הדפסה

בית משפט השלום בעכו ת"א 43027-05-18

בפני
כב' השופט ג'מיל נאסר, שופט בכיר

תובע/ת/ים

אחמד עלי

נגד

נתבע/ת/ים

תאגיד מים וביוב סובב שפרעם בע"מ

פסק דין

התביעה והסעדים
התובע עותר לחיוב הנתבעת לחבר את ביתו לתשתיות המים והביוב, וכן לשלם לו פיצויים בסך כולל של 288,200 ₪ בגין נזקים שונים, שנגרמו לו, לטענתו, בשל עיכוב מצד הנתבעת בחיבור ביתו (בשנית) לתשתיות אלו.

זהות בעלי הדין
התובע הינו הבעלים הרשום (במושע) של 500/3927 חלקים משטח חלקה 154 בגוש 17573 מאדמות כפר מנדא, ששטחה הכולל הינו 3,927 מ"ר (להלן: "החלקה"). עפ"י הנטען בכתב התביעה, לתובע זכויות (חזקה ושימוש בלעדיים) במגרש בשטח של 500 מ"ר משטח החלקה, עליו בנה מבנה ארבע קומתי (קומת מרתף + 3 קומות מעל פני הקרקע), אשר מצוי בהליכי בניה (עבודות גמר) וטרם ניתן בגינו טופס 4.

הנתבעת, "תאגיד מים וביוב סובב שפרעם בע"מ", הינה תאגיד מים וביוב אזורי אשר הוקמה מכוח חוק בשנת 2009, העוסקת באספקת מים וסילוק שפכים לכל תושבי יישובי התאגיד כולל תחזוקה שוטפת של תשתיות אלו, ומשרתת 11 רשויות מקומיות, הכוללות בין היתר, את היישוב כפר מנדא (להלן: "הנתבעת").

טענות התובע
התובע טוען בתביעתו כי יזם בניית מבנה בן 4 קומות בשטח החלקה. במסגרת הבקשה להיתר בניה נדרש, בין השאר, לשלם לנתבעת ביום 31.10.15 היטלי מים וביוב בסך 64,626 ₪, לשם חיבורו למערכות המים והביוב.

לטענת התובע, לאחר עיכובים, ותלונות רבות שהגיש, לרבות למשרד מבקר המדינה, חובר ביתו למערכת המים והביוב. יחד עם זאת, להפתעתו, זמן קצר לאחר מכן, כל החיבורים לרבות שוחת הביוב הוסרו ע"י הנתבעת, וזאת מבלי שיימצא לו פתרון עד היום.

התובע טוען כי המועצה המקומית כפר מנדא מודעת לבעייתיות בהתנהלות הנתבעת, והוציאה שני מכתבים המאשרים דבר הניתוק, מזה שני וחצי, ללא חיבור מחדש. זאת ועוד, גם פנית התובע לנתבעת באמצעות עו"ד זידאן מוחמד מיום 1.10.17 לא הועילה ועד עצם היום הזה ביתו לא חובר לתשתיות המים והביוב, ולפיכך, נטען, נבצר ממנו להשלים את בניית המבנה, וזאת בשל חששו כי "ישתנה כיוון המערכות", והוא ייאלץ לחפור תשתית מחדש.

התובע מוסיף וטוען כי השכיר לארבע משפחות את הדירות במבנה החל מיום 1.1.2017, אך נאלץ לבטל את חוזי השכירות עם כל השוכרים ביום 30.3.17 בשל ניתוק המבנה ממערכות הביוב והמים, דבר שלא איפשר שימוש בדירות, ובכך נטען נמנע מהתובע רווח צפוי מדמי השכירות, לרבות עצירת ההתקדמות בהשלמת העבודות במבנה.

לאור זאת, ובשל העיכוב של הנתבעת בחיבור ביתו מחדש לתשתיות המים והביוב, טוען התובע כי נגרמו לו נזקים ישירים ועקיפים כדלקמן:
אבדן דמי שכירות בגין 4 דירות לתקופה בת 17 חודשים – 163,200 ₪.
עוגמת נפש – 50,000 ₪.
הוצאות משפט ואגרות וחוות דעת מומחים – 25,000 ₪
נזק עתידי עקב שינוי מיקום חיבור, שיביא לפגיעה בתשתיות הבית, חצרות וקירות תומכים, והצורך בהחזרת המצב לקדמותו- 50,000 ₪.
הסכום המצטבר הנו: 288,200 ₪.

הגנת תאגיד המים
הנתבעת כפרה בקיומה של עילת תביעה נגדה ועתרה לדחיית התביעה.

הנתבעת טוענת כי לפני כשנתיים החל התובע בבניית מבנה בן 4 קומות בכפר מנדא. טרם קבלת היתר בניה להקמת המבנה ביום 23.8.16 (ולא בחודש יוני 2016 כנטען), פנה התובע לנתבעת בסוף חודש 10/15 בבקשה לחיבור המבנה לתשתיות מים וביוב.

הנתבעת מודה כי גבתה מהתובע היטלי מים וביוב (כיום "דמי הקמה") בגובה הסכום הנטען בכתב התביעה, אך טוענת כי תשלום דמי הקמה מהווה אחת מדרישות הוועדה המקומית לשם קבלת היתר בניה, ואין בכך כדי לחבר בפועל את המבנה לקו הביוב.

על מנת שנכס יחובר בפועל לקו מים וביוב יש לפנות בדרישה לתאגיד המים וביוב עירוני לאחר שהנכס כבר בנוי. לכן, אין כל קשר בין מועד תשלום דמי ההקמה, לבין מועד חיבור הנכס למים וביוב בפועל, ואין בפער הזמנים שבין מועדים אלו כדי להעיד על התנהלות שגויה מצדה.

הנתבעת טוענת כי מיד לאחר תשלום דמי ההקמה, היא חיברה את המבנה של התובע לקו מים וביוב. בחלוף כשנה (ביום 1.11.2016) דרש משרד הבריאות מהנתבעת להעתיק את קו הביוב הקיים, היות שנבנה סמוך לבריכת מי שתיה, בניגוד להוראות תקנות בריאות העם (מערכות בריכה למי שתיה), תשמ"ג- 1983.

עם ניתוק קו הביוב, פנתה הנתבעת לשכנו של התובע מדרום וביקשה לקבל את אישורו להעברת קו הביוב המתחבר לנכס דרך חלקת המגורים שלו. לאחר מאמצים רבים, ובשיתוף פעולה עם המועצה המקומית, נענה השכן בחיוב להניח בשטחו קו ביוב לצורך חיבור המבנה לתשתית הביוב המרכזית. אלא שלאחר שכבר סיכמה הנתבעת עם הקבלן, חזר בו השכן מהסכמתו, והנתבעת נאלצה לעמול מחדש לאיתור שטח להנחת קו הביוב. בסופו של דבר, נמצא שטח מתאים, ועבודות להקמת קו הביוב אמורות להיות מבוצעות בימים הקרובים.

הנתבעת טוענת כי בתביעתו, תולה התובע במעשי הנתבעת ובמחדליה, בגינן נטען כי לא חובר הנכס לקו מים וביוב, את העובדה כי הנכס שבבעלותו לא ראוי לאכלוס. דא עקא, שעיון חזותי במצב המבנה בימים אלו, מלמד כי אין קשר בין אי השלמת בניית הנכס להתקנת קו מים וביוב, שכן הנכס נעדר חלונות, מעקות, ריצוף, טיח, כך שמבנה כזה אינו ראוי כלל למגורים, ללא קשר לקיומו/אי קיומו של קו ביוב. מה עוד שהתובע לא הציג טופס 4 לנכס, דבר המהווה תנאי סף לאכלוס הנכס, ונראה שלא בכדי נמנע מלעשות כן.

לגבי טענת התובע לפיה נאלץ לבטל חוזי שכירות החל מינואר 2017. הרי הנכס אינו ראוי למגורים ללא קשר אם חובר לקו ביוב אם לאו, וכ"כ התובע התחייב כי ישכיר לשוכריו את המבנה החל מינואר 2017, על אף שרק כ-4 חודשים קודם לכן, התקבל היתר בניה לנכס, וידוע לכל כי לשם הקמת מבנה בן 4 קומות, נדרשים יותר מ- 4 חודשים, כך שהתובע גרם לעצמו את הנזק לו הוא טוען.

הנתבעת סבורה כי ככל הנראה מדובר בחוזי שכירות פיקטיביים אשר נוצרו לשם גיבוש תביעת כחש ע"י התובע.

לגבי שאר הנזקים להם טען התובע הגיבה הנתבעת שאין בינם לבין המציאות כל קשר. נזקים (מוכחשים) אלו מתארים נכונה את מטרת התביעה שהגיש התובע שהינה ניסיון לגזול כספי ציבור מתאגיד מים וביוב הנוהג בהתאם להוראות הדין.
הנתבעת מכחישה כל מעשה או מחדל המיוחסים לה ע"י התובע בכתב התביעה, לרבות כל קשר סיבתי בין המעשים או המחדלים הנטענים לבין הנזק שלכאורה נגרם לתובע (המוכחש), ומוסיפה וטוענת כי נהגה לאורך כל הדרך עפ"י הוראות הדין, ועשתה כל שביכולתה על מנת למצוא פתרון לבעיה שהתעוררה בעניין חיבור הנכס נשוא התביעה לקו המים והביוב. לעומת זאת, התובע מנצל את העובדה שמשרד הבריאות אילץ את הנתבעת לנתק את הנכס מקו הביוב הקודם על מנת לנסות לגזול מהנתבעת כספים, ובכך לכסות על הפסדים שלכאורה נגרמו לו בגין העיכוב בהשלמת בניית הנכס, על אף שהובהר לעיל, כי אין כל קשר בין אי חיבור הנכס לקו ביוב לבין אי- אכלוס הנכס.

מומחה מטעם ביהמ"ש
בתיק מונה מר מקס אבוטבול כמומחה מטעם ביהמ"ש (להלן: "המומחה"). המומחה התבקש לבקר בנכס נשוא התביעה ולבחון שאלת קיומה של תשתית ביוב ציבורית בסמוך לנכס התובע, כמו גם האם תשתית הביוב הקיימת נעשתה בהתאם לתקן, מהו מועד הקמת התשתית, והאם נתקבל לגביה אישור משרד הבריאות.

כעולה מחוות דעת המומחה מיום 18.11.19, לאחר בדיקה שבוצעה על ידו בשטח המבנה (בנוכחות התובע וב"כ, ומר עאדל קדח מהנדס המועצה), הוא הגיע לממצאים הבאים:

נמצאו שוחות ביוב תקינות וקו ביוב תקין בשטח המבנה לפי תקן ישראלי 1205 חלק 2.
לפי סיור בשטח מאגר מי שתיה, נמצא קו ביוב תקני בקוטר 160 מגבריט (פוליאתילן עומדים בלחץ של עד bar4), בסמוך לקיר תומך לפי תקן ישראלי 1205.
לפי בדיקה לצינור ביוב 160 גבריט נמצא ללא נשם חד כיווני או פקק +יש חיבור לא תיקני בין קיר לחיבור טי 160 שעלול לגרום לנזילת מי שפכים ליד מאגר המים.
לפי בדיקה בשטח חדר הגברת מי שתיה, נמצא מד מים זמני שמחובר למבנה אם צריכת מים של 53.8 קוב.
לפי בדיקה בשטח עליון, נמצא צינור מים בקוטר 2 צול שהותקן ביולי 2019 ושלוש מדי מים חדשים במקום ארבע מדי מים שהותקנו ב 27 באוקטובר 2019 נמצא לפי תקן.

באי כוח הצדדים שלחו למומחה שאלות הבהרה, והמומחה השיב עליהן.

ראיות הצדדים
בתיק נשמעו ראיות הצדדים עד תום. מטעם התביעה העידו 4 עדים: עובד מחלקת הנדסה במועצה המקומית, מר מוחמד זידאן (הנדסאי הבניין); עובד מחלקת הנדסה במועצה מקומית כפר מנדא, מר עבד אל חמיד מחמוד; מפקח הבניה ועורך הבקשה של התובע למתן היתר בניה, מר עבד היג'א (מנהל חב' בלוק עצמון בע"מ); מר בילאל עלי, מנהל חשבונות (אחיו של התובע). אעיר כי התובע בחר שלא להעיד למרות שהוגש תצהיר עדות ראשית מטעמו.
מטעם ההגנה העיד עד יחידי, מר טארק חאג', מהנדס הנתבעת. הוגשו סיכומים בכתב.

מחומר הראיות עולה כי התובע הינו בעלים רשום (במושע) של 500/3927 חלקים משטח חלקה 154 גוש 154 מאדמות כפר מנדא (ראו: העתק רישום מפנקס הזכויות מעודכן ליום 24/7/16 צורף כנספח א' לתצהיר התובע), וכי שילם ביום 31.10.15 היטלי מים וביוב לנתבעת בסך 64,626 ₪ באמצעות 6 שיקים דחויים בסך 10,771 ₪ (כ"א), ראו: העתק קבלה צורף כנספח ד' לתצהיר התובע).

אין חולק כי לאחר ביצוע התשלום הנ"ל הקימה הנתבעת (במועד שלא צוין) חיבור מים זמני וכן קו ביוב בסמוך למבנה התובע והוא חובר לתשתיות אלו. אין גם חולק כי בעקבות ביקורת שערך משרד הבריאות ביום 27.10.16 נמצא כי קו הביוב (6 צול) שהניחה הנתבעת בסמוך למבנה התובע ממוקם בקרבת מאגר מי שתיה, וזאת בניגוד לתקנות (ראו: נספח 2 לכתב ההגנה).

לגרסת הנתבעת בכתב הגנתה, בעקבות דרישת משרד הבריאות הנ"ל, היא נאלצה לפרק את קו הביוב שהקימה בסמוך לנכס התובע ולהעתיקו למקום אחר (ללא שציינה מתי בוצעו עבודות הפירוק על ידה), אולם למקרא סעיף 4 למכתב ששלח התובע לנתבעת באמצעות עו"ד מוחמד זידאן נושא תאריך 01.10.17, ניתן ללמוד כי תשתית הביוב הקודמת שהקימה הנתבעת בסמוך לנכס התובע פורקה בפועל ע"י הנתבעת במהלך חודש 09/2017.

עיון בסעיף ד 2 לחוות דעת המומחה מטעם ביהמ"ש מלמד כי בעת ביקור המומחה בשטח נרשם מפי התובע עצמו כי בחודש מאי 2019 חובר קו ביוב חדש, בחודש ספטמבר 2019 חובר קו מים, וביום 27.10.19 חוברו 3 מדי מים בסמוך לנכס. כאמור, בהתאם לממצאי המומחה מטעם ביהמ"ש, אין חולק כי נכס התובע נמצא על ידו מחובר לתשתיות מים וביוב עובר ליום ביקורו בשטח ( 18.11.19).

התובע טוען בסיכומיו (ס' 5-7) כי גם החיבור החדש שביצעה הנתבעת של קו הביוב הינו לקוי (וזאת עפ"י קביעת המומחה מטעם ביהמ"ש), וכי גם הוא עובר ליד אותו מאגר מי השתייה ללא שהתקבל אישור משרד הבריאות, ואילו לגבי תשתיות המים, טוען התובע כי תחילה הוקם חיבור מים זמני, ורק ביום 27.10.19 חוברו לנכס 3 מדי מים (מתוך 4 מדים להם הוא זכאי לטענתו).

מנגד טוענת הנתבעת בסיכומיה (ס' 18-20) כי במסגרת חוות דעתו קבע המומחה מטעם ביהמ"ש באופן חד משמעי כי קיימת תשתית ביוב ציבורית תקינה ולפי תקן ישראלי המאפשרת לחבר את הנכס לביוב. אומנם המומחה ציין בהערת אגב כי באחד הצינורות חסר פקק, אולם הן המומחה והן מהנדס התאגיד הבהירו כי לא מדובר בפגם הפוגע בתקינות פעילות קו הביוב, אלא בפקק שנועד לאפשר תחזוקה נוחה של הקו.

הנתבעת מוסיפה וטוענת כי עוד ציין המומחה כי לא ידוע לו מהו מועד התקנת קו הביוב וכי לא הוצג לו אישור משרד הבריאות, ולא בכדי, שכן הוראות הדין לא מחייבות את התאגיד לקבל אישור ממשרד הבריאות להתקנת קו הביוב, ואף מהנדס התאגיד הבהיר עניין זה במסגרת עדותו, אשר לא נסתרה.

זאת ועוד, גם העובדה שבשנה שחלפה ממועד התקנת קו הביוב במקומו החדש לא פנה משרד הבריאות לתאגיד בדרישה להעתיקו ממקומו מדברת בעד עצמה. מכל מקום, התובע לא הוכיח שחיבור הנכס לקו הביוב בחודש מאי 2019 נעשה בניגוד להוראות הדין או משרד הבריאות.

דיון
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, ועיינתי בחומר הראיות הקיים בתיק ביהמ"ש, נחה דעתי לדחות את התביעה.

סוגיית תקינות תשתית המים והביוב שהקימה הנתבעת בסמוך לנכס התובע
במסגרת סעיף 15 לכתב התביעה, עתר התובע לחיוב הנתבעת לחבר את ביתו למערכות המים והביוב, על יסוד הנטען בכתב התביעה. כאמור, עולה מממצאי חוות דעת המומחה מטעם ביהמ"ש והתצלומים שצורפו לה כי במועד ביקורו בנכס (חודש 11/19), נמצאו על ידו תשתיות מים וביוב שהקימה הנתבעת בחודש מאי 2019 (או בסמוך לכך), אליהן חובר נכס התובע, ומכאן שלכאורה ההכרעה בסעד זה מתייתרת.

אלא שלאחר הגשת חוות דעת המומחה לתיק ביהמ"ש, טען התובע כי צינור הביוב 160 גבריט שהקימה הנתבעת בסמוך לביתו איננו תקין, ולא ניתן לגביו אישור משרד הבריאות, חרף סמיכותו למאגר מי השתייה. ראו בעניין זה גם דברי ב"כ התובע בדיון מיום 3.12.19 עמ' 9: "אין ספק כי החיבורים נעשו גם של המים והביוב" ו- "בחוות דעת אמר המומחה כי החיבור לא תקני (מקריא מסעיף 3 בעמוד 3). זה בדיוק עיקר התביעה. הדבר הזה לא רק לא תקני אלא לא נתקבל אישור משרד הבריאות עד היום".

בחנתי טענה זו על שני מרכיביה ואני מחליט לדחותה.
ביחס לטענת התובע כי קו הביוב שהוקם מחדש ע"י הנתבעת סמוך לביתו איננו תקין, אציין כי אין הדבר מתיישב עם קביעת המומחה מטעם ביהמ"ש לפיה שוחות הביוב וקו הביוב נמצאו על ידו תקינים ובהתאם לתקן המחייב. אומנם המומחה מצא כי לא הותקן בצינור הביוב (קוטר 160 גבריט פוליאתילן) נשם חד כיווני או פקק, אולם במסגרת שאלות הבהרה שנשלחו למומחה מטעם הנתבעת הבהיר המומחה (ראו תשובות המומחה מיום 1/2/2020) כי לא מדובר בפגם הפוגע בתקינות פעילות קו הביוב אלא בפקק "המונע ממי ביוב או ריחות לא נעימים לצאת מהצינור".

זאת ועוד, מתשובת המומחה לשאלת הבהרה מס' 1 (מטעם הנתבעת) עולה כי "ביום הבדיקה לא היה פקק או נשם חד כיווני, לפי תמונה שהוצגה בפני נמצא פקק בחיבור טי 160 לפי תקן 1205". ראו גם תשובת המומחה לשאלת הבהרה מס' 2 (מטעם התובע): "הוגש בפני בתאריך 13 בינואר 2020 צילום מהתאגיד שבוצע תיקון ופקק תיקני לפי תקן".

ביחס לקביעת המומחה בחוות דעתו לפיה מצא חיבור לא תקני בין הקיר לבין חיבור טי 160 העלול לגרום לנזילת מי שפכים ליד מאגר המים, אציין כי עיון בתצלום "125417" שצורף לחוות דעת המומחה מלמד כי החיבור הנדון המסומן בחץ אדום מתייחס לנקודת החיבור הצמודה לקיר התומך התוחם את מגרש התובע, כך שלא הוכח ע"י התובע ברמה הנדרשת כי החיבור הנדון אינו חלק מתשתית הביוב הפרטית שלו אלא חלק מתשתית הביוב הציבורית שבאחריות הנתבעת, ועוד כי תשתית הביוב הפרטית שלו הונחה על ידו במגרשו באופן המאפשר התחברות תקינה לתשתית הביוב הציבורית (שוחת הביוב הראשית של המבנה. ראו תצלום "125348").

אוסיף ואציין כי ככל וקו הביוב שבוצע ע"י הנתבעת חובר לצינור לא תקני, הרי שבהתאם לתשובת המומחה לשאלת הבהרה מס' 3 (מטעם הנתבעת), אין צורך בהחלפת הצינור אלא "...ניתן לבצע איטום עם סיכה או פי 50 ולמלה (צ.ל למלא ג'.נ) בבטון למניעת שחיקת הגומיה".

ביחס לטענת התובע כי הנתבעת לא הציגה בפני המומחה (ולמעשה עד היום) אישור משרד הבריאות בנוגע להנחת קו הביוב החדש במיקומו הנוכחי, אציין כי התובע לא הניח בפני ביהמ"ש ראיות מספיקות לפיהן חיבור הנכס לקו הביוב החדש שהקימה הנתבעת בחודש 05/2019 נעשה בניגוד להוראות הדין ו/או בניגוד להוראות משרד הבריאות.

לא נטען וכל שכן לא הוכח כי קו הביוב החדש לרבות שוחות הביוב הונחו באותו מיקום או באותו תוואי של קו הביוב הקודם שהוסר. יצוין כי דרישת משרד הבריאות מהנתבעת להרחקת קו הביוב ממאגר מי השתיה מיום 1.11.16 (נספח 4 לתצהיר מהנדס הנתבעת) מתייחסת באופן ספציפי לקו הביוב הקודם שפורק ע"י הנתבעת ולא לקו הביוב הנוכחי.

זאת ועוד, התובע אינו מצביע על מקור חוקי המחייב את הנתבעת להמציא לתושב אישור משרד הבריאות במקרה של הקמת תשתית קו ביוב ציבורית סמוך למאגר מי שתיה. ברי, כי ככל ומשרד הבריאות יקיים סיור נוסף בסמוך למאגר מי השתייה וימצא כי גם קו הביוב החדש שהוקם ע"י הנתבעת בסמוך למבנה התובע הינו בניגוד לתקנות המחייבות, לא יהיה בפסק דין זה, כשלעצמו, כדי לחסום את התובע מלהגיש תביעה חדשה נגד הנתבעת.

בכל הקשור לטענת התובע כי רק ביום 27.10.19 חוברו לביתו 3 מדי מים (מתוך 4 מדים להם הוא זכאי לטענתו), אציין כי אין בכתב התביעה כל סעד המופנה אל הנתבעת המתייחס לחיבור בית התובע לתשתית מים. מכל מקום, עולה מחוות דעת המומחה מטעם ביהמ"ש, כי זוהו על ידו במהלך ביקורו בשטח צינור מי שתיה 2 צול ו- 3 מדי מים, 4 צינורות לאספקת מים לארבעה דירות וחיבור עם צינור זמני, זוהה מד מים זמני מחובר לצינור מים ראשי, וכן מד מים זמני עם 53.9 קוב, וכי תשתיות המים הוקמו לפי תקן (פסקה 5 לחוות הדעת עמ' 3).

בעניין זה טוענת הנתבעת כי התובע מעולם לא פנה אליה בקשר לחיבור הנכס למים אלא התחבר עצמאית ובאופן פיראטי (חיבור זמני) לקו המים שהתאגיד הקים בסמוך לנכס מיד לאחר תשלום דמי ההקמה, ואף נמנע מלשלם לה בגין המים שהוא צורך.
אינני רואה צורך להכריע בטענה זו במישור העובדתי, שכן אין בפניי תביעה נגדית (כספית) שהוגשה ע"י הנתבעת בעניין חוב בגין צריכת מים. מכל מקום, מקובלת עלי טענת הנתבעת בסיכומיה (ס' 27- 32), לפיה המחלוקת היחידה שהתגלעה בין הצדדים מתייחסת לחיבורו מחדש של בית התובע לתשתית הביוב בלבד, וכי עפ"י הוראות הדין, תנאי לאספקת מים וחשמל למבנה בנוי (במובחן מאספקתם לצרכי עבודות בנייה), הינו כי הגשת בקשה ע"י בעל הנכס לוועדה המקומית אשר תבדוק ותאשר כי הנכס נבנה בהתאם להיתר הבניה והוראות הדין, ואז יינתן אישור לבעל הנכס לאספקת חשמל, טלפון, ומים למבנה (טופס 4), אשר אין חולק כי עד היום לא ניתן לתובע.

האם התובע זכאי לסעד הכספי שטען לו בתביעתו?
לטענת התובע, הנתבעת התרשלה בכך שנמנעה במשך שנים רבות מלחבר את ביתו מחדש לתשתית הביוב (לאחר שהתשתית הקודמת הוסרה על ידה), דבר שגרם לעיכוב בהשלמת עבודות הבניה על ידו ואכלוס המבנה. כמו- כן, כתוצאה מהמחדל הנ"ל, טוען התובע נגרמה לו עוגמת נפש רבה והוצאות שונות, ובעיקר לאבדן רווח צפוי של דמי שכירות בסכום מצטבר של 163,200 ₪, ובסה"כ לנזק כולל המוערך על ידו בסך של 288,200 ₪.

בחנתי היטב את הטיעון הנ"ל ואני מחליט לדחותו.

ראשית, מחומר הראיות עולה כי התובע קיבל היתר בניה בתנאים וכי בנייתו לא הושלמה עד היום ועדיין אין הוא ראוי לאכלוס, וזאת בנסיבות השמורות עם התובע דווקא, וללא כל קשר לשאלת חיבור המבנה לתשתיות מים וביוב ע"י הנתבעת. ראו, בין היתר: תצהיר תשובות לשאלון שנשלח לתובע מיום 6.2.19 (מוצג נ/2), לפיו טרם הוצא טופס 4 למבנה (תשובה 6), התובע צורך חשמל למבנה באמצעות חיבור זמני מבית השכן (תשובה 8), במבנה הותקנו מעקות עץ, לא בוצעו עבודות ריצוף וצבע (תשובות 9-11). ראו גם מכתב המפקח עבד אלחמיד מחמוד לתובע מיום 18.11.18 לפיו הוא מאשר כי הורה לקבלן להפסיק את העבודות במקום בגלל ניתוק קו המים והביוב מהמבנה ועל מנת להשלים כיום את הבניה נדרשת להערכתו תקופה של כ- 3 חודשים וכי נותרו עבודות כגון: טיח, ריצוף, דלתות, חלונות וצבע (מוצג נ/1). הנתבעת כללה במסגרת כתב הגנתה (סעיף 10 ו- 37) ובמסגרת סיכומיה תצלומים של המבנה לפיהם גם בחודש נובמבר 2019 ניתן להתרשם כי מבנה התובע מצוי בשלב עבודות גמר ואינו יכול לשמש בייעוד למגורים (טרם ניתן לאכלוס).

מנגד במסגרת סיכומיו (עמ' 6 סעיף 6) הכחיש התובע את המועדים שבהם נטען כי צולמו התצלומים שהציגה הנתבעת, אולם נמנע מלצרף ראיה המפריכה את גרסת הנתבעת לפיה גם לאחר שהושלמו ע"י הנתבעת בחודש מאי 2019 תשתיות המים והביוב הציבוריות, ומבנה התובע חובר לתשתיות אלו, עדיין בנייתו טרם הושלמה ע"י התובע, ואין הוא ראוי עדיין לאכלוס.

שנית, איני מקבל את טענת התובע (עמ' 3 סעיף 4) לפיה לכאורה מחדל הנתבעת בנוגע לאי חיבור ביתו מחדש לתשתית הביוב הותיר אותו באי ודאות "....שמה יחובר או לא יחובר או שהחיבור ישתנה מצד לצד, ואז הדבר יגרום לו לשנות את התשתית בחצר ביתו", הן מאחר ובפועל קו הביוב הנוכחי שהתקינה הנתבעת מחדש במאי 2019 בסמוך למבנה התובע, לא הצריך כל שינוי בתשתית הביוב הפרטית של התובע שכבר היתה קיימת בחצר המבנה, והן מאחר ולטעמי אין ב- "אי הודאות" שנוצרה (ככל שנוצרה), כשלעצמה, כדי למנוע ו/או לעכב את התובע מלהשלים את עבודות הגמר של המבנה הכוללים כאמור: עבודות טיח וריצוף, התקנת דלתות, צבע וכו'.

שלישית, מקובלת עלי עדות מהנדס תאגיד המים (ראו: פ' עמ' 28 ש' 1-4) לפיה עפ"י נוהל בעל מבנה לאחר סיום הבניה יפנה לקבלת חתימת תאגיד המים על טופס 4, רק לאחר שמפקח הוועדה המקומית אישר אותו לצורך הנפקת טופס 4.

התובע לא הציג במהלך ניהול ההליך כל ראיה כי פנה בבקשה כזו לוועדה המקומית ו/או כי בידיו אישור המפקח הוועדה המקומית. זאת ועוד, עפ"י עדות מפקח הבניה של התובע בביהמ"ש כל התנאים לקבלת טופס 4 לכאורה מולאו ע"י התובע וכל שנותר הוא אישור התאגיד (הנתבעת) אשר לא ניתן לתובע בגלל שהמבנה לא היה מחובר (ראו: פ' עמ' 13 ש' 18-23: "אני חושב שזו היתה הבעיה היחידה. יש לי את כל האישורים"), אולם התובע לא הציג ראיות התומכות בטענתו כי השלים את בניית המבנה ועמד בכל התנאים לקבלת טופס 4 למבנה (וכל שנותר הוא אישור מאת תאגיד המים), כנטען.

רביעית, התובע לא הוכיח את הנזקים שלטענתו נגרמו לו. עיקר נזקו של התובע מתבסס על הטענה כי נגרם לו אבדן דמי שכירות של 4 יחידות דיור במבנה שהקים. לתמיכה בגרסתו צירף התובע העתקים מהסכמי שכירות שחתם לטענתו עם צדדי ג' וכן העתקים מהסכמי ביטול השכירות (צורפו כנספח ט-1 – ט-8 לתצהירו).

כבר אציין כי לא שוכנעתי באותנטיות ההסכמים שהוצגו. כך למשל, התובע, אשר חתימתו מתנוססת על כל ההסכמים שהוצגו, נמנע מלהעיד בביהמ"ש והבהיר כי אינו דובר עברית (פ' עמ' 19 ש' 1-20). ההסכמים שהוצגו נחתמו בין התובע לבין בני משפחתו וחבריו. למעט אחיו של התובע בילאל, התובע נמנע מלזמן לעדות בביהמ"ש את יתר "השוכרים" חרף טענת הנתבעת כי מדובר בהסכמי שכירות פיקטיביים. לפי הסכמי השכירות (ס' 12) על השוכרים להמציא למשכיר ערבות שני ערבים אשר יחתמו על כתב הערבות במעמד חתימת הסכם השכירות, וחתימתם הינה תנאי לכניסת הסכם השכירות לתוקפו. לא הוצגו ע"י התובע העתקים מכתבי הערבות. עיון בהסכמי ביטול השכירות מעלה כי אין בהם אזכור כי ביטול הסכמי השכירות נעשה על רקע אי חיבור המושכר לתשתיות מים וביוב ע"י הנתבעת.

יתרה מכך, עד התביעה היג'א אשר עפ"י תצהיר התובע התקשר עם התובע בהסכם לביצוע עבודות גמר במבנה (ולא בהסכם שכירות), העיד לראשונה במהלך חקירתו הנגדית בביהמ"ש כי הוא זה שחתם על שני הסכמי שכירות והסכמי ביטול שכירות (למרות שאינו מוגדר באף אחד מהסכמי השכירות שהציג התובע כשוכר) וזאת עבור האחיין והבן שלו, וללא שבידיו ייפוי כוח לחתום בשמם (פ' עמ' 17 ש' 13-20). אם לא די באמור לעיל, העד היג'א העיד כי ביטול הסכמי השכירות נעשה באמצעות קריעת הסכמי השכירות (פ' עמ' 17 ש' 23- 30), גרסה אשר אינה מתיישבת עם 4 העתקי הסכמי ביטול שכירות שצורפו ע"י התובע לתצהירו ועם הצהרות התובע ואחיו לפיה הסכמי ביטול השכירות נחתמו מול השוכרים (סעיף 10 לתצהירי התובע ואחיו).

אוסיף ואציין כי עפ"י גרסת התובע הסכמי ביטול השכירות נחתמו ביום 30.3.17, דבר שאינו מתיישב עם חומר הראיות כאמור ממנו עולה כי מבנה התובע היה מחובר למים ולביוב עד לאמצע חודש 09/17 (טרם שפורק ע"י הנתבעת בשל דרישת משרד הבריאות). לאמור לעיל, יש להוסיף כי בפניית ב"כ התובע לנתבעת מיום 1.10.17 (נספח ח' לתצהיר התובע), כלל לא הועלתה טענה מפי ב"כ התובע לפיה התובע התחייב בחודש 10/16 כלפי צדדי ג' להשכיר יחידות דיור במבנה החל מיום 1.1.17, וכי נאלץ לבטלם (בחודש 03/17) עקב אי חיבור המבנה לתשתיות מים וביוב ע"י תאגיד המים.

ועוד לפי גרסת התובע, הסכמי השכירות נחתמו עמו בחודש 10/16, כשתקופת השכירות שנקבעה בהם תחילתה מיום 1.1.17, נתון שאינו מתיישב היתר הבניה למבנה שניתן בתנאים לתובע ביום 23.8.16, כך שלא ברור כיצד בתקופה של כ- 4 חודשים באפשרות התובע היה להקים ולהשלים בניית מבנה למגורים הכולל 4 יחידות דיור ולקבל בגינו טופס 4, וכל זאת טרם שתחל תקופת השכירות.

חמישית, גם שאר הנזקים להם טוען התובע לא הוכחו כלל. התובע נמנע מלצרף ראיה כלשהי התומכת בטענתו הלקונית כי נגרמו לו "הוצאות ואגרות וחוות דעת מומחים" בסך 25,000 ₪, כנטען.

לא הוכח כי הנתבעת במהלך הנחת קו הביוב הנוכחי במאי 2019 "שינתה את צד החיבור" הקודם באופן שעלול להביא לפגיעה בתשתית המבנה ולנזק עתידי לתובע בסך 50,000 ₪, כנטען.

בכל הקשור לטענת התובע כי נגרמו לו עגמת נפש וטרטורים בסך של 50,000 ₪, אציין בתמצית האומר כי לא ניתן להטיל על הנתבעת אחריות לעוגמת נפש שחש התובע (גם אם היתה מוכחת), כל עוד לא הוכח כי הינה קשורה בסיבתיות להתרשלות מצד הנתבעת.

סיכומם של דברים, ומהנימוקים שפורטו לעיל, הרי גם אם נניח לטובת התובע כי הנתבעת התרשלה מלכתחילה בחיבור ביתו לקו הביוב הקודם שהונח על ידה בקרבת מאגר מי שתיה, הסמוך לבית התובע (נתון אליו היתה מודעת טרם הקמת תשתית הביוב הקודמת) ו/או כי הנתבעת השתהתה יתר על המידה במציאת פתרון חלופי לחיבור בית התובע בשנית לתשתית הביוב הנוכחית, עדיין לא הוכח על ידו, ברמה הנדרשת במשפט אזרחי, קיומו של קשר סיבתי בין מחדלי הנתבעת הנטענים לבין הנזק הנטען (שכאמור אף הוא לא הוכח על ידו).

סוף דבר
מכל האמור לעיל, אני מחליט לדחות את התביעה. התובע ישלם לנתבעת הוצאות בסך 4,000 ש"ח תוך 30 יום.

ניתן היום, י"ז תמוז תש"פ, 09 יולי 2020, בהעדר הצדדים.