הדפסה

בית משפט השלום בעכו ת"א 44741-03-17

בפני
כב' השופט ג'מיל נאסר, שופט בכיר

תובעים

1.הנא מולא
2.סלימאן מולא

נגד

נתבע

יוסף סלמאן

פסק דין

הסעד המבוקש
התובעים, בני זוג, עותרים בתביעתם למתן צו מניעה קבוע שיאסור על הנתבע (שכנם) מלהפריע להם בכל צורה שהיא.

הסכמה דיונית
בפתח הישיבה שהייתה מיועדת לשמיעת ראיות הצדדים הגיעו הצדדים להסדר דיוני לפיו יסכמו את טענותיהם בע"פ, ובין המשפט יכריע במחלוקת בפסק דין מנומק על יסוד החומר הקיים בתיק ביהמ"ש, ללא צורך בשמיעת ראיות.

טיעוני התביעה
התובעים טוענים כי הנתבע המתגורר בשכנות להם, פועל נגדם ונגד בני משפחתם מזה שנים בכל המישורים (האישי, הציבורי ובמסגרת דיני התכנון והבניה), וכל זאת כדי להפריע להם לקיים אורח חיים נורמלי וללא ריב ומדון.

הנתבע לא הסתפק בפניה למוסדות השונים כנגד התובעים כדי לסלקם מסביבתם ו/או למנוע מהם לקיים אורח חיים תקין ונורמלי, אלא אף מאיים ומשפיל אותם.

עוד נטען כי הנתבע מקנטר את התובעים, משמיץ אותם קבל עם ועדה, מפריע להם בחייהם וכל זאת במטרה אחת לסלקם משכנות לידו.

התובעים פנו לנתבע ישירות ובאמצעות מכובדים כדי להפסיק את הטרדותיו התכופות כלפיהם. בנוסף מפרסם הנתבע אודותיהם לשון הרע לרבות קללות, השמצות, מעשה קנטור, וכל אלה מהווים התעללות בתובעים.

התובעים מוסיפים וטוענים כי הם אנשים מבוגרים וזקוקים למנוחה ולחיי שקט, אך סובלים תקופה ארוכה ממעללי הנתבע, וכי סברו כי הוא יפסיק את מעשיו הקשים כלפיהם, אך התאכזבו מכך, ואף הנתבע הסלים את מעשיו החמורים כלפיהם.

בנסיבות האמורות, טוענים התובעים כי לא נותר בידם ברירה אלא לעתור לביהמ"ש למתן צו מניעה קבוע האוסר על הנתבע מלהפריע להם בכל דרך שהיא.

הגנת הנתבע
הנתבע הכחיש את מרבית טענות התובעים הן לעניין קיומה של עילת תביעה נגדו והן לעניין זכאותם לסעד המבוקש, ועתר לדחיית התביעה נגדו.

הנתבע טוען כי התובעים טוענים בתביעתם טענות חסרות בסיס, הנגועות בחוסר תום לב וחוסר ניקיון כפיים.

הנתבע מכחיש כי פעל נגד התובעים או בני משפחתם וטוען כי התובעים ובני משפחתם הם אלו המטרידים את הנתבע ובני משפחתו עת הקימו מבנה מסחרי ללא היתר אשר חלקו נבנה על אדמתו וזאת ללא ידיעתו ו/או אישורו.

הנתבע טוען כי מעולם לא התערב בחיי התובעים, לא השפיל אותם ולא הפריע להם, אולם משנודע לו על דבר הבניה הבלתי חוקית על אדמתו מצד התובעים, אכן פנה לגורמים המוסמכים לשם סילוק ידם של התובעים ולהסרת הפגיעה בקניינו.

הנתבע מוסיף וטוען כי פעל על פי דין לאורך כל הדרך להסרת העוול שנגרם לו כתוצאה מהבניה הבלתי חוקית של התובעים וכי רק לאחרונה ניתן צו הריסה וערעור התובעים על ההחלטה נדחה.

הנתבע טוען כי התובעים התקינו מצלמות כדי לעקוב אחרי תנועותיו ולארוב לו. הנתבע מוסיף וטוען כי התובע ובנו ביום 22.5.11 התקרבו אליו וחבטו בו באמצעות גליל קשיח, כאשר בן התובע רודף אחריו עד לפתח ביתו וזורק לעברו אבן גדולה אשר פגעה בו ובטרקטור שלו. נגד בן התובע הוגש כתב אישום בגין האירוע הנ"ל והוא הורשע ונגזר דינו.

הנתבע טוען כי התובע ובניו הם אשר מקנטרים אותו ומשבשים את חייו עד כי נאלץ להתקין מצלמות סביב ביתו ולגדל כלבי שמירה ולחיות בפחד ובדריכות שמא יותקף על ידם. הנתבע הוא זה שפנה למכובדים על מנת שהתובע ובניו יפסיקו להטרידו.

לאור האמור עותר הנתבע לדחיית התביעה נגדו ואף מוסיף וטוען כי הוא זה אשר זקוק כי ביהמ"ש יגן עליו מפני התובעים ומשפחתם ויטיל עליהם צו שימנע מהם להטרידו, לאיים עליו, ולהפריע לו בחייו.

תשובה לכתב ההגנה
התובעים טוענים בתשובתם לכתב ההגנה כי הנתבע הטריד אותם בהגשת בקשות סרק רבות. לגרסתם אין אמת בטענת הנתבע כי הקימו בניין מסחרי בשטחו שכן הסכסוך נוגע לבניה שביצע בנם הלוקה בנפשו אשר נגסה לכאורה במטר וחצי לתוך שטח הנתבע.

טענות הנתבע הינן חסרות יסוד שכן הוא מתערב בחייהם, משפיל ומאיים עליהן בהזדמנויות רבות וזאת מעבר לפניה למוסדות שונים לצורך סילוק ידם של התובעים. אילו טענות הנתבע היו נכונות הוא היה מסתפק בפניותיו לגורמים המוסמכים.

התובעים מודים בפסק הדין שניתן ע"י כב' השופטת לוקיץ' אך טוענים כי מדובר בפסק דין שניתן נגד בנם בלבד ולא נגד אף אחד מהתובעים להם מנסה לייחס התובע התנהגות בלתי הולמת.

התובעים מוסיפים וטוענים כי התקנת מצלמות על ידם נועדה להגן עליהם ממעשי הנתבע ולהרתיע אותו. כב' השופטת סיגלית מצא קבעה בהחלטתה כי אין בהתקנת המצלמות ע"י התובעים כדי להטריד או להפריע לנתבע.

התובעים עומדים על גרסתם כי הם אלו שפנו למכובדים על מנת לסיים את הסכסוך ואף הסכימו להגיע עם הנתבע להסכמות בישיבת גישור שנערכה בפני הוועדה המקומית, הסכם עליו חתמו אך הנתבע סירב לחתום.

ראיות הצדדים בתיק
כאמור לאור ההסדר הדיוני שהושג לא נשמעו ראיות הצדדים. מטעם התביעה הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם התובעים. מטעם ההגנה הוגש תצהיר עדות ראשית מטעם הנתבע בלבד. נשמעו סיכומים בע"פ.
דיון והכרעה
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ועיינתי בכל החומר הרלבנטי הקיים בתיק ביהמ"ש נחה דעתי לדחות את התביעה.

עיון בכתב התביעה מעלה כי התובעים העלו במסגרתו טענות כלליות נגד הנתבע ללא פירוט תשתית עובדתית מספקת. נוסף על האמור, לא ברור מכתב התביעה אלו מעשים ספציפיים ו/או אמירות ספציפיות מיוחסים לנתבע (מעבר לטענות כלליות) ועל יסוד איזו עילה מבוקש הסעד המבוקש.

מחומר הראיות עולה כי קיים קשר בין יחסי השכנות העכורים אליהם הגיעו הצדדים לבין הסכסוך שפרץ ביניהם על רקע בניה שביצע התובע 2 ללא היתר בחלקה 20 בגוש 18924 של בניית שתי קומות מעל מבנה קיים בשטח כולל של 150 מ"ר, ללא נסיגה מגבול שכן דרומי ובפתיחת חלונות בשתי הקומות מדרום.

בגין ביצוע בניה בלתי חוקית זו ננקט נגד התובע הליך משפטי ע"י הוועדה לתכנון ובניה אשר בסיומו הורה ביהמ"ש לתובע 2 להרוס את הבניה שתוארה בכתב האישום בתוך 18 חודשים ממועד גזר הדין אלא אם ישיג היתר בניה או צו התאמה כחוק, וכן השית עליו קנס. ערעור שהגיש התובע 2 נגד גזר הדין לבית המשפט המחוזי בחיפה וכן רשות ערעור שהגיש התובע 2 לבית המשפט העליון על החלטת ביהמ"ש המחוזי, נדחו ע"י שתי ערכאות הערעור הנדונות.

נראה כי עוצמת הסכסוך שבין הצדדים לובתה בעקבות פעולות הנתבע למיצוי זכויותיו כלפי התובעים בכל הקשור לבניה הבלתי חוקית, אשר לפי הטענה, נגסה משטח חלקתו, וכן לאור קשיים שנתקלו בהם התובעים בהכשרת הבניה הבלתי חוקית בדיעבד, בין היתר, לאור התנגדות הנתבע.

בזיקה להסדר הדיוני שהושג כאמור, ומעבר לקביעה לעיל כי מדובר בתביעה הלוקה בהנחת תשתית ראייתית ומשפטית בלתי מספקת בפני ביהמ"ש, לא שוכנעתי כי הוכחו ע"י התובעים העובדות אשר על פיהן, יהיו זכאים לסעד המבוקש, ולפיכך דין התביעה להידחות.

זאת ועוד, לא מצאתי תשתית עובדתית ו/או ראייתית שתבסס קביעה כי התנהגות הנתבע שתוארה חורגת מנקיטת הליכים משפטיים המותרים לו על פי הדין לשם הגנה על זכויותיו. גם אם מדובר ביריבות שהקשתה על התובעים הרי היא לא חרגה מהמותר על פי החוק.

סוף דבר
אשר על כן אני מורה על דחיית התביעה, ומחייב את התובעים, הדדית, לשלם לנתבע הוצאות בסך 2,500 ₪ תוך 30 יום מיום קבלת פסק דין זה.

ניתן היום, א' סיוון תשע"ט, 04 יוני 2019, בהעדר הצדדים.