הדפסה

בית משפט השלום בעכו ת"א 38774-02-17

בפני
כבוד ה שופטת דנה עופר

התובעים

  1. מוחמד אבו ריא
  2. חמיד אבו ריא

נגד

הנתבעת
רשות מקרקעי ישראל חיפה

החלטה

1. התובעים הגישו תביעה למתן צו עשה, אשר במסגרתה ביקשו כי ביהמ"ש יחייב את הנתבעת לחתום על תכניות בנייה ועל מפות מצביות שצורפו לכתב התביעה.

על פי טענת התובעים, הם מחזיקים בחלקות קרקע שונות על פי עסקת חליפין שנערכה בשנת 1977 בין יורשי המנוח מחמוד טאהא אבו ריא ז"ל, שהתובעים הם חלק מיורשיו, לבין הנתבעת.

אין צורך לפרט, במסגרת החלטה זו, את כלל הטענות המפורטות בכתב התביעה, שעיקרן הקשיים אשר נתקלו בהם התובעים ואשר אינם מאפשרים הוצאת היתרי בנייה להכשרת מבנים שנבנו בחלקות, המוחזקות בפועל על ידי התובעים מאז נכרתה עסקת החליפין הנ"ל . יצוין כי בקשר לעסקת החליפין התנהל הליך משפטי קודם שבסיומו נקבע כי הסכם החליפין עומד על כנו, תקף וניתן לביצוע, אך למרות פסיקה זו לא הסכימה הנתבעת לחתום על מפות ובקשות לקבלת היתרי בנייה.

כאמור, הסעד המבוקש הינו צו עשה אשר יורה לנתבעת לחתום על תכניות הבנייה ועל המפות המצביות שצורפו לכתב התביעה, זאת על מנת שיוכלו המבקשים להגיש בקשותיהם להיתר בנייה.

2. הנתבעת הגישה כתב הגנתה ובו התייחסות מפורטת לטענות התביעה.

בתמצית טוענת הנתבעת, כי כמה שנים לאחר עסקת החליפין התברר, שחלקות אשר נמסרו לנתבעת במסגרת עסקת החליפין (שלוש חלקות מתוך שבע) לא היו למעשה בבעלות המנוח, אלא בבעלות אחיו. לאורך השנים נעשו ניסיונות רבים להשלמת עסקת החליפין, אך כל הניסיונות הללו לא עלו יפה.

בפתח כתב ההגנה עתרה הנתבעת לסילוק התביעה על הסף, מחמת חוסר סמכות עניינית של בימ"ש השלום. על פי טענת הנתבעת, תביעה למתן צו אשר יחייבה לחתום על תכניות וכו' אינה בגדר סמכות בית משפט השלום.

3. התובעים טענו בתגובה, כי עניינה של התביעה חזקה ושימוש במקרקעין, ומכאן סמכותו של בימ"ש השלום לדון בה.

על אף עמדה זו שבתגובה הודיעו התובעים בהמשך, כי נמשכים המגעים בין הצדדים במטרה להגיע להסכמות אשר תחסוכנה את הצורך בהתדיינות זו, אלא שמגעים אלו עתידים להימשך זמן רב, ובינתיים הם זקוקים להכרעה, לצורך הכשרת הבנייה הקיימת. על כן הודיעו התובעים, כי הם מותירים את ההכרעה בשאלת הסמכות העניינית לשיקול דעת ביהמ"ש, וככל שיימצא שאין סמכות, עותרים הם להעברת התובענה לביהמ"ש המחוזי.

4. סעיף 51 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, קובע את סמכותו של בימ"ש השלום. בהקשר הרלבנטי קובע סעיף 51(א)(2) את סמכותו של בימ"ש השלום לדון ב"תביעות אזרחיות – למעט תביעות הנוגעות למקרקעין – כשסכום התביעה או שווי הנושא אינו עולה על 2,500,00 שקלים חדשים, ביום הגשת התובענה, והוא אף אם עלה הסכום או השווי לאחר מכן מחמת שערוך, הצמדה, ריבית, הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין ", ואילו סעיף 51(א)(3) קובע את הסמכות לדון ב"תביעות בדבר חזקה או שימוש במקרקעין או בדבר חלוקתם או חלוקת השימוש בהם, לרבות תביעות הכרוכות בהן שעניינן חזקה או שימוש במיטלטלין, יהיה שוויו של נושא התביעה אשר יהיה; אך בית משפט שלום לא ידון בתביעות בדבר חכירה לדורות ובתביעות אחרות הנוגעות למקרקעין".

טענת התובעים, כי עסקינן ב"שימוש במקרקעין", הינה טענה מלאכותית ומאולצת. דומני כי למעשה, סלע המחלוקת נוגע לבעלות במקרקעין שמוחזקים בפועל על ידי התובעים מאז בוצעה עסקת החליפין, מבלי שעסקה זו הסתיימה ברישום המקרקעין על שם התובעים, לאור הדברים שהתבררו לאחר מעשה ביחס לחלקות אשר נמסרו לנתבעת כנגד אותן חלקות; זאת, אף שבימ"ש השלום בעכו (בת.א. 2305/89) פסק עוד ביום 14.8.03, בדחותו את תביעת הנתבעת לסילוק יד, כי הסכם החליפין לא בוטל ועודנו שריר וקיים.

5. מעבר לכך, על פי הפסיקה, הדרך לסיווגה של תביעה וקביעת הסמכות העניינית לדון בה הינה "מבחן הסעד" (ע"א 2846/03 אלדרמן נ' ארליך, פ"ד נט(3) 529; ע"א 510/82 חסן נ' פלדמן, פ"ד לז(3) 1).

על פני הדברים נראה כי התובענה הנוכחית, אשר הסעד המבוקש בה הוא ציווי, אשר יחייב את הנתבעת לחתום על בקשות ומפות לצורך הגשת בקשה למתן היתר בנייה, על אף התנגדותה לעשות כן, הינה תובענה החורגת מתחום סמכותו של בימ"ש השלום.

6. אשר על כן, ולאור בקשתו החלופית של ב"כ התובעים, אני מורה על העברת התובענה לביהמ"ש המחוזי בחיפה.

המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים.
ניתנה היום, א' תמוז תשע"ח, 14 יוני 2018, בהעדר הצדדים.