הדפסה

בית משפט השלום בעכו ת"א 494-11-11

לפני כב' השופטת אביגיל זכריה

בעניין תיק 494-11-11 :
התובע: חמד טאפש ת.ז. XXXXX058
ע"י ב"כ עו"ד עלי ו/או עו"ד פלאח

נגד

הנתבע:

ובעניין תיק 18454-07-12:

התובעים:

הנתבעים:
1. סאמי אסעד ת.ז. XXXXX058
ע"י ב"כ עו"ד אסעד

  1. סמי אסעד ת.ז XXXXXX402
  2. נאיפה אסעד ת.ז. XXXXX737

ע"י ב"כ עו"ד אסעד

נגד

  1. חמד טאפש ת.ז. XXXXX058
  2. חמד טאפש ברזל וחומרי בניין בע"מ ח.פ. 513943118

ע"י ב"כ עו"ד עלי ו/או עו"ד פלאח

פסק-דין

מבוא
בפניי שתי תביעות כספי ות בסדר דין רגיל שהדיון בהן אוחד.

הצדדים להליכים הינם חברה לביצוע עבודות קבלניות ומנהלה (להלן, מטעמי נוחות - טאפש) מצד אחד ובעלי צימרים אשר בשירותם עבד אותו קבלן מן הצד האחר ( להלן, מטעמי נוחות - אסעד).
תביעת הקבלן (טאפש) בתיק 494-11-11 היא תביעת הקבלן באופן אישי (להבדיל מהחברה הקבלנית שבבעלותו) - לתשלום יתרת החוב המגיעה לו לטענתו בגין עבודתו בצימרים שבבעלות אסעד בסך של כ - 226,560 ₪ והיא הוגשה כנגד מר אסעד בלבד .
תביעת בני הזוג אסעד בתיק 18454-07-12 הוגשה במקור על סך 500,000 ₪ בגין ליקויי בנייה נטענים בצימרים ועלות תיקונם והינה מכוונת כנגד החברה הקבלנית ו כנגד מנהלה באופן אישי.

מטעמי נוהות ההתייחסות בפסק הדין תהיה על פי שמות הצדדים כאשר תביעת הקבלן טאפש בתיק 494-11-11 תכונה לצורכי נוחות התביעה העיקרית ואילו תביעת הלקוחות - אסעד - (תיק 18454-07-12) תכונה התביעה שכנגד.

הערה מקדמית לעניין זהות בעלי הדין בשתי התביעות:
ראוי לציין כבר בשלב זה כי לא ברורה טענת טאפש בכתב הגנתם בתביעה שכנגד (סעיף 25) לעניין האישיות המשפטית הרלבנטית לתביעה שכנגד. כך מאחר ולעמדת טאפש בכתב ההגנה בתביעה שכנגד ההסכם נחתם בין החברה חמד טאפש ברזל וחומרי בניין בע"מ ועל כן לכאורה אין יריבות בין טאפש באופן אישי ובין בני הזוג אסעד. הדברים מעוררים קושי בשים לב לכך שהתביעה העיקרית, שהוגשה על ידי טאפש לתשלום יתרת ח וב המגיעה בגין אותו הסכם ממש בעצמו, הוגשה על ידו באופן אישי ולא בשם החברה . ברי כי יש אי קוהרנטיות בטענות טאפש בעניין זה שלא הובהרה גם בסיכומי בא כוחו - אשר בכותרת הסיכומים נדרש רק לשמות הצדדים ללא כל פירוט נוסף - ואף לא נערך תיקון כלשהוא בכתבי הטענות במסגרת ההליך .

יובהר כי היעתרות לטענה בדבר העדר יריבות בתביעה שכנגד ביחס לטאפש בעצמו הייתה משמיטה את הקרקע גם מתחת לתביעה העיקרית. לכאורה בהעדר יריבות בין טאפש כבעל דין פרטי היה מקום לדחות את התביעה העיקרית (494-11-11) על כל המשתמע מכך. ואולם, בשים לב לאופן בו נוסח כתב התביעה בתביעה העיקרית (ר' לדוגמא סעיף 3 לכתב התביעה בו ההתי יחסות הינה לחברה שבבעלות טאפש) וניהול ההליך המסורבל והיקר דנן עד תום, ובשים לב לתוצאה אליה הגעתי לפיה התביעה שכנגד ממילא עולה כל החיובים בתביעה העיקרית הרי שהדברים יוותרו על כנם תוך אפשרות לקיזוז החיובים בין בעלי הדין הרלבנטיים .

אין לי אלא להניח לטובת טאפש בשים לב לצדדים שננקבו בכתב התביעה 494-11-11 ומטעמים של יעילות דיונית כי בעניין זה נפלה טעות בתום לב מצד ב"כ טאפש בניסוח כתב התביעה בתביעה העיקרית שמסיבות שונות הוא לא עמד עליה עובר למתן פסק דין זה, לרבות בשלב הסיכומים בו נזנחה על ידו הטענה לעניין זהות בעלי הדין. אניח כי בעניין זה לא נפל, וגם לאחר פסק דין זה לא ייפול, רבב בתום ליבם של בעלי הדין ובאי כוחם, שמשמעותו השחתת זמן שיפוטי והוצאות נכבדות לשווא.

תיאור ההליכים בשתי התביעות
התביעה העיקרית הייתה בטיפולה של כב' השופטת טנוס ממועד הגשת כתב ההגנה ביום 28.12.11 ועד ליום 27.1.13, מועד בו הועברה לטיפולי עם מינויי לבית המשפט.
התביעה שכנגד הייתה בטיפולו של כב' השופט הבכיר נאסר ממועד הגשת כתב ההגנה ביום 22.11.12 ועד ליום 25.4.13, מועד בו הועברה לטיפולי ואוחדה עם התביעה העיקרית .

ממועד העברת התיקים לטיפולי בשנת 2013 התקיימו 12 דיונים, חלקם קדמי משפט וחלקם דיוני הוכחות לרבות חקירת מומחה.
נוכח המחלוקת שבין הצדדים בשאלת הליקויים הנטענים, עלות תיקונם ושווי העבודות שבוצעו בפועל - מונה המהנדס רפאל גיל כמומחה מטעם בית המשפט בתיק (להלן - המומחה). המומחה ביקר בצימרים נשואי התביעה והגיש חוות דעת מטעמו ביחס לכל מבנה ומבנה בנושאים כפי שהוגדרו בגדר המחלוקת ואשר נמצאים בתחום מומחיותו.

לבקשת טאפש המומחה התייצב לחקירה נגדית על חוות דעתו ביום 5.7.15 שלא היה בה כדי לשנות ממסקנותיו והערכותיו .

משלא עלה בידי הצדדים להגיע להסכמה גם על בסיס חוות דעת המומחה, והגם שאסעד צמצם את תביעתו באופן העולה ברובו בקנה אחד עם האמור בחוות דעת המומחה - הרי שלא היה מנוס מהגשת תצהירים מטעם הצדדים ושמיעת מלוא הראיות בתיק.

מטעם טאפש הגיש תצהיר והעיד: מר חמד טאפש.
כמו כן זומנו להעיד מטעמו באמצעות בית המשפט בעלי מקצוע שעבדו בפרויקט: מר ואיל חלבי - רצף; מר חמוד עפו - חשמלאי; מר קזאמל בסאם - שרברב.
מטעם אסעד העיד: מר סאמי אסעד ב לבד.
בין לבין התחלף ב"כ התובע (טאפש) במהלך שמיעת הראיות בתיק.

לאחר שמיעת הראיות הוגשו סיכומים בכתב והתיק בשל למתן פסק דין.

תמצית טענות הצדדים
אין מחלוקת בין הצדדים כי ביסוד שתי התביעות עומד מסמך שכונה "זיכרון דברים", שאינו חתום ע"י מי מ הצדדים, מיום 20.7.10 (להלן - ההסכם) לעניין ביצוע עבודות גמר על ידי חברת טאפש בצימרים נשואי התביעה. הגם שכל אחד מהצדדים הציג עותק שונה במקצת של ההסכם הרי שנראה כי ההבדלים העיקריים בין שני העותקים הם ביחס לתנאי התשלום ומועדי התשלום.
עוד הוצגו על ידי הצדדים רשימות של תוספות או השלמות שונות בכתב יד כאשר רשימ ת ההשלמות שהוצגה מטעם טאפש הוצגה גם מטעם אסעד. ואולם , הרשימה הנוספת שהוצגה מטעם אסעד (שכללה תוספות נוספות שנרשמו בכתב ידו לרבות מועד התשלום הנטען) הוגשה מטעמו בלבד מבלי שהוצג בעניינה מסמך מקור או עדים התומכים בגיבושה של הסכמה כאמור ולדברים תינתן הנפקות המתאימה.

עוד עולה מכתבי הטענות וההסכמים שהוצגו על ידי כל אחד מהצדדים כי שני הצדדים מסכימים על כך שהתמורה הכוללת שהייתה אמורה להשתלם כנגד ביצוע מלוא העבודות עומדת על 330,000 ₪ (כולל מע"מ).

טענות הצדדים בתביעה העיקרית ( 494-11-11):
לטענת טאפש , אסעד התחייב לשלם את הסך של 330,000 ₪ (כולל מע"מ) באופן הבא:
א. שיק בסך של 130,000 ₪ שזמן פירעונו 6.8.10.
ב. שיק בסך של 120,000 ₪ שזמן פירעונו 6.9.10.
ג. היתרה בסך של 80,000 ₪ הייתה אמורה להשתלם תשולם ב- 12 תשלומים שווים.
טאפש טוען כי על אף המוסכם בין הצדדים והגם שהעבודות בוצעו על ידו , הרי שבפועל אסעד שילם רק את התשלום הראשון בסך 130,000 ₪ וזאת בשני שיקים על סך של 65,000 ₪ כל אחד שזמן פירעונם היה ספטמבר 2010. לטענתו יתרת החוב לא שולמה חרף האורכות שניתנו והתערבותם של גורמים נוספים שגישרו בין הצדדים .
עוד טוען טאפש כי הוא המשיך בביצוע העבודות ובפועל מימן מכיסו את ביצוע הפרויקט עד לחודש 12/2010 בו הודיע אסעד לטאפש על הפסקת העבודות מטעמים כלכליים דוגמת הלוואה שלא נתקבלה וסיבות נוספות .
בשלב בו הופסקו העבודות דרש טאפש את תשלום יתרת הסכום המוסכם אך סורב בנימוק שעליו להשלים עבודות שלא בוצעו ולבצע תיקונים שונים בעבודות שבוצעו .
על רקע זה התקיימה ישיבה בין הצדדים - שגם אודותיה אין מחלוקת של ממש - בה סוכם שטאפש יבצע תיקונים והשלמות במבנים על פי רשימת עבודות ש ערך אסעד (להלן: רשימת ההשלמות). עוד טען טאפש כי באותה ישיבה סוכם על הסדר תשלום חדש ושולם סך נוסף של 50,000 ₪ .

טאפש לטענתו סיים ביום 15.7.11 את ביצוע רשימת ההשלמות ואולם גם בנקודת זמן זו סרב אסעד לשלם לו את יתרת החוב ואף לא איפשר פעולות הגורם שהיה אמור לשמש בורר בין הצדדים ומנע את כניסתו וכניסת אחרים לצימרים .

על רקע מחלוקת זו הוגשה התביעה העיקרית כאשר סכום התביעה מורכב מיתרת החוב שלא שולמה של הסכום הראשוני (לאחר הפחתת הסך ששולם בפועל בסך 180,000 ₪) בסך 150,000 ₪ וכן תוספות שונות שנתבקשו על ידי אסעד ולא שולמו, שכומתו על ידי טאפש , בסך של 76,560 ₪ (כולל מע"מ) .
בסך הכול הו עמדה התביעה העיקרית ביום 1.11.11 על סך 226,560 ₪ (כולל מע"מ).

אסעד בכתב הגנתו בתביעה העיקרית הודה בהתקשרות עם טאפש ואף אישר כי המחיר המוסכם לביצוע העבודות עמד על סך של 330,000 ₪. טענתו של אסעד מתייחסת לתנאי התשלום ומועדי התשלום כאשר לשיטתו שולם לטאפש עד מועד הפסקת עבודתו סך של 236,000 ש"ח. לטענת אסעד זהו הסכום המגיע לטאפש נכון לשלב בו הופסקה עבודתו ו על כן אין הוא חייב לו מאום.

אסעד הכחיש ביצוע תוספות ע"י טאפש וטען כי מרבית העבודות המוגדרות על ידי טאפש בכתב התביעה כהשלמות או תוספות הינן חלק בלתי נפרד מההסכם המקורי ואינן מצדיקות תשלום נפרד. עוד נטען כי חלק מהתוספות בגינן תובע טאפש, כלל לא בוצעו על ידו בפועל .
עוד טען אסעד כי טאפש לא השלים את ביצוע עבודות הבניה במועד המוסכם ו כי העבודות בוצעו באופן לקוי ולא מקצועי וזאת בניגוד למצג שהציג טאפש ולהסכמת הצדדים . נטען כי העבודה שבוצעה אינה עומדת בתקנים הסטנדרטיים בתחום הבניה, נעשה שימוש בחומרים זולים וירודים, העבודה בוצעה על ידי פועלים לא מיומנים וככזו הינה לקויה וטעונה תיקונים שהוערכו על ידי מהנדס מטעם אסעד בסך העולה על חצי מיליון ₪ כאמור בכתב ההגנה (שחוות הדעת לא צורפה לו על אף הרשום בו) .

טענות הצדדים בתביעה שכנגד (18454-07-12) :
אסעד הגיש תביעה זו יחד עם אשתו נגד טאפש והחברה שבבעלותו ועתר לחייב א ת שני הגורמים, ביחד ולחוד, בסך של 500,000 ₪.
אסעד טוען בתביעה שכנגד כי התקשר עם הנתבעים על מנת להשלים את עבודות הגמר בצימרים, הכוללות, בין היתר, עבודות טיח, ריצוף, סורגים ועבודות נגרות שונות על פי ההסכם מ יום 20.7.10 שצורף לכתבי הטענות.
אסעד טוען כי בניגוד למצג שהוצג בהסכם לפיו טאפש בעל כישורים והיכולת לעמוד בהתחייבויותיו להפוך את המבנים הנ"ל למיזם יוקרתי ואיכותי, הרי שבעבודה שבוצעה בפועל נתגלו מחדלים, ליקויים ופגמים רבים.
עוד נטען כי טאפש גרם לעוגמת נפש ולהפסד הכנסות ב עונת התיירות בה היו הצימרים מושבתים עקב אי השלמת כל העבודות או השלמת מקצתן באיחור ניכר.

לכתב התביעה שכנגד צורפה חוות דעת מטעם אסעד שנערכה על ידי המהנדס אליעזר גוכמן ( להלן - גוכמן), שהעריך את עלות התיקונים הנדרשים בסך של 467,605 ₪.
בנוסף לעלות הנ"ל עתר אסעד לחייב את טאפש ברכיבים הכספיים הבאים: עלות חוות הדעת בסך של 5,800 ₪; עבור רכישת שליכט צבעוני וביצועו - 22,400 ₪; בגין ההפסדים שנגרמו עקב העיכוב בהשלמת עבודות הבניה ועוגמת נפש - 100,000 ₪.
לצורכי אגרה הועמד סכום התביעה שכנגד על 500,000 ₪.

אסעד אישר כי הסכום המוסכם בין הצדדים עמד על סך של 330,000 ₪ אך טען כי מתוך סכום זה סך של 230,000 ₪ היה אמור להשתלם עד מסירת המבנים "הגמורים" כהגדרתו והיתר בהמשך על פי היכולת , תוך שהוא מפנה לרישום בכתב יד שנעשה על ידו על גבי אחד המסמכים .

עוד טען כי פעל בהתאם להסכם האמור והעביר ל טאפש סך של 236,000 ₪ או שווה ערך לסכום זה לפי הפירוט הבא:
א. סך של 130,000 ₪ בשני שיקים בסך 65,000 ₪ כל אחד (תשלום שעל ביצועו אין מחלוקת, א.ז.) ;
ב. העברת רכב לרשות טאפש מסוג פולקסווגן בורה בשווי 31,000 ₪;
ג. תשלום סכום של 25,000 ₪ במזומן ;
ד. תשלום סך נוסף של 50,000 ₪ נוספים בשתי המחאות על סך של 30,000 ₪ ו- 20,000 ₪.

בסיכומיו הסכים אסעד לקביעות המומחה ומסקנותיו, פרט לליקויים שאינם בתחום מומחיותו ושלא קיבלו התייחסות בחוות הדעת ( דוגמת עבודת נגרות וריהוט) - לגביהם טען כי יש לפסוק עפ"י חוות הדעת של גוכמן .
בסיכומיו אסעד הפחית את סכום התביעה לסך של 284,814 ₪ בתוספת פיצוי בעבור עוגמת נפש. יוער כי הפיצוי הנתבע בגין עוגמת הנפש לא כומת בנפרד בכתב התביעה שכנגד אלא נכלל יחד עם הפסדים אחרים (שבסופו של ההליך נזנחו) ויחד הם הועמדו על סך של 100,000 ₪.

בכתב הגנתו מפני התביעה שכנגד טאפש חזר על טענותיו כפי שהועלו בתביעה העיקרית, הן לעניין השלמת העבודות והן לעניין אי עמידת אסעד בתנאי התשלום שנקבעו מלבד הסכומים שהודה בקב לתם. עוד כפר ברשימת ההשלמות הנוספת שהוצגה על ידי אסעד לרבות לעניין מועד התשלום הנקוב בה והציג את גרסתו לעניין אופן התשלום לרבות נושא הפקדת השיקים אצל מי שהיה אמור להיות הבורר המוסכם בין שני הצדדים.
נטען כי אסעד הוא שהפר את ההסכם שבין הצדדים, לא איפשר השלמת התיקונים ולא שילם כנדרש. עוד נטען שאת הסכום של 130,000 ₪ שילם אסעד בניגוד להסכם ובאיחור מהקבוע בו. עוד הכחיש טאפש את קבלת התשלומים בסך של 31,000 ₪ בדמות הרכב והסכום בסך של 25,000 ₪ במזומן.
בסיכומיו טאפש חזר על גרסתו ביחס לתשלום יתר ת החוב ולעבודות הנוספות, כאשר הוא מודה בקבלת שני התשלומים בסך של 130,000 ₪ ו- 50,000 ₪ ובסך הכול 180,000 ש"ח .

טאפש לא חלק בסיכומיו על מרבית קביעות מומחה בית המשפט הכוללת בתוכה עלויות תיקון ליקויים ועלויות השלמה למעט התנגדותו בעניין עלויות החלפת הריצוף (שלשיטתו הותקן לבקשת אסעד באופן המתואר) , האינסטלציה (שלטענתו - הותקנה) והחשמל (כשלטענתו חלקו בעניין הושלם וכי יתר הפעולות אמורות היו להתבצע על ידי אסעד).

תמצית ההכרעה
לאחר עיון בכתבי הטענות, בתצהירים, בחוות דעת המומחה ושמיעת העדים מטעם הצדדים והמומחה מטעם בית המשפט - דין התביעה העיקרית להתקבל חלקית בכל הנוגע לסכום יתרת החוב עד לסך של 330,000 ₪ ולהידחות בכל הנוגע לתשלום בגין עבודות נוספות.

דין התביעה שכנגד להתקבל בשיעורים שנקבעו על ידי המומחה בחוות דע תו אותה אני מאמצת במלואה, בצירוף פסיקת סכום חלקי בגין רכיב השליכט הצבעוני ועוגמת נפש.

ההתייחסות לכל אחת מהתביעות תהיה כסדרה.
להלן הנימוקים.

התביעה העיקרית 494-11-11
אין מחלוקת כי בין אסעד והחברה הקבלנית של טאפש נערך הסכם ביולי 2010 , שלא נחתם על ידי מי מהצדדים, לפיו שווי העבודות שנכללו בו במועד עריכתו הועמד על 330,000 ₪, כולל מע"מ. ההבדלים בין הצדדים נגעו לתנאי התשלום ולמועדי התשלום והרקע להפסקת העבודה כאשר לכל אחד מהצדדים נימוקים משלו להפסקת העבודה.
לצורך המחלוקת שבפניי ועל מנת שלא להרחיב את היריעה שלא לצורך, אין בכוונתי להידרש לכל נקודת מחלוקת שהועלתה על ידי הצדדים והדיון יתמקד בנושאים העיקריים שיש להם נפקות לתוצאת ההליך.

לעמדת טאפש סיום עבודתו בפרויקט במועד ובאופן בו הסתיימה מובילה לקביעה כי בשלה העת לשלם את יתרת הסכום שלא שולם בסך 150,000 ₪ בשים לב לתשלומים בסך 180,000 ₪ שהוא הודה בקבלתם.
טאפש הציג הסכם מודפס הכולל פירוט לעבודות הבניה ועלותן, לתנאי ההסכם ולתנאי התשלום והסביר כי בתחילה נערכה טיוטה ולאחר מכן הוא הדפיס את הדברים והעביר אותם לאסעד (סע' 26, בעמ' 45 לפרוט'). עוד אישר כי להסכם זה צורפה את רשימת השלמות הערוכה ע"י אסעד ומהווה חלק בלתי נפרד ממנו ( סע' 4- 6, סע' 20- 21 לתצהיר).

אסעד הציג הסכם דומה הכולל תוספות בכתב יד, ובו הוצגו תנאי תשלום באופן שלא נזכר במסמכים שהוצגו מטעם טאפש ולפיהם:
"עד מסירת מבנים גמורים ישולם 230 אלף ₪ ז"א מסירת מפתחות והמבנים מוכנים לאיכלוס ועבודה. השאר ישולמו בשיקים דחויים ע"פ יכולת ".

בתצהיר שהגיש מטעמו הוסיף אסעד כי הוא שילם לטאפש סך של 236,000 ₪.
עוד טען כי הפקיד בידיו של המהנדס סאמי אסעד, שלפי ההסכם היה אמור לדון במחלוקות המתעוררות בין הצדדים, פנקס המחאות בו נערכו לטענתו 18 המחאות, חתומות, על סך 3 ,000 ₪ כל אחת ובסה"כ 54,000 ₪, אשר היו אמורים להימסר לידיו של טאפש עם סיום והשלמת עבודת הגמר ולאחר שיתוקנו כל הליקויים שהתחייב לתקנם. עוד נטען כי את היתרה בסך 14,000 ₪ היה אמור אסעד לשלם בשלב במאוחר יותר עם קבלת החזרי מס שונים שהיו אמורים להתקבל (סע' 23- 33 לתצהיר).
לטענת אסעד, מאחר שהעבודות לא הושלמו והליקויים לא תוקנו, הוא אינו חייב לשלם לטאפש מעבר לסכום ששולם בסך 236,000 ₪ .
בחקירתו הנגדית אסעד העיד כי אין בידו עותק מקורי של ההסכם או של רשימת ההשלמות שנערכה על ידו לרבות לעניין תנאי התשלום וטען כי השינוי בהסכם לא נעשה על ידו באופן חד צדדי אלא בנוכחות טאפש, אחיו של טאפש, בנו של אסעד ורעייתו (עמ' 67 לפרוט').

מהאמור עולה כי בפועל אין מחלוקת בין הצדדים כי הסכום שהיה אמור להשתלם בגין ביצוע העבודות עמד על 330,000 ₪ כולל מע"מ.
המחלוקת נותרה ביחס לשאלה מה המועד להשלמת ביצוע התשלום והאם בנסיבות העניין ניתן לקבוע כי כבר בשל המועד לחיוב אסעד במלוא הסכום בשים לב לטענות השונות של הצדדים באשר לתנאי התשלום ומועדי התשלום.

אומר מיד כי אין בידי לקבל את טענתו של אסעד ביחס תנאי התשלום שהוספו בכתב ידו להסכם שהציג מטעמו ובעיקר בכל הנוגע לסכום של 230,000 ₪ עד מה שהוגדר על ידו "אכלוס" והיתרה "על פי יכולת".
בהקשר זה יש ליתן משקל מתאים לסוגיית נטלי הראיה והשכנוע. עוד נדרשת הבחנה בין נטל ההוכחה המוטל בדרך כלל על התובע אלא אם הנתבע מעלה טענ ה שהינה במהותה "הודאה והדחה" או בהתקיים כללים דיונים אחרים המורים על העברת נטל זה, לעומת נטל הבאת הראיה או נטל השכנוע אשר מוטל על כל צד ביחס להוכחת טענות המועלות על ידו, אם מצד התביעה ואם מצד ההגנה.

במקרה זה כאמור אסעד אינו כופר בעצם החיוב העקרוני לתשלום סך של 330,000 ₪ אולם טוען כי טרם בשלה העת להשלמת מלוא החיוב האמור וטענה זו ניתן להגדירה כמעין "הודאה והדחה". ניתן להגיע לאותה תוצאה דיונית גם אם תיבחן עמידת אסעד בנטל השכנוע לעניין טענה זו שעניינה הוכחת תנאי התשלום שסוכמו בין הצדדים בשים לב לכך שעל הסכום עצמו לא הייתה מחלוקת ולנתון כי מדובר בטענה המקדמת את עניינו שלו להבדיל מאשר את עניינו של הצד שכנגד. כך מאחר ו:
" כל בעל דין, הטוען טענה מהותית לגרסתו במשפט, הוא הנושא בנטל השכנוע להוכחת אותה טענה. משמע: דיני הראיות הולכים אחר המשפט המהותי".
(ר' רע"א 1436/90 גיורא ארד חברה לניהול בע"מ נ' מנהל מס ערך מוסף, פ"ד מו 105 ,101 (5), וכן ע"א 4612/95 איתמר מתתיהו ואח' נ' שטיל יהודית ו- 4 אח', פ"ד נא(4), 769, בעמ' 782-783).

עוד נקבע בשורה של הלכות כי :
"בעל-דין במשפט אזרחי, הטוען טענה חשובה לעמדתו המשפטית, נושא בנטל השכנוע להוכחת העובדות הנחוצות לביסוס טענתו"
(לדוגמא ע"א 2032/06 אמנון האגי נ' עזבון המנוח סלמאן יוסף זיאן, פסקה 41 (פורסם בנבו 1.2.09).

כאמור לא מצאתי כי עלה בידי אסעד - שעליו מוטל הנטל בנקודה זו לעמוד בנטל השכנוע לעניין מועדי התשלום באופן שנוסח על ידו בכתב יד על גבי רשימת ההשלמות הן בהיבט הדיוני והן בהיבט המהותי.
טענת אסעד במישור זה נתמכה רק בעדותו שלו עצמו ולא זכתה לתימוכין משום גורם אחר לרבות עדים המצויים בשליטתו דוגמת רעייתו ובנו שהיו נוכחים בעת התוספת האמורה לטענתו. היה מצופה כי יעלה בידם להביאם למתן עדות בהקשר זה ולא הונח כל הסבר להימנעות זו. הימנעות זו לא רק שהיא מכרסמת בעצם יכולתו של אסעד לעמוד בנטל השכנוע ביחס לטענה זו אלא היא אף מקימה כנגדו את החזקה הדיונית בשל אי העדת עד רלבנטי - חזקה לפיה העד מוחזק כמי שלא היה בעדותו כדי לסייע לעניינו של אותו בעל דין אלא להפך.

הימנעותו של אסעד מהבאת ראיה המצויה בשליטתו, ללא הסבר המניח את הדעת, מקימה למעשה לחובתו חזקה שבעובדה, לפיה דין ההימנעות כדין הודאה בכך שאילו הובאה אותה ראיה, הייתה פועלת לחובתו. לעניין זה יפים הדברים שנקבעו על ידי השופט ס' ג'ובראן בע"א 9656/05 שוורץ נ' רמנוף חברה לסחר וציוד בניה בע"מ , בפסק' 26 (27.7.2008):
"לעיתים, הדרך שבה מנהל בעל דין את עניינו בבית המשפט הינה בעלת משמעות ראייתית, באופן דומה לראיה נסיבתית, וניתן להעניק משמעות ראייתית לאי הגשת ראיה. התנהגות כגון דא, בהעדר הסבר אמין וסביר - פועלת לחובתו של הנוקט בה, שכן היא מקימה למעשה חזקה שבעובדה, הנעוצה בהיגיון ובניסיון חיים, לפיה דין ההימנעות כדין הודאה בכך שלו הובאה אותה ראיה, היא הייתה פועלת לחובת הנמנע ותומכת בגרסת היריב. בדרך זו ניתן למעשה משקל ראייתי לראיה שלא הובאה".
גם עדותו של אסעד בעצמו לא היה בה כדי לבסס את העמידה בנטל השכנוע במיוחד בשים לב לזהירות היתרה שעל בית המשפט לנקוט בבואו לבחון עדות יחידה של בעל דין.
הדברים נגזרים הן מאופי הטענה וניסוחה, עמידתו של אסעד בחקירה הנגדית ביחס להבדלים שבין הרשימות השונות וכן לאחר בחינת הטענה עצמה, לתוכנה. כך מאחר וכלל לא הוברר לרבות על ידי אסעד מה פשר המונח "לאכלוס" ואף לא ברור מהו המנגנון לתשלום יתרת הסכום, מנגנון שהוגדר לכאורה על פי "יכולת". לא הובאה כל עדות פרט לעדותו של אסעד ביחס לאופי ההסכמה ולתוכן שהצדדים לכאורה היו אמורים לצקת לתוכה וממילא לא ברור כיצד יוגדר או יתוחם פירעון עתידי "על פי יכולת".
אזכיר כי טאפש עמו הכחיש קיומה של הסכמה כאמור, בכתב ובכלל, ובהעדר עדות של גורמים אחרים ובשים לב לנטל השכנוע - מאחר ואסעד כבר הודה בעצם קיומו של חיוב בסך האמור - הרי שלא ניתן לקבל את הטענה.
במישור הדיוני אוסיף כי מסמך המקור לא הוצג ולא ניתן היה ללמוד מההעתק דבר לגבי נסיבות עריכתו מאחר והוא לא היה חתום על ידי טאפש, לא נשא תאריך רלבנטי לרישום וכיו"ב.

עוד אציין כי נוכח עמדתו של אסעד כי היה אמור לשלם לטאפש רק 230,000 ₪ נכון לשלב בו הופסקה העבודה הרי שלא הונח הסבר מדוע הוא שילם, לשיטתו, סך גבוה יותר נכון לאותו שלב. אזכיר כי אסעד טוען כי שילם לטאפש 236,000 ₪ מבלי שהונח הסבר מדוע הסכים לשלם לכאורה 6,000 ₪ נוספים מעבר לסכום המקסימאלי שהגיע לטאפש באותו מועד לשיטתו שלו.

לאור האמור לעיל, בהעדר מחלוקת באשר לסכום המוסכם ומשלא הוכחה טענתו של אסעד ב דבר תנאי התשלום האמורים לעיל לפיהם התשלום יש ולם על פי "יכולת" יהא משמעו של מונח זה אשר יהא, אקבע בשלב ראשון כי היה על אסעד לשלם לטאפש סך של 330,000 ש"ח בפועל עם סיום עבודתו באתר ביום 15.7.11 (וזאת במנותק בשלב זה משאלת הקיזוז/התביעה שכנגד).

עוד יצוין כי מהראיות שהוצגו על ידי אסעד עולה כי הוא עצמו הכפיף את ביצוע מלוא תשלום יתרת התמורה עד לסך של 330,000 ₪ בביצוע ההשלמות והתיקונים הנדרשים במבנים. בהנחה שנתון זה מוצא עכשיו את ביטוי בפסיקה הנוגעת לתביעה שכנגד הרי שגם לשיטת אסעד בעצמו לא צריכה להיות מניעה מחיובו במלוא התשלום בתביעה העיקרית עד לסך המוסכם. שאחרת, לדוגמא, מכוח מה יחויב טאפש בתשלום עבור כל חיבור האינסטלציה במסגרת התביעה שכנגד ככל שלטענת אסעד חיבור זה לא בוצע והוא אינו אמור לשלם בעבורו? הדברים אינם יכולים לדור בכפיפה אחת.

למעלה מן הנדרש אציין כי הגם שבנסיבות התיק לא נדרשתי לכל פרט ופרט במחלוקת באשר לקשיים הכספיים שליוו את מהלך ההתקשרות שבין הצדדים הרי שגם ראיותיו של אסעד בעצמו תומכות בכך כי היו קשיים מצדו במימון הפרויקט באופן שוטף ולא מן הנמנע כי על רקע זה אכן הסתיימה/הופסקת עבודת טאפש. כאמור הדבר הינו בבחינת למעלה מן הנדרש בשים לב לכך שאסעד עצמו אינו מכחיש את הסכום שסוכם אלא את מועד תשלומו בלבד.

בשלב השני של הדיון בתביעה העיקרית יש לקבוע מהם הסכומים ששולמו בפועל מתוך הסך הנ"ל על ידי אסעד, שלכאורה הודה כבר בת שלום של 236,000 ₪.

ראשית, נסלק מהדרך סכומים ששולמו שאינם שנויים במחלוקת:
בחקירתו הנגדית טאפש הודה כי קיבל מאסעד את הסכום של 130,000 ₪ ועוד 50,000 ₪ ובסך הכול: 180,000 ₪ (סע' 3- 6, בעמ' 49 לפרוט'). מדובר בסכום שאינו שנוי עוד במחלוקת ולטעמי גם כתב התביעה שהוגש בתיק משקף זאת ולא ברור מדוע היה צורך להכביר ראיות בסוגיה זו .

ועתה, לסכומים השנויים במחלוקת:
תשלום במזומן בסך 25,000 ₪ -
לעניין התשלום במזומן בסך של 25,000 ₪ הרי שנוכח הכחשת טאפש (סע' 17- 25, בעמ' 50 לפרוט') ובהעדר כל קבלה, אישור או אסמכתא אחרת מצד אסעד אין בידי לקבל טענתו לעניין ביצוע תשלום זה והיא נדחית. אזכיר כי בנסיבות העניין ובשים לב לאופי העלאת הטענה הרי שיש להגדירה כטענה מסוג "הודאה והדחה", שהנטל להראות את ביצוע התשלום הנטען מוטל בהקשר זה על אסעד והוא לא עמד בו.
לתמיכת טענתו בעניין זה אסעד הציג חשבונית מס (ת/5 שצורפה לתצהירו) ואולם אין בה כשלעצמה כדי להוכיח תשלום בפועל ועל כן התשלום האמור לא הוכח.
לעניין העברת הרכב בשווי נטען של 31,000 ₪ -
אסעד טען כי העביר רכב שבבעלותו מסוג "פולקסווגן בורה" בשווי 31,000 ₪ על חשבון יתרת החוב לטאפש לצד שלישי: מר נג'יב אבו שדיד (להלן - נג'יב) שאינו צד להליך שבפניי.
במסגרת הדיון הוברר כי נג'יב הינו קבלן משנה של טאפש , קבלן שלד, אשר זה האחרון היה חייב לו כספים. נטען כי ההעברה של הרכב לנגי'ב על חשבון החיוב של אסעד בוצעה לבקשת טאפש.
טאפש אישר כי הרכב הועבר לנג'יב על חשבון חוב ואף אישר את קשרי עבודתו עם נג'יב אולם טען כי הרכב אינו קשור לחוב נשוא ההליך אלא לחוב בגין עבודות אחרות שבוצעו עבור בנו של אסעד, לואי .
לטענת טאפש, נג'יב ביצע עבודות כקבלן משנה אצל לואי, בנו של אסעד , והרכב ניתן לנג'יב בתמורה לאותן עבודות :
" ש. נג'יב אבו שדיד, מה הקשר ביניכם?
ת. הוא ביצע עבודות מזדמנות. הוא קבלן שלד וכשיש לי עבודה אני מזמין אותו. זה אחד מהקבלנים שאני עובד איתם.
ש. יש התחשבנות ביניכם?
ת. כן.
ש. יש לך כרטסת?
ת. הייתה כרטסת. עכשיו לא יודע. לא ישבתי על החשבון שלו.
ש. זה לא שייך אליך?
ת. הוא עבד אצל לואי בעסקה נפרדת. את הרכב המדובר מסרתי לנג'יב עבור העבודה שלו אצל לואי וקוזז משם.
ש. אני אומר לך שהרכב נמסר עבור העבודות שהוא ביצע אצל סאמי ולפי בקשתך.
ת. הרכב נמסר כשסיימנו את העבודה בצימר אצל סאמי. סאמי רצה לעזור לבן שלו אז מסר את האוטו לנג'יב ואני קיזזתי מהעבודה אצל לואי. לא קשור לעבודה עם סאמי " (ש' 7- 28, בעמ' 49 לפרוט').

בנסיבות אלה נראה כי נטל ההוכחה במקרה זה עובר מצד אל צד ביחס לרכיב בסך 31,000 ש"ח המגולם ברכב האמור: כך מאחר והעלאת הטענה על ידי אסעד תחילה מהווה מעין "הודאה והדחה" של אסעד בחיוב שמגלם 31,000 ₪ מתוך הסך של 236,000 ₪. בתשובותיו בחקירתו הנגדית ביסס טאפש את טענת אסעד כי הרכב הועבר לידי אחד מקבלני המשנה שלו שעבדו עבורו על חשבון חוב אך טען כי החוב נגע לביצוע עבודות אחרות שבוצעו עבור בנו של אסעד, מעין "הודאה והדחה" נגדית.
לטעמי, הנטל להוכחת אופי החיוב או תוכן החיוב שאותו הייתה אמורה להסדיר העברת הרכב שב ועבר אל טאפש הן משום שניתן לראות בהסבריו/טענתו משום טענת "הודאה והדחה" לעניין קבלת הרכב על חשבון חוב והן משום שמדובר בטענה המקדמת את עניינו - שלו .

משזהו הגורם שעליו מוטל נטל ההוכחה ביחס לרכיב זה ונוכח הראיות שהוצגו הרי שטענת טאפש לפיה הרכב הועבר לנג'יב בגין עבודות אחרות ולא על חשבון התמורה בגין העבודות נשוא המחלוקת - לא הוכחה.
עדותו של טאפש נותרה בעניין זה כעדות יחידה של בעל דין, שלא נתמכה בכל ראיה אחרת.
טאפש כאמור אישר את העברת הרכב על חשבון חוב לקבלן משנה אך טען כי מדובר בעבודות אחרות שבוצעו דווקא עבור בנו של אסעד מבלי שהוא מציג כל ראיה לעניין זה לרבות כרטסת הנהלת חשבונות .
ראוי להדגיש כי טאפש ויתר גם על חקירתו של העד נג'יב - על אף שהוזמן על ידו והתייצב לחקירה בדיון ההוכחות (ש ' 27-32, בעמ' 58) מבלי להציג הסבר מניח את הדעת לכך ועל המשמעות הראייתית הנובעת מזה לחובתו:
"...כלל הנקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל-דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, הייתה פועלת נגדו... ככל שהראיה יותר משמעותית, כן רשאי בית המשפט להסיק מאי-הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר נגד מי שנמנע מהצגתה" [ראו: ע"א 548/78 שרון נ' לוי, פ"ד לה(1) 736, 760); ע"א 2275/90 לימה חברה ישראלית לתעשיות כימיות בע"מ נ' רוזנברג, פ"ד מז(2) 605, 615)].

לסיכום עד כה ביחס לסך של 330,000 ₪ ויתרת החוב שנותרה ממנו :
אין מחלוקת בין הצדדים כי הסכום המוסכם לתשלום היה 330,000 ₪ כאשר לשיטת אסעד 236,000 ₪ כבר שולמו בפועל. מתוך סכום זה הודה טאפש בקבלת 180,000 ₪.
עוד מצאתי לקבל את טענתו של אסעד ביחס להעברת רכב בשווי 31,000 ₪ על חשבון היתרה ודחיתי את טענתו ביחס לתשלום במזומן בסך 25,000 ₪ .
מהמקובץ עולה כי מתוך הסך המוסכם של 330,000 ₪ אסעד שילם לטאפש סך של 211,000 ₪ ונותר חייב לו 119,000 ₪ נכון ליום 15.7.11.

עבודות נוספות שנכללו בתביעה העיקרית
בכתב התביעה (סע' 30) ובתצהירו (סע' 30 - 29) פירט טאפש תוספות לעבודות על סך 76,560 ₪ שלטענתו היה זכאי לקבל תשלום נפרד עבורן בסכומים שפורטו בכתב התביעה, אולם אלה לא שולמו לו.
טאפש הפנה לרשימת ההשלמות וציין כי חלק מהעבודות הנוספות נרשמו בכתב ידו של אסעד, דבר התומך לשיטתו בטענותיו כי אותן עבודות בוצעו על ידו בהתאם לבקשתו והזמנתו של אסעד.

אסעד מצדו הכחיש כי ביקש מטאפש ביצוען של עבודות נוספות והדגיש כי אין בהסכם נשוא ההליך כל זכר לתוספות הנטענות וכי מדובר ברשימה של עבודות או השלמות עבודה שהייתה חלק אינטגרלי מההסכמה המקורית ואשר עלותן הייתה כלולה במסגרת ההסכמה המקורית ב ה טאפש לא עמד ועל רקע זה הופסקה עבודתו.
עוד טען אסעד כי לא רק שמדובר בעבודות שאמורות להיות כלולות במחיר המקורי אלא שטאפש אף תובע בעבור פריטים שלא בוצעו כלל או שבוצעו באופן לקוי או חלקי.

לאחר בחינת כתבי הטענות, התצהירים ושמיעת העדויות מטעם הצדדים בנושא העבודות הנוספות, אקבע כי טאפש לא הוכיח את עצם ביצוען של העבודות הנוספות המפורטות בכתב התביעה, לא הוכיח את עלותן וממילא לא הוכיח כל הסכמה נפרדת ביחס אליהן בגינן מגיעה לו תמורה נוספת מעבר לסכום של 330,000 ₪ ודין התביעה בגין עבודות נוספות להידחות מחמת אי עמידה הנטל ההוכחה ואסביר .

טאפש לא הגיש חוות דעת מטעמו המפרטת אילו עבודות בוצעו שהן בבחינת תוספות ושינויים, לרבות את עלותן ואף לא הציג אסמכתאות כלשהן, קבלות ו/או רישומים בזמן אמת, שיש בהן כדי להעיד על התוספות ושווין של התוספות .
הראיה היחידה שהוצגה על ידי טאפש בהקשר זה היא חשבונית מס' 100615 על סך 30,000 ₪ בה נרשם כי היא על חשבון עבודות נוספות. אין בחשבונית כל פירוט למהות וסוג העבודות ואין בה די כדי להוכיח את ביצוען.
על אף שסכום העבודות הנוספות מרכיב כשליש מסכום התביעה הרי שבמסגרת הבאת ראיותיו וחקירתו בבית המשפט לא הציג טאפש שום ראיה המבססת את הסכומים הנתבעים על ידו בגין עבודות נוספות או אף סכום המתקרב לכך ואף לא הציג שום הסבר מניח את הדעת למחדל זה.

בחקירתו הנגדית נשאל על אותם פריטים המגלמים את העבודות הנוספות להן הוא טוען ולא הצליח להציג אסמכתא לשום רכיב. לדוגמא: לעניין חומרי בנייה להשלמת עבודות השלד (סעיף 30 (א) לכתב התביעה השיב כי :

" ת. סגרתי חלונות...היו מעקות שלא נעשו ועשינו. היתה חגורה למעקה על הגג שעשינו. בניית מרפסת מול חדר אוכל.
ש. באיזה עלות? כתבת 1,500 ₪.
ת. זה חומרים. זה חומרי בניה כמו בלוקים ועוד.
ש. הוצאת רישום שהעלית בלוקים לשם ?
ת. בטח.
ש. איפה זה?
ת. לא יודע אם זה כאן".
(סע' 6- 15, בעמ' 52 לפרוט').

באשר לפינוי פסולת שלד הבניין (סעיף 30(ב) לכתב התביעה) ציין מבלי להביא אסמכתא לכך ש :
"ת. אני הבאתי מחפרון ומשאית ופיניתי.
ש. אתה בעצמך?
ת. לי אין משאית. הבאתי אנשים ושילמתי להם.
ש. יש לך קבלה עבור פינוי הפסולת 3,500 ₪?
ת. ...הבאנו מחפרון, העמסנו את הלכלוך וזרקנו וזה היה בתיאום איתו וסיכמנו על 3,500 ₪ לפני מע"מ".
(סע' 16- 28, בעמ' 52 לפרוט').

באשר לשדרוג מערכת המים (סעיף 30 (ג) לכתב התביעה נאמר :
"ת. האינסטלטור עובד עם מערכת גרמנית מהטובות בעולם ...הנתבע התרשם ואישר לעבוד. זה עולה 6,000 ₪ והוא בירך על המוצר ואישר אותו אבל לא שילם.
ש. כמה שילמת עבור העבודה שלו?
ת. לא זוכר.
ש. הוא הוציא לך חשבוניות?
ת. יש התחשבנות ביני ובינו גם באתרים אחרים. אני לא יודע כמה שילמתי לו בדיוק עבור העבודה הזו " (סע' 29- 31 בעמ' 52 לפרוט'; סע' 1- 17, בעמ' 53 לפרוט').

וכך הלאה.
זה המקום המתאים לציין התרשמותי מעדות מנהל התובעת (טאפש) והעדים שהובאו מטעמו.

לעניין מנהל התובעת בתביעה העיקרית והנתבע בתביעה שכנגד מר חמד טאפש בעצמו -
לצערי עליי לציין כי לאחר שמיעת עדותו בפניי התרשמתי כי לא ניתן לתת בעד זה אמון.
מדובר בעד מתוחכם מאוד ששקל את תשובותיו בקפידה רבה. תשובותיו היו עמומות ומתחמקות וניתנו באופן מפותל כך שלא ניתן היה להבין את הסבריו מחד או שהסבריו איפשרו לו לתקן את תשובותיו בהמשך חקירתו ועל פי התפתחותה מאידך . עוד ניכר היה כי העד מסתבך בעצמו בתשובותיו המפותלות וכי במהלך חלק מהתשובות כבר הוא עצמו לא הצליח לעקוב אחר הלך המחשבה שלו עצמו וממילא לא הצליח לענות לנושאים העומדים בליבת המחלוקת באופן ברור וחד משמעי באופן שגרע משמעותית ממהימנות עדותו.

עדותו נעדרה את הספונטניות והבהירות המצופה מעד וניכר היה כי העד מנסה להסיט את תשומת הלב לנושאים או לנקודות ספציפיות הנוחות לעמדתו ולהתחמק מהתמודדות עם ליבת המחלוקת.
כאמור, עדותו לא הותירה רושם מהימ ן ולא מצאתי כי ניתן לבסס על פי קביעות עובדתיות כלשהן ככל שהן אינן מגובות במסמכים או בעדויות מהימנות אחרות או מוסכמות על הצד שכנגד .

לעניין עדויות יתר העדים מטעמו אשר הובאו לעניין העבודות הנוספות:

עדותו של מר ואיל חלבי - הרצף מטעם טאפש:
גם עדות זו לא עשתה רושם אמין. תשובותיו של העד לא התקבלו על דעתי ולא עשו רושם מהימן והיה ברור משמעית עדותו כי מדובר בעד "מטעם" התובע . יתרה מכך: אפשר שעדותו של העד לא רק שלא חיזקה את עניינו של טאפש אלא ההפך הוא הנכון מאחר והעד/הרצף א ישר כי הוא אינו פועל על פי התקן הישראלי אלא על פי מה שהוגדר על ידו כ"דרישות הלקוח" ובלשונו: "מבחינתי התקן מתבטל ברגע שבעל הבית מבקש ממני אחרת".

לאחר שמיעת עדותו לרבות בחקירתו הנגדית מצאתי שהיא אינה עולה בקנה אחד עם השכל הישר ובוודאי שאין לראות בה עדות שבמומחיות לרבות בשים לב למעמד העד ולרמתה המקצועית של העבודה שנעשתה על ידו וחוות דעת המומחה בעניין זה מדברת בעד עצמה.
ממילא הוברר כי ההתחשבנות נעשתה בינו ובין טאפש ולא בינו ובין אסעד וכי לו עצמו לא ידוע על ההתקשרות הכספית שבין שני הצדדים כך שבפועל לא היה בעדותו כדי לתרום דבר וחצי דבר לבירור המחלוקת בתיק בכל הנוגע לעלות העבודות הנוספות .

עוד עלה בחקירתו כי לא הייתה כל מניעה מצדו ליתן תצהיר בעניינו של התובע ועצם אי הגשת התצהיר מטעמו מראש אפשר ואומרת "דרשני". בפועל כאמור לא מצאתי כי היה בעדותו כדי לסייע לעניינו של טאפש אלא להיפך.

הדברים יפים גם לעניין עדותו של מר חמוד עפו - חשמלאי מטעם טאפש.
העד הסביר כי לו עצמו לא הייתה כל בעיה עם אסעד והוא היה נכון להשלים את העבודה ואולם בגלל הסכסוך בן הצדדים העבודה הופסקה. בפועל לגבי הסכומים שסוכמו וכו' לא היה בעדותו של העד כדי לתרום דבר לעניינו של טאפש. גם ביחס לעד זה לא הוברר מדוע לא ניתן היה לקבל ממנו תצהיר והתנהלותו הדיונית של טאפש בעניין זה לא הניחה את דעתי.

לעניין עדותו של מר קזאמל בסאם - שרברב מטעם התובע:
עד זה הותיר רושם חיובי בסך הכול וענה על שנשאל בצורה ברורה ופשוטה ואולם גם בעדותו לא היה כדי לסייע לעניינו של טאפש מאחר והוא הסביר כי ההפרשים הכספיים השדרוג במערכות המים נעשה עם טאפש בלבד. העד אישר כי סיכמו בהתחלה על מערכת מסוימת ואחר כך שידרגו למערכת גרמנית יותר יקרה בהסכמתו של אסעד ואולם ההתחשבנות שלו נעשתה אך ורק מול טאפש כך שבפועל לא היה בעדותו כדי לתרום לבירור ההיבטים הכספיים של עבודתו.
לעניין חיבור הצימרים למים - לא מצאתי כי יש להעדיף את עדותו על פני האמור בחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט אשר מצא כי הצימרים כלל אינם מחוברים לתשתית המים והביוב. העד הסביר כי ביצע עבודות גם בביתו של בנו של אסעד בסמוך לנישואיו וייתכן כי זה המקור להבדלים בין הגרסאות או לבלבול מסוים .

לסיכום גרסת התובע ועדיו לעניין העבודות הנוספות יצוין כי העדים מטעם טאפש לא ידעו לומר דבר לגבי אופי הסיכומים הכספיים בין הצדדים ובין עצמם לעניין מה שכונה על ידי טאפש "העבודות הנוספות" ולא היה בעדויות כדי לתמוך בגרסת טאפש בעצמו.
טאפש בעצמו לא הציג כל ראיות לתמיכת העלויות הנטענות על ידו בהקשר זה וזאת אף מבלי שאני נדרשת לשאלה האם העבודות האמורות אכן נכללו בהסכם המקורי, אם לאו.

בין כך ובין כך לא עלה בידי טאפש להוכיח כל חיוב נוסף מעבר לסכום הכולל של 330,000 ₪ כולל מע"מ (ממנו יש לנכות את הסך ששולם בפועל וזאת עוד בטרם אדרש לטענת הקיזוז/התביעה שכנגד) ועל כן עצם הגדרת העבודות כ"נוספות" אינה מעלה ואינה מורידה ואני דוחה את התביעה ברכיב זה.

להשלמת התמונה בהקשר של העבודות הנוספות אתייחס בקצרה גם לעדותו של אסעד -
לאחר שמיעת עדותו של העד אציין כי באופן כללי התרשמתי ביחס למרבית הנושאים שניתן היה ליתן בה אמון. אסעד אישר בהגינותו שבינו לבין טאפש היו הסכמים ג'נטלמנים שלא קיבלו ביטוי בהסכם נשוא ההליך (עמ' 70 לפרוט'). אישר לדוגמא בחקירתו שיש נקודות חשמל מעבר ל- 150 נקודות שסוכמו תחילה בין הצדדים , וכי הוא הסכים לשלם עבור כל נקודת חשמל נוספת ואף שילם כבר 3,000 ₪ לחשמלאי על החשבון (עמ' 67 לפרוט' ו עמ' 70 לפרוט').
הדברים אושרו ע"י החשמלאי במהלך חקירתו (עמ' 60 לפרוט') - נתון שהגביר את מהימנות שתי העדויות.

יחד עם זאת, אסעד נותר איתן בגרסתו גם במסגרת חקירתו הנגדית כי לא בוצעו עבודות נוספות מעבר למה שהוסכם בין הצדדים (עמ' 68 לפרוט' ועמ' 70 לפרוט'). עוד עמד על כך שלא היו עבודות אינסטלציה נוספות וכי בסופו של יום ל א נתן את אישור לשדרוג מערכת המים (עמ' 69 לפרוט') ועדותו לא נסתרה ולא הופרכה.

אמנם, אני ערה לכך שהיו מספר נושאים בהם העד התקשה להסביר את הפערים בין התוספות המופיעות בין ההסכם (או הטיוטה וההשלמות שכל צד טוען להן) ובין מסמכים שונים שנערכו על ידו כתב יד והדברים צפו ועלו בסוגיית מועדי התשלום. נושאים אלה השפיעו על מידת המהימנות של עדות אסעד באופן כללי ומשכך, ביחס לשתי העדויות העיקריות של בעלי הדין מצאתי כי האמון שניתן לתת בהן הינו מופחת ונדרשות אסמכתאות או עדויות נוספות לתמיכתן.

ואולם, לעניין העבודות הנוספות בשים לב למסקנה אליה הגעתי לפיה טאפש לא הצליח להוכיח את עצם ביצוען של אותן עבודות וממילא את עלותן הרי שאין לדברים נפקות של ממש ודין הרכיב שענינו עבודות נוספות בתביעה העיקרית להידחות.

לסיכום תת פרק זה: מסקנת הדברים היא כי התביעה העיקרית מתקבלת באופן חלקי ביחס לסך של 119,000 ₪ נכון ליום 15.7.11.

הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד ייפסקו בחלק האופרטיבי של פסק הדין.

התביעה שכנגד (18454-07-12)
התביעה שכנגד נשענת על מספר אדנים :
א. ליקויים בחמשת המבנים נשואי התביעה ועלות תיקונם - עלות שצומצמה בסיכומי אסעד לעלויות שנקבעו בו בחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט ו למספר רכיבים נוספים מחוות הדעת של גוכמן;
ב. עלות חוות הדעת של גוכמן - 5,800 ₪;
ג. עלות רכישת וביצוע שליכט צבעוני (שהייתה מוטלת במקור על טאפש על פי הטענה ולא בוצעה על ידו) - 22,400 ש"ח;
שלושת הרכיבים האמורים מסתכמים בכ - 284,000 ₪ בתוספת פיצוי בגין עוגמת נפש על פי שיקול דעת בית המשפט.

בשים לב לכך שבסיכומיו זנח אסעד את טענותיו ליתר הליקויים כפי שפורטו על ידי גוכמן או לשיעורם בחוות הדעת של גוכמן וכן להפסדים עקיפים שונים הרי שאין בכוונתי לדון ברכיבים אלה על מנת שלא להרחיב את היריעה - שהתארכה ממילא - שלא לצורך.

הליקויים בחמשת המבנים ועלות תיקונם
בשים לב להיקף הכספי הנטען של הליקויים ועלות תיקונם ובהתאם להסכמת הצדדים מונה המהנדס רפאל גיל כמומחה מטעם בית המשפט בתיק.

מומחה בית המשפט הינו זרועו הארוכה של בית המשפט ורק לעיתים נדירות יסטה בית המשפט מהערכות המומחה מטעמו ומקרה זה אינו בא בגדרם. מצאתי כי המומחה ערך בדיקה יסודית, מקיפה, בחן לעומק את טענות הצדדים ואת המסמכים שהוגשו לו על ידם, קיים ביקור במקום וערך חוות דעת מלומדת ומקיפה לכל אחד מחמשת הבניינים הקיימים בנפרד.
המומחה בחן באופן רציני ויסודי את כל הטענות בדבר הליקויים תוך התייחסות לחוות דעתו של גוכמן. בין היתר, המומחה פירט את הליקויים בשלד ובבנייה, ליקויי רטיבות, מסגרות, עבודות אינסטלציה סניטארית וניקוז, חיפוי קרמיקה, מתקני חשמל ותקשורת, עבודות טיח וצבע, עבודות ריצוף, אלומיניום, עבודות אבן ועבודות פיתוח. המומחה פירט גם רכיבים שיש לגביהם מחלוקת משפטית /עובדתית לגביהם אותם הותיר להכרעתי תוך שהוא מעריך עלותם בלבד.
חוות הדעת מפורטות ומנומקות, לא מצאתי כי נפל כל פגם באיזה מבין קביעותיו של המומחה, ולאחר שמיעת הסבריו בחקירה הנגדית אני מאמצת את חוות הדעת על כל קביעותיהן ונותנת בממצאיו ומסקנותיו של המומחה אמון מלא.
להלן פירוט העלויות בגין הנזקים בכל אחד מהמבנים , שאושרו במסגרת חוות דעת המומחה ובפסק דין זה:

המבנה
עלות ביצוע התיקונים
במבנה
פירוט הליקויים המאושרים על ידי המסתמכים לסך האמור
מבנה מס' 1
32,150 ₪
סדק בקיר מערבי ( 200 ₪); אפי מים (1,050 ₪); צביעת קנט דלת (200 ₪); מסגרות (1,350 ₪); אינסטלציה (6,000 ₪); קרמיקה (350 ₪); חשמל ותקשורת (2,150 ₪) ; מזגנים (3,350 ₪); טיח וצבע (600); ריצוף (14,850 ₪); אלומיניום (900 ₪); אבן נסורה (1,150 ₪).
מבנה מס' 2
32,100 ₪
כיוון דלת (150 ₪); מסגרות (1,150 ₪); אינסטלציה (6,000 ₪); קרמיקה ( 800 ₪) ; חשמל ותקשורת (2 ,450 ₪); מזגנים (3,350 ₪); טיח וצבע ( 1,050 ₪ ); ריצוף (15,150 ₪); אלומיניום (900 ₪); אבן נסורה (1 ,100 ₪).
מבנה מס' 3
18,600 ₪
אפי מים (850 ₪); דלתות (400 ₪); מסגרות (650 ₪); אינסטלציה (6,000 ₪); קרמיקה (1,200 ₪); חשמל ותקשורת (2, 000 ₪); מזגנים (3,350 ₪); טיח וצבע ( 700); ריצוף (300 ₪); אלומיניום ( 1,100 ₪); אבן נסורה ( 750 ₪) ; פיתוח ושונות (1,300 ₪).
מבנה מס' 4
18,250 ₪
אפי מים (850 ₪); כיוון דלת ( 850 ₪); מסגרות (750 ₪); אינסטלציה (6,000 ₪); קרמיקה ( 1,200 ₪); חשמל ותקשורת (2,1 00 ₪); מזגנים (3,350 ₪); טיח וצבע (450 ₪ ); ריצוף (300 ₪); אלומיניום ( 1,050 ₪); אבן נסורה ( 900 ₪); פיתוח ושונות (450 ₪).
מבנה מס' 5
42,400 ₪ ( שאינו הסכום המופיע בסיכום חוות הדעת, א.ז.)
מסגרות (600 ₪); אינסטלציה ( 3,900 ₪); חשמל ותקשורת (7,700 ₪) ; מזגנים (3,350 ₪); ריצוף ( 23,850 ₪); אלומיניום ( 1,000 ₪); אבן נסורה (2,000 ₪).
סה"כ (ללא מע"מ)
143,500 ₪* ( הסכום נגזר מסיכום טבלה זו, א.ז.)

*בחוות הדעת נקבע כי במידה ואסעד יבצע את התיקונים באמצעות קבלנים מזדמנים, תעלה העלות ב 30% מעלות האומדן.

כאמור, בצד קביעותיו של המומחה, פירוט הנזקים ומהותם והערכת עלויות תיקונם, נותרו נושאים שבמחלוקת בין הצדדים וסעיפי ליקוי להכרעת בית משפט. הנושאים העיקריים שהועלו על ידי ב"כ הצדדים בכתבי הטענות יפורטו להלן ואילו ביחס לנושאים האחרים ולעבודות הקטנות יחסית מופנים הצדדים לפירוט המופיע בחוות דעת המומחה אותן כאמור מצאתי לאמץ באופן מלא .

1) עבודות איטום:
בחוות דעתו ציין המומחה כי מצא בכל אחד מהמבנים סימני רטיבות בשל אי ביצוע איטום. המומחה העריך את עלות ביצוע האיטום בהתאם להיקף המבנה אך עלות זו לא נכללה בסיכום חוות דעתו בשים לב לכך שההסכמה בין הצדדים לא הת ייחסה לסוגיית האיטום.
בחקירתו הנגדית המומחה אישר כי לא הייתה כל הסכמה בין הצדדים בעניין האיטום, כדלקמן:
"ש. שני הצדדים יודעים שלא היה הסכם לעניין האיטום והנושא הזה עלה גם בביקורת שלך אצל הצדדים. נכון?
ת. שני הצדדים אמרו שלא היה הסכם.
ש. לדעתך המקצועית קבלן השלד לא היה צריך לבצע את האיטום?
ת. מי שמבצע את האיטום זה קבלן איטום. לפעמים מצמידים את זה לעבודות השלד ולפעמים לעבודות הגמר " (סע' 5- 10, בעמ' 39).

מכאן, אין מחלוקת בין מי מהצדדים שעבודות האיטום לא נכללו בהסכם נשוא ההליך. הצדדים לא התייחסו במסגרת כתבי הטענות ו/או הסיכומים בנוגע לשאלת האיטום ולא העלו כל טענה לגבי הרכיב הנ"ל . בנסיבות דנן , אין אני נדרשת להכרעה בשאלת האיטום וממילא לא ייפסק פיצוי בגין רכיב זה.

2) ריהוט ונגרות :
סעיף 18 להסכם דן בסוגיית הנגרות ולפיו נדרש טאפש לספק:
"עבודות נגרות ארוניות למטבחונים, מיטות שינה, ארון בגדים, ספות נפתחות (דוגמה תואמת לאירוח כפרי אצל סאלח אסעד) עלות עד 30 ,000 ₪ כולל מע"מ".

המומחה ציין כי במבנים נמצאו חלקי ריהוט שונים שטרם הורכבו בפועל וכי בחלק מהמבנים לא הותקנו ארונות מטבח ולא סופקו מיטות לחדר השינה.
המומחה לא העריך את עלות הנגרות מאחר והדבר חורג מתחום מומחיותו. משלא מונה מומחה אחר בתחום, אסעד עתר בסיכומיו לאמץ בעניין זה את קביעותיו של גוכמן.

טאפש טען לעניין זה כי על פי סיכום בינו ובין אסעד הוא היה אמור לשלם לנגר סך של 30,000 ₪ (כסכום שווי של העבודות/פריטים שהתבקש לבצע /לספק) וכי כל יתרה מעבר תשולם על ידי אסעד במישרין לנגר אשר גם היה אמור לבצע את הרכבת הפריטים (עמ' 54-55 לפרוט').
טענותיו של טאפש מקבלות אישוש מסעיף 7 בעמ' 2 לרשימת ההשלמות שנערכה בכתב ידו של אסעד. באותה רשימה תחת הכותרת "ריהוט לכל היחידות" נרשם על ידי אסעד כי הקבלן (טאפש) ישלם 30,000 ₪.
אסעד לא הכחיש במהלך חקירתו הנגדית את תנאי התשלום ביחס לעבודות הנגרות:
" ...התובע התחייב ל 150 נקודות, אמרתי שכל מה שיהיה מעבר ל- 150 אני אשלם, כך אמרתי. כמו שעשיתי עם הנגר, אותו דבר ". (עמ' 67 לפרוט').

ובהמשך -
" השניים שאמרתי שאני אשלם להם זהו הנגר והחשמלאי, יותר מזה כלום" .
(סע' 14, בעמ' 69 לפרוט').
אסעד לא חלק הן במסגרת תצהירו והן במהלך חקירתו הנגדית כי טאפש שילם את הסך של 30,000 ₪ עבור ההזמנה אצל הנגר המוסכם.
נוכח המפורט לעיל, ומאחר ותנאי התשלום וקבלתו ביחס לעבודות הנגרות לא הוכחשו ע"י אסעד - אין לפסוק פיצוי עבור רכיב זה.

3) ריצוף:
המומחה קבע כי ברצפת שלושה מהמבנים ( מבנים מס' 1, 2 ו- 5) נמדדו שיפועים החורגים מהתקן ולפ יכך יש לפרק את הריצוף ולתקן מחדש.
המומחה ציין טענתו של טאפש באשר למנהג הדרוזי, כפי שזה הוגדר על ידו, להתקנת ריצוף בשיפוע באופן הנ"ל לצורכי ניקיון אולם ציין כי הדבר מנוגד לתקן - שהצדדים ביקשו להחיל על עצמם במסגרת התקשרות ביניהם - ואף אינו עולה בקנה אחד עם הסכמת הצדדים בשים לב לכך שאסעד עמד על החלפת הריצוף באותם מקומות בהם הריצוף לא היה מפולס. עוד ציין המומחה כי גם התוכניות שהוצגו לעיונו אינן מציגות שיפועים מהסוג המדובר.

על דבריו הנ"ל חזר המומחה בחקירתו הנגדית, כדלקמן :
"טוען הקבלן שבמגזר הדרוזי נהוג לבצע שיפועים שיוציאו את המים החוצה. אני אמרתי שאני לא מכיר. התקן הישראלי לא מכיר בכזה דבר אלא אם כן יש בתכנון שיפועים לכיוון מסוים ביקשתי שיראו לי ובמקום כשהיינו לא היה מה להראות וגם במסמכים שקיבלתי ממך זה לא עלה. יש מקומות רבים בבית שאין שיפועים. אם אתה אומר שהיה במגזר הוראה כזו זה לא היה בתכנון, לא במסמכים ששלחת לי וגם לא במרבית התכנון".
(סע' 6- 11, בעמ' 24 לפרוט').

לתמיכת טענותיו בעניין זה זימן טאפש את הרצף מטעמו שעל איכות עדותו כבר עמדתי לעיל.
כבר צוין כי הרצף מטעם טאפש ציין כי התקן נראה בעיניו כ"המלצה" בלבד וכי הוא פועל על פי דרישות בעל הבית, הגם שאלה כלל לא הוכחו. ממילא לא הוברר מעדותו מדוע בחלק מה מבנים הריצוף היה מפולס ובאחרים - לא, וזאת בשים לב לטענתו בהקשר זה. ממילא כאמור לא מצאתי לייחס לעדותו משקל של ממש בשים לב לאופן בו ניתנה ול תוכנה ואני דוחה אותה.
לסיכום פרק זה אקבע כי לא עלה בידי טאפש להוכיח כי הייתה הסכמה אחרת בין הצדדים לעניין הריצוף ובשים לב ל הסכמה הכוללת בין הצדדים לפיה על העבודה לעמוד בתקן הישראלי הרי שאני מאמצת את קביעת המומחה ומחייבת את טאפש לשאת במלוא עלות החלפת הריצוף ביחס לשלושת המבנים המדוברים.

4) עבודות האינסטלציה:
בחוות דעתו הפנה המומחה להסכם לפיו על הקבלן טאפש לבצע את כל עבודות האינסטלציה כולל כל החומרים הדרושים לכך וכן לספק שלושה מיכלי מים של 1,000 ליטר כל אחד , להתקינם וכן להתקין קו ביוב שיחבר את המבנים לבור סופג והכול ב כפוף לתקינה הישראלית הרלבנטית.

במסגרת חוות דעתו מצא המומחה כי מיכלי המים אינם מותקנים על הגג וכי מערכת האינסטלציה כלל לא מחוברת למים. עוד צוין ביחס למרבית המבנים כי לא הושלמה עבודות האינסטלציה ובהתאם הוערכה עלות השלמת העבודות בהקשר זה.

המומחה בחקירתו הנגדית חזר על האמור בחוות דעתו ונותר איתן בדעתו שמכלי המים לא הותקנו ושעבודות האינסטלציה לא הושלמו (סע' 6- 26, בעמ' 34 לפרוט' ; סע' 20-23, בעמ' 36 לפרוט') ועדותו בעניין זה, כבאחרים, הייתה חד משמעית וברורה ונתמכה בתמונות שהוצגו על ידו .

טאפש חלק על קביעותיו של המומחה בנושא זה וזימן לעדות את השרברב שביצע את העבודות במבנים, ואשר על עיקרי עדותו כבר עמדתי לעיל.
הגם שהשרברב עמד על דעתו כי במועד מסירת העבודה על ידו כל המתקנים היו מחוברים וכו' הרי שהוא לא ידע לומר מתי התבצעה אותה מסירת עבודה וניכר היה בלבול מסוים בין העבודה שביצע בביתו של בנו של מר אסעד לקראת חתונתו של הבן ובין העבודות האחרות.

כמו כן לא עלה בידו להתמודד עם התמונות שהוצגו והוא השיב כי ככל שמישהו חיבל בעבודתו הרי שהוא עצמו אינו יכול להיות אחראי לכך. אמנם כפי שציינתי לעיל מדובר בעד שבסך הכול הותיר רושם טוב אולם חוות דעת המומחה אשר ביקר בכל המבנים וערך חוות דעת מפורטות ומדויקות ונתמכות בתצלומים - מדברת בעד עצמה ובפועל נכון למועד ביקור המומחה באתר - מערכות האינסטלציה לא חוברו למערכת המים.
משכך, קביעת המומחה מאושרת על ידי ועומדת על כנה הן לתו כנה והן לסכומה.

5) חשמל:
המומחה ציין בחוות דעתו כי אין מחלוקת בין הצדדים שעבודות החשמל טרם הושלמו ובהתאם העריך את עלות התיקונים וההשלמות.
בסיכומיו טאפש התייחס לסוגיית נקודות החשמל תוך הפניה לעדותם של החשמלאי ואסעד, לפיהן כל תשלום מעבר לכמות מוסכמת יחול על אסעד ועל כן אין לחייבו לשלם בגין רכיב זה. יצוין כי נושא התשלום עבור נקודות עודפות על המוסכם לא היה שנוי במחלוקת בשים לב לעמדת אסעד באותו נושא.
המומחה הבהיר שוב ושוב במהלך חקירתו כי עלות מתקני החשמל נקבעה על ידו בהתאם למנדט שנקבע בהחלטת בית המשפט. דהיינו, המומחה לא בחן את סוגיית העבודות הנוספות ומספר נקודות החשמל הקיימות במבנים, אלא בחן את העבודה על פי תוכנית החשמל שנמסרה לו ע"י אסעד במישור של ליקויים והשלמות בלבד:
"התייחסתי רק למה שלקוי שלא מתאים לתוכנית, שחסר או שהוא לא הושלם. אני עשיתי רק את ההשלמות. מה שבימ"ש ביקש ממני במינוי זה או את הליקויים או את ההשלמות".
(סע' 17-19, בעמ' 31 ; ראה גם: סע' 24- 27 ; סע' 20- 31 בעמ' 31 לפרוט' ).
בנסיבות העניין, אין כל רלבנטיות לטענת טאפש בכל הנוגע לנקודות חשמל עודפות וחוות דעת המומחה מאושרת גם ביחס לרכיב זה.

למען הסר ספק, כל יתר תביעות אסעד שאינן מגובות בחוות דעת המומחה לרבות כאלה שהועלו רק בחוות דעתו של מר גוכמן - נדחות.

לסיכום תת פרק זה יצוין כי עלות תיקון הליקויים כפי שנקבעה על ידי המומחה ומאושרת על ידי במסגרת התביעה שכנגד עומדת על 143,500 ₪ (לא כולל מע"מ).
לעניין יתר רכיבי התביעה שכנגד
סוגיית השליכט הצבעוני -
בסעיף 1 להסכם נשוא ההליך (לפי העותקים שצורפו ע"י שני הצדדים) נכללו עבודות טיח ושליכט צבעוני. ברשימת ההשלמות הערוכה ע"י אסעד צוין רכיב של השלמת טיח ושליכט צבעוני.
באחת הרשימות שצורפו בכתב יד על ידי אסעד שכותרתה "ליקויים" ואשר מסתיימת במילים "סגירת חשבון" נרשם על ידי אסעד כי הדבר בוצע ע"י קבלן אחר בידיעתו של טאפש, כאשר עלות העבודה והחומרים הינה בסך 22,000 ₪.

אסעד טעםן כי מאחר וטאפש לא סיים את ביצוע עבודות הטיח והשליכט הצבעוני על פי ההסכם, הוא נאלץ לרכוש שליכט צבעוני בעצמו כנגד תשלום סך של 16,815 ₪. עוד נטען כי שכר את שירותיו של קבלן טיח אחר, מר איוב מעדי, שהשלים את עבודת השליכט תמורת הסך של 10,000 ₪. לפיכך, עותר אסעד לחייב את טאפש בתשלום הסך של 26,815 ₪.
אסעד צירף לתצהיר שהוגש מטעמו קבלות שהוצאו על ידי עאדל סרחאן בע"מ בתאריכים 28.10.11, 5.11.11, 24.12.11 על סך 4,500 ₪, 5,600 ₪ ו- 1,150 ₪ בהתאמה בגין רכישת שליכט צבעוני.
עוד הציג קבלות עבור צינורות וחומרי עבודה אחרים מאותו ספק וזאת נוכח טענתו כי מאותו ספק רכש רק שליכט וכי הוא אינו יודע מדוע נרשמו פריטים אחרים בקבלות (עמ' 65 לפרוט') וכי כל הסכומים אמורים להיכלל תחת הפרק של שליכט צבעוני .

טאפש טען בכתב ההגנה בתביעה שכנגד לעניין רכיב זה כי ניתן לראות מהקבלות ומועדיהן כי מרבית השליכט נרכש לאחר הגשת התביעה העיקרית באופן שיש בו כדי להטיל דופי בטענות אסעד לעניין השליכט ולהאיר על תום לבו ביחס לרכיב זה.

לאחר עיון בכתבי הטענות ובמסמכים שהוגשו בשלב הראיות הרי שמצאתי טעם מסוים בטענותיו של טאפש בעניין זה. לדוגמא: לא ברור כיצד ניתן היה לטעון כי שולם סך של 22,000 ₪ בגין רכיב השליכט בידיעת טאפש כאשר כל הקבלות שהוצגו על ידי אסעד בעניין זה מתייחסות לתקופה שלאחר מועד עזיבת טאפש את האתר (15.7.11) וחלקן אף מתייחסות לתקופה שלאחר הגשת התביעה העיקרית.
יתרה מכך: בתצהיר עדותו וחקירתו לא שב והעלה אסעד את הטענה לעניין ביצוע השליכט על ידי קבלן אחר בהסכמת וידיעת טאפש וממילא הסכום שנרשם במסמך בכתב יד אינו עולה בקנה אחד עם הסכומים שנתבעו בגין רכיב זה בכתב התביעה. ברי כי הצטברות ההבדלים והנתונים אומרת "דרשני". עוד מצאתי כי הדבר משליך על תום לבו של אסעד אף מעבר לקביעה לעניין נטל ההוכחה ועל האותנטיות ומידת המהימנות שניתן לייחס למסמכים בכתב יד השנויים במחלוקת שלא ברורות נסיבות עריכתם ואשר אין הסכמה לגביהם והדברים כבר פורטו לעיל כדבעי .

באשר לתשלום הנטען לקבלן הטיח עבור ביצוע השליכט בסך 10,000 ₪ - לא הוצגה כל קבלה ביחס לתשלום זה והקבלן לא הובא למתן עדות ועל כן אין בידי לקבוע כי אסעד עמד בנטל ההוכחה ביחס לרכיב זה והוא נדחה.

לסיכום רכיב זה - משאותו ספק שערך את הקבלות בעבור רכישת החומרים הנטענים בניגוד לרישום המופיע בקבלות ומשלא הובא לעדות קבלן הטיח הרי שעדותו של אסעד בעניין זה נותרה עדות יחידה של בעל דין ואין בידי לקבלה. על כן הסכומים יאושרו אך ורק ביחס לקבלות המציינות רכישת שליכט - שהיה אמור להיות כלול בעבודות טאפש כעולה מההסכם שבין הצדדים ואשר לטובתו של טאפש נפסק כי הוא זכאי למלוא הסכום בתביעה העיקרית - בסך כולל של 11,250 ₪.

תשלום עבור חוות הדעת של המהנדס גוכמן בסך 5,800 ₪ :
בשים לב לפערים הניכרים בין חוות דעתו של מר גוכמן לבין קביעות מומחה בית המשפט ובשים לב לכך שחוות הדעת של גוכמן התייחסה ממילא לרכיבים נוספים שאינם קשורים לתביעה שבפניי ואף לא היו קשורים בשום שלב להסכמה שבין הצדדים לרבות שלד, איטום , תקשורת וכיו"ב הרי שלא מצאתי כי יש הצדקה לחייב את טאפש במלוא עלות חוות הדעת והנושא יובא בח שבון במסגרת הוצאות המשפט בהליך זה.

לעניין עוגמת הנפש:
כעולה מכתב הסיכומים הרי שאסעד חזר בו מהרכיב שעניינו הפסדים עקיפים עקב הפסד עונת התיירות כפי שכונתה על ידו והותיר את התביעה בראש נזק זה במישור של "עוגמת נפש". מדובר ברכיב שהינו במהותו נתון לשיקול דעת בית המשפט כאשר הפסיקה קבעה מספר פרמטרים המנחים את בית המשפט בבואו לפסוק רכיב כזה, אם בכלל.

בקביעת שיעור הפיצויים בגין עוגמת נפש עקב ליקויי בניה יש לקחת בחשבון, בין היתר, את טיב הנכס בו נפלו הליקויים, התנהלות הצדדים עובר להליך המשפטי ובמהלכו, עלות ם הכוללת של התיקונים כאמת מידה של סביר ות לפסיקת הפיצוי ולעקרון המידתיות (ע"א 5602/03 אבי ושרה סגל ואח' נ' שיכון ופיתוח לישראל בע"מ (פורסם בנבו , 28.2.05) ) שם נקבע כי :
מטרתו של הפיצוי הינה להעמיד את הניזוק במצב בו היה נמצא אלמלא אירעה ההפרה והנזק שנגרם בעקבותיה. קביעת שיעור הפיצויים בגין עגמת הנפש בגין ליקויי בניה יילקחו בחשבון, בין היתר, טיב הנכס בו נפלו הליקויים – האם מדובר בדירת מגורים במבנה עסקי או אחר; מה טיב הליקויים, מידת חומרתם, מידת השפעתם על חיי היומיום בדירה; התנהלות הצדדים עובר להליך המשפטי ובמהלכו; עלות תיקון הליקויים ועוד"

בראי הפסיקה שהובאה לעיל ולאחר ששקלתי את מכלול הנסיבות לרבות התנהלות הצדדים לפני ההליך המשפטי ובמהלכו ובשים לב לקביעות המומחה באשר לעלות התיקונים, התביעה הכספית של המזמין אל מול הקבלן לצורך תיקון ליקויים כה משמעותיים , שהיקפם עול ה כדי מחצית התמורה שסכומה בעבור העבודה כולה, הרי שאני סבורה כי בנסיבות העניין יש מקום להורות על פסיקת פיצוי , גם אם מתון, בגין עוגמת נפש.

ניתן בנקל לראות כי מתחם צימרים שלכאורה היה אמור להיות מוצג כמתחם יוקרתי - ובנקודה זו אין אני נדרשת לעצם חוקיות הבנייה שאכן מעוררת קושי - נותר מתחם עתיר מפגעים וטעון תיקונים מן היסוד שלחלקם אחראי טאפש אשר לא השלים העבודות לשמן נשכר במועד ובכלל והעבודות עצמן בוצעו בחלקן באופן לקוי ולא תקני. בנסיבות אלה, בשים לב ליתר הסכומים שנפסקו ולפסיקה המנחה בעניין זה יעמוד הפיצוי בגין עוגמת נפש על סך של 20,000 ₪.
לסיכום, התביעה שכנגד מתקבלת באופן חלקי כדלקמן:
א. בגין תיקון הליקויים על פי חוות דעת המומחה : 143,500 ₪ כשעל סכום זה יש להוסיף מע"מ בשיעורו כדין (24,395 ₪) ו בסך הכול : 1 67,895 ₪ נכון למועד מתן פסק דין זה ;
ב. בגין השליכט הצבעוני - 11,250 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 24.12.11 (מועד הקבלה האחרונה בזמן) ועד התשלום המלא בפועל;
ג. בגין עוגמת נפש - 20,000 ₪ נכון למועד מתן פסק דין זה .
הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד ייפסקו בחלק האופרטיבי.

סוף דבר
בתיק 494-11-11:
התביעה בתיק 494-11-11 מתקבלת באופן חלקי באופן שאני מחייבת את הנתבע (אסעד) לשלם לתובע (טאפש) סך של 119,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 15.7.11 ועד התשלום המלא בפועל והכול בשים לב לאמור בפתח פסק הדין לעניין זהות הצדדים.
כמו כן ישא הנתבע בתביעה העיקרית בהוצאות התובע ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 24,000 ₪ שישולמו בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

בתיק 18454-07-12:
התביעה בתיק 18454-07-12 מתקבלת באופן חלקי באופן שאני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעים, ביחד ולחוד, ובשים לב לאמור לעניין זהות הצדדים בפתח פסק הדין, את הסכומים הבאים:
א. בגין תיקון הליקויים על פי חוות דעת המומחה: 143,500 ₪ כשעל סכום זה יש להוסיף מע"מ כשיעורו כדין (24,395 ₪) ובסך הכול: 167,895 ₪ וזאת בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום המלא בפועל;
ב. בגין השליכט הצבעוני - 11,250 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 24.12.11 ועד התשלום המלא בפועל;
ג. בגין עוגמת נפש סך של 20,000 ₪ שישולם בתוך 30 יום מהיו ם שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ד. הוצאות משפט (לרבות שכ"ט מומחה בית המשפט) ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 36,000 ₪ שישולמו בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

מוצע כי ב"כ הצדדים יבואו בדברים לעניין קיזוז החיובים שנקבעו לעיל על מנת לחסוך התדיינויות נוספות.

ב"כ הצדדים רשאים להגיש פסיקתא לחתימתי.

ככל שנותר פיקדון כלשהוא בתיק הוא יוחזר על פירותיו לגורם שהפקידו באמצעות ב"כ בכפוף להוראות כל דין.
המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים ותסגור את שני התיקים.

ניתנה היום, כ"ב ניסן תשע"ז, 18 אפריל 2017, בהעדר הצדדים.