הדפסה

בית משפט השלום בעכו תא"מ 16824-10-18

בפני
כבוד הרשם הבכיר ראמי נאסר

התובע:

מוחמד אלשנתיר

נגד

הנתבעת:
גמלאת עמאש

פסק דין

מה מעמדו של מומחה מכריע אשר מונה על-ידי בית המשפט לפי הסדר דיוני בין הצדדים; וכפועל יוצא, באילו נסיבות ראוי וצריך כי בית המשפט יתערב בחוות דעתו. זוהי הסוגייה העומדת להכרעתי בפסק דין זה.

רקע ההליך
תחילתו של ההליך בתיק הוצאה לפועל שנפתח ביום 26.07.2018 בלשכת ההוצאה לפועל בעכו לביצוע שטר חוב ע"ס 45,000 ₪ שנחתם, לכאורה , על ידי הנתבעת ב עיר טול-כרם ביום 16.02.2014 (להלן: "שטר החוב").
הנתבעת הגישה התנגדות לביצוע שטר , אשר במסגרתה הו עלו טענות שונות כנגד השטר והחבות השטרית , ובעיקר זיוף החתימה על השטר.
לאחר הגשת ההתנגדות והעברת העניין לבית משפט זה, קבעתי דיון בהתנגדות. הנתבעת נחקרה בדיון על תצהירה ואישרה כי רכשה תכשיטים מהתובע לפני שבע שנים, אך שילמה את תמורתם במזומן ולא נותרה חייבת לט כספים נוספים, ו כי לא חתמה על שטר החוב. בסוף הדיון בהתנגדות, הסכימו הצדדים להצעת בית המשפט לקבל את ההתנגדות והתיק עבר למסלול של סדר דין מהיר ונקבעה ישיבה מקדמית מורחבת ליום 14.05.2019.
במהלך הישיבה המקדמית הגיעו הצדדים להסדר הדיוני בזו הלשון: "שמענו את הצעתו של ביהמ"ש והמלצתו למינוי מומחה גרפולוג לצורך בדיקת חתימה על שטר החוב נשוא תיק ההוצל"פ ואנו מסכימים לכך כי ביהמ"ש ימנה גרפולוג מטעמו, כאשר תוצאות הבדיקה יכריעו את המחלוקת בתיק במובן זה שאם החתימה תהיה חתימתה של הנתבעת כי אז תחויב במלוא החוב נשוא תיק ההוצל"פ בצירוף הוצאות. וככל שלא, התביעה תידחה בצירוף הוצאות" (שורות 23-27 בעמ' 1 לפרוטוקול מיום 14.05.2019).
באותו יום ניתנה החלטה המאשרת את הסכמת הצדדים ובהתאם מיניתי את הגב' פנינה אריאלי כמומחית בגרפולוגיה משפטית לצורך בדיקת החתימה על שטר החוב בשל טענת הזיוף.
ביום 26.06.2019 הגישה המומחית חוות דעת מפורטת ובה נקבע כי "קיימת סבירות גבוהה שהחתימה שבמחלוקת זויפה ולא נכתבה על ידי הנתבעת". בהתאם לטבלה מצורפת, מדובר בדרגה מס' 3 במדרג המסקנות הנמוכה מהדרגה מס' 4 של "וודאות מוחלטת לשונות".
בעקבות מתן חוות הדעת ראיתי לאפשר לצדדים להגיע להסכמות מחוץ לכותלי בית המשפט. הנתבעת הגיבה והודיעה כי בהתאם להס דר הדיוני בין הצדדים ולמסקנות המומחית יש לדחות את התביעה ולפסוק הוצאות. מנגד, טען התובע כי הוא מתנגד לבקשת הנתבעת ועומד על "חקירת המומחית על חוות הדעת ו/או משלוח שאלות הבהרה למומחית".
לאור זאת, אישרתי לתובע משלוח שאלות הבהרה למומחית. מאוחר יותר, הודיעה ב"כ התובע כי לא נשלחו שאלות הבהרה וביקשה חקירת המומחית.
על כן, ומשלא הגיעו הצדדים להסכמות קבעתי דיון ליום 16.07.2020 . במהלך הדיון נחקרה המומחית על ידי ב"כ התובע בלבד, ולב"כ הנתבע לא היו שאלות למומחית. בסוף הדיון ביקשו הצדדים להגיש סיכומים בכתב.
עיקר טענות הצדדים
ב"כ התובע טענה בסיכומיה כי מדובר בתביעה שטרית ויש לקבלה במלואה. ב"כ התובע התייחסה בסיכומיה לעובדות נוספות מ עבר לחוות הדעת וחקירת המומחית, לרבות הקשר העסקי בין התובע לבין הנתבעת, עסקאות קודמות, אחזקת התובע בצילום ת"ז של הנתבעת, קיומה של חשבונית מס עבור העסקה נשוא שטר החוב ועוד. אשר לחוות הדעת הגרפולוגית טענה ב"כ התובע, כי חרף מינוי המומחית על ידי בית המשפט, ההכרעה נמצאת תמיד בידיו של בית המשפט, כאשר חוות הדעת היא ראיה מתוך ראיות רבות המוגשות לתיק.
ב"כ התובע ביקשה בסיכומיה לפסול את חוות הדעת ממספר נימוקים: הסתמכות המומחית על מספר מועט של מסמכים לצורך השוואת חתימות אשר לא נחתמו בתקופה הרלוונטית לחתימה על שטר החוב; העובדה שהנתבעת סיפקה למומחית חתימות "מבוקרות" ו/או "מחושבות" שנכתבו בכוונה באופן שונה מהחתימה על גבי שטר החוב; קיומן של סתירות רבות בעדות המומחית; אי התייחסות המומחית לדמיון בזוויות בין קו הבסיס לקו הסיומת בין חתימת המחלוקות לחלק מחתימות ההשוואה; ואי קביעת המומחית מסקנה חד משמעית ומחלטת כי החתימה מזוייפת, אלא ברמה של סבירות גבוהה לזיוף.
ב"כ הנתבעת טען בסיכומיו, כי מדובר בתביעה שטרית המבוססת על שטר חוב שהחתימה עליו זויפה. נטען כי תמורת העסקה המקורית בין הצדדים שולמה במזומן ולא נותרה יתרת חוב ואף בין הצדדים והמשפחה של הנתבעת היו יחסי חברות במשך שנים.
ב"כ הנתבעת הוסיף בסיכומיו כי בהתאם להסדר הדיוני בין הצדדים, מינה בית המשפט מומחה פוסק ומכריע, ובהתאם לחוות הדעת נקבע כי מדובר בחתימה מזויפת בהסתברות גבוהה של 85%-95%. נטען כי למומחית לא נשלחו שאלות הבהרה ובחקירתה הנגדית על ידי ב"כ התובע הרשימה המומחית כי מדובר בחוות דעת אותנטית ומקצועית. נטען כי הנתבעת המציאה למומחית את על המסמכים הנדרשים אשר נערכו חלקם לפני תארי ך החתימה על שטר החוב. נטען כי המומחית נתנה תשובות מדוייקות ומבוססות מקצועית ועובדתית ועל כן יש לאמץ את חוות הדעת במלואה. בהיבט המשפטי נטען כי עדות המומחית היא עדות אובייקטיבית, ולפיה נקבע כי מדובר בחתימה מזוייפת.
ב"כ הנתבעת הוסיף, כי החתימה על שטר החוב היא חלק מיסודות התביעה וכי עם העלאת טענת זיוף, הנטל עובר אל התובע להוכחת אותנטיות החתימה. נטען כי התובע לא עמד בנטל המוטל עליו וזאת לאור קיומה של ראיה מכרעת אשר קבעה כי החתימה מזוייפת. נטען עוד כי אין מקום ואין הצדקה לפסילת חוות הדעת, משלא נפל בה כל פגם . נטען כי חוות הדעת פירטה באופן מדוקדק את מסקנותיה, כי החתימה על השטר החוב, בסבירות גבוהה אינה חתימת ידה של הנתבעת.
לאור האמור ביקש ב"כ הנתבעת בית המשפט לתת משקל ראייתי כבד לחוות הדעת ולראות בה כמ כריעה במחלוקת בין הצדדים ובהתאם לדחות את התביעה ולחייב את התובע בהוצאות משפט.
דיון והכרעה
ליבת המחלוקת בין הצדדים היא באותנטיות של חתימת הנתבעת על שטר החוב נשוא תיק ההוצאה לפועל .
כבר עתה אציין, שלאחר עיון בחוות הדעת הגרפולגית וחקירת המומחית בבית המשפט והתרשמותי הישירה מעדותה, ולאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובחנתי סיכומי ב"כ הצדדים המלומדים על רקע ההס דר הדיוני בין הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי יש לדחות את התביעה .
כהוראת תקנה 214 ט"ז (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, פסק הדין יהיה מנומק בצורה תמציתית.
המסגרת הנורמטיבית - מעמדו של מומחה מכריע בגרפולוגיה משפטית והתערבות בית המשפט בחוות דעתו
ככלל "הזכות להביא מומחים, כמו הזכות להביא ראיות בכלל, היא זכות יסוד ואין לשוללה אלא בצורה מפורשת בחוק", כפי שנפסק ברע"א 7431/96 יפת השמש חברה לבניין והשקעות בע"מ נ' רחמים אלוני ואח', פ"ד נא(2) בעמ' 547 (1997).
בית המשפט רשאי להיזקק לעדויות מומחים בעניינים שבהם דרושים ידע והתמצאות מדעיים או טכניים ובהם עדות גרפולוג המומחה לניתוח כתבי יד, וזאת מאחר בית המשפט אינו מומחה לכתבי יד, ואין לו כישורים טכניים לבצע אבחנות דקות בדבר זהותו של בעל חתימה פלונית . לכן, במצבים שבהם מתעוררת שאלה בדבר אמיתותה (או אי-אמיתותה) של חתימה, רצוי להיעזר בחוות דעתו של גרפו לוג המומחה לניתוח כתבי יד (עמד על כך בית המשפט בע"א 5293/90 בנק הפועלים בע"מ נ' שאול רחמים, פ"ד מז(3) 240 (1993) ). ואולם, בכך לא פורק עצמו בית המשפט מן החובה והאחריות להכריע בשאלה שמתעוררת בפניו. בית המשפט רשאי, במצב כזה, לקבל עדות של מומחה, או לדחותה, כולה או מקצתה. סמכות ההכרעה לעולם נשארת בידיו, כאשר בית המשפט אף רשאי להשוות בין החתימות בעצמו (ראו: ע"א 1986/92 מדינת ישראל נ' פואד אסעד קנג ', פ"ד נ(1) 499, פסקה 11 (1993) ; ת"א (חי') 42488-11-11 עזבון המנוח צימרמן זאב ז"ל נ' מורלי דורית (04.02.2014) והאסמכתאות המצוטטות שם).
יוער, כי תחום הגרפולוגיה נחלק לשני ענפים, אשר גם אם חלק מהכלים המשמשים בהם דומים, הרי שתכליתם וביסוסם שונים בתכלית, וכך גם אין דמיון בהכרה המוענקת לשני הענפים בקהילייה המדעית ובמערכת המשפט. הענף הראשון שאליו, ואליו בלבד, מכוונת ההלכה הנ"ל בעניין בנק הפועלים הוא מדע זיהוי כתב-יד. בתחום זה אוסף המומחה בבדיקתו נתונים רבים, לפיהם בסופו של דבר מחווה הוא דעתו באשר למידת ייתכנותה של הזהות בין שתי דוגמאות הכתב. כל העמדות שהובעו בפסיקה, ובכללן העמדה שהובאה לעיל בעניין בנק הפועלים, התייחסו לחוות דעת גרפולוגיות מן הענף של זיהוי כתב-יד, ואך ורק ענף זה הוכר כ"מדע שימושי" כאמור. הענף האחר של תחום הגרפולוגיה עניינו הסקת מסקנות לגבי אופיו ותכונותיו האישיות של הכותב כמו גם מסקנות לגבי מצבו הנפשי והרפואי בעת כתיבת המסמך הנבדק, ויכונה "ניתוח כתב-יד", אשר טרם זכה להכרה שזכה בה הענף הראשון (ראו: ע"ז (י-ם) 1201/96 עזבון המנוחה שבע (בת-שבע) שבולקר ז"ל נ' צפניה שאולקר (07.03.2000) ).
על מעמדו המיוחד של מומחה מטעם ביהמ"ש ניתן ללמוד מהוראות פרק י"א לתקנות סדר הדין האזרחי , התשמ"ד-1984, אשר מסדיר נושא מינוי המומחים והגשת חוות דעת, ומתקנה 130, אשר מסמיכה את בית המשפט או הרשם בכל עת ולאחר שנתן לבעלי הדין הזדמנות נאותה להשמיע את טענותיהם, למנות מומחה או מומחים לענין במחלוקת בין בעלי הדין; ומתקנה 130(ג) לפיה "מונה מומחה מטעם בית המשפט בהסכמת בעלי הדין, יראו הסכמה זו כהסדר דיוני הכולל את ההוראות המפורטות להלן, אלא אם כן קבע בית המשפט או הרשם אחרת: (1) לא יוגשו חוות דעת מומחה מטעם בעלי הדין; (2) יראו חוות דעת מומחה שהגישו בעלי הדין קודם למינוי המומחה מטעם בית המשפט, כאילו לא נתקבלו כראיה".
כשממנה בית המשפט מומחה מטעמו בהסכמת הצדדים, אין בעצם המינוי למנוע מהצדדים להביא ראיות אחרות שיש להם, אף באותם עניינים אשר מי שנתמנה כאמור נתבקש לחקור בהם. אך הצדדים רשאים, כשמסכימים על מינויו של מומחה, להסכים גם שממצאיו או חוות דעתו יכריעו במחלוקת ביניהם. הכל תלוי בטיב ההסכמה שבין הצדדים ובכוונתם בעת ההסכמה (ראו והשוו: ע"א 332/80 חיטרמן נ' מוצרים כימיים בע"מ, פ"ד ל"ז (1) 401 (1983)).
למומחה מטעם בית המשפט מעמד ייחודי. הוא נדרש לחוות דעתו באופן אובייקטיבי ונטול פניות מתוקף תפקידו כ"זרועו הארוכה של בית המשפט", ובתוך כך, נהנה הוא מאמון רב הנובע מחזקת התקינות והמקצועיות המיוחסת לו (ראו והשוו: רע"א 5334/20 לנוקס השקעות בע"מ נ' י.מ.ש השקעות בע"מ (24.09.2020). הציפיות ממומחה מכריע מטעם בית המשפט הן גבוהות יותר, והדרישה ממנו לפעול באובייקטיביות היא מוחלטת ונובעת ממעמדו הייחודי והמעין-שיפוטי. כמו כן, הדעת נותנת כי מינוי מומחה מכריע בידי בית המשפט, כאשר על הכף מוטלים סכומים גבוהים לתשלום , יגביר את האינטרס של ו להכין חוות דעת אובייקטיבית וחסרת פניות, אשר תוכיח את האמון שהובע כלפי ו.
בכל מקרה, מינויו מטעם בית המשפט של מומחה מוסכם ומכריע הוא נוהג רצוי, שיש לעודדו. כפועל יוצא ממינויו של מומחה מכריע אין הצדדים צריכים להביא ראיות נוספות ולחקור עדים, ובכך שכרם; מאידך גיסא, מוגבלת, כמובן, יכולתם לערער על מסקנות המומחה.
יוצא אפוא, כי צדדים אשר הסכימו על מינוי מומחה מכריע ובית המשפט אישר את הסכמתם ובעקבות כך הוגשה חוות דעת אשר אינה לטעמו של אחד הצדדים, אין הוא יכול לבקש הכרעה במחלוקת "בדרך אחרת". העובדה, כי מונחת לפני בית המשפט ראיה מכרעת , שאינה מתיישבת עם גרסת מי מבלי הדין , אינה רלוונטית, כשטעמו של בעל הדין, המבקש עתה שלא לסמוך על חוות הדעת, היה עמו בשעתו להעדיף הכרעה בדרך זו. למעשה, כל אחד מהצדדים להס דר נטל מרצון סיכון מחושב, כי ההכרעה בדרך המוסכמת לא תיפול לטובתו, ואל לו להתנער באופן חד-צדדי מהסכמתו ולבקש לשוב ולחסות תחת כנפיה של אלת הצדק, שאותה זנח קודם לכן, כשההכרעה לרעתו.
כאמור, מומחה בכלל ומומחה מכריע בפרט הוא כלי עזר מקצועי אובייקטיבי. מטרתו לבחון בצורה מקצועית, ניטראלית מהשפעות ונקייה מאינטרסים, את המחלוקות שבין הצדדים . יחד עם זאת, גם חוות דעתו והערכותיו של מומחה מכריע, אינן חסינות מפני ביקורת עניינית בדרכים המשפטיות המקובלות, כגון חקירתו על חוות דעתו והעלאת טיעונים נגד קביעותיו (ראו: ה"פ (נצ') 1803-06-12 מע"צ - החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ נ' עלי נוג'ידאת (08.05.2014 )). ברם, אין להתערב בחוות דעתו של המומחה המכריע בעניינים הנוגעים לתחום מקצועיותו, ללא סיבה של ממש. בע"א 3134/02 עיריית רחובות נ' בוטנרו אחזקה ופיתוח (1992) בע"מ (21.07.2003) נ פסק: "כאשר ממנה בית המשפט מומחה מכריע מטעמו, אך טבעי שהוא יאמץ את ממצאיו, זולת אם קיימת סיבה כבדת משקל שתניע אותו שלא לעשות זאת, שהרי לכאורה מדובר במומחה ניטראלי, נעדר עניין, וככזה אין סיבה לחשוד בו כי הוא בחר לצדד בעמדה זו או אחרת מטעמים פסולים".
הפסיקה חזרה והדגישה את נטיית בתי המשפט לצמצם את היקף ההתערבות השיפוטית בהחלטותיו של גורם חיצוני מכריע. התערבות בית המשפט בהכרעת מומחה מוסכם מכריע, תיעשה רק בנסיבות יוצאות דופן של חריגה מסמכות, חוסר הגינות, חוסר תום לב, השפעה בלתי הוגנת, חריגה מעיקרי צדק טבעי וכיוצ"ב. ככלל, בית משפט לא יתערב במסקנות הנוגעות במובהק לעניינים שבמקצועיות ולשיקול דעת. משהתרשם בית משפט קמא כי המומחה פעל בהגינות, מקצועיות וניטרליות, אין מקום להתערב בקביעותיו לגופן (ראו: ע"א 76/13 ש.ב סופר בע"מ נ' ננמ"ח אגודת נחל נובע מקור חכמה (05.10.2014)). זוהי תוצאה הנובעת מכיבוד רצונם וציפיותיהם של הצדדים.
עוד נקבע בפסיקה, לעניין מומחה מכריע שמונה בהסכמת הצדדים כי "משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת. אכן עד מומחה כמוהו ככל עד – שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל שקול דעתו של בית המשפט. אך כאמור לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן" (ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' רבי (23.04.1990)).
ההלכה הפסוקה רואה בהסכמה מסוג זה סטייה לגיטימית מסדרי הדין ודיני הראיות, אשר על הצדדים לכבדה גם אם תוצאתה איננה מתיישבת עם ציפייתו של מי מהם (בע"מ 658/04 צויגנבוים נ' מאור (31.5.2005) ). ככל שמבקש בעל דין לערער אחר מסקנותיו של המומחה נדרש הוא לעמת אותו בחקירה נגדית . זו שיטת המבחן של הראציונאליות של מסקנותיו (ראו לעניין זה : רת"ק (ת"א) 6742-05-17 ספירונס בן יעקב נ' אבי מזור (19.09.2017)).
נטל הוכחת אמיתות חתימה בתביעה שטרית
אין ספק כי העלאת טענת זיוף מחייבת את מעלה הטענה לזהירות יתרה, שכן עסקינן בטענה בעלת השלכות פליליות ועונשיות מעבר לסכסוך הצר שבין בעלי הדין. ברם, הכלל הוא, שהמסתמך על חתימה שנויה במחלוקת חייב להוכיח את אמיתותה (ע"א 268/56 ששון נוי נ' עיריית חדרה, פ"ד י"ב(1) 353, 358 (1958), ועוד פסקי דין רבים שחזרו על הלכה זו לאורך השנים).
הכלל הנ"ל נגזר מהעקרון כי 'המוציא מחברו עליו הראיה', ומשמעו שבעל דין המבקש לזכות ביתרון או בהנאה כלשהי מכוח המשפט המהותי, עליו להוכיח במאזן ההסתברויות כי מתקיימות העובדות המבססות את אותה זכות. זאת בהתאם לעיקרון שדיני הראיות הולכים אחר הדין המהותי. לרוב התובע יהיה הצד שנושא בנטל השכנוע, כמו גם בחובת הבאת הראיה - וכך גם בענייננו.
בתביעה שטרית על התובע מוטל הנטל להוכיח את רכיבי השטר - הוא עילת תביעתו. רכיבי השטר הם הפרטים המפורטים בסעיף 3(א) לפקודת השטרות, לרבות החתימה. לעניין נטל השכנוע המוטל על מגיש תביעה שטרית נקבע בע"א 641/66 צבי אריה נ' אוה קליבנסקי, פ"ד כא (2) 358 (1967), סעיף 7 , כי: "בקבעם מי מבעלי הדין נושא בנטל השכנוע, הולכים דיני הראיות אחר המשפט המהותי ... מכאן שמי שבא לבית-המשפט בתביעת שטר, עליו הראיה שנתקיימו במסמך כל היסודות המנויים בסעיף 3 ל פקודת השטרות, שבלעדיהם אין הנתבע חייב". הוראות נוספות בהקשר זה נמצאות בסעיף 22(א) לפקודת השטרות (נוסח חדש), שכותרתו: "אין חבות בלי חתימה" ולפיו: "אין אדם חב בתור מושך או מסב או קבל של שטר אם לא חתם עליו בתור אחד מאלה"; וכן בסעיף 23(א) לפקודת השטרות (נוסח חדש), שכותרתו: "חתימה שזוייפה או שנחתמה שלא ברשות".
זאת ועוד, בע"א 316/79 חמדאן נ' ליאני, פ"ד ל"ד (2) 309, 315 (1979) נפסק כי: "... דווקא לעניין חתימה על מסמך, לרבות שטר, אין לנהוג בחומרה יתירה (עם הנתבע- ר"נ), שכן די אם הנתבע כופר בחתימה כדי שעול ההוכחה שזו חתימתו, כחלק מרכיבי התביעה, יהא מוטל על התובע. ... עמוד התווך של התובענה, לפני כל שאלה של סדר דין זה או אחר, הוא המסמך החתום בידי הנתבע, ואם אין הנתבע מודה בחתימה, עניין הוא לתובע להוכיח את קיומה ואמיתותה".
מן האמור לעיל, כאשר נתבע כופר בחתימתו על גבי השטר, אזי על התובע מוטל הנטל להוכיח את אמיתות החתימה שעל גבי השטר.
מן הדין אל בעלי הדין
בענייננו, יש לבחון האם ההסדר הדיוני אליו הגיעו הצדדים קבע מנגנון של חוות דעת מכרעת; וככל שכן - האם על בית המשפט להתערב במסקנותיה. לצורך ההכרעה בשאלה הראשונה, יש לבדוק את טיב ההסכמה שבין הצדדים ולהתחקות אחרי כוונתם בעת ההסכמה.
על-פי ההסדר הדיוני, הוסכם מפורשות, כי חוות דעתו של המומחה, שימונה מטעם בית המשפט, תהא מכרעת. מסקנה זו נובעת מ הסכמת הצדדים אותה מסרו לבית המשפט, בדיון מיום 14.05.2019, ולפיה: "שמענו את הצעתו של ביהמ"ש והמלצתו למינוי מומחה גרפולוג לצורך בדיקת חתימה על שטר החוב נשוא תיק ההוצל"פ ואנו מסכימים לכך כי ביהמ"ש ימנה גרפולוג מטעמו, כאשר תוצאות הבדיקה יכריעו את המחלוקת בתיק במובן זה שאם החתימה תהיה חתימתה של הנתבעת כי אז תחויב במלוא החוב נשוא תיק ההוצל"פ בצירוף הוצאות. וככל שלא, התביעה תידחה בצירוף הוצאות " (הדגשה שלי ר.נ.).
ברור, אפוא, מן ההסדר הדיוני, כי הצדדים הפקידו בידי המומחה /הגרפולוג סמכות להכריע בסכסוך שהתעורר ביניהם בכל הנוגע ל אמיתות החתימה על שטר החוב . הצדדים ביקשו לכבול עצמם לפסיקתו של המומחה שימנה בית המשפט , ואף הסכימו כי מסקנותיו יביאו לקבלת או לדחיית התביעה לפני העניין. בהסכמה זו, אשר אושרה על ידי בית המשפט באותו יום , ניתן למצוא ביטוי מפורש לרצון הצדדים לשים קץ להתדיינות שביניהם ולקבל על עצמם את פסיקת המומחה כסופית ומחייבת.
מתן מנדט שכזה למומחה מטעם בית המשפט מצמצם עד מאד את האפשרות לתקוף את חוות דעתו ואולם, ניתן יהיה לעשות כן אם פעל המומחה בחריגה מסמכות, שלא בהגינות, בחוסר תום-לב, במרמה או תחת השפעה בלתי הוגנת, או שחוות הדעת הושגה באמצעים בלתי כשרים, או קיימות סתירות מהותיות אשר משמיטות את הבסיס מתחת לחוות הדעת.
בענייננו, התובעת ביקשה לפסול את חוות דעתה של הגרפולוגית, בטענה לסתירות ואי דיוקים רבים והעדר מקצועיות בביצוע הבדיקות ומתן חוות הדעת. כידוע, חוות דעת של מומחה בית המשפט תיפסל רק בנסיבות חריגות ומטעמים מהותיים. רק אפשרות ממשית ואוביקטיבית לכך שדבק במומחה רבב, יכולה להצדיק פסילתו (ראו והשוו: ע"א 8129/06 מאיר פרץ נ' עיריית ירושלים - הועדה המקומית לתכנון ובניה (27.10.2009)).
בהקשר זה בית המשפט מפעיל שיקול דעת שיפוטי, על בסיס הידע המשפטי, ניסיון החיים השיפוטי והשכל הישר. עדותה של המומח ית נבחנת על ידי בית המשפט בשני מישורים: מישור המהימנות האישית - במסגרתו נבחנת מהימנות ה של המומח ית ככל עד אחר; ומישור האמינות המקצועית - במסגרתו נבחנים רמת ה המקצועית של המומח ית, וטיב ואופי הבדיקה או הבירור שנערך ואשר מכוחם הגיעה למסקנותי ה (ראו והשוו : ע"פ 1839/92 אשקר נ' מדינת ישראל (04.09.1994)).
בענייננו, הגרפולוגית נחקרה על חוות דעתה בדיון שהתקיים לפניי ביום 16.07.2020, והיא השיבה בכנות ובאופן ענייני לכל השאלות שנשאלה. חוות דעתה הייתה מפורטת ומנומקת ומרובת הדגמות, ועדותה הייתה קוהרנטית, עניינית, מקצועית, אובייקטיבית ומהימנה. המומחית עשתה עלי רושם טוב, אמין ומקצועי. התרשמתי כי הגרפולגית הגיעה למסקנה כי "קיימת סבירות גבוהה שהחתימה שבמחלוקת זויפה ולא נכתבה על ידי הנתבעת", וזאת על-פי מומחיותה ועל-פי המסמכים והראיות שהובאו בפניה.
בהקשר זה מצאתי לדחות את טענות ומסקנות התובע בדבר כשירות חוות הדעת ומהימנות הגרפולוגית, ממספר טעמים;
הטעם הראשון, המומחית ציינה בחוות דעתה (בעמ' 5), כי ככל לאנשים יש "טביעת אצבע" בחתימות, אך אינם מסוגלים לשכפל באופן מדוייק ומוחלט את חתימתם. לכן , בחתימות של כל אדם קיימות ואריאציות קלות ושינויים צורניים אשר מתרחשים בזמן פעולת הכתיבה. הגב' פנינה אריאלי נשאלה בחקירתה הנגדית על הדרגות והטרמינולוגיה שבמסקנותיה (סבירות גבוהה לשונות ) והיא הסבירה כי "סבירות גבוהה" היא בין 85%-95% והוסיפה "בד"כ אני לא נותנת ודאות מוחלטת" (שורות 24-26 בעמ' 6 לפרוטוקול מיום 16.07.2020). התרשמתי כי מתוך אחריות מקצועית לא נהוג לתת דרגה של 100 אחוז והדרגה שניתנה (3) היא "הסבירות הכי גבוהה" (שורה 22 בעמ' 6 לפרוטוקול מיום 16.07.2018) . גם אם אניח, כי קיימים ספקות כלשהם באשר לאמיתות חתימתה של הנתבע ת, הרי שבמשפט אזרחי עסקינן, ודי לו לתובע להוכיח תביעתו על פי מאזן ההסתברות, ובנטל זה לא עמד התובע. מסקנתי כי הספקות הקיימים לגבי אמיתות החתימה ממשיים עד כדי כך שהמסקנה חייבת להיות כי התובע שעליו היה נטל הראיה לכל הדעות, לא הצליח להטות את כפות המאזניים לקראת הסתברות שהחתימה היא חתימת ה של ה נתבעת.
הטעם השני, לא מצאתי לקבל את טענת התובע כי חוות הדעת מבוססת על מספר מועט של דוגמאות חתימה מתקופות שאינן רלווטניות למועד החתימה על שטר החוב. הגב' פנינה אריאלי פירטה בעמ' 5 לחוות הדעת את המסמכים שעמדו לרשותה לצורך השוואת החתימות כאשר חלק ם נערכו לפני החתימה על השטר (בשנת 2014) וחלקן לאחר החתימה על השטר דבר שאפשר לה להתרשם מטווח ואריאציות בחתימות של הנתבעת ולהגיע למסקנה כי לא היה שינוי בחתימות הנתבעת בין השנים 2004 עד 2019 (שורות 17-32 בעמ' 4 לפרוטוקול מיום 16.07.2020). הגב' פנינה הוסיפה בחקירתה: "..צורת והרגלי הכתיבה שלה (הנתבעת) נשארו זהים" (שורה 10 בעמ' 5 לפרוטוקול מיום 16.07.2020).
הטעם השלישי, לא מצאתי לקבל את טענת התובע כי חוות הדעת מבוססת על דוגמאות חתימה "מבוקרות", אשר סיפקה הנתבעת למומחית שנכתבו בכוונה באופן שונה מהחתימה על גבי שטר החוב. המומחית העידה לפניי כי אמנם לא קיבלה חתימת להשוואה משנת 2014. יחד עם זאת, היא עשתה בדיקה מיקרוסקופית לחתימות בהגדלה של פי 50 מהגודל האמיתי על מנת לעמוד על השונות בין החתימות (שורה 5 בעמ' 6 לפרוטוקול; שורות 4-5 בעמ' 7 לפרוטוקול מיום 16.07.2020). בהמשך חקירתה העידה הגב' פנינה ביחס לדוגמאות ולצילומים שבחוות הדעת, כדלקמן: "ההתייחסות לצילומים היא בנוגע לאלמנטים שרואים אותם בלי מיקרוסקופ, בעוד שהאלמנטים הסמויים מהעין חייבים לבדוק במיקרוסקופ. העובדה שהבאתי צילומים מיקרוסקופיים מתוך החתימות המקוריות שעמדו בפניי", ובהמשך הוסיפה "אני מעדיפה לקבל כמה שיותר חתימות להשוואה, גם אם חלק מהן צילומים, מכיוון שניתן להתייחס בצילום לאלמנטים נוספים רבים, גם ללא התייחסות בלחץ הכתיבה. את לחץ הכתיבה אפשר לראות בחתימות מקוריות. ועמדו בפניי גם חתימות מקוריות" (שורות 10-18 בעמ' 8 לפרוטוקול מיום 16.07.2020). לפיכך, ובהעדר הפניה מתאימה לספרות מקצועית, יש לדחות את טענתו של ה תובע, כי המומחית סמכה את ידיה על חתימות מוזמנות וזאת בניגוד לספרות המקצועית ו/או למקובל בתחום הגרפולוגיה.
הטעם הרביעי, המומחית הצליחה בחקירתה לתת תשובות מדויקות וב יססה עמדתה על תבחינים עובדתיים רבים. כך, היא עמדה על המאפיינים של החתימות בעברית ובאנגלית, ופירטה את הניגודים המשמעותיים בין החתימה על שטר החוב לבין חתימות ההשוואה בהקשרים שונים: בחתימה על השטר אין אף אות; קיום שוני בכמות קווי השרבוט (7 לעומת 3-4) (שורות 26-27בעמ' 5 לפרוטוקול); וקיום שוני בתחילתה ובסיומה של החתימה (שורות 31-32 בעמ' 5 לפרוטוקול, ושורות 14-18 בעמ' 6 לפרוטוקול). כמו כן, ציינה המומחית כי קיים שוני בכיתוב הרשום ליד עושה השטר לבין כתב היד להשוואה.
הטעם החמישי, מקובלת עלי עמדת המומחית הגב' פנינה לפיה במעשה זיוף ניתן לראות ירידה באיכות הקו המבטאת היסוס שטבעי למצוא אצל מי שמזייף חתימה ואפשר שיהסס במהלך הזיוף (שורות 25-30 בעמ' 7 לפרוטוקול מיום 16.07.2020).
והטעם השישי, כדי שחוות דעת גרפולוגית תוכל לשמש יסוד לפסק הדין, צריך התהליך שבו הגיע המומחה למסקנתו להיות גלוי לפני השופט, כי הרי הגרפולוגיה אינה מדע סתרים שצפונותיה אינן ניתנות להסברה אף לשופט שלא התמחה במקצוע זה כפי שנקבע בע"א 46/77‏ ‏ היינץ ג' בוכוולד נ' בנק ברקליס דיסקונט, פ''ד לג(1) 718 (1979). על כן, יש להגיש את חוות הדעת המקצועית בצורה שתאפשר לשופטים לגבש לעצמם דעה בלתי תלויה. על המומחה להכניס את השופט בסוד מומחיותו, לגלות לפניו גם את החיובי וגם את השלילי שבממצאיו, ולשתף את בית המשפט בהתלבטויותיו. מומחה המנסה להעלים מבית המשפט ומן הצדדים חומר המטיל ספק בחד משמעותם של ממצאים עלול להרוס את כל אמינותו. בעניינו, ציינה הגב' פנינה את החיובי ואת השלילי שבממצאיה ובכך ראיתי לאמץ את מסקנותיה במלואן.
לאור כל האמור מעלה, לא מצאתי כי נמצאו נימוקים ובוודאי לא נימוקים כבדי משקל, אשר מצדיקים סטייה מקביעותיה של המומחית ו/או פסילת חוות דעתה, כפי שמצאתי מניתוח עדותה וחוות דעתה . ממצאיה ומסקנותיה של הגרפולגית המכריעה, הם בתחום מומחיותה המקצועית ואני מקבל אותם במלואם. לכן, ובהתחשב בכך שהגרפולגית מונתה כמומחה מכריע לפי ההסדר הדיוני, מצאתי לאמץ את הממצאים והמסקנות שלה ולדחות את התביעה.
לפני סיום מצאתי לציין כי בניגוד לסברת התובע, הרי בהתאם להסדר הדיוני המפורט והברור בין הצדדים, עם הגשת חוות דעת מכרעת ואימוצה על ידי בית המשפט, לובנו למעשה כל הסוגיות הדורשות הכרעה בהליך זה ואין עוד מקום להתערבות בית המשפט ולהכרעה במחלוקות עובדתיות נוספות כפי שנטען בחלק הראשון בסיכומי ב"כ התובע .
סוף דבר
לאור האמור לעיל, אני מורה על דחיית התביעה וסגירת תיק ההוצאה לפועל מס' 529938-07-18.
אשר להוצאות ולאחר בחינה, עיון ואיזון, אני מחייב את התובע לשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 5,000 ₪. סכום זה ישולם תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין, אחרת יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים ולמומחית.
ניתן היום, י"ב תשרי תשפ"א, 30 ספטמבר 2020, בהעדר הצדדים.