הדפסה

בית משפט השלום בעכו ת"א 40252-07-10

בפני
כב' השופט ג'מיל נאסר, שופט בכיר

תובע

מוסטפא עבד אל חלים

נגד

נתבע

1.אחמד חמזה
2.רפעת אחמד קדח ת.ז XXXXXX344
3.קרנית קרן פיצויי נפגעי תאונות דרכים (המודיעה)

נגד

צדדי ג' 1. חמזה אחמד קדח
2. רפעת אחמד קד
3. ראפת קדח

פסק - דין

בפניי תביעת פיצויים בגין נזקי גוף אשר נגרמו לתובע, לטענתו, עקב תאונת דרכים מיום 20.4.09. התובע עותר לחיוב הנתבעים בפיצויים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975 (להלן: "חוק הפלת"ד"). לחלופין, בגין עוולת התקיפה או עוולת הרשלנות, כקבוע בפקודת הנזיקין.

ראיות הצדדים
לאור ממדי המחלוקת בתיק המשתרעת הן על נסיבות אירוע התאונה והן על זהות הנהג, הכיסוי הביטוחי וחבות קרנית, נשמעו ראיות הצדדים עד תום.

מטעם התביעה העיד התובע בעצמו, וחברו מר ראפע עבאבסי (להלן: "ראפע"). מטעם נתבעים 1-2 העידו נתבע מס' 2 רפעת אחמד קדח (להלן: "רפעת") ונתבע מס' 1, חמזה אחמד קדח (להלן: "חמזה"). מטעם קרנית העיד עד יחיד, מר מוחמד עבד אלחלים, בן דודו של התובע (להלן: "מוחמד"), אשר מסר ביום התאונה הודעה במשטרה (סומנה כמוצג נ/7), המהווה בהסכמה תחליף לעדותו הראשית בביהמ"ש (ראו: פ' עמ' 28 ש' 24-25).
הוגשו סיכומים בכתב, והתיק הובא בפניי לצורך מתן פסק דין.

זהות בעלי הדין עפ"י כתב התביעה המקורי
התובע, יליד 18.8.61, הינו תושב כפר מנדא. נתבע 1, הינו תושב כפר מנדא אשר בזמנים הרלבנטיים לתביעה היה המחזיק ו/או הנוהג ו/או המשתמש ברכב נושא מס' רישוי 4553817 (להלן: "הרכב" או "רכב האופל"). הנתבעת השנייה על פי כתב התביעה המקורי הייתה "קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים" (להלן: "קרנית"), אשר הינה תאגיד ציבורי, שהוקם עפ"י דין, שייעודו לשמש קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים שאין באפשרותם לתבוע מבטח, במקרים המנויים בחוק הפלת"ד.

עפ"י הנטען בכתב התביעה המקורי, ביום 20/4/09 נהג נתבע 1 ברכב האופל ותוך כדי כך פגע הרכב בתובע שהיה אותה שעה הולך רגל ודרס אותו, וכתוצאה מכך נחבל התובע בצורה קשה בגופו (להלן: "התאונה"). בעת התאונה לא היה השימוש ברכב מכוסה בביטוח חובה בהתאם לחוק. התאונה מהווה 'תאונת דרכים' כמשמעות מונח זה בחוק הפלת"ד.

בסמוך לאחר התאונה הובהל התובע לבי"ח רמב"ם, שם נבדק ואובחנו אצלו שברים ברגל ימין. הוא אושפז ונותח וביום 4.5.09 שוחרר מביה"ח להמשך מעקב רפואי. התובע עתר לחיוב הנתבעים בתשלום פיצויים בגין נזקיו.

קרנית הכחישה את טענות התובע ועתרה לדחיית התביעה נגדה. נטען כי התובע כלל לא נפגע עקב שימוש ברכב מנועי אלא נפגע במהלך קטטה בין משפחתו למשפחה אחרת. ככל שהתובע נפגע עקב שימוש ברכב מנועי, היה זה במהלכה של אותה קטטה ובמתכוון, כדי לגרום לנזק גוף באמצעות רכב מסוג אופל אסטרה שמספרו 45-538-17 או 75-538-17, שהיה נהוג בידי נהג לא ידוע. בין אם כך ובין אם כך, התאונה אינה מהווה 'תאונת דרכים' כמשמעותה בחוק הפלת"ד.

קרנית הגישה הודעת צד ג' נגד נתבע 1 (צד ג' 1) ונגד אחיו, רפעת קדח (צד ג' 2), במסגרתה טענה במידה ויוכחו כלפיה טענות התובע (המוכחשות על ידה), כי אז תהיה זכאית לשיפוי ו/או השתתפות מצדדי ג' בגין כל סכום שייפסק נגדה (אם ייפסק) וזאת מאחר ובזמנים הרלבנטיים לתביעה היה צד ג' 1 ולחלופין, צד ג' 2 הנוהג ו/או המשתמש ברכב האופל שבו אירעה התאונה, ללא כיסוי ביטוחי.

נתבע 1 הגיש כתב הגנה מטעמו ומטעם צדדי ג'. נטען כי אין לתובע עילת תביעה נגד הנתבעים מאחר והתובע כלל לא נפגע עקב שימוש ברכב מנועי אלא נפגע במהלך קטטה בין משפחתו למשפחת נתבע 1. נתבע 1 מכחיש את כל טענות התובע לגבי נסיבות התאונה הנטענת לרבות הטענה כי נהג בעת התאונה ברכב ודרס את התובע, וכן מכחיש את נזקי התובע הנטענים עקב התאונה ו/או קיומו של קשר סיבתי בינם לבין התאונה הנטענת. באשר לצד ג' 2 נטען כי יש לדחות את הודעת צד ג' נגדו מאחר ואין לו קשר לתביעה ולא היה מקום להגיש את הודעת צד ג' נגדו.

אעיר כי כתב התביעה המקורי הוגש בבימ"ש השלום בנצרת, משם הועבר לבימ"ש השלום בעכו, מחמת היעדר סמכות מקומית. בהתאם להחלטת בימ"ש השלום בעכו מיום 14.3.12 הותר תיקון כתב התביעה באופן שעיקרו צירוף צד ג' 2 כנתבע נוסף (לאור טענת התובע כי לא ידוע לו בוודאות מי מנתבעים 1 או 2 נהג ברכב בעת התאונה), וכן הוספת עילות תביעה חלופיות לפי פקודת הנזיקין (למקרה שייקבע שלתובע אין עילה לפי חוק הפלת"ד).

כתב התביעה המתוקן
במסגרת כתב התביעה המתוקן נוסף צד ג' 2, כנתבע נוסף (הוגדר כנתבע 2, ואילו קרנית הוגדרה כנתבעת 3). נטען ע"י התובע בתביעתו המתוקנת כי נתבע 1 או נתבע 2 היו במועדים הרלבנטיים לתביעה "....הבעלים ו/או המחזיק ו/או הנוהג ו/או המשתמש ו/או מתיר השימוש ברכב מ.ר 4553817.." (ס' 3). ביום 20/4/09 נהג נתבע 1 או נתבע 2 ברכב ותוך כדי כך פגע הרכב בתובע שהיה אותה שעה הולך רגל ודרס אותו וכתוצאה מכך נחבל התובע בצורה קשה בגופו (ס' 4). בעת התאונה לא היה השימוש ברכב מכוסה בביטוח חובה עפ"י חוק (ס' 6). לא ידוע לתובע בוודאות מי מבין נתבעים 1-2 נהג ברכב בעת התאונה (ס' 7). מדובר בתאונת דרכים כמשמעותה בחוק. לחלופין מדובר במעשה תקיפה לפי פקודת הנזיקין. ולחלופי חילופין, נהיגה ברשלנות (ס' 8-11), ועל הנתבעים, כולם או חלקם, ביחד ו/או לחוד לפצותו בגין נזקיו עקב התאונה.

קרנית הגישה כתב הגנה מתוקן מפני כתב התביעה המתוקן והודעה (מתוקנת) לצדדי ג', במסגרתם חזרה על טענותיה דלעיל. במסגרת ההודעה המתוקנת לצדדי ג', צירפה קרנית צד ג' נוסף (צד ג' מס' 3, ראפת קדח, אחיהם הנוסף של נתבעים 1-2), בהתבסס על טענתה כי בזמנים הרלבנטיים לתביעה, היה צד ג' מס' 3, הבעלים ו/או מתיר השימוש ברכב נשוא התביעה.

חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט
בתיק מונה פרופ' גרשון וולפין כמומחה רפואי מטעם ביהמ"ש בתחום האורתופדי. כעולה מחוות דעתו מיום 25.8.13 נותרה לתובע נכות צמיתה בשיעור 10% עקב התאונה בגין הגבלה קלה בפיסוק ירך ימין ללא הגבלות בשאר טווחי תנועות פרק הירך. לא נותרה נכות אורתופדית אחרת בגין התאונה הנדונה.

בטרם אגדיר את הסוגיות שבמחלוקת ואגש למלאכת ההכרעה, אתייחס לארבע סוגיות שיש בהן כדי לייעל את הדיון ולהקל על הגדרת הסוגיות שבמחלוקת הנדרשות להכרעה, במסגרת נסיבותיו המיוחדות של התיק דנן.

סוגיית זיהוי הרכב נשוא התביעה:
בכתב התביעה המקורי (והמתוקן) טען התובע באופן לקוני כי נפגע כהולך רגל ע"י רכב מ.ר 4553817 (ס' 3). בכתב ההגנה המקורי (והמתוקן) טענה קרנית כי עפ"י המידע שבידיה התובע נפגע במהלך קטטה ובמתכוון כדי לגרום נזק גוף באמצעות שימוש ברכב מסוג אופל אסטרה מ.ר 45-538-17 או 75-538-17.

בסמוך לאחר הגשת כתב התביעה מתוקן עתר התובע לתיקון טעות קולמוס שלטענתו נפלה בכתב התביעה המתוקן באופן שמספר הרישוי של הרכב יהיה 75-538-17 ולא מס' רישוי 45-538-17 (ההבדל בין שני מספרי הרישוי הנ"ל הינו בספרה הראשונה בלבד 7 או 4), והבקשה אושרה בהסכמת קרנית.

אלא שבמסגרת סיכומיו, חזר התובע על גרסתו המקורית כי הרכב המעורב הינו בעל מספר רישוי 45-538-17 (ס' 17 לסיכומיו). מנגד במסגרת סיכומיהם, לא עוררו הנתבעים טענה כלשהי לגבי מספר רישוי הרכב נשוא התביעה, ונראה כי מוסכם עליה שהרכב נשוא התביעה הינו בעל לוחית זיהוי 45-538-17, כך שהבקשה לתיקון טעות סופר כאמור, הוגשה, כפי הנראה, בטעות ע"י התובע (בהקשר לאמור יש לציין כי היצרן, הדגם וצבע הרכב אינם במחלוקת בין הצדדים. ראו גם: מוצג תביעה שסומן ת/2 מיום 21/4/09 שכותרתו " הנדון: דוח ביקור במקום (פ"א 150159/09)" ערוך ע"י השוטר יוסף סובח (מש"ק כפר מנדא), ממנו עולה כי ערך ביקור למחרת התאונה בבית הנתבעים והבחין ברחבה מול הבית בשני כלי רכב שניזוקו, אשר אחד מהם הינו "2. רכב מסוג אופל אסטרה מספר לוחית זיהוי 4553817 צבע לבן שתי מראות הצדדים שבורות ושמשה קדמית ואחורית מנופצים".
אשר על כן, ומכאן להבא, בכל מקום שיצוין "הרכב" הכוונה לרכב מסוג אופל אסטרה בצבע לבן נושא מספר רישוי 45-538-17.

סוגיית העדר הכיסוי ביטוחי
בסעיף 6 לכתב התביעה המקורי (והמתוקן) טען התובע כי במועדים הרלבנטיים לתביעה לא היה השימוש ברכב מכוסה בביטוח חובה עפ"י הוראות הפקודה, טענה אשר הוכחשה באופן סתמי וגורף ע"י נתבעים 1-2 (ס' 7 לכתב הגנתם) וע"י קרנית מחוסר ידיעה (ס' 6 לכתב הגנתה).

במהלך חקירתו הנגדית של רפעת בביהמ"ש הוא העיד כי למיטב ידיעתו שמע שאחיו ראפת (צד ג' 3) לא רכש ביטוח חובה עבור הרכב נשוא התביעה, אך אין יודע על כך בוודאות (פ' עמ' 18 ש' 13-16, עמ' 26 ש' 30-32, ועמ' 27 ש' 1):

"ש. עד כמה שידוע לך, על הרכב לא היה ביטוח חובה, נכון?
ת. שמעתי שלא. זה לא עניין אותי. זה לא שלי.
ש. אחיך ראפת לא ביטח את הרכב בביטוח חובה?
ת. נראה לי שלא".

ובהמשך:

"ש. מאיפה אתה יודע אם אחיך ראפת עשה ביטוח?
ת. לא יודע. הוא לקח את הרכב ממישהו בטמרה שהיה חייב לו כסף.
ש. אתה לא יודע אם אותו אדם מטמרה עשה ביטוח?
ת. לא".

קרנית טוענת בסיכומיה (ס' 11-18), כי עפ"י הפסיקה הנטל להוכיח טענת אי קיומו של ביטוח מוטל על הטוען לחבותה של קרנית, ובנטל זה התובע לא עמד. התובע לא צירף כל אסמכתא המעידה כי במועד התאונה לא היה השימוש ברכב האופל מכוסה בביטוח חובה בר תוקף. עוד טוענת כי לתובע, הטוען להיותו נפגע בתאונת דרכים, הזכות לפנות לקרנית המחזיקה במאגר סטטוטורי לקבלת שם המבטח של הרכב המעורב בתאונה ומספר הפוליסה שלו, אך למרות שמדובר בהליך פשוט, התובע לא נקט בו. עוד טוענת קרנית כי יש לזקוף לחובת התובע את המחדל של אי זימון ראפת (צד ג' 3), בעל הרכב, לעדות בביהמ"ש, מאחר ובכך מנע התובע שמיעת עדות ישירה של מי שהידיעה בדבר שאלת הכיסוי הביטוחי, אמורה להיות בידיו.

שקלתי את טענות קרנית בסוגיה זו, ועל אף שבאפשרות התובע היה לפנות לקרנית עפ"י תקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים ב"בקשת נפגע לקבל מידע מהקרן", ולקבל אסמכתא בדבר הסטטוס הביטוחי של הרכב עובר לתאונה כנטען, הרי שבאפשרות קרנית בעצמה, המחזיקה באותו מאגר מידע, היה להדוף את התביעה נגדה, באמצעי פשוט המצוי בנקל בהישג ידה ובשליטתה, ע"י הפקת פלט מחשב (אסמכתא) לפיה היה הרכב נשוא התביעה מבוטח בביטוח חובה תקף בעת התאונה ופירוט זהות המבטח (אם כך היה הדבר), וחזקה על קרנית כי הייתה עותרת לצירוף מבטח (ככל שהיה קיים) ולסילוק התביעה נגדה כבר בשלב המקדמי של ההליך לו אלה היו פני הדברים. אף הנתבעים היו עותרים לצירוף המבטח ולסילוק הודעת צד ג' נגדם, לו הייתה בידם אסמכתא מתאימה מהמאגר ו/או העתק מפוליסת ביטוח חובה בת תוקף המכסה את השימוש ברכב נשוא התביעה עובר לתאונה (ראו גם: הצהרת ב"כ הנתבעים 1-2 וצדדי ג' בדיון קדם משפט מיום 27.1.15 (עמ' 6 ש' 18-19).

לאור זאת אני סבור כי סוגיה זו לא אמורה להיות במחלוקת אמתית בין הצדדים.

סוגיית זהות הנהג ברכב
התובע טוען כי המדובר בתאונת "פגע וברח". חברו ראפע תומך אף הוא בגרסה זו. רכב מסוג אופל בצבע לבן פגע בו, והם לא ראו ואינם יודעים בוודאות מי מנתבעים 1-2 נהג ברכב בעת התאונה. מנגד העיד מוחמד במהלך חקירתו הנגדית בביהמ"ש כי מסר בהודעתו למשטרה כי מי שנהג ברכב היה חמזה (ולא רפעת), וכי ראה זאת במו עיניו (פ' עמ' 31 ש' 5-11). מול גרסתו זו של מוחמד עומדת גרסת נתבעים 1-2 בסוגיית זהות הנהג ברכב. כעולה מגרסת חמזה, הוא שולל לחלוטין את הטענה שהיה הנהג ברכב בעת התאונה ואף כי נכח במקום התאונה בעת התרחשותה, וגרסה זו לא נסתרה במהלך חקירתו הנגדית בביהמ"ש (קיים ספק לגבי טענת חמזה כי לא נכח בזירת האירוע כלל באותו ערב). למרות שהתובע טען בתביעתו המתוקנת טענה עובדתית חלופית כי חמזה או רפעת נהגו ברכב שפגע בו, הרי שבמהלך חקירתו הנגדית של חמזה, הוא בחר שלא לחקור אותו כלל לגבי האפשרות כי הוא (חמזה) היה זה שנהג ברכב, עובר לתאונה, והימנעות זו פועלת לחובת התביעה, ועשויה לתמוך אף היא במסקנה כי רפעת היה זה שנהג הרכב בעת התאונה. בנוסף, עולה מהודעת רפעת עצמו במשטרה מיום 23.4.09 (העתק ממנה צורף כנספח בלתי מסומן לתצהיר רפעת) וכן מתצהיר עדותו הראשית כי הינו מאשר שהוא זה שנהג ברכב (ולא אחיו חמזה או אחיו עומר), אם כי לגרסתו, הוא לא פגע עם הרכב באדם כלשהו, וכי השאיר את הרכב במקום האירוע, ונמלט מהמקום רגלית. יש לציין כי במסגרת חקירתו של רפעת במשטרה בסמוך לאירוע, לא הוצג בפניו חשד כי חמזה היה הנהג ברכב אלא השאלה שהופנתה אליו הייתה שעפ"י חומר החקירה שבידי המשטרה עולה החשד כי מי שנהג ברכב היה האח עומר, שאלה עליה השיב רפעת "ת. לא נכון. עומר היה עם רעפת אני שהייתי באופל". בהקשר לאמור, אציין כי אומנם אין להוציא מכלל אפשרות כי חמזה או עומר נהגו ברכב עובר לאירוע הנטען, ואילו רפעת אחיהם החליט מסיבות שונות "להודות" כי הוא זה שנהג ברכב, אך אפשרות זו מציבה קושי לא מבוטל בהינתן הסיכון הקיים למקרה שתוטל אחריות על נהג הרכב לפיצוי התובע בגין נזקיו ו/או לשיפוי קרנית בגין כל סכום שייפסק נגדה, בשל אי קיומו של כיסוי ביטוחי לרכב במועד הרלבנטי לתאונה.

לאור כל האמור, ומהנימוקים שפורטו, נחה דעתי לקבוע כי רפעת היה זה שנהג ברכב עובר לאירוע הנטען.

סוגיית נזק גוף כתוצאה מקטטה ללא קשר לשימוש ברכב מנועי
לגרסת התביעה, התובע נפצע כהולך רגל מרכב שהיה נהוג בידי רפעת או חמזה, אשר נסע במהירות לאחור ותוך 'שבירת' ההגה לשמאל, פגע החלק הימני קדמי (אזור הגלגל ימני קדמי) ברגלו הימנית של התובע שהתקרב באותה עת לעבר התקהלות האנשים במקום. מנגד טוענים הנתבעים כי התובע כלל לא נפגע עקב שימוש ברכב מנועי, אלא במהלך קטטה בין משפחתו למשפחה אחרת (ללא שפירטו כיצד נפצע התובע וע"י מי, ובאלו נסיבות). ולחלופין נטען, כי ככל שהתובע נפגע עקב שימוש ברכב מנועי, היה זה במהלך קטטה ובמתכוון, כדי לגרום לנזק גוף באמצעות השימוש ברכב.

במהלך חקירתם הנגדית של התובע וחברו ראפע, הם חזרו על גרסתם כי התובע נפגע כהולך רגל עקב שימוש ברכב האופל, וגרסתם זו לא נסתרה. כעולה מתצהיר עדות ראשית חמזה (ס' 4) הוא כלל לא נכח בזירת האירוע ונודע לו על הקטטה מאוחר יותר, רק לאחר סיומה והגעת אחיו הביתה. כך הדבר לגבי עדותו של רעפת. כעולה מתצהיר עדותו הראשית הוא אומנם נכח במקום התאונה, אלא שלאחר שהרכב הותקף ע"י אנשים עם מקלות, הוא נטש את הרכב במקום וברח רגלית לעבר ביתו וכי " עת האירוע היו הרבה רכבים ואנשים בזירת האירוע ואין לי מושג איך התובע נפגע" (ס' 7 לתצהירו). הינה כי כן, עדות נתבעים 1-2 ככל שהינה באה לתמוך בטענתם כי התובע כלל לא נפגע עקב שימוש ברכב מנועי אלא במהלך קטטה בין אנשים שהתפתחה, לטענתם, במקום בהעדרם, הינה בבחינת עדות שמועה. יש לציין כי למרות שעולה מחומר הראיות כי התאונה אירעה באזור התקהלות של עשרות אנשים, לא זומנו עדים נוספים שאינם בעלי דין לעדות בביהמ"ש (למעט מוחמד). כעולה מהודעת מוחמד במשטרה (מוצג נ/7) הוא נכח בעת התאונה במקום וראה כי:

"האופל נסעה אחורה עם פרסה כדי לברוח מהמקום כי הטנדר מזדה חסם אותה ובנסיעה לאחור האופל פגעה בנידאל ג'האד עבדל חלים שהוא בן של בן דוד שלי עם הצד האחורי של האופל וגם פגעה במוסטפא עבדאללה עם הצד הימני של האופל ואז ברחה מהמקום ...".

על גרסה זו חזר מוחמד במהלך חקירתו הנגדית בביהמ"ש, וגרסתו בנקודה זו לא נסתרה (ראו: פ' עמ' 29 ש' 8-10, עמ' 30 ש' 17-19, 22-24, עמ' 31 ש' 17-19). עוד יצוין כי במסגרת סיכומיה זנחה קרנית את טענתה כי התובע נפגע במהלך קטטה וללא קשר לשימוש ברכב מנועי, והתמקדה בטענה כי מדובר בנזק גוף שמקורו בפגיעה ע"י רכב האופל שנעשתה, לטענתה, במתכוון ע"י רעפת.

לאור כל האמור לעיל, נחה דעתי לקבוע כי התובע הוכיח כי נפגע בגופו (רגלו הימנית) עקב שימוש ברכב מנועי.
לאור קביעה זו, המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בשאלת תחולתה/אי תחולתה של החזקה הממעטת שבסעיף 1 לחוק הפלת"ד, קרי בשאלה האם מדובר בתאונה מכוונת המוחרגת מתחולת חוק הפלת"ד, אם לאו.

הסוגיות הטעונות הכרעה
באלו נסיבות נפגע התובע ע"י רכב האופל?
האם התובע נפגע כתוצאה מאירוע "מכוון" המוחרג מתחולת חוק הפלת"ד?
אם התשובה לשאלה ב' הנה חיובית, האם הוכח ע"י התובע כי נתבעים 1 ו/או 2 ביצעו כלפיו עוולה נזיקית וגרמו לו עקב כך נזק גוף?
אם התשובה לשאלה ב' הנה שלילית, קם הצורך להכריע בהודעת צד ג'.
מה גובה הפיצויים להם זכאי התובע?

נסיבות פציעתו של התובע
גרסת התובע לגבי הנסיבות שקדמו לתאונה פורטה על ידו באופן לקוני ועמום בכתב התביעה המקורי, גרסה עליה חזר התובע בסעיף 5 לכתב התביעה המתוקן:

"5. ביום 20/4/09 או בסמוך לכך נהג הנתבע 1 ו/או הנתבע 2 ברכב ותוך כדי כך פגע הרכב בתובע שהיה אותה שעה הולך רגל ודרס אותו וכתוצאה מכך נחבל התובע בצורה קשה בגופו (להלן: "התאונה").

במסגרת תצהיר עדותו הראשית פירט התובע (ס' 3 -4) ביתר הרחבה את הנסיבות שקדמו לפציעתו במהלך התאונה, כאשר לגרסתו הוא נפגע בגופו בעת שרכב האופל יצא בפתאומיות מאזור ההתקהלות בנסיעה מהירה לאחור "עם סיבוב":

"3. ביום 20.4.09 בסביבות השעה 21:00, עת נסעתי ברכב עם בן דודי, ראפע עבאבסי (להלן: "ראפע") לכפר ותוך כדי כך, ראינו התקהלות אנשים, עצרנו את הרכב בצד וניגשתי יחד עם ראפע לכיוון האנשים לבדוק את סיבת ההתקהלות.
בזמן שהתקרבנו להתקהלות, רכב מסוג אופל אסטרה בצבע לבן (להלן: "הרכב") יצא באופן פתאומי מההתקהלות בנסיעה אחורנית מהירה עם סיבוב, ותוך כדי כך, הרכב פגע בי וגלגלו הקדמי ימני עלה על רגלי הימנית וכתוצאה מכך אני נחבלתי בגופי, במיוחד ברגל ימין (להלן: "התאונה").
אציין כי אני נדרסתי בטרם הספקתי להגיע למקום ההתקהלות.
לאחר התאונה התברר, כי במועדים הרלבנטיים לא היה כיסוי ביטוחי לרכב המעורב.
4. הנני להצהיר, כי אני לא ראיתי מי נהג ברכב ואיני יודע בוודאות מי היה הנהג".

במהלך חקירתו הנגדית העיד התובע לגבי הנסיבות שקדמו לתאונה ובסמוך מיד לאחריה (פ' עמ' 9 ש' 2-26) :

"ש. ביום התאונה, איפה היית לפני האירוע?
ת. בכפר אצל חבר שלי. הייתי עם חבר שלי באוטו, חבר שלי עבבסי (צ.ל עבאבסי ג'.נ) רפאע. היינו נוסעים. היינו שעה לפני כן בחנות הירקות שלהם. אח"כ הסתובבנו בכפר 10 דקות. הסתובבנו בתוך הכפר. סתם סיבוב. אז התקשר אלי בן אחי עבד אל חלים מוחמד שיש מישהו מאיים עליהם במגרש הרכב. יצאתי לשם לראות מה קרה וכשהגענו למקום, לפני המגרש, ראינו התקהלות, עצר החבר שלי בצד ימין, ירדתי מהאוטו ואוטו אחר יצא מההתקהלות במהירות ודרס אותי. עדיין לא הספקתי בכלל להגיע להתקהלות.
ש. איך יצא משם?
ת. ראיתי את האוטו חוזר ברוורס במהירות ואז סובב את הרכב ודרס אותי. הגיע אמבולנס ולקח אותי.
ש. באיזה שעה?
ת. בסביבות 21:00
ש. היה חושך
ת. כן.
ש. זה אזור מחוץ לכפר, נכון?
ת. נכון. יש שם מרכז קניות ומאפיה ובית קפה.
ש. כשנדרסת, נדרסת מקדימה?
ת. האוטו נסע ברוורס וכשהוא סובב את הרכב, נדרסתי עם הגלגל הקדמי בצד ימין.
ש. מה קרה לך? היית בהכרה?
ת. כן. הייתי בהכרה עד הדרך, כשהזמינו עוד אמבולנס והעבירו אותי מאמבולנס לאמבולנס, בגלל הכאבים.
ש. כמה אנשים היו שם?
ת. הייתה התקהלות. אולי 30-40 איש. זה מה שראיתי. יש שם מרכז קניות ובית קפה.
ש. רחבת הקסטל היא בערך כמו החדר של האולם, 7 מטר רוחב ואורך 20 מטר, נכון?
ת. בכניסה זה כמו שאמרת. עד המאפיה היציאה מהקסטל יש חניה עם מקום גדול".

בהמשך חקירתו הנגדית העיד התובע כי עובר לתאונה לא זיהה מישהו מוכר במקום ההתקהלות מלבד ראפע שהיה איתו (פ' עמ' 10 ש' 1-4), וכי לא ראה את נהג הרכב שדרס אותו אבל זיהה שהרכב היה מסוג אופל אסטרה (פ' עמ' 10 ש' 5-8). עוד אישר התובע כי בסוף התברר לו שהייתה קטטה במקום, אך לטענתו לא ידוע לו אם הרכב שפגע בו ניזוק כתוצאה מפגיעה בזדון (פ' עמ' 10 ש' 26-30):

"ש. האם נכון שבעצם בסוף התברר שזו הייתה קטטה בין קרובי משפחתך לבין משפחתו של חמזה?
ת. בסוף התברר שזו הייתה קטטה.
ש. נכון שהתברר שהרכב של הנתבעים, האופל, נפגע כתוצאה מפגיעה בזדון ברכבם?
ת. לא יודע. לא עניין אותי לדעת".

לתמיכה בגרסתו לתאונה העיד התובע את חברו ראפע. כעולה מתצהיר עדותו הראשית, ביום התאונה בסביבות שעה 21:00 בלילה, הוא נהג ברכבו בכפר מנדא כשהתובע עמו ברכב. במהלך הנסיעה הם הבחינו בהתקהלות של אנשים, עצרו את הרכב וניגשו לבדוק את סיבת ההתקהלות. תוך כדי התקרבות רגלית למקום ההתקהלות, נסע לפתע הרכב בנסיעה מהירה לאחור, מתוך אזור ההתקהלות, ופגע בתובע ודרס אותו (ס' 2-3).

לגבי הנסיבות שקדמו להתרחשות התאונה, העיד ראפע כך (פ' עמ' 13 ש' 13-17, 22-23, 26-27, 30-32, עמ' 14 ש' 7-12):

"ש. ביום האירוע, לפני שהגעתם למקום האירוע, איפה הייתם?
ת. בכפר, באזור הכיכר בפנים הכיכר. אז התובע קיבל טלפון ויצאנו למגרש של אחיו שיש שם אנשים שמאיימים על האחיין שלו. הגענו ובדרך לקסטל, ביציאה מהכפר, בצד ימין היו המון אנשים. עצרנו בצד לראות מה קורה. ירדנו ויצא רכב מבין האנשים ברוורס, עשה סיבוב ודרס את התובע בכביש ליד האספלט. הזמנתי אמבולנס ונסעתי איתו לבית החולים.
....
ש. כשהגעת וראית התקהלות, ידעת שמדובר בקטטה?
ת. היו המון אנשים שם.
....
ש. כשהגעת ראית בין מי לבין מי הקטטה?
ת. לא. לא הגענו למקום הקטטה.
.....
ש. מה אתה עשית?
ת. ירדתי מהדלת של הנהג והוא מהדלת השנייה. פתאום יצא הרכב ודרס אותו. אם הייתי לפניו היה דורס אותי או את מישהו אחר. היו שם המון אנשים. יש שם בית קפה למעלה.
....
ש. נכון שבאותה עת היה חושך?
ת. היה לילה, אבל היו אורות שם.
ש. ראית מי נהג באוטו?
ת. לא.
ש. האם זיהית את האוטו?
ת. זה אופל אסטרה לבנה. לא יודע מי הנהג".

ובהמשך חקירתו הנגדית של ראפע לב"כ קרנית (פ' עמ' 14 ש' 21-26):

"ש. מה שאתה ראית, הרכב יצא מהתקהלות גדולה של אנשים ונסע במהירות גבוהה?
ת. כן. ברוורס, הטופ של מהירות ברוורס.
ש. כשנוסעים ברוורס, עושים בנסיעה איטית, פה זה היה בנסיעה מהירה?
ת. כן.
ש. זאת הייתה נסיעה חריגה?
ת. כן".

לתמיכה בגרסתו הגיש התובע טופס "סיכום אשפוז 1785032" (צורף כנספח בלתי מסומן לתביעתו המקורית) ממנו עולה כי התובע אושפז מיום התאונה (20/4/09) ועד ליום 4/5/09 בביה"ח רמב"ם אליו הובהל בסמוך לאחר התאונה, כאשר "לדבריו ביום קבלתו נדרס במכוון ונחבל בגפה ימנית תחתונה בלבד ". ראו גם הדברים שנרשמו בסיכום האשפוז: "בן 40 אושפז במחלקתינו בשל שבר סבטרוכנטרי צוואר ירך ימין ושבר טרימלאולרי בקרסול ימין אשר לדבריו נגרמו כתוצאה מתאונת דרכים כהולך רגל". בנוסף, הגיש התובע דו"ח מד"א (סומן מוצג ת/1), שם צוין כי התובע פונה ע"י אמבולנס ביום 20.4.09 מכפר מנדא, כאשר נרשם בחלק התחתון של הדו"ח (ככל שניתן לקרוא את כתב היד): "הנ"ל נמצא על הכביש לפי ד..ר (כנראה דבריו ג',נ) נדרס על ידי רכב שבגע (צ.ל פגע ג'.נ) ופ..ח" (המילה לא ברורה ג'.נ). לטענת הנתבעים בדיון מיום 27.1.15 אין הם מתנגדים להגשת דו"ח מד"א ע"י התובע, אבל "..מדובר בעדות שמועה, אנחנו מתנגדים לאמירות התובע שם המהווים סיוע עצמי" (פ' עמ' 7 ש' 10-11). אכן הגשת דו"ח מד"א שלא באמצעות עורכו מהווה עדות שמועה ככל שהתובע מבקש להגיש את הדו"ח כראיה לאמיתות תוכנו. עם זאת, אין מניעה לקבל את הדו"ח כראיה לעצם הדברים שנרשמו "בזמן אמת" מפי התובע ע"י ממלא הדו"ח זמן קצר לאחר התאונה.

גרסת רפעת לגבי נסיבות פציעתו של התובע ביום האירוע פורטה בסע' 3-7 לתצהיר עדותו הראשית:

"3. ...התובע כלל לא נפגע עקב שימוש ברכב מנועי, אלא נפגע במהלך קטטה בין משפחתו למשפחתי.
4. אני מצהיר כי ביום האירוע הגעתי לזירת האירוע עם הרכב מסוג אופל ע"פ בקשת אחי ראפת. לאחר שעצרתי בזירת האירוע הגיע רכב של קרובי משפחה של התובע מסוג טנדר מאזדה, פגע ברכבי מקדימה, ולאחר מכן ירדו שלושה אנשים מהרכב הנ"ל עם מקלות והתחילו לתת מכות לרכב, התקהלו הרבה אנשים מסביב לרכב ובאזור וממה שנודע לי מאוחר יותר, באותו מקום הייתה קטטה בין אנשים אחרים לפני האירוע הנ"ל.
5. אני חזרתי אחורנית כחצי מטר ברכב ועצרתי מאחר והיו הרבה אנשים שהתקהלו באיזור וגם עמדו רכבים אחרים כך שלא היה ניתן להמשיך בנסיעה, אז כביתי את הרכב, יצאתי ממנו וברחתי רגלית כאשר הותקפתי ע"י אחד מקרובי המשפחה של התובע והצלחתי להגיע הביתה.
6. לאחר שברחתי מהמקום נודע לי כי נגרם נזק גדול לרכב האופל.
7. עת האירוע היו הרבה רכבים ואנשים בזירת האירוע ואין לי מושג איך התובע נפגע".

רפעת העיד במהלך חקירתו הנגדית כי יצא מביתו לכיוון הקסטל ברכב האופל לבקשת אחיו ראפת, וכשהגיע לקסטל ראפת עדיין לא הגיע (פ' עמ' 18 ש' 3-11, ש' 17-18). כשהגיע לקסטל ראה התקהלות של אנשים במקום והוא התקרב לעברה, אך לא הבחין בקטטה או מריבה בין אנשים (פ' עמ' 18 ש' 23-24, 28-29, 30-32, עמ' 19 ש' 1-3). עוד העיד רפעת כי בין האנשים שהתקהלו לא זיהה מישהו ממשפחתו וגם לא את התובע (ראו גם: פ' עמ' 23 ש' 2-4). כשהגיע למקום ההתקהלות הוא עצר את הרכב וכיבה את המנוע (פ' עמ' 19 ש' 4-8, 9-10).

רפעת הוסיף והעיד לגבי הנסיבות שאירעו בסמוך לאחר עצירת הרכב בקרבת מקום ההתקהלות, (פ' עמ' 19 ש' 11-27):

"ת. באה טנדר מאזדה מהמשפחה שלהם ופגע באופל מקדימה ומאחורי היה גם רכב ומקדימה לא היו רכבים.
ש. כשנכנסת ועד שהרכב עצר מאחוריך, כמה זמן עבר?
ת. היה שם. חניתי מסודר. נכנסתי לחניון, חניתי בצורה מסודרת ומאחורי רכב. חניתי לפני הרכב שהיה מאחורי במטר בערך. המאזדה הגיע מקדימה בזוית השמאלית ופגע בי וירדו 3 אנשים. זהיתי אחד מהם בשם אחמד מהמשפחה שלו.
ש. בשלב זה עדיין הייתה התקהלות שם ולא הייתה קטטה?
ת. נכון.
ש. מה עשית ?
ת. הנעתי את הרכב וניסיתי להתקדם לדחוף את הטנדר ולא הצלחתי. חזרתי חצי מטר, כיביתי וברחתי הביתה.
ש. כשיצאת מהרכב, יצאת בריצה לבית?
ת. כשיצאתי מהרכב רצתי ואח"כ הלכתי רגיל".

ובהמשך (פ' עמ' 19 ש' 32 ועמ' 20 ש' 1 -10,ש' 15-19):

"ש. הם רצו להרביץ לך?
ת. הם לא רצו אותי. אולי הם טעו. גם לאוטו הוולוו הם נתנו מכות. היו שם עוד משפחה בוולוו.
ש. כשירדת לא הרגשת מפוחד, מאוים, צורך לרוץ ולברוח?
ת. לא.
ש. כשעזבת את המקום והלכת הבית האחים שלך לא הגיעו עדיין ?
ת. כשירדתי מהרכב זיהיתי את אחי ראפת במאזדה.
ש. הוא נכנס לחניון?
ת. לא. הוא עבר כבר כשהייתה ההתקהלות. הוא לא עבר במקרה. הוא רצה לבדוק את הקונה של האופל.
ש. בין מי לבין מי הייתה קטטה ?
ת. משפ' אלחלים ומשפ' זידאן. אני לא ראיתי את הקטטה. אני יצאתי והלכתי.
....
ש. כמה זמן עבר מרגע שנכנסת לחניון, כיבית את הרכב, ועד שהרגשת את הבום הפגיעה של המאזדה?
ת. 10 דקות.
ש. כל ה- 10 דקות מסביב לא הייתה קטטה?
ת. נכון. הייתה התקהלות אך לא הייתה קטטה".

ובהמשך (פ' עמ' 21 ש' 4- 28):

"ש. אני מקריא לך מעדותך במשטרה (שורה 18).
ת. המאזדה לא היה צמוד אלי. היה רכב מאחורי מטר ועשרים.
ש. העדת לפני כמה רגעים שרכב וולוו היה מאחוריך.
ת. היה רכב מאחורי במרחק של 1.20 מטר. המאזדה היה במרחק אפס מקדימה שלי.
ש. אז למה נסעת אחורנית רק חצי מטר?
ת. כי לא רציתי לפגוע בוולוו. רציתי להצליח לצאת.
ש. יכול לנסוע לאחור ויכולת גם לצאת עם הרכב?
ת. לא. ניסיתי חצי מטר אחורה.
ש. כל העניין של הוולוו, למה לא רשום בתצהירך ?
ת. לא יודע.
ש. למה לא ציינת בהודעה במשטרה ?
ת. לא יודע.
ש. גם את המרחק 1.20 לא ציינת בתצהיר ולא בעדות.
ת. לא מדדתי.
ש. בתצהירך אתה אומר לנו שאתה עזבת את המקום רגלית, וברחת.
ת. נכון.
ש. אני אומר לך ששני האחים שלך, גם ראפת וגם עומר אומרים במשטרה שברחת מהמקום עם הרכב. מה אתה אומר על זה?
ת. לא נכון.
ש. אני מקריא לך מהעדויות שלהם (עמ' 2 שורה 16 לעדות של ראפת). ראפת אומר שהכנסת הילוך רוורס וברחת עם הרכב מהמקום.
ת. זה לא נכון. הוא לא היה איתי ברכב. הייתי שם לבד.
ש. גם אחיך עומר אומר בעמ' 2 שורה 16 לעדותו אותו דבר, שהכנסת רברס, וברחת ובנס הצלחת לחמוק מהם.
ת. גם לא נכון. הלכתי ברגל".

רפעת נחקר על גרסתו גם ע"י ב"כ קרנית. כעולה מעדותו במהלך חקירתו הנגדית היו אנשים ברכב הוולוו אך הוא לא זיהה אותם. כשרצה לעזוב את המקום הבחין באנשים יורדים מרכב הוולוו, אך לא זכור לו אם האנשים החזיקו בידיהם מקלות (פ' עמ' 23 ש' 16-22). בשלב זה עומת רפעת אם הודעתו במשטרה, שם מסר כי לאחר שהגיע למקום הגיעו עוד שני רכבים וגם מהם יצאו אנשים עם מקלות, אך ההסבר שסיפק רפעת היה בלתי משכנע (פ' עמ' 23 ש' 25-31 ועמ' 24 ש' 1 -5):

"ש. ראית מצב שלאחד (צ.ל שמאחד ג'.נ) הרכבים שהיו שם יצאו אנשים עם מקלות?
ת. ראיתי מהמאזדה שיוצאים עם מקלות. בשאר הרכבים לא.
ש. אני מפנה אותך ומקריא לך מההודעה שמסרת במשטרה, החל משורה 5. זה נכון מה שאמרת במשטרה שאח"כ הגיעו עוד שני רכבים וגם מהם יצאו עם מקלות?
ת. לא זיהיתי אם זה מקלות. כשהלכתי הסתכלתי מאחורי וראיתי הרבה אנשים. לא יודע אם היו מקלות באמת.
ש. אם לא זיהית מקלות, מדוע אמרת שגם משני רכבים אחרים יצאו בני אדם עם מקלות?
ת. לא יודע. לא זוכר. יכול להיות שהיו עוד אנשים במאזדה וירדו עם מקלות. בהתחלה זיהיתי 3.
ש. אז מדוע במשטרה אמרת שהאנשים ירדו עם מקלות משני רכבים אחרים שהגיעו למקום?
ת. ראיתי עוד 3 רכבים שירדו אנשים מהרכבים. לא יודע אם זיהיתי מקלות. אחד היה עם בקבוקים. אחד היה אוכל באגט. התלבטתי אם זה מקלות".

בהמשך חקירתו הנגדית, ניסה ב"כ קרנית להציע לרפעת אפשרות לפיה ברכב הולוו שחסם לטענת רפעת את רכב האופל מאחור ישב התובע ו/או כי התובע ישב ברכב המזדה שחסם את האופל מקדימה, אולם רפעת פסל אפשרויות אלו, וחזר על גרסתו לפיה לא זיהה את התובע במקום האירוע (פ' עמ' 27 ש' 2-13):

"ש. אתה מספר לנו לאורך כל העדות שלך שעומד מאחוריך רכב וולוו שאתה לא מכיר את מי שישב בו. אני מציע לך שמי שישב ברכב שהיה מאחוריך היה התובע עצמו והוא זה שחסם אותך מאחורה.
ת. לא יודע.
ש. אתה רוצה לומר שזה מקרי שהתובע חסם אותך מאחורה?
ת. הולוו היה שם, איך הוא חסם אותי? אני באתי וחניתי אחרי שהוא כבר היה שם.
ש. זה לא שבא רכב מאחוריך וחסם אותך?
ת. לא. כבר הייתי חסום.
ש. אתה מכחיש שהתובע בא וחסם עם רכב אחר אותך מאחורה?
ת. רק מקדימה.
ש. התובע היה ברכב שמקדימה?
ת. לא זיהיתי אותו. לא יודע".

בחינת עדויות התובע וחברו ראפע בביהמ"ש לגבי הנסיבות שקדמו לתאונה ובסמוך לאחריה מעלה כי גרסתם הבסיסית לגבי נסיבות פציעתו של התובע ברגלו הימנית לא נסתרה במהלך חקירתם הנגדית בביהמ"ש. כעולה מחומר הראיות, הם הגיעו בשעת ערב (בסביבות שעה 21:00 -21:30 לערך) למרכז מסחרי בכפר מנדא (המכונה קסטל), הממוקם בסמוך ליציאה מהכפר, ברכבו של ראפע שנהג ברכב. הם החנו את הרכב של ראפע בצד הדרך והתקרבו רגלית לעבר אזור שבו התקהלו עשרות אנשים ממשפחת התובע וממשפחת הנתבעים 1-2. בהתקרבם בסמוך למקום ההתקהלות, פרץ לפתע במהירות גבוהה ובנסיעה לאחור רכב מסוג אופל אסטרה בצבע לבן, שהיה נהוג בידי רפעת, ותוך כדי 'שבירת' ההגה שמאלה, פגע אזור הגלגל קדמי ימני של הרכב ברגלו הימנית של התובע. למקום התאונה הגיע אמבולנס אשר פינה את התובע הפצוע לביה"ח.

אינני מקבל את גרסאות התובע וחברו לגבי נסיבות היקלעותם לאזור הקסטל עובר לתאונה. כעולה מתצהירי עדותם הראשית הם הסתובבו בכפר ברכבו של ראפע ותוך כדי כך הבחינו בהתקהלות של אנשים ועצרו כדי לברר את סיבת ההתקהלות. מנגד עולה מחקירתם הנגדית בביהמ"ש כאמור, כי בעת שהסתובבו עם הרכב בכפר, עודכן התובע טלפונית ע"י אחיינו עבד כי "מישהו מאיים עליהם במגרש הרכב" סמוך לקסטל, כך שמתבקשת המסקנה כי הרקע להגעתם של התובע וראפע למקום התאונה לא היה "תמים", והם לא נקלעו למקום באקראי, כנטען, אלא הגיעו לאזור הקסטל עם ידיעה מוקדמת כי מישהו מאיים על בן משפחתו של התובע ואף כי קיימת היתכנות להתפתחות של קטטה במקום.

בנוסף אציין כי לא נעלמו מעיניי אי דיוקים שנתגלו במהלך חקירתם הנגדית של התובע וחברו. כך למשל, גרסת התובע כי טרם הגעתם לאזור הקסטל ביקרו בחנות ירקות (פ' עמ' 9 ש' 3-4), בעוד שלגרסת ראפע טרם הגעתם לאזור הקסטל היו "בתוך הכפר" (פ' עמ' 13 ש' 20-21). כן העיד התובע בחקירתו הנגדית כי "החבר שלי שהיה איתי לקח את המספר של הרכב" (פ' עמ' 11 ש' 6), בעוד לגרסת ראפע הוא לא הספיק לרשום את מספר הזיהוי של הרכב (פ' עמ' 14 ש' 13-16). עם זאת, איני סבור כי אי דיוקים אלה, יש בהם כדי לכרסם מהותית בגרסת התובע הבסיסית לגבי נסיבות פציעתו בתאונה.

גרסת רפעת לפיה בעת שהגיע לקסטל ועצר את רכב האופל הוא נחסם לא רק ע"י טנדר מזדה שפגע וחסם את רכב האופל מקדימה אלא גם ע"י רכב מסוג וולוו שחנה עוד קודם לכן במקום, הייתה בלתי מהימנה עלי לחלוטין, והרושם שהתקבל בפניי היה שמדובר בגרסה חדשה שלא רק שלא נמסרה ע"י רפעת בהודעתו במשטרה, כ- 3 ימים לאחר האירוע, ו/או לא הועלתה על ידו במסגרת כתב ההגנה ו/או במסגרת תצהיר עדותו הראשית, אלא הועלתה לראשונה במסגרת חקירתו הנגדית של רעפת בביהמ"ש, שכל תכליתה הצגת מצג שקרי לפיו גם מסיבה טכנית לא היה באפשרות רפעת לנהוג ברכב האופל לאחור, בנסיבות שתוארו ע"י התובע (גם אילו רצה בכך). תימוכין לכך, ניתן למצוא בהודעה שמסר רפעת במשטרה, כ- 3 ימים לאחר האירוע שם נשאל האם היה רכב אחר שחסם את האופל מאחורה בעת שהמזדה פגעה בחזית האופל, ואין כל אזכור בתשובתו לקיומו של רכב מסוג וולוו (או כל רכב מסוג אחר) שחנה עוד קודם להגעתו למקום ו/או להחניית האופל במרחק של 1.20 מ' לפני הוולוו, כנטען ו/או לגרימת נזק מכוון ע"י התוקפים גם לרכב הוולוו, אלא לכל היותר, על הגעת שני כלי רכב למקום שלא חסמו את החלק האחורי של האופל ולא מנעו מרפעת את האפשרות לנסוע לאחור (ראו: הודעת רפעת במשטרה, ש' 18-20):

"ש. האם היה רכב אחר שחסם אותך מאחורה בעת שהמזדא מסחרית נכנסה בך מקדימה?
ת. הגיעו עוד שני רכבים אך לא נחסמתי כיאני (צ.ל כי אני ג'.נ) זוכר שאני נסעתי אחורנית ואם הייתי חסום מאחורה לא הייתי יכול לחזור לאחור".

עולה מחומר הראיות כי בעת שתקפו אנשים מבני משפחת התובע עם מקלות את רכב האופל (להלן: "אירוע התקיפה או "האירוע"), נבהל רפעת ורצה לברוח מהמקום, שכן לטענתו "בחיים לא ראיתי התקהלות כזאת. אני לא מתערבב בעניינים כאלה" (פ' עמ' 24 ש' 21-22). עם זאת, לגרסת רפעת בביהמ"ש, הוא השתדל לנסוע ברכב בהילוך אחורי בזהירות ובאופן מדוד, על מנת שלא לפגוע ברכב הוולוו שמאחוריו, גרסה אותה אין בידי לקבל, בנסיבות העניין. אוסיף ואציין כי אין בידי די ראיות על מנת לקבוע האם התוקפים ניפצו את שמשות האופל, בין היתר, כדי להגיע לרעפת ולפגוע בו פיזית או שהתכוונו רק להפחידו ו/או לגרום נזק לרכוש בלבד.

מכל מקום, לא שוכנעתי בגרסת רפעת לפיה בסמוך להתחלת אירוע התקיפה של רכב האופל במקלות, הוא נטש את הרכב במקום, וברח מהמקום רגלית לעבר ביתו כנטען.

כן שוכנעתי, בגרסת התביעה לפיה רכב האופל (בו נהג רפעת) נסע במהירות גבוהה בהילוך אחורי בניסיון להימלט מהמקום, ותוך כדי כך, היטה את ההגה שמאלה, הרכב הסתובב על צירו וחלקו הקדמי ימני פגע ברגלו הימנית של התובע, ובאדם נוסף שהיה במקום.

האם מדובר בתאונה מכוונת?
סעיף 1 סיפא לחוק הפלת"ד מוציא מגדר תחולת החוק, אירוע מכוון בו נעשה שימוש ברכב במתכוון כדי לגרום נזק לגופו או רכושו של אדם, והנזק נגרם ע"י המעשה עצמו:

"... ואולם לא יראו כתאונת דרכים מאורע שאירע כתוצאה ממעשה שנעשה במתכוון כדי לגרום נזק לגופו או לרכושו של אותו אדם, והנזק נגרם על ידי המעשה עצמו ולא על ידי השפעתו של המעשה על השימוש ברכב המנועי".

לטענת נתבעים 1-2 וצדדי ג' בסיכומיהם "כל העדים אישרו שהייתה קטטה במקום בין משפחת התובע למשפחת הנתבעים וסביר להניח שהתובע נפגע בקטטה" (ס' 10).

קרנית טוענת בסיכומיה (ס' 27-28), הגרסה המסתברת ביותר שיכולה להסביר את מסכת העדויות והראיות הינה כי בין משפחתו הגרעינית של התובע לבין משפחתם הגרעינית של נתבעים 1-2 (וצד ג' 3) היה נטוש סכסוך עז. האופל נהוגה ע"י רפעת, נקלעה לאזור בשם הקסטל בכניסה לכפר מנדא, שם צרו עליה מקורביו של התובע, והתובע עצמו ביניהם. האופל נחסמה משני צדדיה ע"י רכבים השייכים למשפחת התובע. אנשים החלו מתגודדים סביב האופל, שבה ישב רעפת, ותוך כדי כך, לפחות בחלקם, החלו להכות בכוח, באמצעות מקלות, בחלונות האופל. בשלב זה רפעת נסע במהירות שיא בהילוך אחורי ותוך סיבוב ההגה, תוך שהוא פוגע, במכוון, בתובע ובאדם נוסף. כל אותה העת לא היה התובע עובר אורח תמים שנקלע לזירת ההתקהלות, כטענתו, אלא שותף פעיל בתקיפת האופל ונהגו.

עוד טוענת קרנית בסיכומיה (ס' 40- 41) כי עולה מנסיבות האירוע כוונה ממש מצד רפעת לפגוע בתובע, שהיה פעיל בתקיפת האופל עובר לפציעתו, כוונה זו נלמדת גם, בין היתר, מהרקע לאירוע, מעורבותו של התובע באירוע, אופן הנהיגה ברכב האופל, ומהודאת התובע עצמו סמוך לאחר האירוע, בעת אשפוזו בביה"ח. לחלופין, נטען כי אפילו יגיע ביהמ"ש הנכבד למסקנה לפיה הפגיעה בתובע הייתה רק אמצעי לקידום הימלטותו של רפעת באמצעות רכב האופל, מזירת האירוע, שם הותקף ע"י התובע וקרוביו, גם אז מתבקשת המסקנה שיש לראות באירוע כ"מעשה מכוון". לתמיכה בטענתה מפנה קרנית לפסיקת ביהמ"ש העליון : רע"א 9384/05 מגדל חברה לביטוח בע"מ נגד דניאל עיסאם ואח'. רע"א 1117/09 קרנית נגד יעקב בלבן (נבו, ניתן ביום 21.9.09). רע"א 10807/08 עזבון המנוח רשיד סאמי ז"ל נגד קרנית (נבו, ניתן ביום 19.10.09). רע"א 9108/11 יוסף ברששת נגד קרנית ואח' (נבו, ניתן 13.3.12).
מנגד טוען התובע בסיכומיו (ס' 28-39) כי טענת קרנית והנתבעים בדבר אירוע מכוון אין לה על מה לסמוך ודינה להידחות. כבר נפסק כי הנטל להוכיח כי התאונה אירעה כביכול במתכוון מוטל על הטוען לכך. עפ"י הפסיקה אין די בהוכחת רשלנות או פזיזות, ועל הטוען להוכיח כוונה של ממש. מדובר בטענה שהתקבלה בפסיקה רק במקרים בודדים ונדירים ביותר. במקרה דנן, מחומר הראיות עולה כי נהג רכב האופל נסע לאחור במהירות גבוהה במטרה למלט עצמו מאימת אנשים שככל הנראה ניסו לתקוף אותו ברחבת הקסטל לאחר שהתנגשו באופל מקדימה, הא ותו לא. לנהג האופל לא הייתה כל כוונה לפגוע במאן דהוא ובוודאי שלא בתובע, אשר עפ"י עדותו של רפעת עצמו לא הבחין בו בשום שלב של התרחשות האירוע. התובע מפנה לפס"ד שנדון ברע"א 6954/11 קרנית נגד עזבון המנוחה זינו טל ואח' (נבו, ניתן ביום 1.2.12).

הרקע שקדם לאירוע
בכתב ההגנה טען נתבע 1 כי התובע לא נפגע כתוצאה משימוש ברכב מנועי אלא במהלך קטטה שפרצה בין משפחת התובע למשפחתו (ס' 2ג'), אולם הן בכתב ההגנה והן בתצהיר עדותו הראשית, נמנע רפעת מלפרט את מהות הסכסוך בין המשפחות ו/או את הרקע שקדם לאירוע התקיפה של מכונית האופל. במהלך חקירתו הנגדית העיד רפעת כי כשהגיע עם רכב האופל לקסטל ראה התקהלות אך לא ראה קטטה (פ' עמ' 18 ש' 20-22, ש' 30-31), וכשהתקרב למקום לא הבחין באנשים שמרביצים זה לזה (פ' עמ' 19 ש' 2-3), והוא לא זיהה את אף אחד מהאחים שלו במקום או את התובע (פ' עמ' 19 ש' 4-7). בהמשך עדותו, ובניגוד לאמור בכתב הגנתו ובס' 3 לתצהיר עדותו הראשית כאמור, העיד רפעת כי הקטטה פרצה בין משפחת התובע למשפחת זידאן, וכי עד לרגע שעזב את הקסטל, לא הבחין שמישהו מאחיו או מבני משפחתו המורחבת היה מעורב בקטטה, וגם לאחר מכן לא ידוע לו על מעורבות משפחתו בקטטה (פ' עמ' 20 ש' 9- 14, ש' 20-23). בהמשך חקירתו הנגדית עומת רפעת עם האמור בס' 3 לתצהירו בדבר אירוע קטטה בין משפחתו למשפחת התובע, אולם התשובות שסיפק בעניין זה היו בלתי משכנעות לחלוטין. (פ' עמ' 22 ש' 1-18), וניכר היה שרפעת מנסה להרחיק את אחיו ואף את משפחתו המורחבת ממעורבות כלשהי באירוע.
רפעת נשאל בהמשך חקירתו הנגדית האם יש סכסוך בינו לבין התובע ו/או בינו לבין משפחת התובע, ורפעת הכחיש קיומו של סכסוך אישי כלשהו עם התובע או משפחתו ולטענתו אף היו ידידים, אך הודה כי היה לאחיו ראפת סכסוך הקשור לרכב: "בכלל לא. דווקא היינו ידידים. אולי בין אחי ראפת היה סכסוך. רק הוא. בגלל רכב", וכי קיימת אפשרות שתקפו את רכב האופל של ראפת, בגלל שראו את רעפת ברכב (פ' עמ' 25 ש' 29-32). בהמשך חקירתו, ניסה רפעת לטעון כי לא ידוע לו כלל על סכסוך כלשהו בין אחיו עומר למשפחת התובע, אך לבסוף אישר כי חודש לפני שקרה האירוע דנן, תקפו בני משפחת התובע את אחיו עומר, אך לדבריו "..היה סכסוך עם אחד מהם ולא עם כל האחים" (פ' עמ' 26 ש' 1-11).

בהקשר לאמור, יש לציין את הודעת מוחמד במשטרה מיום האירוע (נ/7) שם מסר בפני החוקר כי ביום האירוע בשעה 21:30 בערב התקשרו אליו והודיעו לו כי תוקפים את הנגרייה שלהם והוא יצא ברכבו לעברה. בדרכו לנגרייה עודכן שכרגע ישנה תקיפה במגרש המכוניות שבתחנת הדלק מחוץ לכפר. כשהגיע למגרש המכוניות התברר כי האירוע הסתיים בחבלה בכף יד של בן דודו. הוא ראה שני כלי רכב (מסוג אופל ומזדה 3 בצבע זהב) בורחים ממגרש המכוניות לכיוון הכפר, ובן דודו רודף אחריהם עם רכבו מסוג טנדר מזדה עד לקסטל (ומוחמד נוסע בעקבותיו), שם נחסמה האופל מקדימה ע"י טנדר המזדה ובן דודו השני (התובע) חסם את רכב האופל מאחוריה והתפתח האירוע נשוא התיק דנן (לעניין העדות שמסר מוחמד במשטרה בדבר חסימת רכב האופל מאחורה ע"י התובע בעת האירוע אתייחס בהמשך).

לאור כל האמור, שוכנעתי כי עובר לאירוע נשוא תיק דנן, הרקע לאירוע תקיפת רכב האופל במקלות ובתוכו רפעת נעשה ע"י מספר אנשים ממשפחת התובע שירדו מטנדר מזדה, שחסם את רכב האופל מקדימה, היה סכסוך קודם שפרץ בין משפחת התובע למשפחת נתבעים 1-2 (וצד ג' 3), שטיבו ונסיבותיו לא התבררו דיין בביהמ"ש.

מעורבותו האישית של התובע באירוע
לטענת קרנית בסיכומיה (ס' 30), התובע אינו עובר אורח תמים שנקלע למקום האירוע אלא היה שותף פעיל בתקיפת רכב האופל, לפני שרכב האופל פגע בו. לתמיכה בגרסתה מפנה קרנית למוצג נ/7 (הודעת מוחמד במשטרה) והודעת רפעת במשטרה (שצורפה כנספח בלתי מסומן לתצהיר עדותו הראשית). עוד נטען, כי התובע בעצמו מסר בעת אשפוזו בביה"ח בסמוך לאחר האירוע כי מדובר בדריסה מכוונת.

כעולה מהודעת מוחמד במשטרה (נ/7), לאחר אירוע תקיפה שהסתיים במגרש המכוניות שבתחנת הדלק מחוץ לכפר, הוא נסע ברכבו בעקבות בן דודו אברהים שנהג ברכב מסוג טנדר מזדה ורדף אחרי שני רכבים מסוג אופל ומזדה 3 זהובה עד שהגיעו לקסטל, ואז התפתח, לגרסתו, האירוע הבא:

"וכשהגענו לקסטל אז בן דוד שלי עמאר מוחמד עבדל חלים חסם את האופל עם הרכב שלו מקדימה ובן דוד שלי מוסטפא עבדאללה עבד חלים חסם את האופל מאחוריה, ואז הבן דוד שלי עמאר יצא מהרכב שלו והאופל נסעה קדימה כדי לברוח משם ופגעה בטנדר מזדה של עמאר עם הקדימה שלה בקדימה של הרכב הזה והאופל נסעה אחורה עם פרסה כדי לברוח מהמקום כי הטנדר מזדה חסם אותה ובנסיעה לאחור האופל פגעה בנידאל ג'יהאד עבדל חלים שהוא בן של בן דוד שלי עם הצד האחורי של האופל וגם פגעה במוסטפא עבדאללה עם הצד השני של האופל ואז ברחה מהמקום... (ש' 6-14 לנ/7).

במהלך חקירתו הנגדית העיד מוחמד לגבי הנסיבות שקדמו לתאונה (פ' עמ' 29 ש' 8-10):

"ש. מה קרה באותו יום?
ת. קיבלתי טלפון שיש אירוע עם בן דודי שקרה שם. הגעתי למקום, היו שם המון אנשים, בקסטל, ובאותו רגע שהגעתי, גם בן דוד שלי מוסטפא הגיע כמעט באותו רגע שהגעתי. באותו רגע יצא אוטו מהמקום ברברס ואיך שעשה סיבוב הוא פגע בתובע".

בשלב זה עומת מוחמד עם גרסתו במשטרה שם מסר על חסימת רכב האופל משני צדדיה (פ' עמ' 29 ש' 15-32 ועמ' 20 ש' 4-24):

"ש. מה שאמרת במשטרה שהגיע רכב של בן הדוד שלך מוחמד עבד אל חלים שחסם את האופל עם הרכב שלו והבן דוד שלך מוסטפא חסם את האופל מאחורה, זה נכון?
ת. מוסטפא לא היה ברכב, אלא הלך רגלית.
ש. מה נכון? מה שמסרת במשטרה זה שקר?
ת. לא. היו שם המון אנשים מול הקסטל ויש שם מלא רכבים בכביש שם. יכול להיות שעמאר חסם את האוטו מקדימה וסגר אותו ולא חסם עד הסוף. מוסטפא לא היה באוטו.
ש. מה שמסרת במשטרה היה שקר?
ת. יכול להיות שלא מסרתי את זה טוב במשטרה באותו יום. היה בלבול וקטטה.
ש. כשאתה אומר שמוסטפא עבדאללה עבד אל חלים חסם את הרכב מאחורה, למה אתה מתכוון?
ת. הוא בא מאחורי האוטו לראות מה קורה. מי שהיה מעורב שם זה האחיינים שלו. הוא בא לראות מה קרה. כשבאתי מרחוק חשבתי שהוא חסם את הרכב אך הוא בא לראות מה קרה בדיוק כמוני.
ש. מתי חשבת שהוא בא לחסום אותה?
ת. איך שהגעתי למקום, חשבתי שהוא שם, אך ראיתי אותו בא ממול איפה שתחנת הדלק בכניסה לכפר, באותו זמן הייתי שם, באותו רגע הגעתי לשם, הגענו שנינו ביחד לשם. הוא בא מאחורי האוטו אופל. איך שהאוטו הסתובב, עשה סיבוב, הוא פגע בו בצד ימין של האוטו.
.....
ש. אני אומר לך שמוסטפא אמר שהוא הגיע באוטו והחנה שם וירד מהאוטו ולא אמר שהוא בא מכיוון תחנת הדלק רגלית.
ת. הוא הגיע מכיוון תחנת הדלק.
ש. אבל הוא העיד אחרת בבית משפט שהוא הגיע נוסע ברכב והרכב חנה מול הקסטל ואז ירד ממנו רגלית.
ת. הקסטל ותחנת הדלק זה אחד מול השני, קו אוירי ביניהם זה אחד מול השני.
ש. אני אומר לך שאתה לא מדייק, כי בין תחנות הדלק עד להגיע לאזור של היציאה מהקסטל, היכן שהוא טען שנדרס, זה מרחק לפחות 100 מטרים, יש כיכר ואח"כ נוסעים בערך 50-100 מטר.
ת. הוא הגיע מכיוון תחנת הדלק.
ש. אני מפנה אותך לעדותך במשטרה בעמוד 2 שורה 19 ומקריא לך. ז"א ששני רכבים חסמו לפי הודעתך במשטרה.
ת. אני לא זוכר מה אמרתי במשטרה. זה היה לפני 6 שנים.
ש. איך התובע נפגע? היכן עמד ? איך חזר הרכב?
ת. האוטו חזר ברברס, איך שהאוטו הסתובב ימינה, הוא פגע בצד ימין בתובע. (העד מסמן עם ידו איך הרכב עשה עקומה).
ש. אתה מספר את זה כאילו זה היה לפני 5 דקות.
ת. כי זה לא יוצא מהראש שלי.
ש. למה דווקא את זה אתה זוכר?
ת. את הקטע של הפגיעה אני זוכר. לגבי החסימה מאחורה לא זוכר אם אמרתי. לגבי החסימה מאחורה אמרתי שזה נכון".
יצוין כי גרסת התובע וחברו רעפע לפיה התובע נפגע בעת התקרבות רגלית לכיוון מקום ההתקהלות יוצרת קושי עם הודעת מוחמד במשטרה שם מסר מוחמד כי הבחין בתובע חוסם את רכב האופל מאחור. עם זאת, גם מגרסת מוחמד במשטרה אין תימוכין לטענה כי התובע חסם את רכב האופל מאחור באמצעות רכב כלשהו. מוחמד ניסה ליישב את הקושי הנ"ל בכך שהבחין בתובע מתקרב מכיוון תחנת הדלק לעבר מקום ההתקהלות "ובא מאחורי האוטו לראות מה קורה" וכי "יכול להיות שלא מסרתי את זה טוב במשטרה באותו יום. היה בלבול וקטטה", הסברים דחוקים שאפשר ועשויים ללמד על ניסיונו של מוחמד לסגת מגרסתו המקורית כפי שנמסרה במשטרה. עם זאת, התרחיש לפיו התובע חסם בגופו את רכב האופל מאחור, אינו מתיישב עם גרסאות התובע וראפע, ואף גרסת מוחמד עצמו, לפיהן התובע נפגע בגופו לאחר שרכב האופל הספיק לצבור מהירות בנסיעה לאחור ולבצע סיבוב על צירו, טרם הפגיעה בתובע.

סיכומו של דבר, לא מצאתי ראיות מספיקות בחומר הראיות לטענת קרנית לפיה "התובע הגיע למקום כדי לחסום את האופל, וכנראה היה שותף פעיל בתקיפתה, לפני שהאופל פגע בו". לא הובאה כל ראיה לפיה התובע הגיע בטנדר המזדה (ולא ברכבו של ראפע) ממנו ירדו אנשים ממשפחתו עם מקלות והחלו לתקוף את רכב האופל. למרות עשרות האנשים שהתקהלו במקום, לא הובאה עדות לפיה התובע נראה במקום האירוע עם מקל בידו או חפץ אחר, ומשתתף באופן פעיל בתקיפת רכב האופל.

האם רפעת השתמש ברכב האופל כדי לפגוע בגופו של התובע במתכוון?
לטענת קרנית ניתן ללמוד, בין היתר, מדברי התובע בעצמו שנמסרו על ידו במהלך אשפוזו עקב התאונה כי נדרס ע"י רכב האופל במתכוון. עיון בדף 1 למסמך "טופס אשפוז 1785032" בפסקה "מחלה נוכחית" מעלה כי התובע מסר לרופאיו כי "לדבריו ביום קבלתו נדרס במכוון ונחבל בגפה ימנית תחתונה בלבד..".

במהלך חקירתו הנגדית התבקש התובע להבהיר מדוע מסר בביה"ח כי נדרס במכוון (פ' עמ' 11 ש' 7-15):

"ש. הגעת לרמב"ם פצוע. סיפרת שם מה קרה לך ?
ת. כן. אמרתי לרופא שנדרסתי. סיפרתי את האמת.
ש. בבית החולים נרשם שאתה אמרת שביום קבלתך נדרסת במכוון.
ת. אמרתי שראיתי את האוטו חוזר והאנשים מתפזרים וחשבתי שזה מישהו שיכור. לכך התכוונתי. כך אמרתי בבית החולים. לא יודע מה הכוונה של הנהג, לדרוס במכוון או לא. אמרתי מה שהרגשתי.
ש. לא נכנסת לראש של הנהג, אבל לפי הרושם שלך, הוא דרס אותך במכוון?
ת. כן".

איני מקבל את טענת התובע לפיה מסר לרופאיו בעת קבלתו בביה"ח כי נדרס במכוון כיוון שחשב שנדרס ע"י שיכור. כאמור, התובע וחברו רעפע העידו כי לא הבחינו במהלך האירוע מי נהג ברכב האופל. רפעת העיד כי לא זיהה את התובע באזור ההתקהלות מרגע הגיעו לקסטל ועד רגע הימלטותו מהמקום, וגרסתו זו לא נסתרה. בין אם התובע סבר בעת הגיעו לביה"ח כי נדרס במכוון לאור הנהיגה הפרועה במהירות לאחור באזור הומה אנשים ובשעת לילה של נהג רכב האופל, ובין אם סבר כי נדרס במכוון על רקע הסכסוך הקודם שפרץ בין המשפחות, עדיין לא ניתן לייחס לו ידיעה בפועל לגבי הלך הרוח של נהג האופל בעת האירוע, כאשר לגרסתו כלל לא ידע מי נהג ברכב האופל, וגם נהג האופל לא ידע כי התובע נמצא מאחורי רכבו ו/או מתקרב לעבר אחורי הרכב. גרסת ראפע לפיה הוא עצמו כמעט נדרס במהלך האירוע, תומכת אף היא במסקנה כי לתובע לא הייתה כל ידיעה על כוונה מצד נהג הרכב לפגוע דווקא בו באמצעות שימוש ברכב האופל.

קרנית מוסיפה וטוענת בסיכומיה כי גם אם תידחה טענתה כי התובע היה שותף פעיל לתקיפת רכב האופל, עובר לפציעתו, הרי שיש לראות באירוע "כמעשה מכוון" גם אם הפגיעה בתובע הייתה רק אמצעי לקידום הימלטותו של נהג האופל מזירת האירוע (ס' 40-41 לסיכומיה). בעניין זה היא מפנה קרנית לפסיקה שצוינה לעיל.

ברע"א 1117/09 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נגד יעקב בלבן, קיבל ביהמ"ש העליון את ערעור קרנית על החלטת ביהמ"ש המחוזי ת"א, וקבע כי יש תחולה לחזקה הממעטת שבסעיף 1 לחוק הפלת"ד, לאחר שהגיע למסקנה כי מדובר בתאונה מכוונת. עפ"י עובדות המקרה הנדון, בעת ששהה המשיב 1 במשתלה לצורך מכירת שתילים, הוא הבחין באדם זר יושב ברכבו. המשיב 1 רץ אל הרכב ונאחז בו בניסיון למנוע את גניבתו. הרכב החל בנסיעה, תוך שהנהג מאיץ ונוסע בצורת זיגזגים. לאחר שהרכב נסע כ- 160 מטרים נפל המשיב 1 ונפגע מגלגלי הרכב.

ביהמ"ש העליון בפסק דין מפי כב' השופט ריבלין (בדימוס), חזר על ההלכה לפיה נטל ההוכחה הנדרש להוכחת הכוונה לגרום לנזק אינו נטל הוכחה מיוחד, אלא על פי הכלל הרגיל של מאזן הסתברויות, וכי דרישת הכוונה מתקיימת גם כאשר הפגיעה ב"אותו אדם"- פגיעה מכוונת- היא אמצעי להשגת מטרה אחרת, וככלל, אין להידרש לשאלת המניע שעומד מאחורי גרימת התאונה המכוונת. יישום ההלכה על עובדות פסה"ד, מלמד על כוונה לפגוע במשיב 1 (פסקה 6 לפסה"ד):

"תיאור ההתרחשות במקרה שלפנינו, כפי שהוא עולה מפסק דינו של בית המשפט המחוזי, מלמד על כוונה לפגוע במשיב 1. הגנב ביקש להימלט מאחיזתו של המשיב 1. הוא ביקש לנער אותו מן הרכב הנוסע. כוונה זו, שהיא כוונה לפגוע במשיב 1, אמנם משנית לכוונתו של הגנב להימלט עם הרכב, אך לכך כאמור אין נפקות. הגנב נהג ברכב בפראות, תוך שהוא מאיץ את נסיעתו ונוסע בזיגזג. וכל זאת בעת שהמשיב 1 תלוי על הרכב מבחוץ. עובדות אלה הוכחו לפני בית משפט קמא באמצעות ראיות מתאימות ונראה כי אין לגביהן מחלוקת. המסקנה המתבקשת מכך כאמור היא שהגנב ביקש להפיל את המשיב 1 מהרכב. רצונו של הגנב להפיל את המשיב 1 כרוך בקיומו של רצון לפגוע בו באופן שאינו ניתן להפרדה. לאור מטרת החזקה הממעטת נשוא הדיון- הוצאת התאונה מגדרו של חוק הפיצויים- ברי כי רצון להפיל אדם התלוי מבחוץ על רכב נוסע שקול לרצון לפגוע באותו אדם. המניע הסופי שעמד מאחורי התנהגותו של הגנב היה אמנם הימלטות עם הרכב, אך בסופו של דבר רצה הגנב לפגוע במשיב 1, ולו כאמצעי לקידום ההימלטות.

המשיבים טוענים כי מאחר שהגנב לא נתפס, וגרסתו לא נשמעה, אין כל אפשרות לדעת מה היו כוונותיו. אין בידנו לקבל טענה זו. התנהגותו של הגנב במקרה זה מלמדת באופן ברור על כוונותיו. אמנם, לא ניתן לשלול בוודאות גמורה תרחישים אחרים- כגון שהגנב אינו מודע לסיכון שבנפילה מרכב נוסע או שלא ראה את המשיב 1 נתלה על הרכב, אולם אלה תרחישים בלתי סבירים, ואף דחוקים. הנטל המוטל על המבקשת הוא להוכיח את כוונת הגנב לפי מאזן ההסתברויות, ובכך היא עמדה. לאור מסקנה זו, הדיון בשאלה אם התגבשה כוונה לפגוע ברכושו של המשיב 1 אינו דרוש עוד לשם הכרעה, ועל – כן לא נידרש לו".

על הלכה זו, חזר ביהמ"ש העליון ברע"א 10907/08 עזבון המנוח רשיד סאמי נגד קרנית הקרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים:

"... לא ניתן להפריד בין רצונו של המשיב 2 לברוח מן המקום תוך ניעורו של המנוח מן הרכב בו נתלה לבין רצונו להפיל את המנוח, ובוודאי שלא ניתן להפריד בין רצונו להפיל את המנוח לבין כוונתו לפגוע בו. אמנם, ייתכן כי המשיב 2 רצה להפיל את המנוח- ובכך לפגוע בו- רק כאמצעי לשם קידום בריחתו מן המקום. אולם בכך אין ולא כלום ..".

וכן ברע"א 6284/10 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נגד רבקה אליצור:

"במקרה שלפנינו, אין חולק כי המשיבה לא ניסתה לעצור את גנב הרכב וממילא היא לא נתלתה על חזית הרכב מרצונה ולשם מטרה זו. ואולם, לכוונתה של המשיבה אין כל נפקות לצורך בחינת תחולתה של החזקה. בסיטואציה שנוצרה, נסע גנב הרכב כמה עשרות מטרים, כשהמשיבה שרועה על מכסה המנוע, תוך שניתן להניח- ובכך גם קבעו הערכאות הקודמות- כי הבחין במשיבה. אין להתעלם גם מכך שגנב הרכב הוא שכיוון את המשיבה אל עבר חזית הרכב, לבדוק תקלה שארעה שם כביכול. נוכח האמור, לא בכדי טענה המבקשת: "מה לי נסיעה פראית בזיגזג כשאדם תלוי על חלון הרכב ומה לי נסיעה...לאורך עשרות מטרים כשאדם שרוע ונאחז בציפורניו במכסה המנוע- זו גם זו כוונתן אחת היא 'להיפטר' מאותו אדם הנאחז ברכב, על מנת שלא יפריע להשלמת מעשה הגניבה". אכן, בדומה למקרים שנדונו בפרשות בלבן ורשיד, אף בפרשה זו, קיומה של כוונה מצד הגנב לגרום לנזק גופני למשיבה, היא מסקנה ברורה ומסתברת למעשיו".

עולה מהפסיקה האמורה לעיל, כי הנטל להוכחת הטענה בדבר 'אירוע מכוון' מוטל על הטוען לכך, אולם רף ההוכחה הינו רף ההוכחה הנדרש במשפט אזרחי (מאזן הסתברויות) ולא מעבר לכך. כמו כן, אין ביהמ"ש נדרש להתחקות אחר המניע העיקרי או הסופי של הנהג, ו'הכוונה לפגוע' מתקיימת גם אם הפגיעה ב'אותו אדם' הייתה אמצעי משני להשגת מטרה אחרת.

ברע"א 9384/05 מגדל חברה לביטוח בע"מ נגד עסאם (פורסם בנבו, 4.4.07) נדון מקרה במסגרתו משיב 1 וחבר שהיה עמו, הגיעו לכפר עילבון, כאשר המשיב 1 נוהג ברכב. בין השניים לבין אנשי הכפר התפתח עימות מילולי, משום שהראשונים שתו משקאות משכרים בתחומי הכפר. בשלב מסוים עזבו השניים את המקום, אך בטרם יצאו את שערי הכפר שבו לפתע על עקבותיהם, נסעו בחזרה לעבר בני הכפר ופגעו במשיבים 2-3. בימ"ש השלום פסק כי המקרה אינו בא בגדר "תאונת דרכים" כמשמעה בחוק הפלת"ד, משום שהאירוע הינו תוצאה של "מעשה שנעשה במתכוון". בערעור שהוגש, סבר בימ"ש המחוזי כי אף אם התרחיש של "תאונה מכוונת" הוא אפשרי, הרי קיימים תרחישים אחרים שהסתברותם אינה נופלת ממנו, ומאחר שהמבקשת נושאת בנטל השכנוע לעניין זה, והנטל לא הורם, קמה תחולה לחוק הפלת"ד.

ביהמ"ש העליון מפי המשנה לנשיאה כב' השופט ריבלין קיבל את הערעור להשבת פסק הדין של בית משפט השלום על כנו, וקבע (פסקה 4):

"אכן, במקרה זה, כמו במקרים רבים אחרים, לא ניתן לשלול לחלוטין את האפשרות שהמשיב 1 לא ביקש לפגוע במתקהלים אלא רק להקניט או להפחיד אותם. למוחו (הלום האלכוהול) לא נוכל לחדור. אך זוהי נראית אפשרות רחוקה ובלתי משכנעת. היא גם לא נתמכה בעדות מהימנה מפיו של המשיב 1 עצמו. התרחיש העובדתי שתואר, לאמור: נסיעה איטית לכיוון פאתי הכפר ואז, פנייה של מאה-ושמונים מעלות ונסיעה חסרת מעצורים לעבר המתקהלים, כאשר ברקע האיומים והגידופים שהשמיעו הצדדים זה כלפי זה- זועק כוונה. התרסה והפגנת כוח אינם מתיישבים עם נסיעה פרועה לתוך קבוצת מתקהלים ללא סימני בלימה. שאלה אחרת היא מה נפקות יש לעובדה שבדמו של המשיב 1 זורם השכר. ובכן, ברי כי אין בעצם העובדה שאדם מצוי תחת השפעת אלכוהול כדי לשלול, מניה וביה, את היותה של תאונה מכוונת.."

ובהמשך פסק הדין בפסקה 5:

"...מכלול הנסיבות תומך במסקנה כי עסקינן בנהג שביקש לבוא חשבון עם בני הכפר שביקשו לסלקו, על רקע שתיית אלכוהול, וזאת הוא עשה באמצעות הרכב. זהו ההסבר הסביר, ההגיוני והמתבקש לממצאים כפי שנקבעו, וסבר זה מוציא את האירוע מכלל "תאונת דרכים". העובדה שהמשיב 1, כנראה, ביקש לפגוע במתקהלים באופן כללי ולאו דווקא במשיבים 2 ו- 3 בנבדל מהאחרים, אין בה כדי לשלול את תחולת החזקה הממעטת...".

לטענת התובע, עובדות המקרה שבפנינו שונות מעובדות האירועים שנדונו בפסקי הדין הנ"ל אליהם הפנתה קרנית, ויש ליישם על עובדות המקרה דנן (כפי שהוכחו) את ההלכה שנקבעה ברע"א 6954/11 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נגד עזבון המנוחה זינו טל ז"ל (להלן: " פרשת זינו"). בפרשת זינו נדון מקרה הגיע משיב 4 לכפר תבור במהלך יום הכיפורים כשהוא נוהג בפראות בטרקטורון, וזורע פחד ומהומה בקרב קהל אנשים שנמצא בסביבות בית הכנסת. שניים מתושבי המקום (לוי וסינדר) ניסו לסמן למשיב 4 לעצור את נסיעתו המסוכנת ע"י כך שנעמדו במרכז הכביש. אלא שהמשיב 4 הגביר את מהירות נסיעתו כשנסע לכיוון לוי. לאחר מכן אף כיוון את הטרקטורון לעבר סינדר. לוי וסינדר הצליחו להימלט, והמשיב 4 המשיך בנסיעתו אל תוך קהל האנשים שהתרכז בסביבות בית הכנסת. מרביתם הצליחו להימלט לעבר המדרכה, אולם המנוחה, שחצתה אותה עת את מעבר החצייה על אופניה, לא הצליחה למלט את עצמה מבעוד מועד, נפגעה מהטרקטורון ונפטרה מפצעיה זמן קצר לאחר מכן. בימ"ש השלום קבע כי אין מדובר בתאונת דרכים. המשיבים ערערו על פסק דינו של בימ"ש המחוזי, וערעורם התקבל בדעת רוב.

בימ"ש העליון דחה את בקשת רשות הערעור וקבע (פסקה 6 לפסה"ד):

"דין הבקשה להידחות. אכן בעניין עסאם נקבע כי העובדה ש[הנהג], כנראה, ביקש לפגוע במתקהלים באופן כללי ולאו דווקא [בנפגעים] בנבדל מהאחרים, אין בה כדי לשלול את תחולת החזקה הממעטת.....
למעשה, המחלוקת שבין הצדדים אינה נוגעת להגדרת העיקרון, אלא לשאלה אם מבחינה עובדתית התקיימה אצל שיבלי כוונה, כמובנה בסעיף 1 לחוק הפיצויים, לפגוע בציבור שהתקהל סביב בית הכנסת או שמא כוונתו הייתה, לכל היותר, לפגוע בלוי ובסינדר באופן ספציפי. מסקנתו של בית המחוזי, כאמור, הייתה כי כוונה כזאת לא הוכחה. בהתאם להסדר הדיוני שבין הצדדים, ביסס בית המשפט מסקנה זו על כתב האישום ועל הכרעת הדין- שבמסגרתם הפרידה המדינה בין האירועים שבהם ניסה שיבלי לפגוע בלוי ובסינדר ובין האירוע שבו פגע לבסוף במנוחה. ההתייחסות ליסוד הנפשי של שיבלי בכל אחד מן האירועים אף היא הייתה נבדלת. התייחסות נבדלת זו מעוגנת גם בכך ששיבלי האיץ לכיוונו של לוי, ושינה את כיוון נסיעתו לעבר סינדר, בעוד שביחס למנוחה לא הוכח כי שיבלי שינה מאופן נסיעתו...
משכך, לא מצאתי כי מקרה זה הוא מן המקרים החריגים שבהם תתערב ערכאת הערעור בממצאיה העובדתיים של הערכאה הדיונית, ובמיוחד שהמדובר בערעור "ב"גלגול שלישי". בדומה, לא קיימת בפסק- הדין כל אינדיקציה לכך שבית המשפט הפעיל רף הוכחה גבוה מן הרגיל, ומכאן שאף לא מתקיימת הסתירה שלה טענה המבקשת, בין פסק-הדין בעניינו לבין הכללים שנקבעו בעניין בלבן בהקשר זה ".

בעניינו, עולה מחומר הראיות כי רפעת הגיע ביום האירוע בין השעות 21:00- 21:30 לערך למתחם הקסטל כשהוא נוהג ברכב האופל. בסמוך לכך, נחסם רכב האופל מקדימה ע"י רכב מסוג טנדר מזדה ממנו יצאו מספר אנשים ממשפחת התובע עם מקלות בידיהם והחלו לתקוף את רכב האופל ולנפץ את שמשותיו. רפעת נתקף בהלה מחשש שייפגע פיזית, מחליט להימלט מהמקום לעבר ביתו. הוא משלב הילוך אחורי, מתחיל בנסיעה מהירה מאד לאחור, תוך שבירת ההגה שמאלה (כפי הנראה כדי למקם את הרכב עם החזית הקדמית לכיוון הכפר), הרכב סב על צירו ופוגע ברגלו הימנית של התובע (ובאדם נוסף), אשר באותה עת הגיע לאזור הקסטל עם חברו ראפע, והתקרבו רגלית לעבר מקום ההתקהלות. רפעת מצליח לברוח מהמקום עם הרכב.

כאמור, לא שוכנעתי כי במקרה דנן הוכח על כוונה ממש לפגוע בתובע מצד רפעת באמצעות רכב האופל לאחר שהיה שותף פעיל בתקיפת האופל, עובר לדריסתו על ידה. באופן עקרוני, נכון אני להניח לגבי טענתה החלופית של קרנית, כי נסיבות הימלטותו של רפעת ברכב האופל באמצעות נהיגה במהירות פרועה לאחור בשעת לילה, על רקע תקיפת רכב האופל שבו נהג במקלות ע"י בני משפחת התובע, כאשר קיימת באותה עת התקהלות של עשרות אנשים בסמוך לרכב האופל (ואף חלק סביבו) מלמדת על כוונה מצדו של רפעת לפגוע באנשים שהתקהלו במקום, ככל שהינם נמצאים בתוואי הנסיעה לאחור של הרכב (או לכל הפחות בחלק מהם), ולו כאמצעי לקידום הימלטותו מזירת האירוע באמצעות רכב האופל. וכפי שנקבע כאמור בפרשת עסאם, העובדה שהנהג, כנראה, ביקש לפגוע במתקהלים באופן כללי ולאו דווקא בנפגעים (בנבדל מהאחרים), אין בה כדי לשלול את תחולת החזקה הממעטת.

עם זאת, גם אם נקבל את גרסת קרנית כי הרקע לאירוע נשוא התיק דנן הוא סכסוך קודם בין משפחת התובע למשפחת נתבעים 1-2, שהחל קודם להגעת רכב האופל למתחם הקסטל, ואף נניח כי מרגע שהחלו בני משפחת התובע לתקוף את רכב האופל שבו ישב רפעת במקלות, נאספו חלק ממשפחות הצדדים שהתקהלו במקום סביב רכב האופל, והחלה להתפתח קטטה ביניהם (דבר שלא הוכח), עדיין לא הוכח ברמה הנדרשת כי התובע היה חלק מאותה התקהלות של האנשים סביב רכב האופל , עובר לדריסתו, כאשר עפ"י עדותו של רפעת בביהמ"ש הוא כלל לא זיהה את התובע במקום מרגע הגעתו לקסטל ועד רגע הימלטותו מהמקום. תימוכין לכך, הן הקביעות דלעיל, לפיהן לא הוכחה מעורבותו הישירה של התובע באירוע תקיפת רכב האופל ו/או הקביעה כי רכב האופל הספיק להאיץ ולצבור מהירות חריגה, ולבצע סיבוב על צירו, בטרם פגע בתובע.

למעלה מן הדרוש אציין כי גרסת רפעת, לראשונה בביהמ"ש, לפיה בסמוך לאחר תקיפת הרכב וניפוץ שמשותיו ע"י שלושה מבני משפחת התובע, ובטרם החל בנסיעה עם הרכב לאחור הוא בדק במראה כי הדרך פנויה (פ' עמ' 24 ש' 10-12) אינה נראית לי כלל, בנסיבותיו של התיק דנן, שיקול נוסף שיש להביאו בחשבון במסגרת שקילת היתכנות תרחיש לפיו רפעת החליט על רקע תקיפת הרכב ע"י אנשים הנמנים עם משפחת התובע, לנסוע במהירות לאחור על מנת להימלט מהמקום, מתוך כוונה לכאורה לפגוע בכל מי שנמצא במקום, ללא אבחנה, אפילו אם מדובר בבני משפחתו.

סיכומו של דבר, ומהנימוקים שפורטו לעיל, נחה דעתי לקבוע כי לא הוכח בפניי ברמה הנדרשת במשפט אזרחי (עפ"י מאזן הסתברויות) כי בנסיבות העניין, האירוע של דריסת התובע כהולך רגל ע"י רכב האופל, ופגיעה ברגלו הימנית, הינו תוצאה של "מעשה שנעשה במתכוון" ע"י רפעת, ועל כן, אין תחולה לחזקה הממעטת שבסעיף 1 סיפא לחוק הפלת"ד.

ההכרעה המשפטית – שאלת החבות
מכל האמור לעיל אני פוסק כך בשאלת החבות:
קרנית חייבת לפצות את התובע בגין נזקיו שנגרמו לו כתוצאה מהתאונה נשוא הדיון.
התביעה נגד הנתבעים 1+2 נדחית.
הודעת צד ג' נגד רפעת (צד ג' מס' 2 - מי שנהג ברכב בפועל) וכן נגד ראפת (צד ג' מס' 3 - הבעלים של הרכב שהתיר את השימוש), מתקבלת במובן זה ש הם חייב ים לשפות , ביחד ולחוד, את קרנ ית בגין מלוא החיובים שייפסקו נגדה.
הודעת צד ג' נגד צד מס' 1 נדחית.

שאלת הנזק והפיצויים
התובע יליד 18.8.69, נשוי ואבא לחמישה ילדים. כתוצאה מהתאונה נגרמו שברים הן בעצם ירך ימין עם תזוזה מלאה והן בקרסול ימין. הוא נזקק לשני ניתוחים, עבר קיבוע של השברים וכן נזקק לסד גבס. לאחר אשפוז למשך 15 ימים הוא שוחרר להמשך מעקב רפואי.

המומחה הרפואי מטעם בית המשפט בתחום האורתופדי (פרופ' גרשון וולפין) קבע לתובע נכות רפואית צמיתה בשיעור 10% בגין הגבלה קלה בפיסוק ירך ימין, ללא הגבלות בשאר טווחי תנועות פרק הירך.

התובע עבד בעבר כפועל בניין למשך מספר שנים. ביום 14.11.06 עבר התובע תאונת עבודה ונפגע בידו הימנית, נזקק לניתוח, ונקבעה לו נכות רפואית צמיתה בשיעור 5%. כמו כן סבל התובע משבר במרפק שמאל בחודש מאי 2005. בנוסף העיד התובע כי שבר את רגלו בתחילת שנת 2015.

התובע טוען כי בעבודתו כפועל בניין (בה עבד בשנים שקדמו לתאונת העבודה), השתכר כ- 3,700 ₪. יחד עם זאת התובע הציג תלושי שכר רק לתקופה מיום 4-7 שנת 2006. לאחר מכן היה התובע מובטל ונרשם בהבטחת הכנסה עד לפגיעתו בתאונת הדרכים נשוא הדיון. מאז, התובע לא עבד עד חודש 2/14 כפועל בניין בעבודה חלקית עם שכר של 1850 ₪ לערך.

הפסדי שכר בעבר (מלא + חלקי)
מכלול הנתונים הנוגעים לעברו הבריאותי של התובע וכן ובעיקר עברו התעסוקתי במשך כעשור לפני התאונה מלמדים כי עבד באופן חלקי בלבד, כאשר במשך מספר שנים לפני התאונה הוא היה מבוטל ונרשם בהבטחת הכנסה. מכאן נחה דעתי לפסוק לתובע פיצויים בגין הפסדי שכר לעבר על דרך האומדנה, הסכום 30,000 ₪.

הפסדי שכר לעתיד
דומני כי המקרה של התובע הנו מקרה "קלסי" לפסיקת פיצויים בגין פגיעה בכושר ההשתכרות על פי הדרך הגלובלית, ולא על פי החישוב המתמטי. התובע בן 48 כיום, סובל מ- 10% נכות רפואית אשר מבטאת באופן סביר ומידתי גם את נכותו התפקודית בגין התאונה. אין נתוני שכר מוכחים בעברו התעסוקתי משך שנים רבות. מאז התאונה חלפו מעל 8 שנים מבלי שהתובע חזר למעגל העבודה (ויש לומר שהדבר אינו כתוצאה מפגיעתו בתאונה נשוא הדיון). לטעמי, יש לפסוק לתובע פיצוי גלובאלי בסך 70,000 ₪.

כאב וסל
נוכח הנכות הרפואית וימי האשפוז וכן גילו של התובע במועד התואנה – מוסכם על הצדדים לפסוק לתובע סך 22,000 ₪.

הוצאות – עזרת צד ג'
גם כאן אין בפנינו הוכחות ממשיות. מאחר ואין ספק כי נגרמו לתובע בגין רכיבים אלה, אני פוסק לתבוע סכום גלובאלי בסך 5,000 ₪.

פנסיה וזכויות סוציאליות:
הדרך הראויה בעניין זה הנה לפסוק סכום גלובלי מדוד, אותו אני מעריך בסך 5,000 ₪.

ניכויי מל"ל
אין מחלוקת כי התובע פנה למל"ל בתביעה לנכות כללית, ואין מחלוקת כי שולמו בפועל גמלאות בסך כולל 83,900 ₪. כמו כן אין מחלקת כנה בכל הקשור לכך כי הניכוי צריך לעמוד על שיעור 82% ולא באופן מלא.

יחד עם זאת – קיימת מחלקת האם יש לגזור 82% ממלוא תגמולי המל"ל (כטענת הנתבעת) או רק בגין גמלה חודשית בשיעור 2000 ₪ (ולא 5000 ₪) כטענת התובע. אני סבור כי הנטל הנו על קרנית להוכיח את מרכיבי הניכוי. דבר זה לא נעשה על ידה. לא ניתן להסתפק באישור מל"ל כללי שאינו ברור ואף מחייב הסברים והבהרות. הסברים ו/או הבהרות אלה ניתן היה להביא בפני בתי המשפט בין באמצעות עד מתאים מטעם המל"ל, או באמצעות מכתב הבהרה מפורט שיוגש כתעודת עובד ציבור. דבר זה לא נעשה. לאור זאת אני מבכר את עמדת ב"כ התובע וקובע כי יש לנכות 28,000 ₪ מהפיצויים.

סה"כ הפיצויים שפסקתי לתובע הם 132,000 ₪. בניכוי 28,000 ₪ תגמולי המל"ל, והיתרה הנה: 104,000 ₪.

סוף דבר

אני מחייב את קרנית לשלם לתובע באמצעות ב"כ את הסך 104,000 ₪, בצרוף החזר אגרה משפט וכן שכ"ט עו"ד בשיעור 13% + מע"מ.

קרנית תישא ביתרת אגרה שתחול בגין התביעה.

התביעה נגד הנתבעים 1+2 נדחית. התובע ישלם לנתבעים 1+2 שכ"ט בסך 3,500 ₪ כולל מע"מ.

הודעת צד ג' נגד צדדי ג' מס' 2 + 3 מתקבלת במלואה, ואני מחייב אות ם, הדדית, לשפות את קרנית בגין מלוא החיובים שנפסקו נגדה לזכות התובע. כ"כ יוסי פו צד די ג' 2 + 3 וישל מו לקרנית שכ"ט בסך 3,500 ₪. זאת ועוד, הם יישא ו ביתרת אגרה שתחול בגי ן הודעת צד ג'.

הודעת צד ג' נגד צד ג' 3 נדחית. קרנית תשלם לצד ג' 3 שכ"ט בסך 3,500 ₪.

ניתן היום, י' אב תשע"ו, 14 אוגוסט 2016, בהעדר הצדדים.