הדפסה

בית משפט השלום בעכו ת"א 65185-03-15

בפני
כבוד ה שופטת דנה עופר

התובעים

1.וג'יה אבו רומי
2.מאזן אבו רומי
3.אניס אבו רומי
ע"י ב"כ עו"ד שלומי בלומנפלד

נגד

הנתבעים

1.דיאב ריאד
2.מגדוב חברה לעבודות חשמל (1999) בע"מ
3.עלאלדין דיאב
4.אחים גנאמה בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד עלאלדין דיאב

פסק דין

התביעה שלפניי היא תביעה לביטול פסק דין בטענה למרמה.

עסקינן בפסק דין שניתן בשנת 2007, בהעדר הגנה. בקשה לביטולו הוגשה בשנת 2012, התקבלה בבית משפט זה, אך נדחתה על פי החלטת ביהמ"ש המחוזי וביהמ"ש העליון.

זוהי הכרעה שנייה בבקשה לדחיית התביעה על הסף, לאחר שבקשה קודמת נתקבלה, וניתן פסק דין הדוחה את התביעה על הסף. על פסק הדין הוגש ערעור, ובהתאם לפסק הדין שניתן בערעור הוחזר התיק לערכאה זו, על מנת לשמוע עדותו של עד אחד, טרם הכרעה בבקשה לסילוק על הסף.

אף הפעם, לאחר שמיעת העדות האמורה, מצאתי כי דין התביעה להידחות על הסף, כפי שיפורט להלן.

הרקע וההליכים הקודמים
1. בפתח פסק הדין אסקור את הרקע וההליכים שקדמו לפסק דין זה, כפי שהובאו בפסק הדין מיום 2.10.15, ובהמשך לכך – את ההתפתחויות שחלו מאז.

2. תחילתה של הפרשה בתביעה שהגישו הנתבעים מס' 1 ו-2 בבית משפט זה, בת.א. 2901/07, נגד קאסם אבו רומי ז"ל (להלן: "המנוח").

בתפקידי כרשמת בימ"ש זה הובאה בפניי בקשת התובעים באותו עניין ליתן פסק דין בהעדר הגנה. לאחר שמצאתי כי כתב התביעה הומצא לכאורה כדין, וחלף המועד להגשת כתב הגנה, מבלי שזה יוגש, ועל סמך הטענות שפורטו בתצהיר תמיכה לבקשה למתן פסק דין, ניתן ביום 11.11.07 פסק דין אשר חייב את המנוח לשלם לתובעים סכום של 200,000 ₪, בצירוף הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

בתמצית אציין, כי עניינה של התביעה הנ"ל היה בטענות התובעים שם כנגד המנוח, אשר השכיר להם מחסן ומשרד בטמרה. נטען, כי אף שתקופת השכירות הוארכה, על פי האופציה שניתנה לתובעים בהסכם, החליט המנוח באופן חד צדדי לפנות אותם מהנכס, פרץ את המנעול, רוקן את תכולת המקום, וגרם לתובעים נזק רב.

3. כמעט חמש שנים חלפו מאז ניתן פסק הדין הנ"ל, ובמהלך אפריל 2012 הגיש המנוח בקשה לביטול פסק הדין שניתן נגדו בהעדר הגנה. בקשה זו הובאה אף היא בפניי, בתפקידי כרשמת ביהמ"ש.

בבקשה נטען, כי המנוח כלל לא קיבל את כתב התביעה ולא ידע על התביעה נגדו, ולכן לא התגונן מפניה. לטענתו, נודע לו על ההליך בעת שגילה כי הוטל עיקול על מקרקעין שבבעלותו. בירורו אודות העיקול הביאו לתיק ההוצאה לפועל שנפתח בלשכת ההוצאה לפועל בקריות. כשבדק בתיק ההוצאה לפועל מצא, כי על פי הרשום שם כביכול הומצאה לו אזהרה עוד בשנת 2009, אך גם האמור באישור המסירה שם, כאילו סירב לקבל את האזהרה, אינו אמת.

המנוח הוסיף וטען, כי לגופו של עניין אין בתביעה ממש. הוא טען, כי לא הסכים להארכת תקופת השכירות ולמימוש האופציה, הכחיש כי פרץ למחסן, והכחיש את המעורבות שלו בגרימת נזק לתובעים.

4. התובעים בתביעה הנ"ל התנגדו לביטול פסק הדין, וטענו כי המנוח ידע גם ידע אודות פסק הדין שניתן נגדו, שנים לפני הגשת הבקשה. בתגובתם טענו, כי בדצמבר 2009 נחתם בין הצדדים הסכם פשרה, אשר המנוח עצמו הגיש ללשכת ההוצאה לפועל, בצירוף צילום מתעודת הזהות שלו וצילום רישיון הנהיגה. על סמך הסכם זה, אשר הפחית את החוב ל-200,000 ₪, ונתן למנוח שהות של שנה על מנת להסדירו, ביקש המנוח לבטל עיקול בחשבון בנק.

בתגובתם טענו התובעים עוד, כי פסק הדין נשלח אל המנוח על ידי מזכירות ביהמ"ש, והתקבל בידיו – כפי שעולה מאישור המסירה שבתיק ביהמ"ש.
5. ביום 10.5.12 (ועוד בטרם הוגשה תגובת התובעים לבקשה לביטול פסה"ד) הלך המנוח לעולמו.

בניו ויורשיו (הם התובעים בתביעה הנוכחית) הגישו בשמו של המנוח תשובה לתגובה. בתשובתם זו טענו, כי הסכם הפשרה בהוצל"פ מזויף, ובתמיכה לטענה זו צורף תצהיר בנו של המנוח, מאזן.

עוד צורף לתשובה לתגובה תצהיר מאת עו"ד הייתם עכרי, אשר ביצע את המסירה של האזהרה בתיק ההוצאה לפועל. בתצהירו זה ציין עו"ד עכרי, כי בדיעבד, ובסמוך להגשת הבקשה לביטול פסק הדין, ניגש אליו המנוח עצמו יחד עם קרוב משפחה של עו"ד עכרי (שמו לא הוזכר), ואז התחוור לו, כי המנוח אינו אותו אדם שלו מסר את האזהרה בזמנו, ואשר סירב לחתום על האישור. עו"ד עכרי הוסיף בתצהירו זה, כי התרשם מהמנוח לטובה, והתרשם כי כלל לא ידע אודות ההליך, וכלל לא היה מעורב בגרימת נזק לתובעים. כן הוסיף עו"ד עכרי בתצהירו, כי המנוח לא הזכיר כלל קיומו של הסכם פשרה במסגרת תיק ההוצאה לפועל, ואף עו"ד עכרי בעצמו לא ידע על דבר הפשרה, אף שהיה בקשר טוב עם ב"כ הזוכה באותו עניין.

6. ביום 14.10.12 ניתנה החלטתי בבקשה לביטול פסק הדין.

במסגרת החלטה זו קבעתי, כי אין מנוס מהמסקנה שהמנוח ידע על פסק הדין שנים לפני הגשת הבקשה. קביעה זו נסמכה על שני נדבכים: הראשון, אישור המסירה המעיד על המצאת פסק הדין לידי המנוח, בידי מזכירות ביהמ"ש, כאשר אישור המסירה חתום בחתימה הנראית כחתימת המנוח עצמו – נושא שהמנוח כלל לא התייחס אליו במסגרת בקשתו לביטול פסק הדין; והשני, קיומו של הסכם פשרה, אשר לכאורה הוגש ללשכת ההוצאה לפועל בידי המנוח עצמו, בשנת 2010.

למרות זאת, ולמרות הגשת הבקשה באיחור רב, הוריתי בהחלטתי כי פסק הדין יבוטל, כפוף להפקדת עירבון בקופת ביהמ"ש, ותוך חיוב המנוח בהוצאות, וכל זאת בשל מתן משקל גבוה יותר, במערכת האיזונים, לטענות ההגנה לגופן, ולזכות הגישה לערכאות.

7. על החלטה זו הגישו התובעים בתביעה המקורית ערעור, אשר התברר בבימ"ש זה בפני כב' השופט ז' סאלח (ע"ר 42046-10-12). בפסק דינו אימץ כב' השופט סאלח את הנימוקים שעמדו בבסיס החלטתי, אך קבע כי יש להכביד יותר בקביעת התנאים לביטול פסק הדין.

8. על פסק דינו של כב' השופט סאלח הגישה אחת התובעות (חב' מג'דוב בע"מ) בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי בחיפה (רע"א 20873-07-13).

בקשה זו נדונה בפני כב' השופט מ' רניאל, אשר קיבל את הבקשה ואת הערעור לגופו, וקבע כי יש לבטל את ההחלטה המבטלת את פסק הדין, ולהחזיר את פסק הדין שניתן בהעדר הגנה על כנו, לאור הגשת הבקשה לביטול פסק הדין באיחור ניכר, ובהעדר טעם מיוחד להארכת המועד להגשת הבקשה.

9. על פסק דין זה הגיש עזבון המנוח בקשת רשות ערעור לביהמ"ש העליון (רע"א 7301/13).

בהחלטתו מיום 5.11.13 דחה ביהמ"ש העליון (כב' השופט נ' הנדל) את בקשת רשות הערעור, תוך שהוא קובע, כי "תוצאה זו אמנם אינה קלה, אך בנסיבות הענין אין למבקש להלין אלא על עצמו, אחר שהתרשל מלהגיש את בקשת הביטול מבעוד מועד. כמו כן, בהינתן הסכם הפשרה טענת ההגנה לכאורה קלושה היא, ואף שיקול זה רלבנטי באיזון האינטרסים בין הצדדים".

10. בכך לא תמה סקירת הרקע וההליכים הקודמים.

ביום 14.11.13 הגישו יורשי המנוח בבית משפט זה תביעה למתן סעד הצהרתי (28259-11-13) לפיו פסק הדין שניתן בהעדר הגנה – בטל. במסגרת תביעה זו הגישו גם בקשה למתן סעד זמני, של עיכוב הליכי ההוצאה לפועל אשר ננקטו לביצוע פסק הדין.

הבקשה למתן סעד זמני נדחתה בהחלטתו של כב' השופט א' בולוס מיום 24.11.13. במסגרת החלטתו קבע, כי סיכויי התביעה נמוכים מאוד, ואף לא הוכח כי מאז הנוחות פועל לטובת המבקשים. בהמשך לכך הציע כב' השופט בולוס ליורשי המנוח להסכים להפסקת התובענה. משלא הוגשה כל תגובה מצדם, הורה ביום 29.12.13 על הפסקת התובענה.

11. יורשי המנוח לא אמרו נואש, והגישו (בתיק המקורי) בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק הדין. בקשה זו הובאה בפניי. ביום 1.5.14 ניתנה החלטתי, ובה דחיתי את הבקשה, נוכח פסקי הדין שניתנו בביהמ"ש המחוזי ובביהמ"ש העליון.

התביעה הנוכחית
12. בחודש מרץ 2015 הוגשה תביעה זו, שהינה תביעה למתן פסק דין הצהרתי, אשר יורה על ביטול פסק הדין בתיק 2901/07, יורה על סגירת תיק ההוצאה לפועל שנפתח לביצועו, יצהיר על בטלות המחאת הזכות שניתנה הנתבעת 2 לנתבעת 3 ויצהיר על בטלות הסכם הפשרה מ-2009.

בנוסף התבקש סעד כספי בסך 500,000 ₪, כנגד כל הנתבעים, יחד ולחוד, לרבות הנתבע מס' 3 אשר ייצג את הנתבעים 1 ו-2 בהליכים השונים. הסעד הכספי נתבקש בשל פיקדון שהופקד בסך 80,000 ₪, סכומים ששולמו לעורכי דין בהליכים השונים בסך 120,000 ₪, ועגמת נפש שנגרמה לתובעים, לטענתם, בסך 300,000 ₪.

כפי שיפורט בהמשך, עילת התביעה העומדת בבסיס התביעה למתן הסעדים ההצהרתיים הנ"ל, היא הטענה כי פסק הדין הושג במרמה. טענה זו מבוססת, כמפורט בכתב התביעה, על ראיות ועובדות חדשות, אשר הגיעו לידי התובעים בסמוך להגשת התביעה, ואשר יש בהן כדי להוכיח כי פסק הדין שניתן היה מבוסס על תביעה מופרכת ולא נכונה.

13. הראיות החדשות העומדות במרכז ההליך הינ ן תמלול שתי שיחות שהתנהלו בין עו"ד אחמד אבו רומי (אחיינו של המנוח) לבין עו"ד הייתם עכרי, כאשר תמלילים אלו מעידים, על פי הנטען, על מעשה רמייה מתוחכם ומתוכנן היטב, כולל זיוף מסמכים והצגת מצגים כוזבים בפני ביהמ"ש. תמלילים אלו הוגשו במצורף לתצהירו של עו"ד עכרי – תצהיר תמציתי ולקוני, אשר אין בו טענות עובדתיות מפורשות, למעט הטענה כי הסכים להקלטת שיחות שניהל עם עו"ד אבו רומי "מאחר והדברים שנעשו בתיק הציקו לי ומנוגדים לעקרונותיי" (סעיף 8 לתצהיר).

בגוף כתב התביעה הובא תוכן השיחות המוקלטות הללו בהרחבה, תוך שהתובעים טוענים כי מעשי מרמה שונים, המיוחסים בעיקר לנתבע מס' 3 (להלן: "עו"ד דיאב"), נעשו על מנת לקבל פסק דין בהעדר הגנה, ובכלל זה מעשי מרמה וקנוניה נגד המנוח, על מנת להתעשר על חשבונו שלא כדין.

התמלילים
14. תמלילי השיחות שצורפו לכתב התביעה מעלים, כי עו"ד עכרי סיפר לעו"ד אבו רומי על כך שהמציא למנוח את פסק הדין, על פי הוראותיו של עו"ד דיאב, כאשר המטרה הייתה לגרום למנוח לסרב לקבל את פסק הדין, ולא להשאיר אותו בידיו בסופו של דבר. עוד מספר עו"ד עכרי לחברו, כי בדיעבד התברר לו שבתוך המעטפה בכלל לא היה פסק הדין, אלא דפים אחרים שאינם קשורים לעניין!

מוסיף עו"ד עכרי ומספר לעו"ד אבו רומי, כי המטרה המכוונת של מהלך זה הייתה לגרום לכך שחוב יתפח, ואף יכפיל את עצמו (שכן למעשה לא יידע המנוח דבר, ולא יוכל לפעול בעניין פסק הדין שניתן נגדו), והוא אף מספר כי נעשה בעצמו חמדן כמו חברו, וחשב להרוויח לא מעט מהעניין.

כדוגמא לאמור בתמלילים אלו (האוחזים למעלה מ-90 עמודים) אביא את הדברים הבאים מתוך התמליל, עמ' 16 :

אחמד: בדיוק, ואיך מסר את הכתב תביעה לדוד שלי קאסם?
עכרי: הוא לא מסר אותו.
אחמד: אבל דוד שלי קאסם אומר שהוא חתם לו על אישור מסירה, אתה שומע?
עכרי: איזה אישור מסירה? איפה האישור מסירה שחתם עליו דוד שלך?
אחמד: לא יודע! ואיך קיבל פסק דין בהעדר?? כדי לקבל את זה אתה צריך להוכיח לבית המשפט שהצד השני קיבל את המסירה.
עכרי: הוא אמר... אה, קיבל או...
אחמד: או שסירב לקבל או משהו שהוא מודע.
עכרי: כן אני אומר לך שדוד שלך סירב לקבל, על סמך זה יצא הפסק דין.
אחמד: אה, יכול להיות שעלאא שלח לו בדואר רשום מכתב תביעה שאין בו כלום.
עכרי: אין בו כלום בדיוק.
אחמד: כך!
עכרי: כן, דוד שלך היה הולך לדואר ומקבל, פעם אניס קיבל ופעם וגיה קיבל.
אחמד: ולא היה כלום ב...
עכרי: כן, כי אבסורד הדבר, ויכול להיות שהדוור מקבל שוחד מעלאא ועושה עסקאות עם עלאא.
אחמד: אה.
עכרי: העניין אבסורדי.
אחמד: אה.
עכרי: שהוא אמר שקיבל ולא קיבל, נכון?
אחמד: אה, נכון.
עכרי: בטח שחתמו על סתם דפים.
אחמד: נכון, וזאת אומרת בטוח שהוא שלח לו מכתבים ריקים בדואר כשאניס או וגיה קיבלו.
עכרי: זה... אם מסירה אישית הוא עשה את זה יכול להיות...
אחמד: או בדואר רשום, הוא עשה את אותו הדבר.
עכרי: בטוח, בדיוק, הוא עשה גם לך את זה לא?
אחמד: עשה למי?
עכרי: אתה! נכון שאמרת לי ששלח לך בדיחה.
אחמד: כן, שלח לי מכתב, בדיוק, בדיוק, דואר רשום שיש בו בדיחה.
עכרי: אה...

עו"ד עכרי חוזר על הדברים, וכך גם בעמ' 11 לתמליל:

עכרי: עכשיו כשחזרתי עם המכתב עלאא מה זה שמח...
אחמד: אה, שלא לקח אותו.
עכרי: כן, עכשיו ירדנו למטה והוא אמר "אתה יודע מה יש בתוך המכתב?" אמרתי לו "מה יש?" הוא אמר לי... אמר לי אז, אמר לי שטוב שלא לקח אותו.
אחמד: מה אמר לך? שבמכתב אין פסק דין?
עכרי: דפים מאצלו, מהמשרד שלו, לא יודע אם מעורך דין אחר... לא יודע מאיפה...
אחמד: זאת אומרת סתם דפים? לא הפסק דין?
עכרי: דפים שמישהו נתן לו או שלח לו מרשות השידור לא יודע מה, ללקוח דלו, הוא שם אותם בתוך המכתב.
אחמד: אה, כאילו... זה לא הפסק דין, בטוח?
עכרי: לא, בכלל לא הפסק דין.

מעשי המרמה המתוארים בתמלילים הם, אפוא, מרמה בהמצאת כתבי בי-דין במסירות אישיות, יצירת מצגי שווא אודות קבלת מכתבים בידי הנמענים (או סירובם לקבל), כאשר למעשה אין המעטפות מכילות דבר, או שהן מכילות ניירות שאינם קשורים לכתב שיש למסור.

פסק הדין מיום 2.10.15 והכרעת ביהמ"ש המחוזי בערעור עליו
15. לאחר הגשת התביעה שלפניי עתרו הנתבעים לסילוק התביעה על הסף, ובפסק הדין שניתן ביום 2.10.15 התקבלה בקשה זו.

בתמצית יצוין כעת, כי בחנתי את התביעה על פי העקרונות המנחים אשר נקבעו בפסיקת ביהמ"ש העליון בע"א 6019/07 טורג'מן נ' אחים עופר (ניהול) בע"מ (25.2.10) (להלן: " פס"ד טורג'מן") ומצאתי שהתביעה אינה צולחת את המחסום הגבוה העומד, על פי הפסיקה, בפני תובע העותר ל"משפט חוזר" אזרחי.
על פסק דין זה הגישו התובעים ערעור לביהמ"ש המחוזי בחיפה.

16. דעות השופטים בערעור נחלקו, והערעור הוכרע ברוב דעות על פי פסקי דינם של כב' השופט י' גריל וכב' השופטת ב' טאובר, כנגד דעתו החולקת של כב' השופט כ' סעב.

כב' השופט סעב סבר, כי המצפון זועק למתן הזדמנות לתובעים לקבל את יומם בביהמ"ש, ולו מטעמי צדק, ולפיכך סבר כי דין הערעור להתקבל, כך שהתביעה תידון לגופה והתובעים יוכלו להביא ראיותיהם לעניין המרמה, ההונאה וההטעיה שהתרחשו בהליך הראשון אשר בו ניתן נגד המנוח פסק דין בהעדר הגנה.

לעומתו סברו שופטי הרוב, כי לא ניתן להכריע בבקשה לסילוק על הסף, מבלי לשמוע את עדותו של עו"ד עכרי.

שופטי הרוב סברו, כי תצהירו של עו"ד עכרי מיום 12.1.15, והשיחות המוקלטות שנערכו בשלהי שנת 2014, הם בבחינת ראיות חדשות, אשר לא היו בידי התובעים עת נדונה הבקשה לביטול פסק הדין. עוד סברו שופטי הרוב, כי תוכן התמליל מצביע, לכאורה לפחות, על התנהלות מדאיגה, ועשוי, לכאורה, לתמוך בטענות המערערים בדבר מרמה וקנוניה.

בפסק דינם ציטטו שופטי הרוב קטעים רלבנטיים מתוך התמליל, בכל הנוגע לתרמית אשר בוצעה, על פי הנטען, בהמצאת כתבי בי-דין למנוח, והזכירו את העובדה שעו"ד עכרי הוא שייצג את הנתבעים 1-2 בעת שהגישו תביעתם נגד המנוח.

וכך קובעים שופטי הרוב בפסקה י"ז לפסק דינם:

"הראיות הלכאוריות כפי שקיימות כיום, וכוונתנו לתצהיר עו"ד עכרי מיום 12.1.15 והקלטת השיחות מסוף נובמבר – דצמבר 2014 שונות במהותן מן התשתית הראייתית שעמדה בפני בית משפט קמא שעה שנדונה הבקשה לביטול פסק הדין.

הראיות הלכאוריות הקיימות כיום מצביעות על התנהלות חמורה שעשויה לכאורה להתיישב עם טענות המרמה והקנוניה שמעלים המערערים. איננו סבורים שהיה מקום בנסיבות ייחודיות אלה לסלק את התביעה על הסף מבלי לאפשר בחינה מעמיקה יותר של ראיות לכאוריות אלה, וזאת לכל הפחות על ידי שמיעת עדותו של עו"ד היית'ם עכרי ".

הוסיפו שופטי הרוב וקבעו בפסקה כ' לפסק דינם, כי יש להחזיר את התיק לבית משפט זה, על מנת שתישמע עדותו של עו"ד עכרי, וכן –

"לאחר שתישמע עדותו, יוכלו ב"כ הצדדים להשלים את טיעוניהם, ובית משפט קמא יכריע, לאחר שמיעת עדותו של עו"ד עכרי וטיעוניהם של ב"כ הצדדים, האם ראוי להורות על סילוק התביעה על הסף, או שמא יש הצדקה לדון בתביעה לגופו של ענין (עיינו בסעיף 12 לפסק דינו של בית המשפט העליון בעניין טורג'מן (ע"א 6019/07)".

התיק הוחזר, אפוא, לטיפולי, ובהתאם נשמעה עדותו של עו"ד עכרי.

עדותו של עו"ד עכרי
17. אקדים ואציין, כי מספר פעמים הוזמן עו"ד עכרי להעיד עד אשר הגיע לבסוף למתן עדות . תחילה עתר עו"ד עכרי לפטור אותו ממתן עדות (בקשה מיום 5.2.17) תוך שטען ללחצים שמופעלים עליו מצד התובעים, ו לאחר שבקשתו נדחתה ובכל זאת לא התייצב לדיון שאליו הוזמן כדין - הוצא נגדו צו הבאה. לבסוף נשמעה עדותו של עו"ד עכרי ביום 15.10.17.

בראשית הדברים ייאמר, כי עו"ד עכרי חזר בו בפתח עדותו מהאמור בתצהירו, והעיד כי "חלק מהשיחות היה מפוברק. היה מתוכנן מראש" (פרוטוקול מיום 15.10.18, עמ' 11, שורה 14). בעקבות כך נעתרתי לבקשת ב"כ התובעים לחקור את עו"ד עכרי בחקירה נגדית, לאחר שהוכרז כעד עוין.

18. מעדותו של עו"ד עכרי עלה, כי אינו עובד כעורך דין מזה ארבע או חמש שנים, אלא עובד כמטפל בבית אבות, לאחר שלא צלחה דרכו בעריכת דין.

בכל הנוגע לתצהירו ולתמליל שב עו"ד עכרי והעיד כי "רציתי להגיד שיש דברים שאני ואחמד (הכוונה לעו"ד אחמד אבו רומי – ד.ע.) קבענו מראש. אפילו הבלים" (עמ' 12 לפרוטוקול, שורות 30-31), והעיד כי האמור בסעיפים 3 ו-8 לתצהירו אינו נכון. סעיף 3 לתצהיר הוא הסעיף המציין כי התקיימו שיחות שונות בין עו"ד עכרי לעו"ד אחמד אבו רומי, וסעיף 8 לתצהיר הוא הסעיף שבו הצהיר עו"ד עכרי "אני הסכמתי להקלטה על ידי עו"ד אחמד אבו רומי מאחר והדברים שנעשו בתיק הציקו לי ומנוגדים לעקרונותיי".

החקירה הנגדית התמקדה בהמשכה במעורבותו של עו"ד עכרי בביצוע מסירה לידיו של המנוח. עו"ד עכרי העיד כי הוא שביצע את מסירת האזהרה של ההוצאה לפועל, על פי בקשת משרד המסירות שאצלו עבד באותה עת (מר איהאב מיעארי), מבלי לדעת כי הכתב שהוא מוסר הוא אזהרת הוצאה לפועל. עובדה זו נודעה לו, לטענתו, רק בחלוף שנים, כאשר עבד אצל עו"ד אחמד אבו רומי (עמ' 16 לפרוטוקול, שורות 2-4). על פי עדותו של עו"ד עכרי, כאשר ביקש למסור מעטפה זו לידי המנוח, סירב המנוח לקבלה, ולאחר מכן השאיר את המעטפה בפתח ביתו של המנוח, על המדרגות (עמ' 17 לפרוטוקול, שורה 2).

עוד העיד עו"ד עכרי, כי מלבד מסירה זו של האזהרה לא ביצע מסירות נוספות בתיק זה, ולא התבקש לעשות כן (עמ' 18 לפרוטוקול, שורות 18-21). עו"ד עכרי לא זכר לומר אם המציא למנוח את פסק הדין שניתן בהעדר הגנה (עמ' 19 לפרוטוקול, שורות 8-12). לשאלה אם הוא שלח למנוח את כתב התביעה בדואר השיב בשלילה, וכך גם השיב לשאלה אם "מישהו אחר שלח לו" (עמ' 18 לפרוטוקול, שורות 32-35).

בהמשך העיד, כי זכרונו אינו טוב משום שהוא סובל מ-OCD ומטופל בתרופה שגורמת לו לשכוח דברים (עמ' 19, שורות 16-23) . עוד העיד, כי פגש את המנוח פעמיים נוספות מלבד אותה פגישה שבה מסר לו את אזהרת ההוצאה לפועל, כאשר ביקר אותו בבית החולים יחד עם עו"ד אחמד אבו רומי בשנת 2012, ומספר חודשים לפני שהלך המנוח לעולמו (עמ' 21 לפרוטוקול, שורות 10-11). עוד העיד, כי כאשר מסר למנוח את האזהרה, זיהה אותו לאחר ששאל אותו לשמו, אך לא ביקש ממנו להזדהות באמצעות תעודת זהות (שם, שורות 12-21).

17. בהמשך עדותו נחקר עו"ד עכרי בחקירה נגדית על ידי עו"ד דיאב, ובשלב זה הבהיר, למעשה, כי אין ממש באמור בתמלילים. עו"ד עכרי אף העיד כי לא עיין בתמלילים טרם חתימתו על התצהיר (עמ' 22 לפרוטוקול, שורות32-33), הוא אמנם ראה את התמליל, אך לא קרא אותו בעצמו, אלא הקשיב למה שקרא מתוכו עו"ד אבו רומי, אשר הקריא לו כמה עמודים בלבד מתוך התמליל, ולא את כל 90 העמודים (עמ' 24 לפרוטוקול, שורות 22-24).
עו"ד עכרי העיד עוד, כי פנה לבימ"ש זה בבקשה למתן צו הגנה מפני התובעים ועו"ד אבו רומי, בשל הלחץ שהופעל עליו למתן עדות בתיק זה (עמ' 22 לפרוטוקול, שורות 14-17, שורות 21-27), וכי בעת עריכת השיחות המוקלטות עבד במשרדו של עו"ד אבו רומי והיה נתון למרותו (עמ' 23 לפרוטוקול, שורות 21-22).

בכל הנוגע לאמירות החמורות העולות למקרא התמליל ביחס לעו"ד דיאב עצמו העיד עו"ד עכרי: " לא זוכר. יכול להיות שאמרתי, אבל אמרתי בתחילת הדיון שיש דברי הבל שנאמרו בהקלטות" (עמ' 23 לפרוטוקול, שורה 1), ובהמשך, כאשר נשאל על שיטות הזיוף הנהוגות כביכול על ידי עו"ד דיאב – כפי שעולה למקרא התמלילים, השיב לעו"ד דיאב: " לכולם יש שיטות זיופים. לא התכוונתי שאתה זייפן. לא ידוע לי שעו"ד דיאב עשה את הדברים האלה. אמרתי קודם שאמרתי דברי הבל. אלה דברים באמת לא אמיתיים" (עמ' 25 לפרוטוקול, שורות 22-23).

סיכומו של דבר, מעדותו של עו"ד עכרי עולה, כי הוא אינו עומד מאחורי הדברים שנאמרו מפיו באותן שיחות מוקלטות, ואף מכנה דברים אלו באופן כללי – "דברי הבל".

בהמשך לשמיעת עדותו של עו"ד עכרי הגישו הצדדים סיכומיהם בכתב.

טענות הצדדים
18. הנתבעים טוענים בסיכומיהם, כי פרשה זו נדונה כבר בערכאות רבות, וכי מתקיים מעשה-בית-דין אשר מונע בירור התביעה לגופה, הכל – תוך פירוט ההליכים השונים, וההחלטות השונות שניתנו על ידי בתי המשפט על ערכאותיהם בגלגוליו הרבים של תיק זה.

לטענת הנתבעי ם, עילת המשפט החוזר האזרחי אינה מיועדת למקרה שבו ניתן פסק הדין בהעדר הגנה, אלא לאותם משפטים שהתבררו והוכרעו לגופם. באשר לפסק דין שניתן בהעדר הגנה, הרי שקיים מסלול מיוחד לדיון בבקשה לבטלו, ומסלול זה מוצה.

עוד טוענים הנתבעים, כי המנוח עצמו השלים עם עובדת קיומו של פסק הדין, ועל כן הגיע עם הצדדים לפשרה, ואף הגיש בעצמו את הסכם הפשרה ללשכת ההוצאה לפועל. אף היורשים הסכימו בהליך קודם (בפני כב' השופט בולוס, תיק 28259-11-13), כי פסק הדין שניתן בהעדר הגנה יישאר על כנו, והגשת תביעה זו עומדת בניגוד להסכמתם זו.

כן טוענים הנתבעים, כי עדותו של עו"ד עכרי סתמה את הגולל על תביעה זו, והוכיחה כי התובעים הם שרוקמים קנוניה על מנת להביא לביטול החיוב הכספי. לטענת הנתבעים, הבסיס שעליו הונחה התביעה – עדותו של עו"ד עכרי – קרס למעשה.

לטענת הנתבעים, עשיית צדק היא גם מניעתם של הליכי סרק, ובשל כך דין תביעה זו להידחות על הסף.

בנוסף טוענים הנתבעים, כי כל הראיות החדשות, כביכול, המיועדות להוכיח כי פסק הדין לא הומצא למעשה למנוח, אינן מקימות כל עילה לביטול פסק הדין.

עוד טוענים הנתבעים, כי התובעים אשר מנסים כעת לטעון לזיוף הסכם הפשרה אשר הוגש ללשכת ההוצאה לפועל על ידי המנוח עצמו, מתעלמים מכך שהמנוח הגיש בקשתו ללשכת ההוצאה לפועל עם צילום של תעודת הזהות שלו (תעודת זהות שהונפקה בשנת 2009 – שנתיים לאחר שהסתיימו יחסי השכירות בין הנתבעים מס' 1 ו-2 לבין המנוח) וצילום רישיון הנהיגה שלו , לצד טופס מתאים – חתום אף הוא בידי המנוח . הנתבעים מתנגדים לרצונם הנוכחי של התובעים להעמיד כעת את הסכם הפשרה לבדיקת מומחה.

לטענת הנתבעים, הגיע הזמן לשים קץ לפרשה מתמשכת זו, אשר במסגרתה עושים התובעים כל שביכולתם על מנת להתחמק מתשלום חובם, למרות קביעות בתי המשפט השונים אשר דנו בעניין, לרבות ביהמ"ש העליון. לפיכך עותרים הנתבעים לדחיית התביעה על הסף, תוך חיוב התובעים בהוצאות משמעותיות.

19. התובעים טוענים בסיכומיהם, כי הנתבעים זכו בפסק דין בהעדר הגנה, מבלי שנגרם להם נזק כל שהוא, ומבלי שהוכח נזק, ובגין טענותיהם הסתמיות זכו בפסק דין על סך 200,000 ₪. סכום זה תפח בלשכת ההוצאה לפועל, והגיע עד מעל ל-500,000 ₪, ולטענת התובעים אין לחסום דרכם אל ביהמ"ש להתמודד עם תביעה כספית זו, רק משום שלא הוגשה בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק הדין.

עוד טוענים התובעים בסיכומיהם, כי ערב הגשת התביעה הנוכחית הגיעו לידיהם ראיות חדשות, אשר לא היו ברשותם קודם לכן, ואשר יש בכוחן להוכיח, כי התביעה בתיק אזרחי 2901/07 הייתה מופרכת, מבוססת על מסמכים מפוברקים, ומטרתה הייתה התעשרות על חשבון המנוח שלא כדין. אילו ראיות אלו היו מונחות בפני ביהמ"ש לפני מתן פסק הדין, אזי – לטענת התובעים – פסק הדין לא היה ניתן, והתביעה אף הייתה נדחית תוך חיוב התובעים בהוצאות. הראיות החדשות הללו הן תמלילי השיחות הנזכרים לעיל.
לטענת התובעים, תמלילי השיחות מוכיחים מעשי מרמה חמורים, המבוצעים בידי עו"ד דיאב, לא רק בתיק הנוכחי אלא גם במקרים אחרים, בהם נקט הלה באותן שיטות זיוף לשם קבלת פסקי דין בהעדר הגנה.

בסיכומיהם ציטטו התובעים קטעים שונים מתוך פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי בערעור, וטענו, כי יש בו אמירות מפורשות אשר מהן עולה, כי ביהמ"ש המחוזי סבר שאין לדחות את התביעה על הסף.

עוד טוענים התובעים, כי עדותו של עו"ד עכרי בבית המשפט רק חיזקה מסקנה זו, משום שלטענתם עולה בבירור מעדותו, כי לא בוצעה המצאה של כתב התביעה כדין, וכי עו"ד עכרי אשר ייצג את התובעים בהליך הראשון כלל לא ידע לומר בוודאות אם כתב התביעה הומצא לידי המנוח, מתי וכיצד.

20. בנוסף עותרים התובעים במסגרת סיכומיהם (בקשה שהועלתה גם במהלך הדיון עצמו) לחייב את הנתבעים להעביר לידיהם את הסכם הפשרה המקורי, על מנת שיוכלו להעמידו לבדיקת מומחה מטעמם.

התובעים מציינים, כי בביהמ"ש המחוזי עמדה על הפרק הצעת פשרה, אשר התבססה על שאלת האותנטיות של הסכם הפשרה אשר על פי הנטען הוגש בידי המנוח עצמו ללשכת ההוצאה לפועל, אלא שהצעה זו לא התגבשה לכדי הסכם. לטענת התובעים, בידי הנתבעים ראייה אשר יכולה להכריע את גורלו של הליך זה – הסכם הפשרה הנ"ל – ויש לחייבם להעבירו לידי התובעים, על מנת שיוכלו להציג חוות דעת מומחה לעניין זה.

21. התובעים מוסיפים וטוענים, כי על בית המשפט להפעיל את סמכותו להורות על דחיית התביעה על הסף בזהירות מרבית, ולא להיעתר לבקשה לסילוק על הסף כאשר יש בכוחו לערוך בירור עובדתי ולהכריע במחלוקת לגופה. לטענת התובעים, לביהמ"ש סמכות טבועה להורות על ביטולו של פסק דין, מקום ששיקולי צדק עדיפים על שיקולי סופיות הדיון ומעשה-בית-דין.

דיון והכרעה – לאור עדותו של עו"ד עכרי
22. אקדים ואציין, כי על פי הנחיות בית המשפט המחוזי הנכבד, אשר קיבל את הערעור ברוב דעות והורה על השבת התיק לבית משפט השלום, נדרשתי אך ורק לשמיעת עדותו של עו"ד עכרי, טרם מתן החלטה נוספת בבקשה לדחייה על הסף.

כך אכן נעשה, עדותו של עו"ד עכרי נשמעה, ולאחריה ניתן לקבוע, כי אין תשתית ראייתית לכאורית לטענות בדבר מרמה בקבלת פסק הדין בהליך הראשון.

23. כפי שצוין בהרחבה בפסק דיני מיום 2.10.15, מסקנתי לפיה יש לדחות את התביעה על הסף התבססה על פס"ד טורג'מן, אשר על פיו יתקיים משפט חוזר אזרחי בהתקיים שלושה תנאים: אמינות לכאורית או משקל ממשי של הראיות המבססות את טענת המרמה; חיוניות הראיה, כלומר האם היא עשויה להביא לתוצאה שונה מזו שנקבעה בהתדיינות הראשונה; והיות הראיה ראיה חדשה אשר התגלתה לאחר מתן פסק הדין ולא ניתן היה להשיגה במהלך ההתדיינות הראשונה אף בשקידה סבירה.

שופטי הרוב אישרו, למעשה, את ההכרעה בבקשה לסילוק על הסף בתיק דנן על פי המתווה שנקבע בפסק דין טורג'מן, אלא שעל פי קביעתם לא ניתן היה לשלול את אמינות הראיות במקרה הנוכחי בטרם תישמע עדותו של עו"ד עכרי. בפסק דינם הפנו שופטי הרוב, כאמור לעיל, לסעיף 12 לפס"ד טורג'מן, עת הורו על השבת התיק לבימ"ש זה לצורך שמיעת עדותו של עו"ד עכרי.

וכך נאמר בסעיף 12 הנ"ל בפס"ד טורג'מן:

"התנאי הראשון לביטול פסק דין חלוט הוא אמינות לכאורית או משקל ממשי של הראיות המבססות את טענת המרמה. מובן כי לא כל טענה בעלמא כי עדות שנשמעה הינה עדות שקר או מסמך שהוגש הינו מסמך מזויף יכולה להצדיק ביטולו של פסק דין חלוט וקיום משפט חוזר בהליך. "עצם העובדה שטוענים שעדות פלונית היא עדות שקר אינה מספיקה, שאם לא כן לא היה סוף למשפטים המבוססים על ממצאים שבעובדה" (עניין יהושוע שיווק, פסקה 2).

לטעמי, בדרך כלל סדר הדברים להוכחת התרמית צריך להיות כדלהלן: בשלב ראשון על מבקש הביטול להביא ראיות בעלות אמינות לכאורית המבססות את טענת התרמית. לאחר מכן יכול הצד השני לבקש את סילוק התביעה על הסף. הטענות בשלב זה יכולות להיות כי לא הוכחה תרמית אפילו לכאורה, או כי לא התקיימו תנאים אחרים כגון חיוניות הראיה או היותה חדשה (ועל כך בהמשך הדברים). אם נדחית הבקשה והתביעה נידונה לגופה יידרש התובע להוכיח את התרמית באופן סופי. רק לאחר מכן, אם אכן הוכחה התרמית ואף הוכחו יתר התנאים הנדרשים יינתן האישור להליך המשפט החוזר עצמו (ראו עניין אברהם, בעמ' 507, עניין בוהדנה). המטרה של תהליך זה הינה לחסוך בעלויות של הצדדים ובזמנו של בית המשפט ולא לקיים דיונים שלא לצורך".

24. עד לשלב שבו נשמעה עדותו של עו"ד עכרי נשענה, למעשה, התביעה על האמור בתמלילים שצורפו לה. תמלילים אלו תיעדו, כאמור, שיחות בין עו"ד עכרי לבין עו"ד אבו רומי, אשר במהלכן שיתף עו"ד עכרי את בן שיחו בכל הידוע לו, כביכול, אודות מעשי מרמה המבוצעים, כדבר שבשגרה, על ידי עו"ד דיאב, ובוצעו אף בתיק הנוכחי. לכאורה, היה באותם תמלילים כדי להציג תמונה מטרידה ועגומה של ביצוע מעשי מרמה חמורים בהמצאת כתבי בי-דין.

אלא שתמונה עגומה זו שתוארה בתמלילים לא אומתה בעדותו של עו"ד עכרי, אשר בעדותו התייחס לכל אמירותיו החמורות שבתמליל כאל " דברי הבל", שאין בהם כל אמת.

השינוי בגרסתו של עו"ד עכרי, מאז נתן את תצהירו (בינואר 2015) ומסר את גרסתו באותן שיחות (בשלהי 2014) ועד למתן עדותו , היה כזה אשר הצדיק הכרזתו כעד עוין, ומתן אפשרות לב"כ התובעים לחקור אותו בחקירה נגדית. אציין, כי גם לאחר החקירה הנגדית, וגם לאחר חקירה נגדית נוספת שהתאפשרה ל ב"כ התובעים לאחר שהסתיימה החקירה הנגדית בידי עו"ד דיאב, נותר העד בגרסתו הנוכחית, לפיה כל המעשים החמורים שייחס לעו"ד דיאב אינם אלא דברי הבל, ולא אמת.

נמצא, אפוא, כי התנאי הראשוני והבסיסי, אשר יש בכוחו לפתוח את הפתח לניהול משפט חוזר בהליך אזרחי – תנאי האמינות הלכאורית שניתן לייחס לראיות החדשות אשר מבקשים התובעים להציג – אינו מתקיים כאן. הראיות החדשות – על פי התביעה – הן התמלילים, ועדותו של הדובר העיקרי באותם תמלילים, עו"ד עכרי, העלתה, כי האמור בהם הינו עורבא פרח, ותו לא.

25. מעבר לאמור לעיל, אף עלה מעדותו של עו"ד עכרי, כי מסר את גרסתו בעבר לעו"ד אבו רומי, ואת תצהירו לבית המשפט, בשל לחצים שונים שהופעלו עליו על ידי עו"ד אבו רומי, אצלו הועסק עו"ד עכרי כשכיר. לחצים אלו אף הביאו את עו"ד עכרי לידי הגשת בקשה למתן צו על פי חוק מניעת הטרדה מאיימת, כנגד התובעים דכאן ועו"ד אבו רומי, בשלב שלאחר מסירת התצהיר ולפני מתן העדות.

עוד עלה מעדותו, כי בטרם חתם על תצהירו כלל לא עיין בתמלילים שאליהם מפנה התצהיר, והסתפק בכך שעו"ד אבו רומי הקריא לו עמודים אחדים מתוך התמליל.

דברים אלו מחזקים את הרושם, כי התמלילים אינם בגדר ראייה אמינה, ולו לכאורה.

טענות נוספות של התובעים
26. ניתן היה לצפות, כי לאחר שמיעת עדותו של עו"ד עכרי בביהמ"ש יקבלו התובעים את הדין, וישלימו עם דבר קיומו של חוב חלוט, על פי פסק דין שאמנם ניתן בהעדר הגנה, אך ביהמ"ש העליון כבר קבע – כי אין עילה לבטלו , וכעת נמצא כי הראיות החדשות שעליהן נסמך ההליך הנוכחי אינן ראיות של ממש.

אף על פי כן, עומדים התובעים על תביעתם ואף הוסיפו והעלו טענות נוספות.

27. כעת טוענים התובעים בסיכומיהם, כי למעשה עדותו של עו"ד עכרי הוכיחה, כי כתב התביעה בהליך הראשון כלל לא נמסר לידי המנוח, ועל כן לא היה מקום ליתן פסק דין בהעדר הגנה.

טענה זו מבססים התובעים על דברי עו"ד עכרי בעדותו, עמ' 18 לפרוטוקול, כדלקמן:

ש: כשהגשת את כתב התביעה, מסרת עותק מכתב התביעה למנוח?
ת: שאלת אותי ועניתי כבר. אני אישית לא.
ש: לפני שהתפטרת, היה עוד עו"ד בתמונה?
ת: לא.
ש: אז איך המנוח היה אמור לדעת על התביעה?
ת: אולי קיבל בדואר.
ש: אתה היית העו"ד היחיד שהגיש את התביעה, נכון?
ת: כן.
ש: הגשת את התביעה באופן אישי בבית המשפט?
ת: כן.
ש: אתה שלחת את כתב התביעה בדואר למנוח?
ת: לא.
ש: מישהו אחר שלח לו?
ת: לא.
ש: אז איך ידעת שיש פס"ד בהעדר?
ת: אני לא זוכר. זה היה לפני 10 שנים.

על דברים אלו מבקשים התובעים כעת לבסס את הטענה, כי כתב התביעה לא הומצא לידי המנוח בכלל – לא בידי עו"ד עכרי אשר הגיש את התביעה, ולא בידי אף אדם אחר.
האם יש בדברים אלו כדי לבסס את טענת המרמה בקבלת פסק הדין? לטעמי, התשובה לכך היא שלילית, וזאת לאחר שבוחנים את כלל עדותו של עו"ד עכרי, ולא רק את אותן שורות שצוטטו לעיל במנותק מהעדות כולה.

המשך עדותו של עו"ד עכרי העלה תמונה אחרת, ולפיה עו"ד עכרי למעשה אינו זוכר את כל ההליכים שהתנהלו בתיק זה, הן משום שהשאלות שנשאל התייחסו לשאלות של המצאה מלפני יותר מעשר שנים, והן משום שלטענתו זכרונו אינו תקין בגלל תרופות שהוא נוטל. יתר על כן, התרשמתי כי החקירה הנגדית הארוכה שבוצעה הצליחה לבלבל את העד, עד כי נתן תשובות אלו שמהן ניתן היה להסיק – לכאורה – כי כתב התביעה לא הומצא למנוח כלל, אף שזו איננה עדותו, למעשה. כאשר נחקר עו"ד עכרי בחקירה נגדית על ידי עו"ד דיאב ונשאל אם מישהו מסר את כתב התביעה למנוח לאחר שהוגש, השיב – "לא זוכר מי" (עמ' 21 לפרוטוקול, שורה 28), ולמעשה ברור בעיניי כי עדותו של עו"ד עכרי, כפי שצוטטה לעיל (בעמ' 18 לפרוטוקול) אינה מוכיחה מרמה בקבלת פסק הדין, אלא חוסר ידיעה או חוסר זיכרון באשר לשאלה כיצד ובידי מי נמסר למנוח כתב התביעה. התבססות התובעים על אותו חלק של העדות הינה בבחינת הוצאת האמור מהקשרו הכללי.

נראה כי לא למותר להזכיר, כי לבקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה צורפו אישורי מסירה, ואלו אף צורפו לבקשה הראשונה לביטול פסק הדין. אין מדובר במקרה שבו ניתן פסק דין מבלי שהוצגו בפני ביהמ"ש אישורי מסירה כל שהם – כפי שניתן אולי להסיק מדברי עו"ד עכרי בעדותו. הוצגו אישורי מסירה, ובבקשה לביטול פסק הדין טענו המנוח ובניו (אניס ומאזן) בתצהיריהם, כי החתימות המיוחסות להם על אישורי המסירה אינן חתימותיהם.

כאן אזכיר, כי בהחלטה אשר הורתה על ביטולו של פסק הדין שניתן בהעדר הגנה (החלטתי שניתנה כרשמת בית משפט זה, ביום 4.10.12) נבחנה שאלת הידיעה של המנוח לא על פי טענותיו לעניין המצאת כתב התביעה, אלא על פי טענותיו בנוגע לידיעה אודות פסק הדין (ראה לעניין זה סעיף 6 להחלטה הנ"ל) . בהחלטה הנ"ל ציינתי, כי אין צורך לשוב ולבחון את שאלת ההמצאה של כתב התביעה , כאשר הוכחה ידיעה אודות פסק הדין שניתן בהעדר הגנה, שנים בטרם הגשת הבקשה לביטולו. ידיעה זו נקבעה הן על סמך המצאת פסק הדין לידי המנוח באמצעות מזכירות ביהמ"ש, וקיומו של אישור מסירה לידי המנוח עצמו מיום 31.12.17 (אישור שאליו לא התייחס המנוח כלל בתצהירו, ואשר החתימה אשר התנוססה עליו נחזתה כדומה לחתימת המנוח על תצהירו), והן על סמך המסמכים אשר העידו לכאורה על חתימת הסכם פשרה בידי המנוח, והגשתו בידי המנוח ללשכת ההוצאה לפועל .

הדברים צוינו על מנת להבהיר, כי הסטת הדיון כעת לאותו חלק של עדותו של עו"ד עכרי, בו השיב כי כתב התביעה כביכול לא הומצא למנוח בכלל – אינה אלא טיעון חדש, לא רלבנטי לתביעה זו, אשר במסגרתה הועלו טענות למעשי מרמה חמורים בהליך הראשון, ולא להשגת פסק דין מבלי שא פילו יוצג בפני ביהמ"ש אישור מסירה המעיד על המצאה לנתבע (!).

28. טענה נוספת שאותה מעלים התובעים כעת, הועלתה במהלך הדיון מיום 15.10.17 והועלתה שוב במסגרת הסיכומים, נוגעת לזכותם של התובעים לקבל לידיהם את הסכם הפשרה המקורי, כפי שנחתם (על פי הנטען) על ידי המנוח עצמו בשנת 2009, על מנת לבדוק אם החתימה שעליו היא אותנטית.

לטענת התובעים, בידי הנתבעים ראייה שיכולה לשמש כראייה מכרעת, אשר תביא סוף להתדיינות בין הצדדים, אך הנתבעים אינם מסכימים להעמיד ראייה זו לבדיקת התובעים, ויש לחייבם לעשות כן כעת.

29. לאחר ששקלתי בכובד ראש בקשתם זו של התובעים מצאתי, כי דינה להידחות.

אכן, במסגרת הדיון שהתנהל בבית המשפט המחוזי כמעט ו התגבש הסדר דיוני, אשר על פיו גורלה של התביעה יוכרע על פי שאלת האותנטיות של הסכם הפשרה הנ"ל. אלא שהצעת ביהמ"ש לא התגבשה לכדי הסכם, וביהמ"ש המחוזי נתן את פסק דינו.

על פי פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי, נתבקש בית משפט זה אך ורק לבחון את עדותו של עו"ד עכרי, לאחר שישמע אותה בפניו, ולקבל החלטה חדשה בבקשה לדחייה על הסף, לאחר שיתרשם בעצמו משאלת האמינות הלכאורית של הראיות שעליהן מבקשים התובעים לבסס טענתם למרמה בקבלת פסק הדין. הא, ותו לא.

הבקשה לפתוח כעת את ההליך להליכי ביניים, כגון מתן צו להמצאת מסמכים לשם בדיקתם, חורגת מהמסגרת המצומצמת שבמסגרתה הוחזר התיק לבית משפט השלום.

לצד זאת, ואולי למעלה מהצורך, ייאמר, כי הטענה שעל פיה ניתן להכריע בגורל התביעה על סמך אותו הסכם פשרה – דינה להידחות. אכן, ניתן היה להגיע להסכמה דיונית שכזו, אך באין הסכמה – מה הרלבנטיות של הסכם פשרה משנת 2009 לשאלה אם פסק הדין בהעדר הגנה משנת 2007 הושג במרמה?!

אמנם, לו הוכחה מרמה בהליכים שלאחר פסק הדין, אפשר שהיה הדבר משליך גם על ההתייחסות להליכים שקדמו למתן פסק הדין, ועל השאלה אם היו אלו הליכים כשרים ותקינים; אלא שבמסגרת המצומצמת אשר על פיה יש לבחון אם להתיר קיומו של משפט חוזר בהליך אזרחי, כאשר על ביהמ"ש לבחון – עוד כשאלת סף – אם התביעה עומדת בתנאים של הצגת ראיות חדשות, מהימנות לכאורה וחיוניות - טענה למרמה במסגרת הליכי ההוצאה לפועל שננקטו לביצועו של פסק הדין ממילא אינה רלבנטית, וראייה לגביה לא תיחשב כמקיימת את דרישת החיוניות.

ולמעלה מדברים אלו ייאמר, כי עצם קיומו של הסכם פשרה בידי הנתבעים ידוע לתובעים, לכל הפחות, עוד מאז הוגשה הבקשה התגובה לבקשה לביטול פסק הדין (בשנת 2012). מאז התנהלו הליכים רבים ושונים, ולא הועלתה במסגרתם של אותם הליכים דרישה להעמיד את ההסכם המקורי לבדיקת מומחה מטעם התובעים. גם כעת, נראה כי התובעים המתינו עד שיעיד עו"ד עכרי בביהמ"ש, לראות "מה יוליד יום", ורק לאחר שנשמעה עדותו הועלתה דרישתם למסור לידיהם את הסכם הפשרה המקורי לצורך העמדתו לבדיקת מומחה.
עוד לעניין הסכם הפשרה והבקשה לבדוק את האותנטיות שלו כעת, אציין, כי לא נעלם מעיני שבין הסעדים המבוקשים בכתב התביעה נכלל גם הסעד בדבר "ביטול הסכם מיום 2.12.09" (סעיף 73(ה) לכתב התביעה). סעד זה חסר חשיבות, למעשה, כאשר הסעד העיקרי – הצהרה על בטלות פסק הדין – אינו מתקבל. מ הותו של הסכם הפשרה אינה אלא השהיית ההליכים למשך תקופה של שנה, והעמדת החוב על סכום נמוך משמעותית מכפי שהיה בעת חתימתו, ככל שיסולק החוב בחלוף שנה. אין בהסכם קביעת סנקציה כל שהיא כנגד המנוח אם לא יעמוד בהתחייבותו , אלא למעשה מדובר בהסכם שהיטיב עם המנוח עצמו. אין כל משמעות, אפוא, לביטולו של הסכם הפשרה כעת, כסעד העומד בפני עצמו.

לאור מכלול השיקולים שהובאו לעיל, אני דוחה, אפוא, את הבקשה להורות לנתבעים להעמיד את ההסכם לבדיקת מומחה מטעם התובעים.

סוף דבר
30. התיק הוחזר לבית משפט זה על מנת לשמוע את עדותו של עו"ד עכרי ואת טענות הצדדים בעקבותיה, ולאחר מכן לדון שנית בבקשה לדחיית התביעה על הסף.

שופטי הרוב בפסק הדין שניתן בערעור קבעו, כי יש להכריע בבקשה לדחיית התביעה על הסף, ובשלב זה לקבוע, בהתאם לפסק דין טורג'מן, אם התביעה המכוונת לביטולו של פסק הדין אכן נשענת על ראיות חדשות, מהימנות לכאורה וחיוניות, ועם זאת קבעו, כי הכרעה כאמור תתקבל רק לאחר שמיעת עדותו של עו"ד עכרי.

עדותו של עו"ד עכרי נשמעה, ומתברר, כי אין בעדותו כדי ללמד על מרמה בקבלת פסק הדין, לא מניה ולא מקצתיה, ולמעשה הראיות החדשות שעליהן התבססה התביעה – תמלילי שיחות עם עו"ד עכרי – אינן בבחינת ראיות מהימנות, אשר יכולות לבסס את עילת התביעה.

31. הבסיס הראייתי שעליו הושתתה התביעה נשמט, אפוא, ומכאן עולה כי אין להתיר לתובעים לנהל תביעה זו.

תנאי הסף לניהולה של תביעה ייחודית זו אינם מתקיימים.

כאשר מדובר בתביעה שמטרתה להביא לביטולו של פסק דין חלוט, לאחר שההליכים לביטולו ב"דרך המלך" (קרי – בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה) הסתיימו בהכרעת ביהמ"ש העליון כי אין לבטלו, הרי שבטרם דיון בתובענה לגופה יש לבחון אם היא מבוססת על ראיות חדשות, מהימנות, שבכוחן להביא לתוצאה שונה, וכאמור לעיל – התביעה אינה מקיימת את תנאי הסף הנדרשים.

אין בידי התובעים ראיות מהימנות, ולו לכאורה, לכך שפסק הדין הושג במרמה, או כי נעשו איזה ממעשי המרמה החמורים המתוארים בכתב התביעה, לפני מתן פסק הדין או אף לאחר מכן. על כן, דין התביעה להצהיר על בטלות פסק הדין להידחות על הסף.

32. בפסק הדין הקודם ציינתי, כי כתב התביעה אינו מגלה עילה נגד הנתבעים מס' 3 ו-4, ועל כן דינה של התביעה נגדם להימחק על הסף. קביעה זו לא נהפכה בערעור, ולמעשה פסק הדין בערעור אינו דן בה כלל , כך שהיא נותרה על כנה. למען הסר ספק, אני שבה ומורה על מחיקת התביעה נגד הנתבעים מס' 3 ו-4.

33. אשר לתביעה נגד הנתבעים מס' 1 ו-2, הרי שאני דוחה אותה על הסף, לאור כל האמור לעיל.

אני מחייבת את התובעים, יחד ולחוד, לשלם לנתבעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 15,000 ₪. סכום זה נקבע בהתחשב בדיונים שהתקיימו בתיק, והגשת סיכומים בכתב.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים.
ניתן היום, ט"ז תשרי תשע"ט, 25 ספטמבר 2018, בהעדר הצדדים.