הדפסה

בית משפט השלום בעכו ת"א 50554-12-19

בפני
כב' השופט ג'מיל נאסר, שופט בכיר

תובע/ת/ים

עותמאן חסן ובניו בע"מ

נגד

נתבע/ת/ים

לשם מבני איכות בע"מ

החלטה

מהות הבקשה
בפניי בקשת הנתבעת להורות על העברת מקום הדיון לאחד מבתי המשפט השלום במחוז מרכז מחמת העדר סמכות מקומית לבית המשפט כאן .

בתיק העיקרי מדובר בתביעה לחיוב הנתבעת בתשלום יתרת חוב בגין אספקת שירותי מנוף ועבודות נוספות.

טענות הנתבעת בבקשה (כחלק מכתב ההגנה)
הנתבעת העלתה בכתב הגנתה טענת חוסר סמכות מקומית. נטען כי לביהמ"ש השלום בעכו אין סמכות מקומית לדון בתביעה מאחר ואין דבר אשר מקשר את התיק למחוז צפון.

כתובת הנתבעת הינה בכפר סבא, דהיינו הסמכות הינה של מחוז מרכז נפת פתח תקווה.
גם מקום ביצוע העבודות הנטען או הזמנת העבודה אינו קשור למחוז צפון או לבית המשפט הנכבד בעכו בכל צורה שהיא.

הנתבעת מוסיפה וטוענת כי הקשר היחיד הנראה לעין הינו כתובת ב"כ התובעת. ברם, דבר זה אינו מקנה סמכות מקומית לבית המשפט הנכבד בעכו.

תגובת התובעת
בהתאם לקבוע בתקנות, ניתן להגיש תובענה שאינה כולה במקרקעין, לבית המשפט שבאזור שיפוטו מתקיימת אחת מהחלופות הקיימות בתקנה 3 לתקנות. התובענה דנן הוגשה לבית המשפט הנכבד בהתאם לחלופות 2 ו- 3 לתקנה 3(א) לתקנות.

לעניין חלופה 2 (מקום יצירת ההתחייבות), נטען כי ההתחייבות לביצוע שירותי מנוף שהזמינה הנתבעת מהתובעת בוצעה במשרדיה של התובעת המצויים בכפר דיר אלאסד שבצפון, אשר נמנה על אזור השיפוט של מחוז חיפה, שבית המשפט בעכו אחד מהם.

לעניין חלופה 3 (המקום שנועד או היה מכוון לקיום ההתחייבות), נטען כי התובענה דנן הוגשה היות והנתבעת לא שילמה את התמורה המגיעה לתובעת עבור עבודות המנוף שסיפקה לה, וכי עפ"י דין, ובהתאם לפסיקה, בהעדר הסכמה מפורשת לעניין מקום קיום התחייבות ע"י הצדדים, יש לבצע את התשלום במקום מושבו של הנושה, אשר על כן, גם לפי חלופה זו לביהמ"ש בעכו סמכות מקומית לדון בתביעה.

תשובת הנתבעת לתגובת התובעת
הנתבעת טוענת כי בתגובת התובעת לעניין הסמכות המקומית הפנתה התובעת לסעיף 44 (א) ולסעיף 61(ב) לחוק החוזים. סעיף 44 (א) מתייחס למקום קיום החוזה, כאשר בחוזה לא נקבע מקום הקיום. במקרה נשוא התובענה אין מחלוקת כי מקום קיום החוזה היה בעיר טירה שם הוא כבר קוים.

גם סעיף 61(ב) לחוק החוזים אינו מתקשר לעניין התובענה שכן אין מחלוקת לגבי המקום בו קוים החוזה או נחתם. לא מדובר על קיום חוזה או מיקום של קיום חוזה, אלא טענה על תביעה כספית.

הנתבעת מוסיפה וטוענת כי תקנות סדר הדין האזרחי מבטאות את הכלל המנחה שלפיו התובע הולך אחר הנתבע. כלל זה ברור. לא קיים הסכם להזמנת עבודה או אחר, מכאן שלא קיימת התניית שיפוט במערכת ההסכמית בין הצדדים. בכל החלופות הקיימות בסעיף 3(א) לתקנות לא קיימת חלופה של "מקום משרדו של ב"כ התובע" או "כתובת התובע".

דיון והכרעה
בהתאם לתקנה 3(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1983 (להלן: "תקסד"א"), תובענה שאינה כולה במקרקעין תוגש לביהמ"ש אשר באזור שיפוטו מצוי אחד מאלה:

מקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע.
מקום יצירת ההתחייבות.
המקום שנועד או שהיה מכוון לקיום ההתחייבות.
מקום המסירה של הנכס.
מקום המעשה או המחדל שבשלו תובעים.

כפי שפורט לעיל, המחלוקת כפי שעולה מטיעוני הצדדים הינה האם יש תחולה למי מהחלופות 3(א)(2) או 3(א)(3) לתקנות.

מקום יצירת ההתחייבות
לגרסת התובעת שנתמכה בתצהיר מנהלה, מר עלי עותמאן, מקום ביצוע הזמנת העבודה נשוא התביעה היה במשרדי התובעת בכפר דיר אלאסד, נתון המקנה על פניו סמכות מקומית לביהמ"ש בעכו לדון בתביעה דנן. מנגד לגרסת הנתבעת בבקשתה (שלא נתמכה כנדרש בתצהיר לאימות העובדות הנטענות בה) - "...גם מקום ביצוע העבודה או הזמנת העבודה אינו קשור למחוז צפון או לבית המשפט בעכו בכל צורה שהיא", ללא שמצאה לפרט מהו המקום, לשיטתה, שבו בוצעה הזמנת העבודה נשוא התביעה מהתובעת (מקום כריתת החוזה).

במקרה דנן לא הובאו נתונים רלבנטיים באשר לאופן שלבי השתכללות החוזה שנכרת בין הצדדים באופן שניתן להסיק לגבי "מקום יצירת ההתחייבות. ודוק: גם אם לגרסת הנתבעת הזמנת העבודה לא נעשתה בכתב ולא נחתמה ע"י הצדדים, אין בנתון זה כשלעצמו, כדי לשלול קיומו של הסכם משפטי מחייב בין הצדדים לאספקת שירותי מנוף ועבודות נוספות, כנטען.

המקום שנועד לקיום ההתחייבות
התובעת טוענת בתביעתה כי התחייבה לספק לנתבעת שירותי מנוף תמורת תשלום, וכי סיפקה אותם בפועל, אולם נותרה יתרת חוב שלא שולמה ע"י הנתבעת. עוד טוענת התובעת בתגובתה לבקשה כי מאחר ולא סוכם באופן מפורש בין הצדדים על מקום תשלום התמורה לתובעת בגין שירותיה, הרי שבהתאם לפסיקה והוראות הדין שצוינו לעיל, מקום סילוק החוב הוא מקום עסקיה של התובעת שהינו משרדיה בכפר דיר אלאסד. מנגד טוענת הנתבעת כי המקום שנועד לקיום ההתחייבות הוא ביישוב טירה (הכוונה, כפי הנראה ליישוב טירה במרכז הארץ), וזה גם המקום שבו סופקו שירותי המנוף בפועל.

במחלוקת זו צודקת התובעת. כאשר מדובר בתביעה מכוח חוזה הרי שמטבע הדברים החוזה מגלם התחייבויות הדדיות של כל אחד מהצדדים כלפי משנהו. אופן פירוש ויישום הדיבר "המקום שנועד או היה מכוון לקיום ההתחייבות" אשר בתקנה 3(א)(3) לתקנות קשור לאופן שבו הוגדרה עילת התביעה בכתב התביעה. כך למשל, ככל והנתבעת היתה מגישה תביעה נגד התובעת בטענה כי שילמה לתובעת מראש בגין שירותי מנוף אולם אלו לא סופקו לה (או סופקו לה באופן חלקי בלבד), אזי "המקום שנועד לקיום ההתחייבות", בהינתן עילת התביעה הנ"ל היה המקום עליו סוכם בין הצדדים לאספקת שירותי המנוף. אולם במקרה דנן, מדובר בתביעה כספית בעילה חוזית בטענה כי שירותי המנוף סופקו אומנם לנתבעת ע"י התובעת אולם הנתבעת לא שילמה את מלוא התמורה בגינם.

עפ"י הפסיקה גם כאשר לא הותנה באופן מפורש בין הנושה לחייב לגבי "המקום שנועד או היה מכוון לקיום ההתחייבות", הרי שבעניין זה תיקבע הסמכות המקומית לפי הדין המהותי. קרי, במקרה דנן בהתאם לסעיף 44 (א) לחוק החוזים (חלק כללי), מקום קיום ההתחייבות (התשלום) הוא במקום מושבו של הנושה (בשילוב עם סעיף 61 (ב) לחוק החוזים המחיל את הוראות החוק, ככל שהדבר מתאים בשינויים המחויבים, גם על פעולות משפטיות שאינן בבחינת חוזה ועל חיובים שאינם נובעים מחוזה), ראו, בין היתר: רע"א 6920/94 לוי נגד פולג, פ"ד מט(2) 731); רע"א 11180/08 עיריית מודיעין – מכבים רעות נגד ארד ד. הנדסה בע"מ, פורסם בנבו).

מאחר והחלופות הקבועות בתקנה 3(א) לתקסד"א הינן חלופיות, הרי שדי בהתקיימות אחת החלופות המנויות בתקנה זו כדי להקנות לבית משפט זה סמכות מקומית לדון בתביעה.

במקרה דנן, שוכנעתי כי מתקיימת החלופה של "המקום שנועד לקיום ההתחייבות" שכן עולה כי בהתאם להוראות הדין המהותי והפסיקה הנוהגת במקרים דומים, המקום שנועד לקיום התחייבותה הנטענת של הנתבעת לתשלום התמורה בגין שירותי המנוף, שסופקו לה, לפי הטענה, ע"י התובעת, הינו מקום עסקה של התובעת שהינו במשרדיה בכפר דיר אלאסד, ומכאן שלבימ"ש השלום בעכו סמכות מקומית לדון בתביעה דנן.

בטרם סיום, אציין כי הנתבעת לא תמכה את טיעוניה העובדתיים (בבקשה, ובתשובה לתגובת התובעת), וזאת בתצהיר מאומת כדין כנדרש עפ"י תקנות סדרי הדין. יחד עם זאת, לא מצאתי להשתית את קביעתי על מחדל זה, ותחת זאת העדפתי להכריע במחלוקת לגופה.

סוף דבר
אני מחליט לדחות את הבקשה להעברת הדיון. הנתבעתתשלם לתובעת הוצאות הליך זה בסך 1,500 ₪ תוך 30 יום.

ניתנה היום, א' תמוז תש"פ, 23 יוני 2020, בהעדר הצדדים.