הדפסה

בית משפט השלום בעכו ת"א 52195-02-15

לפני
כב' השופטת אביגיל זכריה

התובע:
דוד סויפר
ע"י ב"כ עו"ד מנחם

נגד

הנתבעים:

  1. גיל מנדלסון
  2. מיכאל אבו

שניהם ע"י ב"כ עו"ד נור

3. רינת ג'ינו בן ברוך ז"ל

4. משה ג'ינו
ע"י ב"כ עו"ד חברון

5. אם. ג'י. איי. טי. ישראל בע"מ (ניתן פסק דין בהעדר הגנה)

פסק - דין
לעניין הנתבעים 1 - 4

מבוא והצדדים להליך
1. בפניי תביעת התובע על סך 463,379 ₪ שהוגשה כנגד הנתבעים בטענה למעשה "עוקץ" ונטילת כספים במרמה ביחס להשקעה שבוצעה על ידו בשנת 2008 .

התובע טוען שבינו ובין הנתבעת מספר 5 (להלן - החברה) נחתם הסכם השקעה בשנת 2008
(להלן - ההסכם) במסגרתו הלווה הוא לחברה סך של 300,000 ₪ כנגד התחייבות להקצאת מניות ב חברה. התובע טוען כי ההתחייבות להעברת מניות בחברה על שמו לא קוימה מעולם וכי מספר חודשים לאחר חתימת ההסכם הופסקה פעילותה של החברה כליל .
התובע טוען כי ההשקעה נעש תה על בסיס מצגי שווא כוזבים שהוצגו בפניו על ידי הנתבעים 1 עד 4 במעמדם כבעלי מניות, מנהלים ואורגנים של ה חברה, וזאת אם בזדון ואם מחמת רשלנות באופן המצדיק הרמת מסך וחיובם האישי. ה תובע עותר להשבת כספי השקעתו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, וכן לפיצוי בגין עוגמת נפש/פיצויים עונשיים.

הנתבעים 1 - 4 שהיו בעלי מניות ו/או דירקטורים של החברה בתקופה הרלבנטית, אישרו את חתימת ההסכם בין התובע והחברה אך כופרים בכל טענה המועלית כנגדם באופן אישי ובכלל זה כל טענה למעשה "עוקץ" או להצגת מצגי שווא. הנתבעים טוענים כי התובע היה מודע ל קשיים בהם הייתה נתונה החברה במועד ביצוע ההשקעה, קשיים שהביאו לעצם הצורך בביצועה.
עוד נטען כי התביעה הוגשה בשנת 2015 בחוסר תום לב ורק לאחר שהחברה פרעה את חובותיה לנושיה. עוד נטען שהתביעה הוגשה על סף תקופת ההתיישנות וללא כל עילה שבדין כלפי הנתבעים באופן אישי .
למן תחילת ההליך הציעו הנתבעים להעביר לידי התובע את המניות האמורות אך התובע דחה הצעה זו, לרבות בסיכומיו, ו על כן אין בדעתי להידרש לכך.

להשלמת התמונה יצוין כי החברה, באישיותה המשפטית הנפרדת, לא הגישה כתב הגנה ועל כן ניתן כנגדה פסק דין בהעדר הגנה ביום 5.7.15 על מלוא סכום התביעה .

מספר הערות מקדמיות
2. למען הסדר הטוב, מספר הערות מקדמיות:
גדר המחלוקת בין הצדדים נתחמת בכתבי הטענות בלבד ועל כן ההתייחסות לטענות הצדדים תהיה בהתאם לכתבי הטענות המקוריים. אין בכוונתי להידרש לכל טענה המגלמת הרחבה או שינוי חזית, שהועלתה על ידי מי מהצדדים , באיזה מבין שלבי ההליך המאוחר לכתבי הטענות , לרבות במהלך הדיונים, בקשות רשות הערעור, במסגרת התצהירים, העדויות בבית המשפט, הסיכומים וסיכומי התשובה;
לא אדרש לשום עדות שמועה, סברה וכל עדות אחרת שאינה קבילה על פי דיני הראיות וכן אין בכוונתי להידרש לסוגיות דיוניות שונות בהן דנתי במהלך ניהול ההליך, לרבות גילוי מסמכים, הפגישה בבית קפה "ארומה" ו מעמדן של טענות התובע ביחס לדברים שנאמרו באותה פגישה (המהוות כשלעצמן עדות מפי השמועה). כל ההחלטות שניתנו עד היום בהקשר זה בכל מסגרת דיונית שהיא, בערכאת הערעור ועל ידי מותב זה, מדברות בעד עצמן;
בהתאם לתקנות סד"א החדשות הרי שכל רכיבי פסק הדין - שאינו מעורר סוגיה חדשה או מורכבת - יינתנו באופן תמציתי ככל הניתן, תוך התייחסות ל עיקרי הדברים והטענות שנפרשו בתיק זה בהרחבה יתרה . למותר לציין כי כל טענות הצדדים בכתבי הטענות ובסיכומים נבחנו ונשקלו במסגרת כתיבת פסק הדין בכפוף לאמור לעיל .

תמצית טענות הצדדים
3. התובע טען בכתב התביעה כי הנתבעים 2 ו - 4 היו חבריו מגיל צעיר על רקע בילויים משו תפים. התובע מתאר כי בשנת 2008 פנו אליו הנתבעים או מי מהם והציעו לו להשקיע בחברה כנגד רכישת מניות תוך הצגת מה שכונה על ידו "מצגי שווא" להפקת רווחים משמעותיים.

התובע טוען כי ביום 9.11.08 חתם הוא על הסכם השקעה במסגרתו העביר הוא לחברה סך של 300,000 ₪ (נספח ב' לכתב התביעה ) כנגד 15% ממניות החברה. התובע טען בכתב התביעה כי על פי ההסכם היה אמור הוא לקבל , בנוסף להחזר השקעתו , גם משכורת כשכיר ומעמד של דירקטור - דבר שלא נעשה.

התובע טוען כי במסגרת ההתקשרות ביניהם החברה התחייבה להשקיע 50% מכספי ההשקעה לרכישת מוצרי המותג שכונה MIZUHO (להלן - מיזוהו) וביתרת הסכום לשלם לעובדים וספקים. התובע טוען כי התחייבות זו הופרה וכי הנתבעים השתמשו בכספים לצרכיהם ולשימושם האישי (סעיף 3.19 לכתב התביעה).

התובע טוען כי מצגי השווא התבטאו, בין היתר, בהצגת נתונים ותחזיות אודות הרווחים הצפויים שלטענתו היו מזויפים , נתונים בדויים שהוצגו על ידי הנתבע 1 ( לגביו טען התובע כי נאמר לו שהוא רו"ח בהכשרתו ) והנתבע 4 באשר להכנסות, רווחים צפויים, השקעות אישיות שלהם עצמם, שווי החברה במועד חתימת הסכם ההשקעה, קיומה של מצבת לקוחות , קיומם של משקיעים אחרים המעוניינים להשקיע בחברה ועוד .
עוד טוען התובע כי בשלב מאוחר להסכם ההשקעה (סעיף 3.24 לכתב התביעה) התבקש הוא להעמיד סכום נוסף של 40,000 ₪ כהלוואה בערבות אישית.
התובע טוען כי מספר חודשים לאחר הסכם ההשקעה (מועד מדויק לא צוין, סעיף 3.25 לכתב התביעה) הודיעו לו הנתבעים כי החברה קרסה וחדלה לפעול. התובע טוען כי על אף ניסיונות רבים מצדו, לרבות בפגישה שהתקיימה בבית קפה "ארומה", לא עלה בידו להבין מה עלה בגורל כספי השקעתו.
התובע טוען כי ממכלול הנסיבות הנטענות עולה כי מדובר היה בתרגיל "עוקץ" ובהונאה נוכח סברתו כי הכספים הועברו לטובת ענייניהם האישיים של הנתבעים, וכי החברה הייתה בהליך קריסה ובסוף דרכה במועד ביצוע הסכם ההשקעה.

בהיבט המשפטי התובע טוען כי טעה ו/או הוטעה על ידי הנתבעים שהציגו בפניו מצגי שוו א וכי הסך של 340,000 ₪ הוצא מממנו בטעות ו/או הטעייה ו/או מרמה ו/או הונאה, עושק , תרמית וגזל (סעיף 5.1 לכתב התביעה).
התובע טוען כי אחריות הנתבעים לאובדן כספי השקעתו הינה מכוח המצג הכוזב ו/או הרשלני שהציגו בפניו, וכי העובדה שמספר חודשים לאחר ביצוע ההשקעה חדלה החברה מפעילות, מבלי שיש בידה נכסים, ציוד או לקוחות - מלמדת על התרשלות הנתבעים.
התובע טען למה שהוגדר על ידו "כישלון תמורה מלא" (שהוא מונח מתחום דיני השטרות, א.ז.) וכי התנהלות הנתבעים ואי העברת המניות מלמדת על תכנון מעשה ה"עוקץ" הנטען.
עוד טען התובע (סעיף 5.5 לכתב התביעה) כי ההסכם בין הצדדים נגוע ברשלנות, עושק, תרמית, גזל ומרמה וכי זכותו לקבלת הסעד הינה פועל יוצא של בטלות ה הסכם ו/או ביטולו עקב הפרה יסודית, לרבות ההפרה המגולמת באי העברת המניות.

לעניין אחריותם האישית של הנתבעים - טען התובע כי הנתבעים מעלו בחובותיהם כבעלי מניות ו/או מנהלים ו/או אורגנים של החברה. עוד טען בסעיף 6.2 לכתב התביעה כי "הנתבעים הטעו, רימו, חיבלו, הפרו את החובות המוטלות עליהם כבעלי מניות ונושאי משרה בחברה מאוגדת ו/או שלוחים של החברה, גרמו לנזקו ברשלנות ובזדון, הפרו חובת תום לב עובר לכריתת החוזה ובקיומו, עוולו את עוולת הרשלנות, תרמית, ועשו עושר שלא במשפט" במעשה או במחדל כפי שפורט בסעיף 6 לכתב התביעה .
התובע טוען לקיומה של עילה להרמת מסך ולחיוב הנתבעים באופן אישי נוכח מה שנטען להיות שימוש לרעה באישיות המשפטית של החברה ונטילת סיכון בלתי סביר.
עוד נטען להפרת חובות חקוקות לפי חוק העונשין, התשל"ז - 1977 ולפי פקודת החברות.

במישור האופרטיבי התובע עותר להשבה ו/או פיצוי בגובה כספי השקעתו בסך 340,000 ₪, שבצירוף הפרשי הצמדה וריבית הועמדו על ידו במועד הגשת התביעה על סך 413,379 ₪.
עוד עותר הוא לפיצוי בגין עוגמת נפש ו/או פיצויים עונשיים בסך 50,000 ₪.
לעניין העתירה של סעד למתן חשבונות (סעיף 8.3 לכתב התביעה) חזר בו התובע מעתירתו זו במהלך ניהול ההליך (ר' פרוטוקול הדיון מיום 19.7.16).

בסיכומיו טען התובע כי לא עלה בידי הנתבעים לסתור את טענותיו השונות לעניין התנהלותם המתוארת ולא הוצג כל מסמך על ידם שיש בו כדי לסתור את הטענות האמורות בתצהירו ועדותו . עוד הפנה התובע לטענות שונות שהועלו בתצהירו שלו ולגרסאות הנתבעים בחקירותיהם ובסיכומי התשובה התייחס לטיעונים שונים שהועלו בסיכומי הנתבעים, שלא מצאתי כי יש לפרטם מעבר לאמור עד כה.
לעמדת התובע עלה בידו להוכיח את תביעתו במלואה, בעוד שבידי הנתבעים לא עלה לסתור את טענותיו, ועל כן, עותר הוא לקבל התביעה תוך חיוב הנתבעים בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

4. הנתבעים 1 ו - 2 כפרו בכתב הגנתם בכל הנטען כנגדם.
לעמדתם מדובר בתביעת סרק שהוגשה על סף מועד ההתיישנות וזאת בחוסר תום לב ובשיהוי ניכר תוך גרימת נזק ל אפשרות הגנתם.
הנתבעים 1 ו - 2 טענו כי התובע הוא שביקש להשקיע בחברה במועד בו בוצעה השקעתו (כשהסך של 300,000 ₪ אינו מוכחש להבנתי , א.ז.), מתוך תקווה להפיק ממנה רווחים וכי מצבה של החברה הוצג בפניו לאשורו ערב ההשקעה. עוד נטען כי כספי ההשקעה הופנו לחברה ולא הועברו אישית לנתבעים או מי מהם.
עוד נטען להיעדר יריבות בינם ובין התובע בכל הנוגע להסכם ההשקעה בשים לב לכך שהסכם ההשקעה נכרת עם החברה ולא עם הנתבעים באופן אישי, הגם שהם הודיעו כבר בכתב ההגנה כי הם נכונים לבצע את הפעולות הנדרשות לצורך העברת המניות לתובע.

הנתבעים טענו כי הם פרעו ממקורותיהם האישיים, יחד עם הנתבעים 3 ו - 4, את חובות החברה לצדדים ש לישיים, בעוד התובע אינו משתתף בתשלומים אלה, וכי לא בכדי בחר התובע להגיש תביעתו רק לאחר שהחברה פרעה את מלוא חובותיה ממקורותיהם האישיים של הנתבעים 1- 4 .

הנתבעים 1 ו - 2 הכחישו את כל טענותיו של התובע בכתב התביעה בין היתר ביחס למעמדו ותפקידו של הנתבע 1; לגבי מצגי השווא הנטענים על ידו הן במישור העובדתי והן במישור המשפטי; לעניין הקשר בין החברה היפנית ובין החברה דנן; לגבי נתונים שנמסרו על ידם לעניין מצבה הטוב של החברה ערב ההשקעה או לעניין התנהלותם לאחריה; הנתבעים הכחישו את כל טענותיו העובדתיות של התובע והפן המשפטי הנלווה לטענות אלה, לרבות במישור החוזי ובמישור הנזיקי , וטוענים כי התובע אינו זכאי לסעדים המבוקשים על ידו.
עוד נטען כי התובע, משיקולים השמורים עמו , הוא שביקש שלא לבצע את הקצאת המניות בפועל , אלא להתייחס אליו כבעל מניות בפועל (סעיף 20 לכתב ההגנה של הנתבעים 1 ו-2) בכל הנוגע להחלטות מהותיות לרבות לעניין הפסקת הפעילות של החברה.
בסיכומיהם טענו הנתבעים 1 ו - 2 כי לא עלה בידי התובע להוכיח אף אחת מהטענות שהועלו על ידו בכתב התביעה, שנותרו כולן כטענות בעלמא חסרות תימוכין משפטי או עובדתי, וכי מדובר בתביעת סרק שדינה להידחות.
עוד נטען כי התנהלותו הדיונית של התובע לרבות מספר הבקשות שהוגשו על ידו, אופן הגשתן ותדירות הגשתן חורגים מהמקובל והסביר בהליך משפטי ומגלמ ים חוסר תום לב דיוני שגרר את הנתבעים להוצאות נכבדות שהוערכו בכ - 100,000 ₪.

5. הנתבעים 3 ו - 4 בכתב הגנתם כפרו בכל הנטען כנגדם.
זה המקום לציין שהנתבעת 3 נפטרה במהלך ההליך בטרם נחקרה על תצהירה, אותו עתר ב"כ התובע בסיכומיו להוציא מן התיק. בקשות שונות שהוגשו על ידי התובע לצירוף בעלי דין אחרים במקומה של הנתבעת 3 ז"ל נדחו על ידי והחלטה זו אושרה גם על ידי ערכאת הערעור.
עו"ד חברון המשיך לייצג את הנתבע 4 עד תום ההליך.

בכתב ההגנה שהוגש מטעם הנתבעים 3 ו - 4 הועלו טענות דומות לאלו שהועלו על ידי הנתבעים 1 ו - 2 לרבות לעניין מועד הגשת התביעה וחוסר תום הלב הגלום במועד ההגשה (2/2015) בשים לב לכך שהתביעה הוגשה רק לאחר שהסתיים פירעון חוב החברה לבנק באמצעות הנתבעים או מי מהם.
לגבי הנתבעת 3 נטען כי עבדה בחברה במהלך תקופה מסוימת אך לא בתקופה בה נחתם ההסכם וכי היא לא הייתה מעורבת במגעים עם התובע.

הנתבעים טענו כי לא נטלו כספים לכיסם האישי אלא לאחר קריסת החברה פעלו לכיסוי חובותיה לנושיה מכיסם האישי בעוד שהתובע לא עשה כן. עוד נטען כי התובע הוא שהציע להשקיע בחברה וכי הוצג בפני התובע מצבה הנכון של החברה באותה עת לרבות נתוני ההפסדים.
עוד נטען כי התובע הוא שביקש שלא להירשם כבעל מניות באותה עת משיקולים השמורים עמו וכי התובע לא פנה אליהם בעניין רישום העברת המניות או מעמדו כדירקטור מעולם.
הנתבעים 3 ו - 4 הכחישו את כל טענות התובע לעניין מצגי שווא מכל מין וסוג שהוא ואת כל טענות התובע במישור העובדתי והמהותי באופן מפורט וכתב ההגנה מדבר בעד עצמו.
לעניין השימוש בכספים טענו הנתבעים 3 ו - 4 כי מידת ידיעתם בעניין זה מוגבלת בשים לב למעמדם בחברה אך מדובר בכספים ששולמו לשיעורין והושקעו בחברה ולא הופנו לכיסם הפרטי.
בסיכומיו הצטרף עו"ד חברון לכל טענות ב"כ הנתבעים 1 ו - 2 וביקש לשים דגש מיוחד על התנהלותו הדיונית של התובע שהביאה להכברת הוצאות והליכים בשיעור יוצא דופן בשים לכמות בקשות הביניים וההחלטות שנדרשו במהלך ניהול הליך זה ועתר לפסיקת הוצאות מתאימות , בשים לב לכך שמרשו נדרש להגיע מיפן לצורך שמיעת עדותו.
לגופו של עניין נטען כי לא עלה בידי התובע להוכיח אף אחת מטענותיו במישור העובדתי או המשפטי לרבות לעניין סכום ההשקעה הנטען על ידו, וכי ההפניות בסיכומי התובע לתצהיר התובע בעצמו אין בהן כדי לסייע לתובע , שעדותו נותרה עדות יחידה של בעל דין , נעדרת תימוכין בראיות כלשהן.

תמצית תיאור ההליכים בתיק
6. משלא הוגש כתב הגנה על ידי החברה (הנתבעת 5) - ניתן כנגדה פסק דין בהעדר הגנה.
לאחר הגשת כתבי הטענות של יתר הנתבעים ומשלא עלה בידי הצדדים להגיע להסכמה לרבות במסגרת הליך גישור אליו הופנו - נקבע התיק לשמיעת ראיות.
בתיק זה הוגשו, בעיקר על ידי התובע, בקשות ביניים רבות (שחלקן פורט בתצהיר עדותו הראשית) לרבות מספר בקשות בעניין הליכים מקדמיים, בקשה לצירוף ראיה (לעניין הקלטת הפגישה בבית קפה "ארומה" - שצירופה נאסר), פסלות שופט, צירוף בעלי דין נוספים לאחר פטירת הנתבעת 3 ועוד.
התיק האלקטרוני וההחלטות המהותיות שניתנו במהלך ניהול ההליך על ידי מותב זה, אם בדיונים ואם בהחלטות ביניים, וההחלטות שניתנו על ידי ערכאת הערעור - מדברות בעד עצמן ואין צ ורך להרחיב את היריעה בנושאים האמורים פעם נוספת.
לצערי, שמיעת הראיות גם היא התעכבה מעבר לדרוש מסיבות שונות כמפורט בהחלטות שניתנו.
מטעם הצדדים העידו רק בעלי הדין, למעט הנתבעת 3 שהלכה לעולמה במהלך ניהול ההליך וטרם שמיעת הראיות.
לאחר הגשת הסיכומים - בשל התיק למתן פסק דין.

תמצית ההכרעה
7. לאחר עיון בכתבי הטענות ובתצהירים על נספחיהם, ולאחר שמיעת העדויות ועיון בסיכומי ב"כ הצדדים - דין התביעה להידחות.
להלן הנימוקים.

הראיות מטעם הצדדים
8. טרם בחינת הראיות שהובאו מטעם הצדדים יוער שתיק זה חייב חזרה מסוימת למושכלות ראשונים בהיבטים שונים ובכלל זה ניסוח עילת תביעה ( cause of action).
על אף היקפו הנרחב של כתב התביעה ושלל התיאורים והנתונים שהועלו בו (שמרביתם לא הוכחו וחלקם אף נסתרו פוזיטיבית) הרי שלא עלה בידי התובע להבהיר באופן חד וברור מהי עילת התביעה מכוחה הוא טוען כלפי כל אחד מהנתבעים 1 - 4 . ניסוח עילות התביעה השונות מתחומים משפטיים שונים והפנייתן כלפי כל הנתבעים נעשה ללא כל אבחנה בין הנתבעים השונים, מידת ההיכרות עמם, מעמדם ותפקידם בחברה, חלקם במו"מ החוזי הנטען, המצגים הנטענים ביחס למי מהם נטענו באופן גורף וכללי ללא אבחנה ביחס למצג, מועדו, תוכנו וכיו"ב, עצם האפשרות להרמת מסך כלפיהם בשים לב למעמדם בחברה, התקיימות התנאים הנדרשים להרמת מסך ביחס לכל אחד מהנתבעים בנפרד וכיו"ב.
ציון שורה של טענות כאלה ואחרות או השערות כאלה ואחרות בכתב התביעה - שמרביתן כלל לא הוכחו על ידי התובע ונותרו טענ ות בעלמא - אינו מייצר עילת תביעה.

9. היבט דיוני נוסף, שגם הוא בגדר מושכלות ראשונים , הוא נושא נטל השכנוע ונטל הבאת הראיות והאבחנה הידועה בי ן השניים. שניהם יחד מהווים את נטל ההוכחה המוטל על התובע. על התובע מוטל נטל ההוכחה מתחילת ההליך ועד סופו. על התובע להציג את הראיות התומכות בטענותיו ולעמוד בנטל השכנוע.
ייאמר מיד: מרבית הטענות שהועלו בכתב התביעה לא הוכחו על ידי התובע במסגרת הבאת הראיות. אותן טענות ספורות, ש הוכחו או לא נסתרו, ממילא לא היה בהן כדי לבסס עילת תביעה או להניח תשתית לפסיקת הסעדים שהתבקשו על ידו כנגד הנתבעים 1 - 4 או מי מהם.
כידוע, כל חוסר, אי הבחנה או עמימות בכתב התביעה, ניסוחו וסעדיו פועלים לחובת התובע ולא לחובת הנתבעים.

בזהירות המתחייבת והמתבקשת יוער כי אפשר ו התובע נתפס לכלל טעות בעניין זה בסיכומיו ביחס לחובת הנתבעים בנסיבות העניין להציג מסמכים לסתירת טענותיו שלו שלא הוכחו כשלעצמן. זאת בשים לב לנטל ההוכחה המוטל על התובע ולכך שטענותיו שלו עצמו לא נתמכו בשום ראיה אובייקטיבית או מסמך כלשהוא ונותרו כטענות בעלמא (למותר לציין שתצהיר התובע אינו בגדר מסמך לצורך עניין זה).

כל בעל דין, לרבות נתבעים, נושא בנטל הבאת הראיות (להבדיל מנטל ההוכחה) . יחד עם זאת, נתבעים באשר הם אינם חייבים כלל להציג ראיות מטעמם, אם הם הגיעו לכלל מסקנה לאחר בחינת הראיות שהובאו מטעם התובע, כי לא עלה או לא יעלה בידי התובע להוכיח את טענותיו בהתבסס על הראיות שהובאו מטעמו ולהרים את הנטל המוטל עליו .
מדובר בשיקול מקצועי/משפטי של הנתבעים ובאי כוחם שבית המשפט לא יתערב בו בתיק זה ובכלל. זה המקום לציין שטענות הנתבעים לפיהם הם עצמם נשאו באופן אישי בחובות החברה לאחר קריסתה כלל אינה חלק מגדר המחלוקת בין הצדדים או מעתירות התובע בכתב התביעה.

במקרה שבפניי, בהעדר העברת נטל ההוכחה אל הצד שכנגד או כל קונסטרוקציה משפטית אחרת המחייבת זאת, אין בסיס משפטי או עובדתי לקבלת טענת התובע לפיה "הימנעות" הנתבעים מה צגת מסמכים כאלה ואחרים (שלשיטתו היו נדרשים לצורך מה שכונה על ידו "סתירת טענותיו" ) צריכה להוביל לקביעה כי התובע עמד בנטל המוטל עליו . הדבר חותר תחת עצם המושג "נטל ההוכחה".
ככל שהתובע לא הוכיח דבר ולא הביא כל ראייה שהיא להוכחת תביעתו - שלו פרט לעדותו שלו, שעליה עוד אעמוד המשך בהרחבה, הרי שברי כי לא הנתבעים הם שאמורים לעשות את מלאכתו. משכך, טענות התובע בעניין זה בסיכומיו - נדחות הן בפן הדיוני והן בפן המהותי.

10. הראיות שהובאו מטעם התובע:
בתצהיר עדותו הראשית חזר התובע, כמעט מילה במילה , על עיקרי הדברים שנטענו בכתב הטענות מטעמו, שכבר פורט בהרחבה לעיל ואין צורך לחזור על הדברים פעם נוספת.

לתצהיר התובע צורפו מסמכים שונים מרשם החברות הנוגעים לחברה ובעלי המניות וכן הסכם ההשקעה והמצגת שנלוותה לו (המהווה חלק בלתי נפרד מההסכם על פי לשונו של ההסכם ).
עוד פירט התובע בתצהירו את בקשות הביניים שהוגשו על ידו נכון לאותה עת וצירף לתצהירו בקשות ביניים רבות על נספחיהן, החלטות בבקשות ביניים, תצהירי גילוי מסמכים ותשובות לשאלונים מטעם הנתבעים ועוד .

הגם שהדברים אמורים להיות ברורים ועל מנת למנוע אי בהירות, יודגש כי בקשות ביניים מטעם התובע וטענות התובע באותן בקשות אינן בגדר תוספת ראייתית לגרסת התובע אלא הן בגדר "סיוע עצמי" וכל טענות התובע בשלבי הביניים ובתצהיר עדותו הראשית חד הם - וכולם יחד מהווים גרסה יחידה של בעל דין.
אזכיר עוד כי התובע ויתר על עתירתו למתן חשבונות, וההחלטות שניתנו במסגרת ההליך לעניין היקף גילוי המסמכים ומתן התשובות לשאלונים, לרבות על ידי ערכאת הערעור, ולעניין דחיית העתירה לצירוף ראיה בשלב מאוחר יותר - מדברות בעד עצמן ולא אחזור על הדברים במסגרת זו. בפועל לא צורפה על ידי התובע שום ראיה נוספת מטעמו פרט לאלו שצורפו לתצהירו.

הגם שהתובע טען מהלך כל ההליך כי הנתבעים מנעו ממנו אפשרות לעיין במסמכים הדרושים לו לצורך תביעתו, הרי שבפועל אין מחלוקת כי התובע ויתר על העתירה למתן חשבונות ו לא הציג הסבר מניח את הדעת מדוע הגיש תביעתו בשלב כה מאוחר. טענותיו לפיהן פנה לנתבעים במשך שנים לאחר קריסת החברה לא נתמכו במסמכים ולא הוכחו. כמו כן לא הובהר על ידו מדוע לא פנה בתביעה למתן חשבונות עובר לנקיטת הליך זה.
בשים לב לפרק הזמן הרב שחלף, ומשבחר התובע שלא לעמוד בהוראות החלטותיי הקודמות לעניין מיצוי ההליכים המקדמיים (החלטה שאושרה על ידי ערכאת הערעור במהלך ההליך) - אין לו להלין אלא על עצמו.

לעניין תצהירי התשובות לשאלון ותצהירי גילוי המסמכים של הנתבעים שצורפו לתצהיר התובע - התובע לא עתר להגיש את תצהירי הנתבעים במענה לשאלונים או לגילוי מסמכים כראיות מטעמו במסגרת שמיעת ראיות הנתבעים וזאת במתווה הדיוני המקובל להגשת ראיות מסוג זה (דהיינו הצגתם לגורמים החתומים עליהם לאישורם והגשתם לבית המשפט) .
גם אם אניח לטובת התובע כי צירוף המסמכים הנ"ל לתצהירו מלמד על רצונו להסתמך עליהם במסגרת ההליך ואבחן אותם ככאלה , הרי ש עיון בהם לגופם מלמד שאין בהם כדי לסייע לתובע בהוכחת תביעתו.

משכך, כל שהציג התובע כראיות מטעמו במסגרת ההליך, בנוסף לתצהירו, הינו הסכם ההשקעה (לעניין הסך של 300,000 ₪) על נספחיו , ומסמכים שונים מטעם רשם התאגידים.
בשים לב לכך שנושאים אלה (דהיינו עצם חתימת ההסכם מול החברה, המצגת הצמודה לו והנתונים המופיעים ברשם החברות) הינם נושאים שלא היו שנויים במחלוקת של ממש בין הצדדים במישור העובדתי - להבדיל מהנפקות המשפטית אותה מבקש התובע בדיעבד לשוות לדברים דהיינו מצג שווא, הונאה, מרמה וכיו"ב - הרי שלא היה במסמכים אלה כדי להועיל להוכחת התביעה כנגד הנתבעים 1 – 4 והדברים יפורטו בהמשך.
כפי שהוער גם בדיון ההוכחות האחרון בתיק, הרי ששאלות ב"כ בחקירה נגדית אינן ראיות בהליך אלא תשובות העדים בלבד. משכך, וככל שהשאלות שהוצגו על ידי ב"כ התובע למי מהנתבעים כללו תזה עובדתית או משפטית שלא נתמכה בראיות , הרי שאין בכוונתי להידרש לכך במסגרת בחינת הראיות וזאת מבלי שאדרש לכל שאלה ושאלה שהועלתה בחקירות הנתבעים , שהיקפן היה ניכר אך לא בהכרח נדרש לבירור המחלוקת הקיימת בתיק .

11. מטעם התובע העיד רק התובע בעצמו ועל כן עדותו כולה מהווה עדות יחידה של בעל דין, על כל המשתמע מכך.
כידוע, בית המשפט לא יבסס הכרעה על בסיס עדות יחידה של בעל דין אלא במקרים חריגים ועל בסיס הנמקה מתאימה.
מקרה זה אינו נמנה על חריגים אלה ואף לא בקירוב לכך .

לאחר שמיעת עדות התובע אני קובעת כי לא היה בעדותו כדי לתמוך בטענותיו השונות והמגוונות כנגד הנתבעים 1- 4 ואפשר כי ההיפך הוא הנכון.
עדותו של התובע בפניי במסגרת חקירתו ניתנה באופן מסויג מאוד, זהיר, לאקוני ולעתים אף מתחמק. היא אף עמדה בסתירה מסוימת להתנהלותו באולם הדיונים בשלבים אחרים של ההליך, לרבות בעת חקירותיהם הנגדיות של הנתבעים , בגינן נדרשתי להעיר לתובע מספר פעמים והדברים צוינו בפרוטוקול הדיון .
במהלך חקירתו הנגדית התרשמתי כי התובע מתקשה להתמודד עם השאלות המוצגות לו ביחס לנושאים המשפטיים והעובדתיים המועלים בתצהירו: החל מאופן ניסוח הדברים בתצהירו (לדוגמא "טעות" או "הטעיה") ועד התמודדות עם סוגיות בסיסיות העומדות בלב המחלוקת לכאורה דוגמת המצגים שלכאורה הוצגו לו על פי טענתו. חלק ניכר מטענותיו נסתרו מתוך המסמכים המעטים שהציג ומעדותו שלו .

התובע היה זהיר מאוד ב תשובותיו ונעדרו מעדותו הספונטניות והרצף המצופים בעת שמיעת עדות בתיק מסוג זה. בית המשפט, כגורם מקצועי, יודע להבחין בין קושי בעת מתן עדות הנובע מעצם מעמד החקירה הנגדית ובין קושי הנובע מה תמודדות עם הדברים לגופם. במקרה זה התרשמתי כי התובע אינו יודע להסביר בבירור את הנטען על ידו בתצהיר ובפועל אינו יכול להוכיח דבר מהנטען על ידו לעניין היות המצגים שהוצגו לו על ידי הנתבעים או מי מהם משום כוזבים או רשלניים, מועדיהם, פרטיהם, מידת חלקו של כל אחד מהנתבעים ועל כן עדותו ניתנה באופן כה זהיר ולאקוני.
התרשמתי כי בניגוד לטענתו לפיה הנתבעים או מי מהם היו חבריו מגיל צעיר , שעשו שימוש ביחסי החברות לביצוע ה"עוקץ" הנטען, הרי שבפועל היכרותו האישית של התובע הייתה בעיקר, אם בכלל, עם הנתבע 2 וכי את הנתבע 4 פגש פעמים ספורות בלבד. עוד אישר התובע כי היכרותו עם הנתבעת 3 המנוחה הייתה מצומצמת מאוד וכי הוא אינו יודע מה היה מעמדה או תפקידה בחברה מעבר לרשום בדו"ח רשם החברות.

לאחר שמיעת עדותו התרשמתי כי היכרותו עם הגורמים השונים הייתה קלושה בהרבה מכפי שניסה להציג ובפועל הייתה מינורית ולא יותר מכך. הדברים גרעו ממידת מהימנותו של התובע בשני היבטים: הראשון - לעניין מידת הא מון שלטענתו רחש לנתבעים בשלב המו"מ טרם ההשקעה והשני - לעניין השיהוי המשמעותי בהגשת התביעה לאחר מעשה. אזכיר כי התובע טען שלכאורה יחסי החברות הם שהביאו לעיכוב בהגשת התביעה משך כמעט 7 שנים. לא מצאתי בסיס ממשי כלשהוא לטענה זו, אם לעניין עוצמת יחסי החברות ואם לעניין השפעת הדברים על שיקולי התובע במשך שנים רבות לאחר מכן.
אפשר שגם התנהלות הצדדים במהלך ניהול ההליך המשפטי והביטויים שבהם מצאו לעשות שימוש זה כלפי זה - מדברים בעד עצמם.

מעדותו של התובע עלה כי הוא קרא את ההסכם שנחתם מול החברה טרם חתימתו עליו ואף עיין במצגת שמהווה חלק בלתי נפרד מאותו הסכם. בעדותו בעל פה סתר התובע נתונים שונים שהועלו על ידו בתצהירו בנושאים אלה .
לדוגמא: בניגוד לטענתו בתצהירו לפיו הוצג לו מצג לפיה מצבה של החברה "מצוין" (סעיף 14 לתצהיר) או כי החברה "רווחית מאוד" (סעיף 24 לתצהיר), אישר התובע בעדותו בבית המשפט כי הוצגו לו מסמכים מהם עולה כי החברה הייתה הפסדית ולא הייתה רווחית, הוא ידע שהעסק מצוי כהגדרתו "במינוס" וכי הייתה רק ציפייה לכך שהוא אמור להרוויח, תוך הבנת הסיכון המובנה בכך :
" ש. קראת את ההסכם עליו אתה חתום?
ת. כן. קראתי.
ש. קראת את הנספחים להסכם?
ת. כן.
ש. אתה בטח יודע שכל השקעה בעסק כרוכה גם בסיכון.
ת. אני יודע.
ש. מה הסיכון שאתה חשבת?
ת. לפי מה שנאמר לי כל הזמן, העסק בצמיחה, גדילה, לוקחים מכוניות, הכסף משמש לקניית ציוד, לסוכנים, להגדת העסק והמכירות.
ש. מה אמרו לך לשיטתך שמצב העסק נכון לאותו מועד?
ת. כרגע הוא במינוס אבל יש שוטף 90, 60, האתרים משלמים שוטף 90. זה עסק מתגלגל. כל עסק בהתחלה במינוס. קונים סחורה ועד שמשלמים. בסוף יש רווח.
ש. אז כל עסק מרוויח?
ת. לא כל עסק" (עמ' 15-16 לפרוט').

ובהמשך -

"ש. 3 שנים שהעסק מפסיד. לא במינוס. עדיין אתה עומד על גישתך שהעסק מרוויח?
ת. לא הוצג לי שהעסק מרוויח. הוצג לי שהעסק אמור להרוויח.
...
ש. ב-2008 הפסדים?
ת. נכון, היה משבר כלכלי. באותה השנה הוא יכול היה להפסיד.
ש. הרגע אמרת שב-2008 היה משבר עולמי ואכן החברה הפסידה. לא ידעת מתי המשבר יסתיים.
ת. לא הסתכלתי על תחזיות הבורסה.
ש. היה משבר. אתה נכנסת להשקעה באמצע המשבר, בעיצומו ולא היתה לאף אחת תחזית מתי המשבר יסתיים.
ת. נכון".
(עמ' 16 לפרוט').

12. מהאמור עולה בבירור כי התובע היה מודע לכך שהחברה אינה רווחית וכי הוא נכנס להשקעה המדוברת ביודעו כי החברה במשבר. הדברים מאירים באור אחר לגמרי את טענותיו של התובע ואת גרסתו לגבי מצג שווא או הצגת נתונים כוזבים וההסכם על נספחיו מצביע על הדברים בבירור.
מעיון בהסכם ובמצגת אני למדה כי כבר במבוא להסכם ציינה החברה כי היא נזקקת להלוואה הנדונה על מנת לשפר את ההון החוזר שלה. עוד צוינו בהסכם הלוואות בעלים קודמות שניתנו על ידי מי מהנתבעים בהיקפים לא מבוטלים.
מהמצגת המצורפת עולה בבירור כי בשנת 2008 (חודשים ינואר עד אוגוסט) צברה החברה הפסדים בשיעור של כ - 238,000 ₪. עוד הוצגו נתונים אודות תזרים המזומנים של החברה ביחס לאותה תקופה מהם עלה כי הוצאותיה עולות על הכנסותיה וכי תזרים המזומנים הינו שלילי . הדברים הוצגו באופן ברור וחד משמעי.

המצגת כוללת גם תחזיות שונות לגבי מכירות עתידיות באופן משתנה על בסיס מספר הסוכנים שיהיה בידי החברה להעסיק לצורך ביצוע מכירות עתידיות. מהמצגת עולה בבירור מדובר כתחזית בלבד וכי מדובר בנתונים אפשריים עתידיים על פי מצב דברים מתפתח. הנתונים השונים הוצגו בתחזית על בסיס מספר הסוכנים שיועסקו על ידי החברה בהתאם לעלויות המשתנות הנובעות מכך וזאת בין סוכן אחד לארבעה (כאשר ברי כי עלות העסקת מספר סוכנים עולה על עלות העסקת סוכן אחד ובהתאם משתנה הצפי לגידול בעלויות ובמכירות כאחד) .
עוד הוצגו נתונים שונים לגבי העסקה המוצעת אשר השתכללו בחלקם לכדי ההסכם שנחתם בין החברה והתובע.

לטעמי, עיון במצגת מעלה בנקל כי החלק הנוגע לרווחים עתידיים או פעולות עתידיות מהווה תחזית עתידית כללית ולא התחייבות ספציפית לרווח כזה או אחר. עוד ניתן לראות כי התחזית מושפעת מגורמים שונים, לרבות מספר הסוכנים שיהיה ביכולת החברה להעסיק. לא ניתן ללמוד מהמצגת דבר לגבי התחייבות פוזיטיבית עתידית כלפי התובע ביחס להיקף רווחים כזה או אחר או ללוח זמנים כזה או אחר.
כמו כן לא ניתן לקבוע שהמצגת הציגה את המצב הקיים של החברה נכון לאותה עת באור "ורוד" יותר מכפי שהיה בפועל נוכח הנתונים המספריים הברורים והמפורטים שהוצגו ואני דוחה את טענות התובע בעניין זה. במצגת נרשם שחור על גבי לבן, באופן מפורט תוך ציון ההתפלגות לחודשים שונים, כי החברה מצויה בהפסדים של כרבע מיליון ₪ ומתנהלת בתזרים מזומנים שלילי לאורך כל שנת 2008.

דומה כי גם התובע היה ער לכך בעדותו ולא בכדי התקשה להתמודד עם השאלות בעניין זה ובאופן רפה אישר בחקירתו כי אכן לא ניתן להתחייב להצלחה כזו או אחרת של השקעה או עסק.
(במאמר מוסגר יוער כי אין אני נדרשת למצבה של החברה לפני שנת 2008 מאחר והתובע בעצמו אישר בחקירתו כי לא התעניין במצבה של החברה עובר לשנת 2008 ולא הוצגו נתונים הקשורים לתקופה קודמת לשנת 2008).

נוכח נתונים ברורים ומפורטים אלה, שצורפו להסכם עליו חתם התובע ואותו אישר כי קרא , ובהעדר הוכחה כלשהיא (פרט לעדות התובע שהיא עדות יחידה של בעל דין שאין לה כל תימוכין) ביחס להצגת נתונים אחרים על ידי הנתבעים או מי מהם ערב ההסכם או בשלב המו"מ הטרום חוזי - הרי שטענות התובע לפיהן הוצגו ל ו מצגי שווא ביחס למצבה האמיתי, כהגדרתו, של החברה או בהיותה מצויה במצב טוב יותר מכפי שהייתה בפועל - נדחות.

זאת ועוד: לא רק שהתובע לא הוכיח את עצם קיומם של מצגי השווא הנטענים על ידי בכתב התביעה ביחס לנתבעים 1 – 4 אלא שהוא אף לא הוכיח מי מהנתבעים 1 – 4 הוא זה שלטענתו הציג את המצג/ים הנטענים ביחס לשורת הנתונים לכאורה המצוינים בכתב התביעה ובתצהיר, באילו מועדים בוצעו המצגים האמורים וכיו"ב פירוט נדרש לצורך הוכחת רכיבים עובדתיים אלה .

אזכיר כי מעדותו עלה כי היכרותו עם מרבית הנתבעים הייתה קלושה מאוד ובכל הנוגע לביצוע ההשקעה עיקר התנהלותו הייתה מול הנתבעים 1 ו - 2 לשיטתו שלו, כך שלא ברור מהי המסכת העובדתית הנטענת ביחס לנתבעים 3 ו - 4 בהקשר זה וזאת כאשר כל עמימות או היעדר פירוט בכתב התביעה פועלים לחובת התובע.

גם לעניין הנתבעים 1 ו - 2 לא עלה בידי התובע להוכיח את דבר קיומם של מצגי השווא הנטענים על ידו או יתר הטענות לעניין אופן הצגת הנתונים הנטענים על ידם או על ידי מי מהם.
לאחר שמיעת כל העדויות, לרבות עדויות הנתבעים 1 ו - 2, אני דוחה טענותיו של התובע ביחס לכך. הטענות כולן היו סתמיות, כלליות, ללא התייחסות למסמכים, מועדים קונקרטיים או נתונים של ממש מפניהם היו יכולים הנתבעים או מי מהם להתגונן באופן יעיל . לא ניתן לקבוע על פי טענותיו הסתמיות והכלליות של התובע ממצאים עובדתיים מהסוג הנטען על ידו בכלל וברף הדרוש בפרט. כל הנרשם מפי התובע בתצהירו לעניין דברים שמסרו לו, לטענתו, הנתבעים 1 ו - 2 או מי מהם בקשר לביצוע ההשקעה, נותר כעדות יחידה של בעל דין שלא נתמכה בראיה כלשהיא ובחלקה נסתרה מתוך חקירתו של התובע בעצמו.

בנסיבות אלה, ובשים לב לחלוף הזמן הניכר ממועד האירועים, יש ליתן משקל משמעותי יותר למסמכים שהוצגו מזמן אמת, אך עיון ב מסמכים שהוצגו מטעם התובע מעלה כי הם אינם תומכים בטענותיו.
כל טענות התובע לעניין מצגים כוזבים שונים שהוצגו לו ביחס למצבה של החברה, היותה "רווחית" ו"במצב מצוין" נסתרו הן מתוך המסמכים שצורפו על ידו במסגרת ראיותיו והן מתוך עדותו שלו עצמו. פרט להסכם, המצגת ותצהיר התובע אודותיו נחקר, לא עלה בידי התובע להביא שום ראייה נוספת התומכת בטענותיו המקיפות והחמורות כלפי הנתבעים 1-4 או מי מהם ביחס למצגים הנטענים והטענות נותרו כטענות בעלמא .

גם לעניין השימוש בכספי ההשקעה לצרכים אחרים מאלה שלגביהם הוסכם, לא עלה בידי התובע להביא שום ראייה לגופן של טענות, קל וחומר לגבי הבסיס להטלת אחריות אישית על הנתבעים 1-4 בגין טענותיו במישור זה (שכשלעצמן לא הוכחו) להבדיל מהחברה. התרשמתי שהתובע מתקשה להבחין בין החברה באישיותה המשפטית הנפרדת ובין הנתבעים גם בהקשר זה .

בתחילת הדברים אציין כי בניגוד לנטען על ידי התובע והשאלות הרבות שהוצגו בעניין המותג הנטען "מיזוהו" , הרי שעל פי ההסכם החברה לא התחייבה לעשות שימוש במחצית מכספי ההשקעה כדי לרכוש מוצרים של המותג "מיזוהו".
עיון בהסכם ובמצגת מדובר בנתון שהוזכר במצגת לגבי "העסקה המוצעת" אך בפועל בהסכם החתום - ואשר מגלם את הבשלת הסכמת הצדדים - לא צוין המותג הנטען אלא צוין כי 50% מכספי ההשקעה יופנו לרכישת מוצרים ללא אפיון ספציפי של אותו מותג . אין מחלוקת כי התובע קרא את ההסכם וחתם עליו וחזקה עליו כי הוא ידע על מה הוא חותם וזאת כעולה מעדותו שלו .

משכך, כל הטיעון לעניין הפרת ההסכם בהיבט זה נדחית כבר מטעם זה . הדברים מתווספים לנתון כי לא עלה בידי התובע להוכיח כי סעיף זה הופר על ידי החברה או נפקות הפרתו (שלא הוכחה) על אחריותם האישית של הנתבעים. ושוב אדגיש: עצם טענת התובע כי ההסכם הופר על ידי החברה אינה אוטומטית מטילה חובה דיונית או מהותית כלשהיא על הנתבעים 1 – 4 באופן אישי ביחס לכך.

טענות התובע לפיהן כספי ההשקעה הועברו לצרכיהם האישיים של הנתבעים לא הוכחו ונותרו טענות בעלמא. התובע לא ידע לומר דבר אודות גלגולם של כספי ההשקעה ופרט להעלאת טענות והשערות בעלמא לגבי מה נעשה עם כספים אלה - לא הובאה על ידו כל ראיה של ממש ביחס לנתבעים או למי מהם. הדברים עלו גם בחקירתו הנגדית בה לא ידע להסביר בעצמו את משמעות המונחים בהם נקט בתצהירו לעניין השימוש בכספים לצרכי הנתבעים או לכיסם האישי ושתי הטענות כאחת נותרו כהשערות בלבד ללא בסיס בראיות (ר' עמ' 14 לפרוט').

גם לעניין שורת הטענות המצדיקות ביטול ההסכם לא היה בידי התובע לשפוך אור בראיותיו מעבר למה שנרשם על ידו בכתב התביעה והטענות נותרו גם הן כטענות בעלמא. התובע תיקן את טענותיו בהקשר זה במעמד הדיון וטען להטעיה ולא ל"טעות" אך פרט לעצם העלאת הטענה והסתמכות על אותן ראיות מעטות שהציג , אליהן כבר נדרשתי , לא עלה בי דו להוכיח שורת טענותיו בעניין זה על אף הנטל המוטל עליו וההיבטים הנדרשים על פי הדין והפסיקה להוכחת רכיבים דוגמת תרמית או עושק .

גם לעניין העתירה להעברת המניות לא עלה בידי התובע להסביר להנחת דעתי מדוע לא פעל במהלך התקופה שלאחר ביצוע ההשקעה לביצוע העברת המניות על שמו . התובע לא הציג הסבר מניח את הדעת להימנעות ארוכת השנים, ואף לא הציג דרישה כלשהיא בכתב עובר להגשת התביעה כאן שהוגשה כמעט שבע שנים לאחר הפסקת פעילות החברה .
לא ברורה איזו תועלת היה אמור התובע להפיק מעתירתו להעברת המניות שבע שנים לאחר הפסקת הפעילות פעם שהוא לא עתר לכך בשלבים בהם החברה הייתה פעילה. ההסבר לעניין יחסי החברות לא התקבל על דעתי כפי שכבר ציינתי לעיל בשים לב להיכרות המינורית עם מרבית הנתבעים ויתר הנסיבות שפורטו.
ההסבר המאוחר שניתן לכך בסיכומי התובע (ביחס לחוסר התוחלת של רכיב זה בשלב זה) אינו נותן מענה הולם לשאלה מדוע הדבר לא נעשה על ידו שנים קודם לכן. בכל מקרה מדובר בסעד שהתובע זנח , גם לשיטתו שלו, ועל כן אין צורך לפרט בנושא זה מעבר לכך.

לעניין קבלת שכר כשכיר בחברה - מלשון ההסכם עלה כי התובע היה זכאי לקבל שכר ככל שהיה מבצע עבודה כלשהיא עבור החברה לאחר חתימת ההסכם . התובע לא טען כי בוצעה על ידו עבודה כלשהיא לאחר חתימת ההסכם (להבדיל מהטענה לעניין עיצוב הלוגו שבוצעה טרם חתימת ההסכם). עוד יוער כי הטענה לעניין משכורת כשכיר לא הועלתה במישור של סעד כספי אופרטיבי אלא אמורה הייתה לגלם היבט של הפרת ההסכם. משלא הוכחה כל הפרה של ההסכם בהיבט זה -הרי שהדיון ברכיב זה מתייתר.
ממילא לא הוברר האדן המשפטי להטיל הפרה מסוג זה (אילו הייתה מוכחת) לפתחם של הנתבעים 1 - 4 באופן אישי, להבדיל מהחברה (שגם ביחס אליה לא הוכחה הטענה על ידי התובע). לטעמי מדובר בדוגמא נוספת של נתון שלא הוכח ושגם לא הייתה כל תוחלת בהצגתו במישור היחסים אל מול הנתבעים.

לעניין ביטול ההסכם וההשבה הנגזרת מהביטול- ההסכם שהתובע לכאורה עותר לביטולו ולהשבה הנגזרת מכך נערך אל מול החברה - שכבר ניתן נגדה פסק דין - ולא אל מול הנתבעים באופן אישי וגם בעניין זה טענותיו אינן קוהרנטיות. ככל שהתובע היה מעוניין לבטל את ההסכם עם החברה - באישיותה המשפטית הנפרדת - ולהביא להשבת הדברים הרי שלא ברור מדוע לא עשה כן שנים קודם לכן אלא רק במסגרת דיונית זו ומהי העילה האישית כנגד הנתבעים בכל הנוגע למישור זה . כנגד החברה כאמור ניתן הסעד המבוקש על ידי התובע.

ההסבר הרפה שהוצג לפיו הוא פנה לנתבעים ועקב יחסי החברות נמנע מלעשות כן עד הגשת התביעה היה נראה בעיניי קלוש ולא נתמך בראיות. כבר צוין שלא הוצגה שום דרישה בכתב או הודעה על ביטול ההסכם מהתקופה הסמוכה להפסקת פעילותה של החברה, כי התביעה דנן הוגשה על סף תקופת ההתיישנות וכי ההיכרות המדוברת הייתה קלושה והיחסים האישיים, אם היו כאלה, הגיעו לקיצם זה מכבר באופן שאין בו כדי לספק הסבר מתאים .

13. לעניין עילת הרמת המסך:
גם עילה זו נטענה בעלמא ללא ביסוס של הנתונים הצריכים לקביעתה ומבלי שהוצגו ראיות בעניינה, פרט לעצם השימוש במונחים המשפטיים הקבועים בהוראות החוק החל בעניין זה לרבות "סיכון בלתי סביר" וכיו"ב.

עילת הרמת המסך קבועה בסעיף 6 לחוק החברות, התשנ"ט - 1999 ולפיו:
"(א)(1) בית-משפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות העניין צודק ונכון לעשות כן, במקרים החריגים שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באחד מאלה:
(א) באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה;
(ב) באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה, ובלבד שבעל המניה היה מודע לשימוש כאמור, ובשים לב לאחזקותיו ולמילוי חובותיו כלפי החברה לפי סעיפים 192 ו-193 ובשים לב ליכולת החברה לפרוע את חובותיה.
(2) לענין סעיף קטן זה, יראו אדם כמודע לשימוש כאמור בפסקה (1)(א) או (ב) גם אם חשד בדבר טיב ההתנהגות או בדבר אפשרות קיום הנסיבות, שגרמו לשימוש כאמור, אך נמנע מלבררן, למעט אם נהג ברשלנות בלבד".

בפסק דינה של כב' השופטת רות רונן בת"צ (כלכלית) 47119-12-15 אפרימוב נ' יו. אס. ג'י קפיטל ישראל בע"מ (פורסם בנבו, פסק דין מיום 24.6.19) נדונו טענות שונות שהועלו לעניין עילה להרמת מסך, שפורטו באופן רחב אף יותר מכפי שפורטו על ידי התובע בעניין שבפניי , ונקבע כי :
"סעיף 6 מהווה חריג לכלל לפיו לחברה יש אישיות משפטית נפרדת מבעלי מניותיה. הפסיקה קבעה לא אחת כי מדובר ב"סעד קיצוני ומרחיק לכת, שיש לעשות בו שימוש זהיר ביותר במקרים חריגים ולא כדבר שבשגרה" ( ע"א 3807/12 מרכז העיר אשדוד ק.א בע"מ נ' שמואל שמעון, פס' 56 (22.1.2015) [פורסם בנבו] (להלן: "מרכז העיר אשדוד")). הגישה הזהירה של הדין והפסיקה ביחס להרמת-מסך מחייבת כי לא בכל מקום בו חברה הפרה את הדין שבעל-מניות או נושא משרה היה מודע להוראותיו, יורם מסך ההתאגדות...

73. בנסיבות המקרה דנן כפי שהן נטענו והוכחו על ידי המבקש, אני סבורה כי הוא לא עמד בנטל ולא הוכיח כי קיימת הצדקה להרמת מסך ההתאגדות. המבקש טען כאמור כי המשיב "פעל כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה" או שהוא היה מודע לכך שהחברה פועלת "באופן הפוגע בתכלית החברה". אולם המבקש לא הרים את הנטל - ולו גם את הנטל הראשוני הנדרש בשלב זה של הדיון להוכחת טענות אלה.
טענה לפיה יש להרים את מסך ההתאגדות כדי להטיל אחריות אישית על בעל-מניות או נושא משרה בחברה, תתקבל רק במקרים בהם מוכח כי השיקולים ביסוד קיום הפעילות באמצעות חברה היו שיקולים שאינם כשרים או כי נפל פגם בהתנהלות בעל המניות או נושא המשרה תוך שימוש לרעה במסך ההתאגדות (ר' למשל רע"א 996/17 חברת טקסס השקעות בע"מ נ' סאפרדל יזמות בע"מ (31.8.2017) [פורסם בנבו] . מעבר לכך נפסק כי ניתן להרים את מסך ההתאגדות בנסיבות קיצוניות של מימון דק (ע"א 4263/04 קיבוץ משמר העמק נ' עו"ד מנור, מפרק אפרוחי הצפון בע"מ, סג(1) 548 (2009) או במקרים בהם הוכח כי בעלי המניות או המנהלים ביצעו פעולות הגובלות בתרמית, לרוב מתוך ניסיון להתחמק מפירעון חובות וכאשר לא היתה כוונה אמיתית להקים עסק ממשי והחברה שימשה הלכה למעשה כ"קליפה ריקה".

74. המבקש לא טען וודאי שלא הוכיח כי זהו המצב במקרה דנן. המבקש לא טען ל"מימון דק". הוא אף לא טען ולא הוכיח כי החברה הוקמה מלכתחילה משיקולים לא כשרים, כדי להתחמק מחובות וללא כוונה אמיתית להקים עסק ממשי. מעבר לעובדה שלא הובאו כל ראיות ביחס לנסיבות הקמת החברה המאפשרות קבלת טענות אלה, הרי שממילא וכפי שהובהר לעיל, המשיב לא היה זה שהקים את החברה אלא הוא רכש את מניותיה רק מספר שנים לאחר הקמתה, בחודש מרץ 2015 באמצעות המשיבה 3.

75. לצורך הרמת מסך, אין די בכך שיוכח כי החברה עצמה פעלה באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה, או שהחברה עצמה פעלה באופן הפוגע בתכלית החברה. אין גם די בכך שהאורגן של החברה, כלפיו מתבקשת הרמת המסך, היה מודע לכך. כמו כן, לאחר תיקון מס' 3 לחוק החברות משנת 2005, גם אם די בכך שיוכח כי בנסיבות העניין "צודק ונכון" להרים את מסך ההתאגדות. כדי להצדיק הרמת-מסך, על המבקש לעשות כן להוכיח "שהשימוש באישיות המשפטית הנפרדת של החברה [ולא ההפרות של החברה כשלעצמן – ר.ר] נעשה כדי להונות אדם, או לקפח נושה של החברה; או באופן הפוגע בתכלית החברה, ותוך נטילת סיכון בלתי סביר ביחס ליכולתה לפרוע את חובותיה" (ר' ע"א 313/08 נשאשיבי נ' רינראוי (1.8.2010) [פורסם בנבו] (להלן: "ענין נשאשיבי").

המודעות של האורגן אותה יש לבחון איננה לכן מודעות לכך שהחברה הפרה את חובותיה, אלא מודעות לכך שנעשה שימוש אסור במסך ההתאגדות של החברה, שימוש שיש בו משום ניצול לרעה של האישיות המשפטית הנפרדת המצדיק חריגה ממנו על-ידי הרמת מסך.
...
79. בפסק הדין בענין קונקטיב גרופ שנזכר לעיל, נדחתה טענה להרמת מסך מטעמים דומים, כאשר נקבע בו כי לא הוכח שימוש לרעה במסך ההתאגדות של החברה לצורך הונאת נושים באופן הפוגע בתכלית החברה או תוך נטילת סיכון בלתי-סביר באשר ליכולתה של החברה לפרוע את חובותיה. גם באותו מקרה מדובר היה בחברה שהנתבעים היו בעלי-המניות היחידים בה, אולם נקבע כי אין די בכך כדי לאפשר קביעה לפיה הם עשו שימוש לרעה במסך ההתאגדות של החברה.

80. למעלה מן הצורך יוער כי הפסיקה איפשרה במקרים מתאימים להטיל על בעלי-מניות או אורגנים גם אחריות ישירה, כאשר מוכח כי הם ביצעו עוולה נזיקית בעצמם (ר' למשל: ע"א 407/89 צוק אור בע"מ נ' קאר סקיוריטי בע"מ, פ"ד מח(5) 661, 700 (1994); ע"א 4612/95 מתתיהו נ' יהודית, נא(4) 769, 791-792). המבקש לא הוכיח כי בהתנהלות המשיב התקיימו יסודות עוולה כלשהי. טענתו היחידה בהקשר זה היא טענה שהועלתה בעלמא בס' 57 בסיכומים שם נטען כי "בענייננו מתקיימים כל רכיבי העוולות במלואם" וזאת ללא כל הסבר או פירוט".

כל האמור לעיל יפה בשינויים המחויבים למקרה שבפניי ואף ביתר שאת בשים לב לכך שנשמעו מלוא הראיות בהליך .
מכלול התנאים הנדרשים לביסוסה של עילת הרמת מסך לא הוכחו על ידי התובע באופן מפורט או מבוסס ומרביתם לא נטענו כלל. במקרה שבפניי היה על התובע בשלב הראשון לעמוד ברף הדרוש לעצם הוכחת קיומם של איזה מבין התנאים שנקבעו בסעיף 6 להרמת מסך ההתאגדות (דהיינו הונאת אדם, קיפוח נושים, מימון דק הכרוך גם בפעילות העומדת בניגוד לתכליתה העסקית של החברה). אילו היה עולה בידו להוכיח את התקיימותם של אלה, הרי שבשלב השני היה עליו לעמוד ברף הנוסף לפיו יהיה זה צודק ונכון להרים את המסך בין החברה ובעלי המניות ו/או נושאי המשרה בה.

הטיעון הסתמי והכללי של התובע בעניין עילה זו, והעדר עמידתו בנטל ההוכחה לגבי הנסיבות העובדתיות הנטענות על ידו אם ביחס לחברה ואם ביחס לבעלי המניות או נושאי המשרה בהליך בכללותו, לרבות לעניין ההונאה, נטילת "סיכון בלתי סביר" ויתר הרכיבים, אינו עומד בקצה קצהו של נטל ההוכחה הכבד הנדרש לעילה מסוג זה לאחר תיקון מספר 3 לחוק החברות, ובית המשפט אינו אמור לעשות את מלאכתו של התובע.

הרבה למעלה מן הנדרש ועל מנת שלא להותיר את הדברים בלא כלום, אדרש בקצרה לעצם העילה של הרמת המסך:
ד"ר חביב - סגל בספרה דיני חברות (הוצאת balance4 הפקות בע"מ, 2007, להלן - חביב סגל) מסבירה כי ההסדר החדש להרמת מסך כפי שנקבע בתיקון מספר 3 לחוק החברות התשנ"ט - 1999 (להלן - חוק החברות) נועד לבטל את המבחן הגמיש שנקבע תחילה בסעיף 6 (ב) לחוק החברות וכי מאז אותו תיקון :
"ניתן להורות על הרמת מסך רק במקרים חריגים כאשר הנסיבות מצדיקות זאת ... רק בעלי מניות אשר היו מעורבים באופן פעיל בפעילות האסורה על פי סעיפים 6(א)(1)(א) ו - 6(א)(1)(ב) עלולים להימצא באחריות אישית לחובות החברה" אמנם, גם עצימת עיניים תיחשב כידיעה, אלא שבכל מקרה, לא יהא די ברשלנות גרידא... לבסוף, ההסדר החדש יוצר הבחנה משמעותית בין בעלי המניות הפסיביים לבין מנהלי המניות האקטיביים המשתתפים בקבלת ההחלטות בחברה" (חביב סגל עמ' 320).

מהתיקון כולו ניתן ללמוד על מגמת הצמצום של השימוש שנעשה בהרמת מסך וכי בהעדר הוכחה לשימוש לרעה במסך ההתאגדות לא יורם המסך (ר' חביב - סגל עמ' 339-340). אזכיר עוד כי רשלנות גרידא, גם אם הייתה מתקבלת טענת התובע ביחס להתקיימותה בנסיבות העניין, לא הייתה מצדיקה כשלעצמה הרמת מסך ההתאגדות ולא עלה בידי התובע להראות אחרת . משכך העתירה להרמת מסך ביחס לנתבעים 1 - 4 – נדחית.

14. מספר הערות קצרות ביחס לנושאים שונים שהועלו על ידי התובע בתצהירו ובסיכומיו :
כידוע, בית המשפט אינו חייב להידרש לכל פרט וטענה שהועלו על ידי התובע אלא לבסס הכרעתו על הנימוקים העיקריים והמרכזיים כפי שנעשה על ידי בפסק דין זה .

יחד עם זאת, מצאתי להתייחס למעלה מן הנדרש למספר נושאים פרטניים שעלו מטיעוני התובע שמצטרפים לדיון הכללי בפסק הדין כולו ואינם גורעים ממנו :
בסעיף 65 לתצהיר - התובע לא הסביר ולא הוכיח את השימוש במילה "דרשו" ביחס לכספים הנטענים. ברי כי הנתבעים לא דרשו ולא היו יכולים לדרוש מהתובע כספים כלשהם והשימוש במונח זה אינו ברור כלל ועיקר וממילא לא הוכח ;
בסעיף 66 לתצהיר - טען התובע כי ניתנה לו "התחייבות לרווח עתידי ודאי". מדובר בביטוי המגלם בתוכו סתירה פנימית - כיצד רווח עתידי יכול להיות ודאי ? הדברים גם נסתרו מעדות התובע בעצמו אשר ציין כי הייתה ציפייה לרווח ולא יותר מכך;
בסעיף 75 לתצהיר - מועלות טענות לגבי שימוש הנתבעים בכספים לצורך משכורות גבוהות ותנאים מפליגים שונים. דבר מהנ"ל לא הוכח בראיות ביחס לנתבעים או מי מהם, לא כל שכן הנפקות שיש לייחס לדברים בשים לב לעקרון האישיות המשפטית הנפרדת;
בפתיח לסיכומים - ציין התובע כי "הוכח ומוסכם" כי הוא העביר 340,000 ₪ הגם שהנתון הנטען של 340,000 ₪ לא הוסכם על ידי הנתבעים ולא הוכח על ידי התובע, אלא לכל היותר 300,000 ₪ על בסיס הסכם ההשקעה;
טענות לעניין גילוי מסמכים והליכי עיון - במסגרת הסיכומים נשזרו טענות שונות לעניין גילוי מסמכים מטעם הנתבעים ועיון במסמכים שונים. אזכיר שוב כי ניתנו החלטות רבות בנושא גילוי המסמכים ומיצוי ההליכים המקדמיים, לרבות החלטה שניתנה על ידי ערכאת הערעור , והתובע הוא שבחר לכלכל את התנהלותו הדיונית כפי שניהל ואסתפק בכך;
הערה לעניין אופן ניסוח הטענות בכתבי הטענות - טענות התובע בסיכומיו כלפי הנתבעים, לרבות השימוש בביטויים דוגמת: "גזילה", "לסחוט", "זיוף", "הולכה בכחש ובכזב", "מרמה" , "זדון", "גניבה", הינן טענות חמורות, שחלקן מקימות רף הוכחה מוגבר אף יותר מהרגיל . הטענות נטענו בעלמא וכלאחר יד ללא כל תימוכין לאמירות קשות אלה כלפי הנתבעים או מי מהם. לא למותר לציין כי אף לא אחת מטענות אלה הוכחה או התקבלה על דעתי ואני דוחה אותן.

הראיות מטעם הנתבעים:
15. טענות הנתבעים בכתבי הטענות פורטו לעיל ואין צורך לחזור על הדברים שנרשמו בתצהיריהם באותה רוח. ההתייחסות תהיה לנושאים שהועלו בתצהירים מעבר לאמור בכתבי ההגנה ולעדות בפניי.

כל הנתבעים ציינו כי הם ביקשו להביא להצלחת החברה ושגשוגה בין היתר בשים לב לכך שהם עצמם השקיעו מכספם ומרצם בחברה, ואולם המשבר העולמי של שנת 2008 וגורמים נוספים בשוק המקומי והעולמי הביאו לכך שהדבר לא הסתייע . בסופו של יום החברה נקלעה לקשיים והגיעה לסוף דרכה. הנתבעים כולם הכחישו את הנטען על ידי התובע בכל ההיבטים האישיים המועלים כנגדם בכתב התביעה ועדותם של הנתבעים 1, 2 ו - 4 שהעידו בפניי באריכות רבה - לא נסתרה ולא הופרכה.

16. תצהיר הנתבע 1 ועדותו:
הנתבע 1 ציין בתצהירו כי לא הייתה לו כל היכרות מוקדמת עם התובע וכי הוא פגש אותו לראשונה במהלך המו"מ לעניין ההשקעה באמצעות הנתבע 2 .
עוד הסביר כי הוא לא הציג את עצמו כרואה חשבון בהשכלתו והכחיש את כל הנתונים שלכאורה נמסרו על ידו לתובע. הנתבע 1 הצהיר כי התובע הוא שפנה למי מהנתבעים האחרים וביקש להשקיע בחברה מתוך ציפייה שהחברה תניב רווחים בעתיד. עוד ציין כי התובע בדק את המסמכים השונים שהוצגו לו - ואשר הוצגו גם במסגרת ההליך - מהם משתקף מצבה של החברה בבירור. עוד טען כי התובע מעולם לא פנה עובר להגשת התביעה בכל דרישה לעניין הקצאת המניות או ביטול ה הסכם.

הנתבע 1 העיד בפניי ועדותו עשתה רושם מצוין ונתתי בה אמון מלא.
על אף חקירתו הנגדית הארוכה ועל אף הנוסח המפותל והמבלבל, לכל הפחות , של שאלות רבות שהופנו אליו על ידי ב"כ התובע - שבחלקן כלל לא התבססו על ראיות שהוצגו אלא היו תזות שונות שלא בה זכרן בראיות התובע וגילמו "מסע דיג" - הרי שהעד השיב לכל השאלות בצורה נינוחה מאוד, מנומקת ובהירה.
הסבריו בתשובותיו לכל השאלות שהוצגו (לרבות כאלה שחזרו על עצמן באופן כזה או אחר) היו עניינים, עקביים וטובים. העד לא התחמק ממתן תשובות לכל שאלה ושאלה , לרבות כאלה שהיו פחות נוחות לעניינו.
ביחס לנתונים שונים שציין כי לא זכר הרי שהדברים היו סבירים בעיניי בשים לב למועד האירועים אל מול מועד שמיעת הראיות והדבר העניק מימד נוסף של אמינות לעדותו שנתתי בה אמון מלא.

העד הסביר כי על פי ייעוץ משפטי ושיקול דעתם של הנתבעים הוא לא מצא לנכון להציג מסמכים או נתונים נוספים מעבר לאלו שהוצגו על ידי הנתבעים או מי מהם או על ידי התובע בעצמו . זאת , בשים לב להערכתם המקצועית והייעוץ המשפטי שקיבלו לפיו התביעה כפי שהוגשה על ידי התובע הינה חסרת בסיס ותימוכין בראיות וכי הנתבעים אינם אמורים לעשות את מלאכתו של התובע ולהוכיח את תביעתו - המוכחשת כשלעצמה.
הסבריו בעניין זה התקבלו על דעתי ולא פגמו במהימנותו של העד לאורך כל חקירתו .
לדוגמא:
"ש. אתה בעצמך אומר שבמועד הגשת התביעה עדיין היו מסמכי הנהלת החשבונות זמינים. למה אתה חשבת שזה לא רלבנטי להביא אותם ולהגיש אותם כדי להראות באמת שהכסף שלה תובע לא נגנב כטענתו?
ת. כי אתה צריך להביא מסמכים להוכיח את הטענה שלך ואני צריך להביא מסמכים לסתור. לא הבאת שום טענה שאני צריך לסתור. אם הייתי צריך להביא עכשיו את כל ההנהלת חשבונות בסדר. לא מצאנו בשום טענה שלך שהיא ברת סתירה או טענה ספציפית. אי אפשר להתגונן מול טענות כלליות שלא אומרות דבר" (עמ' 97 לפרוט').

ובהמשך -
"ש. קיבלת את התביעה וידעת שאם תביא מסמכים וכרטסות וקבלות וחשבוניות אז התביעה מוכחת במאה אחוז מתוך המסמכים שלך כי אתה לא יכול להראות באמת שבכספים של התובע השתמשו לצרכי החברה ולכן הטקטיקה שלך היתה לספר סיפורים ולא לתת שום מסמך.
ת. אני הראיתי לך. זה שאתה חוזר עשר פעמים על שקר זה לא עושה את זה נכון. אנחנו לא צריכים לעשות את העבודה שלך. אתה מצפה שאתה תגיש תביעה ואנחנו נוכיח לך אותה. זה לא עובד ככה. זה לא העבודה שלנו.
ש. אני מבין ממך שגם אתה חושב שאם היית מביא את המסמכים שאנו מבקשים כמו דפי בנק וקבלות וחשבוניות וכמו רו"ח לביהמ"ש, מה שרק אתה יכול להביא, התביעה של התובע היתה מוכחת.
ת. הדבר היחידי שאני יודע זה שהתביעה מלאה שקרים ואין בה הוכחה ולא רציתי להשקיע זמן ואנרגיה להביא ראיות. אם לך אין הוכחה אני לא צריך לספק לך. גם ככה התביעה עלתה לי המון זמן, כסף, אנרגיה ולא רציתי להשקיע עוד בלעשות את העבודה שלך. אני בטוח שאין בתביעה הזו אף מילה אמת" (עמ' 106 לפרוט').
העד היה עקבי בתשובותיו בעניין זה לאורך כל חקירתו הנגדית ועמד על כך שהתביעה כנגדו אישית וכנגד יתר הנתבעים הינה חסרת בסיס וכי לא נפל רבב בהתנהלותם כלפי התובע וכי הם עמדו בהתחייבויות כלפיו ואף למעלה מכך.
לדוגמא:
"ש. אני אומר לך שמה שאתה אומר זה בדיוק מצב נואש שלכם שגרם לכם לשדל את התובע שהיה חבר שלכם תחת מצג שווא להשקיע כסף בחברה שידעתם שימיה ספורים, שהיא אבודה ותיסגר ואין לה סיכוי להביא לתובע רווח כי הייתם במצב נואש ומיואש.
ת. אתה צריך להחליט אם היינו במצב נואש כדי לקחת ממנו כסף לחובות או היינו במצב טוב ולקחנו כסף אלינו. איפה המצג שווא? הצגנו שהחברה הפסדית מהיום הראשון. תראה לי מצג אחר. חברה שהיא הפסדית ולא מספיק שהיא הפסדית בשוק רגיל שנקלעת למשבר עולמי בשנת 2008, סיכויי ההישרדות שלה נמוכים מאוד. התובע קיבל את כל המצגים האמיתיים לגבי מצב החברה" (עמ' 101 לפרוט') .

העד הסביר כי הוא אישית אינו יודע לומר האם התובע העביר את מלוא הסכום ומתי מאחר והתובע העביר את הסכומים בהעברות שונות ובמועדים שונים ולא באופן מרוכז וישיר משיקולים השמורים עמו שלא נדרש לפרטם במסגרת זו . עוד העיד שהתובע לא פנה אליו מעולם בעניין הקצאת המניות ועדותו בעניין זה לא נסתרה ולא הופרכה. עוד הכחיש את הנתונים השונים שנטענו על ידי התובע ככאלה שנמסרו מפיו (ומהווים עדות מפי השמועה) ונתתי אמון בעדותו גם בהיבטים אלה .

העד הסביר יפה כי טיעון התובע לעניין אי העברת המניות אינו מתיישב עם יתר טענותיו מאחר ולבעלי המניות האחרים לא היה אינטרס שלא להקצות מניות לתובע וכי ההפך הוא הנכון. העד הסביר כי ככל שהיה מדובר בחברה רווחית או מצליחה ניתן היה להבין את טיעון התובע לעניין אי הקצאת המניות והתועלת שלכאורה היו יכולים הנתבעים להפיק מכך שלא יעבירו לו מניות . ואולם, מאחר והחברה הייתה הפסדית הרי שלא ברור איזו תועלת יכולה הייתה לצמוח לבעלי המניות האחרים מאי העברת המניות לתובע:
"ת. לגבי הטענה של המניות, אנו כבר אמרנו את זה הרבה מאוד פעמים. התובע סירב לקבל את המניות לבעלותו למרות שביקשנו ממנו הרבה פעמים. הוא סירב לקבל את המניות מכמה סיבות: אחת, שזה היה בגלל מקום העבודה שלו, והסיבה השניה זה שהכספים שהוא העביר לחברה, לא דווחו למס הכנסה והוא לא רצה שיהיה רקורד על ההשקעה שלו.
יש פה טיעון שסותר אחד את השני. מצד אחד הוא אומר שלא רצינו להעביר לו מניות ומצד שני החברה במצב גרוע ולא רוצים לרשום אותו. אם המצב שלנו קשה למה שלא נעביר לו מניות? למה צריך את התפוח אדמה הלוהט הזה? שניהם לא נכונים אבל הם לא יכולים גור יחד" (עמ' 93 לפרוט').

העד הסביר כי הכספים שהושקעו על ידי התובע הופנו ליעדים להם יועדו על פי ההסכם דהיינו רכישת מוצרים (לאו דווקא מיזוהו בשים לב לכך שההסכם אינו נוקב בכך, כפי שציין גם העד בחקירתו) והון חוזר לצורך פעילות שוטפת, תשלום הוצאות וכיו"ב . עדותו בעניין זה , כבאחרים, לא נסתרה ולא הופרכה בחקירתו הנגדית ה מקיפה. על אף שאלות רבות חוזרות ונשנות לעניין המותג "מיזוהו" הרי שהעד עמד יפה כל העת על גרסתו לפיה ה הסכם אינו נוקב בשם המותג ואף הסביר את הרציונל העסקי לאי הגבלת הרכישה למותג ספציפי.

העד הסביר כי הפניית מחצית מהסכום להתחייבויות שוטפות הייתה גם היא על פי ההסכם עם התובע ולשונו המפורשת וכי ההתחייבויות בהסכם מולאו ואף למעלה מכך. לא עלה בידי ב"כ התובע להפריך את גרסת העד או לכרסם בה.
לדוגמא:
"ש. למה הכסף של התובע צריך ללכת להתחייבויות של החברה? איפה זה מופיע? למה לא אמרתם את זה בהסכם עם התובע?
ת. הכסף היה צבוע בחציו לקנייה של מוצרים וכל השאר להון חוזר של החברה. עמדנו בהתחייבות שלנו הרבה יותר ממה שהתחייבנו".
(עמ' 96 לפרוט').

העד הסביר יפה את נושא הרווח הגולמי שהוצג בתחזית, ואת ההבדלים בין רווח גולמי ובין הרווח של החברה בסופו של יום, אשר מושפע ממגוון רחב של גורמים נוספים והדברים היו נקראים בעיניי ברורים ופשוטים. ניכר היה כי העד בקיא מאוד בפרטים המוצגים לו, ידע להסביר את ההבדלים השונים בין המושגים השונים , הסכומים המפורטים ומקורותיהם הכלליים ועדותו הייתה מקצועית וברורה.
למרות חקירתו הארוכה הרי שגרסתו לא הופרכה ולא נסתרה ולא עלה בידי ב"כ התובע בשאלותיו לבסס טיעוני התובע או את התזות השונות שהוצגו על ידו. כפי שצוין כבר הרי שהשאלות אינן ראיות בהליך אלא תשובות העד ואלה הניחו את דעתי ואף למעלה מכך.

העד לא מצא תוחלת במתן הסבר לשאלה מדוע התובע - שלא עסק בשום תפקיד שהוא בחברה - לא קיבל שכר בגין אותה עבודה שלא ביצע:
"ש. התובע היה אמור לקבל משכורת על התפקיד שלו בחברה?
ת. לא.
ש. מפנה אותך לסעיף 6.2 בהסכם בו ניסחת שאם התובע יועסק בכל תפקיד ויקבל שכר.
ת. אם הוא יועסק יקבל שכר. מה יש פה להסביר?"

דומה כי הדברים ברורים ומדברים בעד עצמם לעניין העדר הקוהרנטיות של טענות התובע ביחס לאכיפת ה הסכם המדובר , להתנהלות החברה והנתבעים ועצם הצגת השאלה - בהעדר כל נתון אודות עבודה שביצע המזכה אותו בשכר - רק הדגישה את חוסר הקוהרנטיות של טענותיו כלפי הנתבעים (שאזכיר כי ביחס אליהם טען כי נטלו תנאים מפליגים).

לסיכום עדותו הארוכה והמפורטת של הנתבע מספר 1 אקבע כי העדות הייתה מהימנה בעיניי על כל חלקיה ורבדיה ונתתי בה אמון מלא.

17. תצהיר הנתבע מספר 2 ועדותו:
הנתבע 2 בתצהירו חזר על עיקרי הדברים שצוינו בתצהירו של הנתבע מספר 1 ולא אחזור על הדברים.
הנתבע 2 הוסיף בתצהירו כי הוא והתובע מעולם לא היו חברים קרובים ואף לא הכירו בגיל בו טוען התובע אלא בשלב מאוחר יותר ודרך הנתבע 4.
הנתבע 2 הכחיש בתצהירו את כל ההצהרות שנרשמו כביכול מפיו אם לעניין הכשרתו של הנתבע 1, ואם לעניין מצגים אחרים ונתונים אחרים שנרשמו בתצהיר התובע בתקופה שלפני חתימת ההסכם ולאחריה.

גם עדותו של הנתבע 2 הותירה רושם טוב ומצאתי לתת בה אמון.
מטעמי יעילות ההתייחסות לעדות זו תהיה ככל שהיא נדרשת להוסיף על האמור ביחס לעדות הנתבע 1.
העד הסביר ביחס לנושאים שונים כי הוא אינו זוכר את הפרטים המדויקים ובשים לב לכך שעדותו נשמעה כ - 12 שנה לאחר האירועים המרכזיים הנטענים, הרי שהדבר היה סביר בעיניי ולא פגם במהימנותו. חלק מהשאלות שהוצגו לעד בפתח חקירתו התייחסו גם להתנהלות החברה בתקופה שלפני חתימת הסכם ההשקעה דהיינו כ - 15 שנה לפני שמיעת עדותו ועל כן הנתון כי לא זכר שמות של עורכי דין או רו"ח שייצגו את החברה באותה עת הייתה סבירה בעיניי.
במעמד הדיון ושמיעת העדות בפניי לא התרשמתי כי העד מנסה להתחמק באופן מכוון ממתן תשובות אלא כי הוא עונה על פי מיטב ידיעתו וזיכרונו ברגע הנתון . עיקרי הדברים עלו בקנה אחד עם עדויות אחרות שנשמעו ועם המסמכים שהוצגו והסבריו התקבלו על דעתי.
עד זה עמד לחקירה נגדית ארוכה וגרסתו ביחס למהלך הדברים ועיקריהם לרבות מידת ההיכרות עם התובע, הנתונים שנמסרו לתובע ערב חתימת הסכם ההשקעה, תוכן ההסכם ופרטיו לרבות ייעוד הכספים וכי ו"ב - לא נסתרה ולא הופרכה ונותרה בעינה.

זה המקום להעיר כי הציטוט שהובא בסיכומיו של התובע ביחס לעד זה ורצונו של העד לדבר " לדבר עם השופטת" הוצא מהקשרו (סעיף 133 לסיכומי התובע) . נוכח העלאת הטענה בסיכומי התובע אין לי אלא להביא את הדברים כהווייתם מפרוטוקול הדיון. לאחר שורה של שאלות בהן הוטחו בעד אמירות קשות לפיהן כספו של התובע נגנב על ידי בעלי החברה, ביקש הוא לפנות לבית המשפט על מנת להביע תרעומת ועלבון על אופן ניסוח השאלות. הדברים נרשמו במלואם לפרוטוקול הדיון ולא מצאתי בהעלאתם כל פגם :
"ש. למה לא הבאת שום אסמכתא כדי להראות שהכסף לא נגנב על ידי השותפים, בעלי המניות לכיס שלהם והיית יכול להראות שבאמת השתמשת ב- 300,000 ₪ לפעילות שוטפת ולקניית מוצרים אמיתיים?
ת. שוב אני אומר. באת אחרי 6 – 7 שנים. לחפש אחרי 7 שנים זה קשה. אני לא יודע מה עשית. אני לא ראיתי ממך שום הצגה הפוכה על הכסף שהשקעתי. אני באותה תקופה ויש פה עובדתית בדוחות הכספיים כנראה כתוב הכל לאן הלך הכסף. הכל כתוב שחור על גבי לבן. אני לא רואה חשבון. הכל כתוב. אם אני לא טועה באחד הדיונים ביקשת פעם אחת את הדוחות האלה וגם אמרת לנו שאם תקבל את הדוחות תבטל את התביעה והוכחנו לך שהכסף הלך לאן שצריך ואתה חזרת בך.
ש. אני אומר לך שהבטחות לחוד ומציאות לחוד. ברגע שלקחת מהתובע 300,000 ₪ גנבתם את הכסף לכיס של המנהלים ובעלי המניות וסגרתם את החברה כדי למנוע מהתובע לגבות את הכספים.
ת. אני רוצה לדבר עם השופטת. לא אמרו לי דבר כזה בחיים. אני לא הייתי בביהמ"ש בחיים. זה מבזה בן אדם. אני יכול לענות כמו שצריך? התשובה ממש לא. זה שאלה לדעתי שמבזה" (עמ' 78-79 לפרוט').

גם ביחס לעד זה מצאתי שחלק ניכר מהשאלות שהופנו אליו נוסחו באופן לא בהיר ו/או כזה שלא בוסס ולא נתמך בתשתית הראייתית לכאורה שהוצגה במסגרת אותן שאלות. חלקן אף היו בגדר הרחבת חזית או שינוי חזית לגרסת התובע בעצמו. ההתנגדויות שהועלו וההכרעות שניתנו בהן במעמד הדיון מדברות בעד עצמן.
נתתי אמון מלא בעדותו כי בשום שלב לא הוצג לתובע כי יועסקו 4 סוכנים של החברה אלא כי מדובר היה בתחזית בלבד אשר הדגימה את האפשרויות העתידיות השונות, בעוד שבהסכם עצמו לא הייתה כל התחייבות להעסקת ארבעה סוכנים או כמות כלשהיא של סוכני מכירות.

גם לעניין ההלוואה בסך של 40,000 ₪ לא היה בידי ב"כ התובע לקעקע את עדותו של העד לפיה הוא אינו יודע דבר על הלוואה כזו וכל הנתונים שהוצגו לכאורה כעובדות בשאלות ב"כ התובע כלל לא נתמכו בתשובות העד או בראיות קבילות אחרות.
לדוגמא: למרות שהשאלה נוסחה כך שלכאורה העד הוא שמסר את המסמך שהוצג בפניו במעמד הדיון (ולא ה וגש כראיה בהליך מטעם התובע ) לתובע, הרי שהעד כלל לא אישר זאת וציין כי הוא עצמו כלל אינו חתום על המסמך .
העד גם לא ידע לומר האם ההלוואה האמורה ניתנה על ידי התובע ולא ידע לומר דבר על המייל שצוין בשאלת המשך (שגם הוא לא הוצג ולא הוגש במסגרת ההליך בפניי ).

משכך, כל טענות התובע בתצהירו והטענות המגולמות ב שאלות ב"כ התובע בחקירה נגדית ביחס לסכום הנ"ל נותרו ללא תימוכין בראיות:
"ש. אני מציג לך מסמך שנתת לתובע על הלוואה של 40,000 ₪. החזרת את ההלוואה לתובע?
ת. אני לא יכול לזכור זה היה מזמן. כפי שאתה רואה אין חתימה שלי על זה.
ש. החזרת את ההלוואה?
ת. אני לא יודע אם בכלל ניתנה ומה החזרנו. אם היית שואל שנה אחרי הייתי יכול לענות.
כשאנחנו ישבנו מאחורה הסבירו לנו שאסור לדבר. התובע לא מפסיק לדבר מהקהל ומפריע.
ש. חוץ מה- 300,000 ₪ שמופיעים בהסכם ביקשת מהתובע וקיבלת ממנו כהלוואה 40,000 ₪ ושלחת לו מייל ב- 17.3.09 והתחייבת להחזיר את ההלוואה שמעולם לא החזרת.
ת. אני לא זוכר דבר כזה.
ש. ניסית לבדוק בחשבון הבנק שלך של החברה את אותם 40,000 ₪?
ת. לא. מה שאתה מציג לי זה לא מייל" (עמ' 89 לפרוט').

לסיכום עדותו של עד זה אציין כי גרסתו לא נסתרה ולא הופרכה וכי העדות הייתה מהימנה בעיניי בכללותה לרבות ההסברים ביחס לנתונים שלא זכר בשים לב לחלוף הזמן הניכר.

18. תצהיר הנתבע מספר 4 ועדותו :
הנתבע 4 בתצהירו הסביר כי הוא גר ומתגורר ביפן מזה שנים רבות והיה מעורב באופן חלקי בלבד בהתקשרות עם התובע. עוד הסביר כי החברה לא הייתה חברת בת של החברה היפנית אלא החברה היפנית סיפקה לחברה (הנתבעת 5) חלק מהסחורה אותה מכרה הנתבעת 5 בישראל.
בתצהירו הסביר כי לכאורה על פי לשון ההסכם לא בשלה העת להקצאת המניות לתובע וכי בכל מקרה התובע מעולם לא פנה אליו בעניין זה. עוד ציין כי הוא, יחד עם האחרים, פעל לפרוע את חובות החברה לספקים וגורמים אחרים לרבות הבנק מתוך אחריות אישית .

הנתבע 4 שהגיע במיוחד מיפן לצורך דיון ההוכחות בתיק נחקר בפניי.
הנתבע 4 העיד במתינות ובנינוחות והותיר רושם טוב ומהימן .
העד הסביר כי היה שותף שקט בחברה ולא היה מעורב במרבית המו"מ אל מול התובע בזמן אמת והדברים התנהלו בעיקרם על ידי הגורמים שהיו בישראל, לרבות אחותו המנוחה. משכך ציין בעדותו מספר פעמים שאת עיקר השאלות יש להפנות לאותם גורמים והדברים התקבלו על דעתי.
ביחס לנתונים שידע וזכר השיב העד על השאלות שהוצגו לו. בשים לב למרחק , לזמן ולמידת המעורבות הרי שהיה סביר בעיניי שלא יזכור לפרטי פרטים נושאים שהיה פחות מעורב בהם.

גם לגבי עד זה לא התרשמתי במעמד שמיעת עדותו כי הוא ניסה להתחמק משאלות שנשאל אלא ענה כמיטב יכולתו וזכרונו. עוד מצאתי שחלק ניכר מהשאלות שהוצגו לו לא היו חלק מגדר המחלוקת בתיק זה. עיקרי הדברים שנמסרו על ידו בחקירתו כבר צוינו לעיל בעניינם של הנתבעים 1 ו - 2 והפרוטוקול מדבר בעד עצמו לעניין זה.

העד עמד על דעתו כי התחזית שהוצגה במסגרת המצגת הייתה תחזית בלבד שלמרבה הצער לא התממשה וכי לא נעשה שום מצג שווא כוזב או ניסיון הונאה או מרמה כלפי התובע אלא מדובר בחוסר הצלחה עסקית על רקע של מגוו ן שיקולים והיבטים שהיו נכונים לאותה תקופה . עוד ציין כי נושא הצגת המסמכים ויתר הנתונים המבוקשים על ידי התובע אינו בידיעתו או בשליטתו בנקודת הזמן בה הוגשה התביעה ובכלל.
נתתי בעדותו אמון ואין אני נדרשת לאותם חלקים בעדותו שלא נדרשים כלל להכרעה במחלוקת או שכבר פורטו לעיל בעניינם של אחרים וחוזרים על עצמם.

19. הערה לעניין הנתבעת 3:
כפי שכבר צוין לעיל הנתבעת 3 נפטרה במהלך בירור ההליך ובטרם עת. הנתבעת 3 נפטרה לאחר הגשת התצהיר מטעמה ובטרם נחקרה אודותיו. גם אם פורמאלית צודק התובע כי אין להתבסס על התצהיר שהוגש מטעמה הרי שאין באמור כדי לאיין את כתב ההגנה שהוגש מטעמה ואת הנתון כי לא עלה בידי התובע להוכיח את טענותיו כלפיה, שנטענו באופן כללי וסתמי. גם בעדותו לא ידע התובע להסביר את חלקה של הנתבעת 3 ז"ל במסכת העובדתית הנטענת על ידו והוא אישר כי היכרותם הייתה קלושה.
ניתן לגזור גזירה שווה בעניין זה מאי יכולתו להוכיח את טענותיו ביחס ליתר הנתבעים והדברים שפורטו לעיל מדברים בעד עצמם ויפים גם לעניין הנתבעת 3 המנוחה.

20. לסיכום חלק זה, על מנת שלא להאריך את היריעה, שהתארכה גם כך, אסכם ואומר שכל טענות התובע בכתב התביעה כנגד הנתבעים 1-4 באופן אישי נותרו כטענות בעלמא שלא הובאה שום ראייה לתמיכתן. הטענות נותרו בגדר השערות או הסבר המגלם חוכמה שבדיעבד למצב דברים עסקי, שהוא מצער אך לא נדיר, בו דרכה של חברה אינה צולחת בידה וזאת למרות השאיפות, התקוות, המאמצים והכספים המושקעים בה של כל הנוגעים בדבר .
מחוסר הצלחה זה של החברה ועד היעתרות לתביעת התובע כנגד הנתבעים באופן אישי על בסיס הטענות והעילות הנטענות בכתב התביעה - הדרך רחוקה ובפועל אינה קיימת.

סכום התביעה/הנזק
21. בשים לב לכך שטענות התובע נדחו במישור המהותי אל מול הנתבעים 1 - 4, אתייחס רק בקצרה לכימות התביעה והסכומים הנתבעים בה.

22. לעניין הסכום של 300,000 ₪ ששולם על ידי התובע על פי הסכם ההשקעה:
נקודת המוצא של הדיון בפניי הייתה כי הסכום של 300,000 ₪ או בקירוב לו שולם על ידי התובע לחברה על פי ההסכם שהוצג. לטעמי לא אמורה להיות מחלוקת כי הסך של 300,000 שולם על ידי התובע בהתאם להסכם. גם אם הנתבעים או מי מהם טענו כי מדובר בסכום ששולם בקירוב או לשיעורין הרי שבפועל אין מחלוקת כי הסכום שולם על ידי התובע וההסכם מדבר בעד עצמו לעניין היבט זה. המחלוקת שבפניי הינה בעיקרה לעניין חיוב הנתבעים באופן אישי בהשבתו של סכום זה.
חשוב להדגיש כי בעצם הוכחת קיומה של ההשקעה, שספק אם מוכחשת, אין די לעניין ההליך שבפניי. ההלוואה ניתנה על ידי התובע לחברה (הנתבעת 5) באישיותה המשפטית הנפרדת. גם על נתון יסוד זה לא יכולה להיות מחלוקת, לרבות מצד התובע, וההסכם שצירף התובע בעצמו מלמד על כך. על בסיס הסכם זה, ניתן פסק דין על מלוא סכום התביעה כנגד החברה - באישיותה המשפטית הנפרדת.

על מנת לבסס תביעותיו כנגד הנתבעים באופן אישי, היה על התובע להוכיח קשת רחבה ו שונה של טיעונים משפטיים ועובדתיים ובנטל זה לא עלה בידו לעמוד כפי שפורט לעיל בהרחבה .
על כן העתירה להשבת הסכום הנ"ל על ידי הנתבעים 1-4 או מי מהם באופן אישי - נדחית.

23. לעניין הסכום של 40,000 ₪:
פרט לאמור בתצהיר התובע, ולמספר שאלות שהוצגו לנתבע מספר 2 בחקירתו ביחס לסכום ספציפי זה, הרי שלא היה כל ביסוס לסכום הנוסף בסך 40,000 ₪ שנטען על ידי התובע. התובע לא הציג שום מסמך ממנו ניתן ללמוד כי שולם על ידו הסכום הנ"ל, כיצד שולם, למי שולם , מתי שולם וכיו"ב פרטים בסיסיים אחרים. כל שתומך בטיעון לעניין עצם קיומה של הלוואה כאמור הינה עדותו הסתמית של התובע שהינה עדות יחידה של בעל דין ללא תימוכין בראיות אחרות.

הגם שב"כ התובע חזר בשאלותיו לנתבעים השונים פעמים רבות על המספר 340,000 ₪ הרי שבפועל הנתון של 40,000 ₪ מתוך סכום זה לא הוכח על ידי התובע בעצמו ועל כן עצם הצגת הנתון בשאלת ב"כ התובע אינו מעלה ואינו מוריד והעדים השונים התייחסו לכך מספר פעמים בתשובותיהם . מעדותו של הנתבע 2 בעניין זה לא ניתן לקבוע שום ממצא פוזיטיבי לטובת התובע ביחס לסכום זה והתשובות שנרשמו לפרוטוקול צוטטו לעיל ומדברות בעד עצמן.

התובע בעצמו לא הגיש כראיות מטעמו את המסמכים שהוצגו במעמד דיון ההוכחות בפניי לנתבע מספר 2 בהקשר זה, ובכך הקים כנגדו את החזקה הדיונית כי אילו הייתה מוגשת הראייה הרי שהיא לא הייתה מסייעת לו אלא פועלת לחובתו. למען הסר ספק אציין כי עיון במאות המסמכים שצורפו לתצהיר התובע בתיק האלקטרוני (שהם לכאורה הראיות היחידות שהוגשו בהליך שבפניי) מעלה כי לא צורף אליהם מסמך ההלוואה הנטען בסך 40,000 ₪ או המייל מחודש מרץ 2009 אודותיו נשאל הנתבע מספר 2 בחקירתו.
למען הסר ספק אציין כי גם אם הייתה הערה כזו או אחרת של מי מהנתבעים ביחס לסכום זה הרי שהיא הייתה כללית, סתמית ולא כזו שיש בה כדי להוות הודאה לעניין קבלת הסכום האמור על ידי החברה ובכלל.
לא הוכח עצם התשלום של 40,000 ₪ על ידי התובע לחברה ולא הונח בסיס משפטי או עובדתי לחיוב הנתבעים או מי מהם באופן אישי בהשבתו של סכום זה . לא הוכח כל מצג ספציפי שהוא ביחס להלוואה נטענת זו במועד בו לכאורה ניתנה ויתר הפרטים הנדרשים אליה לצורך ביסוס טענות התובע ביחס למי מהנתבעים שבפניי. הדברים הינם בבחינת "קל וחומר" ביחס לסכום של 300,000 ₪ ועתירת התובע בעניין זה - נדחית .

24. לעניין רכיב עוגמת הנפש/פיצויים עונשיים:
פרט לעצם אזכור הסכום בכתב התביעה ובתצהירו לא נעשה דבר על ידי התובע על מנת להוכיח הזכאות לרכיב זה או לשיעורו הנטען בנסיבות העניין . לא הונח בסיס משפטי בדין החל לפס יקת פיצויים עונשיים כפי שהוגדרה עתירתו החלופית של התובע ברכיב זה וממילא אין בסיס עובדתי לעתירה .
עם דחיית התביעה אין מקום לפיצוי בגין עוגמת נפש שלא היה לה כל בסיס בראיות בין כך ובין כך ועתירת התובע ברכיב זה - נדחית.

25. לסיכום, לא עלה בידי התובע להוכיח את טענותיו כלפי מי מהנתבעים 1- 4 ועדותו נותרה עדות יחידה של בעל דין שלא נמצא לה תימוכין ולא הונח בסיס עובדתי או משפטי למכלול טענותיו כלפי הנתבעים או מי מהם. על כן דין התביעה להידחות ביחס לנתבעים 1 - 4.
למען הסר ספק: כל טענות התובע כלפי הנתבעים 1 עד 4 - נדחות.

סוף דבר
26. התביעה נדחית ביחס לנתבעים 1-4.

27. לעניין ההוצאות:
בשים לב לתוצאה אליה הגעתי, סכום התביעה, כמות הדיונים שהתקיימו , בקשות ה ביניים שהוגשו מטעם התובע ונדחו מבלי שנ פסקו בהן הוצאות מיד עם ההכרעה בהן, ומכלול התנהלותו הדיונית של התובע לרבות בדיונים שהתקיימו - אני מחייבת את התובע לשלם לנתבעים 1 ו - 2, ביחד ולחוד, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 40,000 ₪ ( ארבעים אלף ₪ לשניהם יחד), שישולמו בתוך 30 יום מהיום , שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל. יובהר כי סכום זה הינו בנוסף להוצאות הביניים שנפסקו עד היום לטובת נתבעים אלו (בין ששולמו ובין שלא) .
מאותם שיקולים שפורטו לעיל בעניינם של הנתבעים 1 ו - 2 , היפים כולם גם לעניין הנתבע 4, ובנוסף להם הנתון בדבר ההוצאות המוגברות שהנתבע מספר 4 נדרש להן בשים לב למקום מגוריו שביפן, אני מחייבת את התובע לשלם לנתבע 4 הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 40,000 ₪ (ארבעים אלף ₪) שישולמו בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן י ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל. יובהר כי סכום זה הינו בנוסף להוצאות הביניים שנפסקו עד היום לטובת הנתבע 4 (בין ששולמו ובין שלא) .

ב"כ הנתבעים יהיו רשאים להגיש פסיקתא לחתימתי במקרה הצורך.

בנסיבות העניין אין צו להוצאות במישור היחסים שבין התובע והנתבעת 3 המנוחה.

28. לעניין הפיקדון המופקד בתיק:
בשים לב לקיומו של פיקדון בתיק לצורכי הוצאות, אני מורה כי המזכירות תעביר מחצית מהפיקדון, על פירותיו , לעו"ד נו ר על חשבון ההוצאות שנפסקו לנתבעים 1 ו - 2 בפסק דין זה. יתרת החיוב בהוצאות שנפסק לטובת הנתבעים 1 ו - 2 תשולם על ידי התובע בלוח הזמנים שנקבע לעיל.

המחצית השנייה של הפיקדון, על פירותיו, תועבר על ידי המזכירות לעו"ד חברון על חשבון ההוצאות שנפסקו לטובת הנתבע 4 בפסק דין זה . יתרת החיוב בהוצאות שנפסק לטובת הנתבע 4 תשולם על ידי התובע בלוח הזמנים שנקבע לעיל.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים ותבצע את העברת הסכומים מהפיקדון טרם סגירת התיק .
ניתן היום, ט"ז אדר תשפ"א, 28 פברואר 2021, בהעדר הצדדים.