו חאטום כבר סמוך לאחר תחילת עבודתו במשיבה וכי הוא משמש כמנהל הנכסים המסחריים (שם, עמ' 7 ש' 2 - 10). לטענתו, הוא מנהל כ- 18 מרכזים מסחריים וכי יש לו עובדים אשר עוזרים לו ואחד מהם הוא מר דרור עמית (שם, עמ' 8 ש' 11). כאשר נשאל מדוע מר עמית לא הגיע לדיון, הסביר נציג המשיבה כי הסוגייה של המבקשת עלתה במשיבה לפני מספר חודשים כבר, עת הצטבר חוב מאוד גדול, לשיטתו יש סיכון משמעותי שכן כל השיקים שנמסרו למשיבה הם דחויים ולמעשה הם מממנים כבר תשעה חודשים דמי שכירות , מצב זה הינו מצב מסוכן מבחינתה של המשיבה. בדרך כלל כשיש חובות הם מנסים לבוא ולעזור לשוכרים. בעניין המבקשת, החוב כל כך גדול שכבר אין אפשרות מבחינת המשיבה להמשיך את מצב הדברים הקיים (שם, עמ' 8 - 9, ש' 27 - 31, ו- 1 - 4 בהתאמה). בהמשך עדותו העיד נציג המשיבה: "במשך שנים עלאא קיבל מכתבים הלוך וחזור על הרשאת תשלומים, אין לי בעיה שלא יהיה כתב הרשאה אבל למה אתה חייב לי כסף, למה אני צריך להיות עם ממסרים שנה קדימה על חובות של שנה אחורה. הנה"ח צריכה לרדוף אחריך, מנהל המתחם אי אפשר לעבוד ככה. אני מפנה למכתבים שצורפו לתצהיר, מספר רב של מכתבים שמבקשים ממנו להסדיר תשלום, שהוא מפר הסכם, חלקם ציינו על הוראת קבע שחזרה. ההוראת קבע מעולם לא בוטלה היא מידי חודש בחודשו נשלחת לבנק. הוא רק צריך להתקשר לבנק ולהגיד להם לכבד אותה" (שם, עמ' 9 ש' 29 - 31 ו- עמ' 10 ש' 1 - 3).

מבחינת כלל טענות הצדדים ולרבות עדויות נציגי בעלות הדין, כפי שהובאו בקצרה לעיל, עולה התמונה לפיה המבקשת שוכרת מאת המשיבה את הנכס מזה מספר שנים. אין חולק כי המבקשת לא עומדת באופן שיטתי במועדי תשלום דמי השכירות. מן העבר השני, עולה התמונה לפיה נציג המבקשת היה פונה כל תקופה ומוסר בידי נציג המשיבה המחאות, חלקן דחויות, על חשבון דמי השכירות והחוב. כן אין חולק כי מדי פעם, המבקשת הייתה צוברת חובות ואשר היו חובות משמעותיים ביותר, במקרה אחד החוב הגיע מעל 90,000 ₪ וכי כעת בידי המבקשת חוב כלפי המשיבה בסכום של 45,000 ₪ וכן בנוסף כ- 30,000 ₪ בעבור דמי השכירות לעבר ואשר כיסוי לחלקן נמסר בהמחאות דחיות עד אפריל 2019 לידי המשיבה. לאור כל האמור הרי שלא יכול להיות חולק כי המבקשת הפרה ועודנה מפרה את ההסכם היסודי בין הצדדים והוא תשלום דמי שכירות בתמורה לעשיית שימוש בנכס. יחד עם זאת, עולה התמונה לפיה על אף התראות חוזרות ונשנות מצידה של המשיבה, הרי שבמשך כל השנים, 6 שנים, היא הסכימה עם התנהלותה של המבקשת ולו בהתנהגות. יש לומר קביעה זו באופן לכאורה וראשוני שכן אין עניין לנו בתובענה העיקרית אלא בבקשה למ תן סעד זמני בלבד. במשך כל השנים, קיבלה המשיבה המחאות דחיות מאת המבקשת ועל אף ההתראות הרבות שהוציאה, הרי ש לא פעלה בפועל לפנותה מן הנכס. על אף כל האמור, אין כל זכות שבדין למנוע מהמשיבה את דמי השכירות.

בכל הנוגע לתנאים הנדרשים בדין, שעה שבעל דין חפץ בסעד זמני , הרי שלא ניתן לומר כי אין למבקשת עילה לכאור ית. התנהלות בהתנהגות השונה מהחוזה הכתוב בין הצדדים נמצאה ולו באופן לכאורי כבר בשלב זה ובוודאי שבדיון שהתקיים בפניי. וראו התייחסותי לעדויות הצדדים. באשר למאזן הנוחות, לא מצאתי כי ייגרם נזק בלתי הפיך והכל בהתאם לתוצאת החלטתי זו בסעד הזמני כפי שתפורט בהמשך. שכן יש מקום לאזן את היחסים בין הצדדים וניתן להפחית את הסיכון הכלכלי המונח לפתחה של המשיבה, עת זו עדיין מחזיקה בחוב משמעותי של המבקש. יוזכר כי דחיית הבקשה כבר בשלב זה משמעה סגירת סניף המבקשת במתחם של המשיבה. גדיעת פרנסה של אנשים ולפחות של בת הזוג של בעלי המבקשת אשר עובדת בסניף זה מספר שנים. באשר לשיקולי היושר, הגם שהמבקשת לא באה במלוא התמונה לבית המשפט, הרי שלא ניתן לומר כי זו חרגה באופן קיצוני משיקולי היושר ותום הלב. כבר בבקשתה המקורית עלתה התמונה לפיה יש חוב וכי אינה משלמת את דמי השכירות באופן שוטף.

לאחר שערכתי את כל האיזונים בעניין ובהתאם למפורט לעיל הנני סבורה כי יש מקום להיעתר לבקשה למתן סעד זמני ובלבד שמן העבר השני, המבקשת תעמוד בכל פרטי ההסכם הכתוב. מעתה ואילך. לא תעמוד בפרטי ההסכם, יבוטל הצו שניתן כעת באופן מיידי. ואסביר כי בראש ובראשונה על המבקשת לכסות את מלוא שכר הדירה אשר טרם שולם על ידה. כן עליה לשאת בתשלום דמי השכירות בהתאם להוראות ההסכם ככתבו וכלשונו, קרי תשלום דמי השכירות בתחילת כל חודש באמצעות כתב הרשאה תקין וכן העברת דוחות פדיון לידי המשיבה במועדים הנדרשים על פי ההסכם בין הצדדים. באשר לחוב העבר, על המבקשת לכסות אותו במלואו בתוך 30 יום מהיום.

תפעל המבקשת כמפורט לעיל יעמוד בתוקפו הסעד הזמני עד למתן הכרעה סופית בתובענה. לא תעמוד, יבוטל הסעד הזמני.

יובהר למבקשת כי כל טענה בעניין קיזוז ולרבות בעניין הוצאות הפרסום אינה מאפשרת הימנ עות מתשלום דמי השכירות ולרבות כיסוי החוב כלפי העבר. כל טענת קיזוז יש להעלות בתובענה כספית נפרדת.
סיכום:

ניתן בזאת צו מניעה האוסר את פינויה של המבקשת מהנכס אותו היא שוכרת מאת המשיבה ואשר בו נמצאת חנות לה אופטיקה בע"מ. זאת עד למתן הכרעה סופית בתובענה.

תנאי לכניסת תוקפו של צו המניעה הוא תשלום מיידי של מלוא חוב דמי השכירות, 72,574 ₪, לידי המשיבה ובתוך 30 יום מהיום. דמי השכירות הינם אלו שטרם שולמו ולרבות אלו שנמסרו המחאות דחויות בגינן. עם ביצוע התשלום, תשיב המשיבה את ההמחאות של המבקשת שבידיה לידי המבקשת באמצעות בא כוחה. כל טענת קיזוז אינה רלבנטית ויש להגיש תובענה נפרדת בעניינה. וכן יפעלו הצדדים בהתאם ליתר ההוראות בסעיף 9 לעיל.

הסכום המופקד בקופת בית המשפט בסך של 15,000 ₪ יועבר על חשבון החוב לידי המשיבה באמצעות בא כוחה. כך שיתרת החוב אותו על המבקשת לשלם למשיבה הוא 57,574 ₪ ובתוך המועד של 30 יום מהיום.

לאור התוצאה ולאחר ששקלתי בעניין, הנני מורה כי כל צד יישא בהוצאותיו.

המזכירות תמציא העתק ההחלטה לצדדים ותפעל בהתאם לאמור בסעיף 14 לעיל .

ניתנה היום, ז' כסלו תשע"ט, 15 נובמבר 2018, בהעדר הצדדים.