הדפסה

בית משפט השלום בעכו תא"מ 43527-02-13

מספר בקשה:2
בפני
כבוד ה שופטת דנה עופר

המבקש

אמין בראזי

נגד

המשיב
מוניר בטחיש

החלטה

1. לפניי בקשה לביטול פסק דין בהעדר הגנה, שניתן נגד המבקש ביום 23.9.13.

בהתאם לפסק הדין, חויב המבקש לשלם למשיב סך של 4,129 ₪, בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, וזאת בהתאם לכתב התביעה.

בכתב התביעה נטען, כי בתביעה קודמת שהגיש המבקש (הנתבע בהליך הנוכחי) נגד המ שיב (נזקי רכוש בעקבות תאונת דרכים) ניתן תחילה פסק דין בהעדר הגנה, בוטל בהמשך לאחר שהמ שיב הפקיד כספים בקופת ביהמ"ש, ולבסוף ניתן פסק דין על יסוד הסכמת הצדדים, כאשר המשיב חויב בתשלום למבקש. על פי טענת המשיב בכתב התביעה, המבקש גבה כספים ביתר, כאשר קיבל לידיו גם כספים מחברת הביטוח וגם כספים שהופקדו בקופת ביהמ"ש.

פסק הדין ניתן על יסוד מסירת כתב התביעה לידי אשת המבקש, אשר סירבה לחתום על אישור המסירה (על פי תצהיר המוסר), לאחר שכתב התביעה אשר נשלח בדואר רשום עם אישור מסירה – לא נדרש.

2. בבקשה לביטול פסק הדין שהוגשה ביום 14.3.19 טוען המבקש, כי ל א קיבל את כתב התביעה לידיו, וכי נודע לו לראשונה על אודות פסק הדין שניתן נגדו רק ביום 2.3.19, כאשר שליח הגיע לביתו של אדם אחר הנושא אותו שם כמו של המבקש, ובידיו מסמכים מתיק ההוצאה לפועל אשר נפתח בעקבות פסק הדין בחודש מאי 2018.

עוד טוען המבקש, כי יש לו הגנה טובה, וכי הוא אינו חייב כסף למשיב, שכן גבה את הכספים המגיעים לו באמצעות תיק ההוצאה לפועל.

3. המשיב מתנגד לביטול פסק הדין. ראשית, לטענתו, אין כל עילה לביטול פסק הדין מחובת הצדק, שכן כתב התביעה הומצא כדין. שנית, לטענתו, הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה באיחור רב, כשהיה עליו להגישה לכל המאוחר עד 30 יום לאחר מתן פסק הדין, ולחילופין להגיש בקשה להארכת מועד.

בנוסף, טוען המשיב, כי למבקש אין סיכויי הגנה טובים, ולכן אין לבטל את פסק הדין מתוקף שיקול הדעת המסור לביהמ"ש, מאחר שכל הטענות שהעלה הן טענות כלליות, ואין בהן כל התייחסות קונקרטית לסכומים הנתבעים.

4. כידוע, פסק הדין שניתן במעמד צד אחד ניתן לביטול על פי שתי עילות: ביטול מתוך חובת הצדק, מקום שמתברר כי נפל פגם במתן פסק הדין, וביטול על פי שיקול דעת ביהמ"ש.

כאשר מתברר כי פסק הדין ניתן על יסוד המצאה פגומה, הרי שהוא פגום, ושומה על ביהמ"ש לבטלו מתוך חובת הצדק, אף מבלי לבחון משקלן של טענות המבקש וסיכויי הצלחתו (ע"א 64/53 כהן נ' יצחקי, פ"ד ח 395, 397).

ככל שלא נפל פגם במתן פסק הדין, אפשר שיבוטל על פי שיקול דעת ביהמ"ש, כאשר לביהמ"ש נתון שיקול דעת רחב בעניין זה. על ביהמ"ש לבחון, ראשית, מהי סיבת המחדל שבעטיו לא הוגש כתב הגנה במועד, ושנית – אם יש בפי המבקש טענת הגנה, הראויה להישמע, ואם ביטול פסק הדין ע שוי להניב למבקש תועלת.

אשר לסיבת המחדל, הרי שאם מתברר כי אי הגשת כתב ההגנה, נבעה מאי הבנה, או אפילו מתוך רשלנות מסוימת מצד המבקש, ואין מדובר בהבעת זלזול מופגן בביהמ"ש, הרי שביהמ"ש ייטה לקבל את בקשת הביטול, ולברר את טענות המבקש לגופן (ע"א 32/83 ויולט אפל נ' דוד קפח, פ"ד לז(3) 431, 438). מחדליו הדיוניים של המבקש יבואו על תיקונם באמצעות פסיקת הוצאות לטובת הצד שכנגד, תוך שביהמ"ש יעדיף להגשים את תכלית ההליך השיפוטי, ולא לשלול מצד להליך את זכות הגישה לערכאות, שהינה זכות יסוד (רע"א 1958/00 אריה נדב נ' סלון מרכזי למכונות כביסה וטלויזיה בבית אל על, פ"ד נה(5) 43, 47-48).

אולם עיקר המשקל יינתן לשאלה השנייה, קרי – סיכויי ההצלחה של המבקש בהליך המשפטי. מי שמבקש את ביטולו של פסק דין שניתן נגדו בהעדר הגנה, אינו נדרש להוכיח את טענותיו בשלב זה, ודי אם יראה, כי יש בפיו הגנה אפשרית (ע"א 32/83 הנ"ל, 438).

5. בכל הנוגע למועד הגשת הבקשה, איני רואה לקבוע כי זו הוגשה באיחור.

נתוני ההמצאות שבתיק האלקטרוני מלמדים כי פסק הדין נשלח בזמנו אל המבקש, על ידי מזכירות ביהמ"ש, אך ההמצאה לא צלחה ואישור המסירה הוחזר בציון "לא נדרש".

המשיב לא הוכיח באמצעות מסמך כלשהו, כי פסק הדין אכן הובא לידיעתו של המבקש במועד כלשהו במהלך השנים שחלפו מאז שניתן פסק הדין ועד שהוגשה הבקשה.

בהעדר ראיה על אודות המועד שבו נודע למבקש על פסק הדין, ובשים לב לאישור המסירה שחזר כ"לא נדרש", אני רואה את הבקשה כבקשה שהוגשה במועד.

6. פסק הדין ניתן על יסוד תצהיר השליח שמסר את כתב התביעה לידי אשתו של המשיב, שסירבה לחתום על אישור המסירה. לבקשה לא צורף תצהיר של אשת המבקש כנגד תצהיר זה. היה על המבקש להתייחס בבקשתו לתצהיר המוסר שעל פיו ניתן פסק הדין, ולא רק לכך שדואר רשום לא נדרש. מבחינה זו, שהרי שהבקשה לוקה בחסר.

לאור האמור, לא השתכנעתי כי יש לבטל את פסק הדין מחובת הצדק, שכן על פני הדברים בוצעה המצאה כדין לאשת המבקש, ותצהיר המוסר לא נסתר על ידי המבקש.

8. עם זאת, אני סבורה כי יש לבטל את פסק הדין מתוקף שיקול הדעת המסור לביהמ"ש. כאמור, שיקול הדעת הוא רחב. למבקש יש טענות סותרות, אשר יש לבררן. המדובר בעניינים כספיים, כאשר כל צד טוען כי אינו חייב דבר לצד השני, וטענות אלה ראוי שיתבררו ויוסדרו לגופן בין כותלי ביהמ"ש.

על ביהמ"ש להגשים את תכלית ההליך השיפוטי על דרך של בירור התביעה וההכרעה בה, ולא למנוע מהמבקש את יומו בביהמ"ש בהעלאת הגנה ראויה, רק בשל מחדלו הדיוני.

לצד זאת, אין להתעלם מכך שכתב התביעה כולל טיעון מפורט והסבר ברור לעניין גביית היתר שבעטיה הוגשה התביעה, ואילו טענות המבקש לעניין זה הועלו בבקשתו באופן כללי ביותר.

האיזון הראוי בנסיבות העניין יהא בביטול פסק הדין, כפוף להפקדת סכום כסף בקופת ביהמ"ש, לצד חיוב בהוצאות בגין ביטול פסק דין אשר על פני הדברים ניתן כדין. בנסיבות העניין אני קובעת כי יש להפקיד סך 3,500 ₪ לשם הבטחת ביצוע פסק הדין אם אכן יינתן לטובת המשיב , בתוספת הוצאות משפט בסך 500 ₪.

9. אשר על כן, פסק הדין יבוטל אם יפקיד המבקש בקופת ביהמ"ש סכום של 4,000 ₪, בתוך 30 יום מקבלת החלטה זו.

אם לא יופקד הסכום האמור, הרי שהבקשה לביטול תידחה.

למעקב המזכירות, אשר תביא את התיק בפניי עם ביצוע ההפקדה, או בחלוף המועד לכך.

המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים.
ניתנה היום, י"א סיוון תשע"ט, 14 יוני 2019, בהעדר הצדדים.