הדפסה

בית משפט השלום בעכו תו"ב 26587-12-15

בפני
כבוד ה שופט וויליאם חאמד

מאשימה - משיבה

ועדה מקומית לתכנון שפלת הגליל

נגד

נאשם - מבקש
מאזן דיאב

החלטה

מבוא

בקשה לחייב את המשיבה לשלם למבקש פיצויים, לפי סעיף 80 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977.

למבקש יוחסו עבירה של ביצוע עבודות בניה ושימוש הטעונים היתר, ללא היתר, לפי סעיפים 204 (א) ו- (ג) לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה - 1965.

לפי הנטען בעובדות כתב האישום, ביום 24.06.12 או במועד סמוך לכך, ביצע המבקש, ללא היתר
כדין, עבודות בניה ושימוש במקרקעין שייעודם חקלאי לפי תכנית מס' ג/6540, הידועים כחלקה 126 בגוש 18566, והנמצאים מחוץ לתחום תכנית המתאר המאושרת של היישוב טמרה ( להלן: "המקרקעין"), בכך שבנה קומת קרקע בשטח של 200 מ"ר לערך ( להלן: "המבנה").

בתשובתו לכתב האישום כפר הנאשם בעובדות כתב האישום.

בתום פרשת התביעה, הודיע המבקש כי אין בכוונתו להעיד או להעיד עדים מטעמו.

בהכרעת הדין מיום 28/6/20 הוריתי על זיכוי המבקש מהעבירות הנ"ל, מחמת הספק הסביר.

ערעור מטעם המשיבה על הכרעת הדין הנ"ל נדחה על ידי בית המשפט המחוזי, בפסק דין מיום 9/12/20, בתיק עפ"א 66271-07-20.

טיעוני המבקש

לטענת ב"כ המבקש, העובדה כי הנאשם זוכה מחמת מחדלי חקירה מהותיים מצדיקה חיוב המשיבה בפיצוי לטובת ההגנה, על מנת להרתיעה מלהגיש בעתיד כתבי אישום בטרם ביצעה את כל פעולות החקירה המהותיות, ולא להתרשל בביצוע מלאכתה זו.

עוד טען הסנגור כי העובדה כי המבקש זוכה מחמת הספק הסביר לא שוללת זכותו לפיצויים.

כן ציין כי הגשת ערעור על ידי המשיבה על הכרעת הדין, חרף הממצאים שקבע בית המשפט כאן, לא הייתה נכונה, ואף היא מצדיקה חיוב המשיבה בפיצויים.

הסנגור הציג מסמכים המלמדים כי המבקש שילם לו שכ"ט בגין ייצוגו בתיק זה, בסכום של 6,000 ₪.

טיעוני המשיבה

ב"כ המשיבה טען כי דין הבקשה לדחייה, תוך שהוא מדגיש את ההלכה כי לא כל זיכוי מזכה את הנאשם בפיצויים.

ב"כ המשיבה ציין כי המשיב לא התייצב למספר רב של דיונים ( 11 דיונים ), ואך בחלוף פרק זמן שלמעלה משלוש שנים התקיימה ישיבת הוכחות אחת, במסגרתה הסתיימה פרשת התביעה, ואז הודיע המבקש כי הוא בוחר לא להעיד ולא לזמן עדים מטעמו.

עוד ציין ב"כ המשיבה כי המבקש לא נעצר ולא נאסר במסגרת ההליכים כאן, והוסיף כי הראיות שהיו ברשות המשיבה הקימה סיכוי סביר להרשעתו והצדיקו את העמדתו לדין ( תיעוד המבנה בתמונות, הודאתו של המבקש בביצוע עבודות בניה ללא היתר, נסח טאבו לפיו המבקש הוא אחד הבעלים של הקרקע הרלבנטית, ועוד ), ומכל מקום, לא הייתה אי סבירות קיצונית בהעמדתו של המבקש לדין, כנדרש לפי הפסיקה לצורך קיומה של העילה של העדר יסוד לאשמה, המוסדרת בהוראת סעיף 80 לחוק.

לטענתו, זיכוי המבקש היה טכני ולא נסמך על ממצאים פוזיטיביים.

עוד הוסיף כי, מחדלי חקירה לא מצדיקים פסיקת פיצוי משלא מקיים התנאי של חוסר תום לב או זדיון בהעמדה לדין של נאשם או באופן ניהול ההליך נגדו.

לטענת ב"כ המשיבה, לא מתקיימית העילה נוספת של נסיבות אחרות המצדיקות פסיקת פיצוי, משלא הצביע המבקש על נסיבות כאלה, לרבות ניהול ההליך באופו שהכביד על הנאשם, התארכות המשפט שלא באשמת הנאשם, וחיוב הנאשם בהוצאות הגנה עקב ניהול רשלני של ההליך על ידי המאשימה, והכל בהצטרף לעובדה כי הזיכוי לא היה מוחלט.

עוד ציין כי המבקש לא הוכיח כי נגרמה לו מצוקה אישית עקב ניהול ההליך, זאת, בצד העובדה כי הנאשם נכח במספר מצומצם של דיונים, ושעה שהזיכוי היה עקב אי הצגת מסמך מסוים, ולא בשל ממצאים פוזיטיביים שלימדו כי לנאשם לא הייתה זיקה לעובדות כתב האישום.

דיון והכרעה

המסגרת הנורמטיבית הרלבנטית היא זו המעוגנת בסעיף 80(א) לחוק העונשין, תשל"ז – 1977] לפיו:

"משפט שנפתח שלא דרך קובלנה וראה בית המשפט שלא היה יסוד
להאשמה, או שראה נסיבות אחרות המצדיקות זאת, רשאי הוא
לצוות כי אוצר המדינה ישלם לנאשם הוצאות הגנתו ופיצוי על
מעצרו או מאסרו בשל האשמה שממנה זוכה, או בשל אישום שבוטל
לפי סעיף 94(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב),
תשמ"ב – 1982 בסכום שייראה לבית המשפט, במשפט שמנהל
קובל רשאי בית המשפט להטיל על הקובל תשלום כאמור".

" תנאי סף " לכניסה לגדרה של ההוראה הנ"ל הינו זיכוי הנאשם בדין או ביטול כתב האישום לפי סעיף 94 (ב) לחוק סדר הדין הפלילי. תנאי זה מתקיים בעניינו של המבקש כאן, שכן הוא זוכה מהעבירה שיוחסה לו בכתב האישום.

משעבר המבקש את המשוכה הנ"ל, עליו להצביע על אחת משתי העילות שבהוראה הנ"ל, כתנאי מצטבר נוסף על מנת להקים את הסמכות לזכותו בפיצוי או בהוצאות הגנה: האחת, לא היה יסוד להעמדתו לדין, והשנייה, נסיבות אחרות אשר מצדיקות חיוב המדינה בפיצוי או הוצאות הגנה.

לפי ההלכה, המבחן לבירור קיומה של העילה של העדר יסוד לאשמה, הוא מבחן הסבירות, היינו שבית המשפט בוחן האם תובע סביר בנסיבות העניין המסוים ובהסתמך על חומר הראיות שנמסר לו ע"י הרשות החוקרת, היה מעמיד את המבקש לדין. הבחינה של סבירות ההחלטה היא לפי המצב הראייתי בשלב עובר להגשת כתב האישום ולא בשלב שלאחר בירור האשמה בבית המשפט. עוד נקבע כי ניתן לחייב את הנתבע בהוצאות הגנה גם במקרים שבהם עפ"י הראיות שהיו בידי התביעה עובר להגשת כתב האישום היה יסוד לאשמה, אלא שהוברר, בתום פרשות התביעה וההגנה, כי אותה תשתית ראיה הייתה חסרה בשל התרשלות המדינה ועקב מחדלי חקירה, שאילו לא התקיימו, הייתה המדינה מגיעה למסקנה שאין מקום להעמדה לדין (ראה ע"פ 303/02 דרויש חמדאן נ' מ"י – פורסם בנבו).

ולענייננו:

לפי דו"ח עבירה שהוגש מטעם המשיבה, בביקורו במקרקעין הרלבנטיים, שייעודם חקלאי, מצא מפקח הבניה כי בוצעו במקום עבודות בניה ללא היתר, כמתואר בכתב האישום.

בחקירתו תחת אזהרה במשרדי המשיבה הודה המבקש כי הוא ביצע עבודות בנ יה ללא היתר על הקרקע ששייכת לו ( גם בתשובתו לכתב האישום הודה המבקש כי הוא אחד הבעלים של הזכויות במקרקרעין, ואישר כי המבנה נשוא כתב האישום אכן הוקם על המקרקעין נשוא כתב האישום -פרוטוקול ישיבת יום 12/6/17 ).

משכך, הייתה בפני התובע תשתית ראיה שהצדיקה העמדת המבקש לדין, משהתקיים סיכוי סביר כי הנאשם יורשע בדין בסופו של יום על סמך אותה תשתית ראיה. אין לומר כי ההחלטה להעמידו לדין על ס מך הראיות הנ"ל הייתה בלתי סבירה במידה קיצונית.

באשר לעילה של נסיבות אחרות המצדיקות פסיקת פיצוי והוצאות, הרי שלפי ההלכה שקבע בית המשפט העליון ובהתאם לפסיקה הנוהגת, אין המדובר ברשימה סגורה של נסיבות כאמור. יחד עם זאת, בתי המשפט הכירו, במרוצת השנים, ברשימה של נסיבות שבאות בגדרי העילה הנ"ל, כאשר חלקן נוגעות להליך המשפטי וחלקן האחר בנסיבות האישיות של הנאשם המסוים. כך נקבע כי במניין הנסיבות הנ"ל רשאי בית המשפט להביא בחשבון את אופן התנהגותם של התביעה ויתר הגורמים בהליך המשפטי, קיומו של פגם שדבק באופן ניהול ההליך ע"י רשות התביעה, האם ניתן היה לגלות, בשלב מוקדם יותר, את הנסיבות שהביאו לזיכוי הנאשם, הימשכות ההליך הפלילי והסיבות שגרמו לכך, תוצאת ההליך הפלילי ( זיכוי מוחלט, זיכוי מחמת הספר הסביר או ביטול כתב אישום לפי סעיף 94 (ב) לחסד"פ ), סבל חריג ועינוי דין חמור שנגרמו לנאשם עקב ניהול ההליך המשפטי, פגיעה בבריאותו, בפרנסתו או במשפחתו, וגילוי עלילת שווא שהטעתה את רשות התביעה.

לעניין זה, ראה:
ע"פ 303/02 חמדאן נ' מ"י , פד"י נ"ז (2) 550 (פורסם בנבו).
ע"פ 7826/96 יוסף רייש נ' מ"י, פד"י נ"א(1) 481 (פורסם בנבו).

בעניינו של המבקש כאן, ולאחר בחינת ההליך שהתקיים, לא מצאתי כי דבק פגם או מחדל בהתנהלות המשיבה .

במסגרת ניהול ההליך, התקיימו 17 דיונים, כאשר המבקש לא התייצב ל- 9 דיונים מתוכם, לרבות לדיון במהלכו ניתנה תשובתו של המבקש לכתב האישום בהיעדרו ומפיו של סנגורו – ביום 12/6/17.

המבקש ל א התייצב לדיונים שנקבעו לאחר מתן התשובה לאישום בדיון הנ"ל, חרף זימונו כדין וחרף מתן צווי הבאה רבים נגדו. התייצבותו הייתה לדיון מיום 5/3/19, במהלכו הסתיימה פרשת התביעה, ובדיון לאחר מכן הכריז הסנגור כי הנאשם בחר לא להעיד בעצמו וכי אין עדים מטעמו.

יוצא כי הימשכות ההליכים הייתה בעיקר עקב מחדלו ואשמו של המבקש, שלא התייצב למרבית הדיונים, וגרם עקב זאת לדחייה חוזרת ונשנית של הדיון, כאשר שמיעת פרשת התביעה דרשה אך דיון אחד. אילו הקפיד המבקש לקיים אחר חובתו להתייצב למשפטו סמוך לאחר הגשת כתב האישום, ההליך בעניינו היה מסתיים זמן רב לפני מועד סיומו בפועל. התנהלות כאמור של המבקש גרמה לטרחה רבה לצדדים, לעדים ולבית המשפט, ולבזבוז זמנם של כל הגורמים הנ"ל.

המבקש לא העיד עדי הגנה מטעמו, ולכן , לא נגרמו לו הוצאות בגין כך.

המבקש לא היה נתון במעמצר או במאסר.

בצד כל אלה, אין להתעלם מכך כי בית המשפט מצא כי התקיימו מחדלי חקירה מהותיים, אשר הובילו בסופו של יום, לזיכוי המבקש. מחדלים אלה התבטאו באי הגשת ראיה מהותית ( תצלום אוויר עליו נסמך המפקח בהצבעתו על המקרקעין ), אופן חקירת המבקש תחת אזהרה ( לרבות אי הצגת פרטים מזהים של ההמקרקעין ושל עבודות הבניה בפני המבקש על מנת שזה יתייחס אליהם, אי הצגת תמונה של אותן עבודות בפני המבקש, אי רישום תגובתו של המבקש להודעת המפקח בדבר זכותו להיוועץ עם סנגור בטרם ייחקר, אי גביית עדויות מהפועלים שהמפקח פגש במקרקעין, ואי תיעוד פרטיהם המזהים ), והעדר הסבר סביר לכך כי הבעלים הרשומים האחרים של הזכויות במקרקעין לא הועמדו אף הם לדין.

בפנינו הצטברות של מחדלי חקירה משמעותיים, שאילו נעשה מאמץ להימנע מהם, ייתכן והמשיבה הייתה מגיעה להחלטה אחרת עובר להעמדת המבקש לדין.

סוף דבר

באיזון הראוי בין כלל האמור, הריני מחייב את המשיבה לשלם למבקש פיצויים לפי סעיף 80 לחוק העונשין, בסכום של 3,500 ₪, תוך 45 ימים מיום המצאת החלטה זו לידיה. הסכום ישולם למבקש באמצעות סנגורו, עו"ד שלומי בלומנפלד.

המזכירות תמציא ההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, כ"ד תשרי תשפ"ב, 30 ספטמבר 2021, בהעדר הצדדים.