הדפסה

בית משפט השלום בעכו תא"מ 2811-06-19

בפני
כבוד הרשם הבכיר ראמי נאסר

תובע/משיב

ג'בר מראד

נגד

נתבע/מבקש

פאוזי גדבאן

החלטה

לפניי בקשת המבקש לביטול פסק הדין שניתן נגדו בהעדר הגנה ביום 06.10.2019 (להלן "פסק דין").
בהתאם לפסק הדין הנ"ל, חויב המבקש לשלם למשיב מלוא סכום התביעה בסך של 48,217 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה, וכן אגרת ביהמ"ש ושכ"ט עו"ד.
פסק הדין ניתן על סמך בקשת המשיב אליה צורף אישור מסירה המלמד על המצאה (כביכול) לידי אישתו של המבקש מיום 16.06.2019 .
ביום 25.11.2019 הגישה המבקש "בקשה דחופה לביטול פסק דין בהעדר הגנה". בבקשה נטען כי המבקש קיבל את פסק הדין בדואר ביום 21.11.2019 ורק אז נודע לו לראשונה על התביעה. לגופו של עניין , טען המבקש כי אינו חייב כספים למשיב. בהחלטתי מאותו יום הוריתי למבקש להגיש את בקשתו ב שנית בצירוף תצהיר לאימות העובדות הנטענות.
ביום 15.12.2019 הגיש המשיב בקשה לדחיית בקשת המבקש על הסף. ככל הנראה ובשל טעות טכנית, הבקשה לא הובאה לפניי.
ביום 12.03.2020 הגיש המבקש "בקשה מתוקנת לביטול פסק דין ולעיכוב הליכי הוצל"פ (במעמד צד אחד)". בבקשה נטען כי המבקש לא קיבל את החלטתי מיום 25.11.2019 וסבר כי ייקבע דיון בעניינו וכי לאחר קבלת אזהרת ההוצאה לפועל ביום 09.03.2020 במסגרת תיק שנפתח למימוש פסק הדין, התברר לו כי ניתנה ההחלטה ביום 25.11.2019. אשר לסיבת המחדל של אי הגשת הבקשה לביטול פסק הדין במועד נטען כי אישתו של המבקש הייתה עסוקה בהוריה אשר סבלו מבעיות רפואיות באותה תקופה והלכו לעולמם בהפרש של שבוע ימים בסוף אוקטובר – תחילת נובמבר 2019 וכי בשל כך , אישתו לא מסרה לו כתב התביעה. המבקש טען כי לא התעלם מההליך השיפוטי וכי בנסיבות העניין יש לבטל את פסק הדין וזאת גם לאור כך שיש לו סיכויי הגנה טובים. המבקש פירט בעניין השכרת נכס מהמשיב בכפר ראמה וכי ביום 14.09.2018 נחתם בין הצדדים הסכם לפיו שילם המשיב למבקש סך של 136,910 ₪ ובכך היה סילוק לטענות ותביעות הצדדים.
בהחלטתי מיום 13.03.2020 הוריתי למבקש להגיש בקשה מפורטת ומנומקת להארכת מועד, לא-כל-שכן נוכח העובדה כי הוגשה בקשה מטעם המבקש באותו עניין כשלושה חודשים וחצי קודם לכן. ביום 15.03.2020 הגיש המבקש בקשה להארכת מועד.
ביום 29.03.2020 הגיש המשיב את תגובתו לבקשת המבקש. המשיב ביקש לדחות את בקשת המבקש בשל האיחור בהגשתה. נטען כי בוצעה מסירה כדין של כתב התביעה אך המבקש בחר להתעלם מהגשת כתב הגנה במועד. כמו כן, הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה גם היא באיחור רב זאת בשים לב לכך שאזהרת ההוצאה לפועל נמסרה למבקש ביום 30.01.2020, כך שמדובר בהתנהלות רשלנית של המבקש אשר מצדיקה דחיית בקשתו זאת גם בהעדר טענות הגנה. בתגובה נטען , כי ההסכם עליו תולה המבקש את יהבו אינו מחריג חובות של המבקש כלפי המשיב כגון דמי שכירות, ארנונה , חשמל וכיוצ"ב והמבקש בחר להתעלם מתשלום חובותיו נשוא כתב התביעה.
ביום 06.04.2020 הגיש המבקש תשובה לתגובת המשיב ובה חזר על הטענות שהועלו בבקשת הביטול . המבקש ביקש לדחות את כל הטענות שנטענו בתגובת המשיב.
דיון והכרעה
אקדים אחרית לראשית ואציין, כי לאחר בחינת הבקשה לביטול פסק הדין, התגובה לה והתשובה לתגובה וכן לאחר שבחנתי את כל המסמכים שהוגשו לתיק, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה לביטול פסק הדין להתקבל כפוף לתשלום הוצאות משפט. להלן נימוקיי.
הלכה פסוקה היא, כי יש להבחין בין מקרה שבו נדרש ביטול פסק דין "מתוך חובת הצדק" לבין מקרה שבו הביטול נתון "לשיקול דעת בית המשפט". במקרה הראשון, כאשר ההליך פגום מעיקרו ולא בוצעה המצאה כדין, יבוטל פסק הדין ללא התייחסות לשיקולים נוספים. לעומת זאת, במקרה שבו אחד הצדדים לא התייצב לדיון למרות שבוצעה המצאה כדין, נדרש בית המשפט להתחשב בשאלה מה גרם לאי ההתייצבות וכן בשאלת סיכויי הצלחתו של המבקש בהליך העיקרי (ראה: רע"א 5736/15 דורון עובד נ' פקיד שומה טבריה (08.10.2015)).
בנוסף, מן הראוי להזכיר, כי ככלל, בבקשות לביטול פסק דין שניתן בהיעדר הגנה או אי התייצבות, הגישה היא ליברלית, תוך ריפוי הנזק שנגרם לבעל הדין שכנגד עקב המחדל הדיוני, בפסיקת הוצאות (ראה: תא"מ (עכו) 38841-06-16 ראג'ח נ' עסאם ואח' (21.02.2017)).
בענייננו, המבקש לא הכחיש מפורשות כי כתב התביעה התקבל באמצעות אישתו אלא שטען כי בשל מצבם הבריאותי של הורי אישתו לא נמסרו לו מסמכי התביעה. המבקש טען גם לעניין מועד הגשת בקשתו הראשונה לביטול פסק הדין וכן למועד הגשת בקשתו השנייה.
לא ניתן להתעלם מכך כי אישתו של המבקש ובהתאם להוראות הדין, קיבלה את כתב התביעה . כמו כן, לא ניתן להתעלם מפער הזמנים הרב שהיה בין שתי בקשות הביטול שהגיש המבקש וגם מאזהרת ההוצאה לפועל שנמסרה לידיו לטענת המשיב. כל אלה מלמדים על כך ש המבקש התרשל בניהול ההליך המשפטי .
יחד עם זאת, לא התרשמתי כי המבקש הביע זלזול מופגן בביהמ"ש. מחדלי ו הדיוניים של המבקש כמפורט לעיל ניתן להביאם לידי תיקון באמצעות פסיקת הוצאות לטובת הצד שכנגד, תוך שביהמ"ש יעדיף להגשים את תכלית ההליך השיפוטי, ולא לשלול מצד להליך את זכות הגישה לערכאות, שהינה זכות יסוד (ראה: רע"א 1958/00 אריה נדב נ' סלון מרכזי למכונות כביסה וטלויזיה בבית אל על, פ"ד נה(5) 43, 47-48; רע"א 2158/15 עיסא נ' סרסור  (02.06.2015)).
יש להוסיף כי למבקש טענות הגנה לגופו של עניין לפיהן אינו חייב כספים למשיב והוא מבסס טענות אלו על מסמכים שהצדדים חלוקים לגבי פרשנותם . בנסיבות העניין יש לערוך בירור עובדתי לטענות הצדדים ואין מקום לקבוע בשלב זה מסמרות בעניין.
יוצא אפוא, כי שני הצדדים מעלים שאלות עובדתיות כבדות משקל. התרשמתי שהתועלת שתצמח מביטול פסק הדין תהא בהכרעה שיפוטית לאחר בירור העובדות לגופן, וקשה לומר כי התוצאה הסופית ברורה מאליה.
לאור כל האמור והמפורט לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לבטל את פסק הדין. יחד עם זאת, על המבקש לשלם הוצאות משפט למשיב בשל מחדלי ו והתנהלות ו המתוארים לעיל וזאת כתנאי לביטול פסק הדין.
סוף דבר -
אני מבטל את פסק הדין שניתן נגד המבקשת ביום 06.10.2019.
על המבקש לשלם למשיב הוצאות משפט בסך כולל של 3,500 ₪ עד ליום 14.05.2020.
ביטול פסק הדין מותנה בתשלום ההוצאות הנ"ל במלואן ובמועד.
עם תשלום ההוצאות על הצדדים לעדכן את התיק לצורך מתן הוראות להמשך ניהולו.
המזכירות תמציא החלטתי לב"כ הצדדים ותקבע ת.פ. ליום 14.05.2020.

ניתנה היום, כ' ניסן תש"פ, 14 אפריל 2020, בהעדר הצדדים.