הדפסה

בית משפט השלום בעכו ת"פ 59968-01-17

59990-01-17

מספר פל"א 28149/2017 מספר פל"א 37938/2017

לפני כבוד ה שופטת שושנה פיינסוד-כהן

המאשימה

מדינת ישראל

נגד

הנאשם
יורי מאיורוב ת.ז. XXXXXX710

<#2#>
נוכחים:

ב"כ המאשימה –עו"ד נהלה ג'אני
הנאשם –נוכח
הסנגור –עו"ד אולג פרגין, ס.ציבורי
פרוטוקול

ב"כ המאשימה טוענת לעונש:
הנאשם הורשע עפ"י הכרעת הדין באישום הראשון בכתב האישום.
מגישה רישום פלילי של הנאשם. מוגש ומסומן ת/15 הכולל בתוכו מאסר על תנאי בר הפעלה בת.פ. 27594-09-16 בימ"ש שלום עכו בן 3 חודשים מוגש ומסומן ת/16. מגישה מאסר על תנאי מוגש ומסומן ת/16.
אומנם מדובר במאסר על תנאי שמדבר על מאסר על תנאי על עבירות בהן הורשע, כאשר עבירת הגניבה אינה אחת העבירות שבכתב האישום של המאסר על תנאי. מגישה פסיקה לביהמ"ש לגבי טיב העבירה ואיך ניתן לפי הפסיקה להרחיב את המאסר על תנאי על עבירות הכוללות בתוכן את יסודות העבירה גם שהיא עבירה אחרת וגם יש מאסר על תנאי על עבירת קבלת נכסים שהושגו בעוון והיום הנאשם הורשע בעבירת גניבה שבטח מכילה בתוכה את יסודות העבירה של קבלת נכס שהושג בעוון. מדובר בעבירה יותר חמורה שהיא עבירת הגניבה.
מגישה ע.פ. 42818-06-13 בימ"ש מחוזי ת"א המתאר ומפרט את הסוגיה המשפטית הזו לגבי מאסרים מותנים.
אומנם הנאשם ניהל תיק הוכחות וזכותו לנהל ואכן זוכה במקרה זה מאחד האישומים, אבל עדיין מדובר בנאשם שעבר הפלילי מלמד על כך שהוא נוהג לפגוע ברכושם של אחרים החפים מפשע. נסיבות המקרה שבו הורשע מלמדות איך הנאשם בעצם ערב למתלוננת עד שעלתה במדרגות ולקח ממנה או גנב ממנה את הפלאפון שלה וברח. הייתי אומרת שהנאשם גם יכל לקחת אחריות על האישום הראשון אבל הנאשם לא הביע חרטה, ניהל את ההליך גם לגבי האישום הראשון שבו הורשע. המתלוננת העידה כאן בבית המשפט כשבית המשפט יכל להתרשם ממנה וזה לא אפילו נגע לנאשם וכן נתן למתלוננת להמשיך את עדותה. הייתי אומרת שיש כאן פגיעה נוספת חוץ מלגנוב את הפלאפון בצורה בה נגנב, אלא לטרטר אותה לביהמ"ש על מנת שתעיד. לכן, אני חושבת שהמתחם ההולם במקרים אלה בעבירת גניבה בין מאסר על תנאי לבין מס' חודשי מאסר בפועל, חודשים רבים, תלוי בצורת הגניבה. אני חושבת שבמקרה ספציפי זה הייתה גניבה שגם כוללת לפי הסרטון שראינו ולפי עדות המתלוננת שזה היה מלווה בדחיפה פיזית אפילו ולא חפץ שמונח באיזה מקום והנאשם לוקח אותו. הייתי מסתכלת על עבירת גניבה זו בחומרת יתר. לא נשכח כי מדובר בפלאפון והיום בעידן החדש של היום, ביהמ"ש חי בתוך עמו ויודע שחיים שלמים מתנהלים אצל אנשים רבים בחברה דרך הפלאפון. החיים האישיים והפרטיים. לכן יכלה להיות פגיעת יתר מעבר לרכוש שנגנב על אותו חפץ גם פגיעה בפרטיות של האנשים. בתי המשפט נתנו וגזרו את הדין על הנאשם בעבירות דומות וזה לא הרתיע אותו. לא הרתיע אותו שיש מאסר על תנאי, רק מס' חודשים לפני שנעצר בתיק כאן. המתחם ההולם היום יכול להיות במאסר בפועל שלא יפחת מ – 6 חודשי מאסר כעונש מרתיע ובנוסף אבקש להפעיל את אותו מאסר על תנאי בן 3 חודשים במצטבר לאותם 6 חודשים אותם אני מבקשת ומאסר על תנאי ארוך ומרתיע על כל עבירת רכוש ופיצוי למתלוננת וקנס ולו סמלי. בנוסף, אציין לגבי אותו מאסר על תנאי, אין הצדקה וסיבה מיוחדת שבימ"ש נכבד זה יפעיל את אותו תנאי בחופף או חלקו בחופף לכל מאסר שביהמ"ש ישית על הנאשם בתיק זה וזאת מהסיבה כי בשביל להורות על מאסר בחופף של מאסר על תנאי, צריך נסיבות מיוחדות. אני לא חושבת שאנו במקרה חריג ש מצדיק דבר כזה. בנוסף, לפעמים התביעה מגיעה להסדרים מסוימים לא פעם ולא פעמיים על מנת לחסוך מאנשים חפים מפשע, ממתלוננים, להגיע לפתחו של ביהמ"ש ולהצטרך לעבור את החוויה שלא ממש נעימה בשבילם. שאין להם את ההרגל כזה באופן כללי. כן הנאשם בעצם הביא את המתלוננת באישום הראשון שהיא נאלצת לעמוד בפני ביהמ"ש. ביהמ"ש יכל להתרשם מאי הנעימות של המתלוננת בעת מתן עדותה. לכן, מכאן שאין הצדקה להתחשב לקולא בנסיבותיו של הנאשם אם תהיינה כאלה אל מול המתלוננת שהייתה בפני בימ"ש זה. מגישה פסיקה נוספת לגבי הפעלת מאסרים מותנים.
הנאשם עצור מיום 24.1.17 עד היום.

הסנגור טוען לעונש:
בניגוד לחברתי, אנו סבורים כי המאסר המותנה אותו חברתי הגישה איננו תקף בענייננו. הפרשנות הנכונה בהליך הפלילי היא הפרשנות המטיבה עם הנאשם. אין ספק שאילו התכוון כב' השופט חאמד כי המאסר המותנה יופעל על ידי עבירת רכוש מסוג עוון או עבירת רכוש באופן כללי, היה קובע זאת מפורשות כאשר נאמר כי המאסר המותנה יתפוס בגין עבירה של הפרת הוראה חוקית או בגין עבירה לפי סעיף 412 ניתן וראוי להניח כי זו הייתה כוונתו של כב' השופט וברור כי אלה הדברים שמובנים לנאשם והוא הסתמך עליהם. אכן יתכנו מקרים בהם מאסר מותנה שהוטל בגין עבירה אחת, יתפוס בגין עבירה אחרת. הפרשנות של מאסר מותנה היא פרשנות תכליתית ולא טכנית, כך נקבע בהלכה פסוקה. אני מציג לביהמ"ש את ע.פ. 4209-09-15 שם דובר על מאסר מותנה שהוטל בגין עבירת גניבת כרטיס חיוב. השאלה היא האם אותו מאסר מותנה תופס בגין עבירת גניבה רגילה. התשובה היא לא. מאחר ובעבירה החדשה חסר יסוד עובדתי אחד. היותו מושא הגניבה, כרטיס אשראי. אני מציג לביהמ"ש החלטה נוספת של בימ"ש שלום רחובות. שם נקבע כי מאסר מותנה שהוטל בגין עבירת השגת גבול איננו תופס בגין עבירת רכוש אחרת. חרף העובדה כי הסגת גבול זו עבירה שנמצאת בפרק של עבירות רכוש, ביהמ"ש בוחן שם את התכלית של אותה עבירה של הסגת גבול ומגיע למסקנה שאם עבירת הסגת גבול לא נעברה עם עבירת רכוש אחרת, המאסר המותנה לא יתפוס. בנסיבות דנן נשאלת השאלה האם כל יסודות העבירה לפי סעיף 412 נכללות בעבירת הגניבה והתשובה היא לא. להבדיל מפסה"ד שהוגש על ידי חברתי ששם דובר בעבירה לפי סעיף 413 שהיא החזקת רכוש החשוד כגנוב, ברור שמי שגונב הוא גם מחזיק ברכוש גנוב. כל היסודות של העבירה בגינה הוטל מאסר מותנה נכללו בעבירה החדשה ועל כן בימ"ש מחוזי באותו מקרה מגיע למסקנה כי המאסר על תנאי תקף. להבדיל מסעיף 413, סעיף 412 לא נוקט בלשון "החזקה" הוא נוקט בלשון "קבלה". דהיינו אחד מיסודות העבירה של קבלת רכוש שהושג בעוון, הוא קבלת הרכוש מידי צד שלישי. להבדיל מנטילה להביל מהחזקה. גם התכלית של העבירה לפי סעיף 412 היא למנוע קבלת רכוש שהושג בעוון על ידי צד שלישי תוך מודעות למקור הרכוש. דהיינו, יש כאן שני יסודות. הרכוש הושג בעוון על ידי אדם אחר. הנאשם מקבל אותו והוא גם מודע לאותו עוון. מאחר ולא כל יסודות העבירה נכללים בעבירת הגניבה, אנו סבורים כי לא ניתן לנקוט בפרשנות המרחיבה ויש לנקוט דווקא בפרשנות המצמצמת והמקלה עם הנאשם ועל כן, נבקש שלא להפעיל את המאסר המותנה.

באשר למתחם הענישה בגין עבירת גניבה, צדקה חברתי בכך שמתחם העונש מתחיל ממאסר מותנה ועד מספר חודשים בודדים של מאסר בפועל. עפ"י פסה"ד השני שהוגש על ידי חברתי, המתחם בגין עבירת גניבה של ארנק ופריטים נוספים, הוא בן של"צ לעבודות שירות. כך נקבע בפסה"ד אותו הגישה חברתי. מדובר בעבירה ממדרג נמוך, לא מתוחכמת, לא מתוכננת שבוצעה ללא קשר עם אנשים נוספים ללא קשירת קשר. יש להדגיש כי הנאשם עצור עד תום ההליכים כשלושה וחצי חודשים בגין שני האישומים כאשר לאחר מעצרו בגין האישום הראשון, הנאשם שוחרר ללא תנאים ואילו נעצר עד תום ההליכים לאחר מעצרו בגין האירוע השני ממנו הנאשם זוכה. דהיינו, יש להניח שאילו דובר באירוע אחד במקרה אחד, הנאשם לא היה נעצר עד תום ההליכים ולא היה שוהה במעצר תקופה כה ארוכה. אין ספק כי תנאי מעצר הם קשים בהרבה מתנאי מאסר. כאמור, בדיעבד, אילו הנאשם היה מואשם רק בעבירה בה הורשע בסופו של דבר, הוא לא היה מוחזק במעצר עד תום ההליכים. אין לזקוף לחובתו של הנאשם את ניהול ההליך במיוחד לאור העובדה כי זוכה מאישום אחד מתוך השניים. חברתי מבקשת לזקוף לחובתו של הנאשם את עצם הגעת המתלוננת לבית המשפט כאשר באותה נשימה מסכימה המאשימה כי זוהי זכותו החוקתית של הנאשם. המתלוננת העידה ולא התרשמנו מלחץ נפשי או נזק שנגרם לה. אבקש לדחות את הטיעון הזה של חברתי.

על כן, נבקש לקבוע מתחם עונש ראוי בין מאסר מותנה למס' חודשים בודדים וודאי וודאי שלא יעלה על 3 , 4 חודשי מאסר. חברתי לא הציגה שום פסק דין התומך בעמדתה העונשית כפי שהובאה בטיעוניה. אבקש לקבוע את עונשו הספציפי של הנאשם בתחתית המתחם לאור הנסיבות האישיות שנפרסו בפני ביהמ"ש, מצבו הכלכלי והאישי של הנאשם. על כן, נבקש מביהמ"ש להסתפק בימי המעצר של הנאשם ולקבוע כי הנאשם סיים לרצות את עונשו בגין האישום בו הורשע.

הנאשם בעזרת תרגום:
אין לי מה להוסיף.

<#3#>
החלטה

נדחה למתן גז"ד ליום 17.5.17 שעה 09:00.

המזכירות תזמן את הנאשם באמצעות שב"ס.

<#4#>

ניתנה והודעה היום ט"ו אייר תשע"ז, 11/05/2017 במעמד הנוכחים.

שושנה פיינסוד-כהן , שופטת